הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 23573-11-14

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

התובע
סמחוב מיכאל ת"ז XXXXXX341
ע"י ב"כ: עו"ד ניצן מרום
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

פסק דין

התובע עבד כטבח. האם כתוצאה מעבודתו בחשיפה לתבלינים ולחומרי ניקוי לקה התובע במחלת עור בכפות ידיו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

1. ביום 4.9.17 קבענו כי הונחה ע"י התובע תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה הן בהיבט מחלת מקצוע והן בהיבט פגיעה על דרך ה מיקרוטראומה.

וזו התשתית שנקבעה ע"י ביה"ד:

העובדות:
התובע יליד שנת 1972.
התובע עבד במשך כ-18 שנים כטבח במסעדה, שישה ימים בשבוע, שבע שעות בכל יום.
בעבודתו היה מכין תערובות תבלינים מהתבלינים הבאים: מלח, פלפל שחור, כמון, כורכום, מלח לימון, קארי, סומק, ג'ינג'ר, פפריקה מתוקה וחריפה, פלפל שאטה. את התבלינים היה מערבב באמצעות מגע ידיים ישיר וחשוף, ולאחר מכן היה מתבל בהם מנות דגים ובשר.
התובע היה שוטף את ידיו במים וסבון פעמים רבות ביום.
כמו כן היה התובע מנקה את משטח עבודתו בחומרי ניקוי שונים, לרבות אקונומיקה ומסירי שומנים.
התובע טוען כי המגע בתבלינים האמורים, במים וסבון ובחומרי הניקוי, גרם לו להתפרצות פריחה וחתכים בכפות ידיו. לטענתו, כאשר לא היה עובד היו תופעות אלה נעלמות.
התובע היה משתמש בכפפות מעת לעת, אך לא התמיד בכך מכיוון שהשימוש בכפפות הקשה עליו לבצע את עבודת התיבול והטיפול במנות, בעיקר בדגים אשר הכפפות הקשו על אחיזתם.
   
2. ביום 14.9.17 מונה ד"ר כהן ארנון דב כמומחה בתחום רפואת העור מטעם ביה"ד.

3. ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

מהו ליקויו של התובע בידיו?
ת. לאור הממצאים ברשומה הרפואית אני קובע כי הליקוי של התובע בידיו נובע בסבירות גבוהה ממחלת הפסוריאזיס. פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית כרונית המאופיינת בהופעה של נגעים אדומים עם קשקשת על פני הגו והגפיים. הנגעים מופיעים בעיקר בקרקפת, מרפקים, ברכיים, ציפורניים ואיברי המין. בשנים האחרונות הוכח באופן חד משמעי שפסוריאזיס היא מחלה של מערכת החיסון: בחולי פסוריאזיס קיימת פעילות מוגברת של תאי מערכת החיסון המפרישים ציטוקינים. רמת הציטוקינים הגבוהה והפעילות הפתולוגית של תאי מערכת החיסון הקיימת בחולי הפסוריאזיס גורמים להופעת מצב דלקתי המתבטא בנגעים האופייניים של חולי הפסוריאזיס. הטיפול בפסוריאזיס כולל טיפול מקומי, טיפול אקלימי בים המלח, פוטותרפיה ותרופות סיסטמיות שונות.

האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל? (גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים).
ת. לא קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל, הן בדרך של החמרה או הופעה של מחלת הפסוריאזיס.

האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, האם ניתן לשלול כי התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?
ת. לא סביר כי מחלת התובע הינה מחלת מקצוע, ולו גם על דרך של החמרה.

4. ביום 22.10.18 ביקש התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד נעתר לבקשה.

ואלה השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבל ממנו:

1. כיצד קבעת כי מדובר בפסוריאזיס? ועל סמך מה קבעת הבחנה זו?
ת. האבחנה של פסוריאזיס הינה אבחנה קלינית המתבצעת על סמך ההיסטוריה הרפואית של החולה, ממצאים בבדיקה הגופנית ולעיתים נדירות גם על סמך ביופסיה של העור.
האבחנה במקרה של התובע נקבעה על סמך הרשומה הרפואית המתארת את האבחנות שנקבעו בזמן שהתובע נבדק על ידי רופאי עור בקהילה ובבית החולים. העובדה שהמחלה הופיעה גם במרפקים היא משמעותית ביותר לגבי קביעת אבחנה של פסוריאזיס מכיוון שמדובר במיקום אופייני ביותר למחלת הפסוריאזיס, ואזור מאוד נדיר באבחנה של דלקת עור ממגע.

2. התובע נבדק בבית חולים בילינסון, מחלקת עור. ביום 26/11/13 , נקבע כי הפריחה מוחמרת לאחר חשיפה למזון ובתקופות שבהן לא עובד, הפריחה חולפת. כמו כן נקבע כי לאחר עבודה עם כפפות ישנה הטבה במצב העור.
האם לאור קביעה זו, לא מדובר בדלקת עור הנובעת ממגע עם חומרים מגרים? אנא נמק תשובתך.
ת. גם העובדות כי קיימת החמרה במצב המחלה בזמן חשיפה למזון וכי קיימת הקלה בתקופות בהן התובע אינו עובד אין בהן כדי ללמד כי מחלתו של התובע הינה דלקת עור ממגע. הסיבה היא שמחלות עור שונות, ובכללן פסוריאזיס, עשויות להחמיר בזמן עבודה ולהיות מוקלות מחוץ לשעות העבודה. עם זאת, במקרה של התובע, עובדות אלו אינן מספקות כדי לקבוע אבחנה של דלקת עור ממגע הנובעת ממגע עם חומרים מגרים.

3. האם נכון כי במידה והיה מדובר בפסוריאזיס היה מתאים יותר למצוא פריחה במקומות אחרים בגוף? במקרה הנדון אובחנה פריחה רק במקום בו היה מגע עם החומרים המגרים. נא הסבר.
ת. מחלת הפסוריאזיס יכולה להופיע הן במקומות שונים בגוף והן בידיים בלבד. בהחלט אפשרי שמחלת הפסוריאזיס הופיעה אצל התובע גם באזורים בגוף בהם היה מגע עם חומרי מזון, אך אין בכך כדי לקבוע קשר סיבתי. יש לציין שהמחלה הופיעה אצל התובע גם במרפקים, אשר אינם באים במגע ישיר עם חומרי מזון.

4. כיצד אתה מסביר שבהיעדר מגע עם תבלינים יש הטבה משמעותית במצב העור? האם הדבר מתאים לפסוריאזיס?
ת. מחלות עור כרוניות עשויות להיות מוקלות בהיעדר חשיפה לגורמים המגרים את העור כגון תבלינים. מחלת הפסוריאזיס בהחלט עשויה להיות מוקלת בהיעדר חשיפה לתבלינים.

5. כיצד אתה מסביר את העובדה שישנה החמרה במגע עם חומרים מגרים? האם הדבר מתאים לפסוריאזיס או לדלקת עור ממגע?
ת. מחלות עור כרוניות עשויות להיות מוחמרות בחשיפה לגורמים המגרים את העור כגון תבלינים. מחלת הפסוריאזיס בהחלט עשויה להיות מוחמרת עקב חשיפה לתבלינים. הדבר מתאים הן לפסוריאזיס והן לדלקת עור ממגע.

5. לאחר שניתנה החלטה על ידי ביה"ד להגשת סיכומים מטעם הצדדים, הגיש התובע בקשה להחלפת מומחה רפואי. ביה"ד יקבע כי בפסק הדין יתייחס ביה"ד לבקשת התובע. התובע ביקש לראות בסיכומיו שהוגשו בטרם מונה מומחה (19.7.17) כסיכומים מטעמו.

טענות הצדדים

טענות התובע:

1. המומחה לא הסביר מדוע מחלתו של התובע היא מחלת פסוריאזיס ולא ד לקת עור ממגע ולא ערך אבחנה ביניהן. המומחה התעלם מהתסמינים האופייניים לצלקת עור ממגע.

2. בתשובותיו לשאלות ההבהרה נשאר המומחה נעול בדעתו.

3. המומחה השיב בצורה חסרה, לא מנומקת ולא מקצועית. המומחה קובע כי גם מחלות עור וגם מחלת הפסוריאזיס עשויות להיות מוחמרות עקב חשיפה לתבלינים.

4. המומחה התעלם ממדדים שנקבעו בפסיקה ובספרות המקצועית שבהתקיימותם יש קשר סיבתי. התובע ביקש למנות מומחה רפואי אחר ולפסול את המומחה שמונה בשל פגמים עקרוניים שנפלו בחוות דעתו.

5. לטענת התובע, הפגיעה בעור ממנה הוא סובל היא תוצאה מעבודתו החוזרת ונשנית עם תבלינים וחומרי ניקוי במסגרת עבודתו כטבח במשך 18 שנים.

6. רופא עור שבדק את התובע מצא שהתובע סובל מפריחה, גרד וחתכים בידיים וכאשר פסקה החשיפה לחומרים בעבודתו, חלה הטבה במצב העור.

7. התובע עותר להכיר במחלתו כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה או מחלת מקצוע (ס' 25 לתוספת השנייה).

טענות הנתבע:

1. המומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לפגימה שנטענה על ידו.

2. המומחה קבע כי הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע היא ממחלת הפסוריאזיס ואין קשר סיבתי של מעל 50% בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל. המומחה שלל קשר סי בתי גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

3. הנתבע מבקש לדחות את התביעה על בסיס האמור בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה.

הכרעה:

לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה קובע כי הליקוי של התובע בידו נובע ממחלת הפסוריאזיס והוא אינו קשור לעבודת התובע.

המומחה מסביר כי בעת שהתובע אינו חשוף לעבודה עם מזון נגרמת הקלה במחלה, אולם אין בכך כדי ללמד כי יש קשר בין המחלה לתנאי העבודה. כפי שניתן להבין מחוות דעתו של המומחה, סימפטומים של מחלת התובע יכולים לגרום להחמרה זמנית אולם הם אינם גורמים למחלה. המומחה קובע כי מחלתו של התובע איננה מחלת מקצוע.

האבחון של מחלה נתון למומחה הרפואי ולביה"ד אין את הידע הרפואי לקבוע אחרת ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי.

הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

"הנה כי כן, בית-הדין אינו כבול בחוות הדעת הרפואית של המומחה ובתשובותיו לשאלות שהופנו אליו, אלא שלתשובות אלה יש לתת משקל מיוחד לצורך ההכרעה המשפטית, שכן יש בדברי המומחה כדי להאיר ולהבהיר את הסוגייא הצריכה הכרעה, כיד המומחיות הרפואית, המקצועית בה ניחן, ועל כן מובן מאליו כי בשאלות אלה יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" (דב"ע נה/0-97 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.3.1995, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

נציין כי נוהג פשט במחוזותינו, שבכל עת שניתנת חוות דעת מומחה שאיננה לרוחו של מי מהצדדים, מבקש הוא למנות מומחה אחר. דרך המלך היא למנות מומחה אחד אם לא נמצאו בחוות הדעת פגמים מהותיים .

מצאנו את חוות דעתו עקבית ונהירה ואנו מאמצים אותה.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ג אדר א תשע"ט ( ‏28 פברואר 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר אלי ביהרי

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

קלדנית: רינת אברג'ל