הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 23519-02-18

20 אוגוסט 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובע
אברהם אמויאל
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. במוקד הליך זה נצבות שתי שאלות הדרושות הכרעה. האחת-האם התיישנה תביעת התובע אשר הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד קבלת החלטת הנתבע, והשנייה – האם הניח התובע תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה, להכרה במחלה ממנה סובל הוא כתוצאה מחשיפתו לקרני השמש במהלך ועקב עבודתו.

טענות התובע
2. אשר לטענת ההתיישנות – עם דחיית התביעה על ידי הנתבע ביום 25.12.2015 פנה התובע לחברה למימוש זכויות אולם ,לא נאמר לו על ידי החברה כי עליו להגיש תביעה משפטית. במקביל לכך התובע היה טרוד בטיפול בתביעתו בעניין קביעת הנכות בגין CTS דו צדדי כפגיעה בעבודה , הליך אותו נ יהל לבדו ובסופו הוכרה תביעתו בגין ליקוי זה. לאחר מכן בחודש פברואר 2018 התפנה התובע לטפל בתביעה מושא הליך זה על כן, לא ניתן לקבוע כי ישן על זכויותיו אלא פעל על פי מיטב ידיעתו ואמנותו.

3. בהתאם להלכה הפסוקה לבית הדין סמכות להאריך מועדים תוך התחשבות בנסיבות אובייקטיביות אשר מנעו הגשת תביעה במועד , בהתייחס לזכות התביעה מושא ההליך , סיכויי ההצלחה ומידת הפגיעה במבוטח ככל שתמנע זכות התביעה. לתובע סיכויי הצלחה טובים בתביעתו הן מבחינה עובדתית והן מבחינה רפואית על כן, יש לדחות את טענת ההתיישנות ולהאריך את המועד להגשת התובענה.

טענות הנתבע
4. יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות שכן על החלטת הנתבע
משנת 2015 היה על התובע להגיש תביעה לבית הדין תוך 12 חודשים מיום קבלת ההחלטה. משעה שהתובע לא הגיש תביעתו במועד הקבוע בדין, התיישנה תביעתו על פי הוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל -1969. כמו כן, התובע אישר כי המכתבים הגיעו לכתובתו וטענתו כי הגיעו הם באיחור, אינה רלוונטית ועומדת בניגוד לחזקה על פיה דואר אשר נשלח התקבל ביעדו לאחר מספר ימים.

5. עסקינן באיחור רב וניכר העולה על שנתיים וחצי מיום דחיית התביעה ומעדות התובע עולה כי לא הייתה כל סיבה אובייקטיבית אשר מנעה את הגשת התביעה במועד , בפרט שעה שהתובע הגיש במקביל תביעה להכרה ב CTS- כפגיעה בעבודה . לא מדובר במבוטח השייך לאוכלוסיי ה חלשה או המתקשה במימוש זכויותיה על כן, ובהעדר כל הסבר לאיחו ר בהגשת התביעה, יש לדחות את התביעה.

6. בחינת טענות תובע לגופם הדברים מעלה אף היא כי דין התביעה להידחות נוכחת סתירות בגרסת התובע. בחקירתו טען התובע כי הוא נחשף לקרני השמש בין 6 ל-7 שעות בעוד בשאלון המעביד צוין כי התובע נחשף לקרני השמש ביו 4 ל-5 שעות בממוצע ביום. הואיל והתובע אינו מדייק בגרסתו סתירה זו מטילה דופי באמינות התובע ותוצאתה, דחיית התביעה. כמו כן התובע עבד כחמש שנים בל בד בחשיפה לשמש אשר נמשכה בין 4 ל-6 שעות ביום , ואין מדובר בחשיפה ממושכת לשמש כקביעת ההלכה הפסוקה בנושא זה.

דיון והכרעה
7. שאלה ראשונה בה יש לדון היא האם כטענת התובע יש להאריך את המועד להגשת תביעתו או שמא כטענת הנתבע יש להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

8. מכוח סעיף 396 לחוק, נקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי. תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל – 1969, קובעת כי תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. ההלכה הפסוקה בעניין עבל (ארצי) 59462-12-15‏ ‏ מוניקה מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 24.8.18) ,דנה בשאלת סמכות בית הדין להאריך מועד להגשת תביעה לבית הדין. בהתאם לפסיקה שונתה ההלכה לפיה אין לבית הדין סמכות להגשת תובענות והגשת ערעור לבית הדין, וכך נקבע: "בהתבסס על פסיקה זו נקבע כאמור בעניין דולאני, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977. באותו אופן בענייננו, שוכנענו כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד".

ובהמשך פסק הדין נקבע:

"ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל,
אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא".

9. לצורך יישום ההלכה הפסוקה באשר למקרים בהם יוארך המועד להגשת תביעה נגד הנתבע, יש לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה.
אין חולק בין הצדדים כי מכתב הנתבע מיום 23.12.2015 במסגרתו נדחתה תביעת התובע להכרה במחלת ה- solar keratosis כפגיעה בעבודה, נשלח אל כתובת מגורי התובע ואף התקבל לידו. התובע העיד בעניין זה כי אכן קבל את המכתב (עמ' 5 לפ' ש' 2) אולם טען כי "כמו שדואר ישראל עובד, הוא לא מגיע לפי התאריכים" (עמ' 5 לפ' ש' 5).לא מצאתי לקבל טענת התובע בעניין זה שכן חזקה היא כי דבר דואר שנשלח אל הנמען הגיע לידיו תוך פרק זמן סביר , אלא אם הוכח אחרת. בעניינינו טענת התובע נטענה בעלמא ולא הובהרה כלל וכלל על כן , המסקנה המתקבלת היא כי דבר הדואר אכן נשלח אל התובע והגיע לידיו תוך פרק זמן סביר ובהתאם לכך, היה על התובע להגיש תביעת ו תוך 12 חודשים מיום קבלת מכתב הדחייה.

10. בחקירתו נשאל התובע מדוע לא הגיש תביעה סמוך לקבלת מכת ב הדחייה אלא רק כשנתיים וחצי לאחר מכן, וכך השיב:
" באותה שנה שהם שנהלו מולכם תכתובות והעידו על בעיות בידיים והתרכזתי בבעיה שהיתה לי קבלתי כסף מהם, זכיתי במשפט על הידיים.
ש. לא היתה שום מניעה שתוגש תביעה כבר אז?
ת. ב-2/18 נגשתי לירושלים והם הפנו את התיק לתל אביב.
ש. לא היתה מניעה להגיש את התיבעה קודם לשנת 18?
ת. לא היה לי כסף. לא היתה לי אפשרות.
ש. למה אתה צריך כסף כדי להגיש תביעה?
ת. לקחת עורך דין ולהתחיל לפעול.
ש. אני אומרת לך שלצורך הגשת תביעה אין צורך בתשלום אגרה והעו"ד הוא מטעם הלשכה. כלומר אין אלמנט של תשלום. האם נכון שלא היתה מניעה להגיש את התביעה לבית הדין לפני 18'. זה נכון?
ת. מה זה אומר?
ש. היתה בעיה רפואית או בעיה אחרת ??
ת. ב-17' היו לי בעיות.
ש. חוזרת על השאלה.
ת. לא ידעתי מה לעשות באותה תקופה. לא הרפתי בכל מקרה. לא הרפאתי הכוונה שהייתי מולם בהתכתבויות באופן אישי אבל הם מייאשים אותי. תמיד המשכתי ולא הרפתי. זה דברים שחוויתי בשמש ועד עכשיו אני סובל מכל זה.
ש. למה לא הגשת תביעה לבית הדין, אתה כאן היום כי בסוף הגשת תביעה. למה לא הגשת קודם?
ת. בסוף שנת 16 הסתמכתי על רס פור יו שהם יטפלו לי בנושא ויגיעו לתוצאות טובות.

11. הנה כי כן, מעדות התובע עולה באופן מפורש כי בחר לטפל בתביעה אחרת אשר הגיש נגד הנתבע ועניינה בפגיעת CTS , וכן לטענתו לא היו לו אמצעים כלכליים להגשת תביעה. הפכתי ובחנתי את טיעון התובע אולם , לא מצאתי ממש בדבריו ואבאר. התובע הגיש תביעה בנושא אחר (ולדבריו אף עשה זאת באופן עצמאי) על כן, תמוהה טענתו כי לא ידע או לא היה ביכולתו להגיש תביעה בעניין מחלת העור ממ נה סובל הוא, כפי שעשה ביחס לפגימה אחרת ממנה סבל. נוסף על כך , טענתו לעניין חוסר יכולת כלכלית להגשת התביעה , לא רק שלא הוכחה אלא אף איננה רלוונטית הואיל והיה ביכולתו לפנות ללשכה לסיוע משפטי , כפי שאכן פעל בסופו של יום.

12. לאור עדות התובע מתקבל הרושם כי לתובע לא היו נסיבות אובייקטיביות כלשהן אשר מנעו הגשת התובענה במועד, או נסיבות בגינן נבצר מ מנו להגיש את התביעה במועד או סיבה אחרת לאיחור , בבחינת סיבה ממשית אשר תהווה "טעמים מיוחדים" לקבלת טענתו . קבלת עמדת התובע משמעותה הארכת המועד להגשת תביעה בנימוק כלל וסתמי אף יש לומר , באופן שאינו עולה בקנה אחד עם קביעת ההלכה הפסוקה . יתרה מכך, קבלת הטענה תוביל לריקון מתוכן של המועדים הקבועים בדין להגשת תובענות בפרט בנסיבות מקרה זה בו נהל התובע הליך אחר, בגין פגיעה אחרת , והיה מודע לצורך בהגשת תביעה לבית הדין עת נדחתה תביעתו על ידי הנתבע .

13. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין טענת ההתיישנות להתקבל , משעה שלא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק הארכת המועד להגשת התביעה.
14. למעלה מהדרוש אתייחס לסיכוי התביעה . התובע טען כי עבד בין 6ל-7 שעות כאשר היה חשוף לקרני השמש. מנגד מעמדת המעסיק עולה כי נחשף לקרני השמש בין 4ל – 6 שעות ביום בממוצע. משנדרש התובע להבדל בין גרסתו וגרסת המעסיק השיב:" הם אומרים. לשאלתך – זה מה שהם כתבו. אני אומר שהייתי יותר. הייתי 6, 7 שעות מתוך 9, 10 , 12 שעות" (עמ' 6 לפ' ש' 5-6). התובע הכחיש את טענת המעסיק אולם , לא הוכח כי אכן עבד בפרק הזמן הנטען על ידו .

15. בנסיבות מקרה זה בו לא הוגשה התביעה במועד הקבוע בדין, ללא כל הסבר או מניעה אובייקטיבית, כאשר מנגד גרסת התובע לעניין שעות חשיפתו לקרני השמש לא עלתה בקנה אחד עם עמדת המעסיק אשר אף לא זומן על ידי התובע להבהרת שעות החשיפה , אין להעדיף את סיכויי התביעה מושא ההליך על פני טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע אשר כפי שפורט לעיל, התקבלה היא.

סוף דבר
16. התביעה נדחית.
לפנים משורת הדין, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .