הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 22553-04-16

23 נובמבר 2018

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג מעסיקים מר יוסי אביבי
התובעת
אסנת אורנה ליבוביץ
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון

פסק דין

1. השאלה הנצבת במוקד הליך זה היא האם כדין ניתנה החלטת פקידת השיקום מיום 11.2.16 , אשר בעקבותיה הופסקה תכנית השיקום לתובעת.

רקע עובדתי:
2. התובעת ילידת 1954 , סובלת מנכויות שונות ושיעור נכותה עומד על 92%, עברה תהליך שיקום במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולאחריו פנתה לנתבע לשיקום מקצועי.

3. לבקשת התובעת ביום 17.9.14 אושרה תביעתה ללימודי עיצוב קרמי וזכוכית בבית ספר בצלאל לשנת 2014-2015. במהלך שנה זו שולם לתובעת שכר לימוד נסיעות, מחשב, והוצאות לצרכי לימודים. התובעת כשלה בשני קורסים של יסודות קרמיים ובקורס כדרות, על כן לא עברה ללימודים בשנה השנייה.

4. ביום 11.8.15 נפגשה התובעת עם פקידת השיקום והודיעה לה כי לימודיה בבצלאל הופסקו על כן, נרשמה לתוכנית לימודי הנדסאות טלוויזי ה וקולנוע ודרשה מימון ת כנית השיקום החדשה אליה נרשמה.

5. מיום 14.8.15 ועד ליום 17.10.15 שהתה התובעת בחו"ל. עם חזרתה ארצה התברר כי בשל מיעוט נרשמים ללימודי הנדסאות קולנוע נסגרה הקבוצה והתובעת נרשמה ללימודי אוצרות, תכנית דו שנתית מטעם הטכניון בשלוחה בת"א, והחל בלימודיה מחודש 10/15 ואילך. ביום 15.11.15 נפגשה התובעת עם פקידת השיקום ומנהלת מחלקת שיקום בת"א ועדכנה אותם כי בשל ביטול תכנית הנדסאות טלוויזיה החלה ללמוד לימודי אוצרות.

6. ביום 11.2.16 ניתנה החלטת פקידת השיקום על פיה הופסקה ת כנית השיקום לתובעת והוצע לה לשנות את התוכנית או להפסיק את השיקום תוך מתן סיוע במציאת מקום עבודה.

טענות התובעת:
7. לימודי התובעת בבית ספר בצלאל כשלו בשל מצבה הרפואי אשר בהעדר שמיעת טענות התובעת טרם ההחלטה בעניינה, לא הובאו בחשבון על ידי הנתבע ולא ניתנה לה האפשרות להוכיח כי מצבה הרפואי הוא שמנע יכולתה לסיים את לימודי שנה א' בבית ספר בצלאל. על כן, שיקולים זרים ופסולים עמדו ב החלטת פקידת השיקום מיום 11.2.16.

8. פקידת השיקום התייעצה עם מנהלת המחלקה ולא שמעה את עמדת התובעת, ובכך פגעה פגיעה קשה בזכות הטיעון של התובעת. בעצם הפרת זכות זו נמנעה מהתובעת האפשרות להביא טענותיה בפני פקידת השיקום טרם קבלת החלטתה להפסיק את תכנית השיקום במקום לשנותה לתוכנית המבוקשת על ידי התובעת , לימודי אוצרות.

9. עוד נטען כי נמנעה מהתובעת האפשרות להסביר מדוע לימודי אוצרות הם הלימודים המתאימים לה ומרחיבים את קשת אפשרויותיה בתעסוקה באופן המאפשר עבודה חרף נכויותיה. לא מדובר בהפסקת מימון לימודים בבצלאל אלא דחיית בקשתה לשנות את תכנית השיקום ללימודי אוצרות בהן החלה התובעת החל מ 10/15.כמו כן , מעדות נציגת הנתבע עולה כי הבקשה נדחתה הואיל וגילה של התובעת ,שנה טרם פקיעת הזכאות לשיקום מקצועי עמד בבסיס ההחלטה שלא לאשר את המשך התכנית. שיקול זה לאו שיקול הוא ומנוגד לחוקי שוויון בתעסוקה ולאנשים מוגבלים ונכים.

10. מסיבות כלכליות נדרשה התובעת לבטל את לימודיה לשנת ב' באוצרות בעקבות דחיית בקשתה ל אישור התוכנית על כן, נותרה ללא תעודה מהטכניון ושכר הלימוד בו נשאה בגין שנה א' ירד לטמיון. עוד נטען כי הודעת הנתבע מיום 4.5.17 על פיה אינה לומדת על כן, לא אושרה ת כנית לימודים נוספת מתעלמת מהעובדה כי הפסקת לימודי האוצרות בפועל , קשורה בקשר ישיר ל החלטת הדחיה מיום 11.2.16 והעדר יכולתה הכלכלית לשאת בשכר לימודים של שנה נוספת כמי שמתקיימת מקצבת נכות.

11. החלטת הנתבע אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה בעניין עב"ל 12705-11-12 אליהו עילם נ' המוסד, לאורה נדרש הנתבע להסביר מדוע לא לאשר לתובעת את המסלול המבוקש , על מנת לנטרל את נכויותיה הגבוהות ולהגד יל את יכולתה התעסוקתית. עוד טענה התובעת כי יש לקבל את התביעה ולהשיב את ענינה לפקידת השיקום על מנת שתשקול מחדש את בקשת התובעת לאישור לימודי אוצרות ,וכן לחייב את הנתבע לשלם את שכר הלימוד אותו שילמה התובעת בפועל בגין לימודי אוצרות בטכניון.

טענות הנתבע:
12. לימודי התובעת בבית ספר בצלאל הופסקו הואיל ולא עמדה בתנאי המעבר במס' מקצועות לימוד ולא הייתה זכאית להמשך לימודים. לימודי התובעת לא הופסקו מטעמים רפואיים או מגבלה רפואית, טענה חדשה אשר הועלתה רק בכתב התביעה המתוקן ,אלא בשל אי עמידה בתנאי דרישת המוסד בו נערכה תכנית השיקום, עובדה המלמדת כי התובעת אינה מתאימה לתוכנית השיקום המקצועי בו בחרה.

13. עדות פקידת השיקום הייתה קוהרנטית עניינית ללא כל סתירות. התובעת עברה את גיל הזכאות לשיקום מקצועי ואף נרשמה על דעת עצמה פעם אחר פעם למסלולי לימוד חדשים , מבלי שהתייעצה עם פקידת השיקום ומבלי שניתן אישור הנתבע לתוכנית השיקום. מ שאין מקום בדיעבד לאשר תכנית לימודים בו החלה התובעת על דעת עצמה וללא אישור מראש של הנתבע , בדין הופסקה תכנית השיקום של התובעת ויש לדחות את התביעה בהעדר פגם בהחלטת פקידת השיקום או טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין.

דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית
14. ההוראות המעגנות את תנאי הזכאות לשיקום מקצועי ואופן בחינת הזכאות עוגנו בסעיפים 204-203 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשנ"ה-1995(להלן- החוק), במסגרתם נקבע כדלקמן:
"203.מבוטח שאירע לו ליקוי בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או מבוטח שבהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה או שנגרם לו ליקוי בהיותו עובד קטין, זכאי לשיקום מקצועי אם נתמלאו בו אלה:
(1) נקבעו לו עקב הליקוי לפחות 20% נכות בהתאם למבחני נכות מכוח סעיף 118;
(2) אין הוא מסוגל עוד, עקב ליקויו, לעסוק בעבודתו הקודמת, או בעבודה מתאימה אחרת;
(3)הוא זקוק להכשרה מקצועית שתאפשר לו לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי;
(4)הוא ניתן לשיקום מקצועי; כללים ומבחנים לעניין זה יקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה".

15. סעיף 204 לחוק דן בדרכי השיקום שנקבעו לגבי נכי עבודה, בשינויים המחויבים. כמו כ ן ובהתאמה, חלות תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956, הקובעות כיצד יבוצע השיקום המקצועי.

16. לעניין היקף הביקורת על החלטת פקיד השיקום , הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד בנוגע להליך שיקום, אך זאת בהתאם לכללי המשפט המנהלי "ככלל בית הדין לא שם עצמו בנעליו של פקיד השיקום, ולא ממיר שיקול דעתו בשיקול דעת פקיד השיקום, אלא מפעיל על החלטתו ביקורת שיפוטית" (עב"ל 155/97 משה משולם ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 5.8.02).לאור האמור לעיל החלטת פקיד השיקום נבחנת " במבחנים של סבירות ושל ענייניות, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה" (ראו דב"ע נז/0-161 שלום חג'בי נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע לג 206 מיום (1998); דב"ע מב/0-1 חיים קונטנטה נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יד 215).

17. בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בעניין עבל (ארצי) 12705-11-12‏ אליהו עילם נ' המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו] מיום 19.4.17) וכך נקבע:
"מסגרת ההליך הינה מוגבלת לשאלה - האם נפלה בהחלטתה של פקידת השיקום טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. אי לכך, גם אם תתקבל עמדתו הפרשנית של המערער, בכל הנוגע לאופן שבו יש לפרש וליישם את התנאים הקבועים בסעיף 203 לחוק, הרי שלא יהיה בכך להוביל למסקנה כי המערער זכאי היה להשתתף בתוכנית השיקומית הספציפית לה עתר אלא להוביל, לכל היותר, לביטול החלטתה של פקידת השיקום ולהחזרת עניינו של המערער אליה, על מנת שתבחן את תביעתו מחדש, על פי אמות המידה הראויות. זאת לו היה המערער הספציפי שפנינו עומד ביתר התנאים הנדרשים, לרבות אלה הקשורים לשיעור הנכות היציבה. מסקנה זו היא המתבקשת מן הכלל הנקוט שלפיו, בית הדין לא ישים עצמו בנעליה של פקידת השיקום אשר החלטתה מתקבלת על יסוד שיקולים מקצועיים ובהסתמך על מומחים שונים האמונים על התחום השיקומי (ר' עב"ל (ארצי) 7858-08-14‏‏ פ.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (8.6.15); עב"ל (ארצי) 155/97 משה משולם - המוסד לביטוח לאומי[פורסם בנבו] (5.8.02); דב"ע (ארצי) נז/0-16 שלום חג'בי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (12.8.98); דב"ע (ארצי) מב/0-1 חיים קונטנטה - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע יד 215 (1983))".

18. אשר לשיקולים להם נדרש פקיד השיקום טרם קבלת החלטתו נקבע כי:
"הפרשנות המוצעת לעיל, המושתתת כאמור על "מודל יחסי הגומלין", מתווה, במידה רבה, גם את תוכן השיקולים שעל פקידת השיקום לשקול בהיבט המעשי: במסגרת כך , נדרשת פקידת השיקום לשקול באיזו מידה מוגבלותו של הנכה מונעת ממנו לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו, בהיבט של היקף שעות העבודה, סוג העבודה, רמת הכישורים שהיא דורשת ופוטנציאל ההשתכרות שבצידה. זאת לאור אפיוניה של הנכות והמגבלות התעסוקתיות הספציפיות הנגזרות ממנה ולאור יכולותיו המנטליות, הקוגניטיביות, האינטלקטואליות והפיזיות של המבוטח. בהקשר זה עליה ליתן דעתה אף לקביעות של ועדת אי כושר וליתן להן משקל במסגרת החלטתה. בנוסף, ובזיקה לכך - נדרשת פקידת השיקום כאמור גם לבחון באיזו מידה תוכנית השיקום שניתן להציע לנכה עשויה לתרום למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלו (מבחינת סוג ותוכן העיסוק, היקף העבודה ויכולת ההשתכרות) ולנטרול השלכות המוגבלות, ככל שיש בהן למנוע מימוש שכזה".

מן הכלל אל הפרט
19. בהחלטת הנתבע מיום 11.2.16 בעניין שינוי תכנית השיקום נכתב כדלקמן:
"בתוקף תפקידי כפקיד/ת תביעות לעניני שיקום, הריני להודיעך על הפסקת תוכנית השיקום מיום 1.8.2015.
בהתאם לתקנה 7 בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז – 1956 "נוכח פקיד השיקום כי ההתקדמות בשיקומו המקצועי של הנפגע אינה מניחה את הדעת מפאת אי התאמתו או אי יכולתו או מפאת אי התאמת המקום בו ניתן השיקום, רשאי הוא לשנות את התוכנית, לקבוע תוכנית חדשה או להפסיק את השיקום".
בשנת הלימודים תשע"ה אושרו לך לימודי עיצוב קרמי לתואר ראשון בבצלאל. לימודים אילו אושרו לאחר המלצה שהתקבלה מתוכנית "הגארז' במוזיאון" בה השתתפת בשנה שקדמה לכך וכמובן לאחר שהתקבלת בפועל ללימודים.
במכתב שהתקבל בתום שנת הלימודים הראשונה מרכזת המגמה בבצלאל הגב' שירלי ברנדל, עולה כי לימודיך הופסקו מכיוון שלא עמדת בדרישות המעבר לשנה ב'.
לאור האמור לעיל מחלקת השיקום יכולה בשלב זה לאשר לך עזרה במציאת מקום עבודה בלבד.
הינך מוזמנת לפנות למחלקה במידה והינך מעוניינת בכך".

20. לצורך שלימות התמונה ומפאת חשיבות הדברים תובא להלן עמדת הנתבע כפי שמצאה ביטויה בתעודת עובדת הציבור מיום 8.4.18 , אשר ניתנה על ידי הגב' נאוה קרט:
"אני הח"מ נאוה קרט, מעידה בזאת כי הגב' ליבוביץ אסנת אורנה ת.ז. XXXXXX179 מוכרת לי וטופלה על ידי מחלקת השיקום בסניף תל אביב של ביטוח לאומי.
הנ"ל מוכר במל"ל מתוקף חוק נכות כללית.
בשנת 2013, גב' ליבוביץ הופנתה למחלקת השיקום על ידי המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית וזומנה לפגישה בתאריך 08.09.2013.
באותה תקופה השתתפה בלימודי אומנות בפרוייקט "הגארז' במוזיאון" במימון סל שיקום של משרד הבריאות במהלך השנה, נרשמה אורנה על דעת עצמה ל"בצלאל" ללימודי עיצוב תעשייתי – אולם לא התקבלה ללימודים אלו.
בתאריך 19.8.2014 נערכה שוב פגישה במחלקת השיקום בה ביקשה סיוע במימון לימודי קרמיקה ולאחר התייעצות עם הגב' דלית שרון ממכינת הגארז' והמלצתה הוחלט לאשר סיוע במימון לימודי קרמיקה בבצלאל.
בתאריך ה – 2.9.2014 הגישה הגב' ליבוביץ תביעה לשיקום וזכאותה לשיקום מקצועי אושרה בתאריך זה.
בתאריך 17.9.2014 אושרה לנ"ל תוכנית ללימודי קרמיקה ועיצוב ב"בצלאל".
במהלך שנה זו שולמו עבורה התשלומים הבאים:
1.נסיעות
2.שכר לימוד
3.מחשב
4.הוצאה של מכשירי לימוד- מצ"ב המסמכים המפרטים את התשלומים.
בתאריך ה – 11.8.2015 הופיעה הגב' ליבוביץ ללא כל הזמנה והודיעה לי כי לימודיה בבצלאל הופסקו ועם דרישה כי נממן לה תוכנית שיקום חדשה אחרת – הנדסאות קולנוע וטלויזיה. בבואה הביאה עימה קבלה על שכר לימוד ודיווחה כי היא נוסעת לחודשיים לבולגריה ללמוד פילוסופיה הודית במימון של חברים. דרשה כי נאשר לימודים אלו באופן מיידי.
בתאריך 15.11.2015 לאחר חזרתה לארץ מבולגריה נערכה פגישה משותפת של התובעת עם מנהלת מחלקת שיקום – הגב' רינה ישראל ועימי.
מאחר ומסלול הלימודים אותם ביקשה בתחום הנדסאות קולנוע וטלויזיה לא נפתחו, אורנה דרשה בשיחה זאת לשנות את תחום ההכשרה ללימודי אוצרות בשלוחה של הטכניון בלימודים של שנתיים בעלות כוללת של 18,000 ₪.
בשיחה הבהרנו לאורנה שעליה להמציא בשלב ראשון מכתב מבצלאל מדוע הופסקו לימודיה וכי אם היא מעוניינת אנחנו יכולים לעזור לה בסיוע במציאת עבודה באמצעות תוכנית השמה בשיקום.
בתאריך 11.2.16 התקבל מכתב מרכזת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל: הגב' שירלי ברנדל, ובו נאמר כי לימודיה של אורנה בבצלאל הופסקו משום לא עמדה בדרישות המעבר משנה א' ל- ב'.
אורנה ניכשלה ב – 4 קורסים ונמצאה לא מתאימה להמשך לימודים.
באותו יום נשלח אל הגב' ליבוביץ מכתב ממחלקת השיקום המודיע על הפסקת מימום לימודיה בבצלאל (מצ"ב).
בחודש מרץ פנתה למנהל הסניף לפגישה ולאחריה נשלח לגב' ליבוביץ מכתב תשובה המנמק את תשובת הסניף בנוגע לבקשותיה לשינוי מסלול בשיקום.
בתאריך 9.5.2016 נשלח מכתב למחלקה לסיוע משפטי המסביר את השתלשלות התהליך במחלקת השיקום ומדוע לא אושרו הלימודים (מצ"ב)".

21. לטענת התובעת ההחלטה בעניינה ניתנה ממניעים זרים תוך העלאת טענות כנגד פקידת השיקום והיכרותה עם רכזת המגמה בביה"ס בצלאל. בעדותה בפנינו העידה הגב' נאוה קרט והבהירה כי לא הייתה בקשר עם דיקנית בצלאל ואינה מכירה אותה (עמ' 12 לפר' ש' 28 ; עמ' 19 לפר' ש' 1). בהמשך עדותה הבהירה כי בד"כ לא ממומן קורס נוסף וככל שהמבוטח נכשל הוא ממן את לימודיו ורק בנסיבות מיוחדות ובעיקר רפואיות ניתן הדבר אולם לא במקרה בו לימודי התובעת הופסקו על ידי בצלאל (עמ' 13 לפר' ש' 3-5). ובהמשך עדותה:"...חיכינו למכתב וברגע שראינו שהיא לא מסוגלת לעמוד בדרישות של לימודים, לא ראינו טען לאשר לה תכנית לימודים נוספת"(עמ' 17 לפר' ש' 28-30).

22. אשר לטענת התובעת כי בשל מצבה הרפואי לא צלחה את הקורס - נבהיר כי ט יעונים בעניין יכולתה או הגבלתה הרפואית אשר בגינם נמנע מהתובעת לסיים את הקורס , לא הוכחו בפנינו. מעבר לאמור טיעון זה על פיו כשלה התובעת בלימודיה בצלאל לא נזכר בכתב התביעה ולא הובאה כל ראיה כי אכן הכישלון נעוץ בבעיה רפואית ממנה סובלת התובעת. בהעדר כל אסמכתא או נתון להוכחת הטענה , אנו דוחים את טענת התובעת בעניין זה.

23. הוספנו ובחנו את טענת התובעת על פיה בקשתה נדחתה לאור גילה והעובדה כי גילה היה סמוך ל – 60 שנה. לא מצאנו ממש בטענה זו בפרט לאור גילה בעת אישור התכנית המקורית. עד ות הגב' קרט בעניין זה הייתה אמינה ומהימנה עלינו ממנה עלה כי :" אני אסביר, שאנחנו דנים בזכאות לתכנית שיקום, אנחנו דנים במכלול של סיבות, גיל הוא דווקא דבר זניח אנחנו פחות מתייחסים אליו , במקרה של התובעת נהפוך הוא אישרנו לה תכנית של 4 שנות לימוד שהתחילה בגיל 60 , לפנים משורת הדין "(עמ' 18 לפר' ש' 4-6). הסבר הגב' קרט מקובל ואמין הוא ומלמד כי התכנית אשר אושרה לתובעת אכן אושרה לה בסמוך לגיל 60 ובהתעלם מהגיל , במטרה לסייע לתובעת לממש את רצונה. עם זאת על סמך הישגיה הנמוכים של התובעת וכישלונה בקורסים בבה"ס בצלאל, תוך הפעלת שיקול דעת ענייני , הוחלט שלא לאשר לתובעת את לימודי האוצר ולהפסיק את לימודי התובעת.

24. טרם סיום נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובעת על פיה לו הייתה מוזמנת לשימוע טרם קבלת החלטת הנתבע והיו נשמעים טיעוניה, יתכן והייתה מתקבלת החלטה אחרת בעניינה – לא מצאנו כי עניינה של התובעת לא נבחן כדבעי על ידי הנתבע ונוסיף כי בקשות התובעת נבחנו על ידי הנתבע והיו ידועים לו. לא ניתן לגרוס כי לא הייתה נשמעת התובעת, אשר עמדתה ובקשותיה נשמעו על ידי הנתבע לאורך כל הליך הטיפול, היה בכך לשנות את עמדת הנתבע וזאת שעה שהחלטת הנתבע הביאה בחשבון את בקשת התובעת אולם נוכח הישגיה הנמוכים וכישלונה במעבר לשנה ב' בבה"ס בצלאל, הפעיל הנתבע שיקול דעתו ונמק מדוע בנסיבות מקרה זה אין לאשר לתובעת המשך תכנית שיקום שעה שנכשלה ב- 4 קורסים ונמצא כי אינה מתאימה להמשך לימודים. גב' קרט נדרשה לעניין זה והעידה כי " את התובעת כמו שאמרנו כבר שמעתי לפני כן, באותו יום שהוצאתי את מכתה הפסקת התכנית נערכה התייעצות עם מנהלת מחלקת שיקום גבר (כך במקור) רינה ישראל והוחלט שאת התכנית הזו מפסיקים ופותחים לה אופציה לעזרה בצורה של השמה"(עמ' 15 לפר' ש' 19-21).

25. לאור האמור לעיל , לאחר בחינת הראיות והעדויות אשר נשמעו בפנינו, אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבע וזאת משניתנה היא לאחר בחינת יכולות התובעת, על בסיס שיקולים מקצועיים ועניינים לפיכך, דין התביעה להידחות.

משמדובר בתביעה מתחום משפט הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ט, (23 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים מר יוסי אביבי

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה