הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 21643-04-18

15 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת יפית מזרחי-לוי
המערער
יעקב כץ
ע"י ב"כ: עו"ד הדס בן דוד
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 14.1.18 (להלן – הוועדה), אשר קבעה כי נכותו הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור83% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות:
המערער, יליד 1953, סובל ממספר ליקויים רפואיים והגיש תביעה לקצבת נכות כללית. באבחון רפואי שנערך למערער ביום 14.8.17 נקבע כי נכותו הרפואית היא בשיעור 76%. המערער הגיש ערר על ההחלטה.
הוועדה ערכה התייעצות עם מומחים בתחום האורולוגיה ורפואת פה ולסת ולאחר מכן התכנסה ביום 14.1.18 האזינה לטיעוני המערער , ערכה לו בדיקה קלינית ובסיומה העריכה את נכותו הרפואית. הוועדה קיבלה את הערר בחלקו וקבעה כי נכותו הרפואית של המערער היא בשיעור 83%.
החלטתה של הוועדה כאמור היא מושא הליך זה.
הצדדים הגיעו להסכמה כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה לצורך דיון נוסף בטענה כי בגין הליקוי הלבבי יש לקבוע נכות לפי פריט 9(ד)(1)(ב) לתקנות לנוכח הקביעה שמקטע הפליטה הוא 60%. בנוסף, הוסכם להורות לוועדה להתייחס לתלונות המערער בנוגע לכאבי ראש וסחרחורת ולשקול אם יש להעניק בגין תלונות אלה נכות.
המערער הסכים לחזור בו מהערעור בנוגע לשיעור הנכות בתחום הנפשי.
נותר אפוא להכריע בטענות הערעור בהתייחס לנכות שניתנה בגין ליקוי במערכת העיכול ובגין ליקוי שמיעה.
טענות המערער:
המערער סובל מאכלזיה ומרפלוקס אך הוועדה הכלילה את הנכות בגין רפלוקס בנכות שניתנה בגין אכלזיה.
לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי המערער אינו סובל מהפרעת בליעה לאור מסמכים שהוצגו ומדובר בטעות משפטית.
המערער ביצע בדיקת שמיעה ביום הדיון בוועדה והבדיקה הוצגה לוועדה, אולם לא ניתנה לכך התייחסות.
טענות המשיב:
לא נפל בהחלטה פגם משפטי בנושאים שנותרו במחלוקת.
המערער טען בוועדה כי בגין הליקוי בוושט ובמערכת העיכול יש לתת נכות גבוהה יותר ולא טען שמדובר בשתי פגימות שונות כפי שנטען לראשונה בערעור.
מדובר בעניין רפואי שכן הפגיעה בוושט היא אחת וקשורה למספר גורמים כפי שהסבירה הוועדה.
הוועדה קבעה כי אין בעיות בבליעה ובקשר לכך הוועדה ערכה בדיקה .
המערער היה מיוצג בדיון בוועדה ולא נטען דבר לגבי בדיקות שמיעה.
בעיות שמיעה לא נטענו לפני הדרג הראשון וגם לא בערר .
הוועדה אינה נדרשת לדלות בדיקות שמיעה מהתיק בהיעדר טענה בעניין מה גם שבמקרה זה הבדיקה אליה מפנה המערער כלל אינה בתיק.

דיון והכרעה
המסגרת המשפטית:
בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).

ומן הכלל אל הפרט:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בנושאים שנותרו במחלוקת דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.
לעניין הפרעת מערכת העיכול הוועדה קבעה כך:
"לפי המסמכים אובחן כסובל מאכלזיה עם הפרעה בבליעה. על רקע זה גם רפלוקס. לא נראה כסובל מהפרעות בבליעה לפיכך הוועדה דוחה את הערר".
אמנם, הוועדה היא האמונה על התאמת פריט הליקוי ודרגת הנכות למצבו של המערער ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה בהיותו נעדר הידע והכלים לעשות כן (דב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407). עם זאת, נפסק שעל החלטת הוועדה להיות ברורה ללא צורך בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188). לא כך הדבר במקרה זה שכן לא ברור די הצורך על יסוד מה קבעה הוועדה שלא קיימות בעיות בליעה.
מפרוטוקול הוועדה עולה כי הקביעה בעניין זה מבוססת על עיון במסמכים ו לא על בדיקה קלינית, שכן כאשר שהוועדה עורכת בדיקה קלינית היא מציינת ממצאי בדיקה, ובענייננו לא פורטו ממצאי בדיקה. בסעיף הליקוי שצוין בפרוטוקול תחת הכותרת "תוצאות האבחון – ההחלטה" נרשם כי הנכות בשיעור 10% היא בגין " אכלזיה – הפרעה בבליעה". לאור האמור לא ברורה קביעת הוועדה בדבר היעדר הפרעות הבליעה לאור הסתירה לכאורית לנוכח הרישום בסעיף ההחלטה. אם קיימות הפרעות בליעה ייתכן שהדבר מצדיק נכות גבוהה יותר, ועניין זה על הוועדה לשקול, שכן מדובר בסוגיה רפואית מובהקת.
אשר לטענה בנוגע להיעדר התייחסות לבדיקת שמיעה, המערער הינו מיוצג וב"כ הגיש ערר מנומק שלא כלל התייחסות לבדיקה. לטענתו הבדיקה הינה מיום הוועדה והוצגה לוועדה, אולם בפרוטוקול אין כל אינדיקציה לטענה המערער בקשר לליקוי שמיעה. סביר כי אילו הוצגה בדיקה מיום הוועדה היה המערער וב"כ מוודאים הפנייה אליה בטענותיהם קודם לחתימה. משכך, קיים ספק בשאלה האם אמנם הוצגה בדיקת שמיעה .
מקביעת הוועדה עולה כי נושא השמיעה נדון בדרג הראשון - הרופא המוסמך נכות גם בגין ירידת שמיעה (20%) ולא רק נכות בגין טנטון כפי שנטען בכתב הערעור (סעיף 22 לכתב הערעור) ובכל זאת טרח המערער ופנה לביצוע בדיקת שמיעה נוספת ביום הוועדה . סביר בעיני כי לאור תוצאות הבדיקה התכוון להציגה לוועדה במסגרת טיעוניו. בשל הספק אם אכן הוצגה לבסוף, ובהינתן כי ממילא מוחזר עניינו של המערער לוועדה כמפורט לעיל, תתייחס הוועדה גם לבדיקת השמיעה מיום 14.1.19.

סוף דבר:
על פי הסכמת הצדדים ובהתאם למפורט לעיל יוחזר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כך:
א. הוועדה תתייחס לטענת המערער כי בגין ליקוי לבבי יש לתת נכות לפי פריט 9(ד)(1)(ב) לתקנות לאור קביעתה שמקטע פליטה הוא 60%.
ב. בתחום הנוירולוגי תתייחס הוועדה לתלונות המערער לגבי כאבי ראש וסחרחורת ותשקול אם יש לקבוע נכות בגין תלונות אלה.
ג. הוועדה תבהיר קביעתה לפיה המערער אינו סובל מהפרעות בליעה לאור העובדה כי במסמכים קיים תיעוד לבעיות כאלה. הוועדה תשקול שוב את הנכות בתחום מערכת העיכול בהתאם לקביעתה המחודשת בנושא הפרעת הבליעה ככל שתשונה הקביעה.
ד. הוועדה תתייחס לבדיקת שמיעה מיום 14.1.19.

המשיב יישא בהוצאותיו המערער בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ט, (15 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .