הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 2007-06-17

23 יוני 2019

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר אמיר אופיר

התובע
חיים אוסי
ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברדה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירינה פישר

פסק דין

  1. לפנינו תביעת התובע, להכיר באוטם מוחי שארע לו ביום 26.12.2013, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
  2. ביום 9.2.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 2.6.2016 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

"אנו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם מוחי שארע בתאריך 26.12.2013 אולם לצערנו עלינו לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים שיובאו להלן:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה.

עפ"י המסמכים שבידנו ולאחר בירורים שנערכו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 26.12.2013

מאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי.

האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית.

השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה"

3. לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 1.6.2017 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן כדלקמן: התובע יליד 1956. טוען לפגיעה בעבודה מיום 26.12.13, לאירוע מוחי שלקה בו לטענתו, כתוצאה משני אירועים מיוחדים, כטענתו, שאירעו לטענתו, ביום 25.12.13. התובע הגיש תביעתו לנתבע ביום 9.2.16. טענת שיהוי, קשר סיבתי ומאזן ההשפעות (החלטת בית הדין מיום 4.2.2018)

5. ביום 10.10.2018 התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו וכן שני עדים נוספים מטעמו.

6. בהחלטה מיום 10.2.2019 קבענו כי שוכנענו שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח שארע ו לו שני אירועים חריגים ביום 25.12.2013 תוך כדי עבודתו.

7. לפיכך, מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום הנוירולוגי לבדיקת הקשר הסיבתי בין הארועים החריגים בעבודה מיום 25.12.2013 לבין מצבו הרפואי של התובע לפי העובדות הבאות:

7.1 התובע, יליד 1956, עבד בזמנים הרלבנטיים כעצמאי בענף היהלומים.

7.2 לתובע אירעו שני אירועים חריגים בעוצמתם בין 25.12.2013 כפי שיתואר להלן.

האירוע הראשון מיום 25.12.2013: בשעות הבוקר נפגש התובע עם לקוח, מר הרצל גואטה. מר גואטה הודיע לתובע כי אין באפשרותו לשלם לו את החוב העצום שיש לו בסך כ- 230,000 דולר. בין התובע ובין מר גואטה נוצר ויכוח סוער כשבסופו מר גואטה הודיע לתובע שלא ישלם את חובו. במהלך הפגישה ולאור תוכנה התובע כעס מאוד והתפרץ על מר גואטה וכתוצאה ישירה מכך הוא התקשה לתפקד, החל להרגיש מטושטש וראייתו הפכה למעורפלת. לטענת התובע, עד למועד הפגיעה עם מר גואטה היה לתובע ברור כי חובו ישולם על ידו אך כשהבין בפגישה שהתקיימה כי לא כך הדבר היה זה כרעם ביום בהיר. התובע רעד מרוב עצבים במהלך הפגישה בה התוודה לעובדה כי החוב לא ישולם לעולם.

האירוע השני מיום 25.12.2013: לאחר האירוע הראשון, בשעה 18:30 לערך, ניהל התובע שיחת טלפון עם לקוח בשם רפי, שהיה חייב לו סכום כסף גבוה. הלקוח היה אמור לשלם לתובע עבור הסחורה שהתובע שלח לו מבעוד מועד ועד לשיחת הטלפון היה ברור לתובע כי החוב ישולם. התובע הבין בשיחה עם הלקוח כי זה לא יכול לשלם לו את התשלום בגין הסחורה בטווח קצר והיה מדובר בתוצאה הרסנית לעסקו של התובע ובחדשות רעות של ממש.

7.3 האירועים המתוארים לעיל היו אירועים חריגים ביותר שגרמו לו לדחק נפשי קיצוני אשר בעטיו חש ברע. בעקבות שני האירועים התובע התקשה להירדם באותו הלילה והוא סבל מנדודי שינה, חרדות ולחץ בגין השלכות האירועים החריגים.

7.4 למחרת האירועים, בבוקר יום 26.12.2013 קם התובע והרגיש שידו הימנית תפוסה. התובע הובהל לבית החולים "לניאדו" בנתניה ולאחר מס' בדיקות הועבר באמצעות אמבולנס לבית החולים "איכילוב" בתל אביב שם אושפז עד ליום 5.1.2014. לאחר מכן הועבר התובע לבית החולים השיקומי לוינשטיין עד ליום 10.4.2014.

7.5 יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי.

8. בהתאם לאמור, מונה פרופ' אבינעם רכס כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

8.1 האם יש קשר סיבתי בין האירועים החריגים של התובע במקום העבודה לבין האוטם המוחי?

8.2 האם השפעת העבודה על מחלתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

9. בחוות הדעת שהוגשה לתיק ביום 26.2.2019 השיב פרופ' רכס לשאלות בית הדין כדלקמן:

כללי:

התובע כבן 57 במועד הרלונטי אושפז ביום 26.12.2013 בשעה 08:40 בבית החולים לניידו בשל הופעה חדה של חולשת פלג גוף ימין בה חש על פי העובדות בהחלטת בית הדין כאשר קם מהשינה. המהלך הקליני היה זה של אירוע מוחי חולף TIA ולאחריו אירוע נוסף שהצריך העברתו לבית החולים איכילוב להמשך טיפול.

בגורמי הסיכון שהיו בתובע ללקות באירוע מוחי יש לציין יתר לחץ דם, היפרליפידמיה ועישון של 5 שנות קופסא. כל זאת תוך משמעת תרופתית ירודה. לחץ הדם בקבלתו היה 180/118 מ"מ כספית. בבדיקת CT לא היה ממצא מוקדי ברקמת המוח למעט Dense דו צדדי (יתכן והכוונה ל Dense sign MCA א.ר) בשל לחץ הדם הגבוה לא ניתן טיפול ב- TPA (ראה רשומה מאיכילוב).

על פי הרשומה הרפואית מבית החולים איכילוב עולה כי "בבוקר קבלתו בשעה 07:30 הופיעה באופן חד חולשת צד ימין". בבדיקת CT הראתה אוטם תת חריף ב - Pons בהמשך זוהה אוטם חד טרי בקורונה רדיאטה משמאל.

לשאלות בית הדין:

א. התשובה לשאלה זו חיובית: יש לדעתי קשר סיבתי בין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית. התובע היה חשוף, ביום 25.12.2013 לשני אירועים נפרדים שכלאחד מהם הוגדר על ידי בית הדין כאירועים "חריגים". שנת הלילה לאחר מכן הייתה, על פי עובדות בית הדין, מלווה בחרדות ולחצים והתובע סבל בבוקר שלאחר מכן מאירוע מוחי. לא ברור על פי התיעוד הרפואי האם התעורר עם חולשה או האם החולשה הופיעה זמן קצר לאחר שהתעורר. בשתי האפשרויות ישנה סמיכות זמנים ברורה בין האירועים החריגים לבין הופעת המחלה מוחית. סמיכות זו יוצרת קשר סיבתי בבחינת גורם ותוצאה.

ב. לדעתי השפעת האירועים בעבודה עולה על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע המפורטים לעיל. זאת בשל סמיכות הזמנים בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית.

10. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

11. בסיכומיו טען התובע כי יש לפסוק על פי חוות דע תו של המומחה הרפואי אשר קבע כי יש קשר סיבתי בין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית. לאור האמור יש לקבל את התביעה ולקבוע כי פגיעתו של התובע מיום 26.12.2013 מהווה פגיעה בעבודה לכל דבר ועניין.

12. הנתבע בסיכומיו חוזר על הטענה לפיה לא היה מקום מלכתחילה למנות מומחה, אם מחמת השיהוי הניכר בהגשת התביעה ואם לגופם של דברים – וזאת בהעדר קרות אירוע חריג ו/או אירועים חריגים בעיסוקו של התובע. לטענת הנתבע לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, כאשר מאמץ או מתח מתמשך על פני תקופה אינו בבחינת אירוע חריג ולפיכך אינו בגדר תאונת עבודה. הנתבע חוזר וטוען בסיכומיו שהתובע לא הוכיח קיומו של אירוע חריג ו/או אירועים חריגים ביום 25.12.2013 ולפי כל הנתונים והעדויות שנשמעו בפני בית הדין מדובר במצב קבוע וידוע של מתח מתמשך בעבודה. הנתבע מציין כי בית ה דין אינו כבול בהחלטותיו הקודמות בתיק ויכול לקבוע גם עתה כי יש לדחות את התביעה בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג. לאור האמור מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

13. הלכה פסוקה היא כי:
"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

14. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי "יש לדעתי קשר סיבתי בין האירועים החריגים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית" ובהמשך – "לדעתי השפעת האירועים בעבודה עולה על השפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע המפורטים לעיל. זאת בשל סמיכות הזמנים בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה המוחית"

15. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

16. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

17. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

18. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל.

19. באשר לטענות הנתבע בסיכומים כי לא היה מקום למנות מומחה בתיק זה מתכתחילה משהתובע לא עמד בנטל ההוכחה במישוור העובדתי, הרי שבית הדין כבר קבע לעניין זה בהחלטתו מיום 10.2.2019 ולא מצאנו לנכון לשנות מהחלטה זו שניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת ושמיעת העדים בתיק. יתר טענות הנתבע בסיכומיו – נדחות.

סוף דבר:
20. התביעה מתקבלת.
21. אנו קובעים שהאירוע המוחי שאירע לתובע ביום 26.12.2013 הינה תוצאה של תאונת עבודה. הנתבע יזמן את התובע לועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.
22. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ט, (23 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אמיר אופיר
נציג ציבור עובדים

תומר סילורה, שופט