הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 19587-08-15

28 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה

התובע
אורי יעל ת.ז XXXXX252
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מרקמן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית סגל

פסק דין

לפני תביעה להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

הרקע הצריך לעניין

התובע, יליד 1953, עבד בתעשייה הצבאית, במחלקת הרכבת טנקים, ממרס 1983 ועד לפרישתו לגמלאות, בחודש אוקטובר 2016.

על יסוד הסכמת הצדדים, מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע נגרם כתוצאה מתנאי עבודתו.

בהחלטה מיום 7.5.2018, מונה ד"ר יעקב פלוטקין לשמש מומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה הרפואי").

על יסוד הסכמת הצדדים, הועברו למומחה העובדות המוסכמות הבאות:

א. התובע יליד שנת 1953.
ב. התובע עבד בתעשייה צבאית בתל השומר במחלקת הרכבת טנקים, מאז מרס 1983.
ג. התובע עבד במחלקת "הכנת ערכות" ונחשף לרעש מזיק כמפורט במסמכי בדיקות רעש לשנים 13', 14', 16' המצורפים לתיק הרפואי.
ד. התובע הפסיק לעבוד באוקטובר 2016.
ה. התובע השתמש באוזניות.

המומחה הרפואי התבקש לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש במסגרת עבודתו, והאם כושר שמיעתו בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו.

בחוות דעת מיום 7.6.2018 קבע המומחה הרפואי כדלקמן:

"א. לאור בדיקת השמיעה מתאריך 27.1.15 אשר בוצעה לאחר 32 שנות עבודה, קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה הדו צדדי של התובע וחשיפתו לרעש, כמתואר בעובדות המקרה.
ב. כן, כושר שמיעת התובע בתדרים הגבוהים פחת בשיעור של למעלה מ-20 דציבל בשתי האוזניים."

הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי, ובהתאם להחלטה, במסגרתה נעתר בית הדין לבקשתו, השיב המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה בחוות דעת משלימה מיום 8.11.2018, כדלקמן:

לשאלה:
"האם תסכים כי ככל וליקוי השמיעה של התובע נגרם כתוצאה מחשיפה לרשע מזיק, הליקוי היה צפוי להתגלות כבר ב – 1993-1998, כעבור 10-15 שנה של עבודת התובע בתנאי רעש מזיק?"

השיב המומחה הרפואי:
"עיקר הליקוי המתגבש כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק אומנם מתגבש תוך 10 עד 15 שנים מתחילת החשיפה, אך הוא לא חייב להתגלות דווקא לאחר 15 שנים: אם הליקוי הראשוני הינו של 30 – 35 דציבל בתדר הגבוה 4000 הרץ הוא לא יתגלה אלא אם האדם ישים למשל שעון יד מכני ליד אוזנו, יארוך עוד מספר שנים עד שהליקוי יורגש ממש."

לשאלה:
"(1) האם תסכים כי עקומת השמיעה בשתי הבדיקות שנעשו לתובע בשנת 2015 עם הפרש של 4 חודשים ביניהן (אחת מיום 27.1.15 והשניה מיום 19.5.15) אינן זהות?
(2) ככל והתשובה לשאלה (1) חיובית- מהי המשמעות לשוני בין שתי הבדיקות והעקומות?"

השיב המומחה הרפואי:
"מהלך עקומות השמיעה באודיוגרם מ-27.1.15 ומ-19.5.15 דומה מאוד, אין כמעט שוני ביניהן.
אסור לשכוח ששתי בדיקות השמיעה בוצעו במכונים שונים ע"י שני קלינאי תקשורת שונים (אפשרות של שגיאה אישית) ובמכשור (אודיומטר) שונה ולא ידוע אם כיול המכשירים היה זהה. לכן קימת אפשרות לשוני מסוים בין הבדיקות. לא רק שמהלך עקומות השמיעה בשתי הבדיקות דומה מאוד, גם תוצאות בדיקות סף השמיעה לדיבור (SRT) קרובות מאוד, הבדל של עד 10 דציבל בין התוצאות נחשב לסטיית תקן."

לשאלה:
"האם תסכים כי אין לתובע, בהתאם לעקומות השמיעה שלו, עקומות שמיעה אופייניות לליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?"

השיב המומחה הרפואי:
"עקום שמיעה דו צדדי דמוי כף המתגבש על פני עשרות שנים של חשיפה לרעש מזיק אופייני לחשיפה שכזאת."

לשאלה:
"האם תסכים כי הגיל של התובע, בעיות ווסקולריות ומטבוליות (יתר לחץ דם, Hypertriglycerudmia) שמהם סובל התובע, גם הן גורמי סיכון משמעותי לליקוי השמיעה העצבי התחושי הקיים?"

השיב המומחה הרפואי:
"עקום שמיעה הנתרם ע"י תהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית וגם ע"י גורמים אנדוגניים כמו יתר לחץ דם ורמת שומנים גבוהה בדם הוא עקום שיפועי בתדרים הגבוהים ולא עקום דמוי כף המתפרש גם על פני תדרי הביניים. חלקם של גורמים אלה בליקוי השמיעה של התובע זניח לעומת השפעת הרעש במהלך 33 שנות עבודתו בתע"ש."

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, יש לקבל את קביעת המומחה הרפואי, ולהכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כמחלת מקצוע. התובע הוסיף כי על פי ההלכה הפסוקה, על בית הדין לסמוך ידיו על חוות דעת המומחה ולא לסטות ממסקנותיו, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לכך.

מנגד טען הנתבע, כי אין לקבל את עמדתו של המומחה, ויש למנות מומחה רפואי נוסף, ולחלופין - לדחות את התביעה. על פי גישת הנתבע, הדין מחייב ביצוע בדיקות שמיעה תקופתיות במקומות עבודה בהם ישנה חשיפה לרעש. התובע ביצע בדיקת שמיעה ראשונה רק בחלוף 32 שנות עבודה, ומשכך, אין זה סביר שהתובע עבד ברעש מזיק. הנתבע הדגיש, כי התובע עבד במקום עבודה מסודר, שפועל על פי החוק.
עוד טען הנתבע כי בדיקת השמיעה של התובע אינה מצביעה על חשיפה לרעש, אלא אופיינית לירידה בשמיעה עקב גיל.
בנוסף הוא טען, כי המומחה הרפואי לא הביא בחשבון את גורמי הסיכון האישיים של התובע, כפי העולה מתיקו הרפואי, וביניהם - יתר לחץ דם, שומנים בדם, וגילו המתקדם.
הוסיף הנתבע וטען, כי קביעתו של המומחה לפיה עיקר הליקוי כתוצאה מחשיפה לרעש מתגבש בתוך 10-15 שנים מתחילת החשיפה, אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע התלונן על ירידה בשמיעה רק בחלוף 32 שנות עבודה.
לבסוף טען הנתבע, כי קביעת המומחה לפיה גיל וגורמי סיכון נוספים הם זניחים ביחס לגורם החשיפה לרעש אינה עולה בקנה אחד עם הידע הכלל עולמי בדבר הירידה בשמיעה כתוצאה מגיל.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחוות דעתו של המומחה הרפואי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

כידוע, בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעמו וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי (2.11.1999)).

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005); עב"ל 46262-02-11 לוי – המוסד לביטוח לאומי (3.11.11); עב"ל 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי (9.5.2012); עב"ל 43408-02-11; אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי (30.4.12); עב" ל 46434-06-11 עארף – המוסד לביטוח לאומי (25.4.12)).

סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי:
 
"אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, ...(להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:...."

מהעובדות המוסכמות שהועברו למומחה עולה כי אין חולק בין הצדדים שהתובע עבד בחשיפה לרעש; המומחה הרפואי קבע כי כושר שמיעתו של התובע בתדרים הגבוהים פחת בשיעור של למעלה מ – 20 דציבל בשתי האוזניים; ולא נטען כי התביעה הוגשה שלא במועדים הקבועים בחוק.

טענת הנתבע לפיה אין זה סביר כי התובע עבד ברעש מזיק – דינה להידחות. למומחה הרפואי הועברו עובדות שהוסכמו על ידי שני הצדדים, וביניהם אף העובדה כי: "התובע עבד במחלקת "הכנת ערכות" ונחשף לרעש מזיק כמפורט במסמכי בדיקות רעש לשנים 13', 14', 16' המצורפים לתיק הרפואי" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.12.17).

אף הטענה לפיה בדיקת השמיעה של התובע אינה מצביעה על חשיפה לרעש, כי אם על ירידה בשמיעה בעקבות הזדקנות– דינה להידחות, שכן המדובר בטענה שברפואה, שבית הדין אינו מוסמך, ואף אין לו הכלים, להכריע בה.
יתר על כן. המומחה הרפואי נשאל בעניין זה והשיב, במסגרת חוות דעתו המשלימה, כי בדיקת השמיעה של התובע אופיינית לחשיפה לרעש, ובלשונו: "עקום שמיעה דו צדדי דמוי כף המתגבש על פני עשרות שנים של חשיפה לרעש מזיק אופייני לחשיפה שכזאת."
עוד הוא קבע, כי בדיקת השמיעה של התובע אינה מתאימה למצב של תהליך הזדקנות טבעי ולגורמי הסיכון האישיים של התובע, שכן: "עקום שמיעה הנתרם ע"י תהליך ההזדקנות הטבעי של האוזן הפנימית וגם ע"י גורמים אנדוגניים כמו יתר לחץ דם ורמת שומנים גבוהה בדם הוא עקום שיפועי בתדרים הגבוהים ולא עקום דמוי כף המתפרש גם על פני תדרי הביניים".

אף אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה המומחה לא הביא בחשבון את גורמי הסיכון האישיים של התובע, כפי העולה מתיקו הרפואי, וביניהם - יתר לחץ דם, שומנים בדם, וגילו המתקדם.
המומחה הרפואי נתן דעתו לגורמים אלה, אולם קבע, כאמור, כי בדיקת השמיעה של התובע אופיינית לחשיפה לרעש, ולא לגורמי הסיכון, וכי על פי בדיקת השמיעה, תרומתם של גורמים אלה זניחה ביחס לגורם החשיפה לרעש.
טענת הנתבע לפיה קביעת המומחה אינה עולה בקנה אחד עם הידע הכלל עולמי בדבר הירידה בשמיעה כתוצאה מגיל, אף היא טענה שברפואה, וככזו דינה להתברר במסגרת שאלות הבהרה מול המומחה, ולא במסגרת הכרעה שיפוטית, על ידי בית הדין.
הנתבע לא ביקש להפנות למומחה הרפואי שאלה בעניין זה, ואף לא הפנה אותו לספרות רפואית רלבנטית ממנה עולה כי ניתן לייחס את הירידה בשמיעתו של התובע לתהליך ההזדקנות הטבעי.

אף אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה קביעת המומחה לפיה עיקר הליקוי כתוצאה מחשיפה לרעש מתגבש בתוך 10-15 שנים מתחילת החשיפה, אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע התלונן לראשונה על ירידה בשמיעה רק בחלוף 32 שנות עבודה.
המומחה נתן דעתו לעניין זה וקבע, כי עיקר הליקוי מתגבש, אמנם, בחלוף 10-15 ממועד החשיפה לרעש מזיק, ואולם "הוא לא חייב להתגלות דווקא לאחר 15 שנים. אם הליקוי הראשוני הינו של 30-35 דציבל בתדר הגבוה 4000 הרץ הוא לא יתגלה אלא אם האדם ישים למשל שעון יד מכני ליד אוזנו, יארוך עוד מספר שנים עד שהליקוי יורגש ממש".

לבסוף, אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי ולמנות תחתיו מומחה נוסף.
הנתבע כבר הגיש בקשה לפסילת המומחה, והחלטה בעניין זה, ניתנה ביום 17.3.2019.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי על פי ההלכה הפסוקה, מינוי מומחה אחר ייעשה במשורה בלבד, אך במקרים בהם ישנו טעם ממשי לפסילה, כגון מקרים בהם נמצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; המומחה מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; נפל פגם אישי במומחה; לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; נראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או טעם מיוחד אחר שיירשם (ראו: עב"ל (ארצי) 51920-09-17 שמעון שושן – המוסד לביטוח לאומי (29.08.2018); עב"ל (ארצי) 156/09 יוסף חיון - המוסד לביטוח לאומי (27.1.10); עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון (8.3.10); עב"ל (ארצי) 204/10 יעקב דיין - המוסד לביטוח לאומי (7.7.10); עב"ל (ארצי) 12472-03-13 יהודה גינסבר - המוסד לביטוח לאומי (15.10.15)).
במקרה שלפני לא מתקיימת עילה כלשהי מכוחה ניתן למנות מומחה נוסף. המומחה לא חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין; המומחה אינו מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הירידה בשמיעה; ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, החיוניות להכרעה בהליך; וודאי שלא נפל פגם אישי במומחה.
בנסיבות אלה, ומשלא מצאתי כי מתקיים טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה חלופי- הבקשה למינוי מומחה חלופי - נדחית.

סוף דבר

על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ט, (28 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .