הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 18898-09-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור מעסיקים – מר חגי רם

התובע:
שמעון לוי ת"ז: XXXXX343
ע"י ב"כ: עו"ד עלינה מולכו-זלצמן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירלי ברדוגו

פסק דין

האם מחלת התובע בברכיו נגרמה לו עקב עבודתו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות הצריכות לענייננו:

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעה בברכיו כפגיעה בעבודה.
ביום 28.6.15 דחה הנתבע את התביעה.
ביום 8.9.16 הגיש התובע תביעה לביה"ד.

טענות הצדדים

טענות התובע:

התובע עובד זה כ-45 שנה כמכונאי ציוד מכני הנדסי.
בעיסוקו נדרש התובע לכרוע תחת הכלים הכבדים מלוא כובד משקלו על ברכיו במשך 2 – 5 שעות ביום.
התובע עולה ויורד מהכלים שעליהם הוא עובד.
במהלך יום העבודה ובאופן שוטף התובע עובד עם כלים: פטישים, מברגות, פטישי אוויר, מפתחות, לום ובוקסות.
התובע סובל מכאבים והגבלה בברכיו.
רופא תעסוקתי ורופא אורתופד קבעו בעניינו של התובע כי יש חשד לתחלואת ברכיים על רקע מחלת מקצוע.
העבודה עם הברכיים הִנה לא סטטית והיא כרוכה בתזוזות הגוף.
נוסף לפגיעה בברכו נפגע התובע בשורש כפות ידיו שהוכרה כפגיעת CTS ע"י הנתבע. התובע המשיך לעבוד, אולם הוריד את קצב עבודתו תוך שהוא נעזר בעובד נוסף.
שותפו של התובע (ציון אמזלג) עושה את אותה עבודה כמו התובע, והפגיעה בברכיו הוכרה כפגיעה בעבודה. עדות אמזלג חיזקה את תיאור אופי הפעולה החוזרת והנשנית תוך ישיבה על הברכיים.
התובע מבקש להכיר במחלת הברכיים כפגיעה בעבודה על בסיס הראיות שהוגשו: החקירות, המסמכים והמסמכים של הרופאים.

טענות הנתבע:

דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. התביעה לביה"ד הוגשה ביום 8.9.16 והודעת הדחייה ע"י המל"ל היא מיום 28.6.15.
לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.
בעבודת התובע לא בוצעו תנועות חוזרות ונשנות בזו אחר זו על מקום מוגדר.
מחלת התובע התפתחה על רקע תחלואי.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובע ואת עדותו של מר ציון אמזלג, שותפו של התובע משנת 1989 ועד היום, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מ סקנה כי דין התביעה להידחות.

מהמסמכים הרפואיים עלה כי התובע עוד משנת 1999 אינו מסוגל לעבוד כמכונאי (נת/3) ובשאלון למעסיק משנת 1999 ציין התובע כי הוא איננו עובד כמכונאי אלא עוסק ב"סידורים ושליחויות" (נת/2).

התובע הודה בחקירתו כי איננו מבצע את העבודה בפועל:

"ש. זאת אומרת שאתה בעצם לא מבצע את העבודה עצמה, אלא רק מנחה את העובדים האחרים איך לבצע?
ת. אבל בשביל להנחות אותם אני חייב להיכנס, להתכופף מתחת לכלי. "
(עמ' 7 לפ' שורות 16-14 לעדות התובע)

לא זו אף זו, בכתב התביעה התייחס התובע לעבודתו כשכיר בחברת "נוע רם" ובתצהירו טען כי עבד בחברת סולל בונה בטרם עבד בחברת "נוע רם" אולם לא הביא ראיה באיזה תפקיד עבד בסולל בונה, אלו עבודות ביצע ומה היה אופי עבודתו. אף לעניין עבודתו ב"נוע רם" (חברה שהקים יחד עם שותפו, ציון אמזלג) התברר כי דווח למל"ל כעובד של "נוע רם" החל מחודש 1/2008 ועד 8/2017, על אף שתביעתו מתייחסת לתקופה של 45 שנים. התובע לא הגיש סיכומי תשובה ולא הגיב על טענות אלו.

זאת ועוד, בפני הוועדה הרפואית מציין התובע: "לא יכול להחזיק כלים..." (נת/6), לכן ברור שהתובע לא יכול היה לבצע את העבודות שאותן התיימר לתאר בתביעתו ובתצהירו.

אף שותפו של התובע העיד העיד כי מזה 5 שנים אופי עבודתם השתנה:

"ש. היו עובדים בחברה?
ת. היה לנו עובדים, בטח. רק מאז שהתחלנו להידרדר הורדנו את הכמות של העבודה והאופי שלה.
ש. מתי?
ת. לא..לאחרונה. לפני איזה 5, 6 שנים. הורדנו את האופי עבודה בגלל שגם ירד קצת ה.. איך אומרים, הנושא של המנופים שירדו הערך שלהם בגודל, במשקל, והורדנו כי לא יכולנו להישאר בנושא הזה. "
(עמ' 11 לפ' שורות 16-13 לעדות אמזלג)

גם לשיטת התובע הוא עובד תוך כיפוף הברכיים, בכריעה. התובע לא טען שהוא זז במהלך עבודתו עת הוא כורע על ברכיו ובוודאי לא הוכיח את התדירות בה הוא עולה ויורד מהמנופים:

"אופי עבודתי דורש ממני שעות מרובות של עבודה בכריעה על הברכיים תחת הכלים הכבדים טרקטורים, מנופים הידראולים, מלגזות.
...
כל יום עבודה אני עוסק לפחות שעתיים עד חמש שעות כל יום עובד פיזית בכריעה על מנת לטפל בחוטי חשמל, צנרת הידראולית, לפרק גיר. בנוסף עולה ויורד פעמים רבות מהמנופים עם כלי העבודה הכבדים."
(ס' 4, 6 לתצהיר התובע)

על פי פסיקת בית הדין הארצי, תנוחה סטטית איננה מבססת עילת מיקרוטראומה משאין בה תנועה (עב"ל 25019-08-15 נסים ערוסי - המל"ל ניתן ביום 30.3.16) .

על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים:
  
"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.
 
לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
 
השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע..." (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532 (1999)) (ההדגשה במקור).

התובע לא הוכיח איזו תנועה ביצע באופן חוזר ונשנה ובאיזו תדירות.

סוף דבר:

משהתביעה נדחית, מתייתר הדיון בשאלת ההתיישנות.

משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ו אייר תשע"ט ( ‏31 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר חגי רם

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה