הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 18309-06-16

19 יולי 2018

לפני:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר בצלאל פיינגולד

התובע
אריה חייט
ע"י ב"כ עו"ד ניר גנאינסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירלי צ'רניקר

פסק דין

התובע, עובד כ"אחראי חנות" בחברת "עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ" (להלן: "המעסיק") . התובע מבקש להכיר באוטם שריר הלב אשר פקד אותו (להלן: "האוטם"), כתוצאה של "אירועים חריגים" שאירעו בעבודתו ביום 22.6.15 (להלן: "יום האירוע").

התובע הצהיר כי המעסיק, הוא חברה העוסקת בשיווק והספקה של מוצרי חקלאות. במסגרת תפקידו כ"אחראי חנות", עובד התובע כמוכר בדלפק, מטפל במענה טלפוני של הסניף, מבצע מכירה פרונטאלית ללקוחות החנות וללקוחות טלפוניים, ניהול מלאי וסידורו על גבי המדפים וכן טיפול בענייני הלוגיסטיקה בחנות (סע' 2-3 לתצהיר התובע).

לגרסת התובע, ביום 22.6.2015 היה יום עמוס וחריג במהלך עבודתו. באותו היום, היו הגב' איריס כהן, אשת המכירות בסניף (להלן: "גב' כהן") וגם מר גיא הללי, המחסנאי (להלן: "מר הללי"), ביום חופש וכפועל יוצא מכך אירעו לו מספר אירועים חריגים (סע' 7 לתצהיר התובע).

ראשית, גב' כהן השאירה את הטלפון הנייד שלה (אליו מגיעות שיחות רבות מלקוחות המעוניינים לבצע הזמנות), אצל גב' טוויטו, מנהלת החשבונות (להלן: "גב' טוויטו"), ע"מ שתקבל עבורה את השיחות ותטפל בלקוחות ובהזמנות שלה. כפועל יוצא מכך, במהלך היום נוצר לו עומס רב בשל חוסר יכולתה של הגב' טוויטו לשמש לו כעזר בעבודה השוטפת ובטיפול בלקוחות (סע' 8 לתצהיר התובע).

לדברי התובע, באותו יום היה עומס גדול מאוד של קונים בחנות, הזמנות טלפוניות ושיחות טלפון אל הסניף, אותן נדרש להפנות לשלוחות הרלוונטיות ובחלקן לטפל בעצמו. לטענתו, באותו היום ובכל רגע נתון נאלץ הוא לטפל במקביל בהזמנות טלפוניות של החנות, סייע ללקוחות עוברים ושבים שהגיעו לחנות, וכל זאת כאשר הוא נמצא במחסור של כוח אדם. (סע' 9 לתצהיר התובע).

כמו כן, עוד באותו היום, בשעות הבוקר המאוחרות, התקשר לחנות לקוח בשם יצחק דרומר (להלן: "מר דרומר"), וביקש להוסיף פריטים להזמנה שביצע מס' ימים קודם לכן.

לגרסת התובע, השיחה התפתחה לטונים גבוהים , כאשר כל אותה העת קיימת תנועה ערה של לקוחות הממתינים לקבל מענה בחנות (סע' 10-12 לתצהיר התובע). התובע טוען, כי באותם רגעים חש תחושת לחץ גדולה, חש כי הוא "מותקף" מכל עבר, הן מצידו של מר דרומר שלא הניח לו והפנה כלפיו אצבע מאשימה, והן מצד לקוחות בחנות שלא קיבלו מענה ותקפו אותו בשאלות ותלונות (סע' 13 לתצהיר התובע).

בנוסף, עקב חסרונו של מר הללי, התובע נדרש לבצע פעולות סבלות מהמחסן לחנות. בכל אימת שלקוח רכש סחורה אשר המיקום שלה במחסן, נדרש בעצמו לשאת את הפריטים מהמחסן לקופה או לרכבו של הלקוח, מרחק של כ- 15 מטרים כל פעם. חלקם של המוצרים היה בעל משקל רב יחסית, כאשר ביצע פעולה זו מספר רב של פעמים באותו היום (סע' 15-16 לתצהיר התובע).

לטענת התובע, בסוף יום עבודתו הוא פנה לביתו, חש תשישות ועייפות יוצאת דופן, אך לא ייחס לכך חשיבות רבה , וסבר כי המקור לאותה תחושה הוא יום עבודה אינטנסיבי ולחוץ שעבר עליו (סע' 17 לתצהיר התובע).

בסוף אותו יום, פנה לישון את שנת הלילה, אך באמצע הלילה בסביבות השעה 03:00, התעורר כשהוא סובל מתחושת צרבת וכאבים ביד ימין. לדבריו, סבר כי אולי אכל דבר מה לא טוב ולכן חזר לישון (סע' 18 לתצהיר התובע).
למחרת בבוקר הוא קם ונסע לעבודתו, בעוד התחושה הרעה שהחלה בלילה לא פסקה (סע' 19 לתצהיר התובע). כשהגיע לעבודתו אט אט התגברה התחושה הרעה, הוא ניסה להמשיך לעבוד אך ניסיונות אלו כשלו ומדי כמה דקות התיישב לנוח (סע' 20 לתצהיר התובע).

בסביבות השעה 09:00 לערך הגיע מנהל הסניף, מר עידן סלע (להלן: "המנהל") וציין בפניו כי אינו נראה טוב, והתובע אמר לו שאכן אינו חש בטוב. לטענת התובע, הוא התקשר לאשתו שאמרה לו כי עליו להתפנות במיידי לבית החולים. המנהל פינה אותו ברכבו לביה"ח "קפלן", שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב (סע' 21 לתצהיר התובע).

הנתבע, סירב להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") זאת, מהטעם כי לא הוכח קיומו של "אירוע חריג" (החלטה מיום 20.4.16). מכאן התביעה הנוכחית.

דיון והכרעה:

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, על המבוטח
להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האוטם, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג התרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. האירוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, היינו נבדקת "חריגותו" בהתייחס למבוטח המסוים.

עם זאת, "אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות, ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה" (עב"ל 18610-05-16 משה סידי- המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.9.17).

לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, לא שוכנענו בקיומו של "אירוע חריג", זאת מהנימוקים כדלקמן:

בבית הדין העיד התובע: "זה היה בחודש יוני שהוא חודש מאוד לחוץ אצלנו בעבודה. יש מספר חודשים במהלך השנה שהם לחוצים בעבודה שאחד מהם הוא חודש יוני" (עמ' 4 ש' 21-23).
התובע נשאל מה היה שונה ביום האירוע בחודש יוני לעומת חודשים אחרים, והשיב כי מדובר היה ביום יותר אינטנסיבי מבחינתו (עמ' 5 ש' 6-7). לשאלת בית הדין, האם יש בידיו תימוכין לכך שמדובר ביום חריג מבחינת היקף המכירות, השיב: "מבחינתי מדובר על יום עמוס יותר מאותן הסיבות שדיברנו קודם. יכול להיות שהמכירות היו אותן מכירות, אבל זה מתחלק על פחות אנשים." (עמ' 5 ש' 12-14).

כמו כן, ובניגוד לתצהיר שהגיש, הודה התובע כי למעשה יש שני עובדים במחסן וביום האירוע הנטען רק מחסנאי אחד, מר הללי, היה בחופש, בעוד שהמחסנאי
השני, שהוא המחסנאי הבכיר, נכח במחסן (עמ' 3 ש' 11-12, 26-31. אותו מחסנאי, לא הובא לעדות מטעם התובע, על מנת לתמוך בגרסתו כי אכן נאלץ לבצע עבודות סבלות במקום מר הללי, והדבר אומר דרשני.

מר דרומר הובא לעדות מטעמו של התובע. מר דרומר העיד: "בזמן שהתובע בא להגיד לי להביא עדות אז נזכרתי בכל הסיפור שהיה ויכוח בינינו" (עמ' 7 ש' 5).
מר דרומר העיד כי הוויכוח בינו לבין התובע התפתח גם על רקע העובדה שהתובע סירב לתת לו את הטלפון של המרכז בתל אביב, עובדה שלא צוינה ע"י התובע בגרסה שמסר (עמ' 7 ש' 14-17).
תצהירו של העד אינו מאומת, וכלל אינו זוכר היכן ומתי חתם עליו (עמ' 8 ש' 5-9).

אשר לעדותה של הגב' טוויטו, הרי שזו העידה, בניגוד לעדות התובע בבית הדין, כי ביום האירוע לא היה אף מחסנאי במחסן (עמ' 9 ש' 8-9).

מר הללי טען בבית הדין, כי ביום שבו אירע לתובע האירוע הלבבי (23.6.15) נכח בעבודה וכי המנהל פינה את התובע לבית החולים (עמ' 10 ש' 28-29), עובדה שלא צוינה על ידו בתצהיר.

בנוסף העיד מר הללי, כי התובע נוהג לגבות עבודתם של עובדים, לרבות מחסנאים הנעדרים מעבודתם . כלומר, מדובר בחלק משגרת עבודתו ולא דובר במשהו חריג (עמ' 11 ש' 2-11).
גם תצהירו של מר הללי אינו מאומת, כאשר אינו זוכר היכן ומתי חתם עליו (עמ' 10 ש' 32-33).

הן המנהל והן המחסנאי שנכח ביום האירוע, לא הובאו לעדות מטעמו של התובע.

במסמך רפואי מביה"ח קפלן (נ/2) אין כל אזכור לגבי אירוע/ים חריג/ים בעבודה. התובע לא הציג כל מסמך רפואי נוסף/מאוחר יותר, שיש בו כדי לאשר גרסתו כי אירוע האוטם קשור לעבודתו.

סיכומם של דברים: לאור כלל הנימוקים שלעיל, לא שוכנענו בדבר קיומו של "אירוע חריג" בעבודתו של התובע ביום 22.6.15, כזה שחורג באופן מיוחד משגרת עבודתו.

אשר על כן, התביעה להכרה באוטם שריר הלב כ "פגיעה בעבודה" , נדחית.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, ז' אב תשע"ח, (19 יולי 2018), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר ב. פיינגולד

יצחק לובוצקי, שופט