הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 17734-04-18

04 מאי 2019

לפני:

כב' השופטת דפנה חסון זכריה

המערער
אבי פרץ
ע"י ב"כ: עו"ד פלדשטיין
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעקבי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.3.2018 (להלן- "הועדה") לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

המערער, יליד 1971, שחקן וכדורגלן במקצועו .
המשיב הכיר בקשר הסיבתי שבין הנכות בגבו של המערער לבין תנאי עבודתו, על פי תורת המיקרוטראומה.

ועדה מדרג ראשון קבעה את מועד תחולת נכותו של המערער ליום 19.12.2014.
על החלטה זו הגיש המערער ערר.

ביום 8.3.18 התכנסה הוועדה מושא הליך זה בעניינו של המערער.
המערער טען בפני הוועדה, מועד תחולת הנכות הוא 2/2012.
לאחר ששמעה את תלונות המערער ועיינה במסמכים שהונחו בפניה, דחתה הוועדה את טענת המערער בעניין הקדמת מועד התחולה, וכך היא נימקה את קביעתה:

"...לעניין בקשת התובע להכרה בתחולה מ-2012 אמנם הועדה מקבלת שהבעיות החלו עוד לפני 2012 ועבר שאיבת דיסק, אך נכותו באותם הזמנים לא היו כפי שנקבע בוועדה האמורה והועדה לא רואה מקום לשנות את התחולה."

במסגרת החלטתה, אימצה הוועדה אף את המלצת ועדת הרשות מיום 6.2.2018 והפעילה תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי, בשליש:
"מצד אחד קיימת ירידה בהכנסות בשיעור 43% אחוזים ומצד שני התובע חזר לעבודה דומה. עובד במשרה מלאה ועוסק בהיבטים של ניהול ובכלל זה התניידות רבה מחוץ למשרד."

נכותו המשוקללת היציבה של המערער, הועמדה על סך 38%.

החלטה זו, היא מושא הערעור שלפני.

תמצית טענות הצדדים

לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שלא הבחינה בין מועד תחולת הנכות, לבין שיעור הנכות. לטענתו, החל לסבול מנכות בגבו בשנת 2012, כפי שאף קבעה הוועדה בעצמה, אף אם נכותו במועד זה היתה בשיעור שונה.
המערער ביקש להדגיש, כי אכן הלין במסגרת הערר על מועד תחולת הנכות. לטענתו, הוועדה היתה ערה לטענתו, דנה בה, ואף הפנתה לפניותיו בעניין זה, טרם מועד התכנסותה. המערער אף הפנה את בית הדין לפניותיו לוועדה מימים 10.1.2018 ו - 19.2.2018 במסגרתם דרש לקיים דיון בשאלת מועד תחולת הנכות.
עוד טען המערער , כי שגתה הוועדה בכך שהפעילה את תקנה 15 בשליש בלבד. לטענתו, הוועדה לא נתנה דעתה לעובדה שהוא לא שב לעבודתו כמאמן שערים בשל נכותו, שכן עבודה זו מצריכה פעילות פיסית שאין הוא יכול עוד לבצע. לבסוף טען המערער, כי קביעת מועד תחולה מוקדם יותר, ישפיע על חישוב גובה שכרו עובר לתאונה, לעומת גובה שכרו הנוכחי, ושמכך עשוי להשפיע על קביעת הוועדה בעניין תקנה 15.

מנגד טען המשיב, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. המשיב הדגיש, כי המערער לא הלין בפני הוועדה על מועד תחולת הנכות, אלא רק על שיעור נכותו היצבה . הוועדה קיבלה את הערר במסגרת ישיבתה הראשונה וקבעה כי שיעור נכותו של המערער הוא 28% טרם הפעלת תקנה 15 החל מהמועד שנקבע בדרג ראשון, קרי 1.7.2015, ו הותירה הוועדה את הנכות הזמנית כפי שנקבעה בדרג ראשון על כנה. עוד נטען, כי המערער לא הציג ולו ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד שסבל מנכות הנובעת מתנאי העבודה הקשורה לפגימה המוכרת, טרם מועד תחולת הנכות שקבעה הוועדה. המשיב הוסיף, כי המערער צירף למכתבו מיום 19.2.18 מסמך מיום 3.3.12 שכותרתו "גיליון ניתוח-שאיבת דיסק" אשר לא עמד בפני המומחה מטעם בית הדין שהכיר בקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של המערער לבין הנכות ממנה הוא סובל. לשיטת המשיב, קיימת סתירה בטענת המערער שכן הוא טוען שנכותו התגבשה למעלה משנתיים וחצי טרם תחילת הנכות הזמנית והפסקת עבודתו כמאמן שוערים, הגם שבתקופה זו המשיך בעבודתו כמאמן שוערים ושכרו אף עלה בשיעור ניכר. לפיכך, ביקש המשיב להדגיש, כי ככל שיתקבל הערעור, לא יהיה מנוס מלדון מחדש בכלל ההיבטים של קביעת נכותו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכלל וכן בחומר המצוי בתיק, ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, הלכה פסוקה היא שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). עוד נפסק, כי ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985); דב"ע לה/ 01-129 שריקי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206 (1975)).

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי המערער הלין בפני הוועדה בדבר מועד תחולת הנכות, ומשכך, הוועדה אכן דנה בסוגיה זו, ובדין עשתה כן.
הוועדה עצמה קבעה כי "הבעיות החלו עוד לפני 2012 ועבר שאיבת דיסק, אך נכותו באותם הזמנים לא היו כפי שנקבע בוועדה האמורה והועדה לא רואה מקום לשנות את התחולה". המערער אף הפנה את הוועדה למסמכים רפואיים משנת 2012, והוועדה קבעה כי אלה אכן מעידים על נכות ממועד מוקדם יותר.
בנסיבות אלה, לא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעניין מועד תחולת הנכות, ומשכך סבורני כי יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתקבע האם הנכות ממנה סבל המערער לפני שנת 2012 קשורה לתאונה, וככל שכך - מה היה שיעורה. בהתאם, תשקול הוועדה עמדתה מחדש באשר למועד תחולת הנכות.

לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15.
ועדת הרשות קבעה, על יסוד טענת המערער בפניה, כי האחרון עדיין עובד בעבודות ניהול, והוועדה אימצה את המלצתה.
עם זאת, ככל שהוועדה תקבע כי יש להקדים את מועד תחולת הנכות, תבחן האם יש בכך כדי לשנות מקביעתה באשר לתקנה 15, בשל השוני שעשוי לחול בחישוב הכנסותיו של המערער.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתקבע האם הנכות ממנה סבל המערער לפני שנת 2012 קשורה לתאונה, וככל שכך - מה היה שיעורה. בהתאם, תשקול הוועדה עמדתה מחדש באשר למועד תחולת הנכות.
ככל שהוועדה תקבע כי יש להקדים את מועד תחולת הנכות, תבחן האם יש בכך כדי לשנות מקביעתה באשר לתקנה 15.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

משהתקבל הערעור בחלקו, יישא המשיב הוצאות המערער בסך 3,000 ₪.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ט, (04 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .