הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 16920-12-16

18 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובע
רגב בנעטיה
ע"י ב"כ: עו"ד אביגדור יואל
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי אשכנזי

פסק דין

האם התובע נפגע בברכו בתאונת שאירעה לו ביום 17/12/15 בדרך לעבודה ? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן, שכן התאונה הוכרה כתאונת עבודה ואולם לא הוכרה הפגיעה בברך.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובע יליד 1991 במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד כטכנאי בחברת ברינקס.
ביום 17.12.15 אירעה לתובע תאונת דרכים בעת שהיה בדרכו לעבודה, כאשר ביצע בלימת חירום והרכב שהיה מאחוריו פגע ברכבו.
בסמוך לאחר התאונה התובע פנה לקופת חולים והתלונן על כאבי צוואר וכאבי גב תחתון .
כשבועיים לאחר התאונה התובע התלונן על כאבים בברך, ובהמשך הדברים אובחן אצלו קרע במיניסקוס.
ביום 12.4.16 התובע הגיש תביעה למל"ל להכרה בפגיעות בגב, צוואר, ראש וברך ימין כפגיעות בעבודה.
ביום 8/6/16 נשלחה לתובע הודעה לפיה התאונה הוכרה כתאונת עבודה שכתוצאה ממנה סבל מכאבי ראש צוואר וגב תחתון. עוד נמסר לתובע כי נמצא כי כאבי הברכיים עליהם התלונן אינם קשורים לתאונה.

טענות הצדדים
לטענת התובע בזמן התאונה נגרמה לו חבלה בברך עת הברך פגעה בחלק התחתון של לוח המחוונים. לטענתו בסמוך לאחר התאונה הוא חש כאב חלש בברך אלא שהכאב הלך והתגבר בהדרגה בימים שלאחר התאונה, עד שהפך בלתי נסבל כשבועיים לאחר התאונה, עת התלונן על הכאב בפני האורתופד.
לדידו לא מתקבל על הדעת שהקרע במיניסקוס ארע עקב חבלה שאירעה בשבועיים שלאחר התאונה, ולפיכך יש לקשור אותו לתאונה מיום 17/12/15. עוד הוא טוען, כי בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי לנזק רפואי לוקח זמן להתגבש.
התובע מבקש להסתמך על מסמכים רפואיים שונים, מאוחרים למועד התאונה, בהם נרשמה מפיו אנמנזה שלפיה אירעה לו חבלה בברך בשעת התאונה.
הנתבע טוען כי המסמכים הרפואיים מזמן אמת אינם מצביעים על קיומה של פגיעה בברך, וכי לא הוצגו כל מסמכים בדבר עוצמת התאונה.
הנתבע מפנה לתרשומת רפואית מיום 14/3/17 אשר מאזכרת קיומם של סימני שפשוף בשתי הברכיים (נ/5) ממצא אשר איננו מתיישב עם מנגנון הפגיעה בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, והוא מלמד על פגיעה בברכיים במהלך חבלה המאוחרת לאירוע בעבודה. וכן הוא מפנה לעדות התובע לפיה רישום הפגיעה בברך הוסף על ידי עורך דינו בשלב שלאחר שהמעביד מילא את טופס בל/250.

הכרעה
לאחר שבחנו את מכלול הראיות שהובאו לפנינו הגענו לכלל דעה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי בתאונה מיום 17/12/ 15 אירעה פגיעה בברכו.
ראשית יש להבהיר כי מהראיות שהובאו בפנינו התרשמנו כי מדובר היה בתאונה שעוצמת הפגיעה בה הייתה מוגבלת ביותר. התובע לא הציג כל מסמך שיש בו כדי להעיד על הנזק לרכב (לא הוצג צילום של הפגיעה ואף לא אסמכתא בגין צורך בתיקון איזה מהרכבים המעורבים בתאונה). לדידנו ככל שהתובע מבקש לשכנע כי יש להסיק מסקנות בדבר קיומו של קשר סיבתי מסמיכות הזמנים שבין התאונה לבין הפגימה שאובחנה, המינימום הנדרש הוא שיציג ראיות בדבר עצמת התאונה מבחינת מנגנון הפגיעה הפיזיקלית . דא עקא שראיות מסוג זה לא הובאו בפנינו, אף לא במישור הפגיעה הגופנית במי מהמעורבים בתאונה.
בסמוך לאחר התאונה (17/12/15) התובע המשיך בנסיעה לעבודתו, ובעצת מעסיקו פנה לרופא קופת חולים (עמ' 3 שורה 7 לפרוטוקול). בפנייתו הראשונה לקופת חולים התובע התלונן על כאבי צוואר ועל כאבי גב בלבד.
כאשר בית הדין ביקש להציג לתובע שאלות בדבר הטיפול הרפואי שקיבל בסמוך לאחר התאונה , על מנת לעמוד על עצמת הפגיעה הפיזיקלית ושאל האם בוצע לו צילום, ב"כ התובע התנגד להצגת השאלות, וטען שהתובע לא זוכר (עמ' 3 שורה 16) .
כך או כך, מעיון במסמכים שלפנינו עולה כי הרופא המטפל לא סבר כי יש צורך להפנות את התובע לבדיקות דימות כלשהן והסתפק במתן אישור על ימי מחלה.
דהיינו, בשים לב לראיות שהובאו לפנינו, אין בידינו לקבוע כל ממצא בדבר ע וצמת התאונה ואין יסוד לקבוע חזקה בדבר פגיעה גופנית כלשהי, למי מהמעורבים, (אין לשלול את האפשרות כי מדובר היה בתאונה בעוצמה פיזיקלית נמוכה, אשר לא הייתה כרוכה בפגיעה גופנית של ממש, מעבר לתחושותיו הסובייקטיביות של התובע).
שנית, גרסת התובע בדבר כאבים בברך ימין שהחלו בסמוך לתאונה והלכו והתגברו לאורך שבועיים עד שהגיעו לשיא ביום 3/1/16 איננה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים שהוצגו בפנינו.
כפי שכבר ציינו, בפנייתו הראשונה מיום 17/12/15 התובע התלונן על כאבי צוואר ועל כאבי גב תחתון בלבד.
ביום 22/12/15 (כשבוע לאחר התאונה) התובע שב לקופת חולים והתלונן על החמרה במצבו והתלונן על כאבי ראש בחילות והקאות והופנה למיון (הפניה אותה לא ברור אם מימש) , בהמשך ביום 28/12/15 התובע המשיך להתלונן על כאבי ראש ועל סחרחורת וקיבל ימי מחלה נוספים.
ביני לביני, כעשרה ימים לאחר התאונה, ביום 27/12/15 התובע התייצב אצל רופא אורטופד והתלונן כי אירעה לו תאונת דרכים לפני שבוע וכי הוא סובל מכאבי ראש וצוואר. התובע נבדק על ידי האורתופד שקבע כי הוא מתהלך בחופשיות וכי אובחן טווח מלא בצוואר וכי לא נמצא חסר נורסקולרי בגפיים. בביקור זה, כמו גם בביקורים אצל רופא המשפחה אין כל זכר לאזכור של כאב בברך או של לפגיעה בברך, על אף שנערכה בדיקה ביחס לתנועת הגפיים.
הגם שהתובע לא מיעט ב ביקורים בקופת חולים, הוא לא התלונן על כל כאב בברכיים וזאת על אף שבגרסתו בפנינו טען כי הכאב הלך והתגבר מרגע התאונה ועד שהגיע לשיא ביום 3/1/16.
שלישית, מהתרשומת הרפואית שבתיק אין לשלול את האפשרות כי אירעה לתובע חבלה אחרת שעירבה פגיעה בברך, שכן בחלוף שבוע נוסף, ביום 3.1.16 התובע הגיע לאורתופד והתלונן כי החל לסבול מכאבים ונפיחות בברך ימין. בתרשומת לא צויין אימתי החלו הכאבים ולא אוזכרה זיקה בינם לבין אירוע חבלתי כלשהו. עם זאת צויין ממצא אשר איננו מתיישב עם מנגנון התאונה שתאר התובע:

דהיינו בתרשומת מיום 3/1/16 מציין הרופא : "סימני שפשוף מעל האזור הטיביאלי המקורב של 2 הברכיים דו"צ ." סימני החבלה הדו צדדים באזור הטיביאלי המקורב של שתי הברכיים ביום 3/1/16 אינם מתיישבים עם טענת התובע בדבר פגיעה בברך ימין בתאונה מיום 17/ 12/15 שלאחריה באף אחד מהמסמכים הרפואיים לא צויין שפשוף בברך/בברכיים .
אינדיקציה רביעית, לכך שבתאונה מיום 17/12/15 לא אירעה כל פגיעה בברך ניתן ללמוד מכך שלאחר הביקור אצל הרופא האורטופד מיום 3/1/16 התובע קיבל ממעסיקו טופס בל/ 250 וטופס תביעה (נחתם על ידי המעביד ביום 10/1/16) שני הטפסים, אשר נחתמו כשבוע לאחר תחילת התלונות של התובע על כאבי ונפיחות בברך ימין לא כוללים כל הת ייחסות לפגיעה בברך במהלך התאונה.
במועד שלא בואר, במהלך התקופה שבין חתימתו של המעביד על הטפסים (ינואר 16) לבין מועד הגשתם למל"ל (אפריל 2016) הוסיף ב"כ התובע על גבי הטופס עליו חתם המעסיק בסמוך לאחר הפגיעה , את עניין הפגיעה בברך (ראה עדות התובע עמ' 3 שורה 26 ). ללמדך שבזמן אמת, בסמוך למועד מילוי טופס ב"ל/ 250 וטופס התביעה, התובע לא קשר בין הפגיעה/החבלה בברך (שכבר אובחנה באותה עת) לבין התאונה.
מכל הטעמים שפורטו לעיל, אנו ס בורים כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרמה פגיעה בברכו בתאונה שאירעה לו ביום 17/12/15 בדרכו לעבודה.
כמקובל בהליכים מסוג זה, ועל אף התלבטות, נמנענו מלחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתום 30 יום מקבלת פסק הדין.
ניתן היום, י' כסלו תשע"ט, (18 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים