הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 15841-05-15

28 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובע:
אברהם טוטמן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית בדבר חשיפה לשמש בעבודתו באופן שיצדיק מינוי מומחה לבירור הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלת מלנומה בה לקה, בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן
התובע יליד 1952 עבד במשך עשרות שנים בחברות שונות העוסקות בתחום שיווק חלקי חילוף לרכב.
ביום 28/5/14 התובע פנה למל"ל בתביעה להכרה בפגיעה בעבודה ולקביעת דרגת נכות.
ביום 3/8/14 נמסר ה לתובע הודעה כ י תביעתו נדחתה, מן הטעם שלא הוכחה תשתית עובדתית, ולא הוכח קשר סיבתי.

טענות התובע
לטענת התובע, הוכח כי במשך שנים רבות, בתפקיד יו אצל מעסיקים שונים כסוכן לשיווק חלקי חילוף לרכב, הוא נדרש לעבוד שעות רבות ביום בתנאים של חשיפה לשמש וזאת הן אג ב נהיגה ברכב, בדרך ללקוחות והן אגב העמסת ופריקת סחורה מהרכב.
התובע מצביע על רשימה של מקרים בהם עובדים אשר עבדו כנהגים הוכרו כל ידי הנתבע כמי שלקו בסרטן העור כתוצאה מחשיפתם לשמש בעבודה. וכן לרשימת מקרים בהם עובדים שעיקר עבודתם משרדית, ואך חלקה בחשיפה לשמש הוכרו כנפגעי עבודה (מכונאי מטוסים, מהנדס ניסויים) .
מטעם התובע העיד התובע בעצמו, וכן העיד מר חזי דלאל שעבד עימו בחברת פורד ולאחר מכן היה מעסיקו בין השנים 1997-2001. התובע טוען כי יש להעדיף את העדויות מטעמו על פני העדות של מר יעקב פסי אשר זומן כעד מטעם הנתבע, באשר האחרון שימש כמנהל חשבונות בעסק , ואין לו ידיעה אודות תנאי עבודתו של התובע , מה גם שקיימת עוינות בין הצדדים על רקע הליך משפטי תלוי ועומד ביניהם.

טענות הנתבע
לטענת הנתבע לגבי חלק מתקופות העיסוק כלל לא הובאו ראיות לעניין סוג העבודה של התובע , ומידת החשיפה שלו לשמש, ולגבי תקופות אחרות מהראיות עולה כי מידת החשיפה איננה מצדיקה הכרה בקיומה של תשתית עובדתית.
הנתבע מפנה לשיהוי בהגשת התביעה בשים לב לכך שהנגעים אובחנו אצל התובע כבר בשנת 2010, והתביעה הוגשה כארבע שנים מאוחר יותר.
מטעם הנתבע העיד מר יעקב פסי, ביחס לתקופת עבודתו של התובע בחברת יוניברסל, הנתבע טוען כי יש להעדיף את עדותו של מר פסי באשר ניכר כי מר דלאל, חברו של התובע מימי עבודתם בפורד, ביקש לסייע לתובע.

הכרעה
המסגרת הנורמטיבית
בית הדין הארצי לעבודה הכיר בקיומו האפשרי של קשר סיבתי בין עבודה בחשיפה לשמש לבין התפתחות של גידולים סרטניים על העור בקבעו כי בנסיבות מסויימות מחלת סרטן העור עשויה להיות מוכרת כפגיעה בעבודה.
מאחר שרשימת מחלות המקצוע איננה כוללת הכרה בקשר סיבתי כאמור, הרי שהכרת בית הדין הייתה על פי תורת המיקרוטראומה.
אשר לשאלה מהי מידת החשיפה לשמש בעבודה, אשר תצדיק הכרה בתשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, הרי שבענין זה יש קושי לחלץ קביעה ברורה.
כידוע ישראל היא מדינה שטופת שמש שבה אדם לאורך חייו נחשף לקרינה מזיקה גם מחוץ לשעות העבודה, ואף במסגרת פעילות הפנאי, ונזקי השמש מצטברים עוד מתקופת הילדות.
אשר על כן, בעת שנבחנת החשיפה לשמש בעבודה בית הדין נתן דעתו גם לחשיפה שקיימת מחוץ לשעות העבודה, כך לדוגמא בתיק עבל (ארצי) 72/99 זאב זרנקין נ' המוסד לביטוח לאומי, עב"ל (ארצי) 214/99 ארד אליעזר נ' המוסד לביטוח לאומי. עם זאת במקרים אחרים הוכרו כנפגעי עבודה גם מי שחשיפתם הייתה אך בחלק משעות יום העבודה ולא בכולו /ברובו , או שחשיפתם לשמש היתה באופן חלקי (כגון אגב נהיגה).
לדידי, האופי המיוחד של החשיפה לשמש (בעבודה ומחוץ לעבודה) כמו גם העובדה שמחלת הסרטן עשויה להתפתח כתוצאה ממגוון רחב של גורמים אחרים, צריכה היתה להוביל לקביעה של כללים ברורים ושוויונים, אם לא בחקיקה אזי לפחות בהנחיות פניות של המל"ל בדבר מספר מינימלי של שעות חשיפה בעבודה , שמצדיק הכרה בתשתית עובדתית (בדומה לכללים שנקבעו לענין תביעה להכרה בפגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לרעש תוך קביעת רף מינימלי של עוצמת רעש מזיק ).
בהעדר קביעה שבדין הרי שהמבחן נותר אמורפי, ולדידי בנסיבות בהן נטען כי הנגע הוא במקום החשוף לשמש, הרי שהספק ביחס לקיומה של תשתית עובדתית פועל לטובת המבוטח.

מן הכלל אל הפרט
את משך חיי העבודה של התובע ניתן לחלק לשלוש תקופות עיסוק כדלקמן :
1976-1995 – תקופת עבודה כמחסנאי בחברת פורד. לפי עדות התובע ולפי עדותו של מר דלאל, עיקר עבודתו של התובע היתה במחסן של החברה בתל אביב , שלא בתנאי חשיפה לשמש , וגם אם אניח כי פעמיים בשבוע נדרש לנהוג מתל אביב לרחובות על מנת להעביר סחורה אותה העמיס ופרק בעצמו ממשאית (והגם שממילא טענות אלה לא נתמכו בראיה משכנעת) הרי שבשים לב לכך שעיקר עבודתו היתה כמחסנאי בתוך מבנה סגור, אין בכך כדי להקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.
1995-2005 – מרישום תקופות העיסוק עולה כי למעט תקופת של כארבע שנים 1997-2001 שבה התובע עבד בחברת דלל יחזקאל חלקי חילוף, התובע עבד אצל מעסיקים שונים, למשך תקופות קצרות, כאשר אין פירוט של ממש ביחס למהות העבודה ואין כל אפשרות לקבוע את מידת החשיפה לשמש באיזה מהמקומות. אשר על כן ביחס לשנים הללו התקופה הרלוונטית לענייננו היא תקופת העבודה של התובע כסוכן מכירות בחברת יחזקאל דלאל חלקי חילוף וזו בלבד.
2005-2014 – התובע עבד כסוכן מכירות של חלקי חילוף לאוטובוסים / משאיות. בחברת יוניברסל.
על רקע האמור, יש לקבוע האם תקופת עבודתו של התובע כסוכן מכירות של חלקי חילוף אצל דלאל ואצל יוניברסל מקימה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, כאשר לפי התרשמותי אין הבדל מהותי בין שתי התקופות, אלא שההבדלים נובעים מזהות המעביד וזיקתו לתובע יותר מאשר מדרישות התפקיד ומהותו .
בשני מקומות העבודה התובע עבד כסוכן נוסע כשהוא נוהג ברכב מסחרי קטן (ברלינגו /קנגו או רכב דומה) בימים שעבד באזור תל אביב עבר ביום העבודה בין 6-8 לקוחות ובימים בהם עבד באזור הצפון / הדרום עבר אצל כ - 4 לקוחות.
בשים לב למהות העבודה, הדעת נותנת כי בשני מקומות העבודה התובע בילה במהלך יום העבודה פרקי זמן דומ ים ב תוך בתי העסק של הלקוחות / בנסיעות / בתוך בית העסק של המעסיק, באשר מדובר בסוכן מכירות ולא בשליח. הפערים בעדויות של מר דלאל ומר פסי ניתנים להסבר על רקע הזיקה / הזרות בין כל אחד מהמעסיקים לתובע.
כך, בעדותו של דלאל (כמו גם בעדותו של התובע) אין כל זכר לפרקי הזמן בהם התובע שהה בתוך בית העסק של הלקוח על מנת לבדוק מלאי, להציג קטלוגים, לקחת הזמנה , לאסוף צ'קים ועוד כיו"ב משימות שלפי דברי מר פסי ארכו כחצי שעה אצל כל לקוח (אצין כי גם מר דלאל הזכיר את פעולת איסוף הצ'קים אך נמנע מלתאר פעולות שיווק אחרות אותן נדרש התובע מן הסתם לבצע מול הלקוח) .
נוסף לכך, התרשמתי כי בעדותו של התובע יש מידה לא מבוטלת של הגזמה בתאור משך הזמן שבו ארכה הטעינה והפריקה של הסחורה אצל כל לקוח. אזכיר כי התובע נסע ברכב קטן יחסית והוביל לכל לקוח כמות סחורה מוגבלת, כך קשה לקבל את עדותו של התובע כי פריקת סחורה בנפח ממוצע של כ- 20% מתכולת המטען ברכב ברלינגו אורכת כחצי שעה. בעניין זה עדיפה בעינינו עד ותו של מר פאסי לפיה ככלל עבודת הפריקה אצל הלקוח אורכת בממוצע לכל היותר 10 דקות שכן מדובר בארגז שנארז מראש .
משלא הוגש רישום של שעות העבודה או ראיה אובייקטיבית אחרת לענין שעות העבודה של התובע , ומעדויות המעסיקים עולה כי התובע עבד ככלל במשרה מלאה, הרי שאני קובעת כי התובע עבד 5 ימי עבודה בשבוע, בכל יום 8.5 שעות.
מעדותם של שני המעסיקים עולה כי יום העבודה של התובע התחיל בחצרי המעסיק בעבודה משרדית לרבות תאום טלפוני עם לקוחות ריכוז ההזמנות ביצוע מכירות וכד' פעילות אשר נמשכת כשעה לפחות (מעדות דלאל עולה כי התובע הגיע לעבודה בסבובות שמונה, אם לא קודם ויצא ללקוחות בסביבות 9:00- 9:30 , כאשר פרק זמן זה כולל גם העמסה של הסחורה לרכב שנמשכת כ 15-20 דקות (עמ' 10-11 לעדות דלאל). גם בחברת יוניברסל התחיל היום בעבודה של שעה שעתיים במשרדי המעסיק, עד ליציאה ללקוחות לאחר העמסת הרכב (אלא שלדברי המעסיק שם הרכב היה מועמס לעיתים על ידי המחסנאים) .
מצירוף מכלול הראיות שבפני ביחס לשגרת עבודתו עולה כי בממוצע התובע ביקר אצל 5-6 לקוחות ביום. אצל כל לקוח שהה בערך 20-30 דקות לצורך ביצוע עבודת המכירות וזאת בתוך מבנה מוגן . כפי שכבר ציינתי בשים לב לנפח הרכב, הרושם הוא ששלב הפריקה של הסחורה אצל כל לקוח נמשך בממוצע, לכל היותר 5-10 דקות, ובוצע לעיתים בשמש ולעיתים תחת סככה מוצלת בהתאם לקייים (לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה את עדות המעסיק פסי לפיה הסחורה לכל לקוח היתה מגיעה באריזה סגורה אחת, מוכנה למסירה).
ביתרת הזמן (כ – 3.5 -4 שעות ביום, התובע התנייד בין הלקוחות בנסיעה כשהוא נוהג ברכב מסחרי קטן (רנו קנגו או רכב דומה) . משלא הובאו ראיות אובייקטיביות לענין הנהיגה, הרי שיש לקבוע כי לעיתים נהג בחלונות סגורים עם מזגן ולעיתים בחלון פתוח, בהתאם לעונה.
5129371בהעדר קביעה שבדין, לעניין כמות החשיפה לשמש המצדיקות בחינה / הכרה, אין בידי לקבוע כי חשיפתו של התובע לשמש בעבודה כמפורט לעיל איננה מזיקה או שמסיבה אחרת אין היא מצדיקה הכרה, ולפיכך אינני רואה מנוס ממינוי מומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין חשיפתו של התובע לשמש בעבודתו לבין נגעים שאובחנו על עורו.
54678313החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ט, (28 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.