הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 15537-05-17

14 מרץ 2019
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציגת ציבור עובדים - גב' חנה קפלניקוב

התובע:
מיכאל בנימין, ת"ז XXXXX200
ע"י ב"כ עו"ד רמי בן יוסף

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ מהלשכה המשפטית תל אביב

החלטה
לפנינו תביעת התובע להכרה בפגיעה בכתפו השמאלית כפגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק) על דרך המיקרוטראומה.
ביום 5.10.2016 דחה הנתבע את תביעת התובע, מן הטעם כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו. טעם נוסף לדחייה הינו כי מחלת התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
תמצית עובדות המקרה
התובע, יליד 1986, עבד בין השנים 2008 - 2016 כמאבטח ברשות שדות התעופה. במסגרת תפקידו נשא התובע נשק על כתפו השמאלית.
בארבע השנים האחרונות לעבודתו מילא התובע תפקיד של מפקד שער, אשר כלל ניהול של עובדי ביטחון בשערי הכניסה לנמל התעופה בן גוריון, מעבר בין עמדות ובין בעלי תפקידים במתחם השער ומתן מענה לבעיות מבצעיות, ביטחוניות ומנהלתיות בשערים. גם בתפקיד זה נשא התובע נשק.
במהלך השנים החל התובע לחוש כאבים בכתף שמאל. בחודש 9/2015 פנה לקבלת טיפול רפואי שם אובחן כסובל מנזק בכ תף.
ההליך שבפנינו
בדיון שהתקיים ביום 22.10.2017 נקבע כי הפלוגתא בתיק הינה האם נפגע התובע בכתף שמאל בעבודתו לפי תורת הפגיעות הזעירות, קשר סיבתי ומאזן ההשפעות.
בדיון ההוכחות שנערך ביום 30.4.2018 העידו התובע מטעם התביעה ומר צבי ליבוביץ, אחראי בטיחות וגהות ברשות שדות התעופה, מטעם ההגנה. בתום הדיון, לאחר שהסתבר בו לראשונה כי התובע לא מילא תפקיד אחיד במהלך כל תקופת העבודה אלא היה מאבטח בחלק מהתקופה ומפקד שער בחלקה האחר, ניתנו הוראות בדבר השלמת ראיות.
ביום 13.5.2018 הגישה רשות שדות התעופה המתייחס לעבודתו של התובע כדלקמן (טעויות קולמוס תוקנו בגוף הציטוט. להלן – מכתב רשות שדות התעופה):
"מר מיכאל בנימין נקלט לעבודה ב-28/9/2008 בתפקיד מאבטח ביחידה להגנה היקפית כמאבטח שער ומינואר 2012 ועד לאוגוסט 2016 כמפקד שער.
מפקד שער: מנהל את כל עובדי הבטחון בשערי הכניסה לנתב"ג...
במסגרת התפקיד מפקד השער עובר בין כל העמדות ובעלי התפקידים במתחם השער כאשר הוא נושא את הנשק עליו כל הזמן. בשאר הזמן מפקד השער נמצא בעמדות ניידות בנהיגה ברכב ביטחון. הנשק נמצא במתקן יעודי או בשעות המנוחה במועדון...
בסך הכל מפקד השער יכול לשאת על גופו את הנשק כ-4-5 שעות במשמרת".
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
טענות הצדדים
לטענת התובע, במהלך שנות עבודתו נדרש התובע לבצע פעולות פיזיות חוזרות, אשר גרמו לפגיעה בכתף. במהלך עבודתו היה על התובע לשאת על גופו במהלך כל המשמרת נשק ואביזרים אשר כל כובד משקלם, המגיע לכ-7 ק"ג, נתמך באמצעות רצועה על כתפו השמאלית.
בנוסף כללה עבודתו של התובע מבחני כשירות ואימונים גופניים אחת לחודש וחצי ומבחני כושר קשים אחת לשלושה חודשים.
התובע עבד בעבודה שהצריכה פעולה מאומצת עם הידיים ובפרט עם הכתפיים. פגיעתו של התובע הינה תוצר של עבודה זו, אשר התפתחה עקב תנאי העבודה הכוללים מאמץ פיזי יום יומי, מאמץ באימוני קרב ושמירה על כושר גופני גבוה.
עבודת התובע כוללת פעולות חוזרות ונשנות, כלומר עסקינן בפעולות בעלות אופי דומה המתבצעות באופן קבוע על בסיס יומיומי. בכך הניח התובע תשתית עובדתית הנדרשת להוכחת מיקרוטראומה.
הנתבע מבסס את דחיית התביעה על סמך שאלון למעסיק שבו נדרש המעסיק למלא פרטים על אופי עבודתו של התובע, כאשר גרסת המעסיק גיבתה את גרסת התובע כי הוא עבד תחת תנאים פיזיים קשים וכי נשא נשק במשך שעות רבות. העד, מר ליבוביץ, שזומן לעדות מטעם הנתבע, חיזק אף הוא את גרסת התובע.
התובע העיד באופן עקבי ואמין. הגרסאות שמסר התובע אמיתיות וכנות לגבי התפתחות המחלה ולגבי אופי עבודתו, שאם לא כן המעסיק לא היה חותם על מסמכי ההכרה ומשתף פעולה מול הנתבע כפי שעשה.
טרם תלונותיו אלו, לא סבל התובע מבעיות בכתף כפי שעולה מהתיק הרפואי וכפי שפירט התובע בשאלון מטעם הנתבע. מכאן שהנתבע טעה כשקבע כי מחלת התובע נגרמה לו עקב גורמי תחלואה טבעיים, במיוחד לאור גילו הצעיר של התובע.
לאור זאת, מבקש התובע לקבל את תביעתו ולקבוע כי הניח תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה ולמנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין פגיעתו בכתף לבין תנאי עבודתו.
לטענת הנתבע, קשה לחלץ תשתית עובדתית העונה על יסודות המיקרוטראומה. לא ניתן לזהות תנועה או פעולה מונוטונית מוגדרת מסוימת החוזרת על עצמה אין ספור פעמים. לעמדת הנתבע, רצועה צולבת המונחת על הכתף איננה יוצרת דינאמיקה פעילה של תנועה, וודאי לא אין ספור פעמים.
גם אם ניתן לומר כי בפעילות שוטפת קיימת תנועה של הרצועה על הכתף, הרי ברור כי מדובר בתנועות מזעריות ואם בכלל מגוונות ומשתנות.
במדינה ישנם בעלי תפקידים רבים הנושאים נשקים על הכתף, ולא נמצא תקדים שבו הוכרה רצועה על הכתף כיוצרת תשתית מיקרוטראומה כראשית ראיה, כאשר רוב הזמן מדובר בתנוחה סטטית של הרצועה או בתזוזות מזעריות, על כל פנים מגוונות ובמרווחי זמן ניכרים. לא ניתן לאתר פעולות מונוטוניות זהות או דומות.
מדובר ברצועה צולבת שאינה זעה ונעה, כפי שהעידו התובע ומר ליבוביץ.
מכתב המעסיק מיום 13.5.2018 מגלה תמונה המרחיקה עוד יותר את תנאי העבודה מתנאי המיקרוטראומה: נשיאת נשק אם בכלל כ- 4-5 שעות בלבד ביום. למכתב זה יש לצרף את מכתב המעסיק מיום 31.8.2016, אשר גם ממנו לא עולה תשתית עובדתית רלוונטית בבחינת מיקרוטראומה.
בנסיבות אלו סבור הנתבע כי לא הורם הנטל להוכיח כדבעי ראשית ראיה עובדתית, ועל כן יש לדחות את התביעה.
דיון והכרעה
לאחר ששמענו את העדים, עיינו היטב בראיות ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכדי מסקנה כי התובע הוכיח תשתית עובדתית נדרשת לצורך המשך בחינת טענתו לנזק רפואי על דרך מיקרוטראומה. נסביר.
התובע החל את עבודתו ברשות שדות התעופה ביום 28.9.2008 כמאבטח. התובע שב והצהיר כי במסגרת עבודתו כמאבטח נשא על גופו במהלך כל משמרת נשק ואביזרים המגיעים למשקל של 6-7 ק"ג, כאשר כובד המשקל מוטל על כתף שמאל [ס' ב2, ג1, ג5 לשאלון למבוטח מטעם הנתבע ( נ/1); ס' 3 לתצהיר התובע; עמ' 4, ש' 4-5]. מר ליבוביץ, עד מטעם הנתבע, אישר כי מדובר במשקל שקרוב ל-6 ק"ג (עמ' 7, ש' 28-29). התמונות שהגיש התובע (ת/1) מראות כי הנשק קשור לרצועה אשר מונחת על כתף שמאל, באופן כזה שמשקל הנשק אכן מוטל על הכתף. התובע העיד כי במהלך משמרת בת שתים עשרה שעות, נמצא הנשק על הכתף כ-5-6 שעות (עמ' 4, ש' 1-2).
בשאלון למבוטח (נ/1) תיאר התובע את עבודתו כמאבטח (סע' ב2): "ביצוע של בדיקות רכבים ואנשים יחד עם הנשק, התכופפות מרובות עם הנשק שנשען על הכתף. הרמה של מזוודות אל מכונת השיקוף (יחד עם הנשק התלוי)".
בתשובות רשות שדות התעופה לשאלון למעסיק (נ/2) כתב מר ליבוביץ כי משמרת עבודת מאבטח כוללת בראשיתה תדרוך מבצעי והצטיידות, ולאחר מכן עבודה בשטח – התייצבות בשערי נמל התעופה ( עמידה בעמדות טקטיות מבצעיות) או ביצוע סיור ברכב, שעה מנוחה וחוזר חלילה עד סוף המשמרת, בסך הכל 4 סבבים במשמרת יום ו-3 סבבים במשמרת לילה. התובע פירט ( נ/1) כי העבודה כללה משימות שונות, כאשר במהלכן הנשק תלוי על כתפו.
מחודש ינואר 2012 ועד לחודש אוגוסט 2016 עבד התובע כאמור כמפקד שער (מכתב רשות שדות התעופה). התובע סיפר בעבודתו על תפקידו כמפקד שער, והעיד "שאת מרבית שעות היום אתה מבלה בשער הכניסה, וזה אומר אחריות כל היום על מה שמתנהל בשער, אתה צריך להיות ערני לגבי המאבטחים והשומרים שלך, מבלי למצוא יכולת לנוח" (עמ' 6, ש' 19-21). העד מטעמו של המעסיק, מר ליבוביץ, העיד כי מפקד שער נושא את הנשק יותר ממאבטחים, בין 4-5 שעות ביום, וזאת בשל העובדה כי מפקד שער נמצא בדרך כלל בשער ולא בסיורים (עמ' 7, ש' 20-22, ש' 30-31). במכתב רשות שדות התעופה חזר המעסיק ואישר את הדברים.
מהמתואר לעיל עולה תמונה בה במסגרת עבודתו נדרש התובע, תחילה כמאבטח ולאחר מכן כמפקד שער, לשאת את נשקו על כתפו השמאלית, באופן שרצועת הנשק, בצירוף משקל הנשק שהוטל עליה, יצרה חיכוך עם כתפו של התובע. כחלק מעבודתו נדרש התובע לשאת את הנשק ובמקביל לבצע פעולה נוספת – עמידה בשער, בדיקת רכבים, הליכה בין עמדות – אשר כולן גרמו לחיכוך הרצועה על כתפו. כל חיכוך כזה, בצירוף משקל הנשק שהוערך בכשישה ק"ג לכל הפחות, יצר פגיעה זעירה אשר עשויה לגרום לנזק זעיר ומצטבר .
תדירות הפעולה אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת. כפי שהעיד התובע ואישר המעסיק, התובע נשא את נשקו על כתפו בין 4-5 שעות ביום. אנו סבורות כי מדובר בפרק זמן משמעותי, אשר יש בו כדי להעמיס על הכתף ולהוביל לפגיעות המזעריות שתוארו לעיל.
הנתבע אף הסכים כי מדובר לכאורה בתזוזות מזעריות (ש' 10 ו-15 לסיכומיו), אך טען כי מדובר בפעולות שונות ומגוונות. טענה זו אין בידנו לקבל. אכן, התובע ביצע במהלך כל משמרת פעולות שונות (הליכה מעמדה לעמדה, בדיקת רכבים), אולם כיוון והנשק היה מצוי עליו באופן תמידי, הרי שכל פעולה, ולמעשה כל תנועה של התובע, יצרה חיכוך של רצועת הנשק בכתף שגרמה לפגיעה זעירה. חיכוכים אלו בין הרצועה לכתף דומים במהותם , תהא הפעולה אותה ביצע התובע אשר תהא . דומה הדבר לאדם שסוחב ארגז במהלך שעות עבודתו- פעולת ההרמה וכובד המשקל המופעל על הידיים מתרחשים כל זמן שהוא סוחב את הארגז.
לבסוף נציין, כי מלכתחילה ובהתאם למכתב הדחייה, נדחתה התביעה על יסוד רפואי/קשר סיבתי ולא על יסוד הטענה להעדר תשתית עובדתית.
לאור האמור לעיל, הרינו לקבוע כי הוכחה התשתית העובדתית לקיומה של פגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.
אשר על כן, אנו מורים על מינויו של מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין פגיעת התובע בכתפו לבין תנאי עבודתו שכללו את נשיאת הנשק. העובדות שתוצגנה בפני המומחה הן כדלהלן:
התובע יליד 1986.
החל מיום 28.9.2008 ועד חודש אוגוסט 2016 עבד התובע ברשות שדות התעופה, בתחילה כמאבטח (28.9.2008- 12/2011) ולאחר מכן כמפקד שער (1/2012-8/2016).
כמאבטח, נדרש התובע לשאת נשק על כתפו השמאלית, במשקל של כ-6 ק"ג, באופן שכל כובד הנשק מוטל על הכתף באמצעות רצועה. נשיאת הנשק נדרשה במשך 4 -5 שעות במהלך כל משמרת. משמרת עבודה כוללת בראשיתה תדרוך מבצעי והצטיידות, ולאחר מכן עבודה בשטח – התייצבות בשערי נמל התעופה ( עמידה בעמדות טקטיות מבצעיות ובידוק רכבים) או ביצוע סיור ברכב, שעה מנוחה וחוזר חלילה עד סוף המשמרת, בסך הכל 4 סבבים במשמרת יום ו-3 סבבים במשמרת לילה.
בארבע השנים האחרונות לעבודתו מילא התובע תפקיד של מפקד שער, אשר כלל ניהול על עובדי הביטחון בשערי הכניסה לנמל התעופה בן גוריון, מעבר בין עמדות ובעלי תפקידים במתחם השער ומתן מענה לבעיות מבצעיות, ביטחוניות ומנהלתיות בשערים. גם בתפקיד זה נשא התובע נשק על כתפו באותה דרך , כ-4-5 שעות במשמרת.
במהלך השנים החל התובע לחוש כאבים בכתף שמאל. בחודש 9/2015 פנה לקבלת טיפול רפואי והמסמכים הרפואיים מדברים בעד עצמם.
סוף דבר
אנו קובעות כי הוכחה תשתית עובדתית הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנה זו ימונה מומחה בתום האורתופדיה לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע ונשיאת הנשק על כתפו לבין פגיעתו.
המזכירות תעלה התיק למתן החלטה בדבר מינוי מומחה עם קבלת כל החומר הרפואי שהוזמן, בהתאם לבקשה מיום 2.8.17.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"ט, (14 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מיכל נעים דיבנר
שופטת

גב' חנה קפלניקוב
נציגת ציבור עובדים