הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 15438-06-18

14 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט אלעד שביון

המערער:
יעקב דנינו
ע"י ב"כ עו"ד לי-און בן אדווה
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.4.18 (להלן – הוועדה) אשר התכנסה בהרכב חדש מכוח פסק דין.

2. הוועדה קבעה, כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי בצוואר ממנו סובל המערער לבין תאונת העבודה מיום 11.6.00. עוד קבעה הוועדה, כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 80% מיום 1.7.08 לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

עובדות המקרה:

3. המערער, יליד 1957 , ספר עצמאי, נחבל ברגל ובגב בעת נפילה ביום 11.6.00 במסגרת עבודתו והתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

4. המערער הגיש ביום 29.8.06 תביעה להחמרת מצב בגין ליקוי בצוואר.

5. בעניינו של המערער נוהלו הליכים רבים בוועדות ובבית דין זה משך שנים. הוועדה מושא הליך זה התכנסה מכוח פסק דין שניתן בתיק בל 17918-07-15 ביום 7.11.16 (להלן – פסק הדין המחזיר) וקבע כך:

"על יסוד הסכמת הצדדים מוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב חדש ושונה מהרכב הוועדה מושא ערעור זה, על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין מיום 14.3.13 בתיק בל 42426-04-12 .
ככל שהוועדה תמצא כי מתקיים קשר סיבתי בין הממצאים בעמוד השדרה הצווארי לבין התאונה, תקבע את הנכות בעמוד השדרה הצווארי הנובעת מהתאונה".

6. למען הסדר הטוב יובא נוסח פסק הדין בתיק בל 42426-04-12 אליו מפנה פסק הדין המחזיר שם נקבע:

"1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לערערים בהרכב אחר.
2. לאור העובדה שמדובר בהתכנסות רביעית או חמישית של הוועדה, ומאחר והוועדה הקודמת לא מילאה אחר ההנחיות שניתנו בפסק הדין, אני מורה על העברת הדיון לסניף אחר באזור המרכז ולא להשאירו בוועדות הרפואיות ברמלה.
3. בפני הוועדה יובא הליך ההחמרה, ופרוטוקולים של הוועדה מדרג ראשון בלבד. כל הפרוטוקולים של הוועדות לערערים החל מדצמבר 2006 ואילך לא יובאו בפני הוועדה.
4. הוועדה תתייחס לקשר הסיבתי בין הממצאים בעמוד שדרה צווארי לבין התאונה.
5. הוועדה תתייחס לעובדה כי למערער שתי פריצות דיסק בעמ"ש צווארי.
6. כמו כן, תתייחס במפורט ובמנומק לחוות הדעת של ד"ר עמיהוד.
7. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה. ב"כ המערער רשאי להציג לוועדה פרוטוקולים של וועדות לערערים בהליך ההחמרה שעניינו עמ"ש מתני.

7. הוועדה התכנסה ביום 12.4.18 על פי פסק הדין המחזיר וערכה למערער בדיקה קלינית.

8. הוועדה מצאה בכל הנוגע לעמוד שדרה צווארי את הממצאים הבאים:

"... עמידה איתנה. צלקת ניתוחית באזור קדמי של הצוואר. צלקת הגלידה היטב. הפעלת ע"ש צווארי יישור מלא, הגבלה בצורה קלה בכיפוף, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה אין סימני פגיעת עצבים קרניאליים. הפעלת מפרקים גפיים תחתונים ועליונים ללא הגבלה".

9. הוועדה סיכמה מסקנתה כך:

"הועדה שמעה בשים לב את טיעוניו המרובים של עוה"ד. כמו כן עיינה בחוו"ד של ד"ר עמיהוד, הועדה מוצאת כי אין כל אפשרות לנבור ב ערירי (צ"ל הררי – א.ש.) המסמכים ולהתמודד עם כל המסמכים הרבים מספור שחלקם, אף לטענת עו"ד , אינו לעניין. מה גם שהוראות בית הדין מונעות מהועדה לעיין מהמסמכים הדרושים לה מאד לצורך דיון בר משמעות. לכן החליטה הועדה כי לנוכח סיפור המחלה ברור כי מדובר בקשר סיבתי מה גם שלא הוצגה כל טענה הנוגדת לקביעה זו. הנכות הקובעת היא זו שנמצאה בבדיקה היום ואין כל אפשרות לעיין במסמכי הועדה החסויים על מנת לקבוע אחרת".

10. החלטה זו היא מושא ההליך.

טיעוני הצדדים והמחלוקת:

11. במסגרת תגובת המשיב ניתנה הסכמה להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב על מנת שזו תתייחס לחוות דעתו של ד"ר עמיהוד מיום 2.7.08.

12. המערער בכתב הערעור עמד על החלפת הרכב הוועדה בטענה כי הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין וכן התעלמה ממסמכים רפואיים. עוד נטען כי הוועדה לא ערכה למערער בדיקה נוירולוגית של הצוואר חרף תלונות בעניין. המערער הבהיר כי הוא עותר לכך שקביעת הוועדה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר לבין התאונה תיוותר על כנה ואילו שיעור הנכות ייקבע על ידי ועדה בהרכב חדש, אשר תידרש להתייחס גם לחוות הדעת העדכניות מאת ד"ר עמיהוד (חוות דעת מיום 10.7.14 ומיום 11.4.18) (להלן – חוות הדעת העדכניות).

13. המשיב התנגד להחלפת ההרכב וכן התנגד לדיון בחוות הדעת העדכניות. לעניין זה טען המשיב, כי חוות הדעת הללו לא צוינו בפסק הדין המחזיר וכי מדובר בפסק דין שניתן בשנת 2013 כך שאין להתיר דיון בוועדה על פי חוות דעת מאוחרות למועד פסק הדין. בנוסף, טען המשיב, כי אין כל אפשרות להותיר על כנו חלק מקביעת הוועדה בלבד (קביעת קשר סיבתי) ובד בבד לפסול חלק אחר מההחלטה (שיעור הנכות), כך שאותו חלק בלבד יועבר לוועדה בהרכב שונה.

14. המערער הגיש תשובה לטיעוני המשיב. במסגרת התשובה, נטען כי קיימת למערער הזכות להציג בפני הוועדה חוות דעת עדכנית המלמדת על נכותו הנוכחית שכן הוועדה נדרשת לבדוק את מצבו העכשווי. עוד נטען, כי אין מקום למנוע הצגת חוות דעת כזאת רק משום שמדובר בתביעת החמרה שנדונה משך שנים ארוכות בשל מחדלי הוועדות.

15. עולה אפוא מטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, כי קיימת הסכמה להשיב את התיק לדיון נוסף בחוות דעת ד"ר עמיהוד מיום 2.7.08 והמחלוקת היא, האם נדרש להעביר את התיק לוועדה בהרכב אחר, והאם יש להורות לוועדה לדון גם בחוות הדעת העדכניות.

דיון והכרעה:

16. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי טענותיהם של הצדדים, מצאתי כי במקרה זה ובהתחשב בשאלה הדורשת דיון נוסף, שהיא שאלת הנכות בגין הליקוי בצוואר על פי תביעה שהוגשה לפני שנים רבות, יש להשיב את התיק לדיון בוועדה באותו הרכב ולהורות לה לדון במלוא חוות הדעת מאת ד"ר עמיהוד שצוינו בכתב הערעור. להלן אפרט טעמיי לכך.

17. ראשית, אין איסור מפורש בפסק הדין המחזיר ובפסק הדין שקדם לו להציג לוועדה מסמכים רפואיים עדכניים הנוגעים לשאלת הנכות בצוואר, נושא אליו נדרשה הוועדה להתייחס. לעיתים, בפסק דין המחזיר עניין מסוים לוועדה, נרשם במפורש, כי אין להציג מסמכים רפואיים שמועדם מאוחר למועד ועדה קודמת. לא כך נקבע במקרה זה. עוד יש לזכור, כי כאשר מדובר בדיון בוועדה בהרכב חדש מדובר למעשה בדיון מחודש על כל המשתמע מכך.
על פני הדברים, אין לשלול באופן גורף את זכותו של המבוטח להציג לפני הוועדה בהרכבה החדש, מסמכים נוספים אשר לא עמדו בפני ועדות קודמות, באשר ממילא החלטת אותן הוועדות בוטלה.

18. שנית, מהותו של הדיון בוועדה הייתה שאלת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימות בצוואר לבין התאונה והערכת נכותו של המערער ככל שיימצא קשר סיבתי כאמור. בהיבט זה, צודק המערער כי בהינתן העובדה שהוועדה עורכת לו בדיקה קלינית ביום 12.4.18, אין הצדקה לחסום את דרכו להגיש לוועדה חוות דעת עדכנית, המתארת את מצבו נכון למועד הבדיקה בוועדה. חוות הדעת מאת ד"ר עמיהוד מיום 2.7.08 אינה רלבנטית עוד בהתייחס לנכות העכשווית בצוואר שהרי היא נסמכת על בדיקה שבוצעה בשנת 2008 ואילו הוועדה נדרשת (בין היתר) להעריך את נכותו של המערער בשנת 2018 על יסוד בדיקה קלינית, כפי שאמנם עשתה.

מכאן, כי עצם העובדה שהוועדה בהרכבה החדש נדרשת לבצע בדיקה קלינית ולהעריך את שיעור הנכות נכון לבדיקתה כיום מקימה למערער זכות להציג לוועדה חוות דעת עדכנית, המשקפת את שיעור הנכות כפי שמומחה מטעמו סבור שיש להעניק.

19. שלישית, מקרה זה הוא מקרה חריג בו דיון בשאלת החמרת מצב נמשך לאורך שנים רבות. באותן השנים חל מטבע הדברים שינוי במצבו הרפואי של המערער בכל הנוגע לנכות בצוואר, כפי שעולה מחוות הדעת העדכניות. לא ברור מדוע תימנע מהמערער האפשרות להציג חוות דעת המפרטת את השינויים הללו לאורך השנים, כאשר בסופו של יום אלה בדיוק השאלות בהן נדרשת הוועדה לדון. כל מסקנה אחרת יש בה משום פגיעה בזכות הטיעון של המבוטח. זאת ועוד, דווקא קביעת הוועדה, כי מדובר במסמכים רבים שקשה להתמודד עמם (מסמכים לאורך שנים רבות) מחייבת לכאורה לאפשר למערער להציג לוועדה חוות דעת מסודרת הכוללת סיכום הנכות לאורך השנים. הוועדה תוכל להתייחס להערכת נכות זו בהתאם לשיקול דעתה הרפואי ועל יסוד תיעוד נוסף הקיים בתיק.

20. בעניין שנדון בבית הדין הארצי לעבודה והתייחס לתביעת החמרה, אם כי בנסיבות שונות, נקבע, כי אין מקום לדון בתביעת החמרה כל עוד לא נקבעה נכות יציבה סופית בהליכים בפני הוועדות (ברע (ארצי) 7741-10-17‏ ‏ יואב משי נ' המוסד לביטוח לאומי (16.10.17)).
במקרה זה, תביעת ההחמרה נדונה משך שנים רבות במהלכן נטען שחלה החמרה נוספת במצב המערער (לפי חוות דעת עדכניות) וזאת מעבר להחמרה בגינה הוגשה התביעה הראשונית להחמרת מצב ביום 29.8.06.

במצב דברים זה, ברור, כי המערער אינו רשאי להגיש תביעת החמרה נוספת טרם הסתיים הדיון בתביעת ההחמרה הראשונית וכי המועד להגיש תביעה נוספת כזאת יהיה רק בתום שישה חודשים מקביעת הוועדה שדנה בתביעה הנוכחית (בהיקש מהפסיקה בעניין יואב משי). הנה כי כן, הוועדה הנוכחית נדרשה לדון במצב המערער נכון ליום בדיקתה, על כל התמורות שחלו במצב זה, לאורך השנים הרבות בהן עניינו נדון בוועדות ובבתי הדין. בהתחשב בכך, יש להתיר דיון גם בחוות הדעת העדכניות בהן מתואר מצבו של המערער לאורך השנים והנכות שיש להתאים לו לשיטתו של המומחה מטעם המערער.

לסיכום, על הוועדה לדון בכל חוות הדעת מאת ד"ר עמיהוד שצוינו בכתב הערעור.

21. אשר להחלפת הרכב הוועדה - אכן, הוועדה לא התייחסה לכל חוות הדעת אולם ייתכן שבעניין זה נתפסה לכלל טעות או אי הבנה בנוגע למסמכים שהיא נדרשת להתייחס אליהם וזאת לאור ריבוי הליכים במקרה הנדון. עוד יש לזכור, כי בסופו של יום, קיבלה הוועדה את טענתו העקרונית של המערער לגבי הקשר הסיבתי והנושא שעומד על הפרק הוא קביעת גובה הנכות.

22. אמנם, אין להתעלם מכך שנפל פגם בהיעדר בדיקה נוירולוגית, כאשר המערער העלה תלונות מפורשות בעניין. מנגד אין הצדקה לפסול את הוועדה מטעם זה בלבד ולא ניכר שמדובר בוועדה נעולה בדעתה. הכלל הוא כי ועדה שלא נימקה את החלטתה יוחזר לה המקרה כדי להשלים את הנמקתה.

23. כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, דרך המלך היא החזרת העניין לוועדה באותו ההרכב. רק כאשר קיים חשש ממשי שהוועדה נעולה בעמדתה, או שההרכב אינו נאות, יוחזר עניינו של המבוטח לדיון בפני ועדה בהרכב שונה. לאחרונה חזר על הלכה זו בית הדין הארצי תוך שנקבעו הדברים הבאים:

"הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר".

[ברע (ארצי) 58030-01-16 אברהם וייס - המוסד לביטוח לאומי (4.8.16)].

דברים אלה יפים גם לענייננו.

24. לסיכום, מצאתי לנכון לקבל את עמדת המערער בסוגיית המסמכים שנדרשת הוועדה להתייחס אליהם אך מנגד לדחות את הבקשה להורות על החלפת ההרכב.

25. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה לגבי שיעור הנכות בגין הצוואר בהתחשב בטענות המערער בעניין ולאחר שתיתן דעתה לחוות הדעת מאת ד"ר עמיהוד מיום 2.7.08, מיום 10.7.14 ומיום 11.4.18.

ככל שנדרש ובהתחשב בכך שהמערער טען להפרעות נוירולוגיות בצוואר תשקול הוועדה לבצע בדיקה קלינית משלימה.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בנושאים שצוינו לעיל.

26. אשר להוצאות, ניתנה הסכמה חלקית של המשיב בסוגיית המסמכים הרפואיים, אך הערעור התקבל במלואו בעניין זה. היה ראוי כי המשיב ייתן הסכמתו המלאה בסוגיה דבר שהיה מייתר את המשך ההליך. משכך, יש הצדקה לפסוק למערער הוצאותיו.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

27. על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, (14 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .