הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 14101-07-17

17 אפריל 2019
לפני:
כב' השופט דורון יפת
נציג ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובע:
דניאל רומח
ע"י ב"כ: עוה"ד משה גלעד ואלונה שימקין

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עוה"ד עמנואל דניאלי ולידן קרן

פסק דין

האם על בית הדין להידרש בשלב זה לעבודתה של ועדת הרפואית לעררים (להלן – וועדה) כטענת התובע , או שמא צודק הנתבע כי בית הדין נעדר סמכות עניינית בשלב זה לדון בתביעה שכן הועדה טרם סיימה את מלאכתה? זו השאלה המשפטית העיקרית המונחת לפתחנו.

רקע

1. ביום 21.8.2005 אירעה לתובע תאונת עבודה במהלכה נפגע בגב התחתון. לדידו של התובע התפתחה אצלו סכרת כתוצאה מהתאונה.

2. עניינו של התובע נדון במספר ועדות רפואיות ובין לבין עניינו אף הוחזר לדיון בוועדה על ידי בית הדין הנכבד; שכן נטען על ידי התובע, כי בנוסף לד"ר שטרן הפנימאי, נכחו שני רופאים נוספים אשר לא היו צריכים ליטול חלק בעבודת הוועדה, דבר שהיווה גם פגיעה בפרטיותו, ועל כן יש לפסול את עבודת הוועדה.
ראה: פסק דינו של חברי, כב' השופט תומר סילורה, ב"ל 36719-03-13 דניאל רומח – המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.5.2014).

3. ואכן, עניינו של התובע הוחזר לדיון נוסף בועדה, בפני הרכב חדש.

בסעיף 19 לדוח הועדה מיום 18.11.2014 (להלן- דוח הועדה) נכתב תחת "נימוקי הערעור": "...מבקשים בדיקה של חווד והראשונה שבהם היא הפנימית. ואז זה משליך על אורולוגיה וכירורג פלסטי מומחה" (ראה: נספח 2 לתצהיר התובע מיום 12.2.2019).

בסעיף 23 לדוח הועדה, תחת "סיכום ומסקנות" נכתב: "הועדה מבקשת חוו"ד פנימית, אורולוגית וכירורג פלסטי- לפי הסדר הזה. עם קבלת כל חוו"ד, יסוכם התיק כתיק בודד ללא נוכחות".

4. ביום 10.12.201 4 נשלחה לתובע הזמנה עם העתק לבאת כוחו, בה נכתב, כי התובע מוזמן לרופא פנימאי.

5. ביום 21.12.2014 התייצב התובע בפני פנימאי – ד"ר ה רפז, כאשר הוא מלווה בבאת כוחו; אולם האחרונה ביקשה לפסול את הרופא, בשל העובדה שלא הוצאו מהתיק כל הפרוטוקולים כמתחייב מפסק הדין הנזכר לעיל.

6. ביום 13.9.2016 התייצב התובע ובאת כוחו בפני פנימאי – ד"ר גליק; ובמסגרת התייצבותו הגיש הראשון חוות דעת מתוקנת של פרופ' ארדון רובנישטיין, אשר בין עיסוקיו הוא מכהן כנשיא האגודה הישראלית לסכרת. ד"ר גליק ביקש חומר נוסף.

7. ביום 22.12.2016 התייצב התובע פעם נוספת בפני הפנימאי – ד"ר גליק.

8. ביום 2.2.2017 סיכם ד"ר גליק את המלצתו וקבע לאמור: "5% נכות זמנית מיום 22.8.2005 עד ליום 31.12.2005; 0% צמיתה".

9. ביום 13.3.2017 פנה ב"כ התובע אל מזכירות הועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי; ובמסגרת פנייתו נטען על ידו, כי התברר לו בדיעבד, כי ד"ר גליק אינו יכול להיות המומחה המתאים לבחינת הטענות בתחום הסכרת. שכן, האחרון הוא קרדיולוג העוסק בעיקר בהפרעות קצב והשתלת קוצבים. ובלשונו של התובע: "למעשה הבנתי מעורך הדין שלי כי כל עוד היועץ לא סיכום את הדוח, הוא לא ייחס חשיבות גדולה למומחיות הנדרשת בתיק זה ע"י הפוסק. הוא הניח שכל עוד מדובר ברופא פנימאי די בכך כדי לקבל החלטה מושכלת. אולם לאחר קבלת הדוח הסופי והתייעצות עם פרופ' רובינשטיין הוברר לי עד כמה משמעותי וקריטי תהיה העובדה שמי שישקול ויחליט בתיק מסובך זה חייב להיות מומחה בעל ידע ונסיון נרחב בתחום הסכרת- כדי שיוכל לייעץ לועדה ואין די במומחה בתחום הרפואה הפנימית הכללית בלבד. ודאי לא כזה שמומחיותו ועיסוקו הכמעט בלעדי הוא בתחום הקרדיולוגיה והצינטורים".

10. ביום 16.3.2017 נתנה הודעה על ידי גב' אירנה ברילובסקי, ממחלקת וועדות רפואיות נפגעי עבודה בסניף רמת גן, שלפיה, "חוו"ד של אורלוג ב-20.3 מבוטלת. התיק נשלח לתיק ת"א למומחה אנדוקרינולוג/פנימאי".

11. ביום 14.5.2017 נתנה הודעה נוספת על ידי גב' ברילובסקי, שלפיה, "לאחר בירור עם רופא מחוזי התיק הוחזר מסניף ת"א והוזמן לרופא אורולוג. מצ"ב הזמנה ומכתב מרופא מחוזי". זאת, בהמשך לשני מסמכים. הראשון, מכתבו של ד"ר אלי מומחה לרפואה פנימית במוסד לגב' ברילובסקי מאותו יום, לפיו, " ...ברור שבוצע ע"י הרופאה המחוזית פרופ' רובינשטיין מוכר בהר"י כמומחה בתחום הרפואה הפנימית בלבד ולא בתחום הסוכרת. במינוי הרופא הפנימי לועדה אין דופי ובחוות הדעת יש התייחסות לליקוי מכל ההיבטים". השני, הודעת דוא"ל מיום 7.5.2017 בין ד"ר וקסלר - רופאת מחוז מרכז למר נח חסן, שלפיה לפרופ' רובינשטיין, כפי העולה מאתר של משרד הבריאות ולאחר בירור שנערך עמו, יש תעודת מומחיות ברפואה פנימית בלבד.

טענות הצדדים וניהול ההליך

12. ביום 6.7.2017 הוגשה התובענה שבפנינו, אשר עניינה החלטת פקיד תביעות שלא לדחות ועדה בעניינו בפני יועץ אורולוג, תוך סירובו להעמיד את התובע בפני יועץ בעל מומחיות בתחום הסכרת תחילה.

13. לטענת התובע, ד"ר גליק אינו יכול לשמש כמומחה מתאים לבחינת עניינו של התובע; ועל הרופא המוסמך היה לשבץ את היועץ הנדרש לבדיקתו של המבוטח כמומחה בעל תת התמחות בסכרת. עוד טוען התובע, כי תשובותיהם של ד"ר אלי וד"ר וקסלר תמוהות, "שכן בהסתדרות הרפואית בישראל והדבר ידוע אין רישום של מומחיות לסוכרת אולם עדיין קיימת מומחיות של רופאים בתחום צר וספציפי זה". בהקשר זה מצא התובע להפנות לפסק הדין בעב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי נ' סעדי י הודה, פד"א לו 186 (להלן- פרשת סעדי) , בו נקבע, כי "לדעתנו יש ליתן בידי ועדה כלים טובים וראויים יותר, כדי שתיטיב לעשות זאת מלאכה ולקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה ובאיזו מידה. כיום מונה מדע הרפואה בתחומים רבים אשר אף הם נחלקים לתחומים צרים וספציפיים, ועל הועדות הרפואיות להביא בחשבון התפתחות זו ולפעול על פיה. יש לפרש את תחום סמכותה של הועדה הרפואית ודרך פעולתה כנובע מס' 118 לחוק הביטוח הלאומי, פרשנות ליברלית יותר". ואולם וזה העיקר, לטעמו ההלכה אינה מתייחסת לשאלת קיומה של התמחות רשומה דווקא בתחום צר וספיציפי, ואין הדבר מחייב בקיומו של רישום בהסתדרות הרפואית. בנוסף טוען התובע, כי לא סביר כי יועץ פנימאי שעיסוקו בקרדיולוגיה ובהשתלת קוצבים ידון בעניין, כאשר בפניו מוגשת חוות דעת רפואית של פרופ' רובינשטיין, מומחה מוביל בתחומו ואף יסתור אותה. בהמשך טוען התובע, "לא בכדי הסכים הנתבע תחילה להעמיד את התובע בפני אנדוקרינולוג"; "ולא ברור הזיגזג שהתרחש בעמדת הנתבע". לבסוף טוען התובע, "אין טעם להשלים הליכי הועדה ואין טעם בקיום בדיקת יועץ אורולוג."

14. לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן לבית הדין לא קמה הסמכות לדון בתביעה זו; ובית הדין לא הוסמך להתערב בדיוני הועדה לעררים עד שהוועדה מסיימת את דיוניה. עוד טוען הנתבע, כי ברור שדרישת התובע באה על רקע אי מתן אחוזי נכות; ו אין תת מומחיות לסכרת, וגם בשל סיבה זו אין צורך בהחלפת מומחה. בנוסף טוען הנתבע, כי התובע עשה דין לעצמו ולא התייצב לב דיקת האורלוג, התביעה התיישנה, והנתבע מנוע מלטעון כנגד המומחה ולבקשתו מונה אף פנימאי. כמו כן, העובדה כי ד"ר גליק בעל תת התמחות נוספת אינה פוגמת במומחיות הראשית שלו, וממילא תובע אינו יכול לבחור את היועצים לועדה. לבסוף טוען הנתבע, כי אין כל דופי בחוות דעתו של ד"ר גליק, ומאחר שחוות דעת המומחה מטעם התובע נעשתה על ידי רופא בעל התמחות ברפואה פנימית, הרי שכל רופא פנימאי יכול לשבת בוועדה ולדון בעניינו של התובע.

15. ביום 17.7.2018 התקיים קדם משפט בפני חברתי כב' השופטת יפית מזרחי לוי, במסגרתו הסכימו הצדדים, כי אין מחלוקת עובדתית שכן מדובר בשאלה משפטית. לפיכך, בתום הדיון, ניתנה החלטה שלפיה הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. התובע הגיש ביום 26.8.2018 את סיכומיו וביום 4.11.2018 הגיש הנתבע את סיכומיו.

16. ביום 4.11.2018 ניתנה החלטה נוספת על י די כב' השופטת לוי, לפיה, "הצדדים בסיכומיהם העלו טענות עובדתיות רבות, אשר ספק אם קיימת לגביהן הסכמה חרף הודעות הצדדים בדיון המוקדם. אשר על כן, יודיעו הצדדים עד ליום 20.11.2018 אם הם מבקשים להגיש רשימת השתלשלות עובדתית מוסכמת ואת הפלוגתא המשפטית להכרעת בית הדין. כן יצרפו הצדדים עד לאותו מועד את כל המסמכים המוזכרים בסיכומיהם".

17. ביום 22.11.2018 וביום 3.12.2018 ניתנו החלטות נוספות על ידי כב' השופטת לוי, לפיהן: "לאחר שהובהר כי הצדדים חלוקים באשר לעובדות הרלוונטיות יועבר התיק להוכחות לפני מותב אשר ידון בשאלה האם כדין ניתנה החלטת הנתבע במכתבו מיום 14.5.2017, ושאלת סמכות ביה"ד לדון בשלב זה בטענות התובע כנגד החלטה זו...הנתבע יודיע עד ליום 25.1.2019 בתע"צ, מי רשם בכתב יד וחתם על גבי מכתב זה "לאחר בירור נוסף והתייעצות...".

18. ביום 24.12.2018 הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור של גב' ברילובסקי, בה נכתב כי "הוספתי בכתב ידי את ההערה על גבי הטופס הזימון לוועדה הרפואית שהונפק על ידי ב- 14.5.17".

19. ביום 12.2.2019 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו.

20. ביום 31.3.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו טענה באת כוחו של התובע כי "אני סבורה כמו שסברתי גם בקדמי המשפט שהשאלה היא שאלה משפטית. אני לא חושבת שיש מחלוקת בין הצדדים (ע' 3, ש' 15-16). במהלך דיון ההוכחות, ובהמשך לתצהירו של התובע, ביקשה באת כוחו להפנות את בית הדין להליך אחר שבו הוזמן פנימאי בתחום הסוכרת לועדה (ע' 5 ש' 28-33, וכן סע' 22 ונספחים 14 ו- 15). ב"כ הנתבע ציין מנגד, בין היתר, כי "אני עברתי על התצהיר ולא הבנתי איך המייל הפנימי של המוסד הוא חלק מהתיק"(ע' 4 ש' 3).

21. במהלך הדיון נחקר התובע בחקירה נגדית. בהמשך סיכמו הצדדים את טענותיהם על פה. ב"כ התובע ציינה במסגרת סיכומיה, בין ה יתר, כי "אני רק רוצה לומר ומחזקת שמאז שהוצאו הסיכומים, הוגשה תעודת עובד הציבור של גב' אירנה ברילובסקי, ותעודת עובדת ציבור זו מחזקת את הטענה שלנו כי ההחלטה בנוגע לזימון המומחה הספציפי היא החלטה שניתנה על ידי פקידת התביעות, מנהלת הוועדות הרפואיות, ולא על ידי וועדה רפואית לעררים" (ע' 6, ש' 3-6) .

22. בתום הדיון הציע בית הדין לצדדים הצעה, שלפיה הועדה תמשיך בעבודתה, בפניה יוכל התובע לטעון את טענותיו, ובכלל זה טענותיו לגבי המומחיות הנדרשת, כאשר אך במסגרת ערר על החלטתה הסופית של הוועדה (ככל שיוגש) הוא יוכל להעלות טענותיו גם בעניין המומחיות הנדרשת (ע' 7 ש' 24-25).

23. ב"כ התובע ציין כי התובע מוכן לשקול את הצעת בית הדין (ע' 7 ש' 28-31); וב"כ הנתבע ביקש שהות בת עשרה ימים למתן תשובה להצעה.

24. ביום 7.4.2019 הודיע הנתבע כדלקמן: "...אין לבית הדין סמכות עניינית להכריע בתביעה. "ההחלטה" נשוא התביעה, הנה למעשה בגדר החלטת ביניים של ועדה רפואית. אין זכות ערעור עליה (גם לא ברשות). לכן בשלב זה, בית הדין הנכבד אינו מוסמך להורות על (כך במקור –ד.י) הועדה הרפואית כיצד לפעול. לגופו של עניין, הנתבע סבור שיש למחוק תביעה זו ולאחר מחיקתה ממילא התיק יחזור למסלולו בועדה הרפואית שתהא עצמאית בקביעת המשך ההליך. זכות הערעור עם מלוא הטענות הקיימות בדין, תקום לתובע עם קבלת החלטתה הסופית של הועדה הרפואית לעררים".

25. ביום 11.4.2019 השיב התובע כדלקמן: "בהמשך לתגובת הנתבע ולאור התנגדותו למתווה המוצע, עומד התובע על מתן פסק הדין אולם נוכח עמדת הנתבע בתגובה לפיה "ההחלטה נשוא התביעה הינה למעשה בגדר החלטת ביניים של הועדה הרפואית" ועל מנת ללבן סופית עניין זה (אשר לדעת הח"מ לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת), יבקש התובע לחקור את הגב' אירנה בריילובסקי, מנהלת הוועדות הרפואיות בסניף רמת גן החתומה על תעודת עובד הציבור ולפיה על ההחלטה בדבר זימון התובע למומחה אנדוקרינולוג וביטולה היא חתומה ולא הועדה הרפואית. כב' בית הדין יתבקש לקבוע מועד נוסף בהקדם לחקירתה."

דיון והכרעה

26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כל החומר שבתיק, ובכלל זה את העדויות והראיות שבפנינו, הגענו למסקנה שלפיה על התביעה להימחק, מכל אחד ואחד מהטעמים שלהלן, לא כל שכן מהצברם. ננמק.

27. ראשית, הדיון בעת הזו הוא דיון תיאורטי אקדמי שאין לקיימו. שכן, הנתבע הודיע לאחר דיון ההוכחות ולאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם על פה , את המובן מאליו, כי הועדה עצמאית בקביעת המשך ההליך בפניה. ואולם, בד בבד, וזה העיקר, הנתבע ציין, כי זכות הערעור עם מלוא הטענות הקיימות בדין, תקום לתובע עם קבלת החלטתה הסופית של הועדה הרפואית לעררים.

28. רוצה לומר, כי מחד גיסא, התובע יוכל להעלות בפני הועדה את טענותיו לעניין המומחיות הנדרשת, אך מאידך גיסא, הועדה תהיה סוברנית לדחות את טענותיו בעניין, ולהמשיך בעבודתה כסדרה.

29. מכל מקום, הסירוב של בית הדין לדון בעניין תיאורטי אינו נובע מחוסר סמכות אלא משיקול דעת המוקנה לבית הדין. בשינויים המחויבים ראה: יצחק זמיר, ביקורת שיפוטית בעניינים תיאורטיים, ספר סטיב אדלר, 583 זמיר בעמ' 587; וכן בג"ץ 3249/11 בוגרי התיכון הערבי האורתודוקסי בחיפה נ' שר האוצר, פס' 33 לפסק דינה של השופטת נאור (מיום 5.1.2012).

30. שנית, הלכה למעשה, בעת הזו, התביעה אינה יכולה להביא תועלת מעשית ; שכן במהלך הדברים, למצער, החל מחודש מאי 2017, חל למעשה שינוי במצב. התובע קיבל את מבוקשו, גם אם לא יצא עם מלוא תאוותו בידו, בכך ש הוא יכול להעלות את טענותיו בענין הרופא המומחה בפני הוועדה, גם כעת. ראה: יצחק זמיר, ביקורת שיפוטית בעניינים תיאורטיים, ספר סטיב אדלר, 583, 584. משכך, ולאור תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, בית הדין מוסמך למחוק את התובענה על הסף. עוד ראה: שם, הערת שוליים רביעית.

31. שלישית, אפילו הנתבע לא היה מודיע את הודעתו מיום 7.4.2019, הרי שטרם נתקבלה החלטה סופית על ידי הוועדה. לפיכך, מדובר אפוא בתביעה מוקדמת, שכן זו הוגשה לפני מיצוי ההליך המינהלי. אמנם, הנחת המוצא של התובע היא כי החלטת הועדה תנתן על סמך שלוש חוות דעת, כפי שצוין בהחלטתה מיום 18.11.2014, כל חוות דעת בתורה וכסדרה. ואולם, אין זה מונע מהועדה לשקול קבלת חוות דעת נוספת ככל שתסבור כי הדבר נצרך לצורך הכרעתה. במילים אחרות, אפשר שהבסיס לצורך הכרעתה של הוועדה, יהיה שונה אך במעט, או שמא הרבה, מהעובדות שמונחות כעת על יד התובע.

32. רביעית, גדר סמכותו של בית הדין לעבודה בערעורים על החלטת ועדה רפואית לעררים בתחום נפגעי עבודה נקבע בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 , ממנו עולה, כי לא ניתן לערער על החלטת ביניים של הועדה, כל עוד זו דנה בעניין. ראה: עב"ל 29148-10-12 אופיר רונן – המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.6.2014)(להלן- פרשת רונן). למעשה, לא ניתן לפנות לבית הדין בבקשות ביניים שונות שעה שהועדה עודנה דנה בעניין. ראה: בר"ע 194/06 יונה פלג – המוסד לביטוח לאומי ( מיום 22.2.06.

33. אמנם התובענה שבכותרת תוקפת כביכול את החלטת הנתבע מיום 14.5.2017, אך היא מהווה קפנדריא לתקיפת החלטת ביניים של הועדה מיום 14.11.2014, שכן ברי כי הועדה טרם סיימה את מלאכתה, וכל פעולותיה של גב' ברילובסקי, יונקות את כוחן מהחלטותיה של הועדה, ובהתאם להוראותיה.

34. לפיכך, גם אם גב' ברילובסקי סברה בשגגה ( אשר תוקנה לאחר מספר שבועות) כי יש להפנות את המקרה לחוות דעתו של "אנדוקרינולוג/פנימאי", וליתר דיוק יישמה בטעות את החלטת הועדה מיום 18.11.2014, הרי שאין בכוחה, וליתר דיוק בסמכותה של גב' ברילובסקי לסטות מהחלטת הועדה שלפיה יש להפנות את המקרה לפנימאי. לפיכך, לא מצאנו כי מדובר "בזיגזג" כטענת התובע; ובכל מקרה, הועדה שהיא המוסמכת להחליט לא קבעה כי יש להעביר את עניינו של התובע לבחינתו של אנדוקרינולוג.

35. במילים אחרות, אין בעובדה כי התובע הכתיר את תביעתו לבית הדין כתביעה, וכי התובע הקפיד לציין כי תביעתו מופנית כנגד החלטת מזכירת הוועדות הרפואיות אצל הנתבע, כדי לטשטש את העובדה הפשוטה שלאמיתו של דבר מכוונת התביעה כנגד החלטת הוועדה. בשינויים המחויבים ראה פרשת רונן.

36. חמישית, דומה כי גם התובע מכיר בעובדה, שלפיה אין תת התמחות פורמלית בעניין סכרת; וליתר דיוק, התמחות על בתחום הסכרת. אלא מאי. לדידו "קיימת מומחיות של רופאים בתחום צר וספציפי זה". לדעתנו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, טוב תעשה הוועדה אם תשקול במקרים המתאימים , על מנת לטייב את החלטותיה, להיוועץ עם רופאים בעלי מטען אקדמי ויישומי מתאים, בהתאם להתפתחויות הרפואיות ושינויי העתים, אשר מטבע הדברים מקדימים את ההסמכות הפורמליות בתחום. אמרנו במקרים המתאימים, שכן הסמכה פורמלית, בהתמחות על כזו או אחרת, בראי הלכת סעדי, מקפלת בתוכה אינדיקטור לצורך בבחינת קבלת חוות דעת ממומחה מסוים.

37. בזיקה לכך, טענת התובע שלפיה לא סביר שיועץ פנימאי שעיסוקו בקרדיולוגיה בהשתלת קוצבים ידון בעניין כאשר בפניו מוגשת חוות דעת רפואית של מומחה מוביל בתחומו ואף יסתור אותה היא שובת לב . דא עקא, כי לא מצאנו לקבלה. זאת, הן מן הטעם שמדובר בשאלה שבשיקול דעת, ו לפיכך סבירות החלטתה של הועדה תבחן בתום התהליך, בבוא העת, לאחר שהועדה תסיים את מלאכתה, והן מאחר שאין מחלוקת, כי הן ד"ר גליק והן פרופ' רובינשטיין פנימאים, וזה תחום התמחותם, כאשר השוני ביניהם, הוא כי לאחרון מטען נוסף בתחום הסכרת.

38. למעלה מהנדרש שלוש הערות נוספות.

הערה ראשונה – דומה כי התובע, אשר היה מיוצג בפני הוועדה, ידע גם ידע כי הוא מופנה מראש לפנימאי. עם זאת, מאחר שהתובע אינו חולק על הצורך ברופא פנימאי אלא כי לדידו יש צורך לכאורה בפנימאי בעל מטען נוסף, קרי ידע ספציפי במחלקת "הסכרת", לא מצאנו להכריע בסוגיה הנדונה.

הערה שניה- צודק הנתבע כי התובע אינו יכול לעשות דין לעצמו ולא להתייצב לבדיקת האורלוג, וממילא אינו יכול לבחור את היועצים לוועדה.

הערה שלישית - השאלה המונחת לפתחנו היא שאלה משפטית בעיקרה, ולפיכך לטעמנו כלל לא היה מקום לקיים הליך הוכחות, אשר לא תרם תרומה של ממש להכרעתנו. למעשה, כך גם סברו הצדדים בקדם משפט, כמו גם בתחילת דיון ההוכחות בפנינו. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת באת כוחו של התובע סברה בסיכומיה, בתום דיון ההוכחות, כי "תעודת עובדת ציבור זו מחזקת את הטענה שלנו כי ההחלטה בנוגע לזימון המומחה הספציפי היא החלטה שניתנה על ידי פקידת התביעות, מנהלת הוועדות הרפואיות, ולא על ידי וועדה רפואית לערר". משכך, לא מצאנו להיעתר לבקשת בא כוחו של התובע מיום 11.4.2019, אשר הוגשה לאחר הסיכומים .

39. אשר על כן, התביעה נמחקת. ואולם, ועל רקע האמור בסעיף 36 לעיל, אין בכך כדי למנוע מהתובע לפנות בבקשה בכתב לוועדה על מנת שתשקול להפנותו ליועץ נוסף בתחום הסכרת, והכל בהתאם לסמכות הנתונה בידה, ובהתאם לסדרי עבודתה, לרבות החלטתה מיום 18.11.2014.

40. יובן מאליו, כי התובע יהיה רשאי במסגרת ערר על החלטה סופית של הוועדה (ככל שיוגש) להעלות טענותיו גם בעניין המומחיות הנדרשת, ככל שטענות אלו יהיו רלוונטיות באותה עת.

41. בשים לב לעובדה כי עניינו של התובע בפני הוועדה נמשך זה כעשור (כאשר כל צד תרם את חלקו בעניין), הועדה תעשה מאמצים לסיים את עבודתה בהקדם האפשרי וליתן החלטתה הסופית במהרה.

42. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ט, (17 אפריל 2019 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

_______________ ______________
גב' שפירא אידה גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) נציג ציבור (עובדים)

דורון יפת, שופט