הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 13956-12-16

18 אוקטובר 2018

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובעת
טל צ'פליצקי
ע"י ב"כ: עו"ד ניר צ'פליצקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירינה פ ישר

פסק דין

1. בפנינו תביעת התובעת לגימלת שמירת הריון כמשמעה בס' 58 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

רקע כללי

2. ביום 5.9.2016 נשלחה מטעם הנתבע מכתב לרופא הנשים של התובעת ובו נכתב:

"לכבוד ד"ר מ. קרפמן...
בהתאם לאמור בתקנות הביטוח הלאומי. האישור הרפואי שניתן באמצעותך במקרה זה כחלק מתביעה לגמלה לשמירת הריון. הועב ר לבדיקתי ולהחלטתי כרופא מומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי.
לדעתי, הסיבות שבשלן ניתנה השמירה אינן עונות על ההגדרות של שמירת הריון הקבועות בחוק. לפיכך אבקשך לבדוק בשנית ולהודיעני האם מתן חופשת מחלה במצבה של התובעת מתאים יותר ממתן שמירת הריון.
אם בכל זאת דעתך איתנה, אבקשך לנמק זאת."

3. ביום 14.9.2016 נבדקה התובעת שוב ע"י ד"ר קרפמן. במסמך אשר נקרא "אישור הריון" נכתב:

"בת 33 הריון שני – בעבר סינפיזיוליזיס משבוע 22. קשה. לידה רגילה
כעת החל סינפיזיוליזיס בשבוע 8-9 מוגבר מאוד עם קושי רב בהליכה ישיבה שכיבה- סבל רב חמור יותר מפעם שעברה כולל השלכה של הכאב לגב תחתון וגפיים. מצב מתאים רק לשמירת הריון עד הלידה – ראה מכתב האורטופד"

4. ביום 23.11.2016 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"בקשתך ומסמכים רפואיים שהמצאת לנו נבדקו בשנית ע"י רופא מומחה במוסד לביטוח לאומי אשר קבע כי אין במסמכים הרפואיים מקום לשינוי בהחלטה.
לפיכך הריני להודיעך כי תביעתך לשמירת הדיון נדחית בהתאם לאמור בתקנה 5(ב). רופא שהסמיך המוסד קבע כי הסיבה שבשלה ניתנה שמירת הריון אינה מעידה על צורך בשמירה כפי שנקבע בסעיף 58 לחוק".

5. לאור דחיית תביעתה לתשלום גמלת שמירת הריון הגישה התובעת לבית הדין ביום 7.12.2016 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

6. ביום 21.1.2018 הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה רפואי מתחום הגניקולוגיה לצורך קבלת חוות דעתו לגבי קיומם של תנאי הסף לסעיף 58 לחוק בעניינה של התובעת. במסגרת הודעתם, הסכימו הצדדים על העובדות הבאות:

6.1 התובעת הינה ילידת 8.7.1983.

6.2 התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה כרכזת כוח אדם במחלקת משאבי אנוש בחברת כלמוביל.

6.3 התובעת הפסיקה עבודתה ביום 24.7.2016.

6.4 ביום 22.8.2016 הגישה התובעת לנתבע תביעה לשמירת הריון לתקופה שמיום 24.7.2016 (אז היתה התובעת בשבוע 16 להריונה) ועד לתאריך הלידה המשוער.

6.5 תביעת התובעת נדחתה ביום 23.11.2016.

6.6 התובעת ילדה ביום 1.1.2017.

6.7 מצבה הרפואי של התובעת מפורט במסמכים הרפואיים.
7. ביום 26.3.2018 הורה בית הדין על מינויו של פרופ' יוסף איצקוביץ כמומחה יועץ רפואי (להלן: " המומחה") לצורך מתן חוות דעת בעניינה של התובעת. במסגרת חוות דעתו, ולאור המסמכים הרפואיים של התובעת שהוצגו בפניו, נדרש המומחה לענות על השאלות הבאות:

7.1 מה היה מצבה הרפואי של התובעת בתקופה מיום 24.7.16 ועד ליום 1.1.17?

7.2 האם היה במצבה הרפואי של התובעת כדי לסכן אותה ו'או את עוברה, אשר חייב שמירת הריון בתקופה הנ"ל?

8. ביום 12.7.2018 הגיש המומחה לתיק ביה"ד את חוות דעתו. בחלק "דיון ומסקנות" השיב המומחה לשאלות בית הדין, כדלקמן:

"מדובר ביולדת בהריונה השני ללא גורמי סיכון מובהקים. עבודתה לא היתה כרוכה במאמץ פיזי. בשלב מוקדם של ההריון (שב' 14) נבדקה ע"י האורטופד ד"ר קדמי עמית, אשר אבחן סימפיזיוליזיס (החלשת הרצועות בפרק הבושת הגורמת לכאבים ואי-יציבות של עצמות האגן) וכן כאבי גב עזים המקרינים לרגלים. אין כל פרטים לגבי הבדיקה הרפואית וממצאיה!
במכתב נוסף מתאריך 14.9.16 (בהיות היולדת בשב' ה-23 להריונה) חוזר ד"ר קרפמן על תלונותיה ומדגיש כי התלונות אף חזקות יותר בהריון הנוכחי מאשר בהריון הקודם והסימפיזיוליס החלה כבר בשבוע השמיני להריון. גם כאן אין ממצאים רפואיים.
בכל הביקורים (מעקבי ההריון) בתאריכים 26.7.16, 11.9.16, 9.10.16, 20.10.16, 16.11.16 ו-12.12.16 (שב' 26), אין כל איזכור של הבעיה האורטופדית ממנה סבלה גב' צ'פליצקי.
לא תוארו ממצאים אובייקטיבים אופייניים לבעית-גב משמעותית או לסימפיזיוליזיס.
יש הצדה לשמירת הריון באחד משני המצבים האלה, רק באם קיימים ממצאים אוביקטיביים כגון: קפוח נוירולוגי, הגבלה משמעותית בניסיון להפיק תנועה (גב, גפה), היפרדות (רווח מוגבר) עצמות הבושת, "הליכת ברווז" האופיינית לסימפיזיוליזיס. כל אלה לא הודגמו במקרה הנוכחי. דרגה קלה ואף בינונית של סימפיזיוליזיס אינה מצדיקה שמירת הריון.
לא מתקבל על הדעת שבמשך ארבעה וחצי חודשים (26.7.16 ועד 12.12.16) לא היתה כל התייחסות למצבה גופני (להוציא מכתב הממליץ על שמירת הריון ב-14.9.16). לא היתה גם התייחסות לטיפול תומך מסודר: אנלגטיקה, חגורת אגן או פיזיוטרפיה.
לפיכך איני רואה כל מקום להמליץ על שמירת הריון בתקופה שבמחלוקת. מצבה של היולדת לא סיכן אותה או את עוברה"

9. ביום 17.7.2018 הגישה התובעת בקשה לשאלות הבהרה למומחה, כדלקמן:

האם אתה מסכים כי תסמיני סימפיזיוליזיס מופיעים בעת ההריון?
האם על סמך המסמכים שצירפה התובעת אתה מסכים כי היא סבלה מתסמיני סימפיזיוליזיס?
האם אתה מסכים כי לרוב (ההדגשות במקור –ת.ס) תסמיני הסימפיזיוליזיס מורגשים פחות לאחר הלידה ואף נעלמים לאחר מספר חודשים, לעיתים אף ללא טיפול מיוחד?
האם מניסיונך נתקלת במקרה בו מטופלת בהיריון אובחנה עם תסמיני סימפיזיוליזיס קשים בתחילת או אמצע ההריון והם נעלמו ככול שההיריון התקדם אף בטרם אותה מטופלת ילדה?
האם אתה מסכים כי ככול שההיריון מתקדם תסמיני הסימפיזיוליזיס ההולכים ומתגברים עת האישה עולה במשקל ונגרם עומס רב יותר על עצם הפוביס?
האם ייתכן כי אם התובעת אובחנה בתחילת ההריון כסובלת מתסמיני סימפיזיוליזיס קשים הם התגברו לאורך ההיריון או לכל הפחות נשארו באותה רמה וזאת אף אם הדבר לא צוין במעקב ההיריון?
אם האמור בסעיף ה' נכון לדעתך- מדוע זה רלוונטי בעינייך או ניתן על ידך משקל רב בחוות דעתך כי בעת מעקב ההיריון אין התייחסות לתסמיני הסימפיזיוליזיס וזאת כאשר התובעת אובחנה בתחילת ההיריון כסובלת מתסמיני סימפיזיוליזיס קשים הן על ידי רופא המטפל והן על ידי האורטופד ואף הגיעה לבית החולים לאחר שהחליקה במדרגות ביתה? האם הדבר לא סותר את הקביעה בחוות דעתך בה הנך מציין "לא מתקבל על הדעת" כי במשך ארבעה וחצי חודשים לא הייתה התייחסות למצבה הגופני של התובעת מלבד המכתב מיום 14.9.2017?
האם בכל ביקור היה על הרופא המטפל לציין כי התובעת סובלת מתסמינים קשים? מדוע זה רלוונטי?
בחוות הדעת שלך ציינת כי מטרת המכתבים מהרופא המטפל של התובעת מיום 19.3.2017 ו- 10.4.2017 "לשכנע את הביטוח הלאומי" – על סמך מה קבעת עמדה זו? האם לא יכול להיות כי מדובר בקביעה אובייקטיבית?
האם לדעתך המקצועית החלקה וחבלה בינונית או חזקה ממדרגות/ מעקה יש בהם כדי לסכן את העובד או את האישה?
אם כן- מדוע קבעת כי מצבה של התובעת לא סיכן אותה או את עוברה וזאת תוך התעלמות מהעובדה כי התובעת עת חשה שיתוק ברגלים ותחושת אי יציבות כתוצאה מאותם תסמיני סימפיזיוליזיס החליקה במדרגות ביתה ופונתה לבית חולים?
בחוות דעתך אתה כותב מצד אחד כי לא תוארו ממצאים אובייקטיבים לבעיית גב משמעותית או לסימפיזיוליזיס ומצד שני ציינת כי דרגה קלה ואף בינונית של סימפיזיוליזיס אינה מצדיקה שמירת היריון- מה בניהם נכון? התובעת סבלה מתסמיני סימפיזיוליזיס או לוא?
כיצד הגעת למסקנה בחוות דעתך כי מדובר בדרגה קלה או בינונית של סימפיזיוליזיס? הרי התובעת לא עברה צילום או בדיקת MRI? אז על פי מה קבעת כי מדובר בדרגה קלה או בינונית?
כיצד קבעת כי מדובר בדרגה קלה או בינונית של סימפיזיוליזיס זאת כאשר הן הרופא המטפל והן האורטופד אשר בדקו את התובעת קבעו כי מדובר בתסמיני סימפיזיוליזיס קשים ומוגברים מאוד?
מדוע לדעתך עת מטופלת סובלת מתסמיני סימפיזיוליזיס קשים יש צורך בממצאים אובייקטיבים כגון צילום או MRI? האם אין בכך לגרום סבל נוסף ומיותר למטופלת? האם אין בכך לגרום סבל נוסף ומיותר למטופלת? וזאת כאשר היא מתקשה אף לקום ממיטתה בכדי לבצע את הפעולות הפשוטות ביותר. האם במצב זה לא כדאי למטופלת לנוח במיטתה מאשר לעבור טיפולי פיזיותראפיה שעלולים להכאיב לה עד מאוד?
בחוות דעתך ציינת כי לצורך הצדקה לשמירת היריון יש צורך בממצאים אובייקטיבים כגון: "הגבלה משמעותית בניסיון להפיק תנועה (גב, גפה), היפרדות (רווח מוגבה) תוך זה שציינת כי כל אלו לא הודגמו במקרה זה- יחד עם זאת, בכל האישורים הרפואיים כולל מבית החולים מצוין במפורש כי התובעת סבלה מכאבים עזים בבטן התחתונה ובגב התחתון, קושי בהתנהלות, קושי רב בהליכה ובישיבה, הקרנה לרגליים, כאבים בפוביס – האם אלו לא מתארים תסמיני סימפיזיוליזיס קשים? כיצד זה מתיישב עם קביעתך כי לא תוארו ממצאים אשר אופייניים לסימפיזיוליזיס?

10. ביום 21.8.2018 הוגשה לתיק התייחסותו של המומחה לשאלות ההבהרה כדלקמן:
כן
יתכן, אך כפי שציינתי בפרוט בחוות-דעתי, הממצאים האובייקטיבים הינם דלים.
כן
לא
יתכן אך גם אפשרי שהתסמינים ישארו יציבים.
מאד לא סביר.
כאמור בחוות-דעתי, לא תוארו ממצאים אובייקטיבים אופיינים לסימפיזיוליזיס (מפורטים ב"דיון ומסקנות").
בהחלט. לא יתכן שבמהלך כשמונה ביקורים המשתרעים על מספר חודשים, לא תהיה כל התייחסות של הרופא המטפל ואפילו פעם אחת למצבה הרפואי הקשה כנטען של היולדת. אפילו ב"אבחנה" לא צוינה קיומה של סימפיזיוליזיס.
כי זאת היתה מטרת המכתבים שהוגשו לאחר מעשה.
דובר באירוע בודד שכשלעצמו כמו כל נפילה עלול לסכן את העובר או את היולדת.
יתכן וסבלה מתסמיני סימפיזיוליזיס בדרגה קלה עד בינונית אך כמצויין לעיל אין לכך אישור אוביקטיבי.
צלום או MRI כשלעצמו אינם בהכרח קובעים את דרגת המחלה אלא כוונתם יותר לאמתה. לא היו ממצאים אוביקטיבים המעידים על דרגה משמעותית של המחלה וההתעלמות המוחלטת של הצוות המטפל מקיומה במשך כ-4 חודשים כולל בזמן הלידה מדבר בעד עצמו.
כנטען לעיל, אין בדיקה גופנית ראויה. לא של האורטופד ולא של הרופא המטפל.
טיפול תומך, כולל פיזיוטרפיה שכלל לא הוצע במקרה הנדון, הינו מקובל. התאור של "מתקשה אף לקום מהמיטה וכו'" כלל אינו תואם את המציאות כפי שבאה לידי ביטוי בעובדה שבפעמים הרבות פעמים (הטעות במקור- ת.ס) בהם ביקרה במרפאה (שהצריכה עליה למיטת הבדיקה) ובמשך 4 חודשים לא היתה כל התייחסות למצבה.
התשובה לשאלה זו נתנה בסעיפים ב',ה', יא'-יד'.

טענות הצדדים

11. בסיכומיה, טענה התובעת כי בחוות דעתו של המומחה ובתשובות לשאלות ההבהרה קיימות סתירות, וכי הן אינן מלאות, לוקות בחסר ואף מתחמקות. כך למשל, התובעת טענה כי המומחה לא הרחיב על סמך מה קבע כי התובעת סובלת מתסמיני סימפיוליזיס בדרגה קלה או בינונית; כי לא ברורה טענתו כי נפילת התובעת הינה אירוע בודד שלא ניתן להסיק מסקנה ממנו; וכי קיימת סתירה בין קביעתו כי לא סביר שבתחילת ההריון תסבול התובעת מתסמיני סימפיזיוליזיס קשים שהלכו והתגברו למרות שהדבר לא צוין במעקב ההריון, לבין הקביעה השליל ית כאשר נשאל האם מנסיונו נתקל במקרה בו תסמיני סימפיזיוליזיס קשים בתחילת או באמצע ההריון נעלמו ככל שההריון התקדם ואף בטרם ילדה המטופלת.

12. אשר על כן, מבקשת התובעת שלא להסתמך על חוות דעת המומחה אלא על המלצות רופאיה, לקבל את תביעתה ולהורות על תשלום מלא לגמלת שמירת הריון ע"י הנתבע. לחלופין, מבקשת התובעת לקבוע כי היא זכאית לגמלת שמירת הריון חלקית על חודשי ההיריון האחרונים עד ללידה.

13. בסיכומיו, נסמך הנתבע על חוות דעתו של המומחה וטען כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח תביעתה, והחומר הרפואי בעניינה אינו מעלה כל ראיה או אבחנה אובייקטיבית שתצדיק שמירת הריון. הנתבע טוען כי חוות הדעת ברורה וחד משמעית, ועל פיה הוכח כי התובעת לא נעדרה מעבודתה בתקופת ההיריון בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן אותה או את עוברה. באשר לטענות התובעת לסתירות בעמדת המומחה, טען הנתבע כי המומחה התייחס מפורשות למסמכים הרפואיים בתיקה של התובעת ועליהן מבוססות מסקנותיו, וכן כי על כל שאלה התייחס בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהפנתה אליו התובעת. לפיכך מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

14. הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה- היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

15. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה כי המומחה סבור, על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו, כי אין מקום לקבוע כי ישנה הצדקה לשמירת הריון. המומחה נימק דעתו במספר סיבות: ראשית, אי תיאור ממצאים אובייקטיבים אופייניים לבעית גב משמעותית או לסימפיזיוליזיס, כגון קפוח נוירולוגי, הגבלה משמעותית בניסיון להפיק תנועה, היפרדות (רווח מוגבר) עצמות הבושת, ועוד. שנית, העובדה כי במשך 4 וחצי חודשים לא היתה התייחסות למצבה הגופני של התובעת או איזכור שלה (למעט מכתב תשובה לביטוח לאומי), או התייחסות לטיפול תומך מסודר. המומחה הדגיש כי בבדיקה ע"י האורתופד ד"ר קדמי עמית, אין כל פרטים לגבי הבדיקה הרפואית וממצאיה, וכך גם במכתב שנכתב לביטוח לאומי ע"י ד"ר קרפמן מיום 14.9.16.

16. גם במענה לשאלות ההבהרה שהגישה התובעת ענה המומחה בפירוט וחזר על עמדתו. בין היתר, המומחה התייחס לנפילתה של התובעת במדרגות, תוך שהוא מבהיר כי מדובר באירוע בודד, שכמו כל נפילה עלול לסכן את העובר או היולדת. כן ענה לשאלותיה הרבות של התובעת לעניין אבחון הסימפיזיוליזיס והיעדר הממצאים האובייקטיבים בעניינו.

17. קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

18. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

19. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.
אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

20. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה לשינוי מחוות הדעת. עמדתו של המומחה נומקה ובוארה. לא נעלמו מעינינו טענות התובעת באשר לחוות דעתו של המומחה. ליבנו עם התובעת, שנראה כי סבלה סבל אמיתי במהלך הריונה. אולם לאור הסברי המומחה המפורטים, וכן המענה לשאלות ההבהרה, לא מצאנו ממש בטענותיה כנגד עמדתו.

סוף דבר:

21. לאור חוות דעת המומחה - התביעה נדחית.

22. מאחר שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה .

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, (18 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים הגב' שוש ברוך

תומר סילורה - שופט

נציג ציבור מעסיקים
מר חיים הופר