הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 12782-03-15

03 אפריל 2019

לפני: כב' ה שופט אורן שגב

התובע
יאיר אביטבול ת.ז. XXXXXX888
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל שבח
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

יאיר אביטבול (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון ממנו סובל, כתאונת עבודה כהגדרתה ב חוק הביטוח הלאומי] נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).
הנתבע דחה התביעה בהחלטתו מיום 29.10.2014, תוך שקבע כי הירידה בשמיעה אינה תוצאה מחשיפה לרעש; התובע לא נחשף לרעש העולה על המותר בפקודת הבטיחות בעבודה, (נוסח חדש) התש" ל-1970 וכי התנאי של סעיף 84א(א)(2) בדבר הפחתה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, אינו מתקיים. מכאן התביעה שבכותרת.

עיקרי ההליך:
בתיק שבכותרת התנהלו שני דיוני הוכחות, הראשון התקיים ביום 3.5.2016, במסגרתו העידו התובע, הגב' ירדנה טובול ומר שי סופר מטעם הקרן הקיימת לישראל. דיון ההוכחות השני התקיים ביום 21.6.2016 ו במסגרתו נחקר מר שי כהן, הממונה על התובע בקרן קיימת לישראל.

לאחר קיום הליך ההוכחות, הודיעו הצדדים ביום 21.8.2016 על רשימת עובדות מוסכמות, וכן רשימת פלוגתאות בהן עדיין יש להכריע. לאור היות ההסכמה חלקית בלבד, נקבע דיון ליום 3.1.2017 במסגרתו הוסרו המחלוקות ומונה מומחה רפואי על בסיס עובדות מוסכמות.
בהתאם, ביום 10.1.2017 מונה פרופ' דב אופיר, מומחה למחלות אף אוזן גרון כמומחה מטעם בית הדין. בפני המומחה הוצגה התשתית העובדתית הבאה:
התובע, יליד שנת 1967, עובד מזה 19 שנה בקק"ל בתפקיד מנהל עבודה באתרי החברה השונים.
יום עבודתו של התובע נמשך בממוצע 10 שעות. הרוב המכריע של עבודת התובע (למעלה מ- 90%) הינה עבודת שטח בצמידות לכלים וזאת בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה.
התובע עובד באופן רציף, ללא הפסקה בין הפרויקטים.
לתובע סופקו מגיני אזניים.
התובע מפקח ומנהל כלי צמ"ה שונים. בהתאם לסוג הפרויקט התובע מפקח על כמות שונה של כלי צמ"ה בין 5-40 כלי עבודה שונים.
רשימת כלי העבודה לרבות רמת הרעש המופק מהם תוארה בהרחבה בסקר סיכונים שנערך ע"י מנהל הבטיחות של קק"ל, מר שי סופר.
הכלים אליהם חשוף התובע במהלך עבודתו היום יומית הינם כמפורט להלן: גנראטור מתכת, משחזת חשמלית, מכבש ידני בומגבובקט לסוגיו, מיול קוואסקי, מחפרון jcb , D-6, D-7, D-9, D-10, באגר 231, באגר D-229, באגר D-330, באגר עם פטיש, ג'ונסון, מפלסת, שופל – 963 זחל, שופל 938 גלגלי, מכבש, משאית מחצבה.
לתובע נערכו בדיקות שמיעה תקופתיות במסגרת עבודתו.
התובע עבד באתרים שונים כגון: יער, מסילת ברזל, חורש, כביש, מכרה, ולפיכך, בדיקות עוצמות הרעש שבוצעו ע"י מומחה הבטיחות בוצעו לכלים עצמם, כשהם בהילוך סרק, לא בתנאי מעבדה אלא באתרים שונים.
לדברי המומחה שערך את הבדיקות, עוצמות הרעש שמופיעות בבדיקה נמוכות מאלו שהכלים הפיקו בפועל, כאשר עוצמות הרעש להן נחשף התובע היו גבוהות יותר משתי סיבות:
התובע נחשף לרעש שהפיקו כלי העבודה במצב עבודה ולא בהילוך סרק. בהתאם, לדברי המומחה, עוצמת רעש העבודה גדולה בכ- 25% מעוצמת הרעש במצב סרק, המוצגת בדו"ח הבדיקה.
התובע נחשף לרעש שהפיקו הכלים בעבודה עם סוגי סלע שונים אשר מגבירים את עוצמות הרעש.
על בסיס התשתית העובדתית דנן התבקש פרופ' אופיר ל השיב על שלוש השאלות הבאות: (1) האם יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש כמתואר בעובדות המקרה? (2) האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?
בחוות דעתו מיום 26.1.2017 שלל פרופ' אופיר קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לפגיעה ממנה סובל התובע באוזניו. יחד עם זאת, בעקבות שאלות ההבהרה שנשלחו מטעם התובע ביום 28.3.2017 , בהן הופנה המומחה לשתי בדיקות שמיעה נוספות, הפך האחרון את חוות דעתו וקבע קיומו של קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש, וזאת על בסיס הבדיקות החדשות.
לאור השינוי בעמדת המומחה, התקבלה בקשת הנתבע לשאלות הבהרה נוספות הכוללות בדיקת שמיעה נוספת שלא הוצגה לו עובר לכך , ואלה הועברו למומחה ביום 19.6.2017. המומחה סירב להשיב על שאלת ההבהרה כאמור, וביום 23.10.2017 מונה ד"ר מיכאל ביזר כמומחה רפואי אחר, תחת פרופ' אופיר. ויובהר הודעת המינוי של ד"ר ביזר התבססה על אותן העובדות כאשר לעיונו הועברו כל בדיקות השמיעה שהועברו לפרופ' אופיר.
ביום 13.12.2017, התקבלה חוות דעתו של ד"ר ביזר, במסגרתה קבע האחרון קיומו של קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש. הנתבע ביקש להציג שאלות הבהרה למומחה, ולאחר שאלה הוצגו למומחה כלשונן, השיב עליהן המומחה ביום 11.3.2018.
לאחר תשובות המומחה שלאלות ההבהרה ניתן צו לסיכומים. רק התובע הגיש סיכומים מטעמו, ובהתאם התקבלה החלט ה ליתן את פסק הדין על בסיס החומר המצוי בתיק.
דא עקא, בבואו של בית הדין לכתוב את פסק הדין התברר כי המומחה לא התייחס אל שאלת הטנטון. על כן, ביום 12.10.2018 הועברה למומחה הודעה לפי מתבקשת התייחסותו לנושא הטנטון. בהתאם, ביום 28.10.2018 הגיש המומחה את חוות דעתו בנושא.

טענות הצדדים בתמצית:
בסיכומיו, טען התובע כי יש לאמץ את חוות דעתו של ד"ר ביזר, ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה והטנטון לבין החשיפה לרעש.
הנתבע לא הגיש סיכומים מטעמו, ועל כן לא התייחס מטבע הדברים אל חוות דעתו של ד"ר ביזר.

דיון הכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה רפואי מטעמו, זאת הן מן הטעם כי מדובר במומחה אובייקטיבי והן לאור מומחיותו בתחום הרפואי. אי לכך, נקודת המוצא היא כי בית הדין יסמוך ידו על חוות הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה בקל נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו נ' המוסד לביטוח לאומ י, 9.5.2012).
ומן הכלל אל הפרט; ד"ר ב יזר ניתח את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש במסגרת עבודת התובע. המומחה אף השיב על שאלות ההבהרה שנשאל באופן נהיר ומפורט .

כך, ציין ד"ר ביזר בחוות דעתו כי הגם שלדידו יש גורם נוסף לירידה בשמיעה של התובע, וזאת לאור מהירות הירידה והאסימטריות בה התאפיינה, הרי שהמומחה פסק חד משמעית כי ישנו קשר סיבתי בין העבודה לירידה בשמיעה וכי החשיפה בעבודה היא הגורם המרכזי לירידה בשמיעה, קרי כי מדובר בהשפעה משמעותית.
עוד יצוין, כי תשובת המומחה לשאלה האם כושר השמיעה של התובע פחת ב-20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים , אינה ברורה. יחד עם זאת, מקום בו המומחה לא שלל כי אכן השמיעה נפגעה ביותר מ-20 דציבל בכל אוזן, ומקום בו הנתבע לא ביקש להגיש שאלות הבהרה ואף לא הגיש סיכומים, הרי שאין מקום לדחות את תביעת התובע על בסיס זה. יתרה מזאת, מעיון בחוות ד עתו של פרופ' דב אופיר, הגם שחוות דעתו נפסלה לאור סירובו להשיב על שאלות הבהרה, עולה כי ד"ר אופיר השיב מפורשות כי התשובה לשאלה דנן היא בחיוב. על כן, ובשים לב להלכה כי ספק יפעל לטובת המובטח, אין בכל על מנת לדחות את התביעה.
לבסוף, באשר לירידה בשמיעה, הרי שלא נעלמה מעיני העובדה כי במסגרת כתב ההגנה ציין הנתבע כי התובע כלל אינו עומד בתנאי הסף העובדתי הקבוע בסעיף 84א(3) לחוק, לפיו הגיש התובע את תביעתו לנתבע השיהוי ניכר, קרי כ-4.5 שנים לאחר היווצרות הירידה בשמיעה.
בעניין זה אציין כי די בעובדה כי הנתבע נעתר להעברת הנושא למומחה לצורך קביעת קשר סיבתי, ומכאן שיש לראות בו כמי שוויתר על טענתו בדבר אי התקיימות תנאי הסף. יתרה מזאת, מקום בו הנתבע לא הגיש סיכומים מטעמו, הרי שממילא יש לראות בו כמי שוויתר על טענתו כאמור.
באשר להופעת הטנטון, השיב המומחה לשאלה האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניו שנגרם עקב חשיפה לרעש מזיק, וזאת לאור פניות התובע ותלונותיו על פי החומר הרפואי, בזו הלשון –
"באסופה הרפואית יש מספר רב של אזכורים לקיום הטנטון. מר אביטבטל התלונן על סימפטום זה בפני רופאים רבים: ד"ר קלנדרוב – רופא אאג, ד"ר ענבל דקל, דר' ביטון קארין, דר' סבטלנה פולק, דר' הולדשיין רופא א .א.ג, ודר' יחזקאלי אייל. כמו כן פעמיים בפניי אודיולוגיות שבדקו את שמיעתו.

על הכול יש לציין בדיקת איפנון טנטון ממאי 2014 שם מציין כי נמצא טינטון תמידי דו"צ עם האדרה חיובית בתדרים גבוהים. מר אביטבול קיבל אף טיפול תרופתי עקב תלונותיו המרובות – כדורי קלונקס. בד"כ אין התייחסות לטיב הטנטון אולם קיימים מספר רישומים בהם נכתב טינטון מתמיד, פעמיים בבדיקת השמיעה במכון הדים ופעם כאמור אצל דר' הולדשטיין המצטט את בדיקת איפיון הטינטון".
בעניין זה אציין, כי המומחה פירט את התיעוד הרפואי של תלונות התובע בדבר הטנטון, ציין כי מדובר בתלונות רבות שחזרו והועלו בפניי רופאים שונים וכן ציין כי התובע אך היה מטופל תרופתית עקב תלונותיו המרובות.
דא עקא, מסיבה לא ברורה, המומחה נמנע מציון מפורש של השורה התחתונה, קרי תשובה לחיוב או לשלילה לשאלה האם התובע סבל מרעש תמידי באוזניו כתוצאה מהחשיפה. יחד עם זאת, לאור התיאור של המומחה את העובדות ברי כי המסקנה היא חיובית שכן במידה והמומחה הגיע למסקנה שלילית, היה עליו להבהיר מדוע כל אשר פירט לעיל אינו תורם לקיומו של קשר סיבתי ועל בסיס מה הוא שולל את קיום הקשר . אי לכך מקום בו קיים ספק, הרי הדבר יפעל לטובת המבוטח. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו הנתבע לא הגיש בקשה לשאלות הבהרה בדבר התשובה דנן.
לאור כל המקובץ לעיל, לא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר ביזר כלשונה. קרי, אין בחוות הדעת פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סביר ה, כך שאין בסיס לפסילתה. לפיכך מקובלת עלי עמדת התובע, שכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של ד"ר ביזר.

אחרית דבר-
לאור כל המקובץ לעיל - התביעה מתקבלת כך שהירידה בשמיעה והטנטון מוכרים כפגיע ות עבודה.
בשים לב תוצאה, למשך ההליך למחדלו של הנתבע להגיש סיכומים מטעמו, הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 10,000 ₪.
ההוצאות ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבע, ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד תשלומם בפועל.

ניתן היום, כ"ז אדר ב' תשע"ט, (03 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .