הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 10493-05-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר – כץ

התובעת
רוז חיה סטרוק
עו"ד רפאל קיציס (מטעם הלשכה לסיוע משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד איילת ברעם ועו"ד אריק יעקובי

פסק דין

בפני ערעור על החלטת ועדת ערר אשר התכנסה ביום 1/9/15 ודחתה את הערעור.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

המערערת היא קטינה ילידת 2/2011, סובלת מתסמונת דאון.
בעת כינוס הוועדה הייתה המערערת בת 5.
ביום 5/8/14 התכנסה הועדה בעניינה של המערערת וקבעה למערערת 50% נכות.
עד קביעת הוועדה, נקבעו למערערת 100% נכות . המערערת הגישה ערעור על החלטת הועדה.
ביום 30/6/15, ניתן פסק דינה של חברתי, כב' השופטת אירית הרמל , ונקבע (ב"ל 19392-11-14) :
"עניינה של המערערת יושב לוועדת ערר (ילד) באותו הרכב, על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לסוגיית מידת התלות בזולת בתחומים של ניידות בתוך הבית, בשים לב לממצא לפיו הליכתה של המערערת אינה יציבה ומרבה ליפול.
לתחום הרחצה – בשים לב לממצא כי המערערת נרחצת באופן מלא.
בתחום ההגיינה האישית – תתייחס הוועדה לממצא לפיו המערערת אינה גמולה ותשקול האם יש מקום לשנות החלטתה לפיה זקוקה המערערת לסיוע במידה רבה בתחום זה.
המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."

ביום 1/9/15 התכנסה הוועדה על פי הוראות פסק הדין.

הודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערערת.

הערעור על החלטת ועדת הערר הוגש לביה"ד בחודש 5/2016, כ -8 חודשים לאחר החלטת הוועדה.

טענות המערערת:

הוועדה לא שלחה למערערת את פרוטוקול הוועדה. למרות שביום 25/11/15 ביקש ב"כ המערערת לקבל את פרוטוקול הועדה, לא נשלח הפרוטוקול אל המערערת .

ב"כ המערערת שלח למל"ל מכתב נוסף ורק ביום 23/3/16 התקבל מכתב עם "העתק החלטת ועדה רפואית לעררים לאחר פסק דין". משכך, לטענת המערערת , יש לדחות את טענת ההתיישנות.

עוד טוענת המערערת כי הערכות הוועדה אינן בהלימה לאבחנותיה. ילדה שהולכת בכוחות עצמה אך נופלת, תלויה באופן מלא בהוריה על מנת שלא תיפול.

השוואת המערערת לילדים בני גילה עם דרישות דומות אינה סבירה.

טענות המשיב:

לטענת המשיב, הערעור הוגש באיחור ועל כן דינו להידחות על הסף מחמת התיישנות.

הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין.

מתי קיבלה המערערת את החלטת ועדת הערר?

לטענת המערערת, היא קיבלה את ההודעה בדבר דחיית ערעורה רק בחודש 2/2016 אולם היא לא צירפה כל ראיה ואף לא הוגש תצהיר התומך בטענתה.

על פי ההלכה הפסוקה, קיימת חזקה כי דבר דואר שנשלח בדואר, מגיע לייעודו אלא אם יוכח אחרת :

"... כפי שהובא לעיל בעניין כרם, המלמדים שככלל, דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר. בעניין יברקו קבע חברי השופט יגאל פליטמן (כתוארו אז) כך:
"ב"כ המערערת ניסה לטעון, כי משעל ידי המוסד לא הוצגה ראיה פוזיטיבית המעידה על כך שהמערערת קיבלה את המכתב, היה על בית הדין האזורי לקבוע, כי המכתב לא התקבל על ידי המערערת, ולפיכך תביעתה לא התיישנה. טענה זו דינה להדחות, שכן בנסיבות המתוארות בפסק דינו של בית הדין האזורי בדבר אופן פעולתה של המערערת לאחר מתן החלטת הדחייה, ומשב"כ המוסד הציגה כאמור העתק של מכתב הדחיה עליו צוינה המילה 'רשום', נטל ההוכחה כי המערערת לא קיבלה את מכתב הדחיה הועבר אל כתפיה של המערערת. נטל שלאור כל האמור, המערערת לא עמדה בו."
ויודגש – החזקה האמורה היא חזקה עובדתית הניתנת לסתירה. כך, למשל, ייתכן שיוכח כי באזור שבו מתגורר המבוטח היה – ככלל, או בפרק זמן מסוים רלוונטי, קושי בחלוקת הדואר. זאת ועוד, חזקה עובדתית זו אינה עומדת לבדה ויש לשקול אותה יחד עם כלל הראיות והנסיבות, תוך התחשבות בכך כי עסקינן בהוכחת יסוד שלילי (על התובע להוכיח שהודעת המוסד לא הגיעה אליו), שמעצם טיבו קשה יותר להוכחה ועל כן, על מנת להוכיחו, נדרשת כמות ראיות קטנה יותר"
(עב"ל 41882-03-14 הרצל צרור – המל"ל , ניתן ביום 18.5.15 - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיפים 21 -22 לפסק הדין).

זאת ועוד, על פי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ו – 1977, המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא 60 יום ממועד מסירת ההודעה למערער אלא אם הועלה טעם מיוחד לאיחור בהגשת הערעור.

"אכן, ככלל, עיכוב בטיפול הסיוע המשפטי בפניית מבוטח אליו לצורך קבלת סיוע משפטי בפניה לבית הדין יכול לעלות כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. יתרה מכך, גם הנחיות המוסד קובעות כי במקרים כגון אלה המוסד לא יטען לאיחור בהגשת ההליך . אלא שכלל זה אינו "אוטומטי" ואינו בלתי מוגבל ולא לעולם חוסן. הכל עניין של מידה ואיזון, בין היתר, בין מידת האיחור ובין נימוקי הערעור. במקרה של מר דולאני מדובר באיחור של כתשעה חודשים מעבר למועד האחרון להגשת הערעור על החלטת הוועדה לעררים. מדובר באיחור משמעותי. בכל מקרה לא הוכח כי כל העיכוב בהגשת הערעור לבית הדין האזורי היה בשל עיכוב בלשכת הסיוע דווקא (ראו סעיף 3 לפסק הדין), ובעניין זה הנטל היה על מר דולאני" (עב"ל 33351-11-12 דולאני – המל"ל , ניתן ביום - פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 84).

המערערת לא ציינה אף לא טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור על פי הדין.
משכך יש מקום לדחות את ערעור המערערת ולוּ רק מטעם זה בלבד .

למעלה מן הצורך נתייחס לגוף החלטת הוועדה.

על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטתה על פי החוק המחייבת התערבותו של בית הדין, אך אם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, יש בכך משום פגם משפטי.

פסק הדין הורה לוועדה להתייחס לניידות, לרחצה ולהיגיינה האישית.

הועדה נימקה החלטתה וקבעה כי מאחר שהילדה הולכת בכוחות עצמה אך נופלת, התלות היא חלקית . באשר להלבשה, רחצה וסוגרים הסבירה הוועדה כי גם ילדים בני גילה זקוקים לעזרה בתחומים אלו ולכן מידת התלות איננה מוחלטת.

הועדה נימקה החלטתה ותחומים אלו הם בגדר מסקנות רפואיות שהן בסמכותה הבלעדית של הו ועדה ואל לו לביה"ד להתערב בהן.

הערעור נדחה.

ניתן להגיש בקשת רשו ת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פ סק דין זה.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ח, (04 בינואר 04 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .