הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 1043-12-14

15 נובמבר 2017

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם בן קרת
נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי

התובע
מנחם חלמיש
ע"י ב"כ: עו"ד איתן כהן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

פסק דין

התביעה בתיק זה החלה עם הגשת כתב תביעה אשר במסגרתו השיג התובע על החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעצב האולנארי בהתאם לתביעה שהוגשה בשנת 2014. זאת מהטעם שלא הוכח אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע והן מהטעם שלא הוכח מבחינה רפואית קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו.

לאחר שבית הדין שמע ראיות בתיק ולאחר שנשמעו סיכומי הצדדים בשאלה האם הוכחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה קבע בית הדין כי הונחה תשתית מתאימה על פי תורה זו להנחת דעתו ובהתאם לכך מינה מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין הפגימה ממנה סובל התובע.

להלן התשתית העובדתית:

התובע יליד 1944. במהלך השנים עבד כשכיר מ-1965 ועד 1980 ולאחר מכן כעצמאי בתחום כיפוף ומתיחות צינורות מזה 50 שנה.התובע מועסק בעבודה זו של כיפוף צינורות 5 ימים בשבוע, 7 שעות ביום החל מהשעה 7:15 ועד 15:30.

במסגרת עבודתו נדרש התובע לעסוק בממוצע בין שעה לשעה וחצי ביום בהרמת צינורות במשקל של חצי קילו עד 70 ק"ג. זאת לצורך פריקת צינורות ממשאית המביאה אותם אל המפעל, שינוע הצינורות בתוך המפעל ולבסוף העמסת הצינורות על משאית לאחר שהם עברו טיפול של כיפוף או ערגול. התובע נעזר לצורך עבודה זו בעובד נוסף. עבודת הפריקה וההעמסה משתרעת על פרקי זמן של כחצי שעה בממוצע.

בנוסף, עוסק התובע בכיפוף צינורות כאשר במסגרת פעולה זו נדרש התובע להרים את הצינור לתוך מכונה, לנעול את הצינור על גלגל באמצעות פטיש וידית נעילה. התובע עושה שימוש לצורך כך ביד ימין המכה בפטיש. במהלך יום העבודה מבצע התובע עד כ-200 כיפופים ליום. התובע נדרש אף ללחוץ על הצינור במהלך הכיפוף על מנת שזה לא יסטה מן המסלול בעיקר תוך שימוש ביד ימין.

בנוסף, נדרש התובע במהלך יום העבודה לבצע פעולות של ערגול צינורות ובכלל כך הוא נדרש ליצר רצף של טבעות מתכת (במבנה קפיץ) מצינורות ישרים ובמסגרת כך אף לבצע באופן ידני פעולות של ריווח בין הטבעות. זאת באמצעות הפעלת כוח לצורך דחיפת הטבעות והרחקתן זו מזו. התובע מבצע פעולה זו בממוצע כשעתיים ביום במהלך חלק ניכר מימי עבודתו.

במסגרת חוות הדעת מיום 7.2.17, אשר ניתנה על ידי המומחה היועץ הרפואי שמינה בית הדין, ד"ר דוד אנג'ל, כתב המומחה בנוגע לפגימה הרפואית שממנה סובל התובע כי אובחנה אצל התובע תסמונת תעלה קרפאלית בשתי ידיים (יותר מימין) ונוירופט יה עקב תסמונת תעלה קוביטאלית במרפק של העצב האולנארי מימין.
אשר לשאלת הקשר הסיבתי כתב המומחה כי לדעתו עבודת התובע לא תרמה להתפתחות הפגימה בעצב האול נארי. המומחה נימק את עמדתו בכך שלחצים חזקים חוזרים ונשנים במשך שנים על צינורות מפעילים לחצים על אזור התעלה הקרפאלית שבשורש כפות הידיים, גורמים נזקים בלתי הפיכים שיכולים לתרום להתפתחות לתסמונת התעלה הקרפאלית אולם אין הפעלת לחצים דומים על אזור המר פק ולכן עבודת התובע לא תרמה לדעתו, להתפתחות הפגימה בעצב האולנארי.
אשר לשאלה של מאזן ההשפעות ולאור תשובתו הקודמת התייחס המומחה אך ורק לפגימה של תסמונת התעלה הקרפאלית בציינו כי השפעת העבודה על התפתחות התסמונת עולה על 20% ואילו ביחס לעצב האול נארי הוא ציין כי ההשפעה פחותה מ-20%.
אשר לשאלה הנוגעת למנגנון הפגימה כתב המומחה כי מנגנון ההשפעה על תסמונת התעלה הקרפאלית הינו בנזקים זעירים ומוגדרים ובלתי הפיכים שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה ממשית למחלה.
המומחה התבקש להשיב בהתאם להחלטה מיום 1.6.17 על מספר שאלות הבהרה. להלן השאלות והתשובות שהשיב עליהן המומחה:
המומחה נשאל האם יכול להיות שתנאי עבודתו של התובע יגרמו לפגיעה בתעלה הקרפאלית ובגיד הכתף ולעומת זאת לא ישפיעו על העצב האולנארי. לשאלה זו השיב המומחה כי מצב זה בהחלט יכול להיות, שכן יכול להיות מצב שבו יש לחצים ישירים על כף היד, העברת כוחות לכתף או עבודה כשהיד מעל גובה השכם ולעומת זאת אין לחצים ישירים על העצב האולנארי במרפק.
המומחה נשאל על יסוד מה הוא הגיע למסקנה כי אין הפעלת לחצים על אזור המרפק ועל כך הוא השיב כי תיאור עבודתו של התובע לא כלל לחץ על אזור העצב האולנארי במרפק. לחץ כזה יכול להיגרם כשאדם נשען על הרצפה עם מרפק מכופף.
לשאלה האם נכון שקביעתו מתייחסת אך ורק לעבודות הכיפוף וכי לא נלקחו בחשבון פעולות העבודה עם פטיש והרמת צינורות השיב המומחה כי במסגרת חוות דעתו הראשונה הוא התייחס למכלול התיאור של עבודת התובע וכי צריך להבדיל בין שימוש בכוח לבין הפעלת לחץ על עצב. המומחה הוסיף והסביר כי כוחות עוברים בשרירים ובעצמות ואינם משפיעים על העצבים ואילו לחץ ישיר מקומי משפיע על העצב. עוד הוא הוסף כי לחץ כזה קיים לגבי התעלה הקרפאלית ולכן המליץ להכיר במחלה זו אך מאידך אין הוא קיים ביחס לעצב האולנארי שבמרפק.
המומחה נשאל האם בפעולת הכיפוף והשימוש בפטיש להרמת צינורות יש הפעלת לחץ על כל חלקי יד ימין. המומחה הפנה בהקשר זה לתשובתו לשאלה הקודמת.
המומחה התבקש להסביר את העובדה שהתובע נפגע בידו הימנית בכתף ובעצב האולנארי ובתעלה הקרפאלית ולעומת זאת המצב אינו כך ביד שמאל. על שאלה זו הוא השיב כי גם ביד שמאל וגם ביד ימין אין הפעלת לחץ ישיר על העצב האולנארי במרפק.
המומחה נשאל האם לאור האמור בנוגע למאפייני התובע ועבודתו יהיה סביר להניח כי תנאי עבודתו של התובע החמירו את המחלה. על שאלה זו השיב המומחה כי אין בעבודתו של התובע, כפי שתוארה, גרימת נזקים בלתי הפיכים באזור העצב האולנארי במרפק ולכן אין גם תרומה להחמרת המצב.
במסגרת הדיון שנקבע לשמיעת סיכומים מיום 17.9.17 ובכלל כך המסמכים שהוצגו שמהם עולה כי תביעת התובע להכיר במחלת CTS דו צדדי נדחתה לראשונה ב-27.5.07 ולאחר מכן אף נדחו תביעות דומות . בהחלטות מיום 12.10.10 ו-28.11.11, החליט בית הדין להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת שבמסגרתה הוא התבקש לפרט האם חל שינוי במצב ה- CTS הדו צדדי במהלך התקופה שמשנת 2007 ועד למועד מתן חוות דעתו הראשונה. זאת נוכח העובדה שמאז התביעה הראשונה משנת 2007 יכול וחל שינוי במצב ה- CTS ובשים לב לכך שהאפשרות של שינוי המצב או החמרה לא נבחנה לגופה מאז שנת 2007 והחלטות על דחיית התביעה בהתייחס ל- CTS מיום 12.10.10 ו-28.11.11 התבססו למעשה על ההחלטה הראשונה בזמן של הנתבע משנת 20 07.
במסגרת חוות דעתו השלישית מיום 17.9.17 כתב המומחה כי מאחר ולא עמדו בפניו רישומים לפני שנת 2007 וגם לא בדיקת EMG שאותה ניתן להשוות לבדיקה משנת 2011, הרי שאין הוא יכול לקבוע בצורה ברורה האם חל שינוי במצב המחלה. עם זאת הוא הוסיף כי "ניתן להגיד כי המהלך הטבעי השכיח של תסמונת תעלה קרפאלית הינו להחמיר בהדרגה (עד שמבוצע ניתוח שעוצר המשך החמרה), מצב התסמונת משנת 2011 היה בדרגת חומרה בינונית לפחות. ניתן לכן להגיד בסבירות גבוהה כי מצב התסמונת החמיר בין שנת 2007 ל-2011 למרות שלא ראיתי בדיקת EMG או רישומים משנת 2007. אציין בנוסף כי גם אם הייתה החמרה לאחר שנת 2007 אין זה מוחק את תרומת הנזקים הבלתי הפיכים שקרו בעבודתו קודם לכן."
עולה אפוא מהדברים כי על פי חוות דעת המומחה קיימת סבירות גבוהה להחמרה במצב התסמונת משנת 2007 ועד לשנת 2011 ואילך.
על רקע האמור ונוכח טענת הנתבע שלפיה יש לדחות את התביעה בנוגע לעצב האולנארי ומאידך אין לקבל את התביעה בנוגע לתסמונת התעלה הקרפאלית, זאת מחמת התיישנות, משהתובע לא השיג על החלטת הנתבע משנת 2007 ומשהתביעה מושא ההליך שבפנינו התייחסה אך ורק לפגיעה בעצב האולנארי ולא לתסמונת התעלה הקרפאלית . משכך גם פקיד התביעות לא בחן את התביעה לגופה על בסיס טענה של החמרה.
במהלך הדיון שהתקיים ביום 3.10.17 חזר הנתבע למעשה על טענותיו ועמד על דחיית התביעה. עם זאת, במסגרת הדיון ביקש בית הדין לקבל את עמדת הנתבע בכל הנוגע לתשתית העובדתית שתעמוד בפני פקיד התביעות לצורך ההכרעה בתביעה חדשה, היה ותוגש כזו לפקיד התביעות.
ביום 17.10.17 הודיע הנתבע כי הוא מקבל את התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין במסגרת התיק הנוכחי ובמסגרת התיק הנוסף ב"ל 45231-09-14 בנוגע לפגימה באיברים אחרים. אי לכך ככל שהתובע יגיש תביעה חדשה בגין CTS הרי שהתשתיות העובדתית כפי שהיא נקבעה על ידי בית הדין בהליכים הללו תעמוד בפני פקיד התביעות, טרם מתן החלטתו וכן כי חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית הדין תעמוד בפני רופא הנתבע.
על רקע האמור, התביעה נדחית היה ותוגש תביעה חדשה יפעל הנתבעת בהתאם להודעתו כאמור כך שהתשתית העובדתית שנקבעה תשמש את פקיד התביעות .

ניתן היום (15 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אברהם בן קרת, נציג ציבור עובדים

נטע רות, שופטת

מר אברהם גלאי, נציג ציבור מעסיקים