הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ק"ג 3786-01-19

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) : גב' פביאן כהן -לוגסי
נציג ציבור (מעסיקים): מר אליאס ג'טאס

התובעת
קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד תומר אלטוס
-
הנתבעת
מרסדס נדב
ע"י ב"כ עו"ד אביהוא אהרון

פסק דין

1. לפנינו בקש ת הנתבעת לסילוק התביעה אשר הוגשה כנגדה, על הסף (להלן: "הבקשה").

2. רקע והשתלשלות העניינים:
א. התובעת הגישה תביעה להשבת תשלומים אשר העבירה ביתר לחשבונו של מר כרתבילישוילי ג'ורג' ז"ל (להלן: "המנוח"), פנסיונר של התובעת, אשר הלך לעולמו. מדובר בקצבת זקנה אשר המשיכה להשתלם על ידי התובעת לחשבון הבנק של המנוח, במשך למעלה מתשע שנים לאחר פטירתו. מרבית התשלומים, סך של 337,635.87 ₪, הושב ו לתובעת על ידי הבנק, אולם לטענת ה, נותרה יתרה בסך של 42,512 ₪ (בערכים נומינליים) אשר אינה מצויה בחשבון הבנק . התביעה הוגשה כנגד הנתבעת כיורשת וכאשתו של מי שהיה מיופה כח בחשבון המנוח אליו השתלמה הקצבה, מכח כתב התחייבות עליו חתם ובטענה כי חזקה כי הוא זה אשר משך את הכספים.
ב. ב"כ הנתבעת טען בכתב ההגנה כי:

  • יש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות.
  • מדובר בניסיון נואש של התובעת להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת לאחר ששילמה במשך שנים ארוכות קצבת זקנה לאדם שנפטר, תשלומים מהם הנתבעת לא נהנתה מעולם.
  • התובעת לא הצביעה על כך כי קיימת בינה ובין ה נתבעת כל יריבות ו לכן יש לדחות את התביעה על הסף כנגדה, בעילות שונות נוספות.

ג. לאחר הגשת כתב ההגנה, השיבה התובעת לטענות המקדמיות של הנתבעת בכתב ההגנה, בהתאם להחלטה שניתנה.
ד. בתאריך 7.4.2019 התקיים דיון מוקדם לפני כב' הרשמת מירב ניר שלו. לאחר הדיון התאפשר לתובעת להשלים את תגובתה לבקש ה ולנתבעת להשיב על התגובה.

3. להלן טענות ב"כ התובעת כפי שפורטו בכתב התביעה:
א. התובעת, מנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים (להלן גם: "הקרן"), שילמה למנוח קצבת זקנה, בהיותו פנסיונר של הקרן.
ב. הקצבה שולמה למנוח באמצעות העברה בנקאית לחשבונו אשר התנהל בבנק הפועלים ואשר פרטיו בתביעה (להלן: "חשבון המנוח").
ג. על פי מידע המצוי בידי הקרן, מונה בעלה של הנתבעת - מר יעקב נדב ז"ל , למיופה כח בחשבון המנוח (להלן: "מיופה הכח").
בנקודה זו יצויין כי לכתב התביעה, צורפה בקשה דחופה של המנוח לתובעת, מיום 18.9.2005 , "להכניס את מר יעקב נדב" כמיופה כח בחשבונו . כן צורף טופס התחייבות של מיופה הכח כלפי התובעת, כבעל זכות חתימה/שותפות בחשבון המנוח, מיום 29.9.2005 ואישור ייפוי הכח של התובעת, המופנה לבנק הפועלים, מיום 9.10.2005.
ד. ביום 23.4.2007 הלך המנוח לעולמו ולכן ממועד זה, פקעה זכאותו לקבלת קצבת זקנה בהתאם לסעיף 16 לתקנון האחיד.
ה. התובעת לא קיבלה הודעה על פטירת המנוח "בזמן אמת" ועל כן היא המשיכה לשלם את הקצבה לחשבון המנוח בגין החודשים 5/2007 ועד 11/2016.
ו. הסכום הכולל אשר הועבר ביתר, על ידי התובעת, לחשבון המנוח הוא 380,148.80 ₪.
בנקודה זו יצויין כי התובעת לא פירטה, בכתב תביעתה, מדוע הופסקו התשלומים בחודש 12/2016 דווקא והסבר למהלך זה ניתן רק בתגובתה לבק שה, כפי שיפורט בהמשך.
עוד יצויין כי ביום 27.9.2017 נפטר מיופה הכח, כפי שעולה מצו קיום צוואה אשר צורף לכתב התביעה.
ז. ביום 31.7.2017, חודשיים לפני פטירת מיופה הכח, פנתה התובעת בדרישה לבנק להשבת הכספים אשר הופקדו ביתר בחשבון המנוח.
בנקודה זו יצויין כי התובעת לא פירטה, בכתב תביעתה, מדוע פנתה בדרישה לבנק רק במועד זה.
ח. ביום 23.10.2017 השיב הבנק לתובעת את יתרת הכספים בחשבון, אשר עמדה לטענת התובעת על סך כולל של 337,635 ₪.
בנקודה זו יצויין כי בכתב התביעה לא פורט מה ההליך אשר בו נקטה התובעת לצורך העברת הכספים מחשבון המנוח אליה בחזרה והאם היא הסתייעה לשם כך במיופה הכח.
ט. למיטב ידיעת התובעת, לא קיימים סכומים נוספים בחשבון המנוח .
בנקודה זו יצויין כי נספח 6 - אישור האסמכתא על העברת הסכום מהבנק לתובעת , לא צורף לכתב התביעה.
י. לאחר ניכוי הסכום שהושב מהבנק, נותרה יתרת חוב בסך נומינלי של 42,512.93 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה - סך של 91,145.78 ₪.
יא. בהתאם להוראות הדין ותקנון הפנסיה מחויבת הנתבעת בהשבת יתרת התשלומים שהעבירה התובעת ביתר לחשבון המנוח, שכן חזקה כי הכספים היו ברשותו ו/או בחזקתו של מיופה הכח ו/או כי הוא זה אשר משך את הכספים מהחשבון.
יב. בשיחה שנערכה עם הנתבעת, ביום 5.12.2017 ,, היא מסרה כי מיופה הכח בחשבון היה מקבל את הכסף ומעבירו ליעד שאינו ידוע לה וכי אין ביכולתה לאתר את יעד הכספים או לאמת זאת במסמכים.
בנקודה זו יצויין כי במעמד הדיון המוקדם הכחישה הנתבעת כי התקיימה שיחה כזו וב"כ התובעת ציין כי יבקש כי ינתן צו כנגד הבנק, למתן מידע האם מיופה הכוח ביצע משיכות מחשבון הבנק מחודש 05/07 ועד חודש 11/16.
יג. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מתוקף היותה יורשת של מיופה הכח.
יד. סעיף 77 לתקנון מקנה לתובעת את הזכות לדרוש החזר סכומים ששולמו בטעות או בהטעיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בתקופה שבין מועד התשלום בפועל לבין מועד ההחזר.
בנקודה זו יצויין כי נספח 6 - נוסח סעיף 77 לתקנון, לא צורף לכתב התביעה.
טו. קצבת הזקנה לא היתה אמורה להשתלם למנוח ועל כן על פי תקנונה ומכח דיני עשיית עושר שאינו במשפט, היא זכאית להשבתם ולכן היא מבקשת כי הנתבעת תשלם לה את תשלומי היתר ששולמו בסך 91,145.78 ₪.

4. להלן טענות ב"כ הנתבעת כפי שפורטו בכתב ההגנה:
א. יש לדחות את התביעה בהעדר יריבות, העדר עילה, אי ניקיון כפיים בהגשת התביעה ושימוש לרעה בהליכי משפט.
ב. כתב התביעה חסר פירוט כגון לגבי הקשר בין הנתבעת ובין המנוח ובין חשבון המנוח וכן לגבי חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת.
ג. התובעת לא פירטה את הוראות התקנון המטילות על הנתבעת חבות כלפיה .
ד. אין כל יריבות בין הנתבעת ובין התובעת שכן הנתבעת לא היתה צד להתנהלות ה"לא מוכחת" של מיופה הכח.
ה. ככל שנגרם לתובעת נזק, הרי ש הוא תוצאה של מעשים ו/או מחדלים שלה עצמה.
ו. יש לדחות את התביעה גם מחמת התיישנות, שיהוי, השתק, ויתור ומניעות, שהרי התביעה הוגשה בשנת 2019 על כספים אשר שולמו על ידה ביתר לפני 12 שנים. מכאן שעילת התביעה התיישנה ככל שהיא נוגעת לתשלומים ששילמה לפני חודש ינואר 2012.
ז. ככל שהתביעה תתקבל ובית הדין יקבע כי לנתבעת זכויות בכספים שבחשבון המנוח, הרי שהיא שומרת על זכותה להגיש תביעה כנגד המעורבים.
ח. על התובעת להציג את התנועות בחשבון המנוח המלמדות על הפקדותיה שכן בשים לב לכך כי 90% מהסכום שנטען כי הועבר ביתר, שולם, לא מן הנמנע כי מלוא סכום התביעה התיישן.
ט. התובעת ויתרה, במעשיה ובמחדליה , על זכויותיה בכך ששנים ארוכות לא פנתה למיופה הכח בדרישות כאלו ואחרות ובכך גם ג רמה לנתבעת "לשנות את מצבה לרעה".
י. הנתבעת איבדה את בעלה - מיופה הכח המנוח, ממחלה קשה בחודש 9/2017.
יא. העובדה שגם לשיטת התובעת נותרו בחשבון המנוח 90% מהסכום, מלמדת על יושרו של מיופה הכח המנוח בו מבקשת התובעת להטיל דופי.
יב. לסיכום - אין כל זיקה בין התובעת לבין הנתבעת ועל כן יש למחוק ו/או לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת ובפיצוי עבור עגמת הנפש שנגרמה לה ולמשפחתה בעקבות הגשת תביעה זו.

5. להלן טענות ב"כ התובעת בתשובתו לכתב ההגנה :
א. הנתבעת מעלה טענות עובדתיות שיש לבררן.
ב. המנוח נפטר בטביליסי שבגאורגיה והתובעת לא קיבלה הודעה על פטירתו בזמן אמת.
ג. מיופה הכח התחייב להודיע לתובעת על פטירת המנוח וכן לשפותו/או לפצות את התובעת על כל נזק אשר יגרם לה במידה ולא יקיים את התחייבויותיו בכתב ההתחייבות.
ד. בנוסף, חזקה כי מיופה הכח הוא זה שמשך את התשלומים אשר שולמו ביתר.
ה. בהיות הנתבעת אשתו של מיופה הכח הרי שבהתאם להלכת השיתוף ו/או או הסדר איזון משאבים, היא "זכתה" בכספים שקיבל בעלה לידיו.
ו. הנתבעת מחזיקה בסכומים כיורשת של מיופה הכח בהתאם לצוואה אשר צורפה לכתב התביעה וכי "כיורשת של מיופה הכח, יש להטיל את האחריות על מחדלו של מיופה הכח גם על הנתבעת".
ז. באשר לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת - המתקיים פה מתאים לנסיבות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") מאחר שהעובדות המהוות את עילת התביעה בנסיבות שבו דבר פטירת המנוח, אשר הלך לבית עולמו מחוץ לגבולות המדינה, לא נודע לתובעת בשל מחדלי מיופה הכח ותוך הפרת התחייבויותיו כלפיה.
ח. מדובר בתשלומים ששולמו למנוח ביתר, ועל כן על הנתבעת להשיבם כנדרש.

6. בתגובה לבקשה, שהגיש ב"כ התובעת לאחר הדיון, הוא חזר על טענותיו וכן הוסיף את הדברים הבאים:
א. התובעת פעלה בהזדמנות הראשונה עם היוודע לה דבר פטירתו של המנוח .
ב. התובעת פירטה את הנסיבות אשר בהן לטענתה לא היה באפשרותה לדעת זאת מוקדם יותר.
ג. בהתאם למצב המשפטי, בתקופה הרלוונטית, בנסיבות בהם עמית עוזב את גבולות המדינה, התובעת תלויה במידע אשר נמסר לה מהעמיתים עצמם או ממיופה כחם.
ד. עצם העובדה כי מרבית הסכומים ששולמו ביתר נותרו בחשבון המנוח, מלמד ת על כך כי מיופה הכח הפסיק להעביר את התשלומים למנוח ומכאן כי הוא ידע על פטירתו שנים רבות.
ה. אשר לטענת ההתיישנות - על תקופת ההתיישנות להתחיל ולהיספר מהיום שבו נודעה לתובעת עילת התביעה, קרי - 11.2016.
ו. הגשת התביעה פחות משלוש שנים לאחר התאריך הנ"ל, אינה מהווה שיהוי קיצוני המצדיק את מחיקת ההליך וכן אינה מעידה על כך שהתובעת ויתרה על זכויותיה.
ז. הנתבעת לא הראתה כי נגרם לה נזק ראייתי וממילא מדובר בטענה עובדתית שצריכה להתברר .
ח. בנסיבות העניין אין מקום לסילוק התביעה על הסף.

7. במסגרת תשובתו לתגובת ב"כ התובעת, חזר ב"כ הנתבעת, העיקר, על הטענות שהעלה במסגרת כתב ההגנה וכן צורף מכתב, מתאריך 5.6.2008, אשר לטענת הנתבעת, נרשם בכתב ידו של מיופה הכח המנוח ואשר מופנה אל מחלקת הזקנה בביטוח הלאומי.
מהמכתב הנ"ל, עולה , לכאורה, כי מיופה הכח מיידע את הביטוח הלאומי על פטירת המנוח במועד שבו נודע לו הדבר, והוא מבקש את טיפולם לנוכח הצטברות כספים בחשבון בעקבות תשלום הקצבה .
8. דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועל בסיס כלל החומר המצוי בתיק, מצא נו כי תביעה זו אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה .
אמנם נושא הסמכות העניינית לא הועלה על ידי הנתבעת בבקשתה , אך הוא עלה, על ידי בית הדין, במסגרת הדיון המוקדם , כאשר מדובר בטענה מהותית ובית הדין רשאי להעלותה מיוזמתו.
בדיון התבקש ב"כ התובעת להגדיר את עילת התביעה ולשאלה מהיכן שואב בית הדין את הסמכות העניינית לדון בתביעה, השיב "שמדובר בחליף, מי שנכנס בנעליו של הפנסיונר כחליף". כן טען כי "מדובר גם בחובה תקנונית".
התובעת מצאה לנכון שלא להוסיף על טענותיה בשאלה זו במסגרת תגובתה לבקשה לסילוק על הסף לאחר הדיון.

סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מוסדרת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק"). כאשר לפי סעיף זה, מוסמך בית הדין לעבודה לדון ולהכריע , בין השאר, ב תביעות הנובעות מחברות בקופות גמל או מחבותו של מעסיק לקופות.
סעיף 24(א)(3) לחוק מהווה את מקור הסמכות העניינית לדון בתביעות שעניינן קופות גמל, וזו לשונו:
"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – ....
(3) תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן ב חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחברותם של מע סיקים בקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד-מע סיק".
אשר לאופן בחינ ת הסמכות העניינית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: מיהות הצדדים לתובענה ו עילת התובענה, בהקשר של תביעת קופת גמל נגד מעסיק, ראו: עע ( ארצי) 12583-07-11 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ( בניהול מיוחד), ניתן ביום 8.5.2013.
מכתב התביעה עולה כי חבותה הנטענת של הנתבעת כלפי התובעת נובעת ממעשיו או ממחדליו של מיופה הכח, כיורשת של ו.
"מחדליו" - משלא פעל בהתאם להתחייבויותיו כלפי התובעת שבכתב ההתחייבות, ו "מעשיו" - מש משך לכיסו, כך לטענת התובעת, תשלומים ששולמו ביתר לחשבון המנוח.

יצוין כבר עתה כי טענות שהעלתה התובעת, בעיקר במסגרת תגובתה לבקשה, כי קמה לה עילת תביעה ישירה כנגד הנתבעת ולא רק כיורשת של מיופה הכח המנוח, מכח דיני משפחה, ממילא אינן מצויות במסגרת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ונראה כי אין מקום להכביר על כך מילים.

בחינת הסמכות העניינית תתמקד אם כך במערכת היחסים שבין התובעת ובין מיופה הכח.

בבג"ץ 7446/17 מאהר סרחאן ו- 103 אח' - האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, ניתן ביום 21.11.2018 , הוגדר חליף, כך:
'"חליף" הוא מי שהוסבה אליו זכותו או חבותו של בעל הזכות או החבות המקורי, מכוח חוק (כגון מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל ועוד) או בנסיבות אחרות, רצוניות. מדובר אפוא ב"אדם 'המחליף' את חברו לענין זכות או חבות פלונית", כך שהוא נכנס באופן מוחלט בנעלי בעל הזכות המקורי, כשהאחרון "נעלם ואיננו"'.

ולענין הגדרת "מיופה כח" - סעיף 32 ב ל חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כך:
"אדם בגיר שהוא בעל כשירות רשאי, בייפוי כוח מתמשך שנתן לפי הוראות פרק זה (בפרק זה - ייפוי כוח מתמשך), למנות אדם אחר, אחד או יותר, שיהיה מוסמך לפעול בשמו בעניינים כאמור בסעיף קטן (ב) ולייצגו בקשר לעניינים אלה (בפרק זה - מיופה כוח), והכול כפי שיפרט הממנה בייפוי הכוח המתמשך ובהתאם להוראות לפי פרק זה ".

מהאמור לעיל עולה כי מיופה כוח אינו חליף. מיופה הכוח הוא נציגו של הממנה, אך אינו נכנס בנעליו. זכויותיו וחובותיו של הממנה אינן של מיופה הכוח, הוא יכול לפעול ביחס אליהן, אך הן אינן שלו. מכאן שאין לקבל את טענת התובעת כי מיופה הכח הינו "חליף" של המנוח, שכן מיופה הכח בחשבון המנוח, או אפילו שותף בחשבון המנוח (טענה שנטענה בעלמא), אינו בא במקומו של המנוח לעניין זכויותיו או חובותיו של המנוח כפנסיונר של הקרן.

התחייבות מיופה הכח המנוח בכתב ההתחייבות בנושאים המפורטים בו, היא התחייבות נפרדת, עצמאית, נוספת לחובות המנוח כלפי הקרן בתקנון והיא ממילא מוגבלת לנושאים המפורטים בכתב ההתחייבות. יש להניח גם כי מסיבה, זו הוחתם מיופה הכח על כתב התחייבות ישירה כלפי הקרן, לשפות או לפצות אותה בנסיבות המפורטות בו, כתנאי לאישור הקרן את היותו מיופה כח בחשבון שאליו משולמת הקצבה.
משכך ומסיבה זו לבדה, לבית הדין לעבודה לא נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה.

לטענת התובעת, עילת התביעה נובעת מתקנון הקרן והיא מפנה להוראת סעיף 77 לתקנון, שכותרתו "תשלום בטעות או הטעיה" ושנוסחו נשמט כאמור מכתב התביעה. מכל מקום, ס עיף 77 לתקנון, קובע כך:
(א) מצאה הקרן כי מבוטח, פנסיונר או שאיר מסר לה פרטים שאינם נכונים, או שולמו לו כספים בטעות, היא תהיה רשאית לשלול זכאותו לקצבה, לעדכן את סכום הקצבה, לדרוש החזר סכומים ששולמו לו מהקרן או לנכות מתשלום קצבה או מכל סכום שיעמוד לזכותו את התשלום ששולם בטעות ..."
(ב) אין באמור לעיל בא לגרוע מזכותה של הקרן להיפרע ממי שקיבל תשלום ששולם בטעות או בהטעיה בדרכים העומדות לרשותה על פי כל דין" (ההדגשה אינה במקור - א "י).

הנה כי כן, סעיף 77 (א) עוסק בדרכים שבהם רשאית הקרן לנקוט במקרה ששילמה קצבה ביתר בשל טעות או הטעיה, בעוד שסעיף 77(ב) מבהיר כי באפשרות הקרן להיפרע ממי שקיבל תשלום ביתר גם בדרכים אחרות, אולם בוודאי שאין בסעיף 77 להקים עילת תביעה עצמאית מכח התקנון, כלפי צד שלישי , אשר אינו מבוטח, פנסיונר, שאיר, או חליף של מי מהם, בטענה כי נטל תשלומים ממקבל הקצבה, שלא כדין.

למעשה, עילת התביעה, הגם שאינה מנוסחת באופן זה בכתב התביעה, הינה חוזית מכח כתב ההתחייבות וכן נזיקית - בשל מחדלי או מעשי מיופה הכח הנטענים על ידי התובעת, כמתואר לעיל. ראו דברי ב"כ התובעת בדיון בהקשר זה: "ככל שמיופה הכוח עשה שימוש ולקח כספים מחשבון הבנק של הפנסיונר, כספים שהופקדו בחשבון לאחר פטירת המנוח. הרי שקמה חובה למנוח, למיופה כוח להשיב את הכספים, חובה חוזית, חובה נזיקית, כספים שהועברו שלא כדין" (עמ' 1 שורות 19-21 לפרוטוקול).

יצוין כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק הורחבה בפסק הדין ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית אשר ניתן ביום 21.3.2016 (להלן: "פסק הדין בעניין פלונית"), כך שנקבע כי היא כוללת תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופייה של המחלוקת - ביטוחית-מסחרית או בעלת אופי סוציאלי במישרין, או בסוג הקופה. הסיבה היתה כי ממילא מדובר בתביעות הנוגעות במובהק בביטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד.

אין זה המקרה שלפנינו. מדובר בתביעה של קופת גמל כנגד אשתו של מיופה כח בחשבון בנק של מקבל הקצבה, בטענה כי מיופה הכח הפר את התחייבויותו כלפי הקרן להודיע לה על פטירת המנוח בהתאם לכתב התחייבות עליו חתם , וכי על אלמנתו לשפות ו/או לפצות את הקרן על נזקיה שנגרמו כתוצאה מכך. כמו כן נטען כלפי מיופה הכח כי הוא נטל כספים מחשבון הבנק של המנוח לאחר פטירת המנוח, וכי כספים אלו הינם הכספים אשר שולמו ביתר על ידי התובעת. דיון בתביעה זו כרוך בליבון נושאים אשר אינם מצויים בתחום מומחיותו הייחודי של בית הדין לעבודה. מדובר בעיקר במערכת יחסים חוזית ונזיקית, שבמשולש היחסים שבין קרן הפנסיה - מיופה הכח - והבנק.

זאת ועוד, גם בפסק הדין בעניין פלונית נקבע כך: "נעיר, כי בכל הנוגע לנזיקין חל האמור בפסקה 12 להלכת אשבל, קרי, ככל שהמדובר בעילות נזיקיות יחול האמור בסעיף 24(א)(1) ו- 24(א) (1ב) ל חוק בית הדין לעבודה, הא ותו לא".

משהגענו למסקנה כי לבית הדין לא נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה, איננו נדרשים ליתר טענות הנתבעת בבקשתה לסילוק על הסף. נציין רק, כי למקרא טענות הצדדים עולות שאלות כבדות משקל לגבי סיכויי התביעה להתקבל .

כך, מטענות התובעת בתגובה לבקשה, עלה , כי במקרה זה, היה קשר לתשלומי היתר שביצעה התובעת, לעובדה כי המנוח לא התגורר בארץ וכי בתקופה הרלוונטית, לא היתה מקבלת התובעת מידע ממשרד הפנים אודות עמיתים אשר אינם מתגוררים בארץ. לטענת התובעת, במקרים כאלו היא היתה תלויה במידע שנמסר מהעמית או ממיופה הכח. מסעיף 69 לתקנון שכותרתו "הודעה על שינויים" אכן עולה כי על העמית (ולא על מיופה הכח) ליידע את הקרן בין השאר על שינוי במקום המגורים.

כמו כן, לא ברור מטענות התובעת בתגובתה מדוע נשלח למנוח טופס "אישור חיים" רק בשנת 2016. בדיון ציין בא כוחה, בשלב זה ולפני שנערך על ידו בירור, כי יתכן ונעשתה בדיקת לנוכח תוחלת חיים גבוהה מדי (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 23-25 לפרוטוקול ). שאלות אלו רלוונטיות גם לטענת התובעת לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
זאת ועוד, הקרן לא צירפה לכתב התביעה וגם לא לתגובות שהגישה בהמשך, את נספח 6 - אסמכתא על הסכום אשר הועבר מהבנק אליה , כאשר גם דף פירוט הסכומים שצירפה אינו ברור.

בנוסף, לתשובת הנתבעת לתגובת התובעת צורף כאמור מכתב אשר לכאורה נשלח מהמנוח למוסד לביטוח לאומי. כאמור, ממכתב זה עולה כי המנוח יידע את המוסד לביטוח לאומי, מחלקת זקנה, על פטירת המנוח 5 חודשים לפני כתיבת המכתב. מהמכתב עולה כי היידוע נעשה מיד כשהבין מיופה הכח כי המנוח נפטר. המכתב מציין הימצאותם של כספים שהצטברו בחשבון וכן התבקש בו טיפול נציג המחלקה בנושא. מנגד, נשאלת השאלה כיצד הושבו אל התובעת הכספים מחשבון המנוח, כתשע שנים לאחר פטירתו, נושא שהתובעת אינה מפרטת בכתב התביעה לגביו, כאשר לכך יש להוסיף כי בהתאם לכתב התביעה, הטענה כי מיופה הכח נטל כספים מחשבון המנוח שלא כדין, מתבססת על כך שסכום קטן ביחס לסכום שהועבר במשך השנים, לא היה מצוי בחשבון המנוח, ועל כך שלמיופה הכח היתה לטענת התובעת גישה לחשבון המנוח לאחר פטירתו .

9. לסיכום
לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאנו כי הדיון בתביעה אינו נתון לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, שקלנו האם להעבירה לבית משפט השלום אולם, בסופו של דבר, החלטנו, לנוכח העובדה כי כתב התביעה מנוסח באופן שמתאים להתברר בבית הדין לעבודה, להורות על מחיקתו.
ולענין זה ראו הערת כב' השופטת דפנה ברק ארז (ביחס למקרה שבו הועברה תביעה נזיקית לבית הדין לעבודה ואשר נדרש לתקנה בהמשך), בסעיף 27 לפסק הדין אשר ניתן ברע"א 2389/18 ליאורה לארי נ' עיריית נצרת עילית (מ יום 10.5.2018).

10. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד

בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולמכלול הנסיבות אשר פורטו במסגרת פסק דיננו, מחד ובשים לב לעובדה כי התובעת הינה קרן פנסיה ותיקה, מאידך, החלטנו לחייב אותה לשלם לנתבעת רק את הסכומים הבאים:
א. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 9,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד .
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

11. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,י' באב תשע"ט, (11 באוגוסט 2019), בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים)