הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ק"ג 14038-12-16

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר אדהם פלאח
נציג ציבור (מעסיקים):מר אליאס ג'טאס

התובעת בק"ג 14038-12-16

גלינה פדורובסקי
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי נקר
-
הנתבעת 1

הנתבעת 2 בק"ג 14038-12-16
התובעת בק"ג 43179-04-17
1. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עודד קראוס
2. יוליה שוארץ
ע"י ב"כ עוה"ד ליאורה אוחנה

פסק דין

1. מר מורוזובסקי דמיטרי ז"ל (להלן: "המנוח") היה עמית בקרן הפנסיה שמנהלת חברת מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: " הקרן"). למרבה הצער, המנוח הלך לעולמו ביום 19.09.2016 לאחר שלקה במחלה קשה. לאחר פטירתו, הוגש ה מצד הגב' גלינה פדורובסקי - מי שטוענת להיותה הידועה בציבור שלו (להלן: " התובעת") ומצד הגב' יוליה שוארץ - בתו מנישואיו הקודמים (להלן: "הנתבעת"), תביעות לקבלת הכספים שנצברו לזכות המנוח בקרן הפנסיה.

2. מהלך דיון -
תחילתם של ההליכים בתביעה שהגישה התובעת (ק"ג 14038-12-16) , בתאריך 07.12.16 ,למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היא הידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת קצבת שאירים מהקרן (להלן: " התביעה הראשונה").
הקרן בכתב ההגנה, ציינה כי לא צורפו מסמכים המעידים על מגורים משותפים לפחות שנה רצופה בתכוף למועד פטירתו ובעת פטירתו של המנוח ולא צורפו מסמכים המעידים על קיום משק בית משותף ולכן דרשה להמציא לה מסמכים נוספים על מנת שתוכל לגבש עמדתה.
בתאריך 01.02.17 הגישה התובעת תגובה לכתב ההגנה, לה צרפה מסמכים שונים לרבות תצהירי עדות של אנשים שהכירו את המנוח, התומכים, לשיטתה, בטענתה כי ניהלה חיים משותפים עם המנוח והיתה הידועה בציבור שלו.
בעקבות התגובה, הגישה הקרן, בתאריך 06.02.17, בקשה במסגרתה ביקשה מהתובעת להבהיר, באם מתנהל הליך מקביל בבית המשפט לענייני משפחה, בינה לבין בתו של המנוח - הנתבעת. שכן, מ עיון בתצהירים שצורפו לתגובתה לכתב ההגנה, עולה כי אלו שצורפו לתגובה הוגשו במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, וכן ביקשה במידה ואכן מתנהל הליך מקביל בבית המשפט לענייני משפחה, להורות על התליית ההליכים בתיק דנן עד למתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה.
בתגובת התובעת בעניין זה, שהוגשה בתאריך 09.02.17, ציינה, כי בבית המשפט לענייני משפחה אכן מתנהל הליך משפטי בתביעה שהגישה הנתבעת נגדה ונגד בתה, מיחסיה עם המנוח, הגב' ליאורה פדורובסקי (להלן: " הבת ליאורה") אך, לטענתה, ההליך שם אינו קשור לתיק נשוא התביעה דנן ואינו דן בשאלת היותה הידועה בציבור של המנוח, משכך ומשאין הליך מקביל אחר ומשההליך הנוסף אינו משליך על התביעה כאן אין להתלות את ההליכים.
בזיקה לתגובת התובעת היא נתבקשה לצרף העתק מכתבי הטענות בתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
בתאריך 20.02.17 ובהתאם להחלטת בית הדין הגישה התובעת העתק מכתבי הטענות וביקשה לא להתיר לקרן לעיין בהם.
הקרן בתגובה הודיעה, כי אינה עומדת על קבלת המסמכים שהוגשו לבית הדין מתוך תיק המשפחה ומשאירה את ההחלטה בעניין התליית ההליכים לשיקולו של בית הדין. אך ביקשה להורות לתובעת להמציא אסמכתאות נוספות אשר יש בהן להעיד על מגורים משותפים וניהול משק משותף בתכוף לפטירתו של המנוח, ובהתאם לאלו תשוב ותבחן את עמדתה.
בעקבות הבקשות והתגובות שהוגשו, ניתנה בתאריך 22.06.17 החלטה לפיה "במסגרת הדיון המוקדם הקבוע בתיק יידונו כל טענות ובקשות הצדדים באשר לגילוי מסמכים. ככל שיש בידי התובעת מסמכים נוספים, תציג אותם במסגרת הדיון המוקדם" .
בתאריך 03.04.17 התקיים, בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) רויטל טרנר (להלן: " הרשמת") דיון מוקדם מקיף בתביעה הראשונה במהלכו השמיעו הצד דים טענותיהם הן לגוף התביעה והן באשר להתליית ההליכים. בסיום הדיון, ניתנה החלטה, בהסכמת התובעת, המורה לה על המצאת מסמכים נוספים לקרן, לרבות מסמכים מתיק בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר שופכים אור על מגוריהם המשותפים שלה ו של המנוח ולאחר מכן תשקול הקרן את עמדתה ביחס להמשך ניהול ההליכים.
בתאריך 09.04.17 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה לצירופה, כתובעת, להליך, וזאת, לטענתה, ל שם מיצוי זכויותיה כמוטבת ויורשת של המנוח ולשם הכרעה צודקת ועניינית בתביעה.
בתאריך 18.04.17 ניתנה, על ידי כב' הרשמת , החלטה לפיה : "על פי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), ניתן לצרף תובעים בתביעה אחת כאשר התובעים מבקשים סעד מנתבע משותף וכאשר קיימת שאלה עובדתית או משפטית משותפת. מעיון בבקשה ה תובעת לא ברור מהו הסעד אותו היא מבקשת לתבוע בתיק זה, ולכאורה עולה כי המבקשת מעוניינת להצטרף כצד פורמלי כדי להציג את עמדתה- להבדיל מתובעת בתיק. התובעת תבהיר תוך 7 ימים מה בקשתה, וככל שהיא מבקשת להצטרף כתובעת, תגיש טיוטא של כתב תביעה המפרט את הסעד ואת העילות המקנות לבית דין זה סמכות עניינית"
בתאריך 24.04.17 הגישה הנתבעת, בהתאם להחלטת בית הדין, הודעת הבהרה מטעמה, אליה צירפה כתב תביעה (ק"ג 43179-04-17) (להלן: "התביעה השניה"), ובה ציינה, בין היתר, כי יסודה של בקשתה לצירופה כתובעת, בזכויות המוקנות לה בהתאם להוראות תקנון ה קרן, ואשר לפיהן ובמידה ותידחה תביעת התובעת להכרזתה כידועה בציבור של המנוח אז תהא היא זכאית למיצוי זכויותיה כמוטבת ו/או כיורשת של אביה המנוח.
בהחלטת בית הדין מיום 24.04.17, הורתה כב' הרשמת למזכירות לפתוח תיק חדש המתייחס לכתב התביעה שצורפה לבקשת ההבהרה וכן הורתה לתובעת ולקרן להודיע את עמדתם ביחס לאיחוד ן של התביעה הראשונה והשניה.
בהתאם להחלטת בית הדין הודיעה התובעת כי אין לה התנגדות לאיחוד התובענות והקרן מצדה הותירה את ההחלטה בדבר צירופה של הנתבעת לתיק לשיקולו של בית הדין.
בתאריך 02.07.17 התקיים דיון מוקדם נוסף בשתי התביעות. במהלכו נשמעו טענות הצדדים באשר לבקשתה של הנתבעת לצירופה לתביעה הראשונה ולאיחוד הדיון בשתי התביעות וכן בבקשתה לקבלת מסמכים מן המוסד לביטוח לאומי וכן באשר לבקשתה ולבקשת הקרן לע יכוב ההליכים בשל ההליכים תלויים בבית המשפט לענייני משפחה.
כבוד הרשמת, בהחלטתה המפורטת מיום 10.07.17, הורתה היא: "על צירופה של גב' שוארץ כנתבעת מס' 2 בתביעה הראשונה (ק"ג 14038-12-16) (כאשר קרן הפנסיה תהא נתבעת מס' 1) ... התביעה השניה תיוותר על כנה רק ביחס לטענותיה של גב' שוארץ ביחס לזכויותיה מהנתבעת.
...
בכל הנוגע לגילוי המסמכים של המוסד לביטוח לאומי, ... במחלוקת זו, יש לקבל את בקשת גילוי המסמכים. הלכה ידועה היא כי ההליכים בבתי הדין לעבודה מתנהלים ב"קלפים פתוחים", כאשר על הצדדים לגלות מסמכים אשר עשויים לשפוך אור על המחלוקות ולסייע לבירור האמת. גב' פדורובסקי לא טענה כי יש במסמכים כדי לפגוע בפרטיותה או באינטרסים אחרים שלה או של צדדים שלישיים. אין לקבל את טענתה כי המסמכים אינם רלוונטיים, שכן נוכח המחלוקת לגבי מעמדה של גב' פדורובסקי כידועה בציבור של המנוח, אין ספק כי הצהרותיה למל"ל בנוגע לקיום בן זוג יכולה לתרום לבירור טענותיה. אין גם להסתפק בתעודת עובד ציבור אלא יש לראות את ההצהרות אשר הגישה גב' פדורובסקי עצמה למל"ל.
אשר על כן, ניתן בזאת צו גילוי מסמכים כלפי המוסד לביטוח לאומי למסור לידי נתבעת מס' 2, או באי כוחה, את ההצהרות שמסרה גב' פדורובסקי לקשר לקבל תשלומי הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה.
...
באשר לבקשת נתבעת מס' 2 לעיכוב ההליכים, הרי שאין מקום בשלב זה לקבל את הבקשה, שכן לא הובהר מועד ישיבת ההוכחות שנקבע בביהמ"ש לענייני משפחה, וממילא על הצדדים בתיקים הנדונים להמשיך בהליכים של גילוי מסמכים והגשת תצהירי עדות ראשית. לאחר שיוגשו תצהירי העדות הראשית , תהא רשאית נתבעת מס' 2 לחזור על בקשת עיכוב ההליכים, כתלות בהתקדמות ההליכים בביהמ"ש לענייני משפחה.
נוכח טיב המחלוקות והודעת הצדדים כי אינם מתנגדים לאיחוד התיקים, יעברו התיקים לכב' הנשיאה שפר למתן החלטה לעניין זה. לאחר מכן, תינתנה הוראות ביחס להמשך ההליכים על דרך של גילוי מסמכים והגשת תצהירים" (עמודים 4 ו- 5 להחלטה).
בתאריך 10.07.17 ובזיקה להחלטת הרשמת, מאותו היום, הורתה כבוד השופטת ו. שפר, על איחוד הדיון בשתי התביעות.
בהחלטת כבוד הרשמת מיום 11.07.17 הורתה היא על השלמת ההליכים המקדמיים ועל סדר הגשת העדויות הראשיות, של הצדדים וכל עדיהם.
התובעת והנתבעת הגישו תצהירים מטעמם ואילו הקרן הודיעה מצדה, כי אין בכוונתה להעיד מי מטעמה ו/או להגיש תצהירים.
בהתאם לכך נקבע התיק לשמיעת הוכחות.
בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות; האחת - בתאריך 27.12.18 ואשר במהלכה נחקר, על ידי הנתבעת בלבד , שכן הקרן הודיעה בפתח הישיבה כי אין בכוונתה לחקור אף אחד מהעדים, ושתקבל כל החלטה שבית הדין יחליט (עמ' 7 שורות 25-26 לפרוטוקול ועמ' 8 שורה 1 שם) - על תצהיר עדותם הראשית: התובעת שעדותה נמסרה באמצעות מתורגמנית לשפ ה הרוסית; הגב' אמיליה דבורקין -שהעידה כי הכירה את המנוח והתגוררה קרוב אליו (להלן: "הגב' דבורקין"); הגב' אירנה וינוגרדוב - שהצהירה על היותה חברה של התובעת ושל המנוח (להלן : "הגב' וינוגרדוב"); מר יבגני ציקנובסקי - שהצהיר כי היה חבר של המנוח (להלן: "מר ציקנובסקי") ובתו של המנוח ליאורה.
הישיבה השניה שיועדה לשמיעת עדי הנתבעת התקיימה - בתאריך 07.04.19 בהרכב חסר, זאת לאחר שנציג ציבור מעסיקים שהוזמן לא ה תייצב (עמ' 62 שורות 11-15 לפרוטוקול) .במהלך ישיבה זו נחקר ה הנתבעת והגב' טטיאנה בלאייב- שכנתה של התובעת המתגוררת מעל לדירתה (להלן: " הגב' בלאייב") בלבד. שאר התצהירים שהוגשו מטעם הנתבעת; של מר לוי ישראל ושל מר גיווי קורטוא , הוצאו מהתיק כיוון שעדים אלו לא התייצבו לחקירה לפנינו.
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובעת בתאריך 27.05.19, סיכומי הקרן בתאריך 30.06.19 וסיכומי הנתבעת בתאריך 22.09.19) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מהעדויות ומחומר והראיות שהונח בפנינו:
א. המנוח הלך לעולמו בתאריך 19.09.16 לאחר שלקה במחלה קשה.
ב. הקרן הינה חברה בע"מ המנהלת, בין היתר, את קרן הפנסיה המקיפה "מבטחים החדשה", כהגדרתה ובהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופת גמל), התשס"ה- 2005 ולהוראות תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964, הפועלת בהתאם לתקנות הקרן כפי שהן מעת לעת (להלן: "התקנות").
ג. המנוח היה עמית בקרן וצבר בה זכויות.
ד. המנוח היה נשוי ומנישואיו נולדה לו הנתבעת.
ה. המנוח התגרש, ובשנת 1995 הכיר את התובעת וניהל איתה קשר רומנטי בעקבותיו הרתה התובעת ובתאריך 08.08.96 נולדה להם בת משותפת - ליאורה.
ו. התובעת והמנוח חיו כבני זוג עד לקיץ 1997 ואז נפרדו.
ז. בין השנים 2004 ועד דצמבר 2014 התובעת והמנוח לא התגוררו יחדיו.
ח. בחודש 04/2016 אובחן המנוח, למרבה הצער, כחולה במחלה קשה.
ט. בתאריך 15.05.16, כ- 4 חודשים עובר לפטירתו ערך המנוח צוואה במסגרתה הוריש לשתי בנותיו- הנתבעת וליאורה - את כל רכושו בחלקים שווים.
י. בעקבות פטירת המנוח ניתן בתאריך 21.12.16 צו קיום צוואה.
יא. המנוח היה הבעלים של דירת מגורים הנמצאת ברחוב התאנה 8/6 שבעיר יוקנעם ושם הוא התגורר (להלן: "דירת המנוח")
יב. התובעת היתה הבעלים של דירת מגורים ברחוב האלונים 8/14 בעיר יוקנעם ובה היא התגוררה יחד עם בתה ליאורה ואימה (להלן: " דירת התובעת").
יג. התובעת מכרה את הדירה שבבעלותה ביום 05.07.16 ומסרה את החזקה בה ב- 05.01.17 ותחתיה רכשה דירה אחרת.

4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה- האם התובעת והמנוח ניהלו חיים משותפים והאם התובעת היתה הידועה בציבור של המנוח?

5. טענות הצדדים-
לטענת התובעת היא היתה בת זוגתו והידועה בציבור של המנוח ולגרסתה-
א. היא הכירה את המנוח בשנת 1995, כשהיא רווקה והמנוח גרוש, והחל ביניהם קשר רומנטי, במהלכו הם עברו להתגורר יחד כבני זוג בדירתו של המנוח.
ב. כעבור חצי שנה נודע להם על הריונה, ובתאריך 08.08.96 נולדה בתם המשותפת ליאורה.
ג. הם חיו יחדיו כבני זוג עד לשנת 1997, לאחר מכן נפרדו , אך המנוח שמר על יחסים קרובים עם בתו ועמה.
ד. כשליאורה סיימה את בית ספר תיכון והתגייסה, היא והמנוח חידשו את היחסים ביניהם. והיא וליאורה עברו להתגורר יחד עם המנוח בדירתו ו הוזמנו לאירועים המשפחתיים.
ה. היא והמנוח חיו יחדיו עם בתם ליאורה תחת קורת גג אחת בדירתו וניהלו משק בית משותף וחיי זוגיות טובים מחודש ינואר 2015 ועד ליום פטירתו.
ו. הם חיו בשלום ובכבוד הדדי מאז החלו בחיים המשותפים לא נפרדו והיו נאמנים זה לזה.
ז. היא חיה יחד עם המנוח כבעל ואישה לכל דבר תחת קורת גג אחת , כשהמנוח דואג לכל מחסורה שלה ולכל מחסורה של בתם.
ח. הם נסעו, באוגוסט 2015, יחד עם ליאורה לטיול בחו"ל ו המנוח שילם בכרטיס האשראי שלו עבור החופשה של שלושתם.
ט. המנוח שילם חשבונות אחזקת בית ורכש ושילם חשבונות עבור טלפונים סלולריים לשלושתם.
י. היא שילמה מחשבונה עבור רכישת כל מוצרי המזון למשפחה ודאגה במסירות לטיפוח משק הבית המשותף, ביצעה כל המטלות במשק הבית - בישול, ניקיון כביסה וכיו"ב.
יא. בחודש אפריל 2016 התגלתה אצל המנוח מחלת הסרטן, והיא היתה לצדו בכל האשפוזים והטיפולים הקשים בבתי החולים יום ולילה לא עזבה את מיטתו טיפלה בו דאגה לבריאותו הפיזית ושמרה על אוירה טובה ושלווה בבית לטובת בריאותו הנפשית, רווחתו ושלוותו של המנוח.

לטענת הקרן-
א. לתביעת התובעת לא צורפו מסמכים המעידים על מגורים משותפים לפחות שנה רצופה בתכוף למועד פטירתו ובעת פטירתו של המנוח, והתביעה מסתכמת בתצהירה של התובעת ותמונות שלא ניתן להסיק מה מהותן.
ב. לא צורפו מסמכים המעידים על קיום משק בית משותף.

הנתבעת מצדה טענה, כי
א. התובעת לא היתה הידועה בציבור של המנוח ובוודאי שלא ניהלה עמו משק בית משותף.
ב. לפני כ- 18 שנים דרכם של התובעת ו של המנוח נפרדו, כאשר התובעת ו/או בתה מעולם לא התגוררו בדירת המנוח וטענת הראשונה בדבר מגורים בדירת המנוח וניהול משק בית משותף עמו נבראה אך ורק לצרכי התביעה ומשיקולים אינטרסנטיים כספיים מובהקים.
ג. בבעלותה של התובעת דירה בה התגוררה יחד עם בתה ואימה, דירה אותה מכרה ורכשה אחרת תחתיה, אליה עברה בחודש 08/17 , כאשר היא השתלטה על דירתו של המנוח משיקולי נוחות, כדי לספק לעצמה ולבתה מקום מגורים לתקופה שעד לקבלת החזקה בדירה שרכשה.
ד. המנוח מעולם לא נתן הסכמתו למגוריהן של התובעת ושל בתה בדירתו ולראיה המנוח אשר ערך צוואה, בסמוך לפטירתו, לא ראה לצוות לאלו כל זכות מגורים ודאי שלא לתובעת אשר שמה כלל לא נזכר בצוואה.
ה. בראשית חודש 12/16, היא גילתה, לתדהמתה, כי התובעת ובתה פלשו לדירת המנוח העבירו אליה חפצים ומיטלטלין השייכים להן והלכה למעשה השתלטו על הדירה תוך ניצול בוטה של פטירת המנוח, מי שהיה הבעלים הבלעדי של הדירה.
ו. התובעת סעדה את המנוח בעת חוליו, וזאת עשתה במסגרת יחסיה הטובים עמו, לאות הוקרה על יחסו הטוב כלפיה, כאם בתו, ובדומה לאימה ויתר בני משפחתו של המנוח.

דיון והכרעה-
התובעת עתרה להכריז עליה כידועה בציבור של המנוח וזאת לצורך הכרה בזכויותיה כ"אלמנת עמית " לפי תקנות קרן הפנסיה .
הגדרת "אלמנת עמית", על פי תקנות הקרן, הינה אחת מאלה:
"1) מי שהייתה נשואה לעמית שנפטר וגרה עמו בתכוף לפני פטירתו ובעת הפטירה;
2) מי שערכאה שיפוטית מוסמכת הכריזה עליה כידועה בציבור של העמית, ובלבד שהתקיימו בה אחד מאלה:
א. היא גרה עם העמית לפחות שנה רצופה בתכוף למועד פטירתו ובעת הפטירה;
ב. היא גרה עם העמית בתכוף למועד פטירתו ובעת הפטירה, והיא אמו של מי שהעמית הוא אביו;
ובלבד שההכרה באלמנת עמית לא תישלל רק בשל מגורים שאינם מגורים משותפים, עקב מצב בריאותם של העמית או של האלמנה"
החלופה הרלוונטית לענייננו היא זו שבסעיף 2 (א) כך שעל התובעת להוכיח שני תנאים מצטברים השלובים זה בזה; הראשון: יחסים של ידועים בציבור" בעת פטירתו של בן הזוג; והשני מגורים משותפים על המנוח בעת הפטירה .
הלכה פסוקה היא שטענה בדבר היותם של שניים ידועים בציבור דורשת הוכחה כאשר הנטל מוטל על הטוען לכך, משמע- על התובעת להוכיח מעמדה "כידועה בציבור" כאשר לעניין זה יש להוכיח כי הקשר שלה עם המנוח היה קשר קבוע שיש בו סימני ההיכר של יחידה משפחתי, וכך נכתב בהקשר זה בע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב- קרן הגמלאות המרכזית, מיום 21.06.01):
"השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. לעניין זה יש צורך בראיות כי האישה היתה ידועה בציבור כאשתו של האדם בו מדובר, ושבציבור קיבלו את השניים כבעל ואישה, וכך התייחסו אליהם. יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. השאלה אותה יש לברר במקרים כגון אלו היא האם בקשר שבין השניים היה מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, וכפועל יוצא מכך, במקרים המתאימים - האם עקב פטירת המנוח נוצר, לגבי מי שטוענת להיות הידועה בציבור שלו, מחסור כלכלי. יצוין כי גם בהעדר מחסור כלכלי, כגון, כאשר הידועה בציבור היא עצמאית מבחינה כלכלית, היא תחשב כ"אלמנה", אם יוכח קיום החיים המשותפים ביחידה משפחתית".
בני זוג יוכרו כידועים בציבור כאשר הם עומדים ב"מבחן כפול". וכך נקבע בע"ע 513/06 קריסלדה קסידסיד - מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 03.05.07:
"ב. המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול; ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (דב"ע נג/7-6 בטר - קג"מ פד"ע כז' 135 בעמ' 140. דב"ע 97/37-6 פוגל - מבטחים פד"ע לב' 372 עמ' 376).
ג. נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדו ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אוביקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עבל 241/05 זאמרא מירי - המוסד); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף"

אשר לעניין המגורים המשותפים, הפסיקה הגמישה דרישה זו נוכח שינוי העיתים המקבל ביטוי באופנים שונים, בגילאים שונים, במצבי בריאות שונים או בתנאים כלכליים שונים, הכל בהתאם למכלול הנסיבות. עוד נקבע כי יש לפרש את דרישת המגורים יחדיו לא כפשוטה אלא במובנה המושגי. כך גם מי שאינם מתגוררים יחדיו, אך מבלים חלק גדול מזמנם בצוותא, וחיים חיי שיתוף אמיתיים ייחשבו בנסיבות מסוימות כ"ידועים בציבור", כאשר הכוונה היא קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. (ע"ע (ארצי) 4247-12-15 מזל מימון - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, מיום 27.02.17 וההפניות שם).
ואולם, התשובה לשאלה האם מוצדק לראות בנסיבות מסוימות שבהן בני הזוג לא התגוררו יחדיו באופן מלא או חלקי "מגורים משותפים" עשויה להיות מושפעת מן הקביעות הנוגעות לעצם קיומו של שיתוף זוגי במובנו המהותי. לשון
אחרת, ההכרעה בסוגיות הנוגעות לטיב ולעוצמת השיתוף הממשי או הרעיוני עשויה להשליך על ההכרעה בשאלה האם ראוי להכיר בקיומם של מגורים משותפים באותן נסיבות (עב"ל (ארצי) 47676-01-14 מזל סלח- המוסד לביטוח לאומי, מיום 04.04.17).

לענייננו- ממכלול הראיות ו העדויות שהובאו לפנינו , ובעיקר בהתאם לנטלי הוכחה והערכת הראיות שהוצגו ושלא הוצגו וכן בשים לב להלכה הפסוקה, הגענו למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היתה ה"ידועה בציבור" של המנוח שכן היא לא שכנעה כי קיימה עם המנוח קשר זוגי ואף לא הציגה ראיות המצביעות על ניהול משק בית משותף;

מהראיות והעדויות שנשמעו בפנינו ובכלל זה עדותה של התובעת התברר כי היא והמנוח שמרו על קשר, במהלך השנים, כך שנהגו לנסוע, מידי פעם, לנופשים יחדיו ובכלל זה, פעם מאחת לנופש ב חו"ל, כאשר התובעת גם הזמינה אותו לימי הולדת ולעיתים חגגו יחד את החגים, כאשר על אופיו של הקשר בין השניים העידה התובעת כך :
"ש. תאשרי לי שנפרדתם בקיץ 97'?
ת. נכון.
ש. כשהבת בת שנה בערך?
ת. נכון
ש. איך היה טיב הקשר מהפרידה ועד שחידשתם את הקשר בינואר 2015 לשיטתך?
ת. זה לא ממש ספציפי, אני אצטרך הרבה זמן לספר את זה.
...
ש. האם יצאתם לבלות ביחד, בתי מלון? חופשות?
ת. כן, הוא ניסה ושנינו ניסינו, נסענו יחד לנופשון בחו"ל, אחר כך לכל יום הולדת הייתי מזמינה אותו ואת המשפחה שלו לאלונים 8, וגם אנחנו היינו מגיעים אליהם לבית שלו. אני מדגישה שהזמנתי אותו לכל ימי הולדת והוא לא הזמין לכל הימי הולדת, אני הזמנתי אותו.., לפעמים היה מגיע ולפעמים לא, וגם אחותו ואמא שלו הזמינו אותנו אישית לבית שלהם. אולי הם רצו להזמין רק את הבת שלי אבל היא לא רצתה ללכת בלעדיי." (עמ' 50 שורות 6-20 לפרוטוקול).

עוד ובאותו הקשר העידה:
"ש. מציגה לך תמונה מ-3.11.11 שבה את נראית יושבת על מיטה בחדר מלון, ובתמונה עוקבת רואים את המנוח יושב על אותה מיטה, באותו מלון, באותו יום?
ת. כן, הוא היה מזמין אותי ניסינו שנינו יומיים שלושה במלון, ואז שוב לא היו יחסים טובים, התמונות האלו שהראית לי נתנו לך אמא שלו ואחותו וזה מוכיח שהן שונאות אותי." (עמ' 51 שורות 1-6 לפרוטוקול).
ועוד בהמשך:
"ש. מציגה לפנייך 2 תמונות, באחת מהן המנוח נראה ב-21.1.12, ותמונה נוספת, מאותו יום תאשרי שזו את
ת. מאשרת. ב - 11/1 יש לו יום הולדת והוא רצה להזמין אותי ואת הבת שלו. אני רואה שזה משנת 2011, חושבת שזה מה שהיה כי סתם ככה לא הלכתי. " (עמ' 52 שורות 14-17 לפרוטוקול).
ועוד לגבי התמונות שהוצגו לתובעת העידה כך :
"ש. מציגה בפנייך תמונה מיום 13.04.06, פה רואים את שניכם יחד ואני חייבת לציין שלהתרשמותי אתם נראים זוג לכל דבר ועניין מה את אומרת?
ת. אני חושבת שזה חג פסח, ככה הושיבו אותנו אני כל הזמן הייתי אומרת שלחגים גדולים היינו הולכים עם הבת. את מראה לי תמונה נוספת - מאיפה נודע לך שזה 2005?
עותק מהתמונה- שנת 2006 עליה נשאלה התובעת כעת, הוגשה, תהווה חלק מהראיות וסימונה יהיה נ/7.
ש. רואים אותך והמנוח הולך על שפת ים – מתי צולם ובאיזה נסיבות?
ת. נסענו עם חברים לדוג, זה בכינרת שהכול התחיל בשנת 2014, או סתיו או קיץ 14, נסענו לדוג. הרישום בכתב יד, על העתק הצילום "2005", לא נכון כי התמונה צולמה סתיו או קיץ 14, ככה אני חושבת.ב2010 המנוח עבר ניתוח קיצור קיבה ואז הוא רזה ובתמונה שהראית לי רואים שהוא רזה ולכן זה לא יכול היה להיות ב2005.
עותק מהתמונה עליה נשאלה התובעת כעת, הוגש, תהווה חלק מהראיות וסימונה יהיה נ/8.
ש. מציגה בפנייך תמונה מיום 1.6.13, שבה אני רואה אותך, לצידך הבת, ומעליכן רכון המנוח
ת. אני אפילו לא אסתכל, אני יודעת מה זה. לאחותו היה חג יום הולדת בת 60, הזמינו אותי ואת הבת שלי." (עמ' 52 שורות 22-27 לפרוטוקול ועמ' 53 שורות 1-17 שם)

חרף היחסים הטובים והמפגשים המסוימים שקיימו הצדדים במשך שנים ארוכות הרי בתקופה זו לא היה חולק כי הם לא בגדר בני זוג - והם (וליתר דיוק התובעת) לא ראו עצמם ככאלה.
התובעת נשאלה בחקירתה: "האם בתקופה שבין 2004, לדצמבר 2014, היית מתייחסת לאיזשהו פרק זמן שבו הייתם נחשבים לזוג?" ועל כך השיבה בפשטות ובאופן ישיר: "לא". (עמ' 50 שורות 21-23 לפרוטוקול).

משכך נשאלה "מתי חזרתם שוב להיות בקשר אחרי המועד הזה 3.11.11?" ותשובותיה לא היו הגיוניות או ברורות:
"ת. כשהבת שלי סיימה בית ספר, הוא התחיל יותר להתקשר, יותר להתעניין היינו נוסעים בשבתות לטבע עם העדה שהייתה פה-אירנה, יש להם אוטו אז נסענו איתה ועם בעלה. וככה לאט לאט ולקראת שנה אזרחית חדשה אני עברתי לגור איתו.
ש. מתי הבת סיימה בית ספר?
ת. 2014
ש. זאת אומרת אם אני מבינה מהתשובה מאז 3.11.11, ועד ל-2014? יוני?
ת. יוני או אוגוסט לא זוכרת, סיום שנת הלימודים, הקשר היה בתדירות יותר גבוהה, סופי שבוע היינו הרבה יותר.
ש. האם בין 3.11.11, ועד לקיץ 2014 היה קשר בינך לבין המנוח?
מתחילה לענות לפני שהשאלה מתורגמת וב"כ אומר: "תקשיבי לשאלה"
ת. הוא היה מזמין אותי למלון מהעבודה לפעמים, ליומיים אז כן היה קשר
ש. אז אם אני מבינה נכון במשך כל השנים הייתם בקשר זוגי?
ת. (עוברת לעברית) מה כל השנים? (חוזרת לרוסית) הוא עבד במפעל ארדן 6 שנים. אני נסעתי איתו רק מטעם ארדן ולעיתים רחוקות מאוד היו נסיעות לא היה לו עם מי לנסוע ולכן הוא לקח אותי
ש. את נוסעת עם גבר שאת לא בזוגיות איתו לבית מלון?
ב"כ התובעת: לא ככה שואלים את השאלה, לא בנימה.
הערת ביה"ד השאלה לגיטימית וגם אופן ניסוחה- ולכן מתירים אותה
ת. קודם כל יש לנו בת משותפת, אם מעניין אותך אם ישנו ביחד אז תשאלי ישר. לאחר שביה"ד חזר על השאלה אני אומרת - לא היה לו עם מי לנסוע והוא ידע איך אני עובדת והתחשק לו גם כן שאני אהיה בחופש. ואם את שואלת האם ישנו ביחד אז לא. היו בינינו יחסים טובים, ידידות." (עמ' 51 שורות 11-26 לפרוטוקול ועמ' 52 שורות 1-13 שם. ההדגשה אינה במקור. א"י).

וגם בהמשך כשנשאלה: "מתי התנהלה בינך לבין המנוח זוגיות?" לא נתנה תשובה ברורה ולא ניתן היה למקם אותה בציר הזמן של מערכת היחסים: "כשאמא שלו ואחות שלו קנו דירה חדשה ועזבו את הבניין הזה, הוא הפסיק ללכת אליהן כל היום, כנראה כל הזמן הן היו מכוונות אותו, שיסוי כזה, ואז היחסים התחילו להתיישר, לא מיד. בגלל זה ניסינו, ואפילו נסענו ביחד אבל לא יצא. אבל לאט לאט החלטנו שככה יהיה טוב" (עמ' 55 שורות 1-5 לפרוטוקול).

לאור טיב היחסים שניהלו התובעת והמנוח במהלך השנים, כפי שהתגלה בעדותה ומהראיות שהוצגו, היא התבקשה, בצדק, לחדד מתי החל הקשר הזוגי בינה לבין המנוח ו- "מה קורה שהחלטתם לגור יחד?" אך תשובותיה לשאלות אלו היו גם כלליות ולא ממוקדות במיוחד ובשים לב כי התובעת והמנוח, שמרו משך כ- 18 שנה (מאז נפרדו בקיץ 1997) על מערכת יחסים "חברית" וממושכת מבלי שמצאו צורך למעבר לחיים משותפים תחת קורת גג אחת:
"ת. עם הנשים מסתכלים על החיים אחרת, הוא השתנה וגם אני וגם לא היתה התערבות מצד הקרובים שלו והוא רצה משפחה וגם אני"
ש. פתאום הוא רצה משפחה בינואר 2015?
ת. זה לא פתאום, כל הזמן הקרובים מהמשפחה שלו הפריעו ועם הזמן הוא בהחלט הבין שמשפחה הרבה יותר חשובה מאשר עצות של אמא ואחות.
ש. בינואר 15, את חוזרת לגור איתו זו החלטה קרדינלית, מתי הרעיון לגור איתו התחיל להתבשל?
ת. התחלנו לדבר על הנושא הזה שהבת שלנו סיימה את הבית ספר, ומשנה חדשה התחלנו שמתחילים דף חדש. אם את שואלת מתי אני אומרת שעניתי על זה כבר, כמו שביה"ד מעיר עכשיו זה היה בסוף שנת הלימודים של 2014, אמרתי קודם יולי או אוגוסט." (עמ' 57 שורות 22-27 לפרוטוקול ועמ' 58 שורות 1-6 שם).

לכל התמיהות וסימני השאלה שהעלתה עדותה של התובעת באשר לטיב יחסיה עם המנוח בשנתיים האחרונות לחייו ובמה שונים אלו מהמערכת ההדוקה ששרה ביניהם לאורך כל השנים, עדות שלא הותירה עלינו רושם מהימן כלל ועיקר, מתווס פת העובדה כי התובעת הצהירה, במהלך השנים למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כי הינה חייה בגפה לצורך הטבות מסוימות (הבטחת הכנסה) וכיום מצהירה הצהרה סותרת לעניין תביעתה זו, כך שאנו מטילים ספק רב בהצהרותיה, שכן ברי כי הצהרותיה נמסרות, בהתאם למטרה שבכוונתה להשיג ולאו דווקא בהתאם למציאות ולעובדות כהוויתן ;

בתאריך 29.11.16 פנתה התובעת למל"ל במכתב בו רשמה כך:

התובעת בחקירתה נשאלה לפשר הצהרה זו ולעיתוי של הגשתה שאף הוא מעורר תמיהה והסבריה בעניין לא שכנעו אותנו ולא סיפקו אותנו כלל ועיקר, במיוחד כשהתחוור בפנינו כי זו באה לאחר שהתייעצה עם עו"ד לפני כן, וכך העידה בנושא התייעצותה:
"ש. את הגשת לביה"ד תביעה לפסק דין הצהרתי להכרה בך כידועה בציבור של המנוח וזה היה ביום 7.12.16, מתי למעשה פנית בפעם הראשונה לעו"ד על מנת להגיש את התביעה הזו?
ת. לא זוכרת. כנראה סביב הזמן הזה
ש. אני מציגה בפנייך תצהיר שבעצם תומך בתביעה זו שממנו אני למדה שאת חתמת על התצהיר בפני עו"ד אברבוך ביום 28.11.16?
ת. אני לא זוכרת, כנראה שאז פניתי אליה.
ש. את זוכרת מה עו"ד אברבוך אמרה לך
ב"כ התובעת: אני מתנגד יש ענין של חיסיון..." (עמ' 59 שורות 15-24 לפרוטוקול)
...
"ש. האם עו"ד אברבוך הסבירה לך מה הם התנאים שצריכים להתקיים כדי שקרן הפנסיה תכיר בך כידועה בציבור?
ת. היא לא הסבירה לי באופן מדויק, בגלל זה החלפתי את העו"ד.
ש. נכון שהיא אמרה לך שתנאי עיקרי הוא מגורים משותפים עם המנוח בשנה או בשנתיים שלפני הפטירה?
ב"כ התובעת: מתנגד, שביה"ד ייתן את אותה החלטה אבל אני רוצה להתנגד
ב"כ הנתבעת 2: מקבלת את המלצת ביה"ד ולא אעמוד על השאלה, ..." (עמ' 61 שורות 8-23 לפרוטוקול).

ובאשר להצהרתה למל"ל סיבותיה ועיתויה , היא התקשתה להסביר את התנהלותה:
"ש. מפנה אותך למכתב שקודם הצהרת שנכתב בכתב ידה של בתל ושנושא את חתימתך ולפי מכתב המל"ל הצהרה זו הוגשה ביום 29/11/16
ת. רואה ומאשרת
ש. וזה בדיוק יום אחרי שהיית אצל עו"ד אברבוך וחתמת לפניה על תצהיר תומך לתביעה בפס"ד הצהרתי.
ת. כן
ש. מה גרם לך לפנות למל"ל יום אחרי שהיית אצל עו"ד אברבוך, מתייעצת איתה, כזה שנה ותשעה חודשים אחרי שלדברייך את גרה עם המנוח
ת. אני פניתי למל"ל עם תביעה לגמלה בתחילת שנת 15, כי לא הייתי בטוחה איך ייצא ביני לבין המנוח ואחר כך יצא שהוא חלה ולא היה לי לזה זמן פנוי. בקיץ הפסקתי לקבל גימלה מהמל"ל ולכן פניתי אליהם עם בקשה שאני רוצה להחזיר מה שאני חייבת. זה היה כבר זמן שהתאוששתי קצת ויכולתי להרשות לעצמי להחזיר חובות כי בזמן המחלה של המנוח וגם אחרי המוות שלו הייתי באופן פיזי ונפשי שבורה אחר כך היה לי קשה אבל אספתי כוחות, התכוונתי לעשות את זה הכי יותר מוקדם אבל אז זה יצא ככה, צירוף מקרים. כשבן אדם חולה 6 חודשים אי אפשר להתארגן כדי לעשות הכל , לחשוב על כסף, ביטוח לאומי, אין זמן ואין כוח.
ש. עברת לגור לטענתך בדירת המנוח בינואר 2015, ואת כותבת במכתב שלא הודעת כי "בהתחלה לא הייתי בטוחה לגבי החזרה" – מתי החלטת שאת בטוחה לגבי החזרה שלך למנוח?.
ת. לא יכולתי לומר תאריך, מתי בטוחה לא כל כך יכולה.
ש. כשאת כותבת לביטוח לאומי, את לא כותבת סתם מילים את מנסה להסביר למה גבית גמלה שלא מגיעה לך ובחרת לנמק את זה בנימוק שלא היית בטוחה לגבי החזרה. מתי החלטת שאת בטוחה בקשר הזה.
ת. היה לנו תקופה חצי שנה חיים משותפים, אולי קצת יותר, לא כתבתי את זה, לא ספרתי, התגוררנו ביחד משפחה משותפת. מחשבות, קניות , הכל היה משותף. חיים משותפים
ש. את גובה מהמל"ל באותה תקופה כשאת יודעת ואת חייבת לדווח למל"ל על חיים משותפים אבל במשך שנה ו-9 חודשים..
ת. כן עשיתי טעות.
ש. את לא מדווחת אלא בדיעבד
ת. נכון עשיתי טעות, לכן נסעתי למל"ל להחזיר את הכסף.
ש. את בוחרת להסביר למל"ל, אחרי שלקחת כסף שלא מגיע לך, בשני נימוקים - שלא היית בטוחה לגבי הקשר ושהמנוח חלה - אבל מזכירה לך שהמנוח חלה רק בחודש 4/16 - אל תעני עד שאני לא מסיימת, ואם אני עושה חישוב אז מינואר 15 ועד 4/16 עברו שנה וחצי שיכלת לדווח אבל בחרת לשקר את המל"ל ולהסתיר ממנו מידע – איך זה מתיישב עם הטענה שהמחלה שלו היא זו שמנעה ממך לדווח למל"ל
ת. הבנתי את השאלה. אני כבר אמרתי שאני טעיתי. אבל אחר כך הוא חלה וכל רגע כל שניה כל שעה הייתי עוסקת בחולה , אני עדיין זוכרת כל דקה שטיפלתי בו.
ש. תאשרי שקיבלת גמלה הבטחת הכנסה ועד 2016 נובמבר, שאז הצהרת והחזרת את הכספים אחורה לינואר 2015 - יש את זה במסמכים ששלח המל"ל - נ/9
ת. בשנת 2014 היתה לי הפסקה בהבטחת הכנסה.
ש. האם פנית לאחר ינואר 2015 למל"ל כדי להירשם יחד עם המנוח כידועה בציבור
ת. לא. לא פניתי.
ש. מדוע
ת. פעם עשירית אני אגיד, לא הייתי בטוחה שהכל יצא לנו טוב.
ש. את אומרת שמינואר 2015 ועד אפריל 2015 שהוא חלה, שנה וחצי, לא היית בטוחה בזמן הזה שרציתם לחזור
ת. לא ככה. הייתי כבר בטוחה במאה אחוז אבל לא התפניתי לעניין הזה מול המל"ל." (עמ' 62 שורות 1-27 לפרוטוקול ועמ' 63 שורות 1-25 שם).

לכל האמור נוסיף, כי התובעת גם לא סיפקה כל הסבר סביר מדוע לא פנתה למל"ל בבקשה לתשלום גמלת שאירים. וכך השיבה כשנחקרה בעניין זה:
"ש. האם פנית למל"ל לאחר הפטירה של המנוח כדי לקבל קצבת שארים או קצבה כלשהי
ת. לא
ש. תסבירי איך את בתור ידועה בציבור, טוענת להיותה כזו, מוותרת על זכות משמעותית כספית לקבלת קצבת שאירים?
ת. יש לי זכות לקבל הגמלה הזו, אני לא יודעים חוקים" (עמ' 63 שורות 26-27 לפרוטוקול ועמ' 64 שורות 1-4 שם).

באשר לטענת התובעת לניהול משק בית משותף- התובעת מבקשת להרים הנטל המוטל עליה ביחס למגוריה עם המנוח וניהול משק בית משותף איתו באמצעות תצהיריה ועדויות עדים המקורב ים אליה ואשר לא הותירו עלינו רושם מהימן ומבלי שצרפה ולו בדל ראיה אובייקטיבית למגורים במשותף ושיתוף כלכלי ולכן לא מצאנו אותה כמי שהרימה את הנטל הנדרש ;
ונפרט:
למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף (עמ' 66 שורות 22-24 לפרוטוקול) ולטענתה באשר לאופן בו התנהל משק הבית המש ותף ומי שילם מה ואיך חולקו ההוצאות: "למנוח היה ישראכרט, לדוגמא משכנתא וכל היתר בתשלומים היה משולם באמצעות כרטיס האשראי שלו, כשהגעתי אליו החלטנו שנאסוף כסף בצד לחופש, אני שילמתי ארנונה, מים, וגם מזון. יש לי גם הוכחות שאפילו עבור 2 דירות שילמתי בו זמני - ארנונה ומים" ביחס לחשבונות הארנונה ומים, העידה התובעת, כי שילמה במזומן כי אין לה כרטיס אשראי (עמ' 64 שורות 5-14 לפרוטוקול).
ראשית, עדותה הנ"ל עומדת בסתירה לטענתה בכתב התביעה באשר לאופן בו התנהל משק הבית שם ציינה, בסעיף 11, כי " המנוח שילם בכרטיס אשראי עבור החופשה של שלושתם, חשבונות אחזקת בית, רכש ושילם חשבונות עבור טלפונים סלולריים לו לתובעת ובתם" ואילו היא לפי כתב התביעה "שילמה מחשבונה עבור רכישת כל מוצרי מזון למשפחה ודאגה במסירות לטיפוח משק הבית המשותף, ביצעה את כל המטלות במשק הבית, בישול, ניקיון כביסה וכיוצא באלה".
שנית, התובעת לא הציגה כל אסמכתא לתמיכה באף גרסה מאלו; כך לא צירפה דפי חשבון המעידים על למשיכת סכומי כסף כאמור באופן חודשי קבוע מחשבונה לתשלום ההוצאות והמזון. גם לא טרחה לצרף פירוט כרטיס האשראי ממנו ניתן ללמוד על קניות והתשלומים שע ל פי הנטען ממן המנוח מכספו כגון חופשה וטלפונים סלולאריים וכו' ודווקא פירוט כרטיסי האשראי של המנוח- שצורף על ידי הנתבעת (מוצג נ/ 11 ו- נ/12) - מלמד על רכישות מינוריות שאינן מתאי מות לחיי משפחה ו/או זוג.
שלישית, התובעת לא הגישה חשבונות חשמל ומים של דירתה- חשבונות כאמור, אם היו מוגשים עשויים היו לתמוך בגרסתה בדבר מגוריה בדירת המנוח לו היה בהם כדי להצביע על שינוי בצריכה ולו היינו מוצאים בהם כי הצריכה בדירתה היתה נמוכה במיוחד באופן המתאים לדירה שמתגוררת בה אימה בלבד ו לא שלוש נפשות. אלא שכאמור - החשבונות לא הוגשו.
מאידך - קריאות הצריכה של המים עבור דירת המנוח, שצורפו ע"י הנתבעת (נ/13 ו- נ/14) אינם תומכים בטענות התובעת והואיל וגם הסבריה בנדון לא ממש שכנעו או נשמעו הגיוניי ם, הרי שהיה בכך כדי להחליש את גרסתה.
וכך העידה:
"ש. מציגה בפניך דוח קריאות מים לכתובת התאנה 8/6 ביוקנעם החל מ 1.11.08 ועד 16.1.17. אני בדקתי את הצריכה הממוצעת בדירה זו מינואר 2015 ועד 1.9.16 שאז נפטר המנוח וחישוב שלי נתן שהצריכה הממוצעת בתקופה זו היא 11 קוב לחודש.
...
ת. אני יודעת למה זה כך. כשהוא היה גר לבד לא היה לו שום חובות משפחתיים, היה מגיע אפילו במדים, מתקלח בעבודה, חוזר הביתה, אבל כשאני הגעתי אז היה גם צורך לחנות.
ש. זה היה מיותר כי מה שרואים שהצריכה לא משתנה.
ת. אני עשיתי מקלחות.
...
ש. מחזיקה בידי בנוסף דוח קריאות מים לדירה שלך ברח' אלונים 8/14 ביוקנעם ובאותה תקופה חופפת הצריכה של הדירה שלך היא 14 קוב. כשאני מזכירה לך שבדירת המנוח גרת, לטענתך, את והמנוח והבת לסירוגין בעוד שבדירה שלך גרה רק אימך, המבוגרת – איך את מסבירה את זה?
ת. לאמא יש בעיות בעמוד שדרה והיא עושה 3 – 4 – 5 מקלחות ביום במים חמים. ובתאנה 8 רק אני התרחצתי והבת שלי רק מתי שהיתה בבית.
...
ש. המנוח לא התקלח
ת. הוא בעבודה מתקלח." (עמ' 66 שורות 25-26 לפרוטוקול ועמ' 67 שורות 1-25 שם).

לא ברור מדוע לא טרחה התובעת להציג המסמכים האמורים ואף לא נימקה אי צירופם, אף שכבר בתחילת ההליך, הופנתה על ידי הקרן באשר ל צורך להגישם לצורך הוכחת טענותיה (סעיף 6 לכתב ההגנה של הקרן). כך שהיא יכלה לבקש בקשות מתאימות למתן צווים לחברות האשראי, לחברת החשמל ולבנק על מנת להוכיח תביעתה. משלא עשתה כן ניתן אפוא לקבוע כי לא קיימים מסמכים התומכים בגרסתה.
כאמור מלבד העובדה כי לא צורפה שום ראיה אובייקטיבית לתמיכה בגרסת התובעת בדבר ניהול משק בית משותף עם המנוח, הרי שניכר היה כי העדות שהביאה, לרבות ליאורה וכן העד (מר יבגני) ניסו בכל כוחם, גם במחיר הגזמה ו/או אי אמירת אמת, לסייע לה. כך למשל עדותה של הגב' דבורקין ביחס ל- "איך את יודעת שהתובעת התגוררה בבית המנוח?" נשמעה מוגזמת ולא הגיונית כלל:
"ת. כי כל יום ראיתי שהיא יוצאת משם, מאיפה היא הייתה צריכה לצאת.
ש. אז כל יום ראית את הובעת?
ת. כן, כל יום.
ש. את זוכרת שלפני כמה שאלות אמרת שראית אותה רק 3 פעמים בשבוע?
ת. זה בשעות הצהריים. בבוקר ראיתי אותה כל יום, בשעה 8:00 בבוקר" (עמ' 16 שורות 19-24 לפרוטוקול).
כך גם ביחס לעדותה של הגב' וינוגרדוב, ש התובעת הינה החברה הכי טובה שלה (עמ' 28 לעדותה שורות 8-9 לפרוטוקול) העידה כי עוד בשנת 2011 התגוררה התובעת בדירת המנוח, שנה שאין חולק ו/או טוען כי התובעת לא התגוררה שם:
"ש. סעיף 10 לתצהירך - היית נוסעת עם התובעת לקניות
ת. ליד רופא השיניים היה בדליית אל כרמל, אז הייתי מזמינה אותה לבוא כי אז הלכנו גם לקניות וככה התחלנו להיות חברות יותר קרובות ויותר טובות. חושבת שזה היה בשנת 2011.
ש. ובשנת 2011 שחזרתם מהקניות, איפה היא הורידה את הקניות?
ת. איפה שהיא גרה עם הבעל
ש. איזה כתובת?
ת. בתאנה 8, הייתי עוזרת לה להרים לקומה 3." (עמ' 29 שורות 1-8 לפרוטוקול).

לכל אלו מתווספת העובדה, כי בצוואתו של המנוח התובעת לא הוזכרה כלל לא כבת זוג, לא כידועה בציבור ואף לא כחברה. דבר תמוה, בהתחשב בכך כי סמוך לעריכת הצוואה, חתם המנוח לטובת התובעת על יפוי כוח המסמיך אותה לפעול בשמו, אך הסיבות, הנסיבות והצורך לעריכתו לא הובררו.

משכך, ולאור התרשמותנו מהעדים ומעדותה של התובעת עצמה שלא היתה מהימנה עלינו, הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה גרסתה בדבר הקשר הזוגי שלה עם המנוח והשיתוף כלכלי באמצעים לשם קיום המגורים המשותפים.
ולכן גם אם בתקופות מסויימות לנה התובעת אצל המנוח ו/או סייעה לו בעבודות הבית והבישול וגם אם היו ממקרים שהוא סייע לה בתשלום הוצאות מסו יימות בשל כך שלא היה לה כרטיס אשראי אין בכך ללמד על מאמץ משותף לצורך ניהול משק בית מ שותף ו/או מחויבות כלכלית הדדית.
נוסיף ונציין, בטרם סיום פרק זה למען שלימות הדיון ושלימות התמונה, כי לא נעלמו מעינינו הכיתוב שהיה על מצבת המנוח , חילופי הוואטסאפ בין הנתבעת לבין הבת ליאורה והרישום "אשתו" המופיע על גבי מסמך הנחזה להיות של "המרכז הרפואי בן ציון" (מוצג ת/1) אלה שהעובדה שהתובעת בחרה לציין, בבית החולים, עת ביקרה וטיפלה, גם היא במנוח, כי היא אשתו (למרות שאין חולק כי באותה עת לא היתה אשתו) ו/או מה שבחרה המשפחה שייכתב על גבי המצבה (בני, בעלי, אבינו, אחי וסבנו היקר) , אין בהם כשלעצמם ובהעדר ראיות אובייקטיביות וכן בשים לב להצהרות התובעת, לביטוח הלאומי במשך השנים, כדי להוכיח כי התובעת היתה בבחינת הידועה בציבור של המנוח ו/או כי ניהלה איתו משק בית משותף.

6. לסיכום-
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בסיכומי הקרן, הרינו מורים על דחיית תביעת התובעת להכיר בה כ"ידועה בציבור" של המנוח.

בכל הקשור לתביעת הנתבעת (ק"ג 43179-04-17) שאוחדה עם תביעת התובעת, ראוי לשים לב כי במסגרת סיכומי הנתבעת היא לא חזרה על הסעד של "לחייב את הנתבעת (הכוונה "הקרן" א"י) לשלם לתובעת (הכוונה לנתבעת - א"י) את הכספים המגיעים לה כמוטבת המנוח ו/או כיורשת עפ"י צוואה" אלא ביקשה, במסגרת סעיף 80 לסיכומיה כי יקבע " לנוכח כל המקובץ לעיל ושעה שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי קיימה משק בית משותף המבוסס על שיתוף כלכלי עם המנוח, אף לא עלה בידיה להוכיח כי נתקיימה ביניהם זוגיות אמיתית לרבות, קיום יחסים אינטימיים כבעל ואישה לכל דבר וענין הרי שיש לדחות את התובענה לאלתר ".
לפיכך ולמען הסר ספק יובהר כי אין בעובדה שדחינו את תביעת התובעת כדי לקבוע , אוטומטית , את זכאותה של הנתבעת לפנסיית שא ירים או לזכויות אחרות מקרן הפנסיה, כאשר ברור כי זכאותה זו ו/או זכויותיה הנ"ל תיבחן/תיבחנה עפ"י התנאים והדרישות שבתקנות הקרן ועפ "י ההסדר התחיקתי הרל וונטי, לגביו לא טענו הצדדים.

7. הוצאות ושכר טרחת עורך דין-
בהתחשב בתוצאה אליה הגענו, ובהתחשב בקשיים שהערימה התובעת בניהול ההליכים כגון הארכות המרובות להן עתרה לשם הגשת התצהירים מטעמה וכן בהתנגדותה לבקשת הקרן והתעקשותה להתייצבותה חרף הודעתה בתום הדיון המוקדם השני שהתקיים בתיק, כי טענותיה הינן משפטיות ואינה מתכוונת לחקור מי מעדי הצדדים וכי היא משאירה את ההחלטה בתביעה לשיקולו של בית הדין, ולמכלול הנסיבות אשר פורטו במסגרת פסק דיננו (בפרק 2 ) הרינו מחייבים אותה לשלם לכל אחת מהנתבעות את הסכומים הבאים :
א. סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 7,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד .
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

8. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' בתשרי תש "פ, (6 באוקטובר 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים)