הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת פ"ה 49293-02-19

לפני כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן
נציג ציבור עובדים: מר אדהם פלאח
נציגת ציבור מעסיקים: גב' איריס קליין

המבקשת/התובעת:
פדוא ח'טיב
ע"י ב"כ עו"ד מואנס פרח

-
המשיבות/הנתבעות:
1. מועצה מקומית כפר-כנא
ע"י ב"כ עו"ד זאהי טאהא

2. מדינת ישראל - משרד הפנים
ע"י פרקליטות מחוז צפון (אזרחי)

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשת מיום 20/2/19, למתן צו מניעה זמני , במסגרתה עתר ה "להורות למשיבות להימנע, בעצמם או באמצעות מי מטעמם, לפרסם מכרז חיצוני ו/או פנימי למשרת עוזר למהנדס העירייה בהיקף של 60% משרה עד הכרעה בתביעה העיקרית. ל הרות למשיבות להימנע מקליטת עובד חדש למחלקת ההנדסה עד להכרעה בתביעה העיקרית. להורות למשיבות להימנע מכל פעולה שיש בה בכדי לפגוע ביכולתה ו/או זכותה של המבקשת לקבלת התפקיד לעוזר מהנדס המועצה (בגינו פורסם מכרז ביום 15/11/2017). כל צו אחר אשר יראה לבית הדין כמתאים וראוי בנסיבות העניין ." (להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי

2. להלן עיקר העובדות הרלוונטיות והלכאוריות, כפי שעולות מהחומר אשר הונח לפני בית הדין, כאשר מובהר כי הפירוט העובדתי אשר יובא להלן הינו לכאורי בלבד, ואין וודאות שהוא שייקבע בפסק הדין שיינתן בתיק העיקרי, שכן מצויים אנו בשלב מקדמי, במסגרת בקשה לסעד זמני.

א. המבקשת, ילידת 1983, תושבת כפר כנא , בעלת תואר הנדסאי ורשומה כהנדסאית בפנקס ההנדסאים.
ב. המבקשת היא אחייניתו של מר ערפאן ח'טיב, חבר מועצ ה במועצה המקומית כפר כנא (להלן: "מר ח'טיב"), שמשתייך לאופוז יציה, ומכהן בוועדות שונות במשיבה 1 (להלן "המועצה"), ביניהן ועדת הביקורת וועדת תכנון והנדסה.
ג. ביום 10/10/17 פרסמה המועצה מכרז פומבי למשרת עוזר /ת למ הנדס המועצה, בהיקף של 60% (להלן: "המכרז").
ד. על פי המסמכים שהוצגו לפנינו, הרקע לפרסום המכרז היה מכתבו מיום 01/6/17 של מר ניזאר חסן חאג', מהנדס במחלקת ההנדסה, בו ביקש להפחית את היקף משרתו ממשרה מלאה להיקף של 40% משרה, וזאת החל מיום 01/06/17. בהמשך ה ודיע מר חאג', במכתב מיום 19/09/17, כי החלטתו (בקשתו) להפח תת המשרה להיקף של 40% "הינה קבועה ולא זמנית". בעקבות זאת, פנתה המועצה למשרד הפנים, בבקשה לאישור נחיצות משרה "לתפקיד עוזר/ת מהנדס הרשות". בהחלטה נושאת תאריך 24/09/17 החליט ממונה מחוז צפון במשרד הפנים כך: "הנני מאשר בזה נחיצות מילוי המשרה הפנויה הנ"ל, בהיקף של 60% משרה וניתן בזה היתר לפרסם עליה מכרז פנימי, או פומבי במקרה שלא יימצא מועמד מתאים מבין עובדי המועצה.".
ה. המבקשת הגישה את מועמדותה למכרז האמור, וביום 15/11/17 התכנסה ועדת הבחינה בהתאם למכרז. בין חברי הוועדה היו יו"ר המועצה, מר מוג'אהד עואודה, ומנכ"ל המועצה, מר אסלאם אמארה (להלן: "המנכ"ל", או "מר אמארה"). על פי פרוטוקול ועדת הבחינה, במסגרת אותה ישיבה נבחנה מועמדותם של שניים: המבקשת ומועמד נוסף. בסיום הישיבה, נשאלה המבקשת האם יש לה קרובי משפחה במועצה, ובתשובה הצהירה על קרבתה האמורה למר ח'טיב - חבר המועצה. המועמד השני משך את מועמדותו, כך שהמבקשת נותרה מועמדת יחידה . ועדת הבחינה החליטה: "הוועדה מסכימה בפה אחד כי המועמדת פדוא ח'טיב מתאימה לתפקיד, ויש לה יכולות." . הוועדה ציינה כי החליטה לבחור את המבקשת למשרה, וכי היא מתאימה מאד לתפקיד, ועל כן המליצה לוועדת מינהל השירות לאשר את המבקשת לתפקיד.
ו. במסמך שהוכתר "נספח ג - הודעה לעובד" (נספח 11 לבקשה) הודע ל מבקשת על כך שביום 15/11/17 בחרה בה ועדת הבחינה לתפקיד עוזרת מהנדס המועצה, בהיקף של 60%. עוד נכתב שם , כי עבודתה ברשות המקומית תחל בתאריך "מיידי (לאחר אישור ועדת מינהל השירות)". בחלק השני למסמך זה, שהוא "פנימי בלבד - לא לעובד", נכתב בין היתר, כי "אין מניעה תקציבית לאייש את המשרה הפנ ויה וכי המשרה מתוקצבת בתקציב המאושר החל ב-1.1.18 כפוף לבדיקת ניגוד עניינים." (ההדגשות אינן במקור) .
ז. ביום 16/11/17 מילאה המועצה "טופס בקשה לדיון בוועדת מינהל השירות - העסקת קרוב משפחה ברשות המקומית (בהתאם לחוק ולחוזר המנכ"ל 3/2011 על כלל עדכוניו)". בחלק ג' לבקשה זו , הצהירה המועצה על קרבתה של המבקשת לחבר המועצה מר ח'טיב , תוך שציינה כי "מדובר בחבר אופוזיציה (חבר בועדת החירום, ועדת שמות רחובות ומקומות).". לבקשה זו צורף "טופס הצהרת המועמד לוועדה" חתום על ידי המבקשת, ובו הצהירה על הקרבה המשפחתית. באותה מסגרת, בין היתר, אישרה המבקשת בחתימתה, כי ידוע לה שמועמדותה לתפקיד המוצע במכרז מותנית בהחלטת ועדת השירות/וועדת מינהל השירות בנוגע לקרבה המשפחתית ולבחינת ההשפעה בין התפקיד המוצע לתפקידי קרובי משפחתה העובדים ברשות המקומית.
ח. לצורך תמיכה בבקשת המועצה לדיון בוועדת מינהל השירות, הוגשה חוות דעת ו של היועמ"ש למועצה, עו"ד זאהי טאהא, מיום 28/11/17, במסגרתה הוצהר כי דודה של המבקשת הוא חבר מועצה, וכן נרשם כי הוא נבחר לכהן בוועדה אחת בלבד - ועדת ביקורת. אלו עיקרי חוות דעתו של עו"ד טאהא: אין חשש שהמינוי נעשה בשל הקרבה המשפחתית לנבחר ציבור שהוא בעמדת אופוזיציה, ועדת הבחינה מצאה את העובדת מתאימה לתפקיד, המבקשת תהיה כפופה למהנדס המועצה ולראש המועצה, המטלות של המבקשת בעיסוקה הן בתחום ההנדסה במחלקת ההנדסה , אשר העומד בראשה הוא מהנדס המועצה, בין המבקשת לבין דודה אין ולא תהיה עבודה משותפת ישירה, למעט (פעולות) הביקורת במסגרת ועדת הביקורת, אין לדוד ה של המבקשת מטלות ועבודה במועצה, ככל שיהיה צורך בשיתוף פעולה בין מחלקת ההנדסה לבין דודה של המבקשת, במסגרת עבודות ועדת הביקורת, או בכל עניין אחר, "היא תיעשה ע"י המהנדס ובעזרת שלושת העובדים הנוספים שבמחלקת ההנדסה, כאשר העובדת לא תשתתף בה ולא תיקח כל חלק בה.", דודה של המבקשת נמנה "על האופוזיציה במועצה, הוא בצד הנגדי להנהלת המועצה, מכאן אין ולא קיים סיכוי שקבלתה של המועמדת לעבודה הייתה בשל הקרבה המשפחתית לחבר המועצה העובד באופוזיציה.", לצורך "נטרול החשש לעבודה משותפת או כפיפות" המועצה מתחייבת "על דרך הקביעה" שהכפיפות הישירה של המועמדת תהיה למהנדס המועצה, בעניינים מנהליים תהיה כפופה למנכ"ל המועצה ולראש המועצה. בנוסף, המועצה והמועמדת מתחייבים כי ככל שיהיה צורך שמחלקת ההנדסה תבצע עבודה משותפת עם דודה, נבחר הציבור, "או מתן כל שירות לו", העבודות לא יתבצעו על ידי המבקשת, אשר לא תהיה מעורבת, לא במישרין ולא בעקיפין .
ט. החלטת ועדת מינהל השירות במשרד הפנים – ביום 15/02/18 ניתנה החלטת ועדת מינהל השירות בעניין העסקת המבקשת. לאחר שהוועדה הדגישה עקרונות להפעלת שיקול דעתה, סקרה את העובדות, והתייחסה לטענות המבקשת ולחוות דעת יועמ"ש המועצה – החליטה פה אחד שלא לאשר את מינוי המבקשת למשרה. הוועדה ציינה כי בנסיבות העניין לא ניתן לחרוג מהכלל ולאשר את המינוי, ויש ליתן עדי פות לאינטרס הציבורי בשמירה על מנהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור, על פ ני האינטרס האישי של המבקשת.
י. הוועדה ציינה כי דודה של המבקשת הוא חבר מועצה מהאופוזיציה, חבר בוועדת ביקורת, התכנון וההנדסה, חירום, שמות רחובות ומקומות - החל משנת 2013. הוועדה פירטה מספר נימוקים ביניהם: בשים לב לתפקידיו של קרוב המשפחה המכהן בין היתר כחבר בוועדות ביקורת, תכנון והנדסה - קיים חשש לניגוד עניינים בין הקרובים, האופן שבו נתפס בעיני הציבור מינויו של קרוב משפחה לנבחר ציבור , מניעת נפוטיזם, מניעת פגיעה בעקרונות השוויון במינהל התקין ובסדרי השלטון, בשל העדפת קרובי משפחה של עובדי ונבחרי הרשות על פני מועמדים אחרים. הגנה על אמון הציבור במכרזים למשרות ציבוריות, בשים לב כי קבלת קרובי משפחה לעבודה מייצרת חוסר אמון בקרב הציבור הרחב ובכך מרחיקה מהשירות הציבורי מועמדים ראויים, כך שבסופו של יום נפגע השירות הציבורי ותדמיתו.
י"א. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה זו , והגישה את הבקשה מושא החלטה זו .
י"ב. לסיום הפרק העובדתי, נציין כי המבקשת הניחה לפנינו מכתב, חתום לכאורה על ידי ראש המועצה מר עואודה, נושא תאריך 26/09/18 (נספח 15 לבקשה), ואשר היא רואה בו נימוק להשתהותה בתקיפת החלטת ועדת מ ינהל השירות . על טענה זו, ועל מהותו של אותו מסמך נעמוד בהמשך.

כתב התביעה

3. במוקד כתב התביעה עומדת תקיפת החלטת ועדת מינהל השירות. המבקשת עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו החלטת ועדת מינהל השירות שלא לאשר את קבלתה לעבודה ניתנה שלא כדין, ולהורות על אישור זכייתה במכרז וקבלתה לתפקיד. ל חלופין, עתרה ה מבקשת כי בית הדין יורה כדלקמן: יקבע כי החלטת ועדת מינהל השירות אינה סבירה ויש להשיב את עניינה לדיון אליה על מנת שתבחן מה היקף העניינים לגביהם קיים חשש לניגוד עניינים בינה לבין דודה ותכיפותם, כמו גם סוגי הנושאי ם בהם קיימים קשרי עבודה ביניהם, יורה למועצה להעביר לידי הוועדה מסמכים, מהם תוכל הוועדה ללמוד על קשרי העבודה וטיבם, יורה למועצה לנסח הסדר למניעת ניגוד עניינים אשר יועבר גם הוא לעיון הוועדה, יורה לוועדה לחוות דעתה פעם נוספת, בהתאם לחומר ראייתי שיוגש לעיונה ולאחר שתנמק את החלטתה.

4. בכתב התביעה המבקשת טענה, בין היתר, כי הוועדה לא נימקה את החלטתה, לא התייחסה למקרה שהונח לפניה ולנסיבותיו, התעלמה מחוות דעתו של היועץ המשפטי למועצה, נתנה החלטתה בניגוד לכללים שהותוו להפעלת שיקול דעתה, והייתה נעולה בדעתה. בנוסף נטען כי קביעת הוועדה לפיה לא הוצגו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל האוסר העסקת קרובי משפחה הינה חריגה מסמכות, וכי העובדה שדוד של המבקשת מכהן באופוזיציה והיא נבחרה כדין במסגרת מכרז, בו נותרה מועמדת יחידה –מהווים סיבה מיוחדת לסטות מן הכלל האוסר העסקת קרובים. עוד נטען כי מנימוקי הוועדה משתמע כי המבקשת קיבלה את התפקיד היות ודודה פעל מאחורי הקלעים לפרסום מכרז ולקבלת התפקיד, כשאין לנימוק זה אין כל בסיס, כשבמסגרת החלטתה הוועדה מודה כי קיבלה את החלטתה שלא על בסיס תשתית עובדתית ראויה, נימוק שאף הוא מהוו ה עילה לביטול החלטתה. ה מבקשת הוסיפה וטענה, כי הוועדה לא פעלה בהתאם לכללים להפעלת שיקול דעתה, במסגרתם היה עליה לבחון: את אופן קבלתה למשרה ; האם יש חשש כי זכתה במכרז בגלל קרבת משפחתה למי מנבחרי הציבור/עובדי הרשות; האם מתקיימים "קשרי עבודה" כמובן הדברים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2011; האם קיימת יכולת להעסיק את התובעת למרות קרבה המשפחה, למשל באמצעות אמצעים לנטרול ניגוד העניינים, כפי שאף שהציע היועץ המשפטי למועצה.

עיקר טענות המבקשת

5. המבקשת ט ענה, בין היתר, כי הסעד הזמני דרוש לצורך שימור "...המצב הקיים במחלקת ההנדסה במשיבה 1 ע ד להכרעה בתביעה וזאת על מנת להימנ ע ממצב שבו המשיבים ימנו לתפקיד עובד אחר ואז התביעה תהפוך להיות כלא רלוונטית, ומן המבקשת ימנע מקבלת כל סעד מבית דין נכבד זה.".

6. למבקשת קיימות עילות תביעה "טובות ומוצקות בדין כנגד המשיבים". בהקשר זה הדגישה את טענתה כי החל טת הוועדה אינה מנומקת. בנוסף, טענה שהיא זכאית לכהן בתפקיד מכוח בחירתה כדין, ומכוח העובדה כי ניתן היה לקבל את בקשתה למינויה על אף קרבתה לחבר המועצה. המבקשת הוסיפה כי היא זכאית ל"סעדים המבוקשים על ידה, מכוחם של יתר הראיות שצירפה לבקשה, ולרבות ההבטחה המנהלית שקיבלה מאת רשות (כך במקור – ל.ת.ס) המועצה בכתב."

7. עוד נטען כי מאזן הנוחות "נוטה באופן חד משמעי ומובהק" לטובת המבקשת. בהקשר זה ציינה כי אי מתן הצו המבוקש, "יאיין בפועל את הזכויות החוקתיות, החוזיות, והקנייניות, של המבקשת, כפי שפורטו לעיל.", ויפגע בזכותה לקבל את הסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית. בנסיבות אלו סבורה המבקשת, כי באם לא יינתן הצו נזקיה יהיו "ממשייים ומהותיים ביותר, ובדרגת וודאות גבוהה. עוד ציינה המבקשת, כי מתן הצו לא יגרום נזק ממשי כלשהו למשיבות , באם לא יפעלו לפרסום מכרז למחלקת ההנדסה, לאחר שלא עשו כן במשך יותר משנה.

עיקר טענות המועצה

8. המועצה סבורה כי דין הבקשה להידחות. כטענת סף טענה המועצה כי הבקשה נגועה בשיהוי של למעלה מ-10 חודשים, עילה אשר מצדיקה לבדה דחיית הבקשה.

9. המועצה הוסיפה וטענה כי בשים לב לקרבה המשפחתית, עליה אין חולק, היה זה מחובתה לפנות לקבלת אישור ועדת מינהל השירות, וכך נהגה. המועצה ציינה כי בפני הוועדה הונחו כל העובדות הדרושות לשם קבל ת ההחלטה בעניינה של המבקשת: עובדות הקשורות להליך המכרז, משימות הת פקיד, יחסי העבודה, כפיפות וכן חוות דעת משפטית. ועדת מינהל השירות דנה בבקשה, והחליטה שלא לאשר את מינוי המבקשת, מן הטעמים שנזכרו בהחלטתה. בהיעדר אישור ועדת מינהל השירות, או צו שיפוטי - אין המועצה רשאית להעסיק את המבקשת.

10. המועצה טענה כי המבקשת לא הוכיח ה זכות לכאורה לסעדים שהתבקשו בצו המניעה הזמני ובכתב התביעה. על כך הוסיפה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. בגדר האמור לעיל, היא ציינה כי בתאריך 01/01/19 "העלתה...את אחוז משרת העובד ניזאר חאג...מ 40% משרה ל100% משרה והטילה עליו העבודות והמשימות שהיו מוטלות עליו בטרם אישור בקשתו משנת 2017 להקטנת משרתו ל 40% עד ליום 31-12-2018, מבין משימות אלה משימות עוזר מהנדס המועצה.". מכאן, לשיטתה, מתן הצו המבוקש יש בו כדי לשנות מצב קיים, וכי הצו יגרום לנזק בלתי הפיך למועצה, יפגע בתפקודה התקין ובפעילותה. מנגד, סבורה המועצה כי למבקשת לא יגרם שום נזק, ואם ייגרם המדובר בנזק כספי שהוא בר פיצוי.

עיקר טענות המדינה

11. המדינה טענה, בין היתר, כי המועצה היא המעסיקה והיא בעלת הידיעה העובדתית, ועמדתה האחרונה טרם הומצאה לפרקליטות עת נכתבה עמדת המדינה. משכך, הבהירה המדינה כי עמדתה ניתנת בטרם הובהרו כל עובדות המקרה, ועל בסיס התובענה והמסמכים שצורפו לה.

12. המדינה טענה כי ועדת מינהל השירות במשרד הפנים פעלה במסגרת סמכותה על פי דין, דנה בבקשה להעסקת המבקשת, ונתנה החלטה כדין. הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים, ללא חשש לשיקולים זרים ומשוא פנים, נימקה את החלטתה – כך שמדובר בהחלטה סבירה ומידתית, שלא נפל בה כל פגם אשר מצדיק את התערבות בית הדין. מכאן, סבורה המדינה כי סיכויי התביעה קלושים. בנוסף, סבורה המדינה, כי במישור מאזן הנוחות, המבקשת לא הוכיחה שייגרם לה נזק בלתי הפיך, באם תידחה בקשתה לסעד זמני. הואיל וכך, גורסת המדינה כי לא הוכחו התנאים למתן סעד זמני, ויש לדחות את הבקשה.

13. המדינה טענה כי לנגד עיני הוועדה עומד כל העת האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי המצוי בבסיס "עיקרון ניגוד העניינים", לבין האינטרס האישי של העובד בקבלה לעבודה, או לקידום בעבודה. המדינה עמדה על כך שהאיסור להעסקת קרובים ברשויות המקומיות אינו נובע רק מהחשש לניגוד עניינים בו עלולים להימצא הקרובים, אלא גם נוכח הצורך למנוע נפוטיזם, והצורך בשמירה על עקרונות השוויון ואמון הציבור, והוסיפה כי נקודת המוצא בדיוני הוועדה היא, כי מקום בו המחוקק קובע הסדר קשיח ומחמיר, מתוך כוונה למנוע ולהפסיק תופעה חברתית לא רצויה - אין מקום להקל.

14. המדינה, כאמור, סמכה את ידיה על החלטת הוועדה וטענה שבשונה מן "המקרה הרגיל", הרי המקרה דנן, שבו דודה של המבקשת מכהן כחבר מועצה ונבחר ציבור, נופל לגדר חזקות ניגוד העניינים הקבועות בחוק. עיון בהחלטת הוועדה, מלמד כי החלטתה אינה נסמכת רק על החשש לניגוד עניינים בו עלולים להימצא המבקשת ודודה, אלא אף על השיקול בדבר אמון הציבור. המדינה סבורה כי הכלל האוסר על ניגוד עניינים אינו נבחן רק באספקלריה של חשש לשקילת שיקולים זרים, או פגיעה בהתנהלות התקינה של הרשות, אלא גם באופן בו משתקפים הדברים בעיני הציבור . לאחר שהוועדה עיינה במידע כפי שהוצג לפניה ושקלה את כל השיקולים הרלבנטיים , לא מצאה נסיבות שהצדיקו חריגה מן הכלל האוסר על העסקת קרובי משפחה. במילים אחרות, במקרה דנן הוועדה הגיעה למסקנה כי קיימת עדיפות לאינטרס הציבורי בשמירה על מנהל תקין, הנראות הציבורית ואמון הציבור על פני האינטרס האישי של המבקשת, ובדין הגיעה למסקנה זו.

15. המדינה סבורה כי המבקשת לא ביססה עילה להתערבות בית הדין בשיקול דעת ועדת מינהל השירות, לא ביססה את יסוד מאזן הנוחות , משכך ממילא אין עילה להיעתר לבקשה לסעד זמני.

הראיות לכאורה והדיון בבקשה

16. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקשת, ואילו לתגובת המועצה צורף תצהירו של מנכ"ל המועצה . לבקשה ולתגובת המועצה צורפו מסמכים. לתגובת המדינה לא צורף תצהיר. ביום 04/03/19 התקיים דיון בבקשה, במס גרתו חקר ב"כ המבקשת את מנכ"ל המועצה. ב"כ המשיבות בחרו שלא לחקור את המבקשת.
בסיום הישיבה, סיכמו הצדדים את טענותיהם.

המסגרת הנורמטיבית
17. בתקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, שכותרתה "בקשה לסעד זמני", ואשר חלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(1) ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, נקבע כך:
"362. (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

18. בהתאם לפסיקה, התנאים המצטברים למתן סעד זמני הינם: זכות לכאורה (עילת תביעה וראיות לכאורה), מאזן הנוחות, שיקולי יושר (תום לב) ושיהוי, לאמור:
"שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני:
א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.
ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.
ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה."
(ר' דב"ע (ארצי) 3-77198 אבו עראר – המועצה המקומית ערערה , מיום 21/05/98, ע"ע (ארצי) 30914-04-10 בוסי – רשת הגנים של אגודת ישראל, מיום 12/09/12).
19. אשר לתנאי שעניינו "זכות לכאורה" – תנאי הכרחי למתן סעד זמני שיש לבחנו, עוד לפני בחינת מאזן הנוחות ושיקולי יושר, הוא זכות לכאורה לקבלת הסעד בהליך העיקרי (ר' בר"ע 55088-08-16 מדינת ישראל – בנימין זילברשטרום, מיום 28/09/16). דהיינו, על המבקש לשכנע שסיכויו בהליך העיקרי – טובים המה, כשעליו להראות קיום עילת תביעה ממשית שנתמכת בראיות לכאורה. לעניין התנאי " מאזן הנוחות" – לאחר שהוכח להנחת דעת בית הדין, כי למבקש זכות לכאורה, על בית הדין להידרש למאזן הנוחות. דהיינו, למאזן הנזקים של הצדדים, באם יינת ן הסעד הזמני ובאם לאו. לעניין "שיקולי יושר" – סעד זמני הוא סעד שביושר. על כן, בהחליטו באם ליתן סעד זמני, בוחן בית הדין האם בא המבקש בפניו ביושר ובניקיון כפיים. לעניין שיהוי – על הבקשה לסעד זמני להיות מוגשת ללא שיהוי. נפסק, כי שיהוי בפניה לבית הדין בבקשה לסעד זמני עלול לשמוט את הבסיס לצורך בהתערבותו של בית הדין טרם הכרעה בהליך הסופי. עוד נפסק כי יסוד זה נבחן באספקלריה סובייקטיבית, כמו גם במבט אובייקטיבי, לאמור: "השיהוי נבחן בשני היבטים, שיש לשקללם: האחד, התנהגותו של המבקש – קרי, האם הוא פעל, בנסיבות הענין, בזריזות הראויה; השני, התוצאות האובייקטיביות של ההשתהות בפניה – קרי, בחינת הפגיעה באינטרסים של הצד שמנגד או של צד שלישי בשל חלוף הזמן." (בר"ע 26652-09-13, עניין חויאר קריספלו הנ"ל, בסעיף 13ב. להחלטה).
20. פרק 9 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים), התשל"ז – 1977 , עוסק ב "סייגים להעסקה מטעמי קרבה משפחתית", ובמסגרתו נקבעו סעיפים 106 – 108, ולהלן נביא את נוסחם במלואו.
בסעיף 107, שכותרתו "סייגים להעסקת עובד", נקבע כך:
"107. (א) לא יתקבל אדם לעבודה ברשות מקומית ולא יועבר עובד למשרה שעליה ממונה קרוב משפחה שלו.
(ב) לא יועסק ולא יתמנה ממונה ביחידה של הרשות המקומית שבה עובד קרוב משפחה שלו ובתנאי שלא תהיה ביניהם כפיפות".

בסעיף 106, הוא סעיף ההגדרות, נקבע כך:
" ' קרוב משפחה' - בן זוג, הורה, בן, בת, אח, אחות, גיס, גיסה, דוד, דודה, בן-אח, בת-אח, בן-אחות, בת-אחות, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד, נכדה, לרבות חורג או מאומץ ולרבות בני זוגם, צאצאיהם ובני הזוג של הצאצאים;
"ממונה" - ראש הרשות המקומית, סגניו, חבר המועצה או עובד באותה רשות מקומית הממונים על יחידה מינהלית ברשות המקומית".

סעיף 108, מעניק ל"ועדת מינהל השירות" לחרוג מן הכללים שנקבעו בסעיף 107 האמור, ולהתיר העסקת עובד, חרף קרבה משפחתית כאמור, וכך נקבע בו:
"108. על אף האמור בסעיף 107 רשאית ועדת מינהל השירות, לפי בקשת ראש הרשות המקומית, להתיר העסקת עובד אף אם לא מתקיימות הוראות הסעיף האמור".

21. צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), התשכ"ב – 1962 (להלן: "צו שירות העובדים") עוסק אף הוא בסייגים להעסקת קרובים. בסעיף 25 שבו, הסמיך מחוקק המשנה את ועדת מינהל השירות לקבוע סייגים למינויו של אדם למשרה ברשות מקומית, בשלוש קבוצות מקרים: מקום בו קיימים יחסי קירבה משפחתית קרובה בינו לבין עובד באותה יחידה; מקום בו קיימים יחסי קרבה משפחתית כאמור בי נו (האדם המועמד למינוי) לבין עובד הרשות המקומית, והמינוי עשוי להביא ליחסי כפיפות ביניהם; וכן מקום בו קיימים יחסי קרבה משפחתית כאמור בינו לבין חבר המועצה של אותה רשות מקומית. כמו-כן, נקבע כי את מידת הקירבה המשפחתית תקבע הוועדה בכללים.

22. באשר ליחס שבין הוראות הצווים האמורים, נפסק כי יש למצוא את ההרמוניה שבין השניים. כמו-כן, נפסק כי יש לשאוף להרמוניה חקיקתית בין הסייגים המוטלים על עובדי מדינה לבין אלו המוטלים על עובדי הרשויות המקומיות (ראו: ע"ע 4477-05-12 מדינת ישראל – אנואר עבד אלחמיד מטר , מיום 18/03/14). כמו כן, נפסק כי פרשנות הכללים האמורים , יונקת את חיותה מהעיקרון בדבר איסור ניגוד עניינים, אשר חולש על כל תחומי המשפט, ובפרט על תח ום המשפט הציבורי. על פי עיקרון זה, מי שפועל למען אינטרס של אחר חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. האיסור הנובע מתוקפו של אותו עיקרון הוא להיות במצב בו עלול להיווצר ניגוד עניינים, הואיל והכלל צופה פני עתיד. על כן, אין צורך להוכיח בפועל ניגוד עניינים, אלא די בכך שקיימת "אפשרות ממשית" של ניגוד עניינים. המבחן לקיומו של ניגוד עניינים במקרה פלוני, הוא אובייקטיבי – לאמור: הוא נבחן מנקודת המבט של האדם הסביר. השאלה שיש לבחון היא : האם מתקיים חשש, במידת ההסתברות האמורה, שיש באינטרסים האחרים של עובד הציבור כדי למנוע ממנו לבצע את עבודתו ללא משוא פנים.

23. לא למותר לעמוד בקצרה על הטעמים העיקריים המצויים ביסוד העיקרון האוסר על הימצאות בניגוד עניינים, שהם: חובת האמון שחב עובד הציבור כלפיי הציבור שולחו במילוי תפקידו; חובות ההגינות, תום הלב וצדק טבעי; מנהל תקין, בגדרו החשש למצב של העדפת עניינים זרים לתפקיד אותו ממלא עובד הציבור; ופגיעה באמון הציבור במערכת השלטונית. שהרי, "הציבור עלול לחשוב ששיקולים זרים לתפקיד הציבורי מניעים את נושאי התפקיד, והדבר עשוי לפגוע באמונו במערכת השלטונית." ( ר' עניין עבד אלחמיד מטר הנ"ל).

24. להשלמת הדיון נזכיר גם את חוזרי מנכ"ל משרד הפנים. חוזר 3/2011, אשר "...נועד לסייע בהבהרת הוראות החוק והגדרה ברורה של המצבים בהתאם לחוק בהם נדרש אישור הוועדות האמורות לעיל...". נקבע בו, בין היתר, כי "...אין להעסיק עובד קרוב משפחה ברשות המקומית, ללא אישור הוועדות האמורות לעיל אם:
1. ההעסקה עלולה להב יא ליחסי כפיפות, או לקשרי עבודה בינו לבין קרוב המשפחה ברשות המקומית. לעניין זה קשרי עבודה יכולים להיות כל אחד מאלה:
[...]
1.3 קרוב המשפחה ממלא תפקיד בלשכה המשפטית, יחידת כ"א ומשאבי אנוש, יחידת הכספים, יחידת הביקורת הפנימית או כל יחידה אחרת אשר יש לה קשר והשפעה על מרבית מהיחידות ברשות המקומית.
[...]
3. מדובר בקרוב משפחה של אחד מנבחרי הציבור ברשות המקומית.".

חוזר 4/2011 הוסיף והבהיר, כי סעיף 1.3 לחוזר 03/2011, "אינו מתייחס בהכרח לכל תפקיד ביחידה זו. אלא רק לתפקידים שיש להם השפעה על כלל עובדי הרשות המקומית.".

25. בהתאם לכך פירש בית הדין הארצי את המושג "כפיפות" שבסעיף 107 לצו נוהל קבלת עובדים , והעניק לו פרשנות מרחיבה, שהולמת את התכליות שפורשו לעיל, ובראשם שמירה על טוהר המידות, תקינות השירות הציבורי, ושמירה על אמון הציבור במערכת. כך נפסק כי במושג ה"כפיפות" בהקשר דנא, אין הכוונה היא לפירוש הקלאסי של עובד וממונה, כי אם "כפיפות במובן הרחב" – דהיינו, זיקה או תלות ביחסי עבודה בין שני תפקידים נדונים.

26. התערבות בהחלטת ועדת מינהל השירות – "ועדת מינהל השירות" פועלת מכוח סעיף 3 לצו שירות העובדים והיא "חולשת למעשה על האיסור וההיתר של העסקת קרובי משפחה ברשות המקומית" (ר' עניין עבד אלחמיד מטר הנ"ל ). כך נקבע בסעיף האמור:
"3. השר ימנה ועדה של תשעה לועדת מינהל שירות העובדים ברשויות המקומיות (להלן - הועדה), בהם ראש מינהל השירות וחמישה נציגי רשויות מקומיות, וימנה אחד מהם להיות יושב ראש הועדה; הודעה על מינוי הועדה והרכבה תפורסם ברשומות.".

27. החלטת ועדת מינהל השירות בעניינה של המבקשת היא החלטה של רשות מנהלית. משכך, כלל נקוט מימים ימימה הוא שבית הדין יתערב בהחלטה מנהלית, כאשר נפגמה חוקיות ההחלטה. וכך נקבע:
"כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות" (ע"ע 1123/01 בית ה ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים נגד צויזנר לו, 438 (2001), ועניין עבד אלחמיד מטר הנ"ל).

28. פירושם של דברים הוא, כי בנוסף על יתר התנאים למתן סעד זמני, על התובעת להוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה בשלב זה – ראיות לכאורה – כי החלטת הוועדה אינה חוקית, וכי נפל בה פגם המצדיק התערבות בית הדין כבר בשלב זה.

דיון והכרעה

29. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, בראי הפסיקה, הגענו למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות הן על הסף והן לגופה , מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

30. דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא נגועה בשיהוי כבד. אין מחלוקת כי החלטת ועדת מינהל השירות דנא התקבלה בתאריך 15/02/18, למעלה משנה לפני שהוגשה הבקשה . המועצה טענה, כי יידעה את המבקשת על דבר ההחלטה דנא כבר בחודש 2/18, ימים ספורים לאחר שהועברה למועצה, וכך גם הצהיר מר אמארה בתצהירו (סעיף 3 לתצהיר). המבקשת לא חלקה על טענה זו, ואף לא חקרה את מר אמארה בעניין זה. על כן, בשלב זה הוכח להנחת דעתנו כי החלטת ועדת מינהל השירות הובאה לידיעת המבקשת סמוך לאחר המועד בו ניתנה בחודש 2/18. אלא שהבקשה לסעד זמני הוגשה רק בתאריך 20/02/19.

31. המדובר בשיהוי כבד. במישור הסובייקטיבי, המבקשת לא סיפקה הסבר משכנע, אשר יש בו כדי להצדיק את השתהותה החריפה . היא, כאמור, טענה כי נמנעה מפנייה לערכאות בהשגה על החלטת הוועדה, עקב "הבטחה מנהלית" שניתנה לה על ידי ראש המועצה, תוך שהפנתה למכתב ראש המועצה אליה מיום 26/09/18 (נספח 15 לבקשתה). נימוק זה לא מצאנו בו ממש.
ראשית, המבקשת טענה ל-"הבטחה מנהלית", מבלי שטרחה להסביר את טיעונה, ומבלי שטרחה לשכנע כי מתקיימים בעניינה התנאים שנקבעו בפסיקה בנוגע לאותה עילה שמקורה במשפט המנהלי. שנית , מכתב ראש המועצה בו נתלית המבקשת כאמור נושא תאריך 26/09/18, ועל כן אין בו כדי להוות הסבר כלשהו להשתהות המבקשת מחודש 2/18 ועד שלהי חודש 9/18 – שיהוי כבד כשלעצמו. שלישית , עיון באותו מכתב מלמד כי אף אין בו כדי להוות הסבר להשתהותה הנוספת של המבקשת בתקופה שמ יום 26/09/18 ועד ליום 20/02/19. אומנם, בגדר אותו מכתב ראש המועצה ציין לכאורה, כי הוא ביקש מן המבקשת שלא לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המועצה, "עד לאשר ימצא פתרון אשר ניתן ליישם אותו במסגרת החוק". אלא שלצד זאת נכתב שם כי הוסבר למבקשת "...שאין אפשרות להשפיע או לשנות ההחלטה של משרד הפנים" . עוד הוסבר שם סמוך לפני חתימת המכתב, כי: "יחד עם זאת, לאור העבודה לא ניתן להותיר את המצב הקיים, על וועדת המכרזים תבחן שנית את החלטתה.". במצב עניינים זה, ובהינתן כי ראש המועצה לא הציג בפני המבקשת, תוך זמן סביר, "פתרון אשר ניתן ליישם אותו במסגרת החוק" – היה על המבקשת לעתור לבית דין זה באופן מיידי. אלא ש היא לא עשתה כן והוסיפה והשתהתה כ- 5 חודשים נוספים , ובתצהירה אף לא סיפקה לכך צידוק כלשהו (ר' סעיף 41 לתצהירה). במישור האובייקטיבי, השיהוי הכבד בו נקטה המבקשת הוביל לשינוי המצב הקיים, בדמות החלטת המועצה להגדיל את היקף העסקתו של מר חאג' ל-100% משרה, החל מיום 01/01/19. שינוי זה היה נמנע אילו נהגה המבקשת כמתחייב.

32. סיכומם של דברים ,לטעמנו, השיהוי הכבד אשר לא סופקה לו הצדקה ממשית, ואשר גרם לשינוי המצב הקיים - די בו כדי להצדיק דחיית הבקשה.

33. דין הבקשה להידחות אף לגופה . בראש ובראשונה הבקשה אינה צולחת את התנאי שעניינו "זכות לכאורה" - עילת תביעה שנתמכת בראיות לכאורה. נקודת המוצא היא כי לתובעת אין זכות קנויה להתמנות למשרה, מאחר שעל פי הוראות הדין, מינויה טעון אישור ועדת מינהל השירות, כפי שהובהר לה היטב בתהליך בחירתה.
המבקשת העלתה שלל טענות בדבר פגמים בהחלטת ועדת מינהל השירות, אשר מצדיקים לשיטתה מסקנה לכאורית לפיה דין ה החלטה להתבטל, אלא שלא מצאנו בטיעוניה ממש.

34. לאחר שבחנו את מכלול החומר שהונח לפנינו, וכפי שהדברים נראים בשלב דיוני זה, אנו סבורים כי בהחלטת הוועדה לא נפל פגם כלשהו, אשר מצדיק התערבות בית הדין בה, וממילא לא הוכחה עילה למתן הסעד הזמני.
בשלב זה נחה דעתנו כי החלטת הוועדה התקבלה כדין: היא נסמכת על תשתית עובדתיות ראויה, מבוססת על שיקולים רלבנטיים על פי הדין , מתיישבת עם עיקרון המידתיות, ונטועה היטב במתחם הסבירות.

35. אין ממש בטענה בדבר פגם בתשתית העובדתית. טענה זו מבוססת על טענה לפיה הוועדה הודתה כי לא הונחה לפניה תשתית עובדתית ראויה (ר' סעיף 54 לבקשה). דא עקא, שטענה זו בדבר "הודאה" היא מאולצת וקלושה. עיון בהחלטת הוועדה מלמד, לכאורה, כי היא נסמכת על העובדות הרלבנטיות, וזאת לאחר שהונחו לפניה חוות דעת היועמ"ש של ה מועצה, וטענות המבקשת. על כך יש להוסיף, כי מהות תפקידי דוד ה של המבקשת, כחבר מועצה וכחבר ועדת ביקורת – בעיקרי הדברים מפורשים בדין.

36. בניגוד לעמדת המבקשת, שוכנענו כי החלטת הוועדה נטועה במתחם הסבירות. כאמור לעיל, השיקולים העיקריים עליהם נסמכת ההחלטה הם: קיומו של חשש לניגוד עניינים בין הקרובים; מניעת פגיעה בעקרונות השוויון, המנהל התקין וסדרי השלטון; מניעת פגיעה באמון הציבור במוסדות השלטון; מניעת פגיעה באמון הציבור במכרזים ציבוריים ובאיכות ההון האנושי בשירות הציבורי. עיון בשיקולים כבדי משקל א לו, על רקע נסיבות העניין, מוביל לכך שהוועדה רשאית הייתה להגיע למסקנה אליה הגיעה.

37. מעבר לקושי הכללי שנוצר במינוי קרוב של נבחר ציבור, כעולה מחוזר מנכ"ל 03/2011, הרי שעל פי המידע שהובא בפני הוועדה, דודה של המבקשת שימש חבר בוועדות שונות לרבות בוועדת הביקורת . למותר לציין, כי ועדת הביקורת יש לה השפעה על מרבית יחידות הרשות המקומית, אם לא על כולן, ובהקשר זה נפנה לסעיפים 13ב. לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], וכן לסעיף 149ג לפקודת העיריות [נוסח חדש]. מכאן, יחידות המועצה המקומית "כפופות" לוועדת הביקורת, וברור שמחלקת ההנדסה בה מבקשת המבקשת לעבוד אינה שונה מכלל יחידות המועצה .
כאילו לא די בכך, הרי על פי הנתונים שעמדו בפני הוועדה, דודה של המבקשת אינו חבר ועדת הביקורת "בלבד" , אלא גם חבר בועדת התכנון וההנדסה, כשהמשרה בה זכתה המבקשת, כאמור, הינה עוזר/ת למהנדס המועצה.

38. בנסיבות אלו, נחה דעתנו כי קיים יותר מחשש ממשי, שמינוי המבקשת יכניס שורה של גורמים לניגודי עניינים, לרבות המבקשת ודודה, ומצב עניינים זה אינו ראוי. בין השאלות שניתן לשאול: כיצד ינהגו הממונים על המבקשת, כאשר דודה חבר בוועדה ביקורת שהם "כפופים" לביקורתה? כיצד ינהג דודה של המבקשת בכובעו כחבר בוועדת ביקורת, בכל הנוגע לממונים על אחייניתו הנתונה למרותם? כיצד ינהג דודה של המבקשת בביקורת על עבודת אחייניתו? וכיצד ינהג בביקורתו כלפי מחלקת ההנדסה? כיצד יפעל בעיסוקיו בתחום התכנון וההנדסה? כיצד ינהגו מנכ"ל המועצה וראש המועצה ( אשר היועמ"ש למועצה הציע כי המבקשת תוכפף אליהם מנהלית), כלפי אחייניתו של חבר בוועדת הביקורת?
קיצורם של דברים, אישור מינוייה של המבקשת, סופו היה להעמיד שורה של גורמים במצב פסול של ניגוד עניינים, ולכך יקשה להסכים.

39. כפי שציינה הוועדה, מעבר לחשש לניגוד עניינים, קיימים שיקולים בדבר אמון הציבור במערכות השלטוניות ו במערכת גיוס כוח האדם לשירות הציבורי – ואף אנו סבורים כי מדובר בשיקולים בעלי משקל.

40. בשולי הדברים, נוסיף כי איננו מוצאים יסוד לטענת המבקשת לפיה הוועדה הניחה שהמבקשת נבחרה למשרה היות ודודה פעל "מאחורי הקלעים" לפרסום מכרז ולקבלת התפקיד. קביעת ה המרכזית של הוועדה, בסעיף 5.3 להחלטתה, היא שקיים חשש לניגוד עניינים אפשרי בין הקרובים. שאלת נסיבות קבלת המבקשת למשרה הוצגה באותו סעיף , כך בלשונה הברורה של הוועדה: "כדוגמא לניגוד עניינים אפשרי בין הקרובים בלבד". נוסיף כי דוגמה זו, שהציגה הוועדה כתהייה של צופה מהצד, מדגישה את חשיבות השיקול של אמון הציבור במערכת.

41. בהתייחס לטענת המבקשת לפיה "עתה" דודה כבר אינו מכהן בוועדות כלשהן במועצה (סעיף 8 לתצהירה) – דין טענה זו להידחות על הסף, שכן בית הדין אינו רואה לנכון להידרש לטענה שכלל לא עמדה בפני הוועדה, אשר את החלטתה תוקפת המבקשת, ולשינוי נסיבות נטען שמקורו בשיהוי המבקשת.

42. בהתייחס לטענת המבקשת, כי הוועדה לא שקלה פתרונות לנטרול ניגוד העניינים – גם מטענה זו לא תוכל המבקשת להיוושע. אכן, בשים לב ל"כפיפות" הברורה של המבקשת לדודה , כמו גם ליצירת ניגודי עניינים נוספים, קשה לראות כיצד ניתן ל נטרל את ניגודי העניינים באופן סביר . כך, בין היתר, קשה לראות כיצד ניתן לנטרל את אותה כפיפות מבלי לרוקן מתוכן את סמכויות הפיקוח והביקורת שהוענקו בדין לדודה של המבקשת במסגרת ועדת הביקורת, ומבלי לרוקן מתוכן את תפקידי המבקשת עצמה.

43. מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. בשים לב לכך שהחלטת ועדת מינהל השירות ניתנה כבר לפני למעלה משנה, מקובלת עלינו טענת המועצה לפיה מתן צו פוגע באפשרותה למלא את התפקידים הכלולים במשרה האמורה ועלול לגרום נזק משמעותי לתפקודה. פגיעה צפויה זו בתפקוד המועצה ובשירות לאזרח אינה מוצדקת, כל שכן נוכח השיהוי הכבד, וסיכויי התביעה הנמוכים. כבר נפסק: "לצד מאזן הנוחות, ואף לפניו, על בית הדין הבוחן בקשה למתן סעד זמני להתייחס, ברמה הלכאורית, לשאלת קיומה של זכות המבקש, לקבלת הסעד הזמני שהוא עותר לו.". (ר' בר"ע 55088-08-16 מדינת ישראל – בנימין זילברשטרום, מיום 28/09/16).

44. ב"כ המבקשת הקדיש את מרבית חקירתו הנגדית במטרה לשכנענו כי משרתו של מר חאג' הוגדלה שלא כדין. נוכח כל המפורט לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי מדובר בקו חקירה בלתי רלבנטי . לפיכך, איננו רואים לנכון להתייחס להחלטת המועצה להגדיל את היקף העסקתו של מר חאג', או לחוקיותה – שאינם עומדים לבחינה במסגרת זו. ודוק: אפילו הנחנו לצורך הדיון כי ההחלטה להגדיל את היקף העסקתו של מר חאג' ה תקבלה שלא כדין - לא היתה מסקנה זו מעלה או מורידה. שכן, בבקשה נעוץ שיהוי חריף ואין בה כדי להוכיח זכות לכאורה.

45. ועוד, דין טענת המבקשת לפיה יש להורות על מחיקת תגובת המדינה לבקשה, מאחר ותגובתה האמורה לא נתמכה בתצהיר, להידחות. ב"כ המדינה הצהיר בפנינו כי כתב הבקשה הומצא לידי המדינה רק ביום 26/02/19 (יום שלישי). זאת, בניגוד להחלטת בית הדין ולפיה היה על המבקשת להמציא ו עד ליום 25/02/19, בשעה 11:00. ב"כ המדינה אף הציג בפני בית הדין אישור מסירה לפרקליטות מחוז צפון מיום 26/02/19, תוך שהוסיף כי אותו איחור וסד הזמנים הצפוף הקשה על קבלת עמדת המועצה. המבקשת לא חלקה על טענותיו אלו, ואף אנו איננו רואים עילה להטיל בהם ספק. חרף איחור המבקשת ב המצאת כתב הבקשה, תגובת המדינה הוגשה תוך זמן קצר, כבר ביום ראשון 04/03/19. ולו בשל נסיבות אלו, ובשים לב שטענות המדינה, רובן ככולן, הן משפטיות – איננו רואים עילה למחיקת תגובת המדינה. נוסיף, כי בהינתן העובדה כי המבקשת בחרה בהליך זמני חרף השיהוי הכבד שבו נקטה, ובהינתן האיחור במסירת כתב הבקשה למדינה – אנו סבורים כי ניסיון המבקשת להיבנות ממחדלים נטענים אלו - אינו ראוי.

46. לאור כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

47. אשר להוצאות משפט – בנסיבות העניין ראינו לנכון לחייב את המבקשת לשלם למשיבה מס' 2, מדינת ישראל, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ , אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
אשר למשיבה מס' 1 – מאחר שמשיבה זו לא עתרה להוצאות משפט, ולאור יתר נסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.

48. החלטה זו ניתנת לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, 11/3/19, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

_________________ ___________________ ____________________
מר אדהם פלאח לובנא תלחמי סוידאן גב' איריס קליין
נציג ציבור עובדים שופטת נציג ציבור מעסיקים