הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 66146-06-16

לפני
כב' השופט ד"ר טל גולן
נציג ציבור (עובדים) – מר סמי סרחאן
נציג ציבור (מעסיקים) – מר דוד אביב י

המבקשת:
ד"ר מרתה סלימאן, ת.ז. XXXXXX063
ע"י ב"כ: עו"ד ו יסאם יאסין

-
המשיבים:

  1. הארכיבישופות של עכו, חיפה , נצרת והגליל לכנסיה היוונית קתולית
  2. בית הספר סמינר סנט ג'וזף "אקלרקיה"

ע"י ב"כ: עו"ד ע יסאם אבו נאסר

ה ח ל ט ה

א. מבוא

1. מונחת לפנינו בקשתה במסגרת הליך זמני של המבקשת, ד"ר מרתה סלימאן ( להלן: "המבקשת"), כנגד הארכיבישופות של עכו, חיפה, נצרת והגליל – לכנסיה היוונית הקתולית ובית הספר סמינר סנט ג'וזף " אקלרקיה" (להלן: "המשיבים").

2. יצוין כי לבקשה דנן קדמה בקשה למתן סעדים זמניים, אשר הוגשה במסגרת סע"ש 16677-06-16, אשר נדונה בפני מותב בראשות אב"ד ונמחקה ביום 9.6.2016 בהסכמת הצדדים, לאחר דיון שנערך בבקשה הקודמת .

3. המבקשת הינה מנהלת בית הספר " אלמוטראן" השייך והמתופעל על ידי המשיבים (להלן: "בית הספר"), והיא פוטרה לטענתה משיקולים פסולים וזרים . בבקשה שהוגשה על ידה, מתבקש בית הדין ליתן סעדים זמניים, ובכלל זה לאסור על המשיבים להפסיק את עבודתה של המבקשת בתפקיד מנהלת בית הספר, ו כן צו האוסר על המשיבים מלהעביר אותה מתפקידה לתפקיד אחר. כמו כן, התבקש בית הדין לאסור על המשיבים להוציא את תוכן מכתב הפיטורים אל הפועל וע ד להכרעה בתביעה העיקרית. בנוסף, התבקש בית הדין לאסור על המשיבים לפגוע במעמדה, תפקידה וסמכויותיה של המבקשת ערב הפיטורים, להמשיך ולהעסיקה בתפקידה עד להכרעה בתביעה העיקרית, ולהימנע מלמנות מנהלת אחרת במקומה, או לפרסם מכרז לאיוש משרתה.

4. סלע המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה האם נפל פגם בהליך פיטוריה של המבקשת, כלומר, האם המשיבים החליטו לסיים את העסקתה של המבקשת על רקע שיקולים פסולים. כמו כן עולה השאלה, האם הליך הפיטורים בוצע בצורה נאותה. בנוסף עולה שאלה משפטית לגבי האופן שבו היו צריכים להתנהל הליכי הפיטורים של המבקשת.

5. ביום 6.7.2016 נערך דיון בבקשה לסעד זמני, ובמסגרתו נחקרו העדים השונים מטעם הצדדים – המבקשת מחד, ואילו מנגד נחקר האב ד"ר אליאס דאו, המשמש כסגן הבישוף לענייני בתי הספר של המוטרנוּת מאז יום 9.6.2014 , ואשר הינו אחראי על כלל בתי הספר אשר בבעלותה של המשיבה 1 (להלן: "ד"ר דאו").

6. בתום הדיון הוחלט כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב, ואלה הוגשו מטעם המבקשים ביום 10.7.2016, ומטעם המשיבים ביום 13.7.2016, ולאחר מכן התיק הועבר לכתיבת החלטה.

ב. התשתית העובדתית

7. בטרם ניגש לפירוט החלק העובדתי, נדגיש כי החלק העובדתי שיפורט להלן בתמצית, והדרוש לביסוס החלטתנו זו, הינו לכאורי בלבד, ואין וודאות שהעובדות הלכאוריות שייקבעו במסגרת החלטה זו הינן אכן העובדות שייקבעו במסגרת פסק הדין בתיק העיקרי.
8. להלן העובדות הלכאוריות כפי שאלה הובאו בפנינו במסגרת כתבי טענותיהם של הצדדים ובמסגרת הראיות השונות שנפרשו לפנינו:

א. המבקשת הינה אשת חינוך מזה כ-25 שנים ועובדת של המשיבים מזה 8 שנים, כאשר החל מתחילת העסקתה במשיבה 1 שימשה המבקשת כמנהלת בבתי הספר השונים שבאחריות המשיבה 1, וכאשר בחמש השנים האחרונות מנהלת המבקשת את בית הספר.

ב. המשיבה 1 עוסקת, בין היתר, במתן שירותי חינוך. המשיב 2 הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי המשתייך לבעלות פרטית ומתוקצב באופן חלקי על ידי משרד החינוך, שבית הספר שהמבקשת ניהלה אותו הינו חלק ממנו.

ג. המבקשת מונתה למנהלת בית הספר נשוא הבקשה דנן, והחל מיום 1.9.2011 לאחר שהתקיים הליך בחירה ( סעיף 31 לתצהיר המבקשת), כאשר לטענתה, בראש הוועדה שבה היא נבחרה עמד הארכיבישוף אליאס שקור – וזאת כפי שעולה ממכתבו אל המבקשת מיום 27.9.2011 ( נספח א' לתגובה מטעם המשיבים) .

ד. בשנת 2014, לערך, מונה ארכיבישוף חדש למשיבה 1 – ארכיבישוף ג'ורג' בקעוני. כמו כן, בסמוך לכך מונה ד"ר דאו כסגן הבישוף לענייני בתי הספר של המוטרנוּת.

ה. במכתב מיום 21.5.2015 (נספח 12 לבקשה מטעם המבקשת) ואשר נשלח אל המבקשת, היא זומנה לישיבת שימוע, כאשר הסיבה שצוינה לגבי שקילת סיום העסקתה היתה התעלמותה הלכאורית של המבקשת להוראותיו של ד"ר דאו, וכן אי-שיתוף פעולה עם ד"ר דאו וההנהלה הכללית בבית הספר. להלן העניינים שבגינם היא זומנה לשימוע וכפי שפורט במכתב הזימון:

"א. עבירה על הוראות כספיות כפי שנזכר במכתב רואה חשבונות ואסים עיסאוי בדואר אלקטרוני אשר נשלח בתאריך 4.2.2015.
ב. התעלמות מבקשתי אשר נשלחה בתאריך 2.3.2015 לשליחת הערכת מורי בית הספר לשם קבלת החלטות לגביהם.
ג. אי שליחת אינפורמציה הקשורה בפרויקט MUN ופרטים הנוגעים לפרויקט לאחר שלקחת הנושא על אחריותך מסגן המנהלת על פי דואר אלקטרוני ששלחת בתאריך 6.3.15.
ד. סגירת בית הספר בראשון למאי לשנה זו ללא רשות או אפילו הודעה.
ה. התעלמות ממכתבי שנשלח בדואר אלקטרוני בתאריך 6.5.15 על תאריך טקס סיום י"ב בבית הספר.
ו. העלמת מידע על נושא פסילת מבחן בגרות באנגלית ובערבית מטעם משרד החינוך.
ז. עבירה על הוראות אישיות שלי בהעברת מפתחות למשרד אישי...".

ו. המבקשת השיבה לטענות שהועלו כנגדה במכתב שנכתב ביום 27.5.2015, כאשר השימוע נקבע ליום 28.5.2015. בהחלטת המשיבים מיום 29.5.2015 נקבע כי הוחלט ליתן לה הזדמנות נוספת להמשיך בעבודתה, לאור נכונותה לשיתוף פעולה עם המשיבים (סעיפים 11-10 לתצהירו של ד"ר דאו) .

ז. במהלך שנת הלימודים האחרונה (2016-2015) שוב נתגלעו חילוקי דעות בין המבקשת לבין המשיבים וד"ר דאו. כתוצאה מכך, שלח ביום 10.5.2016 ד"ר דאו למבקשת מכתב התראה (סעיף 26 לתצהירו של ד"ר דאו).

ח. במכתב מיום 21.5.2016 ואשר נשלח אל המבקשת, היא זומנה לישיבת שימוע, ופורטו הטעמים הבאים:

"1. אנו שוקלים סיום עבודתך כמנהלת בית ספר אלמוטראן בנצרת בשל קבלת החלטות אשר יש להן השפעה תקציבית ללא קבלת אישור מהמוטרנות ומהסיבות הבאות:
א. הוספת מגמה בשנת הלימודים הנוכחית.
ב. אי שליחת הצעה על חלוקת שעות תקן לפני תחילת שנה"ל הנוכחית.
ג. חלוקת תפקידים רכזי מקצוע ושכבות ללא בקשת רשות מהמוטרנות.
ד. אי קיצוץ בשעות הוראה למרות שפחתו מספר כיתות.
2. אי ציות להוראות המכוונות מסגן הבישוף לענייני בתי ספר בנושאים כמו הערכת מורים ותכנון לשנה"ל תשע"ז בשל קבלת החלטות עבורם.
3. אי שיתוף פעולה עם מנהלת חטיבת הביניים ואף עיכוב בתפקידה.
4. השפלת סגן הבישוף ויצירת אווירה עוינת נגד המוטרנות והצתה נגדה.
5. הגשה למכרזים לתפקידים שונים ללא יידוע המוטרנות."

ט. למבקשת נקבעה ישיבת שימוע ליום 27.5.2016. לאור בקשתה נדחתה הישיבה ליום 30.5.2016. המבקשת, אשר לא היתה יכולה להגיע לישיבת השימוע הנדחית, כך לטענתה, וזאת בשל בחינת בגרות שנערכה בבית הספר, בחרה להגיש תשובה מנומקת בכתב ואשר נושאת את התאריך 29.5.2016 ו אשר נשלחה למקום ובמועד בו נקבעה ישיבת השימוע ( נספח 15 לבקשה).
י. במכתב מיום 31.5.2016, פוטרה המבקשת מעבודתה. פיטורים אשר עתידים להיכנס לתוקפם ביום 31.8.2016.

יא. בין לבין, למדנו ממסמכים אשר צורפו לבקשה כי המבקשת ניגשה למכרז פומבי למשרה של מפקח כולל (מגזר ערבי) במחוז צפון של משרד החינוך, ובינתיים נמסרה לה ביום 24.5.216 הזמנה לוועדת בוחנים אשר תתכנס ביום 19.7.2016.

ג. טענות הצדדים

9. לטענת המבקשת וכפי שעולה במסגרת בקשתה לסעד הזמני, מניעיהם של המשיבים בבואם לפטר אותה היו פסולים. לטענתה היא פוטרה בשל העובדה כי מונה בישוף חדש, אשר הוא יריבו של קודמו בתפקיד, כאשר היא מונתה על ידו. עוד טוענת המבקשת, כי אירעו אירועים אשר קשורים לד"ר דאו שלמעשה הוביל לפיטוריה. המבקשת שבה וטענה כי היא פוטרה בצורה סתמית וממניעים פסולים אשר בבסיסם חילופי הבישופים ומינויו של ד"ר דאו.

10. המבקשת כופרת בנימוקים שהועלו בפניה ואשר בגינם היא פוטרה וטוענת כי המדובר בנימוקי סרק. כך למשל, טוענת המבקשת כי הנימוק לפיו היא אינה משתפת פעולה עם מנהלת החטיבה גב' ראניה סאבא, אינו נכון מבחינה עובדתית. זאת ועוד, המבקשת מפנה לכך שהגב' סאבא למעשה מונתה בהליך בלתי חוקי ובהתאם להוראות משרד החינוך החלות גם על בית הספר, וברי כי מנהלת חטיבה כפופה למנהלת תיכון. כלומר, גב' סאבא היא זו אשר אמורה היתה לשתף פעולה עם המבקשת, ולא ההפך.

11. במסגרת בקשתה אף תיארה המבקשת את תרומתה לבית הספר, השקעתה, השבחים להם היא זכתה בתקופת העסקתה, ואף צירפה אסמכתאות המלמדות על פועלה.

12. באשר להליך השימוע והחלטת הפיטורים, הוסיפה המבקשת וטענה כי לד"ר דאו היה יד במסע הפיטורים, עת שהוא נהג להתערב בהחלטות יומיומיות בבית הספר שהמשיבים מעולם לא נהגו להתערב בהן, והעמיד בפני המבקשת דרישות שברור היה כי לא היה ניתן לבצען בעיתוי שהן ניתנו. לטענתה, ד"ר דאו לא העמיד לרשות המבקשת זמן סביר לביצוע המטלות ומיהר לשלוח למבקשת זימון לשימוע.

13. עוד היא טוענת, כי הזימון לשמוע עצמו נמסר לה רק ביום 23.5.2016, ולא בתאריך שבו הוא נרשם – 21.5.2016 . המדובר גם במועד שבו המבקשת היתה שרויה בתקופה עמוסה של בגרויות בבית הספר, והמשיבים בחרו להזמינהּ לישיבת שימוע במועד שבו היא לא היתה יכולה להתייצב מפאת עבודתה. בהמשך, נאלצה המבקשת לרשום בכתב את השגותיה לטענות שהועלו במכתב השימוע. המבקשת עוד מפנה לנימוקים אשר הועלו במסגרת ההזמנה לשימוע – לטענתה, המדובר בנימוקים שאין בהם כל טעם מקצועי או פדגוגי או כזה הנוגע לניהול בית הספר. המדובר גם בטיעונים ללא כל אסמכתאות בצידן.

14. זאת ועוד – לטענתה, החלטת הפיטורים עצמה מנוגדת לכללי הצדק הטבעי ופסולה מיסודה. השימוע לא נערך בפתיחות לב ולא נערך בתום לב. כמו כן, לא ניתנה לה הזכות לעיין בראיות שברשות המשיבים אשר לכאורה היוו בסיס לפיטוריה, כאשר פחות מיממה לאחר מועד השומע קיבלה הודעה לאקונית על סיום העסקתה ללא התייחסות עניינית לתגובתה בכתב. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת, כי הפיטורים מנוגדים לכללי מנהל ציבורי תקין משלא בוצעו בהליך רב שלבי לאחר בדיקות ובחינות יסודיות, וללא היוועצות עם ארגון המורים.

15. לסיכום טענותיה ולגופו של עניין, טוענת המבקשת כי הנזק שיגרם לה ככל שלא יינתנו לה הסעדים המבוקשים הינו עצום, בלתי ניתן לכימות ובלתי הפיך, שכן, מעמדה ופרנסתה עלולים להיפגע.

16. לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה ולו מן הטעם כי בקשה כגון זו שלפנינו נמחקה בהליך קודם. זאת ועוד, לטענתם, אין להחיל בענייננו את הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף החינוך ו/או את הוראות תקנון שירות עובדי ההוראה, לרבות נהלי משרד החינוך, ובעת מינויה של המבקשת הובהר לה כי תנאי עבודה החלים במשרד החינוך אינם חלים עליה.

17. עוד טוענים המשיבים, כי ההחלטה על סיום עבודתה של המבקשת היתה מבוססת על ראיות מוצקות, המוכיחות כי היא אינה מתאימה להמשיך בתפקידה בשל חוסר שיתוף פעולה בינה לבין המשיבים. לטענתם, טובת בית הספר חייבה את סיום העסקתה.

18. המשיבים מתכחשים לטענות המבקשת לגבי הליך השימוע. לטענתם, הליך השימוע נעשה כדין, ואף אם נפל בו פגם כלשהו, עניין שהינו מוכחש, עדיין אין בכך הצדקה לביטול הליך הפיטורים. עוד הם טוענים, כי המבקשת היא זו אשר בחרה שלא להגיע לישיבת השימוע, אשר אף נדחתה לבקשתה, ואף נרשם לה במפורש במכתב מיום 26.5.2016 כי אין מניעה לדחות את ישיבת השימוע שנקבעה ליום 30.5.2016 , ובלבד שתסכים למתן ארכה למתן החלטתם. המשיבים פעלו בהתאם לנוהג אשר אומץ אצלם, להודיע על סיום עבודה 3 חודשים טרם סיום שנת הלימודים, ולא יאוחר מיום 31.5 בכל שנה, וכך גם נהגו המשיבים בעניינה של המבקשת.

19. זאת ועוד, טוענים המשיבים כי סיכויי תביעתה של המבקשת הנם נמוכים וגם אם תביעתה תתקבל הרי שקיים ספק באשר לסעד שייפסק. מבחינת מאזן הנוחות הרי שזה נוטה לטובתם, שכן המבקשת לא ציינה איזה זכות מזכויותיה עלולה להיפגע, ואף אם יתברר שנפלו פגמים בהליך פיטוריה, הרי שהיא תוכל לקבל פיצויים. מעבר לכך, הרי שבין הצדדים קיים משבר אמון, כך שככל שתתקבל הבקשה ייגרם נזק גדול לבית הספר בכל רבדיו.

20. יתרה מזו, ככל שיינתן צו זמני והמבקשת תזכה במשרה אליה היא ניגשה כמועמדת, ייווצר מצב שמצד אחד המשיבים לא יוכלו למנות מנהל תחתיה, ומאידך המבקשת ממילא תעזוב את המשרה בבית הספר בעיצומן של ההכנות לשנת הלימודים הבאה. משכך, דווקא למשיבים ייגרם נזק שלא ניתן יהיה לפצותו בכסף.

ד. התשתית הנורמטיבית

21. התשתית הנורמטיבית ביחס להליכים זמניים – תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

22. בהתאם לפסיקה, התנאים המצטברים למתן סעד זמני הינם כדלקמן (דב"ע 3-77/98 אבו עראר – המועצה המקומית ערערה , ניתן ביום 21.5.1998, וראו גם בע"ע 30914-04-10 בוסי – רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן ביום 12.9.2012):

"שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני:
א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.
ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.
ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה."

ה. הכרעת בית הדין בבקשה

23. לאחר ששמענו כאמור לעיל ביום 6.7.2016 את העדים בהליך הזמני, עברנו על כלל המסמכים הקיימים בפנינו נכון לעת הנוכחית, ואף שמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות. אלה הם הנימוקים המצטברים מדוע שלא ליתן את הסעד המבוקש בהליך הזמני שלפנינו.

24. ראשית, היות שבית הספר שבנדון מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי, הרי שיש לבחון את החלטת המשיבים לאור כללי המשפט המינהלי. ראו בהקשר זה קביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת צויזנר ( ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני - כל ישראל חברים בתל-אביב-יפו – צויזנר, פד"ע לו 438), שם דובר בעניינו של בית הספר "אליאנס" שבתל-אביב, שגם הוא היה מוגדר בפסק הדין כמוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי. בית הדין הארצי קבע שם, כי לנוכח אופייה המיוחד של חברת בית הספר כגוף דו-מהותי, הרי שבחינת החלטת הפיטורים של מנהל בית הספר תיעשה על רקע העקרונות הכלליים של משפט העבודה ולאורם של כללי המשפט המינהלי.

25. במקרה שלפנינו, היות שהחלטת המשיבים במקרה שלפנינו ובעניינה של המבקשת הינה החלטה מינהלית, הרי שלכאורה אין להתערב בה בשלב הנוכחי, וזאת כל עוד הוכחו הנימוקיים הראויים לביטול החלטה מינהלית, וכפי שנקבע בדין. ביחס לכך נזכיר גם מושכלות יסוד לגבי הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית. על-פי ההלכה הפסוקה, אין בית הדין ממיר שיקול דעתו של בעל הסמכות בשיקול דעתו הוא. כאשר מדובר בביקורת על שיקול הדעת המהותי של בעל הסמכות, המתייחסת לתוכן ההחלטה עצמה, בית הדין ימנע מלבחון את תבונתה של ההחלטה או את יעילותה ויגביל עצמו לבדיקת חוקיותה על-פי העילות ואמות המידה שהתגבשו לכך במסגרת המשפט המנהלי ( ראו ע"ע (ארצי) 382/08 בן מנחם – מדינת ישראל , ניתן ביום 9.7.2009 והאזכורים שם).

26. כבר נאמר ביחס לכך כי "דבר אחד נעלה מכל ספק והוא שביהמ"ש לא ינסה לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסכמת ולא יכפה את דעתו על אלה שהמחוקק נתכוון לסמוך על תבונתם והגיונם, על ידיעתם ועל ניסיונם בחיי המעשה; בקיצור – על שיקול דעתם הם המבוסס על ידיעת המצב לאשרו מכל הבחינות והתנאים... " (ע"א 311/57 י"מ נגד מ. דיזנגוף ושות' (שיט) בע"מ, פד"ע יג' (2) 1026, 1029). קרי – בית הדין לא יתערב בהחלטה אלא אם נמצא, כי היא ניתנה בחריגה מסמכות או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין (ראו גם שוב בפרשת צויזנר).

27. נזכיר עוד בהקשר זה, כי לאור בחינת החלטת המשיבים ביחס למבקשת כאקט מינהלי, הרי שלזכות המשיבים עומדת בשלב הנוכחי חזקת תקינות המעשה המנהלי, לאמור – חזקה היא כי מעשיה והחלטותיה התקבלה כדין, אלא אם הוכח, ובשלב זה דרושה אף מידה מוגברת של הוכחה, כי נפל פגם בפעילותה. כזו לא הוכחה, ולו לכאורה. לעניין זה ראו י. זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב 920; דב"ע מו/4-29 פרושן – מועצת פועלי חיפה, פד"ע יז 463, בעמ' 469; דב"ע נג/3-228 סעדי – המל"ל, עבודה ארצי, כרך כז(1) 140; דב"ע נא/01-18 המל"ל – אבוזגלו, עבודה ארצי, כרך א(1) 245; דב"ע נה/0-14 גדות תעשיות פטרוכימיות – המל"ל, פד"ע כח 514, בעמ' 526; דב"ע נא/3-95 איגוד ערים לשירותי כבאות – ויסמן, עבודה ארצי, כרך א(2) 7; דב"ע נו/2-2 לוג'יק בע"מ – וולשטיין, פד"ע כט 560, בעמ' 563.

28. שנית, אנו סבורים כי המבקשת לא הוכיחה את זכותה לקבל סעד כלשהו מבית הדין בשלב הנוכחי. ודוק – כבר נקבע כי על המבקש צו זמני, להוכיח זכות כה חשובה אשר יש להגן עליה טרם בירור התביעה, דהיינו, כי הנזק אשר ייגרם לו/לה מדחיית הבקשה הוא כה רב ו/או בלתי הפיך, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם בית הדין ייעתר לבקשה. במקרה שלפנינו, ולאור הראיות הלכאוריות שהוצבו בפנינו במסגרת ההליך הזמני, המבקשת לא הוכיחה את זכותו לקבל סעד ולוּ לכאורה.

29. זאת ועוד, בשלב הנוכחי אנו דוחים את טענת המבקשת כי יש לבחון את פיטוריה לפי הנהלים הקבועים ביחס לעובדי הוראה המועסקים על ידי רשויות מקומיות ומשרד החינוך, וכקבוע גם, בין היתר, בתקנון שירות עובדי הוראה. בית הספר שבו עסקינן הינו, כאמור לעיל, מוסד מוכר שאינו רשמי, כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג -1953. התנאים להכרת בית ספר כמוסד "מוכר" נקבעו בתקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי, שהותקנו מכוח חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. בתקנה 3(א)(6) לתקנות אלה, נקבע אחד התנאים להכרה, כדלקמן: " משכורות המורים והעובדים במוסד הוא לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".

30. כלומר, בהיותו של בית הספר מוסד מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, הרי שאחד התנאים להכרה בו כ"מוסד מוכר" הינו כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רשמיים. על פי ההלכה הפסוקה, אף שתקנה זו – במקורה – עוסקת במישור היחסים שבין המוסד לבין משרד החינוך, יכולים עובדי המוסד החינוכי לבסס עליה טענה בענין רכיבי שכרם (ראו דעת הרוב בע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – בוסי, ניתן ביום 2.10.2011).

31. אולם, אין משמעה של עובדה זו, ו/או בעובדה שבית הספר כפוף פדגוגית למשרד החינוך, כי המשיבים מחויבים להליכי ונהלי הפיטורים של משרד החינוך. בהקשר זה, ראו למשל בג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69, שם נקבע כדלקמן, וביחס להבדלים בין מוסדות חינוך רשמיים ומוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים: "נורמות החלות על בתי-ספר "רשמיים" לא תחולנה מעצמן על בתי-ספר מוכרים לא רשמיים, אלא אם יוליך אותן השר באותו צינור-מוליך-נורמות, וככל שיוליך אותן...".

32. מבג"צ רשת גני חב"ד ניתן ללמוד, כי הנורמות והכללים החלים על מוסדות חינוך ממשלתיים, אינם חלים על מוסדות חינוך פרטיים מוכרים, אלא בהינתן הנחיה והוראה מפורשת של משרד החינוך. ראו גם, בהקשר דומה, בסעיף 48 לפרשת צויזנר, שצוטטה דלעיל: "לנוכח מכלול נסיבות אלה אין ניתן לקבוע כי התקנון וקובץ ההוראות הם המסגרת הנורמטיבית החלה על מערכת היחסים שבין המנהל לחברת בית הספר, או שמחייבים הם בהוראותיהם מתוקף תחולה מכללא בחוזה האישי של המנהל. על כך ניתן ללמוד גם מעצם הליכי הפיטורים הקבועים בהם, שאין ניתן לראותם כחלים על מערכת יחסי עבודה כגון זו שבענייננו, בין המנהל לבית הספר, אף לא הלכה למעשה. ונבאר להלן".

33. כן ראו בסעיפים 52-51, שם: " ...התקנון וקובץ ההוראות אינם המסגרת הנורמטיבית המחייבת ביחסי המנהל וחברת בית הספר, ואין ניתן לראותם כחלק אינטגרלי ומחייב בהתקשרות החוזית שבין הצדדים. בתוך כך, בחינת ההליכים לפיטוריו של מנהל על-פי הקבוע בתקנון ובקובץ ההוראה מעלה כי הוראתם של אלה אינה חלה על מנהל בית הספר שבו אנו מדברים ובנסיבותיו. על-כן אין לפסול את הליך פיטוריו של המנהל או את החלטת הפיטורים שהתקבלה בעקבותיו רק משום שלא מילאה אחר ההליכים הנדרשים להתקיים לפי האמור בתקנון ובקובץ התקנות. לאור מסקנתו דלעיל ניתן לקבוע כי המסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי המנהל וחברת בית הספר יסודה בהתקשרות החוזית שביניהם. התרתה של ההתקשרות הזו בדרך של פיטורים מחייבת, בעניינו, קיומו של הליך שימוע כדין טרם קבלתה של החלטת פיטורים".
34. כן ראו בפסיקת בתי הדין האזוריים, ולמשל בפסיקתו של מותב בראשות כב' השופט קאסם, בפ"ה (נצ') 23199-07-13 זהר – בית ספר המשיח האוונגלי האפיסקופלי (ניתן ביום 10.9.2014), שם נקבע בסעיף 23 כדלקמן: "לדעתנו, מבלי לקבוע מסמרות, גם אם רכיבי השכר השונים מכח תקשי"ר עובדי הוראה ומכח ההסכמים הקיבוציים השונים שחלים על מורים במוסדות רשמיים אמורים לחול על עובדי הנתבע, ויש להם זכות לתבוע את הנתבע בהסתמך על כך – אין הדבר מביא לקביעה שהליכי הפיטורים אמורים להיעשות באותו אופן. על כן, אין אנו רואים את הנתבע כמי שכפוף להליכי הפיטורים שנקובים בתקשי"ר עובדי הוראה ו/או בהסכמים הקיבוציים החלים על עובדי ההוראה שהנתבע אינו צד להם...". ראו בדומה גם בפסיקה שניתנה במותב בראשות אב"ד בסע"ש ( נצ') 32677-06-14 ספורי – בית הספר הבפיטיסטי בנצרת, ניתן ביום 13.4.2015, וכן עב' (י-ם) 2140/02 ג'ילדה – בי"ס אלפריר, ניתן ביום 28.2.2007, מותב בראשות כב' השופטת אגסי.

35. ודוק – גם ב פ"ה ( נצ') 29173-06-13 מרג'יה – בית הספר סנט ג'וזף (ניתן ביום 25.8.2013, מותב בראשות כב' השופט חיים ארמון), ואשר מצוטט בסעיף 193 לבקשה, צוין בדומה כי "... גם אם רכיבי השכר השונים מכח תקשי"ר עובדי הוראה ומכח ההסכמים הקיבוציים השונים שחלים על מורים במוסדות רשמיים אמורים לחול על עובדי הנתבע, ויש להם זכות לתבוע את הנתבע בהסתמך על כך - אין הדבר מביא לקביעה שהליכי הפיטורים אמורים להיעשות באותו אופן. על כן, אין אנו רואים את הנתבע כמי שכפוף להליכי הפיטורים שנקובים בתקשי"ר עובדי הוראה" (סעיף 53 לפסק הדין, דגשים לא במקור).

36. נזכיר בהקשר זה, כי משרד החינוך היה חלק מההליך הקודם, במהלכו פנתה המבקשת לבית הדין כנגד פיטוריה (סע"ש 16677-06-16). במסגרת הליך זה, הגיש ביום 8.6.2016 משרד החינוך תגובה לבקשה, ובה ציין, בין היתר, כי "בית הספר "אלמוטראן" הינו בבעלות המוטרנות היוונית קתולית עכו חיפה ואשר הגליל חיפה (המשיבה 2. מדובר בבית ספר "מוכר שאינו רשמי".... בית הספר מפוקח על ידי משרד החינוך מכוח חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, כאשר תחומי הסמכות נקבעו בתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי"ז-1956 וכן התקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ג-1953. יצוין כי פיקוח המדינה על המוסדות "המוכרים שאינם רשמיים" נעשה בהיבטים שונים, ובהם פיקוח פדגוגי, בטיחותי, תברואתי, בחינת הבסיס הכספי לקיום המוסדות ועוד". עוד הבהיר משרד החינוך, כי הוא אינו חלק מהליך מינוי מנהלים בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים (עניין זה עולה גם ממכתבו של מפקח משרד החינוך, ד"ר פראג', המצוטט בסעיף 48 לבקשה), וכי הוא אף לא היה חלק מהליך הפיטורים של המבקשת, והוא עודכן על כך בדיעבד. הנה כי כן, טענותיה של המבקשת לא נתמכו בשלב זה על ידי משרד החינוך.

37. כאמור לעיל, גם בכתב המינוי של המבקשת עצמה ואשר ניתן ביום 27.9.2011 , צוין בלשון מפורשת כי "... [ש]על יחס העבודה בינך לבין המוטרנות (ובית הספר) לא יחול תקנון שירות עובדי הוראה ו/או התקנות וההוראות החלים על עובדי משרד החינוך".

38. המבקשת אף העלתה טענות כלפי ניסיונו ויכולותיו של ד"ר דאו לקבל החלטה בעניינה, וכאשר לטענתה אין המדובר באיש חינוך. נבהיר, כי לשיטתנו, לכאורה אין ממש בטענה זו. הוכח ל שיטתנו במידה מספקת עד כה, כי לד"ר דאו יש ניסיון הן בחינוך, והן בתחומי ידע רלוונטיים לתחום ניהול ההוראה בחינוך הכנסייתי.

39. כך ובין היתר ובאשר לרקע האישי שלו, העיד ד"ר דאו כי "אני מלמד דת נוצרית ואזרחות לחטיבה עליונה וגם רכז פדגוגי בבית הספר "טרה סנטה" ששייך למנזר הפרנסיסקאני", והבהיר כי הוא מלמד אזרחות "יותר מ-6 שנים, קיבלתי תעודת הוראה מטעם מכללת אורנים לפני שנתיים, אך אני לימדתי כל הזמן... אני דיין בבית הדין הכנסייתי, יש לי תואר במשפטים מקריית אונו ותואר שלישי במשפט הקאנוני ותואר ראשון בפילוסופיה ותואר ראשון בתיאולוגיה" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 9, שורה 21, עד עמ' 10, שורה 5).

40. עוד הוא הבהיר ביחס לתפקידיו בכנסיה, כי הוא מכהן כנשיא בית הדין לערעורים משנת 2003 ועד היום, ואף משמש כראש הוועדה שאחראית על המשפחות, וגם מכהן ככהן דת בדיר-חנא (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 17, שורות 14-11. כן ראו בהקשר זה סעיפים 2 ו-3 לתצהירו מיום 5.7.2016, המשמש כנספח לתגובת המשיבים). לדעתנו, לא הוכח בשלב הנוכחי כי המדובר בניסיון שאיננו רלבנטי כלל ועיקר באשר למערכת הפדגוגית בכללותה ו/או בית הספר בפרט .

41. ביחס לכשירות בעלי התפקיד במשיבה 1 לקבל החלטות בתחום הפדגוגי והאופן שבו הוא יכול להעריך את עבודתה של המבקשת , ציין עוד ד"ר דאו, כי "ההערכה לא מצריכה ידע ספציפי בכל פריט ופריט בחינוך. שנית, אני פונה גם למערכת החינוך בארצות הברית ששם אנשי עסקים מנהלים את בתי הספר, מה שאני רוצה להגיד כי צריך היגיון וידע בפדגוגיה וגם במשפט והשילוב ביניהם עם שכל ישר יכול להעריך את התפקוד. יש לא לשכוח שיש וועדה פדגוגית במוטרנות שהתמנתה על מנת לעזור לי בתפקיד שלי וכולם אנשים בכירים במערכת החינוך" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 12, שורות 17-13) .

42. עוד הוא ציין, כי לדעתו, הגורמים האחראיים במשיבה 1 אינם צריכים לעמוד בתנאי הסף הנדרשים על ידי משרד החינוך לניהול בית הספר, ובכלל זה מעבר קורס ניהול, שכן "אנו מחפשים אנשים ראויים שמשקפים את הצביון המיוחד לבתי הספר הכנסייתיים. לכן יש מספר דוגמאות ולמשל המנהל שלי בטרה סנטה, אין לו את התנאי הזה" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 11, שורות 17-15 , וראו גם עמ' 15, שורות 7-4). תשובות אלה מקובלות עלינו, בשלב הנוכחי של התיק.

43. השימוע שבוצע למבקשת – יחד עם הדברים שנאמרו בהחלטה זו ביחס להליכי הפיטורים של עובדי הוראה במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, ברי כי המשיבים אינם משוחררים לחלוטין מכללים כלשהם בהליכי פיטורים, והדבר נכון בעיקר לעיקרי היסוד של משפט העבודה, כגון ביצוע שימוע וכיו"ב, וכפי שצוין כאמור לעיל בפרשת צויזנר.

44. בהקשר זה, ראו בג"צ 4363/00 וועד פוריה עלית נ' שר החינוך, פ"ד נו(4) 203, שם נקבע כי: "בית הספר הינו בית ספר מוכר שאינו רשמי ומאוגד כתאגיד בתחום המשפט הפרטי. עם זאת ניתנו לו סמכויות מכוח דיני החינוך להעניק חינוך חובה לתלמידים שהרשות הציבורית אחראית לספקו במסגרת הפונקציה השלטונית שהיא ממלאה. התפקיד הכרוך בכך הוא בעל אופי ציבורי מובהק. הפעלת הסמכויות הכרוכות בביצוע תפקיד זה נובעת מדיני החינוך ומהמדיניות שהרשות המוסמכת מתווה מכוחם. הכפיפות לתנאים בדבר הפעלת תכניות לימוד העונות למטרות החינוך הממלכתי, והכפיפות מכוח החוק למדיניות משרד החינוך בתחומי המינהל והכספים הופכות את המוסד המוכר לגוף המבצע את עיקר תפקידו על-פי דין. במקרים רבים, וגם בענייננו, המוסד המוכר נתמך מכספי מדינה. בביצוע תפקידו כמקנה חינוך חובה לתלמידים כפוף בית הספר לכללי המשפט הציבורי גם בהיותו יציר המשפט הפרטי".

45. גם בית הדין הארצי לעבודה אימץ גישה זו – ראו למשל בע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי – בן נון , ניתן ביום 21.8.2008, שם נקבע כדלקמן: "מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים... הם בעלי סממנים ציבוריים מובהקים... לפיכך, בחינת תקינות הליך פיטוריו של המנהל תעשה על יסוד העקרונות הכלליים של משפט העבודה ולאור עיקרי הצדק הטבעי וכללי המשפט הציבורי והמינהלי".

46. ביחס לכך נעיר, כי הוכח בפנינו בשלב הלכאורי שבו אנו נמצאים, כי הליך השימוע של המבקשת נעשה בצורה נאותה. המבקשת זומנה לשימוע ובחרה להיעדר ממנו, וזאת ללא הצדק סביר, ובחרה לשלוח מכתב מפורט עם טענותיה. המבקשת טענה בהקשר זה באותו דיון (וראו גם סעיף 77 לבקשה בהליך הנוכחי), כי היא היתה צריכה להיות נוכחת כגורם ניהולי בבגרות של התלמידים במקצוע הביולוגיה, אולם היא לא נתנה הסבר מדוע ולמה היא לא חיפשה מחליפ/ה לעניין זה.

47. המבקשת העירה בצורה לא-מספקת, עוד בהליך הקודם שנוהל בפני בית הדין בעניינה, כי "... [ו]יש לאנשים את התכניות שלהם. לשאלת בית הדין האם ביררתי עם הסגן אם הוא יכול להגיע, אני משיבה בשלילה. לא ביררתי איתו וקשה מיום ליום לברר דבר שכזה במיוחד כאשר המדובר בשעות אחה"צ" (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.2016 בסע"ש 16677-06-16, עמ' 4, שורות 6-3). בשלב זה, דומה לכאורה כי המדובר בוויתור על התייצבות בפועל בשימוע, תוך כדי הסתפקות בטיעון בכתב.

48. מכל מקום, אין חולק כי המבקשת העבירה התייחסות שלשיטתה היתה מנומקת וביחס לכוונת המשיבים לפטר אותה, באורך של 7 עמודים (סעיפים 88-86 לבקשה), כך שאין חולק כי עמדתה המפורטת אכן הוגשה.

49. באשר למועד השימוע, הסביר בא-כוח המשיבים כי המדובר בתאריך שנבחר לאחר שהמבקשת ביקשה לדחות את השימוע, ואף נעדרה מעבודתה בבית הספר, והסבריו בשלב זה נאמנים עלינו (פרוטוקול הדיון מיום 9.6.2016 בסע"ש 16677-06-16, עמ' 4, שורה 19, עד עמ' 5, שורה 6).

50. שלישית, נפנה למאזן הנוחות, שלו ניתן משקל נכבד ובמיוחד בדיון בסעד זמני. גם בהקשר זה, הגענו לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות פועל אף הוא לחובת המבקשת, שכן גם אם צודקת המבקשת בטענותיה – דבר המוטל לעת עתה בספק רב, כאמור לעיל, הרי שהסעד אותו היא דורשת לקבל, יכול להשתלם במסגרת ההליך העיקרי ובצורת פיצוי כספי (ראו בהקשר זה גם סעיף 219 לכתב התביעה בתיק העיקרי, ובהתייחס לסעדים הכספיים שהועלו שם).

51. בנוסף, לאחר ששמענו את המבקשת מחד ואת ד"ר דאו מנגד, וזאת כבר בשני דיונים שנוהלו בפנינו, ועיינו בכלל החומר הרב שהגישו הצדדים עד כה לעיוננו, הן בכתבי הטענות והן בנספחים הרבים שצורפו, למדנו כי קיים נכון להיום קרע משמעותי במערכת היחסים. זאת, בין המבקשת מצד אחד לבין המשיבים מצד שני, ובכלל זה ד"ר דאו. הצדדים מטיחים האחד בשני האשמות קשות, וברי כי במצב דברים זה קיים קושי ניכר לנהל את בית הספר ולתפעלו כשורה.

52. לעניין שבנדון ראויות מילותיו של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת צויזנר שכבר הוזכרה דלעיל, שם הפך בית הדין הארצי את קביעתו של בית הדין האזורי לגבי אכיפת יחסי עובד-מעסיק בין מנהל בית ספר לבית הספר. בית הדין הארצי ציטט את קביעת בית הדין האזורי, כי "בחודשים האחרונים דמה בית הספר העל יסודי 'כל ישראל חברים' בתל-אביב, על כ-1700 תלמידיו וכ -130 מוריו, לספינה מפוארת המיטלטלת בסערה. הטלטלה העזה לא נגרמה מבחוץ – על ידי גלי הים, אלא בספינה פנימה – עקב מחלוקות קשות בין המורים – הצוות, לבין המנהל – הקברניט הותיק, שניווט את הספינה בהצלחה משך שנים רבות לפני כן".

53. כך הוא הנכון גם בענייננו, ודוק – גם לשיטתה של המבקשת עצמה, אשר תיארה בכתבי טענותיה את הקרע שיש לה במערכת היחסים עם ד"ר דאו, אשר גם נשאל בחקירתו הנגדית על ידי בא-כוח המבקשת לגבי פיטורים של מורים ועובדי הוראה אחרים בבית הספר. כלומר – גם לשיטת המבקשת, וברמה הלכאורית ובמצב הדברים הנוכחי כרגע, הרי שמצבו של בית הספר אינו תקין.

54. מצד אחד, המשיבים טוענים כי המבקשת אינה מתנהגת כשורה וכאשר ד"ר ראו ציין כי " השנה המחלוקת הינה אחרת וזה אי-שיתוף הפעולה המובהק שאי אפשר להמשיך הלאה" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 15, שורות 15-14). גם בתגובת המשיבים לבקשה צוין בהאי לישנה, כי "... קיים חוסר אמון מוחלט בין המשיבים לבין המבקשת. איך תוכל המבקשת לתפקד ולהתנהל בהיעדר יחסי אמון מינימאלי בינה לבין הממונים עליה לרבות הממונה הישיר עליה" (סעיף 51 לתגובה, כן ראו סעיף 39 לתצהירו של ד"ר דאו).

55. מצד שני, המבקשת מצידה טוענת כי "אנו ענינו על כל הדוא"ל שהוא שלח, ומצד שני הדוא"לים שאנו שלחנו אליו לא קיבלנו שום מענה עליהם" (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 3, שורות 24-23 , וראו גם בתחילת עמ' 4 לפרוטוקול). הנה כי כן, כל צד מטיח האחד בשני האשמות כאלה או אחרות, אולם ברי כי לשיטת שניהם, המערכת אינה מתפקדת כראוי.

56. בשלב הנוכחי, נחה דעתנו כי הוכחו כשלים לכאורה בתפקודה של המבקשת, ובמיוחד לגבי אי-שיתוף הפעולה עם גורמי המשיבים , ובכלל זה ד"ר דאו. המבקשת הודתה בחקירתה הנגדית, כי בחלק מהנושאים – כגון מינוי רכזי המקצוע, היא פעלה באופן עצמאי ולפי שיקול דעתה, ולא התייעצה עם ד"ר דאו (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 9, שורות 4-1).

57. ד"ר דאו ציין מצידו מספר דוגמאות לאי-שיתוף הפעולה מצידה של המבקשת וללא יידוע שלו, כגון נושא מגמת הדיפלומטיה ותקשורת בינלאומית, הפיכת בית הספר לבית ספר קהילתי ורכזי המקצוע (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 15, שורות 22-19. ראו גם סעיפים 18-15 לתצהירו).

58. עוד הוא ציין, כי באשר לחלק מהנושאים – כגון פתיחת מגמת הדיפלומטיה, הרי שגם אם המבקשת קיבלה אישור על כך מקודמו בתפקיד, הרי שמצבו הכספי של בית הספר השתנה בשל קיטון במספר הכיתות, ולכן צריך לבחון נושא זה מחדש (פרוטוקול הדיון מיום 6.7.2016, עמ' 16, שורות 5-2. ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 9.6.2016 בסע"ש 16677-06-16, עמ' 5, שורה 18, עד עמ' 6, שורה 8. כן ראו סעיפים 22-20 לתצהירו).

59. אנו סבורים על כן, כי הוכח בפנינו לכאורה ובמצב הדברים הנוכחי (ודוק – ייתכן כי קביעה זו תשתנה בהליך העיקרי), כי החזרתה של המבקשת לעבודה, רק תחריף ותעמיק את הקרע שבנדון, ותוביל לפגיעה אנו ּשה ביכולת של כלל המערכת לנהל את בית הספר. יש גם לזכור, כי מעבר לכך שהמדובר במערכת יחסי עבודה, הרי שהמדובר גם במערכת חינוכית שצריכה לתפקד לטובת התלמידים, ובמצב שכלל אין שיתוף פעולה בין הגורמים העומדים בראש המערכת, הרי זו לא תצליח לתפקד כשוּרה.

60. נציין עוד בהקשר זה, כי הגם שקביעת בית הדין הארצי בפרשת צויזנר ניתנה לפני כ-15 שנים, הרי שגם בבג"ץ 4485/08 ‏‏אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב, ניתן ביום 9.3.2009, שב וקבע בית המשפט העליון, כי עדיין "דרך המלך במקרה של הפרת חוזה עבודה הייתה ועודנה במתן סעד של פיצוי כספי ולא במתן סעד של אכיפת יחסי העבודה. ואולם, כאמור, הגישה בעניין זה אינה נוקשה כבעבר אלא גמישה מעט יותר" (סעיף 13 לפסק הדין). ראו בהקשר זה גם בבג"ץ 1719/11 פונדקי נ' בית הדין האזורי לעבודה, ניתן ביום 19.11.2013.

61. רביעית, בקשתה של המבקש ת לוקה בשיהוי ניכר וחמור. במקרה שלפנינו, אין חולק וכעולה מ הבקשה עצמה, כי הבסיס לפיטורים הינו מכתב המשיבים מיום 31.5.2016. המבקשת ידעה מטבע הדברים על החלטת המשיבים, שכן היא פנתה לבית הדין במסגרת סע"ש 16677-06-17, אשר נדונה בפני מותב בראשות אב"ד, ואשר נמחקה ביום 9.6.2016 בהסכמת הצדדים, לאחר שנערך דיון ארוך ומפורט בבקשה הקודמת .

62. חרף האמור לעיל, המבקשת טרחה לפנות שוב לבית הדין רק ביום 30.6.2016 – 21 יום לאחר מכן . המבקשת אף לא נתנה מענה בבקשתה מה קרה בפרק זמן זה. ניתן לטעון כי התנהגותה של המבקשת בהליך הראשון, ובעיקר כאשר עסקינן בהליך זמני דחוף, וכנגד פיטוריה, מבטאת ויתור על הסעד הנדרש בהליך הזמני. מכל מקום, אף אם לא תאמר כן, הרי שהמדובר לטעמנו בשיהוי, כאשר המבקשת למעשה פנתה לבית הדין רק ביום 30.6.2016, ובגין החלטה שניתנה כאמור לעיל כבר ביום 31.5.2016.

63. לעמדתנו, המדובר בשיהוי ניכר, ובמידה שהמבקשת סברה כי המדובר בפגיעה כה קשה, היה עליה לפנות מחדש לבית הדין במועד מוקדם יותר ובמהלך חודש 6/2016 . בהקשר זה נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע 96-4/98 אבו עראר – המועצה המקומית ערערה בנגב, עבודה ארצי כרך ל"א, 149, לאמור: "ככלל, מבקש שהשהה את בקשתו, אינו יוצא ידי החובה לשכנע את בית הדין בדוחק הנסיבות שיש בהן כדי להצדיק את התערבותו בהליך ביניים, שהרי בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהסעדים הזמניים חיוניים ושנתינתם אינה סובלת דיחוי". כלומר, סעד של צו זמני ו/או קבוע כאמור לא יינתן למי שהיתה לו הזדמנות לתבוע את זכויותיו ולא פנה לבית המשפט תוך זמן סביר. ברי, כי איחור בהגשת בקשה, כפי שעולה בענייננו, עלול לחסום אותה.

64. יודגש, כי קביעה זו נכונה, אפילו אם פעלה המבקש ת בתום לב מבחינתו. ראו לעניין זה בספרו של וינוגרד צווי מניעה, עמ' 118-111; ע"א 343/62 פוליטי נ' החברה לשיכון, פד"י יז(1) 395; בג"צ 453/84 איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פד"ע לח (4) 615, 621). דברים אלו נכונים יתר שאת, ונקבע כי בית הדין לא ייעתר לבקשה, אם זו הוגשה מתוך שיהוי הנובע ממחדלו של המבקש, הן בשל רשלנות והן בשל הזנחה. ראו לעניין זה בדב"ע נא/3-69 אנושי – עיריית חולון; בש"א (ת"א) 2912/00 גולדה שטיחים בע"מ – אברהם.

65. על-כן, ומשעה שהמבקשת השה תה את בקשתה השניה לסעד זמני, ולא יצאה ידי חובתו כדי לשכנע את בית הדין בדוחק הנסיבות – משעה שפעל ה היא בעצמה בניחותא, הרי שבעצם השיהוי יש משום ראיה לס תור את טענתה שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי. ראו לעניין זה רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית נ' אשרז עיבוד נתונים, פד"י מז(1) 45.

66. חמישית, נימוק נוסף לאי-מתן הצו הזמני הינה העובדה שהסעדים המבוקשים על ידי המבקשת בתביעה הראשית , הינם זהים בעיקרם לסעד העיקרי המבוקש בהליך הזמני שלפנינו – קרי, ביטול הפיטורים (וראו בהקשר זה סעיף 221 לכתב התביעה בתיק העיקרי). גם בהקשר זה כבר נקבע, כי בית הדין אינו ממהר ליתן צו זמני שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתביעה הראשית, והוא ינקוט זהירות יתירה במתן הסעד הזמני המבוקש. לעניין זה ראו בר"ע 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פ"ד מה (4) 225.

ו. לסיכום

67. לסיכום – לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות.

68. לגבי הוצאות – המבקשת תישא בשכר טרחת ב"כ המשיבים בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

69. להלן הוראות לגבי המשך ניהול התיק – המשיבים/הנתבעים יגישו כתב הגנה בתיק העיקרי, וזאת עד ליום 1.9.2016. מזכירות – לעיוני ביום 2.9.2016 לבדיקת הגשתו. התיק נקבע לדיון מוקדם ביום 14.11.2016 בשעה 13.00, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. עד מועד הדיון המוקדם, ינהלו הצדדים ביניהם הליכי גילוי מסמכים, וכל בקשה בעניין זה יש להגיש לבית הדין עד 30 יום, טרם מועד הדיון.

70. ההחלטה ניתנת לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ו (20 יולי 2016), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (עובדים)

ד"ר טל גולן
שופט

נציג ציבור (מעסיקים)