הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 60900-10-17

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים): מר יעקב בר - אל

התובע:
ולייב מונד
ע"י ב"כ עוה"ד חאתם עואד
-
הנתבעת:
יוניפלקס מוצרי פי.וי.סי. (1988) בע"מ
ח.פ. 511344748
ע"י ב"כ עוה"ד לאלי אן

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת, מעסיקתו לשעבר, לשלם לו פיצוים בסכום של 337,203 ₪ (בערכי קרן) בגין רכיבים שונים המגיעים לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו אצלה, כאשר בין רכיבי התביעה, הוא עתר לסכום של 225,574 ₪ בגין הפרשי שכר ותוספת שעות נוספות.

2. מהלך הדיון-
בתאריך 07.06.18 התקיים, לפני כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ר. טרנר, דיון מוקדם מקיף במהלכו השמיעו הצדדים את טענותיהם, התייחסו זה לטענותיו של רעהו וענו לשאלות ביה"ד. בסיומו של הדיון, ניתנה החלטה בדבר השלמת ההליכים המקדמיים ובדבר הגשת תצהירי עדות ראשית וראיות.
בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים את תצהיריהם; מטעם התובע תצהיר עדות ראשית שלו ושל מר ארקדי פייגין (להלן: "מר פייגין") עובד לשעבר של הנתבעת אשר הגיש גם הוא תביעה נגדה בגין הפרשי שכר וזכויות נוספות שלטענתו לא שולמו לו (סע"ש 32080-01-17) תביעה שהוכרעה ואשר ניתן בה פסק דין (בהרכב חסר), ע"י ראש ההרכב כאן ונציג ציבור - מר אליאס ג'טאס, בתאריך 15.05.19 (להלן: " פס"ד פייגין"). ו אילו מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר חזי בורלקוב בעליה ומנהליה של הנתבעת (להלן: "מר חזי") וכן צורפה מטעמה חוות הדעת של רואה החשבון - מר רונן עובד בנוגע לרכיבי התביעה ולהפרשי השכר להם טוען התובע (להלן: "חווה"ד").
בתאריך 16.06.19, התקיימה, לפנינו, ישיבת ההוכחות, בפתחה, ובטרם החלה חקירת המצהירים, ובתגובת לשאלת ב"כ התובע "אני שואל את חברי האם הוא רוצה לחקור את המומחה שלנו" השיב ב"כ הנתבעת כי "מבחינתי חו"ד לא קיימת ולכן אין צורך לחקור את המומחה". בעקבות חילופי דברים אלו, טענו הצדדים ביחס לשאלה האם חוות הדעת שצירף התובע לכתב תביעתו אך לא צורפה לתצהיריו מהווה חלק מהראיות.
לאחר שבית הדין שמע את טענות הצדדים הוא נתן את ההחלטה הבאה:
"1. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי התובע לא קיים את החלטת ביה"ד מיום 7/6/18 כלשונה. אולם, אין במחדלו זה כדי להצדיק את שביקש ב"כ הנתבעת- שהדיון היום יתקיים כמתוכנן מבלי שלתובע תינתן אפשרות להגיש את חוות הדעת של המומחה מטעמו ו/או את שאר ראיותיו- אלו שצורפו לכתב תביעתו אך לא צורפו לתצהיריו.
2. ביה"ד ער לכך שהנתבעת ביקשה שוב ושוב כי הדיון היום ידחה בשל נסיבות מיוחדות - העברת מפעלה למקום אחר וחיוניות נוכחות מנכ"לה בזמן המעבר, ביה"ד היה נכון לדחות את הדיון אפילו לתחילת הפגרה אך מאחר והתאריכים לא התאימו לתובע והואיל וביה"ד לא רצה לדחות את הדיון למועד רחוק, דחה, הלכה למעשה את בקשת הדחייה של הנתבעת וקבע כי הדיון יתקיים היום כמתוכנן.
3. ביה"ד אינו מתעלם מהתרעומת שבוודאי חשה הנתבעת על המצב שנוצר, אולם, אין בכך כדי למנוע מהתובע את סיכויו להוכיח את תביעתו באמצעות חוות הדעת של המומחה מטעמו רק בשל התקלה שארעה אצלו, תקלה שגם אם היא קשה, אין בה כדי להצדיק את ההתעלמות מחוות הדעת.
4. לנוכח האמור לעיל ובשים לב לאילוצי יומנו של ביה"ד, הרינו מורים על דחיית ישיבת ההוכחות ליום 13/1/20 בשעה 10:00.
5. התובע ידאג להמציא, בצורה מסודרת ולא יאוחר מיום 25/6/19, את ראיותיו, לרבות את חוות דעת המומחה מטעמו.
6. כן ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסכום של 5,000 ₪, בגין אי קיום ישיבת ההוכחות היום ובגין הנזק שנגרם לה בשל דחיית הדיון.

לאחר שניתנה ההחלטה הנ"ל, ביקש ב"כ התובע כי בשל מצבו הכלכלי של מרשו יקוזזו ההוצאות שנפסקו לחובתו מ סכום פסק הדין שייפסק לזכותו בסוף ההליך, אלא שהנתבעת לא הסכימה לכך ולכן הודיע ב"כ התובע כי "לתובע אין כסף ולכן, בנסיבות אלו מבקשים לקיים את הדיון היום תוך שאנו מוותרים על חוו"ד המומחה מטעמנו וכן על המסמכים שצירפנו לכתב התביעה" (עמ' 10 שורות 1-3 לפרוטוקול). נוכח עמדה זו הורה בית הדין כי ישיבת ההוכחות תתקיים כמתוכנן "וזאת כאשר חו"ד מומחה התובע אשר צורפה לכתב התביעה, אך לא הוגשה כראייה, לא תהיה חלק מהראיות בתיק." ובהתאם "חוות הדעת על נספחיה הוחזרו לב"כ התובע" (עמ' 10 שורות 6-10 לפרוטוקול).
חרף האמור, ובמסגרת חקירת המצהירים, שהתקיימה כאמור באותו היום, התיר ביה"ד לתובע להגיש את תלושי השכר שלו זאת " מאחר ובסעיף 5 לתצהירו אזכר התובע את התלושים שצירף לכתב תביעתו, הרי שתלושים אלו כן יהיו חלק מהראיות" (עמ' 26 שורות 7-8 לפרוטוקול) וכן את דו"חות הנוכחות, תוך שקבוע כי: "בית הדין סבור, אף כפי שציין בהערתו, כי מקום שמומחה הנתבעת התייחס לשעות העבודה של התובע, הרי שכדי שלביה"ד תהיה התמונה השלמה עליו לראות ולקבל גם את דוחות הנוכחות ולכן, חרף טענת ב"כ הנתבעת ולמרות שהתובע כשל בכך שלא צירף את דוחות הנוכחות לתצהירו, הרינו קובעים שמאחר ומטרתו של ביה"ד לרדת לחקר האמת, יש מקום ואף חובה שדוחות הנוכחות יוגשו ויהוו חלק מהראיות.
ב"כ התובע יגיש לתיק את דו"חות הנוכחות והם ייסרקו כת/1. " עמ' 34 שורות 1-11 לפרוטוקול).
לאחר שנחקרו כל המצהירים על תצהיריהם, כאשר התובע נחקר באמצעות מתורגמן שהוזמן, לבקשתו. קצב ביה"ד, לצדדים בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 08.09.17 וסיכומי הנתבעת ביום 10.12.19), הגיעה העת ל הכריע בתביעה.
3. ואלה העובדות הרלוונטיות:
א. הנתבעת הינה חברה בע"מ המאוגדת והרשומה כדין והעוסקת בענף הפלסטיקה.
ב. על תנאי העסקת התובע חלות הוראות צו ההרחבה בענף הפלסטיקה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957, (להלן: "צו ההרחבה").
ג. התובע הועסק אצל הנתבעת כעובד ייצור החל מתאריך 01.02.05 ועד לתאריך 31.08.16 - מועד בו הוא ביקש לסיים את העסקתו עקב מצבו הבריאותי (נספח 1 לתצהיר מר חזי).
ד. התובע קיבל מהנתבעת, מכתב שהוכתר "סיום עבודה- ולייב מונד ת.ז. ..", מתאריך 28.08.16 ובו נכתב: "רשמנו בפנינו את הודעתך בדבר הפסקת עבודתך בחברה, אנו מודים לך על עבודתך בחברה ומאחלים לך בריאות ואריכות ימים.
תודה על תקופת עבודתך בחברה החל מ- 14/02/2005 ועד ליום 31/08/2016." (נספח (נספח 2 לתצהירו של מר חזי) (להלן: "מכתב סיום עבודה").
ה. במפעל הנתבעת עבדו במתכונת של שתי משמרות בנות 12 שעות כל אחת; הראשונה - מהשעה 07:00 עד לשעה 19:00 (להלן: "משמרת יום") והשניה מהשעה 19:00 עד לשעה 07:00 (להלן: "משמרת הלילה").
ו. התובע עבד אצל הנתבעת לרוב ובעיקר במשמרות לילה, כפי שהדבר עולה מדו"חות הנוכחות (מוצג ת/1).
ז. התובע היה עובד שעתי בשכר מינימום ושכרו האחרון עמד על סך של 25.94 ₪ לשעה.
ח. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים.
ט. בתלוש אוגוסט 2016 בוצע לתובע גמר חשבון ושולמו לו הסכומים הבאים- פדיון חופשה בסכום של 4,982.04 ₪ ודמי הבראה בסכום של 253.26 ₪.

4. ואלה השאלות השנויות במחלוקת-
א. האם התובע זכאי לתשלום תוספת משמרות וגמול עבודה בשעות נוספות?
ב. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי דמי הבראה?
ג. האם התובע זכאי לתשלום הפרשים בגין דמי חגים?
ד. האם התובע זכאי לתשלום הוצאות נסיעה?
ה. האם תנאי העסקתו של התובע מזכים אותו בפיצויי בגין עוגמת נפש?
ו. האם הנתבעת זכאית לקיזוז פיצויי הפיטורים ששילמה לתובע?
בטרם נדון בשאלות כסדרן נתייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה;
במהלך הדיון המוקדם, ציין ב"כ התובע כי:" נכון כי כל החישובים שלנו הם משנת 05' אנו חישבנו לפי חוב מצטבר" (עמ' 4 שורות 9-10 לפרוטוקול) ובפתח ישיבת ההוכחות ובהתייחסו לטענת ההתיישנות ציין כי "לעניין ההתיישנות, אני משיב שזו טענה משפטית אתייחס אליה בסיכומים" (עמ' 7 שורות 18-19 לפרוטוקול).
במסגרת סיכומיו, ולאחר שטען ב"כ התובע, למצוקתו של התובע ולניצולה בידי הנתבעת ולתלותו בעבודתו שמנעו ממנו לתבוע את זכויותיו בזמן המתאים, ציין כי " אף על פי כן, התובע אינו מקל ראש בטענת ההתיישנות, והערות בית הדין הנכבד בגינה, אליהם רוחש התובע כבוד רב , לפיכך בסיכומיו אלו יתייחס התובע, יתאים ויטען את זכויותיו והסעדים העומדים לו החל מיום 30/10/2010, שבע שנים קודם למועד הגשת התביעה ואילך, ויבדיל בינם לבין אלו שקדמו לתקופה זו. זאת לצד תקוותו של התובע שבית הדין יבחין ויתחשב בפסיקתו בהפסדים שייגרמו לו ובתלות שלו ומצוקתו שמנעה ממנו לתבוע את זכויותיו במועד עבר התקופה שקדמה לכן במועד" (סעיף 36 לסיכומיו).

משכך, ונוכח האמור, ובהתחשב בתקופת ההתיישנות העומדת על שבע שנים אל מול מועד הגשת התביעה, 30.10.17, יש לדון רק בתקופה שמחודש 01.11.10 ואילך.
בהתאם לכך, הטענות שיפורטו ביחס לרכיבי התביעה יהיו אלו שפורטו בסיכומים, כל עוד אין בהם הרחבת חזית ו כל עוד הסכומים הנתבע ים במסגרתם אינ ם עול ים על אלו שנתבעו בכתב התביעה.

5. האם התובע זכאי לתשלום תוספת משמרות ולגמול עבודה בשעות נוספות?
ב"כ התובע טען, כי
א. בצו ההרחבה הוגדרו טווחי הזמנים לעניין עבודה במשמרות ותוספת השכר לה העובדים זכאים בכל משמרת.
ב. התובע הועסק במשמרת לילה שהתחילה בשעה 19:00 והסתיימה בשעה 07:00, כמפורט בדוחות שעות העבודה שצורפו לתביעה.
ג. לפי הוראות הצו יש לחשב את שכר העבודה במשמרת זו בצורה הבאה: משעה 19:00 עד השעה 22:00 טווח זמן זה נופל בתוך הזמן המוגדר כמשמרת שניה ותוספת השכר בגינה הינה 17.5% , מהשעה 22:00 עד השעה 06:00 זמן זה לפי צו ההרחבה הינו בטוח משמרת הלילה והתוספת בגינו עומדת על 40% (להלן: " תוספת משמרות")
ד. בנוסף, התובע זכאי, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), לתוספת שעות נוספות לפי בסיס השכר הכולל תוספת המשמרות, כך שבחלוף 8 שעות מתחילת עבודתו, כאשר הוא נמצא בטווח השעות של משמרת הלילה הוא יהיה זכאי לתוספת של 25% כאשר בסיס השכר כולל תוספת של 40% כלומר שכרו עבור שעות אלה יהיה 175% מהתעריף הרגיל לשעה, וכעבור 10 שעות מתחילת עבודתו יהיה זכאי לתוספת של 50% לאחר תוספת של 40% היינו יהיה זכאי ל- 210% מהתעריף הרגיל.
ה. בעד שעת העבודה האחרונה, בין השעה 06:00 לשעה 07:00 התובע יהיה זכאי לאותו תעריף על אף שמדובר בשעה שהינה בטווח השעות של משמרת יום , שכן שכר הבסיס לחישוב תשלום עבודה שעה נוספת הוא השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.

במסגרת תביעתו טען גם התובע כי בהתאם לאמור בחוות הדעת שצירף, ההפרשים ותוספות השכר מסתכמים ב- 225,574 ₪, אלא שכפי שהובהר לעיל - חוות דעת זו הוצאה מהתיק ולכן התובע לא יכל להסתמך עליה ועל כן ב סיכומיו טען כי הוא זכאי לסכום של 539,487.15 ₪ בגין עבודה במשמרות לילה (1,175 משמרות * 17.7 שעות * 25.94 ₪), זכאי לסכום של 35,019 ₪ בגין עבודה במשמרת יום (100 משמרות *13.5 שעות *25.94 ₪ שכר מינימום אחרון) וזכאי כי הוא זכאי לסכום של 6,427.93 ₪ בגין עבודה במשמרות לילה בימי שבת (7 משמרות * 35.4 שעות *35.94 ₪) ובסה"כ לסכום של 580,934.08 ₪ ובניכוי הסכומים ששילמה לו הנתבעת (452,431.05 ₪), כלומר, זכאי ליתרה של 128,503.03 ₪.

הנתבעת הכחישה את חישובי התובע ואת הנתונים העומדים בבסיס חישוביו וטענה כי אין להתייחס ו/או להתבסס על חוות הדעת שצירף לכתב תביעתו שכן זו הוצאה מהתיק וכן טענה כי:
א. במהלך כל משמרת, התובע, כמו עובדים אחרים אצלה, היו יוצאים לשתי הפסקות שאין להביאן במסגרת שעות העבודה; האחת הפסקה של כ- 45 דקות לצרכי אוכל והשניה הפסקה של כ- 15-20 דק' לצרכי התארגנות ומקלחת.
ב. התובע קיבל במהלך עבודתו אצלה תשלום עבור כל שעות עבודה וכן תשלום עבור שעות נוספות ומשמרות והוא מעולם לא בא אליה בכל טענה או דרישה נוספת.
ג. חישוב השעות שבהן עבד התובע ובגינן הוא זכאי לקבל שכר מעלה כי לא רק שהוא קיבל את המגיע לו אלא קיבל תשלומי יתר.
ד. טענותיו של התובע נבדקו ונבחנו על ידה והוגשה בעניין זה חוות דעת מפורטת, כאשר התובע לא ביקש לזמן את המומחה מטעמה לחקירה על חוות דעתו כך שחווה"ד לא נסתרה והיא עומדת על כנה.
ה. לפי חוות הדעת שנערכה מטעמה, נמצא כי היתרה לזכות התובע קטנה מהרבה מהסכומים להם עתר ומסתכמת בסך של 2,013 ₪ בלבד.
ו. יש לקזז את כל תשלומי היתר שקיבל התובע במהלך תקופת עבודתו כן לקזז את פיצויי הפיטורים ששולמו שכן לו היא היתה יודעת שהתובע יגיש נגדה תביעה הרי שהיא לא הייתה משלמת לו פיצויי הפיטורים שבנסיבות סיום יחסי העבודה כלל לא הגיעו לו.

דיון והכרעה-
עיינו בטענות הצדדים ואין לנו אלא לחזור על המסקנות והקביעות שנקבעו בתיק של מר פייגין בנוגע לתשלום בגין תוספת משמרות ועבודה בשעות נוספות ואופן חישובן וכן בנוגע לניכוי שעות ההפסקה, ואשר מצאנו להם, כפי שציינו בפסק דין פייגין, ביסוס בפסיקה.
בטרם נביא את הקביעות שנקבעו בפסק דין פייגין ואשר כאמור תקפות ורלוונטיות גם לענייננו נקדים ונציין כדי למקד את הדיון, כי: מתכונת העבודה הקבועה במפעל היא של שתי משמרות בנות 12 שעות; משמרת בוקר משעה 07:00 עד לשעה 19:00, ומשמרת לילה משעה 19:00 עד לשעה 07:00 בבוקר. וכי מרבית שעות עבודתו של התובע היו במשמרת הלילה היינו מהשעה 19:00 עד השעה 07:00 (100 משמרת יום מתוך 1,248 משמרות).
סעיף 2 לצו ההרחבה, מגדיר משמרות עבודה, כדלקמן-
"משמרת יום - עבודה בתחום השעות 6:00-17:00.
משמרת שניה - עבודה בתחום השעות 14:00-22:00.
משמרת לילה או עבודת לילה- בתחום השעות 22:00 - 6:00."
וסעיף 8 לצו שכותרתו "משמרות ועבודת לילה" קובע את התוספות המשתלמות לעובד:
"(א) התוספת לעבודת במשמרת שניה תהיה בשיעור 17.5% (במקום 10% עד כה) ואולם עבודת המשמרת כאמור תימשך לא פחות מ- 7.5 שעות עבודה בפועל למשמרת זו.
(ב) במשמרת שלישית או משמרת לילה תהיה התוספת בשיעור של 40% (במקום 35% עד כה) ואולם עבודת המשמרת כאמור תימשך לא פחות מ- 6.5 שעות למשמרת זו."
כך מהאמור עולה, כי עבודה במשמרת יום, אינה מזכה בגמול כלשהו ואילו עבדה במשמרת שניה (בתחום השעות 14:00 עד 22:00) מזכה בתוספת משמרות בשיעור של 17.5%, והעבודה בלילה (בתחום השעות 22:00 עד 06:00) מזכה בתוספת משמרות של 40%.
משמרת העבודה של התובע נופלת בחלקה במשמרת השניה (3 שעות) ובחלקה במשמרת לילה.
בפס"ד פייגין, שכאמור ניתן בעניינו של עובד לשעבר של הנתבעת , אשר עבד באותם תנאים בהם עבד התובע, נקבע, לאחר שנעשתה בחינה של המצב המשפטי, את ה אופן ש בו יש לחשב את השכר המגיע בעד עבודה במשמרת לילה.

התובע כאן, ציין בסיכומיו כי "מקבל את שיטת החישוב שנקבעה ע"י בית הדין הנכבד שכמעט תואמת לשיטת החישוב שהוצגה בתביעתו, אולם שיובהר להלן טוען הוא שיש לבחון מחדש את הגמול שנקבע עבור שלושת (כך במקור - א"י) השעות הראשונות בכל משמרת לילה, ולכן אתייחס בנפרד" (סעיף 70 לסיכומים) לגבי שלוש השעות הראשונות במשמרת הוא טען כי יש לתת תוספת של 17.5% , תוספת הניתנת בגין משמרת שניה, שכן אי מתן תוספת בגין עבודה בשעות אלו מקנה למעסיק מפלט בו יכול להתחמק מתשלום תוספת שכר על ידי קביעת שעת תחילת משמרת וסופה.
המומחה מטעם הנתבעת, בפתח חוות דעתו , הסביר את האופן בו הוא ערך חישוב תוספת המשמרות, וכך הוא כתב:
"שעות עבודה לילה עפ"י החוק הינה 8 שעות במקרה המדובר העובד החל את עבודתו החל משעה 19:00 עד לשעה 07:00 בבוקר.
תחום שעות משמרת לילה הינה בין השעות 22:00 עד לשעה 06:00 בבוקר ולא פחות מ- 6.5 שעות למשמרת.
לצורך חישוב ערך השכר במשמרות נעשה כדלקמן:
בין השעות 19:00-22:00 יקבל העובד 3 שעות לפי 100% משרה.
בין השעות 22:00-3:00 יקבל העובד 5 שעות עם תוספת של 40% למשמרת.
בין השעות 3:00-5:00 יקבל העובד 2 שעות עם תוספת של שעות נוספות 125% על ה- 140%.
החל משעה 06:00 ואילך יקבל העובד 100% ללא תוספת משמרות ושעות נוספות."
תחת הכותרת "עבודת יום" ציין המומחה מטעם הנתבעת :
"עבור עבודת יום שמתחילה בשעה 07:00 ומסתיימת בשעה 19:00.
עבור 8 שעות ראשונות יקבל העובד 100%.
עבור 2 השעות הבאות יקבל העובד שעות נוספות של 125%.
עבור 2 השעות הבאות יקבל העובד שעות נוספות של 150%"
עוד הוסיף וציין מומחה הנתבעת, תחת תת פרק "שעת הפסקה" כי: " עבור עבודת משמרות ועבודת יום ינוכה מהשכר של העובד 1 שעה בכל יום" (עמ' 2 לחווה"ד תחת סעיף 4).
בנקודה זו נדגיש כי שיטת החישוב בה נקטה הנתבעת כאן היא אותה שיטת חישוב שנקטה בתיק של מר פייגין ואשר לגביה ציין בית הדין בפס"ד פייגין והסביר למה אין לקבלה .
מכל מקום, וכפי שציינו בפתח סעיף זה, אין לנו אלא לחזור על אשר נקבע בפס"ד פייגין לעניין חישוב השכר המגיע בעד עבודה במשמרת לילה ולעניין ניכוי שעת ההפסקה, משלא מצאנו אישוש לטענות הצדדים בפסיקה, המצדיקה שינוי מקביעתנו, כפי שנסביר להלן;
תחילה, אשר לניכוי שעת ההפסקה-
בפס"ד פייגין נקבע בענין זה "... לדרישת הנתבעת לקזז שעת הפסקה מידי יום מתביעתו של התובע, שכן לטענתה, היא שילמה לו, כמו גם לעובדים האחרים, את שכר עבודתם בגין השעות שבגינן מגיע להם תשלום ובגין שעות הפסקה שבגינן לא מגיע תשלום היא לא שילמה ואינה אמורה לשלם משכך התובע אינו זכאי לתבוע כעת תשלום בגין זמני ההפסקות שלא שולמו על ידה בכל תקופת העבודה (סעיף 50 לסיכומיה) - אלא שאיננו מקבלים טענה זו וזאת מבלי להידרש ולהכריע בשאלה אם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אכן התובע שהה בהפסקה בת שעה מידי יום אם לאו- שכן דו"חות הנוכחות, תלושי השכר והעדויות אינם עולים בקנה אחד עם טענתה הנ"ל - דו"חות שעות העבודה שהונפקו, מפרטים, במדויק, שעות כניסה ויציאה, כאשר אלו זהות, מבחינת מספרן, לפירוט מספר השעות בתלושי השכר כך שהנתבעת לא ניכתה שעת הפסקה כטענתה אלא שילמה בעצם על כל השעות. זאת ועוד, הנתבעת לא המחישה בדוגמא את טענתה, ושנתבקש מנהלה, מר חזי, בעדותו להמחיש ולהסביר את הדברים הוא לא ידע לעשות כן:
...
לפיכך, ומשהגענו למסקנה כי הנתבעת שילמה, בעצם, את שעת ההפסקה וכללה אותה בחישובי השכר החודשי, הרי שכיום היא אינה רשאית לבטלה שכן הלכה פסוקה היא כי אין המעסיק רשאי לבטל הטבה שניתנה לעובד לפנים משורת הדין:
"נוסיף, כי ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו [דב"ע (ארצי) נד/ 48-3 מזרה - ענת ימין, מיום 2.5.94 וע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ - אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]" (ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, 24.05.12) (להלן: "עניין נובכוב").
לכן, אם מעסיק משלם לעובד הטבה מעבר לקבוע בחוק או בצו ההרחבה, הרי שהטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד והמעסיק אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד ויש לדחות טענת קיזוז זו." (עמ' 24 שורות 17-30 לפסק הדין ועמ' 25-27 שם).

מר חזי בעדותו לפנינו, בעניין ניכוי שעת ההפסקה, התבקש להסביר ולהמחיש כיצד משתקף ניכוי שעת ההפסקה בתלושי השכר, וכך העיד:
"ש. חוזר ושואל, התובע מגיע ב-19:00 ומסיים ב-7:00, הוא היה מחתים כרטיס שהיה יוצא להפסקה?
ת. לא.
ש. שרצה להתקלח היה מעביר כרטיס?
ת. לא.
ש. ז"א שאף אחד לא פיקח עליו ב-12 השעות?
ת. מה ז"א?
ש. ז"א הוא היה נכנס ב- 7 בערב, מעביר כרטיס וב-7 בבוקר מדפיס והולך הביתה.
ת. יש מנהל משמרת וסידור עבודה ויש מה שצריך לעשות. החלפת משמרות שהיה הולך להתרחץ ולאכול.
ש. יש תיעוד כמה זמן לפני היה יוצא?
ת. לא אבל ארוחת ערב ומקלחת זה בערך 45 דק' עד שעה ומקלחת בערך רבע שעה.
ש. לכן אף אחד לא פיקח עליו? הכוונה מבחינת שעות.
ת. בטח שכן. שילמו לו על 11 שעות עבודה.
ש. לא לפי דו"ח השעות." (עמ' 32 שורות 28-29 לפרוטוקול ועמ' 33 שורות 1-14 שם).

משכך, התבקש מר חזי בעדותו להסביר איך משתקף הדבר בתלוש השכר של חודש 08/2011 (מוצג ת/2) בהשוואה לדו"ח הנוכחות של אותו החודש (מוצג ת/3 ), אלא שהסבריו לא שכנעו אותנו וגם לא מצאו אחיזה בראיות:
"ש. ביום 1/8/11 התובע עבד בין השעות 17:53 עד 29:50, כלומר כמעט 6:00.מה הזמן המוגדר?
ת. 12.
ש. התשלום על 8 שעות 100% ועל 3.95 - 150%. מפה אני למד ששילמו על כל השעות שנכח במפעל ולא 11 נטו.
ת. האמת זה 11 שעות. התובע אמר שלא היה משהו בסדר בתלוש. להערת ביה"ד, האם שילמנו לתובע 12 שעות ועכשיו מאחר והגיש תביעה וטען טענות שאנו מכחישים אותן, אנו מבקשים לקזז לו מכל משמרת שעת הפסקה או שמלכתחילה שילמנו רק על 11 שעות עבודה וכבר קיזזנו את שעת ההפסקה, אני משיב שהתוכנה איתה אנו עובדים כמו שהדבר עולה גם בדוחות הנוכחות, מוציאה שהוא היה 12 שעות אבל היא לא משלמת על 12 שעות.
ש. מה שאתה אומר זה לא נכון אני מראה תלוש שכר של 08/11, הוא עבד לפי דו"ח הנוכחות של חודש 08/11 - 240.62 שעות אל מול מה שרשום בתלוש, משכורת 160 שעות שזה תעריף של 100% ועוד שעות נוספות של 150% שזה עוד 80.62 שעות, סה"כ נותן לנו 240.62.
ת. אני מעיין בתלוש ובדו"ח שאתה מראה לי. התוכנה מסונכרנת עם הדו"ח. אנו עכשיו הולכים לשנות שלא יהיו את הטעויות האלה. אנו שילמנו 11 שעות. התוכנה מוציאה את הזמן ברוטו שהוא היה במפעל.
נציג ציבור המעסיקים: האם שילמתם פחות ממה שרשום בתלוש?
ת. שילמנו עבור 11 שעות.
נציג ציבור המעסיקים: כתוב שבסך התוכנה שמדווחת על 240 שעות.
ת. נכון, ברוטו.
נציג ציבור המעסיקים: עכשיו תוכנה אחרת לוקחת את ה-240 שעות ומתרגמת אותם לאיקס אחוזים. איקס שעות במאה אחוז וואי שעות ב-150%. סה"כ של השעות שרואים בדו"ח הנוכחות לעומת התלוש, שווה 240.62. אתה אומר שלא שילמת 240 שעות, אלא 240 מינוס מכפלה של מספר ימי העבודה כפול שעה.
ת. נכון.
נציג ציבור המעסיקים: זה לא מה שמראה הדו"ח.
ת. בן אדם התרחץ ישב, אכל ושתה. למה אני צריך לשלם על זה? הוא אמר שהוא ידע שזה לא בסדר שאנו לא משלמים לו על השעה הזו. מכונה של שעון נוכחות הישנות יותר זה מה שנכנס וזה ישר עובר לדו"ח שכר. כולם ידעו וגם התובע, שהוא עבד 11 שעות. הוא אמר שמהחודש הראשון הבין שלא היה בסדר אבל לא היה לו למי להגיד.
להערת בית הדין אני אומר שהמשאלה שלי שביה"ד הנכבד יבין מה מנסים לעשות לתעשיינים במדינת ישראל. הוא עבד 11 שעות אז למה שיקבל שכר על 12 שעות
נציג ציבור המעסיקים: למה בתלוש, נגיד שהיו לו 25 ימים בחודש 8/11 למה אין 240.62 שעות בתוכנת הנוכחות מינוס שעה למשמרת, שזה יעבור לתוכנה של התלוש?
ת. כי ככה התוכנה הוציאה את זה. אבל בשורה התחתונה שילמו לו פחות. בפועל בחישוב זה יוצא אותו דבר." (עמ' 34 שורות 12-24 לפרוטוקול ועמ' 35 שורות 1-28 שם).
משכך, ומשאין אישוש בתלושי השכר לטענותיה של הנתבעת, לא נותר לנו אלא לקבוע, כפי ש נקבע בפסק דין פייגין כי ".. ומשהגענו למסקנה כי הנתבעת שילמה, בעצם, את שעת ההפסקה וכללה אותה בחישובי השכר החודשי, הרי שכיום היא אינה רשאית לבטלה".

על הנימוקים והטעמים שעמדו בבסיס פס"ד פייגין שם הוסבר-
"... בעניין נובכוב נקבע כך:
"כאמור, שעות העבודה של המערער במשמרת לילה היו משעה 19:00 עד שעה 7:00. צו ההרחבה קובע תוספות שכר עבור עבודה במשמרת שנייה משעה 14:00 עד שעה 22:00 ועבור עבודה במשמרת לילה משעה 22:00 עד שעה 06:00. אין זה סביר, כי העובדה שהמערער עבד משמרת לילה ארוכה יותר מזו הקבועה בצו ההרחבה, דהיינו 12 שעות במקום 8 שעות, תשלול ממנו את תוספת השכר המגיעה לפי צו ההרחבה למי שעובד במשמרת לילה, כהגדרתה בצו ההרחבה. לפיכך, בעד שעות העבודה במשמרת לילה שלאחר השעה 22:00 המערער זכאי לתוספת משמרות על פי הוראות צו ההרחבה, דהיינו תוספת משמרות בשיעור של 40%...
....
30. השכר המגיע בעד עבודה בשעות רגילות במשמרת לילה (19:00 עד 3:00):
30.1. בעד שעות העבודה הרגילות במשמרת לילה, משעה 22:00 עד השעה 3:00 זכאי המערער לתוספת משמרות בשיעור של 40%. (נציין, כי המערער לא תבע גמול שעות נוספות בעד השעה השמינית, דהיינו שעת העבודה שמשעה 2:00 עד שעה 3:00, על אף שבהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ב"עבודת לילה", יום עבודה רגיל הוא בן שבע שעות ולא בן שמונה שעות, ולכאורה היה המערער זכאי לגמול שעות נוספות בעד שעת העבודה השמינית במשמרת).
30.2. לפיכך, המערער זכאי לתוספת בשיעור של 40% משכר שעה רגילה בעד שעות העבודה שמשעה 22:00 עד 3:00.
31. השכר המגיע בעד עבודה בשעות נוספות במשמרת לילה (3:00 עד 7:00):
31.1. סעיף 16לחוק שעות עבודה ומנוחה, שעניינו גמול שעות נוספות, קובע כי "הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל". סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע לעניין סעיף 16, כי "'שכר רגיל' כולל כל התוספות שמעביד משלם לעובדו".
31.2. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין למפל, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון (דב"ע (ארצי) לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - זאב למפל, פד"ע י 421 (1979); בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (2) 317] השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות הוא השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. ככל שמדובר בתשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עבודה נוספות במשמרת שנייה או משמרת לילה, ולעובד משולמת תוספת משמרת, יש לכלול בשכר הרגיל בחישוב גמול שעות נוספות גם את תוספת המשמרת. [ראו גם: עע (ארצי) 1089/02 יוסף ברנע - בזק בע"מ, ניתן ביום 13.10.04].
31.3. אמנם, מתלושי השכר עולה כי בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה ובהתאם לצו ההרחבה שולם למערער גמול שעות נוספות בעד שעות העבודה הנוספות במשמרות לילה, אולם הגמול שולם על בסיס שכר העבודה הרגיל ולא על בסיס שכר העבודה בצירוף תוספת בעד עבודה במשמרת לילה. לפיכך, המערער זכאי להפרשי שכר כמפורט להלן.
31.4. בעד השעה 03:00 עד השעה 05:00 - למערער הגיע גמול בשיעור של 25%, על בסיס שכר בשיעור של 140% משכר שעה רגילה, דהיינו, שכר בשיעור של 175% משכר שעה רגילה. הואיל ושולם למערער גמול בשיעור של 25% משכר שעה רגילה, ההפרש המגיע הוא 50% משכר שעה רגילה.
31.5. בעד שעה 05:00 עד השעה 07:00 - למערער הגיע גמול בשיעור של 50%, על בסיס שכר בשיעור של 140% משכר שעה רגילה, דהיינו, שכר בשיעור 210% משכר שעה רגילה. הואיל ושולם למערער גמול בשיעור של 50% משכר שעה רגילה, ההפרש המגיע הוא 60% משכר שעה רגילה. נציין, כי בהתאם לפסיקה בעניין למפל השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. לפיכך, גם בעד שעת העבודה האחרונה, בין השעה 06:00 לבין השעה 07:00, הגמול המגיע בעד עבודה בשעות נוספות מחושב על בסיס שכר של 140%, כפי שחישב המערער, וזאת על אף שמדובר בשעת עבודה הנכללת במשמרת יום על פי צו ההרחבה. "
לפיכך, ובהתבסס על עקרונות אלו, חישבנו את שכר התובע בגין משרת לילה כך:
בעבור השלוש שעות הראשונות (19:00- 22:00 ) שכר מינימום *3 שעות.
בעבור חמש השעות שלאחר מכן (22:00 - 03:00 ) שכר מינימום * 140%* 5 שעות.
בעבור השעתיים הנוספות הראשונות (03:00- 05:00): שכר מינימום * 125%*140% *2 שעות.
בעבור השעתיים האחרונות (05:00- 07:00): שכר מינימום * 150%*140%*2." (עמ' 27 שורות 25-31 לפסק הדין ועמ' 28-30).

לפיכך ובהתאם לנימוקים שצוטטו לעיל, שיטת החישוב כאן תהא כפי שנקבע בפסק דין פיגיין - בעבור שלוש השעות הראשונות (19:00-22:00 ) : שכר מינימום *3 שעות.
בעבור חמש השעות שלאחר מכן (22:00-03:00): שכר מינימום * 140%* 5 שעות.
בעבור השעתיים הנוספות הראשונות (03:00-05:00): שכר מינימום * 125%*140% *2 שעות.
בעבור השעתיים האחרונות (05:00-07:00): שכר מינימום * 150%*140%*2.
בהתאם ל עקרונות אלו ובהתאם לשכר המינימום הרלוונטי ביחס לכל חודש כפי שהוא מצא ביטוי גם בתלושי השכר וב שים לב לנתונים שבדו"חות הנוכחות (ת/1), שבתלושי השכר שבחוות דעת מומחה הנתבעת ובשים לב גם לחישובי ב"כ התובע בסיכומיו, הרינו קובעים כך:
בתקופת עבודתו של התובע בשנים 11/2010 עד 08/2016 בה הוא עבד 1,141 משמרות לילה (לא כולל משמרות שבת או משמרות יום) , הוא היה זכאי לשכר בסכום של 468,223.414 ₪ ובניכוי הסכומים ששולמו בתקופה זו המסתכמים ב- 431,276 ₪ (השכר ששולם בגין משמרות אלו לפי חוו"ד הנתבעת), הרי הוא זכאי ליתרה של 36,947.414 ₪.
בטרם סיום פרק זה יצויין כי טענות התובע ביחס להפרשי שכר בגין עבודה במשמרת יום ומשמרות לילה שבת הן בגדר הרחבת חזית שלא בא זכרן בכתב התביעה, על כן אין מקום לדון בהן.

6. האם התובע זכאי לתשלום הפרשי דמי הבראה?
ב"כ התובע טען, כי
א. בהתאם להוראת צו הרחבה ולוותקו של התובע , הוא היה זכאי, בעבור שבע השנים האחרונות להעסקתו ל- 50.5 ימי הבראה, לפי תעריף של 378 ₪ ליום, כך שהוא היה זכאי לסכום של 19,089 ₪.
ב. מעיון בתלושי השכר עולה, כי בתקופה זו שולמו לתובע סכומים המס תכמים ב- 16,058 ₪, כך שהוא זכאי להפרש של 3,031 ₪.
הנתבעת הכחישה את זכאותו של התובע לסכומים הנתבעים וטענה, כי
א. בהתחשב במועד סיום עבודתו של התובע ובמועד בו הוגשה התביעה הרי תביעתו של התובע ברכיב זה התיישנה.
ב. התובע סיים את עבודתו לפני כניסתו לתוקף של תיקון צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 משנת 2016 , כך שתקופת ההתיישנות החלה היא של שנתיים.
דיון והכרעה-
צו הרחבה בדבר תשלום דמי הבראה קבע תקופת ההתיישנות, בתביעה לתשלום דמי הבראה, של שנתיים, כאשר רק החל מיום 08.01.17 שונו הוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה ותקופת ההתיישנות הועמדה על שבע שנים (י"פ 7417, התשע"ז, 08.01.17), הוראות אלו, בהתחשב במועד סיום יחסי העבודה, 31.08.16, אינן חלות על התובע ולכן הוא זכאי לאחר סיום יחסי העבודה לדמי הבראה בעד תקופה של עד שנתיים בלבד שלפני סיום עבודתו.
בגין השנתיים האחרונות להעסקתו התובע היה זכאי, לפי צו ההרחבה, ל- 14.66 ימי הבראה לפי תעריף של 378 יום, כך שהיה זכאי ל-5,541.48 ₪. מתלושי השכר שצורפו עולה כי בתקופה זו שולם לתובע סך של 4,379.62 ₪ כך שהתובע זכאי להפרשי דמי הבראה בסכום של 1,161.86 ₪.

7. האם התובע זכאי לתשלום הפרשים בגין דמי חגים?
התובע טען, כי לא שולמו לו דמי חגים ועל כן הנתבעת חייבת לו סכום של 24,038 ₪.
מסיכומיו, עולה כי התובע בעצם חולק על תעריף יום החג ששולם לו ולטענתו, הרציונל מאחורי תשלום דמי חג הוא ששכרו של העובד לא ייפגע מאי עבודתו באותו יום חג ולכן, לשיטתו ובהתאם לתנאי עבודתו, תעריף יום החג אמור להיות מבוסס על 12 שעות עבודה לפי משמרת לילה, שהן שעות עבודתו הרגילות, עם התוספות הכרוכות בכך, ולא המבוסס על בסיס יום עבודה של 8 שעות.
הנתבעת מצדה טענה, כי
א. התובע קיבל את כל אשר מגיע לו בגין רכיב זה ואינו זכאי לקבל ממנה עוד.
ב. תביעתו לא פורטה ולא הוסברה והתובע לא טען, בתצהירו, באשר לרכ יב זה דבר וחצי דבר. לא זו בלבד אלא שהוא אף לא ערך כל חישוב נגדי ממנו ניתן ללמוד כיצד הוא הגיע לסכומי ם הנקובים בסיכומיו.
ג. התביעה לתשלום ימי חג הכולל את תוספת המשמרות אין לה בסיס בהוראות הדין ובהוראות צו ההרחבה .
ד. בהתאם להוראות צו ההרחבה חלה על המעביד חובה לשלם עבור ימי חג שחלו בשבת תשלום מלא.
ה. בניגוד לטענות התובע, ודווקא מהוראות סעיף 19ב. לצו ההרחבה ניתן להסיק כי לא חלה על המעביד לשלם לעובד מעבר ל- 100% משכרו .
ו. משכך, יש לדחות טיעוניו, ולכל היותר לחייבה בתשלום סכום של 2,752 ₪ כפי שנקבע בחווה"ד שהוגשה מטעמה.

דיון והכרעה-
לא מצאנו ביסוס לטיעוני התובע בהוראות צו ההרחבה ו/או בכל מקור נורמטיבי אחר. משכך, אין לנו אלא לחזור על אשר נקבע בפס"ד פייגין, שם נכתב בעניין זה כך: "אשר לתשלום תמורת ימי החג- בצו צויין כי העובד יקבל בעד ימי החג הנקובים "תשלום מלא" והשאלה כעת האם "תשלום מלא" אמור לכלול גם תשלום עבור תוספת משמרות כטענתו של התובע?
התובע לא הפנה לכל מקור נורמטיבי ו/או הסכמי המבסס טענתו להכללת תוספת המשמרות בגדר דמי החגים.
בהתאם לפסיקה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של עובד יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות חוזיות, המגיעות לעובד מכוח הסכם. בעניין זה נקבע כי אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נותן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי.
צו ההרחבה אינו נוקב לשון מפורשת, לפיכך נפנה לתכלית התשלום בגין ימי חג, קרי השוואת זכויותיו של עובד חודשי אשר שכרו אינו נפגע בשל אי עבודה בימי החג לבין עובד שעתי. (לענין הרציונאל של דמי חגים ראו פסק דינו של השופט ספיבק בתיק סע"ש 3263-07-13 אור שחם - קסטרו שיווק 1985 בע"מ, מיום 20.01.16), שם נאמרו הדברים ביחס לצו ההרחבה הכללי בנוגע דמי חגים, אולם הדברים יפים גם לענייננו.
חישוב דמי חגים על בסיס שכר הכולל תוספת משמרות תוביל למצב הפוך, שבו עובד שעתי יקבל שכר גבוה יותר מאשר חברו, המועסק בשכר חודשי והעובד למשל שעות נוספות. לאור זאת, תשלום דמי חגים הכוללים תוספת משמרות חורג מרציונל הזכאות לדמי חגים המסורה לעובדים שעתיים."
משכך, ומשלא מצאנו ביסוס לטיעוני התובע בדבר תשלום הפרשי דמי חגים בהתבסס על תעריף יומי הכולל תוספת משמרות ושעות נוספות הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו רק את הסכום בו הודתה במסגרת חוות הדעת מטעמה, קרי - הפרשי דמי חגים בסכום של 2,752 ₪.

8. האם התובע זכאי לתשלום הוצאות נסיעה?
התובע בתביעתו עתר לתשלום סכום של 11,475 ₪ בעבור התקופה בה לא היו הסעות מאורגנות על ידי הנתבעת.
בסיכומיו הרחיב התובע טענותיו בעניין זה וטען, כי
א. הוא לא החזיק רישיון נהיגה ולא היה בחזקתו רכב פרטי שבו יכל לנסוע כל יום לעבודה מה גם שבתקופה בין 2010 ועד 2013 נסע לעבודה באוטובוס שהסיע אותו לתחנה הרחוקה כמה דקות הליכה ברגל למקום עבודתו אצל הנתבעת.
ב. הוא רכש בכל חודש כרטיס חופשי חודשי בעלות של 150 ₪ בכדי שיכול להשתמש בו בנסיעה באוטובוס למקום עבודתו אצל הנתבעת.
ג. לפי סעיף 22 לצו ההרחבה "עובדים זכאים להחזר הוצאות נסיעה בפועל מביתם למקום העבודה ובחזרה בשיעור של 75% מהוצאות הנסיעה הריאליות בתחבורה הציבורית (אוטובוסים) בתחום של עד 25 קילומטר מהמפעל למקום המגורים"
ד. לפיכך, ומשלא שולמו לו נסיעות בתקופה בה לא הועמדה לרשות העובדים הסעה מסודרת מטעם התבעת (השנים 2010-2013) הוא זכאי לתשלום הוצאות נסיעה בסכום 3,825 ₪ לפי החישוב הבא: 150 (עלות כרטיס חופשי חודשי) * 34 חודשים * 0.75 (לפי הוראות הצו).
דיון והכרעה-
סעיף 22 לצו ההרחבה שכותרתו "נסיעות" קובע כי "עובדים יהיו זכאים להחזר הוצאות נסיעה בפועל מביתם למקום העבודה ובחזרה בשיעור של 75% מהוצאות הנסיעה הריאליות בתחבורה הציבורית (אוטובוסים) בתחום של עד 25 קילומטר מהמפעל למקום המגורים".
בכתב התביעה התובע תבע החזר, בתקופה שבה לא היו הסעות מאורגנות, בסכום של 11,475 ₪, ומעבר לכך הוא לא פירט דבר,, כאשר בדיון המוקדם טען בא כוח התובע בתשובה לדברי מר חזי כי " יש הסעות מסודרות ולפני כן היה מישהו אחראי על ההסעות והוא קיבל שכר על כך", כי "לטענת התובע, בשלוש השנים האחרונות בלבד היו הסעות. לפני כן הגיע באוטובוסים, היה הולך מהכביש הראשי עד למפעל..." (עמ' 4 שורות 3-9 לפרוטוקול) , אלא שהתובע לא תמך את טענותיו באסמכתאות כלשהן כאשר ב תצהירו כלל לא התייחס לרכיב זה של התבי עה.
בחקירתו הנגדית הוא העיד בעניין זה כך:
"ש. תאמר לי, זה נכון שהיו לך הסעות ממקום העבודה?
ת. 3 שנים אחרונות רק היה.
ש. למה גם את זה לא כתבת בתצהיר שלך? אני מתנגד לשינוי חזית, זה נטען עכשיו לראשונה.
ת. מה ששאל אותי העורך דין עניתי לו על כל השאלות.
ש. יש לך רישיון?
ת. לא.
ש. איך חזרת הביתה בסוף המשמרת?
ת. 3 שנים אחרונות היו הסעות הלוך ושוב, וקודם היה מאוד קשה, חזרתי בכל מיני דרכים. לקראת העבודה נסענו בקו 12, בחזרה הקו לא עבד, וניסינו לתפוס טרמפ ממישהו ממפעל אחר שהסיע אותנו.
ש. איך אתה יודע שזה היה 3 שנים?
ת. (צוחק), עבדתי שמה.
ש. אולי זה היה יותר?
ת. לא.
ש. ממתי זה התחיל?
ת. אם התפטרתי בשנת 2016, אז זה היה ב-2013.
ש. תאמר לי, איך חזי אומר לי שבכלל אין קו אוטובוס לשם, מה אתה אומר? איך הגעת?
ת. עד היום נוסע הקו הזה מס' 12, עד התחנה ציפורה הקו מגיע, וזה קרוב למפעל. הוא עובר גם את כל המפעלים מסביב.
ש. אולי בעצם מה שקרה בפועל שהיה עובד של הנתבעת שהיה מסיע אתכם לפי ההוראות של הנתבעת?
ת. זה לא נכון. " (עמ' 23 שורות 27-28 לפרוטוקול ועמ' 24 שורות 1-22 שם).

מאחר והתובע לא הוכיח טענותיו בנוגע לכך שאכן נדרש להוציא כספים על נסיעות, בנוגע לכך שאכן קיים קו 12 המגיע קרוב למפעל - קו בו נסע ובנוגע לסכום הכרטיס שנדרש לשלם וגם בשים לב להפרש שבין הסכומים שנתבעו במסגרת כתב התביעה (11,475 ₪) לבין אלו שנתבעו בסיכומים (3,825 ₪), ה חלטנו לדחות רכיב זה של התביעה.

9. האם התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש?
התובע עתר לפיצוי בסכום של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה בשל התנהלותה של הנתבעת. לטענתו,
א. בשנת 2013 הוא הציג תעודה רפואית מאושרת על ידי רופא תעסוקתי, בה צויין כי לאור מצבו הרפואי נמנע ממנו להמשיך לעבוד בסוג העבודה בה הוא עובד.
ב. הוא פנה לנתבעת עם חוות הדעת הרפואית שקיבל וביקש להתחשב במצבו הרפואי וכן ביקש כי ימצאו לו תפקיד אחר שיתאים למצבו אלא ש דרישותיו נענו בשלילה זאת מאחר ואין לנתבעת עובדים אחרים שיכולים לתפעל את המכונה המיוחדת עליה הוא עבד ובמיוחד בשעות הלילה. ולכן התבקש, כתנאי להמשך העסקתו, שימציא אישור רפואי חלופי המאשר לו להמשיך בעבודתו אם ירצה בכך.
ג. בשל חוסר הבנתו את דרישות הנתבעת וכן בשל מצוקתו הכספית במיוחד היות ובת זוגו לא עבדה הוא נאלץ להמשיך לעבודה באותו תפקיד בו עבד.
ד. הוא מעולם לא המציא לנתבעת חוות דעת שלא תאמה את מצבו הרפואי האמיתי ו/או כזו שסתרה את חוות דעתו של הרופא התעסוקתי שלפיה אין ביכולתו לעבוד ומצבו הרפואי הקשה בעינו עומד.
ה. הנתבעת ניצלה את חוסר ידיעתו וכן ניצלה מוסר עבודתו הגבוה ואת טוב לבו והפילה עליו את כל העבודות המסוכנות לרבות שימוש בחומרים מסוכנים, עבודה בלי ציוד מתאים (כמו כפפות ומסכות) מה שגרם לכ ויות בידיו ולהרעלות.
ו. הוא פנה למנהליו הישירים והתנגד לעשות את העבודות המסוכנות הנ"ל ותשובתם הייתה ש"אם לא מתאים לך קום ועוף הביתה" .
ז. עם השנים הדרדר מצבו הרפואי, ועבודתו על רקע מצבו הרפואי הפכה לסבל מתמשך עד שבחודש אוגוסט 2016 קצה נפשו במצב ולכן הוא הודיע לנתבעת כי הוא מפסיק לעבוד בשל מצבו הבריאותי ואי כשירותו לעבוד בעבודה בה הועסק - עובדה שהיתה ידועה לנתבעת כבר משנת 2013.
ח. בכל תקופת עבודתו, הנתבעת לא התחשבה במצבו הבריאותי ואפילו לא הפסיקה את עבודתו מיוזמתה.
ט. הוא זכאי לפיצוי בשל התנהלות הנתבעת ו בגין הסבל החמור שסבל וההשפלה שהיתה מנת חלקו וכן בשל הנזקים הנפשיים והבריאותיים ארוכי הטווח שנגרמו לו, בתקופת העסקתו, כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת.
הנתבעת הכחישה את כל טענותיו של התובע, שלשיטתה, מטרתם להשחיר את פניה וכן טענה כי:
א. לאחר שהתובע המציא את האישור הרפואי הוא לא עבד במשך תקופה ורק לאחר ההיעדרות הוא הודיע כי הוא מבקש לחזור לעבוד בטענה כי הוא מסוגל לעשות כן ואין לו כל מגבלות המונעת את עבודתו.
ב. היא המשיכה להעסיקו בהתאם לבקשתו.
ג. התובע לא ביצע עבודות מסוכנות או כל עבודה שיש בה שימוש בחומרים מסוכנים ולא נגרמו כל חבלות ו/או הרעלות.
ד. היא לא כפתה על התובע מעולם המשך עבודה אצלה ודווקא הוא זה אשר שהתעקש לעבוד להמשיך לעבוד אצלה, כאשר הוא גם היה זה שסירב לעבוד במשמרות יום בשל נסיבותיו האישיות.
דיון והכרעה-
בסעיף 14 לכתב התביעה נטען כי במהלך שנות עבודתו של התובע , "... על אף חוות דעתו של הרופא התעסוקתי, המשיכה הנתבעת לאורך שנים רבות להעסיק את התובע אצלה, תוך התעלמות ממצבו הרפואי ואדישות ואף הפקרות לבריאותו ולנזקים שיכולים להיגרם לו מהמשך עבודתו אצלה, נזקים שלמרבית הצער כך נגרמו במהלך השנים בצורה של התדרדרות במצב הבריאותי עד שקצה נפשו ולא היה מסוגל לעבוד יום אחד נוסף".
לפיכך, לטענתו, הוא זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש, בשל "התנהגות הנתבעת המובאת לעיל לרבות התעלמותה ממצבו הבריאותי והמשך העסקתו, התדרדרות מצבו הבריאותי, היחס המשפיל, קיפוח זכויותיו לאורך השנים, וניצול אוזלת ידו וחוסר ידיעתו בדין ובשפה וכל מסכת העובדות שהובאה לעיל גרמה לנזקים ממשיים המתבטאים בהתדרדרות במצבו הרפואי ולעוגמת נפש.."
בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 7-12) הצהיר התובע כי " במהלך עבודתי עבדתי כמפעיל מכונה מיוחדת שרק שני עובדים תפעלו אותה במפעל הנתבעת, אני ועוד עובד אחר שעבד במשמרת בוקר כך אני הייתי מוכרח לעבוד במשמרות לילה, היות ועובד משמרת הבוקר לא הסכים לעבוד בלילה. לפיכך בכל תקופת עבודתי עבדתי בלית ברירה באופן כמעט קבוע במשמרת לילה." וכי "בשנת 2013 הצגתי לנתבעת תעודה רפואית מאושרת עד ידי רופא תעסוקתי המציינת כי לאור מצבי הרפואי נמנע ממני להמשיך לעבוד בסוג העבודה בו עבדתי. באותה עת, פניתי לנתבעת וביקשתי להתחשב במצבי הבריאותי וביקשתי שימצאו לי תפקיד אחר אצל הנתבעת שיתאים למצבי הרפואי. דרישות אלו נענו בשלילה על ידי הנתבעת, ובמקום זאת התבקשתי כתנאי להמשך העסקתי שאמציא אישור רפואי חלופי המאשר לי להמשיך בעבודתי אם ארצה בכך. בהקשר זה, אציין כי מעולם לא סיפקתי את חוות הדעת חלופית כבקשת הנתבעת, ומצבי הרפואי המשיך להיות כפי שצוין בחוות הדעת המקורית."
התובע הוסיף בתצהירו והצהיר כי "בשלב זה לאור חוסר הבנתי לדרישות הנתבעת, מצוקתי הכספית המחייבת אותי להמשיך לעבוד במיוחד שבת זוגי לא עבדה והייתי מחויב בתשלומים שונים, לרבות משכנתא, המשכתי בלית ברירה לעבוד באותו תפקיד בו עבדתי" וכי "במהלך עבודתי נדרשתי לעבוד בעבודות מסוכנות כאשר הדבר כלל שימוש בחומרים מסוכנים עבודה בלי ציוד מתאים (כמו כפפות, מסכות) מה שגרם לי כביות בידיים והרעלות. אציין כי כשנדרשתי לעשות כן, פניתי למנהלי הישירים והתנגדתי לעשות עבודתו אלו כי זה מסוכן וזה גורם לבעיות רפואיות ותשובתם הייתה ש"אם לא מתאים לך קום ועוף הביתה".
עוד הצהיר ביחס לנסיבות העסקתו כי "בפעמים שבהם מנהל המשמרת היה נוסע לחו"ל, במועדים וימים שלא בחרתי אותם, העבודה אצל הנתבעת הייתה מופסקת והעובדים כולל אותי היו מוכרחים לשבות על חשבון ימי החופשה שלהם, כאשר אותם ימי חופשה לא הספיקו, אותם ימי שבתון היו מנוכים משכרי. נוהג זה היה גם כאשר לא היה מספיק חומר גלם לעבודה, אז גם הוכרחתי להפסיק לעבוד על חשבון ימי החופשה שלי"
ועוד , כי "במהלך שנות עבודתו אצל הנתבעת, מנהליי הישירים נהגו להרים את קולם ולהשפיל אותי בנוכחות עובדים אחרים, כך לדוגמא, מר עאדל, מנהלי הישיר נהג להטיח בי באמירות כמו: "אם לא מתאים לך קום ועוף מפה" והעלבות כגון: "אתה חמור."
לאישוש טענותיו צירף התובע את תצהירו של מר פייגין בו הוא מצהיר, בסעיפים 4-7, ש " ...התובע עבד לרב במשמרות לילה" ו- "שהנתבעת הייתה מפסיקה את עבודת התובע בעת שלא היו חומרי גלם והיו מכריחים אותו שינצל את ימי החופשה ובמידה ולא היו ימים אז פשוט לא שולמה לו משכורת" וכי " גם בימים שהמנהלים היו יוצאים לחופשה הנתבעת היתה סוגרת את שעריה וכך היו מאלצים את העובדים לנצל ימי חופש ובמידה ולא היו ימים לא היו מקבלים משכורת" עוד הצהיר "שהנתבעת תמיד האשימה את התובע בכל פעם שהיו תקלות במכונה שהוא עבד עליה במפעל וזה הפך להיות כבדיחה עם הזמן, השם של התובע תמיד היה עולה שיש תקלה במכונה אפילו כשהוא לא היה בעבודה אצל הנתבעת" .

התובע טען כי הוא סבל מעגמת נפש בשל התנהגות הנתבעת כלפיו. לדבריו, מצב בריאותו נפגע והוחמר בעקבות התנהגות זו.

בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת נפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (דב"ע נג/3-114 מדינת ישראל - מצגר, פד"ע כו, 563; ע"ע 360/99 אהרון כחן - מדינת ישראל, מיום 24. 06.02; ע"ע 300185/98 רשות הנמלים והרכבות - קסל ,מיום 31.12.03).
כאשר הציפיה היא שהערכאות ינהגו בריסון בעניין זה (ע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, פד"ע לח, 1; דב"ע נג/3-99 מדינת ישראל - מצגר , פד"ע כ"ו 563, 582. בית הדין הארצי חזר על הלכה זו ב-ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל - גדעון פרבר, מיום 04.02.15).
משמע, אין בתי הדין נוהגים לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, אלא במקרים חריגים ביותר.
התובע לא ביסס את טענותיו לעוגמת נפש ונזק שאינו ממוני; כך למשל המעשים שנטען שנעשו כלפיו לא הוכחו ואלו נטענו באופן כללי בלי ל פרט אירועים ספציפיים כאשר הלכה למעשה לא הונח כל בסיס עובדתי לטענות הנ"ל וכאשר גם עדותו של מר פייגין בענין לא תרמה דבר שכן גם הצהרותיו של עד זה היו כלליות ולא ממוקדות. בנוסף, לא צורפה אסמכת ה בדבר מצבו הבריאותי הנטען של התובע ו והוא גם לא הציג כל תיעוד רפואי בדבר המצב הבריאותי לו הוא טוען "כביות בידיים והרעלות" (סעיף 10 לתצהירו) . לכל אלו יש להוסיף כי לא ניתן גם כל הסבר למה התעודה הרפואית אשר הונפקה עבור התובע ביוני 2012 הומצאה לנתבעת רק בשנת 2013 וכן לכך ש מתיק המל"ל שצירפה הנתבעת (נספח 8 לתצהירו של מר חזי) עולה תמונה שונה בקשר למצבו רפואי של התובע, אשר אינה תואמת את שהוא טוען . בנוסף יש לשים לב לכך שלא הוכח לפנינו כי במהלך השנים פנה התובע לנתבעת בדרישה כזו או אחרת לשינוי תנאי העסקתו ובהתאמה כמובן שלא הו כח לפנינו כי פניות שכאלו נדחו ולפיכך לא מצאנו כי ענין לנו באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים חיוב בפיצוי בגין עגמת נפש ו משכך, ובהתבסס על העקרונות שנקבעו בפסיקה, הרינו מורים על דחיית תביעת התובע ברכיב זה.

10. האם הנתבעת זכאית לקיזוז פיצויי הפיטורים ששילמה לתובע?
הנתבעת טענה, כי אילו הייתה יודעת שהתובע מתכוון להגיש כנגדה תביעה בסכום מוגזם ומופרך של 337,000 ₪ הרי שהיא לא הייתה משלמת לו , בנסיבות סיום עבודתו, פיצויי פיטורים שלא מגיעים לו היות והוא זה שבחר להתפטר , משכך, ובשל התנהלותו חסרת תום הלב, היא זכאית לקבל בחזרה את הסכומים ששולמו.
התובע טען מנגד, כי ככל שהמעסיק החליט לתת לעובד הטבה כלשהיא בעת סיום יחסי העבודה הוא לא יכול לחזור בו ממנה שכן מרגע שנתן לו את אותה הטבה בע צם נוצרה הסכמה בלתי מותנית או מסויגת בין הצדדים, וללא כל קשר לזכויות אחרות ולכן למעסיק אין זכות לדרוש החזר הכספים או לתבוע אותם בחזרה.
דיון והכרעה-
כעולה מטיעוני הנתבעת תשלום פיצויי הפיטורים היה על בסיס הסכמה בין הצדדים, כך בסעיף 19 להגנה, ציינה כי "בהתחשב בשנות עבודתו הרבות הנתבעת קיבלה רצונו של התובע ואף הסכימה להעביר לתובע כל פיצויי הפיטורים שהופרשו לטובתו על אף שהוא התפטר מעבודתו" . (ההדגשה אינה במקור- א"י) משכך, והואיל והיא לא הוכיחה כי הסכמתה זו לתשלום פיצויי פיטורים היתה מותנית בתנאי כלשהו לרבות אי הגשת תביעה נגדה, הרי שאין מקום להורות על ביטול ההסכמה ועל השבת הסכומים ששולמו במסגרתה ולכן הרינו מורים על דחיית טע נת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

11. הערה לפני סיום-
התובע עתר בסיכומיו לחייב את הנתבעת בהפרשי הפקדות לקרן פנסיה (סעיפים 131-132 לסיכומים) תוך שהוא מפנה לסעיף 38 לכתב תביעתו שם ביקש:"לחייב את הנתבעת להפקיד לקופת הגמל את ההפרשים הנובעים מתיקון הכנסתה של התובעת (כך במקור - א"י) לאורך השנים ולשלם לביטוח לאומי את חלק המעסיק הנדרש בחוק ..." אלא שלא די באותם דברים שנכתבו בסעיף 38 לכתב התביעה ובאופן בו נכתבו כדי שניתן יהיה לראות את התובע כמי שתבע כנדרש את רכיב הפרשי ההפקדות לקרן פנסיה ולכן הרינו רואים זאת בבחינת הרחבת חזית אסורה ולכן איננו דנים בה.
למען הסר ספק יובהר עוד, כי לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר כלשהם מאחר ומדובר בזכות שהתיישנה.

12. לסיכום-
לאור כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סכום של 36,947.414 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי תשלום תוספת משמרות ושעות נוספות.
ב. סכום שך 1,161.86 ₪ בגין הפרשי דמי הבראה.
ג. סכום של 2,752 ₪ בגין הפרשי דמי חגים.
יתר רכיבי התביעה נדחו במלואם כן נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מתאריך 01.06.13 (אמצע התקופה) ועד ליום תשלומם בפועל.

13. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
משקבלנו את תביעת התובע רק בחלקה וכן בשים לב לפער שבין סכום התביעה לבין הסכום שפסקנו לזכות התובע, החלטנו ולא בלי התלבטות שכל צד יישא בהוצאותיו.

14. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, (23 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים)