הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 41833-07-18

18 יוני 2019
לפני:
כב' הרשמת מירב ניר שלו

התובע:
פלג בכור
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בר-זיו

-
הנתבעות:
1. חמי טבריה בע"מ ח.פ. 520001777
ע"י ב"כ: עו"ד יריב שפרונג ואח'

2. א.ר.נ מלונות טבריה בע"מ ח.פ. 515736205
ע"י ב"כ: עו"ד שי גרנות ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה מטעם הנתבעת מס' 2, להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.

רקע וטענות הצדדים

2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות, בסכום של 91,236 ₪, בה טען כי הוא הועסק על ידי הנתבעות בשיווק ומכירות בתחום התיירות והמלונאות.

3. התובע הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 החל מיום 16.7.2019 ועד ליום 31.12.2017, ועל ידי הנתבעת מס' 2 הועסק התובע החל מיום 1.1.2018 ועד ליום 22.3.2019, אז פוטר מעבודתו.
לטענת התובע בכתב התביעה, סוכם עמו כי תחילה יועסק על ידי הנתבעת מס' 1, וכאשר בעלי הנתבעות יקים את הנתבעת מס' 2 בחודש 1/2018, הוא יועסק באמצעותה.

4. טענות התובע בכתב התביעה, הן, בתמצית – כי התובעת מס' 1 לא מסרה לידיו תלושי שכר מלבד תלוש חודש 11/2017, כי לא שולמו לו החזרי אש"ל, כי ממשכורת 12/2017 קוזז סכום של 2,500 ₪ - חיוב התובע בסכום השתתפות עצמית בה נשאה הנתבעת מס' 1 בשל תאונה שארעה ברכב. נטען כי לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים , לא נערך לו גמר חשבון בסיום העסקתו על ידי הנתבעת מס' 1 ולא שולמו לו הפרשי שכר הנובעים מפגיעה בשכרו.
כנגד הנתבעת מס' 2 נטען כי היא המשיכה להרע את תנאיו של התובע ללא מתן הסברים וכי קוצץ משכרו סכום של כ – 2,000 ₪ בחודש. נטען כי התובע החל לעבוד בנתבעת מס' 2 מבלי שידע את שמה, ללא הסכם וללא הגדרת תפקיד. נטען כי הכנסות הנתבעות עלו בשיעור ניכר אולם הנתבעות גמלו לתובע "רעה תחת טובה" בכך שהן התעלמו מפניותיו בקשר לבעיות בתנאי העסקתו והתייחסו אליו כאילו היה א וויר. התנהלות זו הביאה ליחסים עכורים ולפיטוריו של התובע אשר לא יכול היה לשאת את החרפה לדבריו בכתב התביעה, ואת הפגיעה המשמעותית "בשכרו הישיר" ואי החזר ההוצאות.

5. התובע עותר בכתב התביעה לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויי פיטורים בגין תשעה חודשי עבודה, בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בפיצוי בגין אי תשלום שכר והחזר הוצאות כנגד קבלות, פיצוי הלנת שכר ו פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה משלא נחתם הסכם עבודה חדש עם הנתבעת מס' 2 לאחר שפוטר מהנתבעת מס' 1. כן נתבע פיצוי בגין אי הפקדה לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, פיצוי בגין הרעת תנאים, פיצוי בגין התעמרות בעיקר בשל הרעת תנאיו והתייחסות לתובע "כמו אוויר". כן נתבע "פדיון חופשה".

6. בכתב הגנתה טענה הנתבעת מס' 1 כי התובע עבד אצלה תקופה של 5.5 חודשים בלבד כאשר בסיומן נקלט לעבודה אצל הנתבעת מס' 2 תוך שמירה על רצף זכויותיו. נטען כי הנתבעת מס' 1 הינה הבעלים של מתחם חמי טבריה והיא אינה עוסקת בהפעלת נכסים שבבעלותה אולם בעקבות קריסת חברה אשר הפעילה את הנכס מתחם מרחצאות "חמי טבריה הצעירה", הפעילה הנתבעת מתחם זה ל תקופה קצובה, עד להשכרתו בתחילת שנת 2018 לנתבעת מס' 2. נטען כי הנתבעת מס' 1 קלטה את התובע כעובד לתקופת ביניים זו תוך שהובהר לו מראש כי מדובר בתקופה קצובה וכי עם השכרת המתחם יהיה עליו לסכם את תנאיו עם השוכרת החדשה. נטען כי תלושי שכר הונפקו כסדרם ונמסרו לתובע, כי לתובע שולמו החזרי הוצאות, כי סכום הקיזוז בגין תאונה שביצע התובע ברכב הנתבעת מס' 1 , בסך 1,700 ₪, היה לאחר דין ודברים ובסיכום עמו. נטען כי התשלום שבו נשאה הנתבעת מס' 1 בפועל היה בסך 2,000 ₪ וכי התובע חתם על שטר חוב בסך 6,000 ₪ לצורך הבטחת נזקים שגרם לה וכי ככל שתתקבל גרסת התובע כי לא היה סיכום כאמור – היא תהיה רשאית לגבות סך של 2,000 ₪ בלשכת ההוצאה לפועל. כן נטען כי בתום העסקתו בוצע לתובע גמר חשבון מלא ולא קיים כל חוב של הנתבעת מס' 1 כלפי התובע.

7. לטענת הנתבעת מס' 2 בכתב הגנתה מדובר בתביעה משוללת כל יסוד ועל בית הדין לסלקה על הסף. נטען כי כתב התביעה מתחילתו ועד סופו מכיל טענות כלליות, ללא הצגת תימוכין.
נטען כי התובע הועסק על ידי הנתבעת מס' 2 כמנהל מכירות באתר חמי טבריה, לאחר חילופי מעסיקים באתר , ביחד עם מנהל האתר, באותו תפקיד בדיוק אשר בו הועסק על ידי הנתבעת מס' 1 ותוך שמירה על רצף זכויותיו.
נטען כי התובע עבד אצל הנתבעת מס' 2 חודשיים וחצי בלבד, כי הוא הכיר את בעליה ומנהליה של הנתבעת מס' 2 וידע היטב מה הגדרת תפקידו.
כן צורף העתק חוזה העסקה אשר הוכן עבור התובע ואשר לא נחתם על ידו, על אף שנתבקש לסור למשרדי הנתבעת מס' 2 מספר פעמים לצורך כך ולמורת רוחה. נטען כי בכך גרם התובע עצמו להפרת החובה למתן הודעה על תנאי ההעסקה.
אשר ליתר רכיבי התביעה, נטען כי התובע לא השלים שנת עבודה לעניין פיצויי הפיטורים, כי שכרו שולם בהתאם לחוזה ההעסקה, כי לתובע נפדו ימי החופשה אשר נותרו לו בסיום ההעסקה. אשר להפקדות לפנסיה נטען כי התובע יכול היה לקבל את הסכומים המגיעים לו טרם הגשת התביעה, כי כספי הפנסיה ממתינים לתובע בקופה וכי הם לא משולמים לחשבונו כיוון שהתובע אינו חותם על טופס ההעברה הנדרש. אשר להפקדה לקרן השתלמות נטען כי לאחר בדיקה התברר כי התובע היה זכאי לכך לאחר שישה חודשי עבודה, החל מיום 16.1.2018 ומכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,636 ₪ בו הודתה הנתבעת והסכימה להעביר לידיו עוד ביום 7.5.2018, טרם הגשת התביעה.
כן נטען כי התובע אינו מפרט בכתב התביעה מעשים המהווים התעמרות מצד הנתבעת מס' 2 וכי בתי הדין אינם ממהרים לפסוק פיצוי בגין הרעת תנאים והתעמרות.

8. השתלשלות העניינים בתביעה:

א. ביום 27.12.2018 ניתנה החלטת כב' הנשיא מירון שוורץ בבקשת הנתבעת מס' 2, להורות לתובע להמציא את כתובת מגוריו לפי תקנה 9(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) , תשנ"ב – 1991 , (להלן: "התקנות"). הבקשה התקבלה ובית הדין הורה לתובע להגיש לתיק בית הדין הודעה המפרטת את כתובת מקום מגוריו, כמתחייב בהתקנות.
בהחלטה נקבע כי:
"בגין בקשה זו, אשר מקורה בהתנגדות חסרת בסיס של המשיב לפעול בהתאם לחובתו על פי התקנות, ישלם המשיב למבקשת סך של 2,500 ₪ שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה".

ב. ביום 30.12.2018 ניתנה החלטה נוספת על ידי כב' הנשיא מירון שוורץ, בבקשת התובע "לעיון מחדש ועיכוב ביצוע ההחלטה מיום 27.12.2018". הבקשה נדחתה, ללא חיוב התובע בהוצאות, משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד.

ג. בהודעה אשר הגיש התובע, נמסר על ידו כי "מקום מגוריו הלא קבועים בקיבוץ חוקוק".
ד. ביום 13.1.2019 הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על ההחלטות כב' הנשיא מירון שוורץ בנושא מסירת כתובתו, מיום 30.12.2019 ומיום 27.12.2019. באותו היום ניתנה החלטת בית הדין הארצי הדוחה את בקשת הערעור מהסיבות המפורטות בה, זאת ללא צו להוצאות, משלא נתבקשה תגובה.

ה. באותו היום, הגיש התובע בקשה לפסילת שופט, אשר נדחתה בהחלטה מיום 25.1.2019. ההחלטה ניתנה לאחר שהתקבלו תגובות של כל אחת מהנתבעות, והתובע חויב במסגרת ההחלטה בתשלום הוצאות בסכום של 2,500 ₪, עבור כל אחת מהנתבעות.

ו. ביום 5.2.2019 הגיש התובע בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הנשיא מירון שוורץ שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. בין השאר, נקבע בפסק הדין כי בבקשת הפסלות, ביקש התובע למעשה להשיג על ההחלטות מיום 27.12.2019 ו – 30.12.2019:
"אכן, אין מקום לעשות שימוש בבקשת פסלות שופט על מנת להשיג על החלטות קודמות שניתנו בהליך, גם אם הן אינן לשביעות רצונו של מבקש הפסלות. אף אני סבורה כי בענייננו, עיקר טענותיו של המערער בערעור שלפניי הן כנגד החלטות בית הדין האזורי לעניין מסירת כתובתו. אין מקומן של טענות אלו במסגרת הליך זה. דרך המלך היא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטות אלו, כפי שעשה המערער. משנדחתה בקשת רשות הערעור, אין מקום להשיג על אותן החלטות באמצעות הגשת בקשת פסלות ולאחר מכן באמצעות הגשת ערעור על החלטת בית הדין בבקשת הפסלות". (ההדגשה אינה במקור).

9. בשלב זה הגישה הנתבעת מס' 2 בקשה זו שלפני.

טענות הנתבעת מס' 2 בבקשה:
לטענת הנתבעת מס' 2, התובע לא שילם לה את ההוצאות אשר נפסקו לזכותה במסגרת ההחלטה מיום 27.12.2019. נטען כי בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי כי אם יפסקו כנגד התובע הוצאות בסוף ההליך, לא יוכל התובע לשלמן ובכך יגרם לנתבעת מס' 2 נזק נוסף מעבר לנזק אשר כבר נגרם לה . נטען כי התובע מתנהל לאורך כל ההליך בחוסר תום לב, ובצורה דווקנית – כפי שנטען לראות בעצם סירובו הבלתי מוצדק למסור את כתובת מגוריו וכלה בבקשותיו הרבות לעיון מחדש ולפסילת שופט. נטען עוד כי התובע ממשיך בניסיונות ההתחמקות למסור את כתובת מגוריו כאשר מסר כתובת מגורים בלתי קבועה וכי בהתאם לפסיקה אי ציון מען הינו אחד התנאים למתן ערובה להבטחת הוצאות. כן נטען לסיכויי תביעה קלושים כמפורט בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה.

טענות התובע בתגובתו לבקשה:
לטענת התובע, לא נתקבלה אצלו דרישת תשלום מצד הנתבעת מס' 2 . בעיקר טען התובע בתגובתו, כי מקרה זה אינו עונה לתנאים אשר נקבעו בפסיקה להפקדת ערובה שכן הנתבעת מס' 2 לא הראתה כי תביעתו מופרכת. נטען כי במסגרת משא ומתן אשר התנהל בין הצדדים הוצע לתובע סכום כספי, כך שהמ חלוקת הינה על גובה התשלום ולא על עצם התביעה.

10. ביום 19.2.2019 ניתנה החלטה המורה לתובע להבהיר האם שולמו על ידו ההוצאות, משלא ניתן היה להבין זאת מתגובתו לבקשה . התובע הגיש הודעה בה הבהיר כי הוא לא שילם למי מהנתבעות את ההוצאות אשר נפסקו לטובתן. במסגרת הודעה זו טען התובע כי הינו במצב כלכלי קשה ובפשיטת רגל.
בשל הצהרה זו, ניתנה החלטה לפיה על התובע להגיש לבית הדין אישור של בית המשפט לפשיטת רגל, על המשך ניהול התביעה.
בהמשך להחלטה זו, הגיש התובע לתיק בית הדין מסמכים מהם עולה כי מונה נאמן זמני לביצוע הסדר אשר הציע התובע (הוא "החייב") וכי ניתנה החלטה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגדו. מאחר שלא דובר באישור לניהול התביעה כפי שהורתה ההחלטה , ניתנה החלטה נוספת המאפשרת לתובע להמציא את האישור המתאים. גם לאחר מתן החלטה זו , לא הגיש התובע אישור של בית המשפט לפשיטת רגל, אלא מסמכים שונים מתוך תיק הפש"ר. לפיכך ועל מנת להסיר כל ספק בדבר אי הבנה, ניתנה החלטה נוספת על מנת לאפשר לתובע הזדמנות נוספת להמציא את האישור ולנהל את תביעתו ( החלטה מיום 10.4.2019).

11. לאחר החלטה זו הוגש אישור בית המשפט לפשיטת רגל לניהול תביעה זו :
בתגובת הנאמן הזמני אשר הוגשה לתיק, צ וין, כי הסכם שכר הטרחה מלמד כי התובע התחייב כלפי בא כחו לתשלום שכר טרחה בשיעור 50% מהסכום שיפסק לרבות מהוצאות ושכ"ט. כן צוין , כי "הסכם זה יוצר תחושת אי נוחות ואילו היה מדובר בהליך פש"ר...הח"מ לא היה נותן הסכמתו לכך". מאחר שמדובר בבקשת חייב לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל, הותיר הנאמן הזמני את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. על בסיס תגובה זו של הנאמן אישר בית המשפט לפשיטת רגל את המשך ניהול התביעה. במסגרת החלטת בית המשפט לפשיטת רגל נקבע כי "ככל שיושתו על החייב הוצאות, הוא ישלמם מכיסו. ככל שיתקבלו כספים, הם יועברו לחייב באישור בימ"ש זה".

דיון והכרעה

12. תקנה 116 לתקנות שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", קובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

13. נקודת המוצא היא כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא". ראו: ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר – GALLICANTU, ניתן ביום 6.7.2003). בהתאם להלכה הפסוקה זו, אשר הנחתה את בתי הדין לעבודה עוד טרם התקנת תקנה 116 א , השיקול העיקרי בבחינת בקשה להפקדת ערובה הינו סיכויי הצלחת התובענה והיותה מופרכת ואם לאו, כשנקבע גם ש"מעטים ונדירים" המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה. יצוין כי כאשר מדובר בהטלת ערובה בערכאה ראשונה כפי שמדובר בענייננו, פוטנציאל הפגיעה בזכות הגישה לערכאות הוא רב.

יחד עם זאת, בהסמיכו את בית המשפט לחייב תובע בהוצאות, ביקש המחוקק להתמודד עם שני חששות: "הראשון, חשש מתביעות והליכי סרק מחוסרי בסיס משפטי או עובדתי. אלה יגרמו לעומס מיותר על המערכת השיפוטית, על כל ההיבטים המעשיים הנגזרים מכך. השני, פגיעה ישירה בנתבעים בתביעות קנטרניות העשויים להתקשות בגביית החזר הוצאותיהם מהתובעים עם דחיית התובענה כנגדם. בכך תיפגע זכותם הקניינית של הנתבעים. על כן ניתן לחייב את התובע בהפקדת ערובה בשלב מקדמי של ההליך. הפקדה זו תהא לקופת בית המשפט, והסכום יועבר לנתבע לשם תשלום הוצאותיו באם התובע יפסיד". ראו: רע"א 2142/13 קרמין יצחק – נעמאת שויהדי , ניתן ביום 13.11.2014.

14. בהתאם לפסיקה, השיקולים הרלוונטיים לענייננו, הינם בעיקר סיכויי תביעה ומצבו הכלכלי של התובע.
אשר לסיכויי התביעה, על בית הדין לבחון על פניו את סיכויי התביעה והוא אינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, אלא במקרה שבו ניתן להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק. אשר לשיקול בדבר יכולתו הכלכלית של התובע, הרי שבהתאם לפסיקה (לדוגמה, פסה"ד בעניין נעמאת שויהדי), על בתי המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלתו שכן עצם הימצאותו של אדם בארץ, אפילו אם מצבו הכלכלי ירוד, משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להיפרע ממנה ברבות הימים.

15. מקרה נוסף בו יחויב תובע במתן ערובה להוצאות הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית כנדרש בתקנות (רע"א 8730/10 אמנון יוסף – יעקב בינסון, ניתן ביום 23.3.2011), זאת, משום שציון מען נכון ותקף בכתב התביעה, נועד לספק לנתבע כתובת אליה יוכל לפנות לצורך גביית הוצאותיו ככל שיהא זכאי להן.

16. כמו כן, הפסיקה קבעה, בכל הנוגע לחיוב בהפקדת ערובה, בעל דין שהוא תושב ישראל, כי קיימת לו "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה. ראו: בש"א (ארצי) 199/05 אלקין – גולנר ה, ניתן ביום 7.3.2005;.ע"ע 14199-12-10 (ארצי) קריסטינה יורצ'נקו – אלי קליין תכשיטנים בע"מ , ניתן ביום 9.2.2012.
יצוין כי חיוב תובע בהפקדת ערובה בנסיבות אלו לא נועד לאכיפת החיובים הקודמים, אלא הוא צופה פני עתיד ונועד להבטחת הוצאות הנתבע.

17. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את כלל הנתונים שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, זאת לאחר שמצאתי כי מתקיימים במקרה זה מספר שיקולים להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מס' 2.

18. סיכויי התביעה:
לאחר בחינת כתבי הטענות, נספחיהם וכן הבקשה והתגובה לה, כי סיכויי התביעה כפי שהיא להתקבל – על פניו, אינם גבוהים. אף אם יתקבלו בסופו של יום חלק מטענות התובע בכתב התביעה, הרי שקרוב לוודאי ולכאורה, הסכומים אשר יפסקו לטובתו יהיו אלו נמוכים ביחס לסכום הנתבע. במקרה כזה אף לא מן הנמנע כי התובע יחויב בהוצאות הנתבעות בגין ניהול ההליך .

כך, מבסס התובע את תביעתו על טענתו לפערי כוחות ומידע בינו ובין הנתבעות וטוען להטעיה מכוונת של הנתבעות בכל הקשור לזהות הנתבעת מס' 2 כמעסיקתו החדשה. לטענת התובע, אפילו את שמה לא ידע ורק איתור על פי תיק הניכויים העלה כי מדובר בחברת א.ר.נ מלונות טבריה. אלא שמעיון בפרוטוקול השימוע מיום 4.12.2017 אשר צורף לכתב התביעה עולה כי נכתב בו כך: "ב31.12.17 חברת חמי טבריה בע"מ מסיימת את הפעלת אתר מעיינות חמי טבריה. האתר ימשיך וינוהל ע"י חברת א.ר.נ מלונות טבריה בע"מ ולשם כך ועפ"י חוק זומנת לשימוע זה לצורך פיטוריך וקליטתך מחדש בחברה החדשה..." (ההדגשה אינה במקור ). מכאן, שהתובע ידע מראש כי הנתבעת מס' 2 היא מעסיקתו החדשה.
כמו כן, התובע עותר לפיצויי פיטורים על אף שלא השלים שנת עבודה עבור שתי הנתבעות . יצוין כי ברכיב זה לא מדובר, כך לכל הפחות על פי כתב התביעה, בהפקדות לפנסיה ברכיב הפיצויים.
גם "השכר הקובע" אשר על בסיסו יתכן כי התובע ערך את חישוביו (אשר לא פורטו בכתב התביעה) , אינו עולה בקנה אחד עם חוזה ההעסקה שצורף לכתב התביעה ואשר עליו מבקש התובע להתבסס בתביעתו.
אשר לרכיב התביעה: "אי תשלום שכר" – נטען כי רכיב זה כולל תנאי שכר שהורעו החל מחודש 12/2017, ממנו "נוכו אלפי שקלים" וכן אי החזר הוצאות אש"ל כנגד קבלות שנמסרו ל"חברה". התובע אינו מפרט כלפי מי מהנתבעות מופנות טענות אלו. כמו כן מציין התובע ברכיב זה סכום כולל של 10,306 ₪, ללא פירוט. התובע אינו מצרף קבלות שלטענתו לא שולמו לו ולא מפרט אילו תנאי שכר נגרעו ממנו החל מחודש 12/2017.
אשר לאי הפקדות לפנסיה, התובע אינו מפרט את החישוב, כך שכלל לא ניתן להבין מהו גדר המחלוקת, במיוחד בשים לב לטענת התובעת כי הסכום הופקד בקרן הפנסיה אולם לא לחשבון התובע, כיוון שטרם נחתם על ידו טופס הצטרפות. התובע עצמו צירף מכתב מקרן הפנסיה ממועד שלפני הגשת התביעה, התומך בטענה זו .
אשר לאי הפקדה לקרן ההשתלמות, התובע לא פירט כיצד חישב את סכום התביעה וכיצד הוא מתיישב עם הוראות חוזה ההעסקה. מכל מקום, הנתבעת מס' 2 מסכימה כי היא חייבת לתובע סך של 1,636 ₪ והתובע עצמו צירף לכתב התביעה מכתב מאת בא כחה של הנתבעת מיום 7.5.2019 טרם הגשת התביעה, המלמד על הסכמה זו.
אשר לרכיב פדיון החופשה, צוין בכתב התביעה סכום "מוערך" כאשר מתלושי השכר עולה כי נפדו לתובע ימי החופשה בתלוש השכר האחרון.
אשר לפיצוי בגין הרעת תנאים, הרי שלא ניתן להבין מכתב התביעה אילו תנאים הורעו כפי שכבר נאמר . כמו כן, התנהלות הנתבעת כפי שהיא מתוארת בכתב התביעה ו אף אם יתקבלו טענות התובע, אינן מלמדות על פניו ובשלב זה על התעמרות והתעללות מצד הנתבעת בתובע, כנטען בכתב התביעה.
לכך יש להוסיף כי התובע אינו עורך הבחנה ברכיבי התביעה בין שתי הנתבעות, מבלי שפורט הבסיס העובדתי הנטען לצורך כך.

אשר לטענתו העיקרית של התובע בתגובתו לבקשה, כי הנתבעת מס' 2 לא הוכיחה כי מדובר בתביעה שהינה מו פרכת על פניה, הרי שתנאי זה נדרש כאשר מדובר בשיקול יחיד להפקדת ערובה, כך בהתאם לפסיקה.

19. יכולתו הכלכלית של התובע
התובע הודיע לבית הדין בהתאם להחלטה אשר הורתה לו להבהיר האם שולמו ההוצאות אשר נפסקו לחובתו לטובת הנתבעת מס' 2, כי הוצאות אלו אינן משולמות כיוון שהוא מצוי במצב כלכלי קשה ובפשיטת רגל. המסמכים אשר צורפו מתוך תיק הפש"ר ובעיקר תגובת הנאמן הזמני והחלטת בית המשפט לפשיטת רגל, מלמדים על כך כי מדובר למעשה בבקשה אשר הגיש התובע לפי סעיף 19 א' לפקודת פשיטת הרגל וכי בין השאר מסיבה זו (כי לא מדובר בפש"ר) , ניתן האישור לנהל תביעה זו. בהחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל הובהר גם כי הוצאות אשר יושתו על המערער בהליך זה, ישולמו מכיסו של התובע.
עם זאת יובהר, כי לא מדובר בשיקול כבד משקל. התובע לכאורה אינו בפשיטת רגל אלא בהליך לפי סעיף 19 א' לפקודה – בקשת חייב לאישור ה צעת פשרה או הסדר עם נושיו. לא מן הנמנע כי מצבו הכלכלי של התובע בעתיד ישתפר. יוזכר כי הפקדת הערובה לא נועדה לאכוף את תשלום ההוצאות אשר נפסקו, אלא מדובר בבקשה הצופה פני עתיד.

20. היסטוריה של אי תשלום הוצאות ואי מסירת כתובת עדכנית
מעבר ליכולתו הכלכלית של התובע הנלמדת מאי תשלום ההוצאות, התרשמותי מבחינת ההליכים בתביעה עד כה, היא כי התובע לכל הפחות אדיש לתוצאות התנהלותו כלפי הנתבעות:

- התובע התנגד התנגדות חסרת בסיס, כפי שנקבע בהחלטת כב' הנשיא מירון שוורץ, לפעול בהתאם לחובתו לפרט את כתובת מגוריו כמתחייב בתקנות. גם לאחר שניתנה החלטה זו, הגיש התובע בקשה לעיון חוזר בה , אשר נדחתה. אי ציון כתובת עדכנית בכתב התביעה מהווה עילה לחיוב בהפקדת ערובה משום שציון מען נכון ותקף נועד לספק לנתבע כתובת אליה יוכל לפנות לצורך גביית הוצאותיו ככל שיהא זכאי להן. בהמשך, מסר התובע כתובת לא קבועה שלו .
- התובע הגיש בקשה לפסלות שופט, לגביה צוין בפסק הדין הארצי אשר ניתן בערעור התובע על ההחלטה שניתנה בה, כי היא נועדה בעיקרה להשיג על ההחלטות הקשורות במסירת כתובת התובע לתיק בית הדין.
- בתגובתו לבקשת הנתבעת מס' 2 להפקדת ערובה, לא פירט התובע האם שולמו על ידו ההוצאות, כך שנדרשה החלטת בית הדין המורה לו למסור מידע זה .
- כאשר נדרש התובע בהחלטה להמציא אישור בית המשפט לפשיטת רגל לניהול התביעה, הגיש התובע מסמכים שונים, ללא קשר לתוכן ההחלטה. לבית הדין נדרשו שתי החלטות נוספות על מנת לאפשר לתובע להגיש את האישור לנהל את תביעתו וזאת על בסיס מידע שמסר הוא עצמו, על כך שהוא בפשיטת רגל.
- בתגובת הנאמן הזמני גם צוין כי הסכם שכר הטרחה אשר לפיו ישולמו לב"כ התובע 50% מהסכום שיפסק בתביעה, יוצר תחושת אי נוחות וכי אם היה מדובר בהליך פש"ר, הנאמן לא היה נותן הסכמתו לכך.

21. על בסיס מכלול השיקולים אשר פורטו עד כה: סיכויי התביעה כפי שהיא הוגשה להתקבל, יכולתו הכלכלית של התובע, אי תשלום הוצאות אשר נפסקו לחובת התובע בהליך, התנהלות התובע בכל הקשור למסירת כתובת עדכנית ומסירת אישור בית המשפט לפשיטת רגל לניהול התביעה, מצאתי כי יש מקום לקבל את הבקשה.

22. לפיכך – על ה תובע להפקיד סך של 3,500 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות הנתבעת מס' 2.
בקביעת גובה הסכום הבאתי בחשבון את העובדה כי מדובר בתביעה מתחום דיני העבודה ואת הרצון לאפשר לתובע להמשיך ולברר את תביעתו, אך גם את הצורך להקים ערובה ל הבטחת הוצאות הנתבעת מס' 2 משנמצא כי נסיבות העניין מצדיקות זאת.

יצוין כי הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מס' 2 בלבד ומסיבה זו החלטתי שלא להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת מס' 1.

23. הסכום יופקד תוך 30 ימים, כתנאי להמשך ההליך.
ככל שלא יופקד סכום הערובה תוך 30 ימים – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

24. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, (18 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.