הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 39404-11-16

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים):מר אברהם אלוק
נציג ציבור (מעסיקים): גב' איריס קליין

התובע:
בהאא סעדיה
ע"י ב"כ עוה"ד פיראס סעדי ואח'
-
הנתבעת:
משק ירדנה ויהושע הדר בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דרור חייק

פסק דין

1. התובע, הגיש כנגד הנתבעת תביעה לתשלום סכום של 137,100 ₪ בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות נלוות נוספות שמקורן בצו ההרחבה בענף החקלאות, ואשר, לטענתו, מגיעות לו, בגין תקופת עבודה אצלה ובגין סיומה.

2. מהלך הדיון-
בתאריך 07.09.17 התקיים, לפני ראש ההרכב, דיון מוקדם מקיף, במהלכו השמיעו הצדדים את טענותיהם, התייחסו זה לטענותיו של רעהו, ענו לשאלות ביה"ד וגיבשו רשימת מוסכמות ופ לוגתאות.
בסיום הדיון ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.
בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים את תצהיריהם ובתאריך 16.09.18 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו על תצהיריהם; התובע ומנהלי הנתבעת - מר יהושע הדר (להלן: "מר הדר") והגב' ירדנה הדר (להלן: "הגב' הדר").
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד, לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 17.10.18 ו סיכומי הנתבעת ביום 18.12.18), הבשיל התיק למתן פסק דין.
3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מרשימת העובדות המוסכמות ומחומר הראיות:
א. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בענף החקלאות.
ב. התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 01.01.10 ועד ליום 16.09.16, שאז נותקו יחסי העבודה שבין הצדדים, בנסיבות השנויות במחלוקת.
ג. בתקופה שמחודש 9/12 ועד 20.01.13 התובע שהה, לפי בקשתו, בחופשה ללא תשלום.
ד. התובע עבד כפועל חקלאי ובעיקר שימש כנהג על טרקטור.
ה. מלבד התובע היה עובד נוסף שעבד כנהג טרקטור אשר החל מחודש 8/16 שהה בחופשת מחלה.
ו. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות ( להלן: "צו ההרחבה").
ז. התובע עבד 6 ימים בשבוע, כאשר שעת תחילת עבודתו היתה בשעה 7:00 ושעת סיום העבודה היתה משתנה והיא שנויה במחלוקת.
ח. התובע, כמו כל הפועלים, החתים כרטיס נוכחות, מידי יום, כאשר בתחילת עבודתו היה מתבצע ניהול רישום הנוכחות, בצורה ידנית.
ט. התובע קיבל הפסקת אוכל מידי יום - הצדדים חלוקים באשר למשכה, האם חצי שעה כטענת התובע או שעה כטענת הנתבעת.
י. הנתבעת הפרישה כספים עבור התובע בקרן פנסיה, כאשר ברכיב פיצויי פיטורים נצבר עבורו סכום של 25,939 ₪.
יא. שכרו השעתי, הקובע, של התובע הינו 40 ₪ ברוטו.
יב. הנתבעת שילמה לתובע, בתלוש שכרו האחרון דמי מחלה בסכום של 1,904 ₪.
יג. הנתבעת מודה בזכאותו של התובע לתוספת דמי כלכלה בסכום של 5,640 ₪.

4. להלן השאלות השנויות במחלוקת -
א. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? א ו שמא יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת היות ולטענת הנתבעת הוא עזב את מקום עבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת ?
ב. האם זכאי התובע ליתרת דמי מחלה?
ג. האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית?
ד. האם זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות?
ה. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי הפרשות לקרן הפנסיה?
ו. האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה?
ז. האם זכאי התובע לתשלום בגין שי לחגים?
ח. האם זכאי התובע לתוספת ותק?
ט. האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי?
י. האם זכאי התובע לתוספת משפחה?
יא. האם זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת חוקים שונים כפי שאלו פורטו על ידו בסעיף 24 לכתב תביעתו?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? או שמא יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת היות ולטענת הנתבעת הוא עזב את מקום עבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת ?
התובע טען, כי
א. הוא פוטר, באופן שרירותי, בעודו שוהה בחופשת מחלה.
ב. המניע לפיטוריו היה פסול ונעוץ בבקשתו להתיר לו, בהיותו מוסלמי, להשתתף בתפילת יום השישי בשעת הצהריים ולהסתפק בחמש שעות עבודה בלבד באותו היום.
ג. במהלך השנתיים האחרונות אפשרה לו הנתבעת להשתתף בתפילת יום שישי כמצוות דתו ושחררה אותו תמיד לפני השעה 11:00.
ד. במועד סיום העסקתו, מנהל הנתבעת, הודיע לו מפורשות כי אין הוא מוכן להעסיק אותו יותר בשל יציאתו לתפילת יום שישי ובשל כך הוא מעוניין לקלוט עובד אחר תחתיו , כזה שאינו מתפלל בימי שישי.
ה. הוא פוטר מבלי שנערך לו הליך שימוע כדין ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ותוך הפרת חובת תום הלב וההגינות.
ו. לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 50,220 ₪ ובניכוי סכום של 25,939 ₪ שנצבר עבורו בקרן פנסיה, קרי, הוא נותר זכאי לסכום של 20,561 ₪ וכן הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסכום של 7,440 ₪.
הנתבעת מצדה הכחישה כי פיטרה את התובע וטענה, כי
א. היא אפשרה לתובע, באופן קבוע, לסיים עבודתו בימי שישי בשעה מוקדמת, לרוב בסביבות השעה 11:00, על מנת שיוכל להתפלל.
ב. התובע הצהיר כי מעתה לא יגיע כלל לעבודה ביום שישי והדבר לא היה מקובל עליה, לכן זומן לשיחה והדברים נאמרו לו.
ג. ממועד השיחה הנ"ל, התובע לא התייצב לעבודה ושהה בחופשת מחלה. בתחילה סברה כי הוא "ברוגז" ולכן שכרה עובד זמני, למספר ימים , במקומו אך התובע המשיך שלא להגיע לעבודה ולכן, בנסיבות אלו, יש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו.
ד. התובע, בשיחת טלפון , למנהלת הנתבעת אמר כי הינו בריא ושאין מניעה כי יחזור לעבודה ומכאן הבינה כי אין מדובר בחופשת מחלה "אמיתית" אלא בהפגנת שרירים.
ה. לפיכך, התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים ו יש אף לקזז, מכל סכום שייפסק לזכותו, דמי הודעה מוקדמת בסכום של 6,480 ₪.
ו. לחילופין, במידה וייקבע שהתובע כן זכאי לפיצויי פיטורים הרי הוא לא זכאי לסכומים שנתבעו שכן שמעבר לסכום שנצבר עבורו בקופה (סכום של 25,939 ₪), הוא זכאי להשלמה בסכום של 14,564 ₪ בלבד.

דיון והכרעה-
יסוד הפיטורים וההתפטרות הוא באופן שהצד הפועל נתן ביטוי ברור לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים לידי סיום, כאשר לעיתים מתבטאת פעולה לסיום יחסי העבודה בדברים פורמליים, ולעיתים ניתן ללמוד על קיומה מהתנהגות של הצד שלו מייחסים את כוונת סיומם של יחסי העבודה (ראו דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ - "אתא" בע"מ, פד"ע ב' 41).
משלא נעשה אקט פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה זה כדי להראות קיומה של התנהגות, מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום (ראו דב"ע נב/7-1 ברוך שומינר - משרד האוצר, מיום 22.01.92).
בנוסף, עת בוחן בית הדין, את השאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי סיום ומתי, הוא מביט על התמונה בכללותה. לאמור: "יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה." (דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ - אתא פד"ע ב41; ע"ע 400/09 לב ארי - עיריית מעלות תרשיחא, מיום 13.10.10, סעיף 10 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט -
נקדים ונציין, כי לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים ואת כלל הראיות וכן לאחר שמיעת העדויות, שוכנענו כי גרסת הנתבעת יותר סבירה ואמיתית מגרסת התובע; כך שהתובע הוא אשר התפטר, באופן שהפסיק להגיע לעבודה מבלי שמסר הודעה מוקדמת לנתבעת.
להלן נפרט את מסקנתנו:
עדותו של התובע היתה לא ברורה ולא קוהרנטית והיא לא הותירה עלינו רושם מהימן, כאשר טענתו באשר לסיבה לפיטוריו ו להתנהגותו של מר הדר כלפיו נמצאה כלא אמינה בעינינו, כאשר היא הובאה, במסגרת חקירתו הנגדית, באופן מבלבל ומבולבל.
התובע במסגרת סעיף 2 לתצהירו, הצהיר כי: "הנתבעת ... העסיקה אותי החל מתאריך 01.01.10 ועד 16.9.16 עת פוטרתי, באופן שרירותי, בעודי שוהה בחופשת מחלה, כאשר המניע הפסול מאחורי הפיטורין היה בקשתי לאפשר לי, בהיותי מוסלמי, להשתתף בתפילת יום השישי בשעות הצהריים ולהסתפק בחמש שעות עבודה בלבד ביום השישי עד שעה 11:00 (שהנן יום עבודה רגיל על פי צווי ההרחבה בענף)" עוד הוסיף והצהיר התובע, במסגרת סעיף 3 לתצהירו, כי "הועסקתי שישה ימים בשבוע וביקשתי להשתחרר, ביום שישי בשעה 11:00, כדי להספיק וללכת לתפילת יום השישי. במהלך השנים האחרונות, הנתבעת אפשרה לי להשתתף בתפילת יום השישי כמצוות הדת ושחררה אותי כמעט תמיד לפני השעה 11:00, אולם במועד סיום העסקתי מנהל החברה הודיע לי מפורשות כי אין הוא מכן להעסיק אותי יותר בשל יציאתי לתפילת יום השישי ובשל זאת הוא מעוניין לקלוט עובד אחר תחתיו שאינו מתפלל ביום השישי...".
התובע צירף לתצהירו תמליל שיחה שהתנהלה בינו לבין מר הדר ( נספח ג') - (להלן: "התמליל"), שיש בה, ל שיטתו כדי לאשש את גרסתו.
מר הדר, ב סעיף 8 לתצהירו, גולל את השתלשלות העניינים, לאורך השנים, ביחס לתפילת ימי שישי: " בשנות עבודתו הראשונות התובע לא התפלל כלל בימי שישי ולמיטב ידיעתי היה חילוני לחלוטין ..." "לאחר נישואיו החל התובע להתפלל בימי שישי, וזאת עשה בסככה במהלך עבודתו ולא הייתה לי כל בעיה עם כך ..." "בחלוף תקופה החל התובע לעזוב את העבודה בימי שישי בשעה 11:00 כדי להתפלל (לא במשק אלא כנראה בכפר מגוריו או במקום אחר- לא ידוע לי) וחוזר לעבודה לאחר התפילה" "עוד תקופה חלפה וכעת כבר התובע לא חזר לעבודה- היה יוצא בשעה 11:00 ולא חוזר כלל" "ככל שחלפו השבועות הלכה שעת העזיבה והוקדמה- לעיתים התובע עזב כבר ב-10:00 ולעיתים אף ב-09:00 (ניתן לראות זאת בדו"חות הנוכחות)".
מר הדר ממשיך בתצהירו ומספר, "ספגתי וספגתי, הפנמתי והבלגתי" "זה לא היה על דעתי אבל "בלעתי" זאת בלית ברירה" . "ואז הגיע הקש ששבר את גב הגמל- התובע הודיע לי שכבר אין בכוונתו כלל להגיע בימי שישי" "זה לא היה מקובל עליי כלל ועיקר והבהרתי לו" "בתגובה, התובע עשה את התרגיל הידוע והוציא ימי מחלה" "לא רק שהוציא ימי מחלה שקריים אלא בחר לעשות זאת בתקופה מאד בעייתית, כאשר הטרקטוריסט השני היה מושבת עקב כך שנעקרו כל שיניו ונעדר מהעבודה לחודש" "התובע תפס אותי כבן ערובה ולא היה לי ספק כי הוא מנסה לסחוט אותי" לתובע נערכה ב- 16.9.16 שיחה בה נאמר לו כי נשקלת המשך עבודתו נוכח: הצגת אישור מחלה שקרי של 11 ימי היעדרות כאשר לפי התובע בעצמו הוא בריא ואין מבחינתו שום מניעה לעבוד. "הצהרת התובע כי אין בכוונתו להמשיך ולהגיע לעבודה בימי שישי", כך הצהיר מר הדר, בסעיף 25, "...לא התייצב התובע עוד לעבודתו ועזב אותה בפועל". הנתבעת הפנתה לדו"חות הנוכחות, לתמיכה בטענותיה (נספח ג' לתצהיר התובע).
התובע, אישר, בחקירתו הנגדית, את השתלשלות הדברים ביחס לתפילת ימי שישי כפי שתוארה בתצהירו של מר הדר:
"ש. האם אי פעם ביקשת להתפלל ולא נתנו לך?
ת. במשק הייתי מתפלל, לוקח את הפינה ומתפלל, אני עומד בצד כדי לא להפריע לאף אחד?
ש. אני חוזר על השאלה.
ת. שאני צריך להתפלל אני לא צריך לקש מאף אחד. לכן לקחתי את הפינה שלי כדי לא להפריע לאף אחד.
לשאלתך אף פעם לא היה מצב שהוא אמר לי לא להתפלל.
ש. אני הסתכלתי על דוחות הנוכחות מ- 2010 עד 2016, ואני אומר לך שב- 2010 עד 2014 אתה מסיים לעבוד בימי שישי בצהריים ואחר צהריים, ב- 16:00- 15:30, ב- 17:00 וכו', נכון שבימים אלה היית מתפלל במשק?
ת. נכון אפילו בשדה.
ש. ואז לקראת סוף 2014 לפי הדוחות התחלת לסיים לעבוד בימי שישי ב- 12:00, ב- 11:00, אז כבר היית הולך להתפלל מחוץ למשק, כלומר בכפר?
ת. משנת 14' ביקשתי ממנו שאני רוצה לצאת ולהתפלל בימי שישי והוא אמר שזה בסדר. ביקשתי ממנן לעבוד עד שאני צריך לצאת ואז הוא אמר שאין בעיה. אחרי זה הוא אמר "אני לא רוצה בן אדם שמתפלל בימי שישי". זה היה אחרי שהוא אמר לי אל תבוא לעבודה. כלומר הבעיה שלו הייתה שאני רציתי לצאת להתפלל בימי שישי והוא רצה מישהו שיעבוד כל ימי שישי." (עמ' 14 שורות 13-28 לפרוטוקול ועמ' 15 שורות 1-2 שם).
משכך, התבקש התובע להסביר ולחדד "מתי התחיל כל הסיפור של הבעיות שהביאו בסוף לסיום העבודה, פתאוםו (הטעות במקור- א"י) אחרי 6 שנים החליט מנהל הנתבעת סתם לא רוצה אותך?" ולא מצאנו כי ידע להסביר את הדברים והטענות והעבודות השתרבבו ביניהן: "היו לי כאבי גב, אנחנו היינו עובדים טרקטורים, כל שנה היה נתפס לי הגב כי הכיסאות היו כמו פלטות. עדכנתי את הנתבעת שיש לי כאבי גב ושיש לי חופש מחלה בגלל בעיות הגב, לפני שהסתיימה המחלה באתי ולקחתי את הצק ואמרו לי אל תבוא לעבודה אנחנו לוקחים מישהו אחר, ואז יום למחרת דיברתי איתו ואמרתי לו אני רוצה לדעת למה, אני מסיים את המחלה, הוא אמר לי אל תחזור אני הבאתי מישהו אחר, שלא מתפלל ביום שישי ולמרות שאני ביום שישי רציתי לעבוד עד השעה שאני הולך להתפלל, היו זמנים שהיה אומר לי ב- 08:00 או ב- 09:00 אל תבוא לעבודה או משחרר אותי מוקדם למרות שהיה חשוב לי לעבוד כי יש לי משפחה לפרנס". (עמ' 13 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 1-5 שם).
במטרה להבין טוב יותר, את טענתו , הוא נשאל: "מה שאתה אומר שהיה לו חשוב שתעבוד ביום שישי ואתה אמרת לו שאתה לא מגיע יותר בימי שישי ובגלל זה הוא קרא לך לשיחת שימוע אלא שזה הפוך לגמרי אתה רצית לעבוד בימי שישי והוא לא נתן לך ואפילו שלח אותך הביתה מוקדם?" ואז טען לראשונה כי: "אני ביקשתי ממנו שאני רוצה לעבוד עד שעה מסוימת, ולפעמים שהיה גשם הוא היה אומר לי ללכת מוקדם או לא לבוא. אפשר לראות בכרטיסים שכל ימי שישי עבדתי עד שהייתי הולך להתפלל ובימים שלא עבדתי זה בגלל שהוא היה משחרר אותי." (עמ' 14 שורות 6-12 לפרוטוקול).
אי הבהירות וחוסר ההיגיון בדברים הודגש גם בהמשך חקירתו של התובע:
"ש. בלית ברירה, הוסכם שאתה תעזוב כל פעם ב- 11:00 ביום שישי וכך היה, אבל מה שהיה ב- 2016, ואפשר לראות את זה בחודש אוגוסט, אתה כבר הלכת הביתה ב- 09:40, ב- 10:05, 10:12, ואני שואל אותך שאלה פשוטה, אנחנו אומרים שאתה הלכת בשעות אלה להתפלל, עזבת אתה אומר עכשיו שהוא שולח אותך הביתה בשיא הלחץ כשהטרקטוריסט השני נמצא בחודש מחלה?
ת. כן.
ש. תראה איך אתה מחייך. נעים לך שאני אגיד שאתה משקר?
ת. מה זה שקרן?
ש. אני אומר שאתה הלכת בשעות האלה להתפלל, אתה אומר שהוא שלח אותך?
ת. כן.
ש. אני אומר לך שאתה אמרת לשוקי שאתה לא רוצה לבוא יותר בימי שישי לעבוד כי אתה רוצה להתפלל, והוא אמר לך שזה לא מקובל עליו והוא יביא מישהו אחרי בימי שישי?
ת. לא. לא נעים לי להגיד לך שאתה משקר. אבל מה שאתה אומר זה לא נכון.
ש. נגיד שאתה בא לעבודה בימי שישי בשבע בבוקר ואתה אומר שהם שולחים אותך הביתה אחרי כשעתיים וחצי, איך אתה לא כותב לבעל הבית הודעה בווטסאפ, עושה איתו שיחה, מקליט אותו, כמו שאתה יודע, אומר לו " אני רוצה לפרנס את המשפחה, אני לא אבוא לעבודה כדי ללכת חזרה תוך שעתיים...אני לא יו יו, אני לא מתלמד"?
ת. אני דיברתי איתו וביקשתי ממנו בימי שישי להתפלל, והוא הסכים מרוב שאין לחץ לפעמים היה משאיר אותי עד 12:00 על הגבול ולפעמים הוא אמר לי שאין לחץ ולמה להישאר, תשתחרר.
ש. אני שאלתי על הימים שבאת לשעתיים בימי שישי?
ת. היו ימים כאלה." (עמ' 14 שורות 20-28 לפרוטוקול ועמ' 15 שורות 1-8 שם).
מלבד העובדה, כי דבריו אלו של התובע עומדים בסתירה ישירה להצהרתו, בסעיף 2 לתצהירו, שם הודה כי " במהלך השנים האחרונות, הנתבעת אפשרה לי להשתתף בתפילת יום שישי כמצוות הדת ושחררה אותי כמעט תמיד לפני השעה 11:00 ", הרי הטענה בדבר שחרורו המוקדם בימי שישי בשל העדר לחץ בעבודה, היא טענה חדשה שלא בא זכרה כלל בכתב התביעה, בדיון המוקדם או בתצהיר, מה גם שהיא סותר ת את ההיגיון שבבסיס טענת פיטוריו שלפיה; הנתבע פיטר אותו בשל יציאתו לתפילת ימי שישי ומעוניין להעסיק עובד שאינו מתפלל, היינו רצה מישהו שיעבוד כל יום שישי.
לעומת עדותו של התובע אשר לא שכנעה אותנו ואשר עוררה קשיים, היתה עדותו של מר הדר הגיונית ,עקבית והשתלבה עם יתר הראיות, כאשר בעדותו לפנינו, שב וחזר על גרסתו והסביר באופן מנומק "מה הייתה הבעיה לשחרר את התובע בשעה 11:00 כדי להתכונן לתפילה?":
ת. ...כל הטענות על אסלאם זה בושה וחרפה. התובע עבד בהתחלה בלי להתפלל. השלב השני התובע התפלל בסככה, במקום העבודה, ואני כיבדתי את זה. שלב שלישי עבד עד שעה 11:00 ואמר לי שהוא צריך לנסוע ולהתפלל מחוץ למקום העבודה, אמרתי סע בבקשה תתפלל, אני מכבד כל אחד, מה אני לא אתן לו להתפלל?? בוודאי שאתן. השלב הרביעי- אומר לי תשמע אני בימי שישי לא בא לעבודה כי אני הולך להתפלל ואז כן הגבתי אמרתי "סליחה זה לא מקובל עלי, אין שום חוק שמבחינתי יחייב אותי לתת לך חופש ביום שיש כדי להתפלל.
ש. התובע טוען שהוא לא אמר לך שהוא לא רוצה לעבוד בכלל בימי שישי, הוא ביקש לכבד את הסיכום שהיה ביניהם שהוא עובד בימי שישי עד שעה 11:00?
ת. זה שקר וכזב!! הוא נעלם ברגע שאמרתי לו שלא מקובל עלי שהוא לא יעבוד בכלל בימי שישי ואז הוציא מחלה מדומה.
ש. בס' 18.9 לתצהירך, אתה כינית את המצב הזה "הקש ששבר את גב הגמל"?
...
ת. מה ששבר את גב הגמל זה שהוא אמר שהוא לא בא לעבוד יותר בימי שישי, לא שהוא צריך לצאת להתפלל בשעה 11:00. יש הבדל בין זמן התפילה לבין לא לבוא בכלל. במיוחד כשהפועל השני איננו, משאיר אותי בלי פועלים.
ש. מבחינתך זה שבר את גב הגמל
ת. זה שהוא לא בא לעבודה בימי שישי
ש. ואז מה עשית?
ת. הוא עשה. נעלם. מי ידע שהקליט אותי. הוא חשב שהקליט ולכן הכל בכיס שלו. על מה מקליט?
ש. אני מבין שנקעה נפשך
ת. הוא היה כמו בן שלי. לא העליתי על דעתי לשלוח אותו הביתה. לא היתה לי במחשבה לפטר אותו. על מה? על מי? אבל כשאתה מחליט שמשישה ימים יום אחד אתה לא בא לעבוד? לא מתאים לי. אני מפסיד כסף בגלל זה. אני לא יכול
ש. אבל בהקלטה הוא אמר לך "אמרת לי אל תבוא לעבודה?
ת. לא אמרתי לו "אני מפטר אותך" הוא כמו בן שלי, לא חשבתי לפטר אותי. נכון ש אמרתי שלא מתאים לי שהוא לא עובד בימי שישי.
ש. אבל בהמשך אמרת "אני לא יכול ככה, אני לוקח מישהו אחר"?
ת. בוודאי שאקח מישהו אחר, פועל אחד היה בטיפול שיניים והוא לא עבד. אז לקחתי מישהו זמני, אני קיוויתי כל יום שהוא יבוא, אבל הוא לא בא לעבודה,
וכל הדיבורים הלאה זה שקרים. אתם סחטנים. גם משקרים וגם סוחטים" (עמ' 21 שורות 23-28 לפרוטוקול עמ' 22 שורות 1-27 שם ועמ' 23 שורות 1-6 שם) .
אישוש לגרסת הנתבע ת אנו מוצאים, דווקא, בתמליל שצירף התובע, זאת מבלי לקבוע דבר באשר לקבילותו של התמליל אליו התנגדה הנתבעת בשל אי צירוף קלטת שם מר הדר מציין בפני התובע שהקליט אותו "העניין הוא, העניין הוא שלא מתאים לי, כל העבודה שלך לא מתאים לי. אני, אתה לא בא בימי שישי, אתה לא בא, זה לא מתאים לי, לא, לא לא מתאים לי" ועוד " לא מדבר על חופש מחלה, אני מדבר על יום שישי שהרבה ימי שישי לא באת" ובהמשך " ואני חשבתי שאני אסתדר ואני בפיגור בעבודה כל הזמן ויום בשבוע" (עמ' 1 לתמליל שורות 7-8, 10 ו- 12) ובתגובה לא נשמע התובע מכחיש את הדברים.
לאמור נוסיף, כי המועד בו הסתיימו יחסי הצדדים- בזמן בו שהה הטרקטוריסט השני בחופשת מחלה- מטה את הכף לטובת גרסת הנ תבעת שכן לא סביר כי הנתבעת תפעל, דוקא, בתקופה זו, לסיים את העסקתו של התובע וסביר יהא להניח שגם אם אכן היא היתה מעוניינת בפיטוריו, שתחכה עד לחזרתו של הנהג השני מחופשת המחלה.
נוכח כל האמור לעיל, ושעה שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע וזולת עדותו, אשר לא הייתה סדורה וגם לא אמינה ו כן נוכח התנהגותו במהלך עדותו, כך ולמשל , העובדה שהוא נמנע מלהישיר מבט למר הדר וכן שניכר היה שהוא היה נבוך עת העיד את שהעיד בקשר לנסיבות סיום יחסי העבודה וכן לנוכח העובדה שהוא לא הביא כל ראיה נוספת, בכתב או באמצעות עד נוסף, לביסוס גרסתו, לא מצאנו לנכון לקבלה ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים או בדמי הודעה מוקדמת ותביעתו ברכיבים אלו נדחית.
משהגענו לכלל מסקנה כי התובע הוא זה שהביא לסיום יחסי העבודה זכאית הנתבעת לקזז דמי הודעה מוקדמת , בגובה שכר חודש אחד, מהסכומים המגיעים לתובע.
לצורך קביעת הסכום שזכאית הנתבעת לקזז וכן בטרם נמשיך לנדון בתביעות התובע לגופן, יש לקבוע מה היה שכר הקובע :
התובע טען, כי שכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו עומד על סכום של 7,440 ₪
הנתבעת מצדה טענה, כי בשנה האחרונה להעסקתו התובע עבד בממוצע 162 שעות, היינו הוא עבד בהיקף משרה של 87% , כך ובהתאם לשכר השעתי שלו (כפי שהסכימו הצדדים) , 40 ₪ לשעה, שכרו הקובע עומד על סכום של 6,480 ₪.

דיון והכרעה-
כאמור אין חולק, שהתובע היה עובד שעתי וכי שכרו השעתי, הקובע הינו 40 ₪ ברוטו.
בית הדין הארצי קבע בעניין ע"ע (ארצי) 14238-10-14 עיד רוג'ה נדר- המוביל ז'ק יולזרי רמלה בע"מ, מיום 27.12.17) כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי חלקיות המשרה של העובד, לכל אורך תקופת העבודה.
תחילה נציין כי הגב' הדר העידה כשנשאלה " את יכולה לאשר שהעובדים נתבקשו לעבוד 8 שעות ביום? " השיבה: " חוץ מיום שישי שאז עבדו פחות שעות היו צריכים להגיע למספר שעות מסוים בשבוע ולפעמים היו עובדים שעות נוספות. לשאלתך לא זוכרת מה מספר השעות המסוים בשבוע" (עמ' 27 שורות 17-20 לפרוטוקול), כך שהיא מודה, בין היתר, כי התובע עבד במשרה מלאה.
זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר של התובע במהלך תקופת העסקתו, עולה כי הוא עבד, מרבית החודשים, בהיקף של משרה מלאה . בנוסף, הנתבעת, במסגרת רכיבי התביעה השונים עורכת חישוביה על בסיס 8 שעות עבודה ביום כולל הפסקה של שעה אותה ביקשה לנכות (ראה למשל סעיף 17.4.1 להגנה) . כך יוצא כי התובע עבד בהיקף של משרה מלאה.
לפיכך, ולפי שיעור שכרו השעתי המוסכם של התובע, שכרו הקובע הינו בסכום של 7,440 ₪ (186 שעות *40 ₪) .
ומכאן שהנתבעת היתה זכאית לקזז סכום ש ל 7,440 ₪ מכל סכום שייפסק לתובע אך הואיל והיא עתרה (במסגרת סיכומיה ועל בסיס השכר השעתי המוסכם) לקיזוז סכום של 6,480 ₪ בלבד והואיל ובית הדין אינו פוסק מעבר לסכום הנתבע, הרינו קובעים כי הנתבעת תהא רשאית לקזז , מהסכומים שיזקפו לחובתה, סכום של 6,480 ₪ בלבד.

6. האם זכאי התובע ליתרת דמי מחלה?
התובע טען כי הוא פוטר בחופשת מחלה וכי פיטוריו נעשו בניגוד לחוק וכן הוא זכאי לקבלת דמי מחלה, כאשר מועד סיום יחסי העבודה יקבע לאחר מיצוי מלוא ימי המחלה הצבורים לזכותו.
הנתבעת טענה, כי
א. שולמו לתובע דמי מחלה בסכום של 1,904 ₪
ב. התובע היה בריא והוא הצהיר על כך במפורש ולכן אין הוא זכאי לתשלום , כלשהו , בגין דמי מחלה.
ג. התובע לא פוטר אלא עזב את עבודתו ובעצמו מנע את ניצול ימי המחלה.
ד. חישוביו של התובע אינם נכונים שכן בעד היום הראשון הוא אינו זכאי לתשלום, כאשר בעבור היום השני והשלישי הוא זכאי ל- 50% כך שיוצא כי הינו זכאי לסכום של 2,142 ₪, בלבד.

דיון והכרעה-
הלכה פסוקה היא כי מעסיק רשאי לפטר עובד השוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה ובלבד שמועד סיום יחסי עובד ומעסיק יקבע למועד שלאחר מיצוי מלוא ימי המחלה הצבורים לזכות העובד. (ראו- ע"ע 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים -לסלי פנחס וניט ,מיום 07.12.08).
סעיף 2 לחוק דמי מחלה, תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק דמי מחלה"), קובע כי:
"(א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 -
(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור - תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן - דמי מחלה);
(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה...
(ב) "תקופת מחלה" תחושב לפי הוראות אלה:
(2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים...".
בענייננו, התובע הציג אישור מחלה (נספח ב' לתצהירו). האישור ניתן לתקופה שמיום 08.09.16 ועד ליום 18.09.16, כך שמשך תקופת המחלה עומד על 11 ימי מחלה. במהלך תקופה זו חלו שני ימי שבת (10/09 ו- 17/09 ) אותם, בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, יש להפחית מתקופת מחלת התובע ולפיכך, עומדת תקופת המחלה על 9 ימים. כמו כן, וגם בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התובע אינו זכאי לתמורה בגין היום הראשון ואילו בגין היום השני והשלישי הוא זכאי למחצית התמורה.
על מנת להכריע בשאלת זכאותו של התובע להפרשי דמי המחלה שנתבעו יש להכריע קודם במחלוקת באשר לשווי יום העבודה של התובע-
התובע טען, כי הוא זכאי לפדיון ימי מחלה לפי שווי יום עבודה של 320 ₪ (40 ₪ ברוטו שכר שעתי קובע מוסכם * 8 שעות עבודה).
הנתבעת מצדה טענה, כי שווי יום העבודה הינו 280 ₪ (40 ₪ * 7 שעות עבודה) שכן התובע קיבל שעת הפסקה אותה יש לנכות.
על פי הנפסק בע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב-ר-צ פלסט בע"מ, מיום 24.05.12, הטבה שניתנה לעובד מעבר למגיע לו על פי דין הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים והמעסיק אינו רשאי לבטלה בדיעבד בתגובה לתביעה שמגיש העובד לתשלום זכויות אחרות.
הגב' הדר בעדותה בפנינו העידה כי היקף משרה מלאה "זה 8 שעות עבודה ביום, 6 ימים בשבוע" "חוץ מיום שישי שאז עבדו פחות שעות היו צריכים להגיע למספר שעות מסוים בשבוע..." (עמ' 27 שורות 13-14 ושורות 17-20 לפרוטוקול), כן העידה כי לא הפחיתו משכר העבודה זמני ההפסקה שניתנ ו:
"ש. אני עברתי על התלושים וראיתי שהייתם משלמים לעובדים זמני הפסקה,
האם זה נכון?
ת. נכון. תחילת העבודה ועד סיומה, כולל שעת ההפסקה, שולמו כשעות עבודה. אלו היו תנאי העסקה.
ש. כלומר הטבה לעובדים.
ת. תקרא לזה, כן." (עמ' 28 שורות 14-19 לפרוטוקול).
גם מר הדר העיד כי "ההפסקה הייתה בדרך כלל בין 13:00- 14:00 במשך שעה שלמה, ששולמה לעובדים, הם ישבו ואכלו וקיבלו כסף על זה" (עמ' 25 שורות 13-14 לפרוטוקול).
משכך, אין מקום לקזז את התשלום עבור ההפסקה, משעה שהתנהגות הצדדים לאורך כל תקופת העבודה מלמדת על הסכמה לתשלום זמן ההפסקה, ושכר זה הפך לחלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו של התובע כמו גם של יתר העובדים. נוכח קביעה זו, הרינו דוחים טענת הנתבעת לקיזוז שעת הפסקה, וקובעים כי שכרו היומי של התובע עומד על סך של 320 ₪ ברוטו ליום למעט יום שישי בו עבד 4 שעות עמד על 160 ₪ ברוטו).
בהתאם, יוצא כי התובע היה זכאי ל- 2,000 ₪ ובניכוי דמי המחלה ששולמו במסגרת שכרו האחרון על סך של 1,904 ₪ הנתבעת נותרה חייבת לשלם לו סכום של 96 ₪ בגין רכיב זה.

7. האם זכאי התובע לפדיון חופשה שנתית?
התובע טען, כי
א. בהתאם לצו ההרחבה הוא זכאי לתשלום בגין 52 ימי חופשה עבור שלוש שנות האחרונות להעסקתו.
ב. הנתבעת שילמה לו עבור 40 ימי חופשה בלבד כך שהוא נותר זכאי לפדיון של 12 ימים בסכום של 3,840 ₪.
הנתבעת מכחישה זכאותו של התובע לקבלת מלוא רכיב זה וטוענת, כי
א. על פי צו ההרחבה הוא זכאי ל- 16 ימי חופשה עבור השנים 4-6 לעבודתו והחל מהשנה השביעית ל- 20 ימי חופשה
ב. בשנה השביעית הוא עבד שלושה חודשים בלבד כך שהוא זכאי ל-25% מהימים קרי ל- 5 ימים ובעבור ה 2.75 שנים שקדמו לכך הוא היה זכאי ל- 44 ימים כך שבסך הכול הוא היה זכאי ל- 49 ימים.
ג. התובע עבד 6 ימים בשבוע כך שמכל 7 ימים הוא זכאי ל- 6 ימים בתשלום שכן ביום השביעי בלאו הכי הוא בחופש ואינו מקבל שכר. כך שעבור 49 ימים זכאי התובע ל-42 ימים בתשלום לפיכך נותרו לזכותו של התובע עוד יומיים לתשלום בלבד .

דיון והכרעה-
מטיעוני הצדדים עולה כי אין מחלוקת לעניין זכאותו של התובע לפדיון ימי חופשה בגין שלוש השנים האחרונות של העסקתו. כן התובע בסעיף 39 לסיכומיו, אימץ את חישובי הנתבעת ביחס למספר ימי החופשה להם הוא זכאי, קרי ל- 49 ימים, וכן מסכים לכך כי מכל 7 ימי חופשה רק 6 ימים הם בתשלום (סעיף 40 לסיכומיו).
כך יוצא כי לזכות התובע נותרו 9 ימי חופשה בלבד, שכן אין חולק כי הנתבעת שילמה לו , במהלך תקופת עבודתו תמורה 40 ימי חופשה.
לפיכך, ובהתאם לאמור לעיל, יוצא, כי מ- 9 ימי החופשה הוא זכאי ל- 8 ימים בתשלום לפיכך הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2,560 ₪ בגין פדיון יתרת ימי חופשה.

8. האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות?
התובע טען, כי
א. לאורך כל תקופת עבודתו, הנתבעת לא שילמה לו עבור שעות נוספות כמתחייב מצו ההרחבה.
ב. השעות הנוספות שולמו לו בערכי 100% בלבד ולא בערכי 125% .
ג. מחודש 10/2015 תוקן תשלום השעות הנוספות.
ד. לפי חישוב שערך, וצירף כנספח ג' לתביעתו, הוא זכאי לתשלום סכום של 13,236 ₪ בגין הפרשי תשלום שעות נוספות .
הנתבעת מכחישה זכאותו של התובע לקבלת רכיב זה וטוענת, כי
א. עת עבד התובע שעות נוספות הן שולמו לו כדין.
ב. לעיתים שולמו לתובע שעות עודפות; שאין בהכרח שמדובר בשעות נוספות ובכל זאת חישב אותן התובע ככאלו.
ג. עד לחודש 10/2015 שולמה לתובע, בנוסף לערך הבסיסי של השעה הנוספת גם תוספת חודשית בסך של 500 ₪ בגין שעות נוספות והיא משלימה את הגמול לו זכאי התובע.
ד. מידי יום נטל התובע הפסקה בת שעה שלא נוכתה משכרו.
ה. ככלל, שולמו לו סכומים גבוהים מידי חודש בחודשו בגין שעות נוספות.

דיון והכרעה-
תחילה נציין, כי הטענה בדבר ניכוי שעת ההפסקה משכרו של התובע נדונה לעיל במסגרת פרק 6, ונדחתה ועל כן לא נתייחס אליה בשנית.
התובע מבסס את תביעתו לשעות נוספות על רישומי הנתבעת המפורטים בתלושי השכר תחת הגדרת "שעות עודפות".
כאמור, לטענתה של הנתבעת, אין לקבל תחשיב זה של התובע, שכן השעות המפורטות תחת הגדרת "שעות עודפות" אינן בהכרח שעות נוספות, אלא שהיא לא ציינה מה הן כן.
הגב' הדר, בחקירתה הנגדית, התבקשה להתייחס לעניין השעות הנוספות והרישומים בתלושים, וכך העידה:
"ש. בסעיף 13 לתצהירך - אמרת שולמו לתובע שעות עודפות, למה הכוונה?
ת. אני לא מתעסקת עם זה, רואת החשבון מתעסקת עם זה והיא מכינה את התלושים. אני מקבלת אותם מוכנים. אולי אתה לא מבין אותי כשאני מוסרת את המידע לרואת החשבון אני מוסרת לה מהתחלה ועד הסוף והיא עושה את כל החישובים, ועושה את התלושים ואני גם אומרת לה כמה ימים כל עובד נעדר." (עמ' 31 שורות 10-14 לפרוטוקול).
ועוד-
"ש. ... עובדים עבדו שעות נוספות?
ת. כן, וכשעבדו הם גם קיבלו שכר על כך.
ש. אני מפנה אותך לתלוש 9/15, מציג לך אותו, וכן מפנה אותך לדוח הנוכחות של אותו חודש רואים שם שב- 18/9/15, התובע התחיל לעבוד בשעה 07:03 וסיים 17:35, ביום 22/9/15 הוא התחיל בשעה 07:20 עד 17:00, ביום 25/9/18 התחיל לעבוד בשעה 08:08 וסיים בשעה 18:00, זאת אומרת הוא עבד שעות נוספות באותו חודש, תראי לי בבקשה איפה זה בא לידי ביטוי בתלוש?
ת. אני לא מכינה את התלושים, אלא נותנת את הנתונים לרואת החשבון והיא מכינה את התלוש.
ש. אם אין לך את הידע הזה למה לא ביקשת ממנה לבוא ולהעיד לעניין השעות הנוספות?
ת. לא ביקשו ממני שהיא צריכה לבוא להעיד." (עמ' 27 שורות 21-27 לפרוטוקול ועמ' 28 שורות 1-5 שם).
עדותה של הגב' הדר באשר לאופן הכנת תלושי השכר, בנוסף לחזקת תקינות רישום התלושים, מביאים לכך, שהסתמכות התובע על רישומי הנתבעת בתלושי השכר שלה, נראית נכונה, במיוחד כאשר הנתבעת לא נימקה מדוע אין להסתמך על רישומיה, היא, בתלושי השכר.
מעיון בחישובי התובע (נספח ו' לתצהירו) ומבדיקה מדגמית של טענותיו מול הנתונים המופיעים בתלושים מתברר כי אכן הנתבעת שילמה לו ערך שעות נוספות לפי שיעור של 100% ולא 125% כמתחייב. חישוביו של התובע נראים סבירים ונכונים , מה גם שהנתבעת אינה מצביעה על פגם כלשהו בחישוביו אלו, וחרף כך שציינה כי " תגיש תחשיב נגדי ומדוייק בשלב הראיות" (סעיף 19.7 להגנה) היא לא עשתה כן. משכך, השתכנענו בנכונות טיעוני התובע וחישוביו ותביעתו מתקבלת ברכיב זה בסכום של 13,236 ₪.
9. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי הפרשות לקרן הפנסיה?
התובע טען, כי
א. לא הופרשו עבורו בגין רכיב התגמולים כמתחייב בדין ועל פי צו ההרחבה, שכן היה על הנתבעת להפריש עבור רכיב הפנסיה בהתאם למשכורתו הכוללת.
ב. לפי חישוב שערך, וצירף כנספח ה לת צהירו, הוא זכאי לתשלום הפרשים בסכום של 9,454 ₪.
הנתבעת טענה, כי חישוב התובע שגוי מיסודו שכן בתחשיביו נכללו רכיבים אשר אינם בגדר שכר קובע להפרשה לפנסיה.

דיון והכרעה-
בנספח ה' לתצהיר התובע מצורף חישוב הפרשי ההפרשות לפנסיה. חישובי התובע, ברכיב זה, אינם מפורטים ב אופן ברור ומדיוק. אך מהנתונים המפורטים בטבלה מתברר כי התובע הוסיף לשכר היסוד שלו סכום קבוע של 500 ₪, המופיע תחת הגדרת "מענק" ו/או "בונוס" והתייחס אליו כחלק משכרו הקובע ו בהתאם לכך תבע הפרשי הפרשות לפנסיה .
כפי שהובהר בעדותה של הגב' הדר, סכום זה, הינו בונוס ששולם על עבודה טובה והיה קבוע בכל התלושים (עמ' 31 שורות 15-21 לפרוטוקול). משכך , ובהתאם להלכה הפסוקה, יש לכלול תוספת זו בשכר בקובע.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי חישוב התובע שגוי ואין לאמצו שכן כלל בחישוביו מעבר לתוספת של ה- 500 ₪ גם רכיב שעות נוספות אמיתי הכרוך בעבודה בפועל והפנתה לחודשים 1-3/2011, וכן טענה כי על פי חישוביה היא התובע זכאי ליתרת הפרשות בסכום של 6,313 ₪.

הנתבעת לא העמידה חישוב נגדי מפורט , ולא פירטה כיצד ביצעה את חישוב הפרשי הפרשות לו היא טוענת, כך שלא ברור כלל ועיקר האם בוצע כדין ובהתאם להוראות צו ההרחבה, משכך, ומשחישוב התובע נראה נכון ובהתאם לשיעור ההפרשות שנקבע בצו, הרי שיש לפסוק לתובע את ההפרש בסכום של 9,454 ₪.

10. האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה?
התובע טען, כי בגין התשעה חודשים האחרונים להעסקתו הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה , לפיכך, ובהתאם לצו ההרחבה, הוא זכאי לסכום של 1,985 ₪.
הנתבעת מכחישה את חישוביו של התובע וטוענת, כי
במשך השנתיים האחרונות לעבודתו קיבל התובע, כעולה מתלושי השכר, דמי הבראה בסכום כולל של 4,914 ₪ כאשר עבור תקופה זו הוא היה זכאי ל- 5,292 ₪ כך שהנתבעת נותרה חייבת לו סכום של 378 ₪ בלבד.

דיון והכרעה-
הגב' הדר נשאלה, בחקירתה הנגדית, לגבי ימי הבראה "... יכול להיות שעבור ה- 9 חודשים האחרונים לא שילמתם? " והשיבה: "כי הוא עזב" (עמ' 31 שורות 22-24 לפרוטוקול). תשובה , ממנה משתמע ת הודאה בדבר אי תשלום דמי הבראה בעבור תקופה זו.
במסגרת סיכומיו תבע התובע תשלום דמי הבראה בגין ששת חודשי עבודתו האחרונים בסכום של 1,323 ₪. לפיכך, הרינו מקבלים את תביעתו ברכיב זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לו דמי הבראה בסכום של 1,323 ₪ (378 ₪ דמי הבראה * 3.5 ימי הבראה).

11. האם זכאי התובע לתשלום בגין שי לחגים?
התובע טען, כי לאורך כל תקופת עבודתו, למעט בשנים 2012/13, הנתבעת לא שילמה לו עבור שי לחגים בהתאם לצו ההרחבה, על כן, עתר לחייב א ותה לשלם לו, בעבור שבע שנות העסקתו, סכום של 3,000 ₪, עבור חגים שנפלו בתקופת עבודתו לפי תעריף של 500 ₪ לשנה.
הנתבעת מכחישה זכאותו של התובע לרכיב זה וטוענת, כי
א. לסכום השי הנתבע על סך של 500 ₪ אין כל סימוכין בצו ההרחבה.
ב. התובע לא עבד שבע שנים אלא 6.25 שנים כך שאינו זכאי לתשלום 7 מתנות לחג.
ג. לתובע שולם שי לחג בשנים 2012/2013 בסך 500 ₪ כמופיע בתלושים.
ד. לתובע שולם שי לחגים מבלי שהדבר תמיד מצא ביטוי בתלוש לעיתים מחוסר תשומת לב ולעיתים מחוסר ידע.
ה. התובע קיבל ביתר סכום של 500 ₪ סכום שיש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע.

דיון והכרעה-
סעיף 34(א) לצו ההרחבה קבע, כי: " כל עובד קבוע ועונתי קבוע יקבל שי לקראת ראש השנה וחג הפסח, בהתאם לחוזר משותף שייחתם על ידי הצדדים לפני כל חג." כך שהתובע זכאי לקבל שי לחג, בגין תקופת עבודתו, לפי התעריף שנקבע בצווי הרחבה בענף החקלאות עבור החגים (ראש השנה ופסח) אשר חלו בתקופת עבודתו.
שי לחג הינה מתנה בעין שהמעסיק נותן לעובדים. שווי המתנה לא מופיע בהסכם הקיבוצי בענף החקלאות והוא מפורט בחוזר משותף שאמור להחתם בין הצדדים לפני כל חג. חוזר זה לא הובא לפנינו, כך שלא הוכח שווי השי, לו טוען התובע, מה גם שמדובר בזכות נלווית אשר נועדה למימוש בפועל ולא לפדיון (דב"ע לז/ -131 ד"ר פאולינה קלר - האוניברסיטה העברית בירושלים , פד"ע ט 305), ולכן, הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.
יוער, כי טענת הנתבעת כי שילמה ביתר לתובע סכום של 500 ₪ אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לו, נטענה באופן כללי, לא הובררה ולא הוכחה כלל מה גם שהיא לא חזרה עליה בסיכומיה ולכן הרינו דוחים טענת קיזוז זו.

12. האם זכאי התובע לתוספת וותק?
התובע עתר לתשלום תוספת וותק מכח צו ההרחבה בסכום של 3,219 ₪
הנתבעת מכחישה זכאותו של התובע לקבלת רכיב זה, לטענתה,
א. תוספת הותק נועדה להבטיח כי שכרו של התובע יעלה ולא יישאר כפי שהוא.
ב. היא העלתה שוב ושוב את שכרו השעתי של התובע ובכך קיימה חובתה לתשלום תוספת זו.
ג. לא ניתן מצד אחד להנות מהעלאת השכר עקב וותק ומצד שני לדרוש תשלום נוסף של תוספת וותק.
ד. בעבור השנים 2015-2016 שולמה לתובע תוספת וותק בפועל בסכום של 652 ₪ אותם יש להפחית מכל סכום אשר ייפסק לו.

דיון והכרעה-
אכן, כפי שציינה ה נתבעת, התוספות או התשלומים, על פי טיבם, נועדו למטרות מסוימות, ותוספת ותק נועדה להעניק ביטוי לניסיונו של העובד בעבודה.
אלא שהיא לא הוכיחה כי ההעלאה בשכרו השעתי של התובע, במהלך השנים, היה בה כדי לצאת ידי חובתה לתשלום תוספת זו.
בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 21) "כל עובד קבוע ועונתי קבוע, יקבל תוספת ותק לשכרו הכולל בהתאם לנספח ב'".

מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת החלה לשלם ב- 10/2015 תוספת וותק לתובע, אך לא בהתאם לוותקו באותה העת.

התובע היה זכאי, במהלך תקופת העסקתו, ובהתחשב בתקופת שהייתו בחופשה ללא תשלום בין החודשים 9/12 עד 20.01.13, לתוספת ותק בסכום של 3,955 ₪ (12 חודשים * 17.5 ₪ + 8 חודשים* 35 ₪ + 12 חודשים * 52.5 ₪ + 12 חודשים * 70 ₪ 12 חודשים * 87.5 + 9 חודשים *105 ₪) ובניכוי הסכומים ששולמו לו החל מ- 10/2015 בסכום כולל של 543 ₪ , הוא זכאי ל- 3,285 ₪, הואיל ובית הדין אינו פוסק מעבר לסכום הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת בתשלום סכום של 3,219 ₪ בגין תוספת ותק (הוא הסכום שתבע התובע).

13. האם זכאי התובע לתשלום מענק שנתי?
התובע טען, כי בהתאם לצו ההרחבה הוא זכאי למענק שנתי בסכום של 4 ₪ עבור כל יום עבודה מכאן הוא זכאי לסכום של 6,840 ₪ בעבור 1,710 ימי עבודה.
הנתבעת מכחישה זכאותו של התובע לקבלת רכיב זה וטוענת, כי
א. המענק שולם לו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתלושי שכר, שם כונה מענק זה: "מענק" או "בונוס".
ב. לתובע שולם ברכיב זה סכום מצטבר של 19,792 ₪ שהינם מעבר לסכום הנתבע.

דיון והכרעה-
בסעיף 36 לצו ההרחבה, נקבע כי עובדים "קבועים" - חודשיים, ויומיים - וכן עובדים עונתיים חודשיים - יקבלו מענק שנתי, כאמור בנספח ב' לצו. בנספח ב' לצו, נקבע, בין היתר, כי עובד קבוע חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת, ואילו עובד יומי, יקבל מענק של 4 ₪, לכל יום עבודה.
התובע היה עובד יומי/שעתי ועל כן הוא היה זכאי למענק בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה.
מעיון בתלושי השכר עולה, כי החל מחודש 11/2013 , ולמעט חודש 9,10/2014 שילמה הנתבעת תוספת "בונוס/ מענק" חודשית על סך של 500 ₪.

הגב' הדר נשאלה בחקירתה הנגדית, לגבי המענק השנתי ואם שילמו אותו לתובע והשיבה: " אין לי מושג, אין לי כאן את תלושי התלוש" (עמ' 32 שורות 15-16 לפרוטוקול) עוד בחקירתה התבקשה להסביר תוספת "הבונוס" המופיעה בתלושי השכר והעידה:
"ש. את לא יכולה להסביר מזה ה- 500 ₪ ששולמו לעובד כל חודש?
ת. זה בונוס.
ש. על מה?
ת. אנחנו החלטנו לתת לעובדים בונוס, על עבודה טובה, על זה שהם מצטיינים בעבודה.
ש. וזה היה קבוע בכל התלושים?
ת. כן." (עמ' 31 שורות 15-21 לפרוטוקול).

הנה כי כן, הגב' הדר, בחקירתה , לא קישרה בין תשלום תוספת ה"בונוס/ מענק" לבין המענק השנתי, על כן לא ניתן להגיד, כי ה "בונוס/ מענק" בא במקום "המענק השנתי". יתרה מכך בתצהירה, בסעיף 13.3.5, הצהירה דווקא כי התוספת חודשית בסך 500 ₪ הינה בגין שעות נוספות ולא מענק שנתי.

משכך ומשלא הוכח כי שולם לתובע המענק, הרי שהוא זכאי לקבלו, לפי חישוב של 76 חודשי עבודתו; שבמהלכם עבד בממוצע 25 ימי עבודה בחודש (כמי שעובד 6 ימים בשבוע) קרי 1,900 יום עבודה. התובע עתר לתשלום בעבור 1,710 ימים דרישה הנראית סבירה ועולה בקנה אחד עם הנתונים, לפיכך הרינו קובעים כי הוא זכאי למענק שנתי בסכום של 6,840 ₪.

14. האם זכאי התובע לתוספת משפחה?
התובע טען, כי
א. הנתבעת לא שילמה לו עבור תוספת משפחה בכל תקופת עבודתו למעט התקופה מחודש 10/2015 ועד לסיום העסקתו.
ב. בהתאם לצו ההרחבה הוא זכאי לתוספת משפחה החל מחתונתו בחודש 08/14 ועד 9/15 בסכום של 419 ₪ (14 חודשים * 29.9 ₪).
הנתבעת הכירה בחבות שלה ברכיב זה בסכום של 203 ₪ .
התובע, בסיכומיו, הודיע כי מקובל עליו חישובי הנתבעת, לפיכך הרינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לו סכום של 203 ₪ בגין תוספת משפחה.

15. האם זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת חוקים שונים כפי שאלו פורטו על ידו בסעיף 24 לכתב תביעתו?
התובע טען, כי
א. התנהגות הנתבעת בפיטוריו פגעה קשות בזכויות היסוד שלו ורמסה ברגל גסה את כללי הצדק הטבעי .
ב. הנתבעת פגעה, אנושות , בזכותו לחופש פולחן ולכבוד ומהווה הפליה פסולה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988.
ג. הנתבעת פיטרה אותו בזמן שהותו במחלה ובכך הפרה גם את הוראות חוק דמי מחלה.
ד. יש לחייבה, בגין כל אלו בסכום של 44,640 ₪ (שכר של 6 חודשים לפי חישוביו).
הנתבעת חזרה על טענתה, כי איש לא פיטר את התובע ואיש לא פגע באמונתו ובחופש הפולחן שלו משכך, מכחישה זכאותו של התובע לקבלת רכיב זה היות ולא הפרה שום חוק.

דיון והכרעה-
נוכח התוצאה אליה הגענו לעיל, בסעיף 5 לפסק דין זה , לפיה התובע לא הוכיח טענותיו בעניין זה ולפיה, גרסתו של מר הדר, באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה שבין הצדדים, היא שהתקבלה עלינו כאמיתית ומהימנה , הרינו דוחים את תביעת, התובע, ברכיב זה.

16. לסיכום-
בהתאם לכל המפורט לעיל ומשקיבלנו את תביעת התובע, באופן חלקי, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים:
א. סכום של 96 ₪ בגין דמי מחלה.
ב. סכום של 2,560 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ג. סכום של 13,236 ₪ בגין הפרש תשלום שעות נוספות.
ד. סכום של 9,454 ₪ בגין הפרש הפרשה לקרן פנסיה.
ה. סכום של 1,323 ₪ בגין הפרש דמי הבראה.
ו. סכום של 3,219 ₪ בגין תוספת ותק.
ז. סכום של 6,840 ₪ בגין מענק שנתי.
ח. סכום של 203 בגין תוספת משפחה.
ט. סכום של 5,640 ₪ בגין דמי כלכלה.

מסכומים אלו יש לקזז סכום של 6,480 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
כל הסכומים המפורטים לעיל, למעט הסכום המצויין בסעיף ב', יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.01. 14 (אמצע תקופת ההעסקה) ועד ליום תשלומם בפועל. כאשר הסכום המפורט בסעיף ב' יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.09.16 מועד סיום העסקתו של התובע ).

17. הוצאות ושכר טרחת עו"ד -
בנוסף לסכומים המפורטים לעיל, ובשים לב מחד ל תוצאה אליה הגענו, לפער בין סכום התביעה ולסכום הנפסק; ו מאידך להתנהלות הנתבעת בניהול ההליך, למחדליה ולאורכות הרבות שניתנו לה להגשת תצהירי ולהגשת הסיכומים מטעמה שגרמו לעיכוב בירורו, ובאיזון ביניהם, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם, לתובע גם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

18. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' בשבט תשע"ט , (05 בפברואר 2019 ), בהעדר הצדדים.

מר אברהם אלוק
נציג ציבור
(עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

גב' איריס קליין
נציגת ציבור (מעסיקים)