הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 39349-09-18

לפני:
כב' הרשמת מירב ניר שלו

התובע:
גאליה נימר
ע"י ב"כ: עו"ד עלי זייד

-

הנתבע:
שגיא כהן
ע"י ב"כ: עו"ד גל עינב

החלטה

1. לפני בקשת הנתבע להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. התובעת הינה תושבת הרשות הפלסטינית. בכתב התביעה, טענה התובעת כי היא עבדה עבור הנתבע בעבודות חקלאיות שונות , מחודש 10/2006 עד לחודש 2/2013 ומחודש 9/2013 עד לחודש 12/2014 . לטענתה, הנתבע שילם לה שכר יומי נמוך מהשכר היומי עליו דיווח הנתבע למדור תשלומים. כמו כן הנתבע לא שילם לה עבור שעות נוספות. כן טענה התובעת בכתב התביעה כי הנתבע לא דיווח על כל ימי העבודה בהם היא עבדה בפועל. לטענת התובעת הנתבע ביטל את היתר העבודה שלה ופיטר אותה ללא מתן הודעה מוקדמת, בחודש 2/2013. התובעת עותרת בתביעתה להפרשי שכר מינימום עבור החודשים בהם עבדה החל מחודש 9/2011, להשלמת פיצויי פיטורים, לדמי הבראה, דמי חגים (החל משנת 2011), החזר נסיעות ושכר עבור שעות נוספות החל מחודש 9/2011, וכן מענק שנתי ודמי כלכלה בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי התובעת הועסקה אצלו, כחלק מקבוצת עובדים תושבי העיר ג'נין, בעבודות חקלאות שונות, במתכונת יומית, בהיקף ממוצע של 60% משרה, ובשתי תקופות שונות. נטען כי התובעת נעדרה מהעבודה והופיעה לעבודה בהתאם לרצונה. נטען כי התובעת סיימה את העסקתה מיוזמתה וללא ההודעה מוקדמת. כמו כן נטען כי התביעה בגין החודשים אשר קדמו לחודש 9/2011, התיישנה. לטענת הנתבע, הדיווחים למדור התשלומים בוצע על בסיס יומי כאשר על פיו חושבו זכויות התובעת. לטענתו שולמו לתובעת מלוא זכויותיה, למעט דמי הבראה בסך 2,808 ₪ אשר אינם כלולים בתלוש השכר אשר מנפיק מדור תשלומים, וזאת עבור 8 ימים בלבד. לטענת הנתבע יש לקזז מסכום זה סך של 2,427 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובעת.

4. בבקשת הנתבע להפקדת ערובה, נטען בעיקר כי התובעת לא שילמה הוצאות בסך 2,000 ₪ אשר נפסקו לחובתה בפסק דין אשר ניתן ביום 28.2.2018 במסגרת סע"ש 1366-11-17. פסק הדין מחק תביעה אשר הגישה התובעת כנגד חברה שבבעלות הנתבע, כיוון שהוגשה שלא כנגד המעסיק האמתי. נטען כי אי תשלום חובות קודמים, מקים חשש בדבר יכולתה הכלכלית של התובעת לפרוע הוצאות אשר יושתו עליה במסגרת ההליך הנוכחי. כמו כן נטען כי בהיותה תושבת "האזור", חזקה כי אין לה נכסים בישראל.

5. בתגובתה לבקשה, טענתה התובעת כי היא בת 77 שנים, אשר סובלת ממצב כלכלי קשה ביותר ואשר נתמכת על ידי ארגוני צדקה שונים. נטען כי הנתבע העסיקה במשך 8 שנים ושילם לה 100 ₪ ליום בלבד וכי חיובה בהפקדת ערובה יחסום באופן וודאי את גישתה לערכאות ולקבלת זכויותיה. כן נטען כי לא הוכח בשלב זה כי תביעתה הינה תביעת סרק. כן טענתה התובעת כי אין באי תשלום ההוצאות אשר נפסקו "לחובת המשיבה" (סעיף 11 לתגובה) בהליך הקודם כשלעצמו , כדי לחייבה בהפקדת הערובה. לפיכך, נתבקש לדחות את הבקשה.

6. הנתבע השיב לתגובה וטען כי העובדות שבבסיס הבקשה, אינן מגובות בתצהיר. כן נטען כי תגובת התובעת מתעלמת מכך שבהתאם להוראות תקנה 116א ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), על מנת שבית הדין יפטור את התובעת מלהפקיד ערובה, על התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה, בו היא לא עמדה. נטען כי אין מחלוקת בדבר אי יכולתה הכלכלית של התובעת ומכאן שיש לחייבה בהפקדת ערובה על מנת שהנתבע לא ימצא את עצמו מנהל הליכי סרק ללא יכולת להיפרע מהתובעת בגין הוצאותיו, אם תידחה התביעה.

דיון והכרעה

7. תקנה 116א ל תקנות שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", קובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

8. בהתאם להלכה הפסוקה אשר הנחתה את בתי הדין לעבודה עד להתקנת התקנה האמורה, השיקול העיקרי בבחינת בקשה להפקדת ערובה הינו סיכויי הצלחת התובענה, כשנקבע גם ש"מעטים ונדירים" המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה ( ע"ע 1424/02 אבו נסאר – GALLICANTU, מיום 6/7/03). כיום, לאחר הוספת תקנה 116א האמורה , ביחס למי שאינו נמנה על תושבי המדינה ולמי שאינו אזרח מדינה החתומה על אמנת האג, הכלל הוא שבית הדין יורה על הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע ולבקשתו, אולם נקבעו מספר חריגים אשר בהתקיים אחד מהם, בית הדין לא יורה על הפקדת ערובה. חריגים אלה הם:

  1. אם התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו.
  2. אם התובע הראה כי הנתבע יכול להיפרע את הוצאותיו ממנו במידה והתביעה תידחה.
  3. אם מתקיימים טעמים מיוחדים, שיירשמו.

 
9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

מטענות התובעת עצמה בתגובתה לבקשה, עולה כי ככל שתביעתה תידחה הנתבע לא יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנה. התובעת לא שילמה את ההוצאות אשר נפסקו לחובתה בהליך אחר בשל חוסר יכולת כלכלית . התובעת גם מתארת בתגובתה את מצבה הכלכלי לרבות כי היא נתמכת בארגוני צדקה. בנוסף, התובעת לא הציגה ראשית ראיה אשר על בסיסה ניתן לפטור אותה מהפקדת כל סכום כערובה להבטחת הוצאות הנתבע . אמנם, ראשית ראיה לכך כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע בעבודות חקלאות ועל פניו גם לעניין תקופות העבודה ל הן היא טוענת - ניתן למצוא בכתב ההגנה. הנתבע גם מודה כי זכויות התובעת קופחו בכל הקשור לתשלום דמי הבראה ועל כן התובעת זכאית לפיצוי עבור תקופת עבודתה אשר התביעה בגינה לא התיישנה. עם זאת, מדובר בסכום של 5,292 ₪ מתוך סכום תביעה כולל בסך של 81,944 ₪ כאשר ביחס ליתר רכיבי התביעה – לא הוצג כל מסמך ואף לא תצהיר לתמיכה בגרסתה העובדתית של התובעת.

10. לפיכך, על מנת להבטיח את הוצאות הנתבע בהתאם לתקנה 116א בנסיבות בהן לא הוצגה ראשית ראיה לחלק נכבד מרכיבי התביעה מצד אחד, ומצד שני - על מנת שלא למנוע מהתובעת את האפשרות לנהל את תביעתה כנגד הנתבע בנסיבות בהן אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עבודה ולא שולמו לה כל זכויותיה, – אני מורה לתובעת להפקיד סך של 1,000 ₪ בקופת בית הדין.

הסכום יופקד תוך 30 ימים, כתנאי להמשך ההליך .

ככל שלא יופקד סכום הערובה תוך 30 ימים – תימחק התביעה .

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, (05 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.