הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 30646-02-18

לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר

התובע:
סלאמה זבידאת

-
הנתבעים:

  1. דוד אלחיאני
  2. חנה אלחיאני

החלטה

1. בפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

רקע עובדתי

2. התובע הינו תושב הרשות הפלסטינית. התביעה הוגשה בחודש פברואר 2018 ובמסגרתה טוען התובע כי עבד עבור הנתבעים החל משנת 2000 ועד לחודש נובמבר 2015, כלומר כ- 16 שנים. עוד טוען התובע בתביעה, בין היתר, כי פוטר מעבודתו וכי זכויותיו לא שולמו במלואן (לרבות שכר מינימום, נסיעות, פדיון חופשה, חגים, דמיהבראה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה) . סכום התביעה עומד על סך של 452,449 ₪.

3. לכתב התביעה לא צורף כל מסמך, אולם בהודעה מאוחרת יותר צירף התובע תדפיס רשיונות עבודה וצילום המחאה של נתבע מס' 1.

טענות הצדדים

4. לטענת הנתבעים, תדפיס הרשיונות מתייחס לתקופה של 30 חודשים בלבד, אשר בחלקה התיישנה, והרשיונות אף אינם מעידים בהכרח כי התובע עבד בפועל עבור ם. לכן, תדפיס זה אינו יכול להוות ראשית ראיה להוכחת עילות התביעה. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא צירף ראשית ראיה המלמדת כי שכרו או זכויותיו לא שולמו במלואם, וכי העתק השיק שצורף אינו מציין עבור מי התשלום וממילא גם השיק מתייחס לשנת 2006.

5. מנגד, טוען התובע כי יש לראות במסמכים שצורפו כראשית ראיה המלמדת כי עבד אצל הנתבעים שנים ארוכות (יחד עם אחיו אשר עדיין עובד עבור הנתבעים) , ועל כן סיכויי התביעה גבוהים. עוד טוען התובע כי לא ניתן לקבוע בשלב הנוכחי כי התביעה הינה מופרכת ולכן יש לאפשר לו להביא את הראיות והעדויות אשר יבססו את טענותיו העובדתיות. מעבר לכך, טוען התובע כי הטלת הערובה משמעותה פגיעה בזכות היסוד של גישה לערכאות.

המסגרת המשפטית

6. תקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, קובעת כך:
"(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט - 1969 -יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו."

7. תקנה זו יש בה כדי לחזק את המגמה על פיה יש להורות על הפקדת ערובה כאשר אין ראיות לכאורה והתובע אינו תושב ישראל, מחשש שאם התביעה תידחה וייפסקו הוצאות, לא יהיה לנתבע דרך לגבות את הוצאותיו. בדברי ההסבר לתיקון התקנות האמור נקבע כי תכלית התיקון הוא הצורך להבטיח שהנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל מאחר שבדרך כלל אינם בעלי נכסים בישראל ועלול להיווצר קושי באיתורם ואכיפת פסק הדין כלפיהם ככל שיפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות לטובת הנתבעים. עוד נקבע שם כי:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו."

8. גם בהתאם לפסיקה שקדמה להוספת תקנה 116א לתקנות, בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של המבקש שלא להיגרר להליכי סרק תוך חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו תוך פסיקת הוצאות לטובתו (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר -SAINT PETER IN GALLICANTU, מיום 6.7.2003).

9. באשר למונח ראשית ראיה - בעניין זה יפים דבריה של כב' כבוד השופטת שרה שדיאור בעניין סע"ש 11934-03-16 מוחמד סלאח מחמוד בני מתיא – יאיר אזולאי (מיום 5.10.2016):
"המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראייה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת שלמה של ראיות כאלה (בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
בענייננו מובן כי הכוונה אינה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת, נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי העקרונות הבאים:
ראשית- מובן כי אותה ראשית ראיה צריכה להיות מסמך כתוב. לא די באמירה בעלמא של תובע כי זכויותיו קופחו.
שנית- צריכה זו להיות ראשית ראייה "להוכחת התביעה" היינו, לשיטתנו לא יהיה די בראייה המוכיחה אך את קיומם של יחסי עובד ומעביד כלשהם בין הצדדים כדי להוות ראשית ראייה לענייננו.
התובע יידרש להציג ראשית ראייה לעצם קיומו של חיוב או לעצם קיום של קיפוח זכות. דרך משל ניתן יהיה לומר לכאורה כי הצגת תלושי שכר בהם משולם סכום הנופל משכר מינימום ייחשבו לבטח לראשית ראייה. אולם הדבר, תלוי כמובן בנסיבות העניין, בהצגת דו"חות נוכחות וראיות לתשלום ששולם בגין שעות העבודה וכיוצא באלו.
שלישית- הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק זעיר מן התקופה הנתבעת או לחלק זעיר מסכום התביעה- עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה. היינו: נדרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסיכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'."

מן הכלל אל הפרט

10. התובע צירף לתביעתו כאמור שני מסמכים: תדפיס רשיונות וצילום שיק. שני מסמכים אלו אינם מהווים ראשית ראיה הנדרשת בשלב זה על מנת שלא לחייב את התובע בערובה, ויוסבר:
תדפיס הרשיונות מתייחס לשנים 2010-2013, ואילו התובע טוען לתקופת עבודה ארוכה יותר באופן משמעותי, משנת 2000 ועד לשנת 2015. כמו כן, תדפיס זה מתייחס לנתבעת מס' 2 בלבד, כך שמסמך זה אינו יכול להוות ראשית ראיה ביחס לתביעה כלפי נתבע מס' 1.
זאת ועוד, צילום השיק אף הוא אינו יכול להוות ראשית ראיה שכן השיק נושא תאריך 1.1.2007 ולא נרשם בו שם המקבל, כך שלא ניתן לדעת בשלב זה האם השיק נמסר עבור התובע או עבור אדם אחר (כגון אחיו של התובע אשר לטענת התובע עבד עמו אצל הנתבעים). התובע גם לא מסביר עבור איזה חודש שכר נמסר לו השיק, או בגין איזו תקופת עבודה, והאם מדובר בתשלום שכר עבודה או בתשלום עבור זכויות סוציאליות אחרות. השיק הינו של נתבע מס' 1, כך שבכל מקרה אינו יכול לשמש ראשית ראיה ביחס לנתבעת מס' 2.
לכן, בפועל, לא הוגשה ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד כי התובע עבד ברצף אצל הנתבעים בתקופת העבודה הנטענת, או בחלק הארי שלה, וגם אין ראיה כלשהי בשלב זה כי לתובע לא שולמו זכויותיו.

11. התובע גם לא הציג ראיה משכנעת ממנה ניתן ללמוד כי מצבו הכלכלי מאפשר לנתבעים לגבות ממנו את הוצאותיהם, ככל שאלו ייפסקו לטובתם.

סיכום

12. לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.
יחד עם זאת, ועל מנת שלא להכביד יתר על המידה על התובע בתביעתו, ועל מנת שלא לסגור בפניו את שערי בית הדין, ומאידך - בהתחשב בגובה התביעה ובנימוקים שפורטו לעיל, יפקיד התובע בבית הדין סך של 2,500 ₪ תוך 30 ימים, כתנאי להמשך ההליך. בכל מקרה, וככל שיזכה בתביעתו בסיום ההליך - יוכל לקבל חזרה את הערובה.

13. ככל שלא תופקד הערובה תוך 30 ימים – תימחק התביעה ללא התראה נוספת. כתב ההגנה יוגש תוך 30 ימים ממועד הפקדת הערובה.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ח, (05 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.