הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 29619-04-17

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר אברהם אלוק
נציג ציבור (מעסיקים): גב' אורנה כבירי

התובע:
מרדכי אביטן
ע"י ב"כ עו"ד ויסאם מוקטרן
-
הנתבעת:
רומולוד טכנולוגיות בע"מ ח.פ. 511665176
ע"י ב"כ עוה"ד מוסלם גאידה

פסק דין

1. התובע, הגיש כנגד הנתבעת, מעסיקתו לשעבר, תביעה בה עתר לקבל פיצוי בסכום של 410,000 ₪ בטענה לפיטורים שלא כדין בחוסר תום לב ותוך אפלייתו מחמת גיל.

2. מהלך הדיון-

בתאריך 13.11.17 התקיים, לפני כבוד הרשמת ( כתוארה אז) רויטל טרנר, דיון מוקדם מקיף שבמהלכו שטחו הצדדים ובאי כוחם את טענותיהם בהרחבה והתייחסו זה לטענותיו של רעהו. בסיומו של הדיון ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.
בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים את תצהיריהם ובהתאם נקבע מועד לשמיעת הוכחות.
בתאריך 26.11.18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו על תצהיריהם; התובע ועדי הנתבעת: מר יוסף ג'רסי - יו"ר הדירקטוריון (להלן: "מר ג'רסי") ומר דובי פרומוביץ - מנכ"ל הנתבעת ( להלן: "מר פרומוביץ").
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם.

בתאריך 04.12.18, ובטרם הגיע המועד להגשת סיכומי התובע, הגישה הנתבעת בקשה שהוכתרה " בקשה להגשת תצהיר נוסף מטעם המבקשת להזמנת עדות המשיב בחקירתו הנגדית" לאחר שהגיש התובע התנגדותו לבקשה זו ולאחר שהנתבעת הגישה, התייחסות לתגובת/להתנגדות, ניתנה בתאריך 09.01.19 החלטה, אשר בסעיף 8 לה, הוא סעיף ה"דיון והכרעה", נקבע כך:
ברע"א 2715/13 חוסיין ורדה- מינהל מקרקעי ישראל ואח', נרשם כי: הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתת השיטה האדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון סופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה .
לצד זאת, ישנם מקרים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור או אם לאו. למשל: תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר (ראו ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מ"ו(3) 738 (1992)).
במקרה שלפנינו, למרות שצודקת הנתבעת בטענתה כי במסגרת כתב תביעתו ובמסגרת תצהיר עדותו הראשית לא ציין התובע את שמה של הגב' אביבית בוכריס, הרי שעיון בפרוטוקול הדיון המוקדם שהתקיים ביום 13/11/17, מעלה כי התובע, עצמו, ציין כי: "אביבית שהיא פקידה ראשית התנכלה אליי, אני בייצור, היא בהנהלה, היא הייתה צריכה לקבל אישור של קופ"ח, אז הייתה מטרידה אותי שלא אקבל תאונת עבודה, שלחה אותי למנהל ייצור שהוא אישר וחתם.
היה אחד בשם עמר משה, הוא עבד כמהנדס מכונות, כל הזמן היה אומר לי לא לגעת במוצר הזה, שאני לא טכנולוג. הוא אמר לי שאני מרושע. היו כל מיני קטעים, תמיד נזהרתי להיות מרוחק כמו בדרך שלימדו אותי, ללכת בדרך הישרה" (עמ' 3 שורה 19 לפרוטוקול הדיון המוקדם).
מכאן שמדובר בטענה שלפחות נרמזה, על ידי התובע, קודם למועד בו הוגשו התצהירים ולכן לנתבעת היה די זמן לשקול האם יש מקום להביא את הגב' אביבית, אשר אין חולק שהינה עדה שבשליטתה, כעדה מטעמה, כאשר לענין זה, ראוי להזכיר כי אחד מהעדים, הרלוונטיים שבחרה הנתבעת להביא - הוא מר דובי התייחס, בצורה ברורה, בתצהירו ובהמשך גם במהלך חקירתו הנגדית לטענת התובע בנוגע לאיומים שלכאורה הופנו כלפיו.
מכל מקום, מאליו ברור כי את הטענות שהעלתה הנתבעת במסגרת בקשתה ותגובתה, היא בהחלט תוכל להעלות גם במסגרת סיכומיה, כנ"ל, כמובן, ביחס לתובע ולתגובתו, כאשר ביה"ד יצטרך להכריע האם הוכיח התובע את טענותיו ביחס לאיומים שהופנו אליו, מטעם גורמים בנתבעת.
כך או כך ולנוכח ההלכה הפסוקה וכן לנוכח כל האמור לעיל, הריני קובעת כי בנסיבותיו של תיק זה, לא די בטענות הנתבעת, כדי לקבוע כי התקיימו החריגים שביחס אליהם יש להתיר, בשלב מאוחר זה - קרי, לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות ולאחר שכל אחד מהצדדים הצהיר "אלו עדיי", את הגשת תצהירה של הגב' אביבית, גם אם לשיטת הנתבעת מדובר בעדה אשר תבסס את טענתה כי עדותו של התובע באשר למה שאמר במסגרת חקירתו הנגדית (עמ' 11 שורות 7-12 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות) הינה עדות שקרית לחלוטין, כאשר גם בהקשר זה ראוי לזכור כי, כידוע, על התובע להוכיח כי אכן הדברים, להם טען, בצורה מפורשת, רק במסגרת חקירתו הנגדית, אכן נאמרו לו (ו"לעובדים אחרים", כטענתו), כאשר גם בהקשר זה יוכל כל אחד מהצדדים, לטעון במסגרת סיכומיו, כל שימצא לנכון".

בהתאם לכך, ובזיקה להחלטת ביה"ד בסיום ישיבת ההוכחות, הגישו הצדדים את סיכומיהם ( סיכומי התובע בתאריך 25.02.19 וסיכומי הנתבעת בתאריך 13.05.19), ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מהעדויות ומחומר הראיות:
א. הנתבעת הינה חברה בע"מ ואשר עיקר עיסוקה בפיתוח ובייצור מוצרים פלסטיים, כאשר עיקר המוצרים המיוצרים על ידה הינם מוצרי תשתית פלסטיק, שוחות ביוב ניקוז, תאי תקשורת וכדו'.
ב. התובע, יליד 1953, הועסק אצל הנתבעת כפועל וכטכנולוג איכות מאז יוני 1996 ועד לפיטוריו בתאריך 16.02.16.
ג. בתאריך 18.12.14 הגיש התובע כנגד הנתבעת וחברת הפניקס- חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הפניקס"), תביעה להשבת סכומי כסף שהופרשו ביתר משכרו והועברו שלא כדין לפניקס ( סע"ש 30633-12-14) במסגרת תביעה זו הושגה פשרה בין הצדדים במסגרתה סוכם כי הפניקס תשלם לתובע סכום של 50,000 ₪ ואילו התביעה כנגד הנתבעת תימחק ( להלן: "התביעה הראשונה") (נספחים א' ו- ב' לתצהיר התובע).
ד. לתובע נמסר מכתב זימון לשימוע הנושא תאריך 23.12.15 בו נרשם:
"לאור צמצומים החברה שוקלת לסיים את העסקתך.
בטרם תתקבל החלטה, ועל מנת לאפשר לך להביא את דבריך בנושא הנך מוזמן לשימוע אשר יתקיים ביום חמישי 24.12.15 בשעה 15:00 בחדר ישיבות" (נספח ג' לתצהיר התובע).
ה. בתאריך 29.12.15 נערכה לתובע שיחת שימוע, בה נכחו מר פרומוביץ (הוא מנכ"ל הנתבעת) מר ארנון יניב- מנהל הייצור והאחראי הישיר על התובע וגב' אביבית בוכריס- מנהלת משאבי האנוש. ( פרוטוקול השימוע צורף כנספח א' להגנה).
ו. בתאריך 03.01.16 נמסר לתובע " מכתב פיטורין" (נספח ד' לתצהיר התובע) בו נרשם:
"בהמשך לשימוע שנערך עימך בתאריך 29.12.15 הוחלט כי הנך מסיים את עבודתך בחברה לאלתר בתאריך 03.01.16 החברה משחררת אותך מעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ותקבל את התמורה על כך במלואה.
(הודעה מוקדמת תתבצע מתאריך 03.01.16 עד 16.02.16)
*מכתב זה מבטל את המכתב הקודם
גמר חשבון כחוק ייערך עמך בשכר 02/16.
אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך.".

4. השאלה בה עלינו להכריע היא: מה הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה על פיטורי התובע והאם הוא פוטר משיקולים עניינים ובהליך תקין או שמא הוא פוטר מתוך התנכלות בעקבות הגשת תביעתו הראשונה ואפלייתו מחמת גילו?
התובע טען, כי
א. במשך כל שנות עבודתו אצל הנתבעת הוא עבד במסירות, נאמנות ובמקצועיות לשביעות רצון האחראים עליו, ורק לאחר הגשת התביעה הראשונה החל להתנהל אצל הנתבעת ציד מכשפות ומסע התנכלות נגדו.
ב. הנתבעת הפעילה עליו לחצים כדי שימחק את התביעה הראשונה נגדה, וזאת חרף אחריותה בתור מעסיק על ניכוי כספי הפנסיה, שלא כדין, משכרו.
ג. הנתבעת והאחראים אצלה זימנו אותו למספר שיחות, לחצו עליו כדי למחוק את התביעה הראשונה ואיימו עליו שאם לא יעשה כן הוא יפוטר חרף הוותק שלו, חרף המקצועיות שלו וחרף גילו המתקדם.
ד. לאחר סירובו למחוק את התביעה הראשונה, החלו האחראים אצל הנתבעת להתגרות בו בעבודה, כאשר, בין היתר, הוא הועבר מתפקיד טכנולוג בו עבד במשך 20 שנה וכן נלקחו ממנו סמכויות וניתן לו יחס מזלזל, כאשר אף כינו אותו בכינויי גנאי כמו " רשע מרושע".
ה. מאחר והוא היה משוכנע בצדקת תביעתו הראשונה הוא לא נכנע ללחצי הנתבעת ולאיומיה ולא הסכים, באותו שלב, למחוק את התביעה (הראשונה) נגדה.
ו. בשל כך גמלה בלב האחראים אצל הנתבעת ההחלטה להפסיק את עבודתו ולפטרו מן העבודה בכל דרך ובכל מחיר, ובדרך למטרה זו החלה הנתבעת להמציא סיפורי מעשיות ובדיות נגדו ולהפריח האשמות שווא חסרות בסיס כדי לבנות, יש מאין, עילת פיטורים מוצדקת כביכול.
ו. עובר להליך הפיטורים הגיעו אליו ידיעות מוצקות וחד משמעיות שהתקבלה החלטה אצל הנתבעת לפטרו וכי הליך השימוע אינו אלא הצגה מבוימת לצורך רישום פרוטוקול וכדי שהנתבעת תצא יד חובת השימוע לפי חובתה על פי דין.
ז. נאמר לו, על ידי אנשי הנתבעת, שסיבת פיטוריו הינה צמצומים וקיצוצים דבר שאין בינו ובין המציאות ולא כלום וטענה זו נטענה על ידי הנתבעת כדי ליצור עילת פיטורים מוצדקת כביכול, כאשר הסיבה האמיתית לפיטוריו היתה אי כניעתו ללחצים ולאיומי הנתבעת למחוק את התביעה הראשונה נגדה.
ח. חרף האמור במכתב הפיטורים בנוגע לקיצוצים, הוא העובד היחיד שפוטר באותו הזמן כך שמוזר ותמוה כיצד הקיצוצים חלו רק עליו ולא חלו על עובדים עם ותק קצר בהרבה משלו.
ט. הנתבעת לא החילה את הקיצוצים על עובדים אחרים שהעבודה והתפקיד שלהם היו פחות חשובים מתפקידו וזו ראיה נוספת לחוסר נכונותה של הטענה לקיצוצים.
י. הליך פיטוריו, הבלתי חוקי, חסר תום הלב ואשר נעשה ממניעים נקמניים טהורים ובלתי עניינים בעליל פגעו בו בצורה קשה ואנושה וגרמו לו לנזקים כספיים וכלכלים כבדים מאוד.
יא. הדברים חמורים עוד יותר נוכח ויתקו הרב בעבודה ונוכח הקשיים הצפויים לו במציאת מקום עבודה אחר וזאת נוכח גילו המתקדם יחסית - שהינו 64 .
יב. בהחלטתה לפטרו התעלמה הנתבעת מגילו שאמור היה ואף צריך להיות שיקול שימנע את פיטוריו.
יג. מכאן שהחלטת הנתבעת לפטרו היתה נגועה באפליה אסורה עקב גילו המתקדם והיתה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה .
הנתבעת מצידה טענה, כי
א. התובע פוטר על ידה משיקולים כלכלים במסגרת הליכי הבראה ורה- ארגון וצמצומים בכח אדם עקב שינוי לרעה במצבה הכלכלי.
ב. התביעה הראשונה שהוגשה נגדה על ידי התובע הייתה תביעה טורדנית ולא מבוססת ואשר, בהמלצת בית הדין, נמחקה.
ג. היא לא התנכלה לתובע ולא הפעילה עליו לחצים הקשורים במישרין או בעקיפין להליכים המשפטיים במסגרת התביעה הראשונה, ואף לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב, הציעה לתובע להגיש תצהיר מטעמה על מנת לסייע לו בתביעתו כנגד הפניקס.
ד. לפני התובע, הן במכתב הזימון לשימוע והן בשימוע עצמו, פורטו, בהרחבה, השיקולים להפסקת עבודתו ואלו נבעו בעיקר משיקולים כלכליים וצמצומים בכח האדם עקב שינוי לרעה במצבה הכלכלי.
ה. פיטורי התובע בוצעו במסגרת הליכי הבראה ורה- ארגון, אותם היא נאלצה לנקוט עקב מצבה הכלכלי, כאשר במסגרת הליכים אלו לא היה מנוס מצמצום משמעותי בכוח האדם ועקב כך ולמגינת הלב פוטרו עובדים ובכללם התובע.
ו. פיטורי העובדים ובכללם התובע נעשו משיקולים עניינים בלבד ולא היה כל קשר לגילו של התובע להחלטה על פיטוריו וההחלטה לא היתה שרירותית.
ז. היא קיימה את כל החובות המוטלות עליה בקשר להפסקת עבודתו של התובע לרבות חובת השימוע.
ח. היא בחנה את צרכיה אל מול כישורי העובדים ויכולותיהם ולבסוף הגיעה לכלל מסקנה מי הם החיוניים לה אשר בנסיבות שנוצרו ימשיכו בעבודתם ומי אלה שלא.

דיון והכרעה-
הנתבעת טענה כי פיטורי התובע נבעו משיקולים כלכלים במסגרת הליכי הבראה ורה- ארגון וצמצומים בכח אדם שנאלצה לעבור עקב שינוי לרעה במצבה הכלכלי.
עד הנתבעת, מר פרומוביץ, הצהיר כי הנתבעת היתה בקשיים כלכליים והפסדים שהחלה לצבור בשנים 2013 ו- 2014 והיה צורך בהתייעלות. כן הצהיר, בסעיף 5 ו- 6, לתצהירו כי: "דירקטוריון החברה אישר הליכי הבראה ורה ארגון ובהתאם הוטל עלי לבצע התכנית ובכלל זה צמצום בכוח האדם המועסק ע"י החברה. בחנתי את מצבת כוח האדם של החברה ולאחר שהתייעצתי בדבר עם יו"ר הדירקטוריון של רומולד, מר יוסף גרסי סוכם בתחילת שנת 2015 על פיטורי שישה עובדים לפחות ממצבת כוח האדם של החברה. השיקולים שהנחו אותי היו בחירת העובדים שפיטוריהם יגרמו לפגיעה הקטנה ביותר בחברה וכישורי העובדים ואופן תפקודם" "לבסוף הוחלט כי יפוטרו שני עובדים ממחלקת הגימור, עובדת אחת ממחלקת ניקיון , 2 עובדים ממחלקת יצור, עובד אחד ממחלקת בקרת איכות, מנהל אבטחת איכות, ואחראי רוטציה." עוד, ובסעיף 7 לתצהירו של מר פרומוביץ פורטו שמות העובדים שפוטרו: "בהתאם לכך החל הליך של פיטורי עובדים. בחודש מאי שנת 2015 פוטר מר אורקה אספה ממחלקת בקרת איכות, בחודש ספטמבר 2015 פוטר מר עמית פין, מנהל מחלקת גימור. בחודש אוקטובר 2015 פוטר מר אבנר נגר, עובד מחלקת גימור ומר מחאגנה אחמד, עובד יצור ובאותו חודש גם פוטר מרדכי שהיה אחראי רוטציה אשר לגביו ארחיב בהמשך. בחודש ינואר 2016 פוטרה גב' וקטוריה גולן, עובדת ניקיון ובחודש אפריל 2016 פוטר מר מוחמד זועבי עובד מחלקת יצור" בנוסף צורפו מכתבי הפיטורים של עובדים אלה ( נספח 3 לתצהיר).
התובע שלל את האפשרות שפוטר בשל צמצומים והצהיר, באופן חד משמעי, "... שאני העובד היחידי מבין העובדים הוותיקים שפוטרתי באותו זמן למרות שבמפעל הנתבעת עובדים יותר מ- 80 עובדים, ולכן מוזר ותמוה מאוד כיצד הקיצוצים ( השיקריים יש לומר) חלים אך ורק עליי..." ( סעיף 13 לתצהיר התובע )
נוכח הצהרתו החד משמעית זו, ניתן היה לצפות כי יש מאחוריה בסיס מוצק, אלא שבחקירתו הנגדית, כשנשאל לגבי העובדים שפוטרו, ניתן היה להיווכח כי להצהרותיו לא היה כל יסוד:
"ש. עכשיו אתה טוען בסעיף 46 לתצהירך כי מר אבנר לא פוטר מחמת קיצוצים, אלא בגלל שביצע עבירות משמעת ?
ת. הוא התחצף למנהלת שלו ופעם פעמיים הזהירו אותו ואז פיטרו אותו. פגשתי אותו במגדל העמק והוא אמר שיש לו מכתב שפיטרו אותו לא בגלל קיצוצים אלא בגלל שהוא לא מתאים.
ש. למה לא הבאת את מר אבנר להעיד היום?
ת. אני לא מזמין עדים. אני דיברתי על כמה עובדים לפי מה שאת אומרת הייתי צריך להביא פלוגה." (עמ' 17 שורות 2-9 לפרוטוקול).
ובהמשך-
"ש. אתה מכיר עובד בשם אורה אספה?
ת. אני מכיר אותו בשם אספה.
ש. אתה יודע את גילו בזמן שפוטר?
ת. אני יכול להעריך...
ש. תעריך?
ת. את יודעת מה, אני לא יעריך, יכול להיות שאני טועה. אני מעריך 35-40.. אם מדובר בבחור שאני מתכוון אליו. יש תחלופה של מאות עובדים. למרות שיש כ 80 עובדים, המספר הסידורי מעל 1,000.
ש. אתה יודע מתי הוא פוטר?
ת. (חושב). חושב כשהוא פוטר כשעוד עבדתי בנתבעת.
ש. הוא פוטר בסביבות מאי 2015 .
ת. אז לא טעיתי.
ש. אתה מכיר עובד בשם עמית פיין?
ת. בוודאי. מנהל גימור.
ש. אתה יודע מתי הוא פוטר?
ת. גם כן קצת לפניי. אבל הוא פוטר על אי-התאמה והביאו מנהלת במקומו והיא הייתה כל הזמן מבקשת ממני לעזור לי כי ידעה שאני טכנולוג ויודע לעבוד ומכיר מזה 10 שנים את כל המחלקות שהיו תחת ניהולי.
...
ש. אתה יודע מה גילו של מר פיין?
ת. בסביבות 40, אני חושב. בערך. (עמ' 18 שורות 11-28 לפרוטוקול ועמ' 19 שורות 1-2 שם).

בחקירתו הנגדית של התובע הוא מאשר, כמצוטט לעיל, כי יש עובדים שפוטרו, אך, אלו, לטענתו, פוטרו מסיבות אחרות, אותן לא הוכיח, שכן מסיבותיו נמנע הוא מלזמן מי מהם למתן עדות, למרות שלנוכח העובדה שפוטרו וכבר לא היו עובדי הנתבעת, לא ברור מדוע נמנע מלעשות כן.
למותר לציין בהקשר זה " שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 נועה שרון - יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760).

יתרה מכך, ואף אם נניח, כפי שטען התובע כי העובדים הנ"ל, פוטרו מסיבות אחרות הרי וכפי שהסביר מר פרומוביץ בעדותו, המהימנה, לפנינו, כשנשאל: "נכון שאבנר נגר פוטר בגלל בעיות משמעת בכלל, לא בגלל קיצוצים, הוא התחצף?" כי "הפיטורים היו בשל קיצוצים אבל, כל עובד פוטר בגלל הסיבה שלו. אבנר נגר היו לו גם בעיות התנהגות שלא התחילו באותו יום, אלא לאורך זמן, גם מנהלו ביקש לפטר אותו שנתיים לפני שפוטר ואני סירבתי, ואני מצפה ממנהל להביא עובד לעבודה טובה ואיכותית ולא לפטר - הפיתרון הכי קל. לשאלתך- לאבנר היו בעיות משמעת והחלטנו בגלל הקיצוצים שהוא יפוטר. " (עמ' 34 שורות 7-13 לפרוטוקול).

כך יוצא, בעצם, שהצהרת התובע לפיה הוא העובד היחידי שפוטר, נכון לאותה תקופה, אינה יותר מהצהרה בעלמא. ובעצם אין בה כדי לסתור את טענות הנתבעת, על קשיים כלכלים וצמצומים בהיקף העבודות שלה ו/או בענין פיטורי הצמצום להן היא טוענת אשר נתמכו בנוסף לעדותו של מר פרומוביץ, שהיתה ככלל עדות אמינה וסדורה, בראיות נוספות, כמפורט להלן;
הנתבעת בנוסף הציגה העתק פרוטוקול ישיבת מנהלים מיום 21.01.15 ( נספח 2) בה נדונו נתוני התייעלות לשנת 2015 והצעדים שיש לנקוט בהם כחלק מהליכי ההתייעלות ובין היתר צויין שם כי הוחלט לצמצם במכסת כוח האדם " יש לצמצם ב- 6 עובדים". כן צרפה מכתב מהדירקטור ובעל מניות הרוב בנתבעת, מר פרדריק, מאפריל 2018 ממנו עולה כי הנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים משנת 2013 וכי בשנת 2015 הוחלט על תוכנית התייעלות הכוללת צמצום נרחבים לרבות במכסת כוח האדם בחברה ( נספח 1 לתצהירו של מר פרומוביץ).
כך, שהנתבעת הניחה ראיות מספקות המלמדות, כי באותה התקופה, הייתה בקשיים כלכליים, והיה צריכה לנקוט הליכי התייעלות וצמצום, אותם ביצעה.

עתה יש להכריע בשאלה האם הבחירה לפטר את התובע, דוקא, נובעת מהתנכלות כלפיו בשל גילו ו/או בשל התביעה הראשונה?
כעולה מהראיות, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, למעט עובדת הגיל שהינה אובייקטיבית, לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהבחירה בו נבעה מהתנכלות של הנתבעת כלפיו בשל התביעה הראשונה שהגיש נגדה או מחמת גילו, ואילו, מנגד, הנתבעת, הוכיחה כי היתה סיבה עניינית לבחירה בו כמועמד לפיטורים, סיבה שאינה קשורה לתביעה הראשונה או לגילו במועד פיטוריו.
מר פרומוביץ, הצהיר בסעיפים 12 ו- 13 לתצהירו, על הסיבות שהביאו לבחירה בתובע כמועמד פיטורים ועל השיקולים שהובילו לפיטוריו:"ביום 19.12.2015 קיימנו ישיבת שימוע עם מרדכי. בשל הוותק הרב של מרדכי בחברה החלטתי כי שלא כרגיל אשתתף בעצמי בישיבת השימוע ואסביר למרדכי את הנסיבות שהביאו לזימונו לשימוע. הסברתי למרדכי את מצבה הכלכלי הבלתי שפיר של רומולד והחלטת בעלי החברה להפחית בהוצאותיה ובכלל זה לקצץ בהוצאות כוח אדם. הסברתי למרדכי כי תפקידו ניתן לביצוע באמצעות עובדים קיימים וכי לא נמצא לו תפקיד אחר מתאים ברומולד במיוחד בשים לב כי תפקיד אחר דורש כישורים וידע בהפעלת מחשב אשר אין לו אותם והוא אף לא ניסה לרכוש אותם במהלך עבודתו. מרדכי לא העלה כל טיעון ביחס לדברי אלה ( בוודאי אף טענה מאלו המועלות על ידו בתצהירו) ורק טען שלדבריו לאור הוותק שלו בחברה אין לפטר אותו" עוד הוסיף מר פרומוביץ כי " לאחר קיום השימוע שקלתי בדבר יחד עם מנהלת משאבי אנוש ומנהל הייצור, שהיה האחראי הישיר על מרדכי. לקחנו בחשבון את חוסר האפשרות לשלב את מרדכי בתפקיד אחר הדורש ידע במחשוב, לאור כישלונו בעבר ללמוד עניין זה. כמו כן לקחנו בחשבון את תפקודו הבלתי מספק של מרדכי בעבר. לעניין זה אציין כי מרדכי הועבר ממחלקת ייצור למחלקת הגימור והוחזר למחלקת היצור בשל אי שביעות רצון מתפקודו שם ( מחלקה שדורשת שליטה במחשב). גם תפקודו במחלקת ייצור היה רחוק מלהיות משביע רצון".
לאישוש טענותיו, צירף מר פרומוביץ, סיכומי שיחות שהתקיימו בין ארנון יניב מנהל מחלקת הייצור לבין מרדכי בעניין חוסר שביעות רצונו מתפקודו ברומולד (נספח 6 לתצהירו).
התובע, אישר בחקירתו הנגדית, כי נאמר לו שהנתבעת נמצאת בקשיים כלכליים, וכי הוסבר לו שתפקידו ניתן לביצוע על ידי אחרים וכי לא נמצא תפקיד אחר מאחר ואין לו ידע בהפעלת מחשב, וכך העיד:
"ש. נכון שבישיבת השימוע הסביר לך מר דובי כי החברה נמצאת בקשיים כלכליים והפיטורין במסגרת תכנית ההבראה ולא קשורים לגילך?
ת. על הגיל הוא לא דיבר אבל הוא אמר שיש קשיים אבל זה לא נכון. כל הזמן קיבלו עובדים. אחרי שפיטרו אותי הביאו עוד מהנדס חדש, עוד איש מכירות שהרכב שלי עם הטלפון עבר אליו. פיטרו את מנהל הגימור והביאו עובדת חדשה שזה היה לפני כן. הביאו גם מנהלת משמרת. הייתה תחלופה גבוהה שם בעובדים הפשוטים.
ש. למה לא הבאת את העובדים האלה שנקבת בשמם היום?
ת. 80% מהם עזבו והתחלפו.
ש. נכון שעוד נמסר לך בשימוע כי תפקידך ניתן לביצוע באמצעות עובדים אחרים קיימים וכי לא נמצא לך תפקיד אחר בנתבעת?
ת. אני לא זוכר אם זה היה בשימוע אבל הדברים האלה כן נאמרו לי. 20 שנה עבדתי שמה. היה מאוד טוב. היה לי פלאפון. היה לי אוטו. הייתי בכל המחלוקות. כל המפעל היה עליי.
ש. נכון שאין לך ידע וכישורים במחשב?
ת. אין לי גם לי בטלפון." ( ההדגשות אינן במקור- א"י) (עמ' 16 שורות 6-21 לפרוטוקול).

עוד אישר, התובע, בעדותו כי לא העלה, במהלך השימוע, כל טענה ביחס לטענות שהועלו כלפיו ודבריו הסתכמו בכך כי " מי שיוצא ראשון נכנס אחרון יש כלל ידוע אני ממלא את תפקידי 20 שנה בחברה":
ש. נכון שלא העלית כל טענה ביחס לטענות שהועלו על ידי הנתבעת באותה ישיבה?
ת. בשימוע אמרתי שאם יש מפוטרים ואני עובד 20 שנה ויש כאלה שעובדים חודש, חודשיים אז שיפטרו אותם. אני הייתי בתפקידים בכירים. הקמתי את המפעל.
ש. את זה אמרת בשימוע?
ת. לא" (עמ' 16 שורות 6-28 לפרוטוקול).

ועוד העיד התובע כי לא העלה, במהלך ישיבת השימוע, את נושא ההתנכלות בעקבות התביעה הראשונה ו/או את טענתו לאפליה מחמת גילה וזאת למרות שטרם השימוע התייעץ עם בא כוחו -
"ש. האם נכון כי התייעצת עם בא כוחך לפני שהגעת לשימוע?
ת. אני לקחתי מכתב מארנון מנהל הייצור, הוא נתן לי את המכתב בערב בשעה 18:00 אחרי שנפרדו מ-2 שהתפטרו, לי אפילו כוס קפה לא נתנו ואמרתי לו שייתן לי עוד יומיים, שלושה להתכונן לדבר עם העורך דין ויש לי את המכתב שהוא נתן לי ואז התייעצתי עם בא כוחי.
ש. אני מניחה שמסרת לבא כוחך כל טענותיך כי הפיטורין הם בגין התנכלות בגלל התביעה של הפניקס?
ת. בהחלט
ש. אם כך, האם העורך דין שלך אמר לך לא לטעון שום דבר בעניין הזה?
ת. תסבירי
ש. אתה טוען היום כי פיטרו אותך בגלל שתבעת אותם, אתה התייעצת עם בא כוחך לפני השימוע?
ת. נכון
ש. האם בא כוחך אמר לך לא לטעון כלום בקשר לטענת ההתנכלות?
ת. אני לא זוכר שהוא אמר לי דבר כזה. הייתי אצלו עשרים אלף פעם, הכוונה הרבה פעמים.
ש. אז אתה התייעצת עם בא כוחך לגבי השימוע, הגעת לשימוע ולא העלת שום טענה לגבי עניין ההתנכלות?
ת. אני דיברתי משפט אחד, אמרתי בשימוע שיש ראשון ראשון ובא אחרון והשאר העורך דין. אני לא יודע לדבר.
ש. מדוע לא טענת כלום לגבי טענת ההתנכלות?
ת. אני לא איש של דיבורים. קשה לי לעמוד בדברים כאלה. אני רק בדרך ישרה. אני לא מפחד להגיד את האמת, אני מפחד לשקר.
ש. בא כוחך לא בא איתך לשיחת השימוע?
ת. נכון". (ההדגשות אינן במקור- א"י) ( עמ' 13 שורות 12-27 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 1-9 שם).

לכל האמור נוסיף, כי טענותיו של התובע כי סבל מאיומים והתנכלות מצד גורמים שונים בנתבעת בעקבות התביעה הראשונה שהגיש, כלל לא הוכחו ונותרו בגדר טענות בעלמא, כאשר למעשה, לא הובאה ולו ראשית ראיה להוכחתן-
"ש. אתה בעצם טוען שמר דוביק היה מזמין אותך לחדר שלו ומאיים עליך שאם אתה לא מוחק את התביעה הקודמת הוא מפטר אותך?
ת. כן
ש. האם ערכת תרשומת של השיחה הזאת?
ת. לא. לא יודע להקליט בטלפון, יודע רק לענות. אני לא מכשיל אנשים.
ש. באותו זמן כבר היית מיוצג על ידי עו"ד מוקטרן?
ת. כן
ש. ולא אמרת לו כלום על האיומים האלה?
ת. וודאי שדיברתי איתו גם על זה.
ש. נכון שעו"ד מוקטרן לא שלח מכתב בשמך בזמן הזה לנתבעת בעניין האיומים שאתה טוען להם?
ת. לא יודע
ש. מי אצל הנתבעת אמר לך לטענתך כי יפטרו אותך מהעבודה אם לא תמחק את התביעה?
ת. כשהתחלנו את הדברים לעניין הפנסיה, אני ניגשתי למזכירה את המנכ"ל, היינו 4 אנשים שניזוקו מנושא הפנסיה ואמרתי למזכירה אביבית בוכריס והיא אמרה " אם אתם תתבעו את הנתבעת, ארבעתכם מפוטרים" וחוץ מזה שגם כל הזמן אמרו לי כל מיני עובדים " מנפנפים אותך", "אתה בדרך הביתה".
ש. למה לא זימנת את גברת אביבית היום להעיד?
ת. אני לא אחראי על הזמנת עדים. אמרו לי לבוא אז באתי.
ש. העורך דין שלך הסביר לך שאתה יכול לזמן לעדות כל אדם שאתה רוצה?
ת. יכול להיות שהוא אמר. אבל אני לא מבין בזה. אביבית כן אמרה את זה." (עמ' 10 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 11 שורות 1-16 שם).

ועוד בהמשך-
"ש. האם דיברת עם מישהו אחר בקשר לאיומים הללו שקיבלת?
ת. אלה שהיו איתי כן. אנשים במסגרייה.
ש. מי?
ת. לא זוכר. לא פרסמתי את זה בגדול אבל אנשים באו אליי ואמרו לי שיפטרו אותי.
ש. מי ? תוכל לתת שמות?
ת. אבי אטיאס.
ש. למה לא הבאת אותו להעיד?
ת. אני לא יודע להגיד לך. אני לא אחראי על זימון עדים. אני רחוק מהחקירות האלה." (עמ' 12 שורות 10-19 לפרוטוקול).

מעבר לעובדה שהתובע לא ביקש להזמין לעדות, מי מבין אלו שאיימו, עליו, לטענתו, או מי מאלו שבאו ואמרו לו כי יפטרו אותו בשל הגשת התביעה הראשונה , הרי שעד הנתבעת, מר פרומוביץ, נחקר לגבי התביעה הנ"ל ולגבי הטענות שהעלה התובע כלפיו, והעיד באופן סדור ואמין, אשר הוביל אותנו למסקנה כי התובע לא אויים, בשום שלב -
"ש. אתה זוכר את התיק הראשון בתביעה הראשונה שהגיש התובע גם נגד הפניקס וגם נגד הנתבעת?
ת. כן
ש. היית מעורב בה?
ת. לא נכחתי בדיונים.
ש. מי זה יניב כץ?
ת. מנהל הכספים של הנתבעת באותה תקופה.
ש. והוא היה כפוף אליך?
ת. כן. הייתי מנהל שלו.
ש. אתה זוכר שהיה מועד שבה הנתבעת הייתה צריכה להגיש תצהירים בתביעה הקודמת? זוכר שפנו אליך וגם יניב דיבר איתך בעניין הזה, להגיש את התצהיר מטעם הנתבעת?
ת. יניב הגיש את התצהיר, דיברו איתי בנושא התביעה על כנירולוגיה של דברים שקרו גם במהלך של לפני שהגיעה התביעה לנתבעת. לעניין יניב, זה תצהיר שהוא הגיש.
ש. היית מודע לזה שהוא הגיש תצהיר?
ת. בוודאי. אם יש תביעה אז מגישים תצהירים ונדמה לי גם שהוא לא היה היחיד.
ש. היחיד שמה?
ת. שהגיש תצהיר מטעם הנתבעת.
ש. מי היה עוד?
ת. לא זוכר.
ש. נכון שגם אתה התבקשת להגיש שם תצהיר?
ת. לא. אם הייתי מתבקש, הייתי מגיש.
ש. כשקיימתם אתה ויניב התייצבות ובירורים בקשר לתצהיר שלו הוא שאל אותך ?
ת. לא. כל עיסוקי בתביעה הזו היה לפני התביעה, עם התובע עצמו שפנה אליי וביקשתי ממנו שיביא לי ניירות ואת הדוחות שקיבל מחברת הביטוח מאחר ולחברה יש אחריות כלפי עובדיה, היא עוזרת להם והתובע יודע זאת יותר מכל עובד אחר כמה החברה עוזרת לעובדים שלה גם בנושאים שאינה מחוייבת.
ש. נכון שדיברת עם מרדכי בסמוך להגשת התצהיר מטעם הנתבעת?
ת. דיברתי איתו, אני לא זוכר שזה היה בסמוך , זה היה לפני שהוגשה התביעה בכלל.
ש. ואחרי שהוגשה התביעה קיימת כמה שיחות עם התובע בעניין הזה?
ת. ממש לא.
ש. אני מפנה אותך לתצהיר של מר יניב כץ שהוגש מטעם הנתבעת. זה תצהיר מהתיק הקודם. תסתכל על התאריך. מה התאריך שמופיע בו?
ת. 03/02/16.
ש. לפני זה, נכון שהייתה לכם אורכה של כמעט חודשיים עד להגשת התצהיר הזה?
ת. לא זוכר
ש. אתה יכול לתת הסבר לביה"ד על סמיכות הזמנים בין מועד התצהיר הזה לבין מועד פיטורי התובע?
ת. מאחר שלא הגשתי את התצהיר הזה וגם אני לא יודע מתי הוא נחתם, למעט מה שהראית לי עכשיו, אז אין שום קשר בין מועד הגשת התצהיר למועד הפיטורי."(עמ' 25 שורות 9-28 לפרוטוקול ועמ' 26 שורות 1-24 שם).

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת הוכיחה שהיתה סיבה, עניינית, לבחור בתובע, כמועמד פיטורים, סיבה הקשורה באילוציה ובצרכיה מחד ובאופן הלא מספק בו ביצע, התובע, את תפקידו, מאידך, בעוד שהוא לא הצליח להוכיח כי התביעה הראשונה ו/או גילו הם שעמדו בבסיס ההחלטה לפטרו.
לאור כל האמור, הרינו מורים על דחיית טענת התובע לפיטורים מחמת גיל ו/או כהתנכלות על הגשת התביעה הראשונה.

באשר להליך השימוע ותקינותו -
ככלל, החלטה בדבר שינוי מבני במקום העבודה, היא החלטה שבמסגרת הפררוגטיבה של המעסיק, ומשכך, בית הדין לא יטה להתערב בה, אלא במקרים חריגים.
בהקשר זה נפסק כי: "פיטורי התייעלות וצמצום שונים מפיטורים רגילים בכך שהם נובעים מן הצורך הכלכלי או הארגוני של המעסיק לשנות את המבנה העסקי או מבנה הפעילות. שינויים אלה, מעצם טיבם, נובעים מצרכיו של המעסיק וממעמדו כבעל העסק או כמי שעומד בראש הארגון ואחראי לתפקודו. התייעלות, שינויים מבניים, מיזוגים, הבראה הם צעדים שהמעסיק רשאי לנקוט כחלק מהיותו בעל ההון וכפועל יוצא מפררוגטיבת הניהול שלו. בארגון ציבורי זכות זו מקורה באחריותו הציבורית של הארגון לשירות עליו הוא מופקד ולחובתו להתנהל באורח כלכלי ותקין. בכל מקרה, פיטורי התייעלות וצמצום אינם פועל יוצא מתפקודו של העובד, התנהגותו או כל סיבה אישית הקשורה בו.." ( ההדגשה אינה במקור- א"י) (ע"ע 359/99 לוין - רשות השידור, מיום 28.02.01; ע"ע 378/08 פרג'ון - חברת הדואר, מיום 12.11.08; ע"ע 30226-06-13 קופת חולים מאוחדת ואח'- מיכאל בונדר, מיום 03.09.18- ( להלן: "פס"ד בונדר").
עם זאת, וכפי שנקבע בפס"ד בונדר, שם נדונה חובת השימוע, מקום בו המעסיק החליט לבצע מיקור חוץ של מחלקה מסוימת ובעקבות כך, פוטר עובד אין בכך כדי לפטור את המעסיק מהחובות המוטלות עליו במסגרת יחסי העבודה שבינו לבין עובדיו, בדרך ליישום ההחלטה על שינוי מבני וכך נקבע: "ההבנה שההחלטה על שינוי מבני - ובענייננו מיקור חוץ של המחלקה הסיעודית במרכז לדיור מוגן בו עבד המשיב - היא החלטה שבסמכות המעסיק ובתור שכזו איננה עומדת לביקורת ולבחינה על ידי בית הדין לעבודה ( כל עוד לא עומדים בבסיסה שיקולים פסולים - ובענייננו אין טענה לשיקולים שכאלה) - איננה פוטרת את המעסיק מהחובות המוטלות עליו במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינו לבין עובדיו, בדרך ליישום ההחלטה על שינוי מבני. כך לדוגמא, ההחלטה שיקבל המעסיק על הצורך בפיטורי צמצום בתהליך הבראה, איננה פוטרת את האחרון ממגבלות שמוטלות עליו מכוח חוק והסכם קיבוצי על פיטורי עובד, כמו גם מחובת השימוע קודם למימוש בפועל של כוונת הפיטורים.
עם זאת, לשימוע משמעות שונה בהתאם לשינוי המבני עליו החליט המעסיק תוך שימוש בפררוגטיבה הניהולית שבידיו. כך אין דומה שינוי מבני שבא לביטוי בהחלטה על סגירת מפעל או על מיקור חוץ של פונקציה שלמה מתוכו, לפיטורי התייעלות שבהם המסגרת התפעולית שבה מועסק העובד ממשיכה להתקיים בעקבות השינוי המבני, אם כי בכוח אדם מצומצם. כך, בעוד שבמקרה השני קיימת אפשרות להמשך העסקתו של העובד לאחר השלמת השינוי המבני באופן שיש לאפשר לעובד במסגרת השימוע לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיקו לאחר השינוי; הרי שבמקרה הראשון אפשרות שכזו, איננה קיימת." (סעיף 16 ו- 17 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור- א"י).
המקרה שלנו דומה למקרה השני המתואר לעיל, בו הוחלט על פיטורי התייעלות וצמצום בכוח אדם. כך, שבמסגרת השימוע שנערך לתובע היה על הנתבעת לאפשר לו לנסות ולשכנע אותה להמשיך ולהעסיקו לאחר השינוי.
התובע זומן לשימוע אשר בזימון צויין כי הוא מועמד לפיטורים במסגרת הליכי צמצום.
התובע התייעץ עם בא כוחו בטרם ישיבת השימוע והתאפשר לו במהלך השימוע להעלות את מכלול הטענות.
התובע אישר, בעדותו בפנינו, כפי שצוטט לעיל, כי הנתבעת העלתה לפניו את מכלול טענותיה הן באשר למצבה הכלכלי והן באשר לתפקודו ואי יכולתו להשתלב בשל אי התמצאותו במחשוב מכאן שהוא ידע שנושא זה עומד בבסיס ההחלטה לבחור בו כמועמד פיטורים.

מקריאת פרוטוקול השימוע, כמו גם מעדותו של התובע לפנינו עולה, כי הוא לא ניסה לשכנע את הנתבעת כי כדאי ונכון יהיה לה להשאירו ו/או כי הוא יוכל למלא תפקיד חילופי כלשהו, חרף טיעוניה, כאשר הטענה היחידה שהיתה בפיו בעת השימוע "מי שיוצא ראשון נכנס אחרון יש כלל ידוע אני ממלא את תפקידי 20 שנה בחברה" (ראה גם פרוטוקול השימוע נספח 5 לתצהירו של מר פרומוביץ).
משכך, ובנסיבות אלו משהוכח צורך והכרח לפטר עובדים בפיטורי צמצום ומשנמסרה סיבה מוצדקת לבחירה בתובע כמועמד פיטורים וניתנה לו הזדמנות לשכנע אחרת והוא לא עשה, הרי שאין מקום לקבוע כי נפל פגם בהליך השימוע.

5. לסיכום-
הנתבעת הוכיחה כי לא נפל פגם בהחלטתה לבחור בתובע כמועמד פיטורים וכן הוכיחה כי לא נפל פגם בהליך השימוע, בעוד שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של קשר בין פיטוריו לבין תביעתו הראשונה ו/או לגילו.
לפיכך, התביעה נדחית על כל מרכיביה.

6. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-

בהתחשב בתוצאה אליה הגענו - דחיה מוחלטת של התביעה , ומנגד בהתחשב בתובע, בגילו ובנסיבותיו וכן ברכיב הוצאות המשפט אליו התייחס ביה"ד בסעיף 10 להחלטתו מיום 9/1/19 ( "בקשת התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בגין הגשת הבקשה, תוכרע במסגרת פסק הדין"), החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת רק 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ורק 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט (למרות שברור לנו כי הוצאותיה היו גבוהות עשרות מונים) .
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

7. לצדדים עומדת זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד ב סיוון תשע"ט, (17 ב יוני 2019), בהעדר הצדדים.

מר אברהם אלוק
נציג ציבור
(עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

גב' אורנה כבירי
נציגת ציבור (מעסיקים)