הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת סע"ש 2143-06-17

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציגת ציבור (עובדים) : גב' פביאן כהן לוגסי
נציג ציבור (מעסיקים): מר דוד אביבי

התובע:

מוחמד והדאן
ע"י ב"כ עוה"ד בשיר עיסא
-
הנתבע:
משה הלפרט
ע"י ב"כ עוה"ד תמר אלמליך

פסק דין

1. התובע טען, כי עבד אצל הנתבע שלושים ושש שנה, ועתר לתשלום סכום (קרן) של 565,074 ₪ בגין שורה של זכויות סוציאליות המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו, אצל הנתבע ובקשר לאופן סיומה.
הנתבע הגיש כתב הגנה בו הכחיש את טענותיו של התובע לרבות תקופת העסקתו הנטענת, טען כי שילם לו את מלוא הזכויות המתחייבות מתקופת העסקתו וכן טען להתיישנות חלק מרכיבי התביעה.

2. מהלך הדיון-
בתאריך 13.11.17 התקיים, לפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) ל. תלחמי- סוידאן, דיון מוקדם מקיף במהלכו השמיעו הצדדים את טענותיהם, התייחסו זה לטענותיו של רעהו וענו לשאלות ביה"ד. בסיום הדיון ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.
בזיקה להחלטה הנ"ל, הגישו הצדדים את תצהיריהם, ובהתאם נקבע מועד לשמיעת הוכחות.
ישיבת ההוכחות שיועדה בתאריך 11.10.18 אליה התייצבה גם מתורגמנית מטעם ביה"ד, החלה בחקירת התובע על תצהירו אולם בשל בעיות בתרגום הופסקה הישיבה ונדחתה למועד אחר.
בתאריך 14.02.19 התקיימה ישיבת ההוכחות במסגרתה נחקרו על תצהיריהם; התובע והעד מטעמו - מר מוחמד אבו והדאן (להלן: "מר אבו והדאן") שעבד, תקופה חופפת, אצל הנתבע, כן נחקרו הנתבע ובנו ומי ששמש כמנהל העבודה אצלו החל מתאריך 01.12.16 -מר איתמר הלפרט (להלן: "מר איתמר").
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד, לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובע בתאריך 12.05.19 וסיכומי הנתבע בתאריך 28.07.19) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מחומר הראיות -
א. הנתבע הינו חקלאי ממושב כפר מחולה שבבקעת הירדן.
ב. התובע, תושב כפר טובאס שבשטחים, הועסק אצל הנתבע, בעבודות חקלאיות, תקופה השנויה במחלוקת.
ג. התובע פוטר מעבודתו בתאריך 01.04.17,לא שולמו לו פיצויי פיטורים ולא נערך לו גמר חשבון.
ד. התובע לא בוטח בפנסיה כלל, אך במסגרת הדיון המוקדם ציין הנתבע כי ערך חישוב לפי צו ההרחבה בענף החקלאות ומצא שמגיע לתובע סכום של 13,638 ₪, נכון ל - 4/17 (עמ' 5 שורות 22-24 לפרוטוקול).
ה. לא שולמו לתובע דמי חגים.
ו. שכרו של התובע שולם במזומן.

4. להלן השאלות בהן עלינו להכריע-
א. מה הייתה תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבע?
ב. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים? והאם בנסיבות אלו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
ג. האם זכאי התובע להפרשי שכר מינימום?
ד. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה?
ה. האם זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית?
ו. האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים?
ז. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר?
ח. האם זכאי התובע לתשלום הגין אי הפקדה לקרן פנסיה?
ט. האם זכאי התובע לתשלום דמי נסיעות?
י. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות?
יא האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. מה הייתה תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבע?
התובע טען, כי היה עובד של הנתבע במשך שלושים ושש שנים, מחודש 02/81 ועד ליום 01.04.17.
הנתבע הכחיש את תקופת עבודתו הנטענת של התובע, בשל העדר מסמכים מאותה תקופה, וטען, כי
א. על פי המסמכים המצויים ברשותו, הוא החל להעסיק את התובע רק בחודש ינואר 2006.
ב. למיטב זכרונו התובע עבד בשדותיו מדי פעם ולא באופן רציף.

דיון והכרעה-
כעולה מטיעוני הצדדים, התובע סיים עבודתו בתחילת אפריל 2017 (בנסיבות אליהן נידרש בהמשך הדברים ), פוטר ו שולם לו שכר בגין יום עבודה אחד בחודש אפריל ( כך שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה למועד התחלת ההעסקה). הפסיקה קבעה זה מכבר , שהנטל להוכחת תקופת העסקה מוטל על כתפי העובד (דב"ע נד/3-23 פרינץ - גפן ואח', פד"ע כו' 551).
על פי גרסת התובע, בסעיפים 2 ו- 5 לתצהירו , הוא החל עבודתו בשירותיו של הנתבע מחודש פברואר שנת 1981 עד ליום 02.04.17 ועוד לגרסתו עבד במשך שלושים ושש שנים " באופן רציף אצל המעסיק כאשר בתחילת עבודתי עבדתי בפרחים ולאחר מכן עבדתי בעשבים ובתבלינים ועד ליום שפוטרתי עבדתי בתבלינים".
התובע, לאישוש גרסתו , צירף שני מסמכים : הראשון טופס "הזמנת עובדים לעבודה באזור יהודה ושומרון ע"פ צו מס. 967 בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים" מתאריך 16.03.93 בו נרשם שמו של התובע ועל הטופס מוטבעת חותמת כפר מחולה (להלן: " טופס הזמנת עבודה משנת 1993"). השני נושא תאריך 18.03.05 חתום על ידי הנתבע ובו נרשם: " הנדון: מוחמד מחמוד והדאן..." וכן "הנ"ל, תושב כפר תיאסיר, מוכר לי אישית ומועסק אצלי במשק החקלאי מזה זמן ממושך, לשביעות רצוני המלאה.
מסיבות שאינן ידועות לי, הוא נתקל בקשיים לקבלת אישור בטחוני המונע ממנו מעבר במחסומים.
היות וכאמור אני מכיר אותו אישית, ולא ידוע לי על בעיה כלשהי במעשיו ובהתנהגותו, ומאחר ואני מעוניין שימשיך לעבוד אצלי גם בעתיד , אני מבקש לסייע לו בהסרת המגבלות המונעות ממנו מעבר במחסומים.
היות וכאמור אני מכיר אותו אישית, ולא ידוע לי על בעיה כלשהי במעשיו ובהתנהגותו, ומאחר ואני מעוניין שימשיך לעבוד אצלי גם בעתיד , אני מבקש לסייע לו בהסרת המגבלות המונעות ממנו א קבלת האישור הנחוץ לו.
לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר טלפוני..." (להלן: "המכתב משנת 2005").
עוד צירף התובע לתצה ירו היתרי העסקה מתקופות שונות (מוצגים ת/2- ת/5).

הנתבע מנגד, הצהיר, בסעיפים 7-8, לתצהירו, כי " אני חקלאי ממושב כפר מחולה בבקעת הירדן" ו- "משנת 1982 ועד 1996 עבדתי כשכיר אצל כפר מחולה בתפקיד מנהל מטע התמרים". וכן הדגיש בסעיפים 9 ו- 10 לתצהירו, כי "אני מכחיש ודוחה את טענת התובע כאילו ועבד בשירותי ובשדותיי שלושים ושש שנים וברציפות ועל כך יפורט בהמשך" וכי " למיטב זכרוני, התובע עבד במטע התמרים של כפר מחולה. זכור לי שהתובע נדקר מחוד של ענף תמרים ואושפז בבית חולים "העמק" שבעפולה." הנתבע הוסיף והתייחס, בסיפא של סעיף 10 לתצהירו, לטופס הזמנת העבודה משנת 1993 וציין לגביו "... שמי שחתום על הזמנת התובע לעבודה הוא הישוב כפר מחולה ולא אני".
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע לגבי טופס הזמנת עבודה משנת 1993 והאמור בתצהירו בסעיף 9, והתברר, חרף הצהרתו, כי הוא זה אשר הזמין את התובע לעבודה אצלו ב"כרם התבלינים" ששייך לו:
"ש. מציג בפנייך מסמך מתאריך 16.03.93, הזמנת עובדים באזור יהודה ושומרון אתה מאשר שאלו הפרטים שלך שם?
ת. כן
ש. מה שאני מבין מהמסך בשנת 93' עסקת בתמרים בכפר מחולה?
ת. השטח של התמרים היה בביצת ארגמן.
ש. מסכים איתי שבאותו מסמך כתוב שם המעסיק משה הלפרט, ת.ז. שלך וענף: "כרם תבלינים"
ת. נכון.
ש. בשנת 93' עבדת גם כשכיר בכפר מחולה והיה לך גם עסק לתבלינים?
ת. נכון.
המסמך עליו נשאל הנתבע הוגש וסומן ת/1." (עמ' 33 שורות 1-11 לפרוטוקול).

הנתבע גם נחקר לגבי ראיות נוספות שצירף התובע (מוצגים ת/2- ת/5) ולהשלכות שיש להן ביחס למועד תחילת עבודתו ות שובותיו, בענין זה, לא ממש שכנענו אותנו או היו הגיוניים בעינינו.
וכך הוא העיד:
"ש. מציג בפנייך אישור משנת 2002, אתה מזהה את הפרטים שלך עליו?
ת. חוץ מהמספר טלפון, כן.
ש. זה השם שלך נכון?
ת. כן
ש. באישור נרשם: "הריני מאשר שהפועלים הרשומים מטה עובדים אצל הלפרט משה.. מבקש לאפשר להם לעבור במחסום לצורכי עבודה במחולה" - מה הכוונה לעבוד במחולה?
ת. לעבוד בכל העבודות שאני מטיל עליהם, בתמרים. בעיקר בתמרים
ש. אבל אני הבנתי שאין לך תמרים, אתה לא מתעסק בתמרים נכון?
ת. עכשיו לא, אבל עד 96' התעסקתי בתמרים
ש. ב-2002 מה עסקת?
ת. ב-2002 לא עסקתי בתמרים.
ש. העובדים שרושמים במכתב התובע, ותא'מר – שזה אותו אחראי והעד
ת. נכון. הם עבדו אצלי מפעם לפעם בתבלינים כשהייתי צריך עובדים עונתיים.
האישור משנת 2002 הוגש וסומן ת/2.
ש. מציג בפנייך היתר עבודה, אתה מאשר שזה היתר עבודה של התובע?
ת. כן. היתר עבודה ניתן לכל בן אדם איפה שהוא היה, היו אצלי עובדים מנעמן וההיתר רשום על שמי.
לבקשת ב"כ הנתבע מציג לה ב"כ התובע את האישור.
ש. סמל המעסיק שייך לך?
ת. כן בהחלט.
ש. מציג לפנייך היתר גם משנת 2006?
ת. בשנת 2006 התובע עבד אצלי בלי להסס, יש לנו אישורי עבודה.
ש. מה הכוונה בלי להסס?
ת. ב-2006 הוא עבד אצלי באופן סדיר, עם תלושי שכר.
ש. למה ב-2003 לא הוצאת לו תלושי שכר?
ת. כי אז הוא לא עבד אצלי באופן קבוע, היה עובד עונתי
ש. עובד עונתי לא זכאי לקבל תלושי שכר או זכויות כמו כל עובד אחר?
ת. לא יודע להגיד לך, לעובדים עונתיים לא הוצאנו תלושי שכר.
צילום ובו העתק אישור ההיתר העבודה משנת 2003, וכן העתק ההיתר משנת 2006 הוגש וסומן ת/3.
ש. מציג בפנייך מסמכים שהם היתרי עבודה, ככל הנראה היתרים קבוצתיים, אתה מאשר שהפרטים שרשומים בהיתרים שייכים לך?
ת. כן, בטח.
ש. מאשר שיש את השמות של ת'אמר העובד הבכיר, של התובע, ושל העד?
ת. כן, משנת 2003.
ש. ההיתר הראשון שאני מראה לך זה היתר שתקף ל-3 חודשים?
ת. לא זוכר.
ש. אז אני מראה לך שהתוקף הוא מ-01.01.2003, עד ה-31.03.2003?
ת. מאשר. ההיתר ניתן באופן אוטומטי ל-3 חודשים ולא משנה כמה זמן עבד כל עובד בפועל.
ההיתר הוגש וסומן ת/4.
ש. מה נוהל הנפקת היתר העבודה- האם אתה מגיש בקשה?
ת. כן. המועצה מנפקת היתרי עבודה דרך המנהל ביריחו וההיתרים הם לשלושה חודשים גורף.
ש. האם זה נכון לומר שההיתרים יצאו בעקבות הבקשה שלך?
ת. כנראה שכן, אם אני חתום על ההיתרים אז כן
ש. כל ההיתרים האלה, מה שיש לי ביד זה היתרים שיש בהם רצף, זה ממשיך 01.04.2003, 01.07.2003 וכו'... אתה חידשת את ההיתרים?
ת. כן, אחרת העובדים לא יכלו לבוא לעבוד אצלי בלי היתרים, גם אם הם היו עובדים עונתיים או יומיים הם היו חייבים את ההיתרים.
אסופת ההיתרים הנוספים הוגשה וסומנה ת/5." (עמ' 33 שורות 12-27 לפרוטוקול ועמ' 34 -35 שורות 1-9 שם).

מעדותו של הנתבע ומהמוצגים עולה, כי הוצאו לתובע היתרי העסקה על ידי הנתבע ועל פי בקשתו החל משנת 1993 ו לכן הרינו קובעים כי התובע הוכיח, באמצעות עדותו וגם בעדותו העד מטעמו, מר אבו והדאן, שהעיד כי עבד עם התובע אצל הנתבעת משנת 96 (עמ' 26 שורות 7-11 לפרוטוקול) ו שנתמכו בהיתרי העסקה , כי הוא הועסק משנת 1993 ולא קודם לכן, שכן ביחס לשנים שקדמו לשנת 1993, הוא לא הביא כל ראיה או מסמך אובייקטיבי המוכיחים כי עבד בשירותי הנתבע בתקופה הנ"ל.

מאידך, ובאשר לרציפותה של תקופה זו הרי הנטל להראות שחלה קטיעה ברציפות ההעסקה מוטלת על הטוען לכך היינו המעסיק/ הנתבע (דב"ע לז'/1-2 טופיק חאלד מחמוד - "דקל מרקט" שותפות, פד"ע ח', 343), כאשר במקרה שלנו, לא הצליח הנתבע להרים נטל זה, שכן הוא לא הביא כל ראיה ואף לא ראשית ראיה לעניין זה.
משכך, הרינו קובעים כי התובע הצליח להוכיח כי עבד בשירותי הנתבע החל ממרץ 1993 ועד פיטוריו שנכנסו לתוקף בתחילת אפריל 2017, היינו ולפיכך הוא עבד משך 288.5 חודשים (קרי 24.041 שנים).

6. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים? והאם בנסיבות אלו זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
התובע טען, כי
א. ביום 01.04.17 הוא פוטר מעבודתו הן על ידי הנתבע עצמו והן על ידי בנו כאשר נאמר לו במפורש: "אנו לא מעוניינים להעסיק אותך עד גיל 90 ולכן אל תחזור לעבודה יותר", כאשר משפט זה נאמר לו ביום 30.03.17.
ב. ביום 01.04.17 הוא התייצב לעבודה ואז נאמר לו: "כנראה לא הבנת אותנו, אנו לא מעוניינים להמשיך ולהעסיק אותך, אבל תעבוד היום וזהו יהיה היום האחרון שלך" .
ג. בנסיבות אלה, הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכרו החודשי, לפיצויי פיטורים וכן ובשל האופן בו הוא פוטר, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין, לפיצויי פיטורים שלא כדין.
הנתבע מצדו טען, כי
א. בסוף שנת 2016 החלו בעיות עם התובע; לפי מידע שקיבל, התובע רב עם הפועלים האחרים ולא הסתדר איתם. התובע טען, כי קשה לו והוא לא יכול לעבוד.
ב. הוא ניסה להתחשב בתובע ולתת לו עבודות קלות כמו הרכבת קרטונים ועבודות פרטניות אחרות גם כדי להרחיקו משאר הפועלים אך כל הניסיונות לא צלחו.
ג. בתחילת חודש פברואר 2017 הזמין מר איתמר, שהחל עבודתו בשנה האחרונה בתפקיד מנהל, את התובע לשימוע והוא ביקש ממנו לשנות את דרכיו ולבצע את המוטל עליו.
ד. למצער, התובע המשיך בשלו ולכן לא היה ברירה אלא להפסיק את עבודתו.
ה. בתחילת חודש מרץ 2017 הודיע מר איתמר לתובע על הפסקת עבודתו.
ו. ניתנה לתובע הודעה מוקדמת וזו שולמה לו ובמלואה במשכורת חודש מרץ 2017 ויום אחד בחודש אפריל 2017 (30 ימי הודעה מוקדמת).
ז. משכך, לא מגיע לתובע פיצויי פיטורים מלאים ותשלום בגין הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה-
מטיעוני הצדדים עולה כי אין חולק, בעצם, כי התובע פוטר מעבודתו, כך שלא אמור להיות חולק לגבי זכאותו לפיצויי פיטורים מלאים בגין תקופת עבודתו, ולכן טענת הנתבע כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מלאים, שנטענה ללא שבוארה או פורטה כדבעי, נדחית, ולפיכך הרינו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.

באשר לסיבת הפיטורים ולחלף הודעה מוקדמת-
על פי גרסת התובע בסעיף 7 לתצהירו: " פוטרתי מעבודתי בלי כל הודעה מוקדמת ואף בלי שזומן לישיבת שימוע ואף ללא כל התראה וככל מה שנאמר לי על ידי הנתבע ובנו כי: "אנו לא מעוניינים להעסיק אותך עד גיל 90 ואל תחזור לעבודה יותר" המשפט הזה נאמר לי פעמיים, ביום 30/03/2017 וכן ביום 02/04/2017".
מנגד הצהיר, מר איתמר, בסעיפים 6-7, כי "התובע סיפר לי שהוא רב עם הפועלים האחרים ולא מסתדר איתם. התובע אמר לי שהוא לא רוצה לעבוד איתם וגם שקשה לעבוד" והוסיף כי "הנתבע ואני עשינו הכל כדי להתחשב בתובע וגם להרחיקו מהפועלים האחרים. נתנו לו עבודות קלות כמו הרכבת קרטונים, עישוב וכדומה. אך למצער, כל ניסיונותינו כשלו. התובע המשיך לריב עם הפולים האחרים וסירב להרכיב קרטונים ולארוז את התבלינים בבית האריזה. לציין שהתובע היה אמור לעבוד בבית האריזה, מקום ממוזג ונעים" מר איתמר הוסיף והצהיר בסעיפים 8 ו- 9: " בתחילת חודש פברואר 2017 הזמנתי את התובע לשימוע. הנתבע לא נכח בשימוע. במהלך השימוע ביקשתי מהתובע לבצע המוטל עליו. התובע הבטיח לעשות כן.
כל ההליך נעשה בע"פ מאחר ואני לא כותב וקורא ערבית והתובע לא קורא וכותב עברית." וכי "למצער, התובע המשיך בשלו. לא עשה את המוטל עליו והמשיך לריב עם הפועלים האחרים. לכן, לא היתה ברירה אלא להפסיק את עבודתו. בתחילת חודש מרץ 2017 הודעתי לתובע על הפסקת עבודתו."
מר איתמר, נחקר על גרסתו לגבי סיבת הפיטורים והדרך בה נעשו, ועדותו נמצאה אמינה בעינינו והותירה עלינו רושם מהימן:
"ש. הזמנת את התובע לשימוע?
ת. כן
ש. מה הסברת לו?
ת. תוכל לחדד את השאלה?
ש. הסברת לו שהוא מוזמן לשימוע למה?
ת. כדי להבהיר לו את המצב, שזה לא יכול להתנהל בצורה הזאת.
ש. מתי הזמנת אותו אתה זוכר?
ת. שלושה חודשים בערך אחרי שהתחלתי לעבוד אם אני זוכר נכון, אפילו טיפה לפני.
ש. לא הייתה הזמנה בכתב?
ת. נכון, לצערי לא.
ש. למה?
ת. כי לא הכרתי את ההליכים כמו שצריך
ש. הסברת לו שהזמנת אותו שיש לו זכות להתלוות עם עו"ד לשימוע?
ת. זה נעשה בע"פ, אני לא רוצה לטעות פה אני לא בטוח לגבי התשובה פה. לא הייתי בטוח לגבי ההליכים אבל בפעם השנייה כבר למדנו.
ש. אתה מצהיר שכל ההליך נעשה בע"פ, ומכיוון שיש שפה ערבית ועברית אז לא היה אפשר לעשות הזמנה בכתב?
ת. לא, פשוט לא הייתי מודע לתהליך
ש. אתה מסכים איתי שהתובע עבד יום אחד בחודש אפריל 17?
ת. כן, הוא כנראה בא על דעת עצמו אולי קיבל עצה
ש. למה הוא בא על דעת עצמו?
ת. אני לא יודע, אני אמרתי לו שלא יבוא, היה את השימוע ולאחר מכן אמרתי לו שלא יבוא יותר ולהפתעתי, לאחר סיום החודש הוא הגיע.
ש. למה פיטרת אותו?
ת. שאלה מצוינת, פיטרתי אותו כי הוא לא הסתדר עם מרבית העובדים הוא היה הולך מוקדם יותר, והעסק לא יכל היה להתנהל בצורה כזאתי
ש. כמה עובדים יש בעסק?
ת. שאלה מצוינת, להערכתי בתקופה שהם היו היה 5 קבועים אולי 6.
ש. חוץ מהעובדים פה?
ת. לא, כולל התובע והעד מטעמו.
ש. למה לא הבאתם עובד או עובדים שרבו עם התובע, אתה טוען שהיה ריב כל הזמן?
ת. לאיפה? לפה? תביא אותם. זה בלתי אפשרי להביא אותם, הם יכלו להגיע ולא יכלו לחזור.
ש. מסרת לתובע הודאה מוקדמת בכתב?
ת. לא
ש. נערך לתובע גמר חשבון?
ת. אני לא בעניינים הכספיים אז אני לא בטוח בעניין הזה, אבל לדעתי נערך
ש. התובע זכאי לפיצויי פיטורין?
ת. הוא זכאי למה שמגיע לו לפי חוק בהתאם לשנים שהוא עבד, להבנתי גם הוצע לו." (עמ' 48 שורות 13-28 לפרוטוקול ועמ' 49 שורות 1-26 שם).

תצהירו של התובע כלל גרסה דלה בעובדות ונטולת מידע קונקרטי בה קשר לסיבות ונסיבות פיטוריו כך שבתצהיר ו לא צויין : מי פיטר אותו - הנתבע או בנו מר איתמר?; מתי הדברים, להם הוא טוען, נאמרו לו - כשהגיע לעבודה או בסוף יום העבודה?; ועל רקע מה הדברים נאמרו לו ? ומה היתה תגובתו לדברים בכל אחד מהמפגשים ה- 30.03.17 וב- 02.04.17 ? כל אלו בנוסף להיעדרותה של כל עדות או ראיה אחרת לתמיכה בה לא תרמו לגרסתו. מנגד התרשמנו מאמינות תשובותיו של מר איתמר , מכנות דבריו ומהודאתו במחדליו ונתנו בהם אימון מלא, וכפועל יוצא מכך אנו מאמינים לו כי הסיבה שעמדה מאחורי פיטוריו של התובע " כי הוא לא הסתדר עם מרבית העובדים..." וכי מר איתמר הודיע לו על סיום העסקתו חודש מראש. בהתאם לכך, הרינו דוחים תביעת התובע לחלף הודעה מוקדמת. לצד זאת והואיל וגם לפי עדותו של מר איתמר, לא נערך לתובע הליך שימוע תקין; לא ניתנה לו הזמנה לשימוע בכתב כדין, ואף יתרה מכך, גם לא הוסבר, ככל הנראה, כי יש לו זכות להתלוות לשימוע על ידי מלווה מטעמו וכי עומדת לו הזכות להגיב ולא הוברר אם ניתנה לתובע הזדמנות ניאותה להתגונן בפני ההחלטה לסיים את העסקתו לאחר תקופה משמעותית של עבודה בשירותי הנתבע, שכן, וכפי שהודה הוא לא הכיר את ההליכים ולא היה מודע להם, משכך בשקלול הנסיבות, ובכללן, תקופת עבודתו המשמעותית של התובע ובכך שלא נערך תיעוד להליך השימוע וגם לא נמסר לתובע בסופו של דבר גם מכתב פיטורים, יש להעמיד את הפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין על 25,000 ₪.

באשר לגובה פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע ובטרם נדון בסעדים המבוקשים, יש לקבוע מה היה שכרו הקובע?
התובע טען, בכתב תביעתו, כי
עבד בשירותי הנתבע, ובמשך תקופת עבודתו, קיבל סכומים שונים והחל משנת 2011 ועד פיטוריו קיבל סך של 4,200 ₪ לחודש, סכום הנופל משכר המינימום הקבוע בחוק ולכן עתר להעמיד שכרו הקובע בגובה שכר המינימום הקבוע בחוק.
הנתבע מצדו טען, כי
א. התובע קיבל את שכרו לפי ובהתאם לדין וברשותו מסמכים המעידים על כך.
ב. התובע היה עובד שעתי וקיבל שכרו לפי ובהתאם לדין לרבות תשלום בגין שעות נוספות.
ג. בכל תחילת חודש הוא נפגש עם העובד הבכיר שלו, תושב הרשות הפלסטינית, שתפקידו היה גם לרשום את שעות העבודה של כל העובדים. בפגישה בדקו הצדדים את רישומי שעות העבודה; כל צד היה מציג את רישומיו ולאחר התאמה הוא היה מגיש להנהלת החשבונות את שעות העבודה של כל עובד ובהתאם הונפקו לכל אחד מהעובדים תלושי שכר.
ד. עד ה- 10 לכל חודש נהג להיפגש עם כל עובד לרבות התובע בנפרד ובפגישה הוא מסר לתובע ולעובדים האחרים גם תלושי המשכורת והשכר במזומן, והתובע היה סופר את הכסף לידו ולאחר שמצא כי קיבל את שכרו בהתאם לשעות שעבד ולתלושי המשכורת הוא היה ממשיך לעבודתו.

דיון והכרעה-
לעניין גובה השכר, הנתבע נאחז בתלושי השכר שהונפקו עבור התובע (נספח ב' לתצהירו) ואשר התובע מכחיש את קבלתם ונכונותם, וטוען, כי קיבל לידיו סכום נטו קבוע של 4,200 ₪.
בהתאם להלכה הפסוקה, "תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (25.11.2008) [פורסם בנבו] ; דב"ע (ארצי) נה/193 - 3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988)]. במה דברים אמורים? תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו, כגון: שיעור שכרו של העובד בחודש מסוים; מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד (גמול שעות נוספות, נסיעות וכו'); ניצול ומאזן ימי חופשה; ניצול ומאזן ימי מחלה, ועוד. אולם, תלושי השכר אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד". (ע "ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ (2013), מיום 18.03.13).

מהראיות והעדויות שוכנענו כי נפלו בתלושי השכר פגמים אשר בשלהם מצאנו כי אין בהם כדי לשקף את כלל תנאי עבודתו, של התובע ו/או את מלוא הרכיבים שהשתלמו בהם.
ונסביר - הנתבע טען בכתב ההגנה (סעיף 16) ובדיון המוקדם כי "התובע היה עובד שעתי, היו דוחות נוכחות, היה מנהל עבודה שרושם את השעות, הייתה התאמה בין הנתבע לבין מנהל העבודה ובהתאם לזה הונפקו תלושי השכר, התשלום ניתן במזומן יחד עם תלושי השכר בצורה מסודרת. התשלום היה לפי שכר מינימום עם הזכויות הסוציאליות.
מנהל העבודה שרשם את הנוכחות היה סאמר." (ההדגשה אינה במקור- א"י) (עמ' 3 שורות 15-23 לפרוטוקול).
עיון בתלושי השכר שצורפו מראה כי בחלק צויין כי התובע הועסק כעובד חודשי ובחלק כעובד שעתי. הנתבע עומת עם הפגם הנטען בתלוש בחקירתו הנגדית ותשובותיו היו רחוקות מלשכנע:
"ש. התובע עבד אצלך, לטענתך, מהיום הראשון ועד האחרון רק 6.5 שעות?
ת. כן
ש. מפנה אותך לתלושי השכר - למשל בשנת 2010, כתוב שעות עבודה 186
ת. (מעיין)
ש. איך זה מסתדר עם מה שאתה מצהיר, ל - 6.5 שעות עבודה ליום?
ת. הוא עבד אצלי 6.5 שעות ליום אבל שילמתי לו חודשי, כמו שהוא אמר
ש. אז הוא עבר את מסכת השעות
ת. הוא לא עבד יותר. שילמתי לו חודשי. הוא קיבל את המשכורת לפי תלושי השכר
ש. יש סתירה בין מה שהצהרת שהתובע עבד 6.5 שעות ליום לבין התלושים שהתובע עבד 186 שעות
ת. תלושי השכר נכונים, הוא עבד 6.5 שעות ליום אבל בגלל שעבד חודשי נתתי לו לפי מה שכתוב
ש. אם עבד חודשי אז למה כתוב בתלוש עבד לפי שעות
ת. אין לי מושג, כך היא כותבת בהנהלת החשבונות לכל העובדים שלנו. לא בדקתי איתה אבל הוא עצמו אמר שעבד חודשי, לא אמר שעבד לפי שעות
ש. בשנת 2013, לא יודע למה, אבל סוג המשרה השתנה, הופך להיות "חודשי"
ת. לא יודע להגיד למה כתבה מנהלת החשבונות ככה. פעם חודשי ופעם יומי אבל עובדה שהוא קיבל את המשכורת ולא היו לו טענות על זה
ש. למה לא הזמנת אותה לבוא להעיד?
ת. לא התבקשתי" (ההדגשות אינן במקור- א"י) (עמ' 39 שורות 3-22 לפרוטוקול).

נתון זה לא היה הנתון היחידי שצויין בתלוש ואשר לא תאם את המצב העובדתי מבלי שניתן לכך כל הסבר; כך גם באשר לרכיב הפנסיה, שכן בעוד הנתבע ציין בדיון המוקדם, כי "לא נפתחה קופת פנסיה לתובע, כי הוא תושב שטחים..." (עמ' 6 שורה 1 לפרוטוקול) הרי בתלושי השכר מופיע כי לתובע נפתחה קופת פנסיה והו פקדו אליה, לכאורה, כספים לתגמולים ולפיצויים, החל ממאי 2014. כך גם ביחס לדמי החגים, הנתבע טען כי "לא שולמו לתובע דמי חגים" (עמ' 5 שורה 22 לפרוטוקול) אך בחלק מתלושי השכר , של התובע , מופיע תשלום בעבור חגים (ראה למשל תלושי השכר של החודשים 6/2016 עד לחודש 10/2016 וחודש 7/2015). בנוסף, במהלך הדיון המוקדם התברר כי שולמו לתובע הוצאות נסיעות " בשלושת או ארבעת השנים האחרונות" (עמ' 6 שורות 20-21 לפרוטוקול) ובכל זאת אין כל זכר לרכיב זה, בתלושי השכר.
זאת ועוד, הנתבע לא הוכיח כי רישום השעות בתלושי השכר תואם את דו"חות הנוכחות; הנתבע ניהל דו"חות נוכחות באמצעות מנהל העבודה שלו מר ת'אמר (עמ' 3 שורה 24 לפרוטוקול). הנתבע בחקירתו בפנינו ציין כי " הרישומים היו אצל העובד הבכיר ת'אמר והוא הביא את הרישומים ולפי זה שילמנו" ו- "...שת'אמר הגיש את רישומיו ואני עברתי עליהם והעברתי להנהלת חשבונות, לזו שעושה משכורות. הרישומים אצלה" (עמ' 38 שורות 1-2 לפרוטוקול ושורות 1 2-13 שם).
אלא שהנתבע בחר, ללא כל הסבר המניח את הדעת , לא להציג דו"חות, לא לזמן את מר ת'אמר ו/א וגורם כלשהו מהנהלת החשבונות שלו .
וכך העיד, בעניין זה, במסגרת בחקירתו:
"ש. יש פירוט שעות לעבודה כפי שהצהרת, אבל לא ראיתי שום רישומים בתצהירים?
ת. הרישומים היו אצל העובד הבכיר ת'אמר והוא הביא את הרישומים ולפי זה שילמנו
...
ש. אתה אומר שגם לך היו רישומים
ת. לא. רשום שהרישומים שקיבלתי מת'אמר זה מה שהגשתי
ש. מקריא לך את הסעיף "כל צד היה מציג את רישומיו.." -מה הכוונה לכל צד
ת. הכוונה שהוא הציג את השעות ואני לא. לשאלתך - כל האמור בתצהירי הוא אמת. אולי הניסוח כאן לא היה בדיוק כמו שהתכוונתי אבל הכוונה היתה שת'אמר הגיש את רישומיו ואני עברתי עליהם והעברתי להנהלת חשבונות, לזו שעושה משכורות. הרישומים אצלה
ש. הם נמצאים אצלה
ת. מקווה שכן
ש. למה לא צורפו?
ת. לא ביקשתם. יש לכם את תלושי השכר עם שעות העבודה
ש. אתה מצהיר שלתובע שולמו כל הזכויות הסוציאליות שלו?
ת. נכון
ש. מה שולם לו?
ת. יש בתצהיר ויש תלושי השכר
ש. זה לא מוכיח, השאלה אם יש לך אסמכתאות שכן שילמת?
ת. הוא קיבל ביד את הכסף, ספר ולא התלונן אז סימן שקיבל כל מה שהגיע לו
ש. אז חוץ מהתלוש אין לך אסמכתא ששולמו זכויותיו?
ת. למה אני צריך. אם קיבל ולא התלונן. אין לי אסמכתאות נוספות
ש. יש לך רואה חשבון?
ת. כן
ש. פנית אליו לגבי רישומים?
ת. לא. הוא לא מתעסק בזה, מנהלת החשבונות מתעסק בזה. לשאלתך –לא פניתי אליו" (עמ' 37 שורות 27-28 לפרוטוקול, עמ' 38 שורות 1-3 שם ושורות 7-28 לפרוטוקול).
עוד בהמשך נשאל:
"ש. ת'אמר רשם את השעות?
ת. כן
ש. למה לא הבאת אותו להעיד?
ת. לא התבקשתי. הוא עובד בכיר אצלי
ש. אז איך אפשר להוכיח את שעות העבודה כשאתה מעלים את כל הרישומים
ת. אני לא מעלים. הבאתי תלושי שכר וזה הרישומים שלי. לשאלתך - שילמתי את השכר במזומן ולא החתמתי את העובדים שקיבלו אבל גם לא שמעתי שאף אחד טוען כנגד זה." (עמ' 40 שורות 7 -14 לפרוטוקול)

לכל האמור נוסיף, כי מחודש 01/2014 החלו להופיע בתלושי השכר רכיבי שכר רבים נוספים כגון מענק שנתי, הבראה, דמי כלכלה, שווי ביגוד תוספת וותק תוספת משפחה ועוד ללא שניתן בגינם כל פירוט, כאשר לא נטען ולא הוכח, בשום שלב משלבי הדיון כי הם שולמו.
זאת ועוד בחלק מהחודשים הנתונים המצוינים בתלושי השכר אינם הגיוניים או עקביים; בחודש 12/2013 התובע עבד 26 ימים מתוך 26 ימי עבודה ולמרות זאת נרשם כאילו ניצל יום חופשה אחד. בחודש 07/2014 מופיע כי עבד 26 ימים מתוך 26 ימי עבודה ועוד נרשם כאילו ניצל 3 ימי חופשה שבגינם לא מופיע כי שולמה תמורה. בנוסף עד לחודש 12/2013 לא נוהל כל רישום של ניצול וצבירה של ימי חופשה או מחלה. בחודש העוקב, היינו חודש 01/2014, מופיע רישום של 66 ימי חופשה ו- 66 ימי מחלה כאשר ועד לחודש 04/2014 לא נרשם צבירה וניצול והחל מחודש 05/2014 החל להופיע רישום של צבירה בלבד של מחלה וחופשה.
מהמקובץ עולה, כי תלושי השכר שהוצגו מעוררים לא מעט תהיות באשר להתנהלותו של הנתבע שבחר לא להציג ראיות שהיה בהן להוכיח פוזיטיבית את טענותיו לעניין שעות העבודה, היקפה ואופן תשלום השכר. משכך, ומכיוון שהנתבע גם לא סיפק כל הסבר לתוכנם של תלושי השכר, אין מנוס מהמסקנה כי הפירוט המופיע ב הם אינו משקף את הסכומים ששולמו לתובע בפועל או פרטים אחרים הנוגעים לעבודתו ואשר על הנתבע היה לפרט כדבעי במסגרת תלושי השכר (כגון ניכויים בגין פנסיה, ניצול חופשה או צבירת החופשה). בנוסף, כפי שפורט לעיל בהרחבה, לפחות בחלק מהתלושים ברור שהרישום נערך היה על בסיס שכר שעתי וזאת בניגוד לנטען, על ידי שני הצדדים, כי שכרו של התובע היה חודשי כפי שאף צויין בחלק מהתלושים. למעשה מדובר בתלושי שכר שאינם משקפים נאמנה את התשלומים שבוצעו לזכות התובע, ורכיבי שכר שפורטו בהם ועל כן הגענו לכלל מסקנה כי אין לסמוך עליהם.

התובע טען כי שולם לו שכר חודשי קבוע בסכום של 4,200 ₪. ב"כ הנתבע, במסגרת הדיון המוקדם, טען, כי " התשלום היה לפי שכר מינימום" (עמ' 3 שורות 21-22 לפרוטוקול): וטען כי " השכר הקובע שאנחנו לקחנו בחשבון לגבי תקופת ההעסקה בה אנו מודים, הוא 4,000 ₪, שזה השכר הממוצע" (עמ' 4 שורות 6-7 לפרוטוקול) הנתבע גם הודה בחקירתו כי שילם לתובע שכר חודשי (עמ' 39 שורות 8-17 לפרוטוקול) כל אלו תומכים ומאששים טענות התובע באשר לשכר שקיבל.
משכך, ומשקבענו, כי תלושי השכר אינם משקפים את הסכומים ששולמו בפועל ולא ניתן לסמוך עליהם ומשההפרש בין הסכומים להם טוענים הצדדים הינו קטן, הרינו קובעים בזאת כי יש לקבל את גרסתו של התובע באשר לגובה השכר ששולם.
מששכרו של התובע נופל משכר המינימום כפי שהיה בתוקף בעת פיטוריו (אפריל 2017 - 5,000 ₪) יש לערוך את החישוב בהתאם לשכר המינימום שהיה בתוקף.
בהתאם לכך התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 120,208.33 ₪ (288.5/12 חודשי עבודה *5,000 ₪ ).

באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים-
התובע עתר לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנה פיצויי פיטורים. כאמור לעיל, הנתבע לא שילם לתובע פיצויי פיטורים על אף שלא היתה מחלוקת בדבר זכאותו לכך.
הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הסיבות שבגינן לא שולמו פיצויי הפיטורים וכך העיד:
"ש. הסכמת שהתובע פוטר?
ת. נכון
ש. ואין מחלוקת שהוא עבד כמעט 12 שנים אצלך?
ת. משנת 2006
ש. אז למה לא שילמת לו פ"פ בגין כך?
ת. כי הוא לא רוצה לקבל את הכסף
ש. אז למה לא העברת לו
ת. כי איך אעביר לו
ש. למה לא כתבת שיק?
ת. כי הוא לא רצה להביע ולקחת את הכסף. הצעתי לו 70,000- 80,000 ₪ והוא לא רצה, אמר שהוא רוצה 180,000 ₪" (עמ' 43 שורות 21-28 לפרוטוקול ועמ' 44 שורות 1-3 שם).

לא התרשמנו ממש מכנות הסבריו של הנתבע בדבר הסיבות אשר בעטין לא שילם לתובע את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת. עם זאת, לבית הדין נתון שיקול דעת רחב בפסיקתו פיצויי הלנת שכר. בע"ע 43694-12-11 ו-ע"ע 53128-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקב (קובי) מרדכי, מיום 28.8.2017 קבעה השופטת נטע רות: "הפירוש הדווקני של סעיפים 18 ו-20(ד) לחוק הגנת השכר הינו נחלת העבר וכי בעשורים האחרונים חל שינוי בהיקף שיקול הדעת שיפעיל בית הדין לצורך פרשנות סעיפים אלה, נוכח חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך למשל, נכתב בהקשר זה כי "הפסיקה כיום מאפשרת אם כך, שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם... אין לראות עוד בהסדר שבסעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר הסדר שלילי וכי בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בסעיפים אלה לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של פיצויי ההלנה. שיקולים המביאים בחשבון את אפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס", את מידת הפגיעה באינטרס המוגן של העובד ששכרו הולן וכן שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה. הן ביחס לעובד המסוים והן ביחס לעובדים אחרים".

לפיכך, בהתחשב בעיקרון המידתיות בהפעלת שיקול הדעת על פי ההתאמה בין המטרה לבין האמצעי והיחס שבין הפגיעה לבין השגת התכלית - הרינו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסכום של 10,000 ₪.

7. כעת נפנה להכריע בזכאות התובע לסעדים הנתבעים על ידו אך תחילה נתייחס לטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע בכתב ההגנה (סעיף 1) - בתאריך 01.06.17, התובע הגיש תביעתו זו כנגד מעסיקו לשעבר, בגין תקופת עבודתו, כך שבכפוף לדיני ההתיישנות, זכויותיו יבחנו ביחס לתקופה מחודש 05/2010 ועד לסיום העסקתו ב- 02.04.17.

8. האם זכאי התובע להפרשי שכר מינימום?
התובע טען, בכתב תביעתו, כי
הוא עבד בשירותי הנתבע, כאשר במשך תקופת עבודתו, קיבל סכומים שונים והחל משנת 2011 ועד פיטוריו קיבל סך של 4,200 ₪ לחודש, סכום הנופל משכר המינימום הקבוע בחוק משכך ועל פי חישוביו הוא זכאי להפרשי שכר מינימום בעד התקופה שבין 10/2012 עד 4/2017 לסכום של 14,725 ₪.
הנתבע מצדו כאמור טען, כי
א. התובע קיבל את שכרו לפי ובהתאם לדין וכי ברשותו מסמכים המעידים על כך.
ב. התובע היה עובד שעתי וקיבל שכרו לפי ובהתאם לדין לרבות תשלום בגין שעות נוספות.

דיון והכרעה-
משקבלנו את גרסת התובע באשר לגובה השכר החודשי שקיבל, ומששכרו, החל מחודש 10/2012 נופל מגובה שכר המינימום הקבוע בחוק, הרי שהוא זכאי להפרשי שכר עבודה בין שכר המינימום לבין השכר ששולם לו בפועל.
לפיכך, הרינו מקבלים את תביעת התובע וחישוביו אשר תואמים את דרישות החוק, ולפיכך קובעים כי הוא זכאי להפרשי שכר מינימום בסכום של 14,725 ₪.

9. האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה?
התובע טען, כי במשך תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי הבראה. לפיכך, ובהתאם לסעיף 7(א) לצו ההרחבה הבסיסי לדמי הבראה (1998), הוא זכאי, בעבור שבע השנים שלפני תום תקופת עבודתו, ל- 70 ימי הבראה בסכום של 26,460 ₪.
הנתבע מצדו הפנה לתלושי השכר המעידים לטענתו על תשלום דמי הבראה.

דיון והכרעה-
מן הטעמים שפורטו לעיל, בגינם קבענו כי לא ניתן להסתמך על תלושי השכר כמעידים ומוכיחים על תשלום הזכויות הסוציאליות המפורטות בו, הרינו מקבלים את תביעת התובע לדמי הבראה, אך לא את חישוביו שכן אלו לא פורטו כנדרש ולא ברור ערך יום ההבראה שחושב.
התביעה כאן הוגשה בחודש 06/2017. התובע סיים עבודתו בחודש 4/2017. ביום 8.1.17 פורסם תיקון לצו ההרחבה לעניין דמי הבראה אשר ביטל את סעיף 7(א) לצו ההרחבה (האפשרות לתבוע דמי הבראה על השנתיים האחרונות בלבד לעבודת העובד). לכן, על הצדדים חל צו ההרחבה כנוסחו היום (מיום 08.01.17) וניתן לתבוע לתקופה של 7 השנים שקדמה להגשת התביעה.

בהתאם לסעיף 32(א) לצו ההרחבה בענף החקלאות הוא זכאי מהשנה העשירית לעבודתו לעשרה ימי הבראה בשנה, על כן התובע זכאי ל- 70 ימי הבראה, בהתאם לתעריף יום ההבראה הרלוונטי לשנים 2010-2017 לפי צווי ההרחבה, התובע זכאי לסכום של 26,220 ₪ בגין דמי הבראה.

10. האם זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית?
התובע טען, כי מעולם לא קיבל חופשה בתשלום ועתר לתשלום פדיון ימי חופשה בעבור השלוש שנים האחרונות להעסקתו בסכום של 19,200 ₪.
הנתבע טען להתיישנות רכיב זה כן הפנה לתלושי השכר.

דיון והכרעה-
כפי שקבענו לעיל, הרי לא ניתן להסתמך על תלושי השכר ומכל מקום, בעניין, זה תלושי השכר אינם תומכים בטענתו של הנתבע לתשלום דמי חופשה להיפך, מאששים גרסת התובע.
התובע טען כי הוא לא קיבל חופשה בתשלום. התובע כלל לא נחקר ביחס לכך וביחס זכאות לרכיב זה ולסכום אותו תבע בגינו. בנוסף, הנתבע ניהל דו"חות נוכחות באמצעות עובד בכיר שלו מנהל העבודה- ת'אמר (עמ' 3 שורה 23 לפרוטוקול ראה גם עדותו של הנתבע עמ' 40 שורות 7-8 שם) אותו, כאמור, בחר, מטעמיו וללא כל הסבר, לא להביא לעדות והסתפק בלציין " לא התבקשתי, הוא עובד בכיר אצלי" (עמ' 40 שורות 9-10 לפרוטוקול) רישומים אלו נמצאים גם אצל הנהלת החשבונות (עמ' 38 שורות 12-14 לפרוטוקול) ואליהם גם בחר הנתבע לא לפנות.
זאת ועוד, על פי תלוש שכר אחרון לחודש 04/17, עמדה לזכות התובע יתרת חופשה של 110.42 ימים שלא נוצלו , אותם לא הכחיש, הנתבע, נהפוך הוא, האחרון ציין בעדותו "אם כתבו אז זה נכון" (עמ' 42 שורות 14-16 לפרוטוקול).
משכך, בהעדר גרסה מצד הנתבע ו/או ראיות בדבר תשלום ואו ניצול ימי חופשה ע"י התובע, הרינו מקבלים את תביעתו לפדיון חופשה בכפוף לתקופת ההתיישנות.
התובע עתר בגין תקופה זו לסך של 19,200 ₪ אולם חישוביו לא היו מפורטים ולא הצביע על הסעיף הרלבנטי בצו ההרחבה או בדין גם לא ציין מספר ימי החופשה לו הוא טוען ו/או לפי איזה תעריף תובע.
לפיכך, ולפי סעיף 25 לצו ההרחבה, התובע זכאי, בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתו והשנה השוטפת, לפדיון חופשה עבור 84.5 ימים ולפי שכר המינימום היומי שהיה בתוקף, בסך של 200 ₪ , לסכום של 16,900 ₪.

11. האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים?
התובע טען, כי הנתבע מעולם לא שילם לו דמי חגים ולכן הוא זכאי ל- 9 ימי חג בשנה בגין שבע השנים האחרונות להעסקתו כך שהוא זכאי, ברכיב זה, לסכום כולל של 12,600 ₪ (9 ימי חג בשנה * 7 שנים * 200 ₪ ).
הנתבע מצדו טען, כי
א. הוא שילם לתובע דמי חגים, תוך שהפנה לדוגמאות כגון בחודש 04/2014 חודש 03/2015 וחודש 05/2016.
ב. בהתאם לדין, חלה התיישנות על רכיב זה.
בסיכומיו הוסיף הנתבע וטען, כי התובע לא הוכיח כי עבד ביום שלפני החג/ החגים וביום שאחריו/ אחריהם, כך שאינו זכאי לתשלום בגין דמי חגים.

דיון והכרעה-
נוכח מסקנתנו וטענותיו של התובע כי הוא היה עובד חודשי בשכר קבוע, הרי שימי החגים כלולים במשכורת , כאשר הוא לא הוכיח כי משכורתו הופחתה בתקופת החגים או בימי החגים. משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

12. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר?
התובע עתר לתשלום פיצויים בסכום של 40,000 ₪ בגין פגמים בתלושים ואי הנפקת ומסירת תלושי שכר במשך תקופת העבודה וזאת על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר.

דיון והכרעה-
בסעיף 6 לפסק דין זה, התייחסנו לפגמים שמצאנו בתלושי השכר כגון רישומי פנסיה, חופשה חגים ועוד.
מטרת הפיצוי לפי תיקון 24, להשית על מעסיק שלא ניהל את תלושי שכרו כראוי תשלום הרתעתי.
בהתחשב בתקופת העבודה הממושכת ובמכלול תנאי ההעסקה של התובע כפי שהוכחו לפנינו ובכלל זה תשלום שכר הנמוך משכר מינימום, אי תשלום זכויות סוציאליות ואופן תשלום השכר במזומן ללא כל אסמכתא באופן המקשה על מעקב תשלומי השכר, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצויי בשל אי ההסדרים בתלושי השכר ולאי המצאתם ומעמידים את הפיצוי על סך של 12,000 ₪.

13. האם זכאי התובע לתשלום הגין אי הפקדה לקרן פנסיה?
התובע טען, כי בהתאם לצו הרחבה פנסיה חובה היה על הנתבע לבטח אותו בקרן פנסיה החל מתאריך 01.06.10 אך הנתבע לא עשה כן על כן הוא זכאי לפיצוי בעד אי הפקדה, בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו, בסכום של 17,232 ₪.
הנתבע טען, כי בשנים האחרונות הפ קיד פנסיה לתובע והפנה לטפסי 106 , כשבנוסף טען להתיישנות רכיב זה.

דיון והכרעה-
הנתבע מסר גרסאות שונות בעניין זה; כך שבעוד בדיון המוקדם טען בא כוחו, כי: "לא נפתחה קופת פנסיה לתובע, כי הוא תושב שטחים. לטעמנו התובע זכאי בגין רכיב זה סך של 13,638 ₪ נכון ל- 4/17. הנתבע רצה לשלם לתובע את הכסף הזה. החישוב נעשה לפי צו ההרחבה בענף החקלאות." (עמ' 6 שורות 1-3 לפרוטוקול), הרי שבסעיף 31 לתצהירו, הוא הצהיר כי: " הפרשתי פנסיה לתובע בהתאם ועל פי דין".
הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית בעניין זה:
"ש. לגבי קופת פנסיה, אתה מצהיר שהיית מפריש מידי חודש, פנסיה לתובע?
ת. כן
ש. לאיזה קופות היית מפריש
ת. אי אפשר היה להפריש, הייתי מפריש את זה בחיסכון שלי. אין לי על שם התובע אבל הוא מיועד לתת פיצויים לתובע ולכל פועל שלא יהיה
ש. יש לך אסמכתא לכך שהיית מפריש לחיסכון לצורך כך
ת. יש לי חסכונות שלי. לא הבאתי להראות כי לא התבקשתי" (עמ' 42 שורות 19-25 לפרוטוקול) .
משהנתבע אינו מתכחש כי היה עליו להפקיד עבור התובע כספים לקרן פנסיה, ומשלא הביא כל אסמכתא המוכיחה כי עשה כן, הרי שהתובע זכאי לפיצויי בגינם, בכפוף לתקופת ההתיישנות . כך שבהתאם לשכר המינימום במשק בתקופה, שמחודש 06/2010 עד 04/2017 ובהתאם לשיעור ההפרשה שנקבעו בצו ההרחבה הכללי -כפי שתבע התובע- הוא זכאי לפיצויי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסכום של 17,206.44 ₪.

14. האם זכאי התובע לתשלום דמי נסיעות?
התובע טען, כי הוא היה זכאי לדמי נסיעות ממקום מגורים למקום עבודתו ובחזרה. מכאן, שבגין שבע השנים האחרונות להעסקתו, תקופה בה עבד 24 יום בחודש , הוא היה זכאי להחזר נסיעות בסכום כולל של 53,222 ₪ (לפי החישוב שלהלן: 24 יום עבודה 26.4 ₪ ליום תעריף תחבורה ציבורית * 12 חודש * 7 שנים).
הנתבע מצדו הכחיש טענות התובע וחישוביו.

דיון והכרעה-
התובע עתר לתשלום דמי נסיעות, רק בעבור שבע השנים האחרונות להעסקתו, בשל ההתיישנות. בדיון המוקדם שהתקיים בתיק, אמר התובע פרטים מהותיים, שלא אוזכרו במסגרת תביעתו. כך שבעוד תחילה חזר וציין בא כוחו כי "התובע לא קיבל החזר הוצאות נסיעה. התובע הוא תושב תיאסיר לצד טובאס. הוא עבד בכפר מחולה. החישוב נעשה לפי התקרה". התובע ציין דווקא כי " בתקופה מסוימת היה לי רכב והייתי מגיע איתו, ותקופה אחרת הייתי מגיע בתחבורה ציבורית. הייתי משלם 12 ₪ ליום לשני כיוונים." אך בהמשך כשטען ב"כ הנתבע כי: "הנתבע טוען שהוא נתן לתובע 12 ₪ לשני כיוונים ליום. הסכום שולם במזומן, אחד הפועלים הסיע וזה שולם לתובע ביד 300 ₪ לחודש עבור נסיעות. זה לא מופיע בתלושי השכר." התובע שינה דבריו ובתשובה לשאלת בית הדין אמר: "...שהנתבע היה נותן לי את ה- 4,200 ₪ ובנוסף היה נותן לי הוצאות הנסיעה." ובמענה לשאלת בית הדין, ציין "שהנתבע החל לתת לי את הוצאות הנסיעה בשלושת או ארבעת השנים האחרונות, אני לא זוכר בדיוק." (עמ' 6 שורות 1-21 לפרוטוקול).
משגרסת התובע התבררה כלא נכונה עובדתית הן לעניין התקופה בה על פי הנטען לא שולמו לו דמי נסיעות והן לעניין עלות דמי הנסיעה ובדבריו הוא בעצם אישר את דברי הנתבע, שטען והעיד באופן עקבי כי שילם לו נסיעות אך "... לא זוכר מתי התחלתי לשלם. בדיון המוקדם הוא מאשר ששילמתי לו. הנכון ששילמתי לו יותר משלוש שנים" ומשנשאל אם יש לו אסמכתא לכך, השיב: " רק מה שרשות בתלושי השכר, אין לי אסמכתא אחרת" (עמ' 43 שורות 7-11 לפרוטוקול).
בתלושי השכר, כפי שציינו לעיל, לא מופיע תשלום בגין נסיעות והואיל והנטל להוכיח תשלום דמי נסיעות מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו, הרינו מקבלים הודאת התובע כי קיבל תשלום עבור דמי נסיעות בעבור שלוש ארבע השנים האחרונות כך שהוא זכאי ליתרת דמי נסיעות שלא שולמו, בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתו, בסכום של 10,368 ₪ לפי חישוב של 12 ₪ ליום ו/או לחילופין 300 ₪ לחודש (12 ₪ * 25 ימי עבודה)* 36 חודשים.

15. האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות?
התובע טען, כי,
א. לאורך כל תקופת העסקתו בשירותי הנתבע הוא לא זכה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות.
ב. הוא עבד לכל הפחות 54 שעות בכל שבוע עבודה כך שהוא עבד 11 שעות נוספות בשבוע ולפיכך הוא זכאי לסכום של 101,640 ₪.
הנתבע מצדו טען, כי
א. התובע עבד כפועל מספר שעות ביום ולא כטענתו, ובדרך כלל עבד כ- 6.5 שעות וברשותו מסמכים המעידים על כך.
ב. הוא שילם לתובע בגין עבודתו בשעות נוספות בהתאם לדין.

דיון והכרעה-
התובע הצהיר, בסעיף 6, לתצהירו, כי "יום העבודה בשירותי המעסיק היה בין השעות 5:30 עד ל- 14:30 או בין השעות 06:00 עד לשעה 15:00". התובע נחקר על הצהרתו בנושא זה והוא חזר על דבריו:
"ש. בדיון המקדמי אתה אמרת שעבדת לפי שעות, העו"ד אמר מטעמך?
ת. לא עבדתי לפי שעות
ש. אמרת גם שעבדת 186 שעות, מפנה לעמ' 6, שורות 26 עד 27?
ת. אני אמרתי?
ש. זה העו"ד שלך אמר בדיון המקדמי
ת. עבדתי שעות.
ש. יש בעיה, בפרוטוקול העו"ד שלך אומר שעבדת 186 שעות, בכתב התביעה בפרק יד' אתה אומר לפי חישוב שעשיתי 54 שעות שבועיות, איך זה מסתדר?
ת. מה אני אמרתי את הדברים האלה?
ש. כן. שומעת שביה"ד מבקש שאפנה להיכן נרשמו הדברים שאמרתי ואני מקריאה מעמ' 6 שורות 26-27:"אני טוען ל - 45 שעות נוספות כל חודש, התובע טוען כי עבד 54 שעות כל חודש" בכתב התביעה נטען כי הוא עבד 6 ימים כפול 9 שעות ביום. אם עושים את הכפולה, מגיעים ל - 221 שעות מול 186 שעות. כמה שעות עבדת בשבוע?
ת. 9 כפול 6- 54 שעות.
ש. למה לא הזמנת את ת'אמר לתת עדות?
ת. למה אני צריך לבקש את ת'אמר?
ש. הוא לא רשם את השעות שלך?
ת. כן הוא רשם
ש. באיזה שעה התחלת לעבוד בבוקר?
ת. מ-6:00 עד 15:00
ש. כל השנה נכון?
ת. נכון
ש. בשעה 6:00, יש חושך בחורף אי אפשר לעבוד אז מה עשית ב-6:00 בבוקר בחושך?
ת. הייתי עושה קרטונים בתוך המחסן.
ש. זה מה שעשית?
ת. מסיים, גומר, ויוצא לעבודה.
ש. איפה המחסן?
ת. בית אריזה ליד החממות
ש. ומה היה עושה העד שלך ב-06:00 בבוקר?
ת. אריזה בתוך המחסן
ש. גם הוא היה עושה קרטונים?
ת. כן, ומייצאים לאירופה. הוא היה עובד באריזה
ש. למה הכוונה?
ת. היה ממלא את הקרטונים. " (עמ' 22 שורות 26-28 לפרוטוקול , עמ' 23 ועמ' 24 שורות 1-5 שם).

לא רק שעדותו של התובע בחקירתו לא הופרכה אלא שהיא קיבלה חיזוק גם בעדות של העד מר והדאן כשנשאל בעניין זה:
ש. האם עבדת עם התובע אצל הנתבע מחודש נובמבר 2004, ובמהלך שנת 2005?
ת. נכון
ש. בחורף בשעה 06:00 בבוקר עדיין חשוך, מה עשית ב-06:00 בבוקר בעבודה?
ת. היינו עובדים במחסן
ש. מה עשית שם?
ת. ממיינים מה שיש וממלאים בתוך קרטונים
ש. מה התובע עשה?
ת. אותו דבר
ש. מה הוא היה עושה?
ת. בקרטונים היינו ממלאים את הסחורה, ממיינים וממלאים.
ש. איזה תפקיד היה לך אצל הנתבע?
ת. הייתי פועל, הייתי עובד בעבודה.
ש. לא היית אחראי? מנהל?
ת. הייתי אחראי על העבודה" (עמ' 26 שורות 16-27 לפרוטוקול).
בנוסף, חיזוק למתכונת ההעסקה לה טען התובע מצאנו בעדותו של מר איתמר שהעיד בהקשר לזה כי העובדים, למעט התובע עבדו 8.5 שעות והיו ימים שעבדו יותר ממשמרת רגילה :
"ש. מתי היה מתחיל יום העבודה של העובדים?
ת. מתי שהשמש זורחת, 06:00 או 06:30
ש. וכמה שעות עובדים הפועלים בעסק כל יום?
ת. 8.5 שעות, שזה כולל חצי שעה הפסקה.
ש. אבל בתצהיר אתה אומר שהתובע עובד 6.5 שעות
ת. שאלת אותי על העובדים, הוא ספציפית עבד בממוצע 6.5 שעות
ש. אבל אבא שלך אומר שגם התובע עבד 8.5 שעות
ת. קודם כל בתצהיר כתוב ממוצע ביום
ש. אתה היית רואה את הרישומים של שעות העבודה?
ת. לא
ש. ומתי היו מסיימים?
ת. בסביבות 14:00, 14:30 להערכתי.
ש. היו ימים שעבדו יותר ממשמרת רגילה?
ת. כן
ש. עד איזה שעה בערך?
ת. שאלה טובה. עד 16:00, 17:00. אני מתחיל קצת אחריהם קשה לי להתעורר בבוקר." (עמ' 47 שורות 24-28 לפרוטוקול ועמ' 48 שורות 1-12 שם).

משמתכונת ההעסקה לה טוען התובע לא הופרכה, והנתבע לא הציג כל ראיה לסתור את גרסת התובע והעד טעמו ומש לא הגיש דיווחי נוכחות של התובע ואף לא זימן לעדות את ת'אמר שרשם את השעות, לא מצאנו לקבל את גרסתו כאילו התובע עבד, להבדיל מכל יתר העובדים האחרים, "בדרך כלל 6.5 שעות ".
על תקופת העסקתו של התובע שלא התיישנה, אפריל 2010, חל תיקון 24 לחוק הגנת, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") שנכנס לתוקף ב- 02/2009 ושינה, בין היתר, את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לתביעה לתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות. בהתאם להוראות סעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר, בהעדר הצגת דו"חות נוכחות של העובד, עובר הנטל להפריך את הטענה כי העובד עבד בשעות נוספות, כטענתו, אל כתפי המעסיק, וזאת עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות נוספות לחודש.

התובע הציג בפנינו גרסה סדורה בדבר שעות עבודתו וזו אף נתמכה בעדותם של העד מטעמו מר אבו והדאן וגם עד הנתבע מר איתמר, משכך, הרינו קובעים שהתובע זכא י לגמול שעות נוספות .

ב"כ התובע ציין במסגרת הדיון המוקדם כי "אני טוען ל- 43 שעות נוספות כל חודש" (עמ' 6 שורה 26 לפרוטוקול) בהתאם לך ובהתאם לתעריף שכר המינימום השעתי התקף בתקופה הרלוונטית ובכפוף לתקופת ההתיישנות, התובע זכאי לסכום של 112,875 ₪. התובע העמיד תביעתו ברכיב זה, בכתב התביעה, על סך של 101,604 ₪, ומשאין בית הדין פוסק מעבר לנתבע על ידי התובע בכתב התביעה, הרינו מחייבים את הנתבע בסכום של 101,604 ₪ בגין רכיב זה.

16. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה?
התובע טען, כי הנתבע מעולם לא מסר לו הודעה בדבר תנאי העסקתו ומעולם לא מסר לו הודעה על שינוי בתנאי העסקתו חרף הוראותיו של חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") ועל כן עתר לפיצויי בסכום של 15,000 ₪.
הנתבע טען בניגוד לטענותיו של התובע כי בטרם החל התובע לעבוד בשירותיו כשכיר הוא קיבל הסבר על העבודה ועל השכר.

דיון והכרעה-
סעיף 1 לחוק הודעה לעובד מטיל חובה על מעסיק, לא יאוחר מ-30 יום מהמועד בו העובד החל לעבוד אצלו, ליתן לו הודעה המפרטת את תנאי העסקתו, בהתאם לפירוט המופיע בסעיף 2 לחוק הנ"ל.
סעיף 3 לחוק, מטיל על מעסיק חובה ליתן הודעה לעובד גם לנוכח שינוי בתנאי העבודה של העובד, ובכלל זה שינוי הנובע משינוי הדין, שינוי המופיע בתלוש השכר או שינוי הנובע מעדכון מכוח דין או הסכם.
ביחס לעובד שהחל לעבוד לפני כניסתו של החוק הנ"ל לתוקף, קובע סעיף 10, כי החובה ליתן הודעה כאמור תחול על מעסיק, אם העובד ביקש זאת ממנו בכתב.
סעיף 5 לחוק מסמיך את בית הדין לפסוק פיצוי לעובד שלא קיבל הודעה לעובד כאמור בחוק, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, אף אם לא נגרם לעובד נזק של ממון.
ולבסוף, סעיף 12 קובע כי תחולתו של החוק 3 חודשים ממועד פרסומו (21.03.2002), קרי החל מיום 21.06.2002.
לענייננו, התובע החל את עבודתו אצל הנתבע, כפי שקבענו, בשנת 1993 ולכן, אין חולק, כי במועדים הרלוונטיים, החוק לא חל עליו.
בנוסף, התובע העיד כי ידע כול לפני שהתחיל לעבוד:
ש. אתה אומר שהתובע אמר לך לבוא לעבוד אצלו נכון או לא נכון?
ת. כן
ש. כשהתובע אמר לך לבוא לעבוד אתה ידעת כמה כסף תקבל?
ת. אני לא זוכר בדיוק, אבל ידעתי.
ש. וכשהוא אמר לך לבוא לעבוד אצלו, וכשהוא אמר לך כמה כסף תקבל הוא אמר לך גם איפה תהיה העבודה שלך?
ת. אמר לי איפה העבודה, שיש לו חסה ויש לו בצל וענבים ופרדס גם, פרחים.
ש. אם ככה ידעת את הכול לפני שהתחלת לעבוד, לא באת סתם לשטח ולא ידעת כלום אין דבר כזה נכון?
ת. נכון" (עמ' 20 שורות 19-24 לפרוטוקול ועמ' 21 שוררות 1-4 שם).

לכך נוסיף , כי התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי חל עליו החריג שבסעיף 10(1), לפיו דרש בכתב מהנתבע לקבל הודעה לעובד.
אשר על כן, התובע לא זכאי לפיצוי, ותביעתו , ברכיב זה , נדחית.

17. לסיכום -
לנוכח האמור והמפורט לעיל, מתקבלת תביעת התובע בחלקה, ובהתאם לכך הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לו את הסכומים הבאים:
א. סכום של 120,208.33 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ב. סכום של 2 0,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.
ג. סכום של 10,000 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
ד. סכום של 14,725 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום.
ה. סכום של 26,220 ₪ בגין דמי הבראה.
ו. סכום של 16,900 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ז. סכום של 12,000 ₪ בגין אי הנפקת ומסירת תלושי שכר.
ח. סכום של 17,206.44 ₪ בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
ט. סכום של 10,368 ₪ בגין דמי נסיעות.
י. סכום של 101,604 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה, 01.06.17, ועד ליום תשלומם בפועל.

18. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-
בהתחשב בתוצאה אליה הגענו, הרינו מחייב ים את הנתבע לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים:

א. סכום של 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב. סכום של 13,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

19. לצדדים עומדת זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח באלול תשע"ט, (18 בספטמבר 2019), בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים)