הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 65743-01-19

לפני:
כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים):מר אדהם פאלח
נציג ציבור (מעסיקים):מר אליאס ג'טאס

התובע
שחף בן אפרים ת.ז. XXXXXX001
ע"י ב"כ עו"ד הראל טיקטין

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אבראהים מסארווה

פסק דין

1. תביעתו של התובע לקבל מענק עבודה מועדפת בהתאם להוראות סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995 (להלן:"החוק"), נדחתה, על ידי הנתבע, במכתב מיום 1/1/19.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. מהלך הדיון
א. בתאריך 10/4/19 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו שטחו הצדדים את טענותיהם וכן השיבו לשאלות ביה"ד.
בסיום הדיון המוקדם ניתנה ההחלטה הבאה:
התובע ימציא לבא כוח הנתבע, כבר בימים הקרובים, את תלושי השכר מעבודתו בחברת אואזיס.
הנתבע יודיע, בתוך 30 יום מיום שיקבל את התלושים, האם בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה ובהינתן כי מדובר ב"חוסר" של 11 יום בלבד, וכן בהינתן שאר הנתונים שפירט התובע, חייל ששירת את מדינתו, שירות צבאי מלא של שלוש שנים, בכתב תביעתו, ניתן לאשר את תביעתו וליתן לו את מענק העבודה המועדפת, כפי שביה"ד מקווה ומצפה שיודיע.
ב. בתאריך 2/6/19, לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה, הגיש הנתבע את הודעתו במסגרתה הבהיר מדוע אינו יכול לאשר את תביעת התובע.
ג. בהינתן הודעתו זו של הנתבע, ניתנה ההחלטה הבאה:
"בשים לב להודעת ב"כ הנתבע, מומלץ לב"כ
התובע לנסות ולבוא עימו בדברים במטרה לנסות
ולהגיע עימו להסכמות לפחות על מסכת עובדתית
מוסכמת שתוכל לעמוד בבסיס פסק הדין שיינתן
בתיק, שאם לא יצליחו הצדדים לעשות כן ואם
יחליט התובע לעמוד על תביעתו, נראה שלא יהיה
מנוס אלא להורות לו להגיש תצהיר/י עדות
ראשית ולאחר הגשתם לקבוע את התיק להוכחות.
התיק יובא לעיוני ביום 21/6/19 ואם עד למועד
זה לא יוגש דבר, תינתן החלטה המורה לתובע
להגיש תצהיר/י עדות ראשית.
למעקב ביום 22/6/19.
ד. בתאריך 24/6/19, לאחר שהתובע לא התייחס להחלטה מיום 2/6/19, הורה לו ביה"ד להגיש תצהיר/י עדות ראשית, אלא שעוד באותו יום הגיש הנתבע בקשה במסגרתה ביקש כי יוארך לצדדים המועד להגשת עובדות מוסכמות אשר תעמודנה בבסיס פסה"ד שיינתן מבלי שיהיה צורך לשמוע עדויות - ביה"ד נעתר לבקשה ובסופו של דבר, הגישו הצדדים, ביום 10/7/19,"הודעה על עובדות מוסכמות", אשר הסעיף האחרון שבהן היה:" התובע סבור שניתן לתת פסק דין על יסוד העובדות לעיל ועל יסוד הטענות שהושמעו בדיון בבית הדין, ואילו הנתבע מבקש לאפשר לו להגיש סיכומים תוך 30 יום מהיום".
ה. לפיכך, ניתנה ביום 10/7/19, ההחלטה הבאה:
משהגיעו הצדדים להסכמה באשר לעובדות
המוסכמות בתיק זה, הריני נותנת תוקף
של החלטה להסכמתם כי פסה"ד יינתן על
בסיס העובדות הנ"ל ועל סמך החומר
שהוגש לתיק , על סמך הטענות שהועלו
בדיון המוקדם שהתקיים ביום 10/4/19 וכן
על סמך סיכומים שיורשה הנתבע להגיש
בתוך 30 יום מהיום.
כאשר לסיכומים אלו יהיה רשאי התובע
להגיב, בתוך 10 ימים מיום יוגשו.
למעקב ביום 11/8/19".
ו. בתאריך 30/7/19 הגיש הנתבע את סיכומיו ובתאריך 11/8/19 הגיש התובע את התייחסותו לטענות אלו ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות המוסכמות:
א. התובע שירת שירות סדיר מלא והשתחרר ביום 26.1.17.
ב. התובע התחיל לעבוד במתקן בטחוני בתי זיקוק בתפקיד עובד ייצור החל מיום 7.2.18 (11 ימים לאחר חלוף שנה מעת שחרורו צה"ל) ועד ליום 22.6.18 זוהי "עבודה נדרשת".
ג. התובע עבד (ועדיין עובד) בחברה לייצור מטבחי חוץ החל מיום 1.7.18.
ד. ביום 20.11.18 הגיש התובע בקשה לביטוח הלאומי סניף מגדל העמק את המסמכים ותלושי השכר בצירוף בקשה לקבל מענק בגין עבודה מועדפת.
ה. ביום תחילת העבודה המועדפת, לא צבר התובע תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה.
ו. לאור האמור לעיל, הצדדים מסכימים שבית הדין ייתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק ורשימת העובדות המוסכמות לעיל.
ז. התובע סבור שניתן לתת פסק דין על יסוד העובדות לעיל ועל יסוד הטענות שהושמעו בדיון בבית הדין, ואילו הנתבע מבקש לאפשר לו להגיש סיכומים תוך 30 יום מהיום.

4. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. סעיף 174 לחוק, שעניינו " מענק למי שעבד בעבודה מועדפת" קובע את התנאים לזכאות כדלקמן:
"... (ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג); אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א) הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161.(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התש"ח - 2008 ".
ב. לענין הגדרת "מיהו מובטל" סעיף 163(א) לחוק קובע כי: "(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת התעסוקה מחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו. ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".
ג. לענין "מי זכאי לדמי אבטלה" סעיף 160 לחוק קובע כי: "(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו בחלק ב' בלוח א' 1".
ד. לענין "תקופת אכשרה", סעיף 161 לחוק קובע כי "(א) לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע".
ה. ביחס "לחייל" קובע סעיף 158 (2) לחוק "הגדרות" כי: "בפרק זה - "מבוטח" - ..."(2) חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום (להלן:"חייל").
ו. כלומר, החוק פוטר חייל משוחרר בשנתו הראשונה לאחר השחרור מתקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה. אולם פטור מעין זה אינו ניתן בשנה השנייה לשחרור החייל. לפיכך, על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה בשנה השנייה לשחרור יש לצבור תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה. כלומר עבודה של 12 חודשים בטרם החל החייל את העבודה המועדפת.
ז. מפסיקת בית הדין הארצי עולה כי חייל משוחרר שהחל בעבודה המזכה במענק עבודה מועדפת בחלוף למעלה משנה מיום שחרורו לא יהיה זכאי למענק משום שלא השלים תקופת אכשרה. יחד עם זאת, כאשר הזכאות לדמי אבטלה מותנית בתקופת אכשרה, אזי שלגבי מבוטח שהוא "חייל" לא נדרשת תקופת אכשרה למשך שנה מיום שחרורו משירות סדיר. (ראה לעניין זה גם עב"ל 20243/97 עזר מטרני - המוסד פד"ע לו 326).
וכך נפסק: "לעניין הזכאות לדמי אבטלה החוק פוטר את החייל בשנתו הראשונה שלאחר השחרור מתקופת האכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה, אולם פטור מעין זה איננו ניתן בשנה השנייה לשחרור (ראה לענין זה פסק דין מטרני עמוד 331 (בסעיף ג' לפסק הדין). עוד נפסק בעניין מטרני כי לשון החוק בהירה וברורה. על החייל המשוחרר לעבוד בעבודה מועדפת שישה חודשים... פירושו המעשי של הדבר הוא שעם תחילת העבודה המועדפת על החייל המשוחרר להיות בעל תקופת אכשרה כנדרש בחוק או להיות בשנתו הראשונה לאחר שחרורו ראה עמוד 335 לפסק הדין סעיף ב'".
בענין מטרני דובר בחייל שהתחיל לעבוד בעבודה מועדפת בשנתו הראשונה - השלים חמישה חודשים בשנה זו, עשה הפסקה של 10 חודשים והשלים חודש עבודה נוסף בשנה השנייה. תביעתו למענק מלא נדחתה על ידי בית הדין הארצי משום שבעת שחזר התובע לעבוד בעבודה מועדפת הוא לא היה זכאי לדמי אבטלה. כלומר, תנאי הכרחי ובל יעבור הינו שתחילת העבודה צריכה להיות בתחילת השנה הראשונה, אחרת יהיה על המבוטח לצבור תקופת אכשרה לצורך זכאות למענק ולהשלים את העבודה המועדפת ברצף בתוך שנתיים.
ח. מכאן שחייל משוחרר שהחל בעבודה במקום עבודה המזכה במענק לעבודה מועדפת, לאחר תום שנה מיום שחרור, לא יהיה זכאי לאותו מענק מאחר ולא השלים תקופת אכשרה לצורך דמי אבטלה (לענין זה רלוונטי עב"ל 63/99 חיים מיטל - המוסד לא פורסם, דב"ע נז/02-154 המוסד - חגי צוקר לא פורסם, דב"ע נו/ 02-261 עינן בן דוד - המוסד לא פורסם, 20026/96 עופר גזר - המוסד לא פורסם ).
ט. המקרה של התובע דומה למקרה שנדון בפסק דין שניתן בעניינה של רוני ניסמוב - המוסד בל 6459-08-13. בו דחה בית הדין את התביעה משום שהתובעת התחילה את העבודה המועדפת בתום שנה ו- 23 ימים מיום השחרור.
י. במקרה שלפנינו, התובע החל לעבוד ביום 7.2.18, כ- 11 יום לאחר מועד השנה לשחרורו, ומכאן שהוא לא התחיל לעבוד בעבודה המועדפת בתוך שנה מיום השחרור וגם אינו ממלא את תקופת האכשרה הנדרשת כמתחייב מהוראת סעיף 174(ב) לחוק, אשר מזכה אותו בתשלום מענק עבודה מועדפת.
יא. לא ניתן להתעלם מכך שלשון החוק ברורה וחד משמעית וש המחוקק ראה לנכון לייצר תמריץ עבור חיילים משוחררים שלא יסמכו על דמי אבטלה אלא יצאו לשוק העבודה כאשר המענק ניתן למי שעבד תקופת זמן הקבועה בחוק במתכונת ימי עבודה מלאים לדוגמא, מי שעובד יום עבודה פחות ממה שמקובל בענף העבודה או חסרים לו ימים להשלמת תקופת אכשרה (אפילו בימים ספורים) אינו זכאי למענק. אותו רציונל חייב להתקיים בענייננו. אם לתובע שהתחיל לעבוד 11 ימים לאחר תום השנה תוכר התקופה כמייצרת זכאות למענק "עבודה מועדפת" לפנים משורת הדין, אזי דבר זה פותח פתח לשאלות ותביעות נוספות כדוגמת: מדוע לא לתת את המענק גם לחייל שהתחיל לעבוד בעבודה מועדפת אחרי 15 ימים או 20 ימים או 30 יום אפילו? הרי אין לדבר סוף.
יב. לנוכח האמור לעיל, בית הדין הנכבד מתבקש לדחות את התביעה.

5. להלן טענות ב"כ התובע:
א. תכלית החקיקה בענין המענק לחייל שעבד בעבודה מועדפת התגשמה לחלוטין במקרה של התובע.
ב. אין מחלוקת שהתובע ביצע את העבודה הנדרשת במשך תקופה מלאה של שישה חודשים ו אין מחלוקת שהוא בחר בעבודה זו דווקא על שום היותה "עבודה מועדפת".
ג. האיחור בן 11 יום במועד תחילת העבודה, הוא זוטי דברים וטפל לעיקר; והעיקר הוא שהתובע ביצע עבודה שהוגדרה על ידי המדינה כעבודה מועדפת. העיקר הוא שהתובע שירת בצה"ל שירות סדיר מלא. והעיקר הוא שהתובע הסתמך על הידע הכללי המופץ ברשתות החברתיות ובפרסומים השונים, וכלל לא היה מודע לכך שעליו להתחיל בעבודה הנדרשת בתוך שנה מיום השחרור.
ד. אם המדינה רואה בעבודה מסוימת- כעבודה מועדפת, הרי שחזקה על המדינה שיש לה אינטרס בביצוע עבודה זו. זוהי עבודה שקיים בה חוסר בכח אדם, או שקיים אינטרס לאומי שאנשים צעירים וחזקים יעבדו בה, או כל אינטרס אחר. יש למדינה אינטרס שחייל משוחרר יעבוד בעבודה זו.
ה. במקרה של התובע, המדינה נהנתה משירותיו של החייל המשוחרר במשך חצי שנה. העובדה שהעבודה החלה 11 יום באיחור, אינה פוגעת בעובדה שהחייל עבד בפועל תקופה של חצי שנה בעבודה שהמדינה רואה בה אינטרס ציבורי. ולכן , אם המדינה כבר קיבלה את התמורה למענק, הרי שאם לא תעניק את המענק, יוצא שהמדינה נשכרת שלא כדין מעבודתו של החייל המשוחרר מבלי ששילמה על כך.
ו. גם המוסד לביטוח לאומי מכיר בכך שמדובר בעוול ובעיוות, ולכן הוא עצמו יזם תיקון לחוק, שלא הספיק להסתיים בשל פיזור הכנסת.
ז. אם אחר הצדק אנו מחפשים- הרי שהצדק הוא לאשר לתובע, באופן חריג, לקבל את המענק המגיע לו.
ח. עיון בהצעות החוק (לרבות בדברי ההסבר) שעסקו במענק בגין עבודה מועדפת, ובעשרות התיקונים לחוק, וכן עיון בדברי הכנסת- בדיונים סביב החוק ותיקוניו, מעלה ללא צל של ספק, שתשלום המענק לתובע משתלב היטב עם תכלית החקיקה ולא יפגע כהוא זה באינטרס הציבורי.
ט. גם אם המקרה של התובע יהווה תקדים - הרי שלא מדובר בתקדים "מסוכן" כי אם בתקדים צודק.

6. המסגרת הנורמטיבית
א. הזכאות למענק עבודה מועדפת מעוגנת בסעיף 174 לחוק , כאשר סעיף 174(ב) קובע כי הזכאות למענק בגין עבודה מועדפת תקום ב :

"(ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה, זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג):
(1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א), הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לעניין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161;
(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת; במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008 ".
ב. לענין הגדרת "מיהו מובטל" סעיף 163(א) לחוק קובע כי:
"(א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת התעסוקה מחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו. ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".
ג. לענין "מי זכאי לדמי אבטלה" סעיף 160 לחוק קובע כי:
"(א) דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו בחלק ב' בלוח א' 1".
ד. לענין "תקופת אכשרה", סעיף 161 לחוק קובע כי
"(א) לענין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע".
ה. ביחס "לחייל" קובע סעיף 158 (2) לחוק "הגדרות" כי:
"בפרק זה - "מבוטח" - ..."(2) חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום (להלן:"חייל").

7. דיון והכרעה
התכלית של תשלום המענק הוסברה בדברי ההסבר להצעת החוק, כדלקמן:
"החוק המוצע נועד לעודד חיילים משוחררים במשך שנתיים מיום שחרורם מהשירות הסדיר, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שייקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצרכי המשק. חייל משוחרר שייענה להצעת שירות התעסוקה ויעבוד בעבודה מועדפת כאמור, יהיה זכאי למענק.
תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה "עבודה מתאימה" כמשמעותה בחוק אך מאידך היא עבודה מועדפת לצרכי המשק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי" (הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 48), התשמ"ב-1982, ה"ח 1592).

ובית הדין הארצי לעבודה הוסיף והבהיר את תכליתו של המענק כך:
"לעודד חיילים משוחררים לאחר שירות החובה, שנכפה עליהם מכוח חוק שירות הביטחון, להשתלב במקומות ובסוגי עבודה שנקבעו כעבודה מועדפת, מתוך התחשבות בצורכי המשק" (עב"ל (ארצי) 20344/97 המוסד לביטוח לאומי - מלכה, [פורסם בנבו] פד"ע לד' 633, 635 (1999); עב"ל (ארצי) 1188/04 המוסד לביטוח לאומי - חורי ואח', [פורסם בנבו] מיום 15.2.2005, בפסקה 8).

וכן:
"עידוד הפניית חיילים משוחררים להשתלבות בסוגי עבודות, בלתי מקצועיות בעיקר, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים ממחסור כרוני בעובדים" (עב"ל (ארצי) 630/05 יפית עיני - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 9.9.07).

למעשה, בחינת האמור בפסיקה ובדברי החוק, בהקשר של תכליתו וכן בחינת עניינו של התובע מובילה למסקנה כי בהקשר זה הדרך בה פעל האחרון לא פגעה בתכלית החוק ולכן, קיווה ביה"ד כי הנתבע יוכל לאשר את תביעת התובע, כפי שניתן להתרשם מההחלטה שנתן בסיום הדיון המוקדם, אלא שלמרבה הצער, משהודיע הנתבע כי אינו יכול לעשות כן, הגענו לכלל מסקנה כי החוק לא מאפשר לנו להסתפק רק בעובדה שהדרך בה פעל התובע לא פגעה, לכאורה, בתכלית החוק, שהרי כפי שהדבר עולה מציטוטי סעיפי החוק הרלוונטיים, אשר מצאו ביטוי בטענות ב"כ הנתבע (סעיף 4 דלעיל) וכן ב" מסגרת הנורמטיבית" (סעיף 6 דלעיל), החוק פוטר חייל משוחרר רק בשנתו הראשונה לאחר השחרור מתקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה. אולם פטור מענין זה אינו ניתן בשנה השניה לשחרור החייל. לפיכך, על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה בשנה השנייה לשחרור יש לצבור תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה. כלומר עבודה של 12 חודשים בטרם החל החייל את העבודה המועדפת , דבר שלא קרה במקרה של התובע.

בחרנו להביא את טענות באת כח הנתבע בצורה מפורטת הואיל ומצאנו שבשלהן וחרף רצוננו לעזור לתובע, לא נוכל לעשות כן וזאת בדיוק מהטעמים שפורטו על בסעיף 4 לפסק דין זה ובשל לשונו החד משמעית של החוק.
העובדה שהתובע "פספס" ב - 11 ימים את האפשרות ליהנות מהעדר הצורך לצבור תקופת אכשרה בשל כך שהתחיל בעבודתו המועדפת בחלוף 11 יום מסיום שנתו הראשונה, אינה מאפשרת לנו לקבוע כי הנתבע טעה עת דחה את התביעה לקבלת מענק עבודה מועדפת, אלא רק להצטער שהמחוקק בחר להוסיף את המגבלה הזאת שברי כי יש בה כדי להקשות על החיילים המשוחררים שלמענם חוקק סעיף 174 לחוק ולקוות שייעשה שינוי במגבלה הנ"ל, שינוי אשר יהיה בו כדי לאפשר ליותר חיילים משוחררים שתרמו למדינה, כדוגמאת התובע,ליהנות מההטבה של מענק עבודה מועדפת.

8. סוף דבר - לנוכח האמור לעיל ובלב כבד לא נותר לנו אלא להורות על דחיית התביעה.

9. אין לצו להוצאות.

10. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד.

ניתן היום,י"ח באב תשע"ט, (19 ב אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים.

נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

נציג ציבור (מעסיקים)