הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 38131-04-17

לפני:
כב' הנשיא מירון שוורץ

התובעת:
אילנה מעלם
ע"י ב"כ: עו"ד יריב ברוקמן ואח'

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אביב כרמי חג'ג'

החלטה

1. לפניי בקשה מטעם התובעת להפניית שאלות הבהרה נוספות לד"ר אנגלנדר משה, אשר מונה כמומחה מטעם בית הדין.
קודם שאתייחס לבקשה, אפרט את השתלשלות האירועים בהליך, עד כה.

2. עסקינן בתביעת התובעת להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, כשבבסיס המחלוקת עומדת שאלת שיעור הפחתת השמיעה, וכן בשאלה האם ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת נובע מתנאי עבודה ברעש מזיק.

3. ביום 26.6.18, התקיים דיון בהליך זה, במהלכו קיבלו הצדדים את המלצת בית הדין והסכימו למינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין:

"לאור המלצת בית הדין אנו מסכימים, כי ימונה מומחה רפואי מתחום א.א.ג. מטעם בית הדין אשר יחווה דעתו בשאלה האם חלה ירידה בכושר שמיעתה של התובעת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירי הדיבור במוליכות העצם, בכל אחת מאוזניה. ככל שהתשובה חיובית יקבע המומחה האם הירידה בכושר השמיעה נגרמה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתה.
בדיקות השמיעה יוגשו על ידי ב"כ הצדדים בהודעה נפרדת בתוך 10 ימים מהיום.
כן מוסכם, כי לא תובאנה בחשבון בדיקות שבוצעו לאחר הבדיקה שבוצעה באוניברסיטת חיפה ביום 23.7.17."

הסכמת ב"כ הצדדים, כאמור, קיבלה תוקף של החלטה.

4. ביום 20.12.18 מונה ד"ר אנגלנדר משה, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: המומחה) לשם מתן חוו"ד רפואית בשאלות הבאות:

א. האם חלה ירידה בכושר שמיעתה של התובעת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור במוליכות העצם, בכל אחת מאוזניה?

ב. במידה והתשובה לשאלה הנ"ל תהיה חיובית, האם הירידה בכושר השמיעה נגרמה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתה?

5. ביום 10.2.19 התקבלה חוות דעתו של המומחה לתיק בית הדין. המומחה ציין כי הוא מניח שמדובר בחשיפה לרעש והתייחס לשתי בדיקות שמיעה שהונחו לפניו (מיום 21.8.2015 ומיום 14.10.2016). המומחה קבע כי בהסתמך על בדיקות השמיעה כאמור, לתובעת נכות בשיעור 10% בהתאם ל סעיף 72 (1)3 ד'. כך סיכם את ממצאיו:

"למעשה 2 בדיקת השמיעה זהות. בבדיקה הראשונה משנת 2015 הולכת העצם בשתי האוזניים היא ברמה של 30/35 דציבל בכל אחת מהתדירויות. בבדיקה משנת 2016 הרישום האודיומטרי למעשה זהה כלומר, לא חלה ירידה בשמיעה באף אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.
אי לכך בהסתמך על בדיקות השמיעה כאמור מגיעים לה לפי סעיף 72 (1) 3 ד' – 10% נכות".

6. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, ביום 24.2.19 פנה הנתבע בבקשה להעביר אל המומחה מסמכים אשר לא נמסרו לעיונו. בקשת הנתבע התקבלה.

7. ביום 24.3.2019 התקבלה בבית הדין חוות דעתו המשלימה של המומחה. לאחר שבחן את בדיקות השמיעה הנוספות שנשלחו אליו - בדיקות שמיעה מיום 1.9.2014 ומיום 23.7.2017, סיכם כך:

"...אני משער שהכוונה היא להחמרה (במידה ויש) בין הבדיקה הראשונה מתאריך 1.9.14 לבין הבדיקה האחרונה מתאריך 23.7.17 שכן אלו הן הבדיקות הקובעות
תדירויות הדיבור הינן 1000, 500 ו 2000 הרץ. בבדיקת השמיעה בשנת 2014 הולכת העצם בתדירויות הדיבור הללו היא של 20 דציבל וסף שמיעה לדיבור ... היה של 25 דציבל בכל אוזן.
עיון בבדיקת השמיעה משנת 2017 מראה כי לא רק שאין החמרה אלא יש אפילו שיפור וממוצע הולכת עצם בכל אוזן הוא פחות מ 15 דציבל וסף שמיעה לדיבור 10 דציבל.
בכל מקרה הבדיקות גם מבחינת הרישום הגראפי אינן מתאימות לליקוי שמיעה משרה רעש וגם אינני רואה ירידה בשמיעה של למעלה מ 20 דציבל".

8. מעם הצדדים הוגשו סיכומים, כאשר התובעת , בסיכום טענותיה , העלתה טעמים לפיהם יש לקבל את התביעה, ואילו הנתבע, בסיכום טענותיו, שב וטען כי דין התביעה להידחות.

9. לנוכח המחלוקת סביב קביעותיו של המומחה, כפי שהובאו בחוות דעתו ובחוות דעתו המשלימה, ולנוכח כך שקביעותיו של המומחה לא העניקו תשובה מספיקה להכרעה בתביעה, הוחלט ביום 30.6.19 להפנות למומחה שאלות הבהרה ביוזמת בית הדין. להלן עיקר ההחלטה שניתנה שם:

"עיינתי בשתי חוות הדעת שהוגשו לתיק והגעתי לכלל מסקנה כי אלה אינן מעניקות מענה מספיק, על מנת לאפשר הכרעה בהליך על בסיסן, בעניינה של התובעת, כפי שיוסבר להלן:

א. בחוות דעתו הראשונה, נמנע המומחה מלהתייחס במנומק לשאלת הקשר הסיבתי אשר הופנתה אליו בהודעת המינוי. כל שנעשה היה קביעת קיומה של ירידה בשמיעה וכן קביעת נכות (הגם שלא התבקשה) בשיעור 10%. בכך למעשה, ניתן להסיק באופן עקיף, כי המומחה לא מצא קושי בקיומו של קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הירידה בשמיעה.

ב. בחוות דעתו המשלימה, נדרש המומחה לסוגיית החמרה (גם זו לא הועלתה ולא התבקשה חוות דעתו בעניין) והוסיף ביחס לבדיקות הנוספות שעמדו בפניו משנת 2014 ומשנת 2017, כי אלה אינן מתאימות מבחינת הרישום הגרפי לליקוי שמיעה משרה רעש. המומחה אינו מסביר כיצד מתיישבת מסקנתו זו, עם מסקנתו בחוות דעתו הראשונה, במסגרתה קבע קשר סיבתי כאמור, בעצם העובדה כי העניק נכות.

המומחה אינו קובע מסקנה ברורה ביחס למכלול הבדיקות, אינו מפרט ומנמק את החלטתו, בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי ולא ניתן להסיק מסקנה חד משמעית מן האמור בחוות הדעת, אשר לדעת בית הדין אינה שלמה.

לפיכך, יש להפנות למומחה שאלת הבהרה, אשר במסגרתה יתבקש המומחה לקבוע על יסוד מכלול הבדיקות שעמדו בפניו, האם חלה ירידה בשמיעה בשיעור הנדרש והאם יש קשר סיבתי בין עבודה בחשיפה לרעש מזיק בתקופה הרלוונטית, לבין הליקוי".

10. בהתאם לכך, הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

א. על יסוד מכלול בדיקות השמיעה שהונחו לפניך, האם חלה ירידה בכושר שמיעתה של התובעת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור במוליכות העצם, בכל אחת מאוזניה? אנא פרט ונמק את תשובתך תוך הפנייה לבדיקות הרלוונטיות עליהן הנך מבקש להתבסס.

ב. בשים לב כי עבודתה של התובעת בחשיפה לרעש מזיק הסתיימה בשנת 2013, האם על יסוד ממצאי בדיקות השמיעה המונחות לפניך, קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש? אנא פרט ונמק את תשובתך תוך הפנייה לבדיקות הרלוונטיות עליהן הנך מבקש להתבסס.

11. ביום 17.7.19 התקבלה בבית הדין חוות דעתו המשלימה של המומחה, בה השיב על השאלות הנ"ל כדלקמן:

"א.

  1. בבדיקת השמיעה מתאריך 01.09.14- אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.
  2. בבדיקת שמיעה מתאריך 12.05.15- אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.
  3. בבדיקת שמיעה מתאריך 21.08.15- יש ירידה של מעל 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.
  4. בבדיקת שמיעה מתאריך 14.10.16- יש ירידה של מעל 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.
  5. בבדיקת שמיעה מתאריך 23.07.16- אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם.

ב. יגרם נזק שמיעתי כתוצאה מרעש כל עוד נמשכת החשיפה. ברגע שתיפסק החשיפה לרעש תיפסק גם הירידה בשמיעה (אלא אם כן תהיינה סיבות אחרות לא רלוונטיות לנושא הנדון). התובעת סיימה את עבודתה בשנת 2013 והירידה בשמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור נמצאה לראשונה בתאריך 21.08.15 זמן רב מאוד לאחר תום החשיפה. אי לכך אין כאן כל קשר סיבתי ומה עוד שהרישומים בבדיקות השמיעה כלל אינם מתאימים לליקוי שמיעה מושרה רעש".

12. ביום 22.7.19 הגיש הנתבע בקשה, בגדרה ביקש לאמץ את קביעותיו האמורות של המומחה ולהורות על דחיית התביעה.

13. ביום 25.9.19 הגישה התובעת תגובה מטעמה לבקשת הנתבע, בה ביקשה להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה נוספות או למנות מומחה רפואי אחר או קביעת דיון לצורך הדיון בקביעותיו של המומחה וליבון המחלוקות.

14. ביום 28.10.19 הגיב הנתבע לבקשת התובעת האמורה, ובתוך כך הפנה לקביעותיו של המומחה ולפיהן נשלל הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה, ואולם הנתבע לא התנגד בתגובתו לכך כי התובעת תפנה למומחה שאלות הבהרה נוספות הנוגעות לעניין.

15. ביום 17.11.19, הגישה התובעת כאמור בקשה להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה, כדלקמן:

"1. בחוות דעתך מיום 05/07/19 כתבת בסעיף א.1 "אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל". האם נכון יהיה לומר כי בבדיקת שמיעה מ-01/09/14 יש ירידה משמעותית בשמיעה?

2. בסעיף ב. של אותה חוות דעת, כתבת כי ירידה בשמיעה נמצאה לראשונה בתאריך 21/08/15. האם לא יהיה נכון יותר לומר כי ירידה בשמיעה נמצאה כבר בחודש 09/14, כלומר זמן לא רב לאחר סיום העבודה?

3. בהתחשב בכך שהתובעת סיימה לעבוד בשנת 2013 והתלוננה ביום 03/09/14 כי סובלת מפגיעה בשמיעה במשך חצי שנה (כלומר מתחילת שנת 2014), האם נכון לומר כי מדובר בסמיכות זמנים ויכול להתקיים קשר סיבתי בין העבודה לירידה בשמיעה?

4. לפי חוות דעתך מיום 05/07/19:
12/05/15, אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל.
21/08/15, יש ירידה כזו
23/07/16 אין
14/10/16 יש
כיצד אתה מסביר שינויים כאלה ברמת השמיעה, בהתחשב בכך שלא דווחו בתיעוד הרפואי סיבות לירידה בשמיעה פרט לחשיפה לרעש?

5. תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד- 1984, קובעות בתוספת הראשונה את מקומות העבודה בהם העובד יחשב כעובד ברעש מזיק. בינהם מפעלי טוויה, שזירה ואריגה.
בהתחשב בכך שהתקנות קובעות כי המפעל בו עבדה רועש ברעש מזיק- האם תשתנה תשובתך לעניין ההתאמה לליקוי מושרה רעש והקשר הסיבתי?

6. בעב"ל (ארצי) 469/09 שאולי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו), נקבע על סמך חוות דעתך, כי "די בכך, שימצא במבוטח ליקוי שמיעה של 20 דציבל ומעלה, אשר מקורו, לפחות באופן חלקי, הינו מחשיפה לרעש מזיק כדי שיתקיים התנאי השני, ואין צורך, שליקוי השמיעה יגרם כולו מחשיפה לרעש מזיק".

כלומר די בכך שהרעש יהווה סיבה חלקית בלבד ואין צורך שליקוי השמיעה ייגרם כולו מחשיפה לרעש מזיק.
האם נכון לומר, בהתחשב בעובדה כי התובעת עבדה במפעל הנחשב כמרעיש רעש מזיק על פי התקנות, כי רעש הוא לכל הפחות סיבה חלקית לפגיעה בשמיעה?
ובהתאם לפסק הדין- מרגע שמדובר בסיבה חלקית, יש קשר סיבתי?

7. על גבי הבדיקה מיום 21/08/15 כתב ד"ר ברטלר כי מדובר ב "החמרה קלה ביותר בהשוואה לבדיקה מ-09/14".
בחוות דעתך מיום 05/07/19 קבעת כי בבדיקת השמיעה מיום 01/09/14 אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל, אולם בבדיקה מיום 21/08/15 יש ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל.
בהתחשב בכך שההחמרה בין שתי הבדיקות הייתה קלה ביותר, כיצד הינך מסביר את ההבדל בקביעותיך?
האם נכון יהיה לומר כי גם הבדיקה מיום 01/09/14 הדגימה ירידה משמעותית בשמיעה, עד כדי 20 דציבל?".

16. הבקשה הועברה לתגובת הנתבע, אשר הגיב כדלקמן:

אשר לשאלה מספר 1. הנתבע התנגד להפניית השאלה ונטען, כי "שאלה זו אינה רלוונטית. בחוות דעת המומחה מיום 05/07/19, ציין המומחה באופן ברור כי "בבדיקת השמיעה מיום 01/09/14 אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם".
מכל מקום הגם שהתובעת סבורה כי בבדיקה זו יש ירידה משמעותית בשמיעה, פרט זה אינו רלוונטי מכיוון שיש לבדוק האם קיימת ירידה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת העצם ולא האם קיימת ירידה משמעותית".

אשר לשאלה מספר 2. הנתבע התנגד להפניית השאלה ונטען, כי "כעולה מחוות דעתו של המומחה מיום 05/07/19, ביום 21/08/15 נמצאה לראשונה ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם. הנתבע ישוב ויטען כי התביעה נבחנת בהתאם להוראות החוק, לפיהן נדרשת ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל, ולכן אין רלוונטיות לקביעה האם הייתה ירידה בשמיעה בהתאם לבדיקות קודם ליום 21/08/15, ככל שאינה לפחות של 20 דציבל".

אשר לשאלה מספר 3. הנתבע התנגד להפניית השאלה ונטען, כי "בסעיף 4ב לחוות דעתו של המומחה, המומחה קבע באופן ברור כי אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין הירידה בשמיעה, "אי לכך אין כאן כל קשר סיבתי...", לנוכח כך הנתבע יטען כי אין צורך בהבהרה נוספת".

אשר לשאלה מספר 4, הנתבע לא התנגד להפניית למומחה אותה שאלה.

אשר לשאלה מספר 5. הנתבע התנגד להפניית השאלה ונטען, כי " העובדה כי התובעת אכן נחשפה לרעש מזיק בעבודה אינה במחלוקת וכן הובאה לידיעת המומחה".

אשר לשאלה מספר 6, הנתבע לא התנגד להפניית למומחה אותה שאלה.

אשר לשאלה מספר 7. הנתבע התנגד להפניית השאלה ונטען, "כי כעולה מבדיקת השמיעה מיום 21/08/15, הרישום על גביה בכתב יד הוא של בני שיבולת, שהינו קלינאי תקשורת, ולא של ד"ר שלמה ברטלר כנטען בבקשת התובעת.
בכל מקרה הנתבע יטען כי המומחה קבע באופן ברור כי בבדיקת השמיעה מיום 01/09/14 לא הייתה ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל ולא ברור מדוע התובעת סבורה כי על המומחה לשנות כעת את דעתו.
הנתבע יטען כי אין כל סתירה בין הקביעה כי בבדיקה מיום 01/09/14 לא הייתה ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל ובין הקביעה שקיימת החמרה קלה בין הבדיקה מיום 01/09/14 לבדיקה מיום 21/08/15".

דיון והכרעה:

17. לעניין השיקולים המנחים את בית הדין בבואו לשקול האם להתיר הפניית שאלות הבהרה למומחה, אם לאו, כבר נקבע בפסיקה כי:

"הצגת שאלה צריכה היתר של בית הדין, והיתר כזה יינתן כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה, ואין היא מהשאלות הבאות לבחון את מומחיותו של הרופא או מקורות מדעיים למסקנתו" (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי מחבובי, פד"ע ז/368).

18. לאחר עיון בבקשה, בשאלות ההבהרה שפורטו ובתגובה עליה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה בחלקה.

אשר לשאלות מספר 1, 2, 3, 5, ו – 7 , השאלות קיבלו מענה ברור בחוות דעתו המשלימה של המומחה מיום 17.7.19, בה התייחס לבדיקת השמיעה מיום 1.9.14 שלפיה "אין ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בתדירויות הדיבור בהולכת עצם", כמו גם לסוגיית הקשר הסיבתי: "...התובעת סיימה את עבודתה בשנת 2013 והירידה בשמיעה בהולכת עצם בתדירויות הדיבור נמצאה לראשונה בתאריך 21.08.15 זמן רב מאוד לאחר תום החשיפה. אי לכך אין כאן כל קשר סיבתי ומה עוד שהרישומים בבדיקות השמיעה כלל אינם מתאימים לליקוי שמיעה מושרה רעש".

אשר לשאלות מס' 4 ו-6, יש מקום להעבירן למומחה.

512937119. שאלות ההבהרה תועברנה למומחה בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, י"ז בכסלו תש"פ (15 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.