הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 34072-01-18

לפני:
כב' השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים): מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (מעסיקים): מר רביב סתיו

התובע:
יהודה יצחק
ע"י ב"כ: עו"ד אורן סודאי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

החלטה

1. לפנינו תביעה להכרה באוטם שריר הלב שנגרם לתובע, כתוצאה מאירוע חריג, כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

2. התובע, יליד שנת 1956, היה בזמנים הרלוונטים לתביעה עובד שכיר וכן בעל מניות בחברת אחים יצחק חברה לעבודות עפר ופיתוח (1985) בע"מ (להלן: החברה). התובע שימש כאיש שטח והיה אחראי על העובדים ועל עבודות הביצוע באתרי העבודה, הפעיל כלים כבדים ותיאם מפגשים עם מהנדסים ומודדים.

3. החברה הינה עסק משפחתי, כאשר אחיו הבכור של התובע – מר יצחק נחום, הינו בעל מניות וכן שימש כמנהל החברה.

4. במסגרת כתב התביעה נטען כי ביום 14.3.2017 בשעה 17:30 לערך, הגיע התובע למשרדי החברה, בהתאם לבקשת אחיו, ואז פרץ בין השניים ויכוח חריג, וזאת לאחר שאחיו של התובע עדכן אותו אודות מצבה הכספי הקשה של החברה והצורך להזרים אליה כספים על מנת לשקמה. עוד נטען בכתב התביעה כי הויכוח נמשך כ-30-45 דקות, כאשר במהלכו צעק התובע על אחיו וכעס על כך שלא עידכון אותו אודות מצבה של החברה בשלב מוקדם יותר.

5. עוד טוען התובע כי מספר שעות לאחר שחזר לביתו לאחר האירוע,בשעה 1:00 בלילה לערך חש בכאבים ולחצים בחזה, תחושת חנק והזעת יתר, והוא הובהל באמבולנס לבית החולים ושם אובחן כסובל באוטם בשריר הלב. התובע עבר צנתור ואושפז עד ליום 19.3.2017.

6. ביום 19.5.2017 קיבל התובע מרופא המשפחה תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה בהסתמך על טופס בל/250 שקיבל התובע מהחברה, וביום 4.6.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה, אך תביעתו נדחתה בטענה שלא הוכח לדעת הנתבע קיומו של אירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאירוע הלבבי, לאור העדר התייחסות לכך במסמכים הרפואיים וכן בטענה שהאוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, לאור גורמי סיכון למחלת לב איסכמית, לרבות יתר שומנים בדם וסיפור משפחתי, ובשל ממצא של חסימה של 60% בעורק LAD שנתגלה בצנתור, וכן בטענה שאפילו אם לאירוע הנטען והמוכחש היתה השפעה הרי שהשפעתו פחותה בהרבה מהשפעתם של גורמים אחרים. מכאן התביעה שלפנינו.

7. ביום 30.4.2018 התקיים דיון מוקדם, וביום 22.10.18 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נשמעו עדו יות התובע ומר יצחק, ולאחריו הוגשו סיכומים בכתב. יצוין, כי חל עיכוב בהגשת סיכומיו של התובע וזאת לאחר שהתובע החליף ייצוג, ועל כן ניתנת ההחלטה במועד זה.

טענות הצדדים

8. לטענת התובע, הראיות מלמדות על קיומו של האירוע החריג, כאשר עדויות התובע ואחיו מהימנות ועקביות. בנוסף טוען התובע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע בעבודה לבין הופעת האוטם בלב, כאשר האוטם הופיע בסמיכות זמנים לאירוע החריג וכי השפעתו מהווה גורם מכריע להופעת האוטם, וכי מצבו הרפואי עובר לאירוע הלבבי היה תקין. כמו כן, מדגיש התובע כי יש לבחון את האירוע החריג בצורה סובייקטיבית ומפנה לפס"ד דב"ע נו/0-186 אליהו אלבז – המוסד לביטוח לאומי , מיום 17.11.1994, וכן ט וען התובע כי לאנמנזה הרפואית אין משקל מכריע אלא יש להתייחס אליה ביחד עם מכלול הראיות בתיק .

9. מנגד טוען הנתבע כי לא הוכח קיומו של אירוע ביום 14.3.2017 ולבטח לא אירוע חריג, בין היתר לאור העדר איזכור אודות האירוע החריג הנטען במסמכים הרפואיים וכן לאור הסתירות הקיימות בתיק כגון תיאור סותר בנוגע לאירוע כפי שנמסר למד"א וכפי שנכתב בתצהיר, מתן הסבר סותר בנוגע לסיבה בגינה לא צויין בפני הגורמים הרפואים התרחשות האירוע החריג, זהות עורך המכתב הנלווה מיום 21.5.2017 וכו'. כן טוען הנתבע כי יש לייחס משקל מופחת לעדות אחיו של התובע לאור קרבה משפחתית מדרגה ראשונה, והעדר זימונו של רואה החשבון כעד מטעם התובע.

מסגרת נורמטיבית

10. לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונה עבודה היא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

11. כדי שאירוע לבבי יוכר כתאונת עבודה יש להוכיח כי נגרם בעקבות " אירוע חריג", כדוגמת מאמץ פיזי בלתי רגיל או מתח נפשי ( התרגזות או התרגשות) יוצא דופן שהתרחש בסמוך לקרות האירוע הלבבי ( דב"ע מו/0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.5.1987; עב"ל 573/05 דליה אמיר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.06). לפי ההלכה "מתח מתמשך" בעבודה, אפילו אם משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אולם ניתן להכיר ב"אירוע חריג" על רקע של מתח מתמשך, מקום שבו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג". כמו כן על מבוטח הטוען להכרה באירוע לבבי כתאונת עבודה מוטל הנטל להביא ראשית ראיה להתרחשותו של האירוע החריג בעבודה, כאשר אין צורך בהוכחה גורפת אלא די בהוכחה במידה של סבירות על קיומו של אירוע חריג (עב"ל 306/03 נדב אושרי –המוסד, מיום 6.4.2006).

12. בחינת היותו של האירוע חריג, תיעשה על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו " בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02). עוד נפסק, כי "אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח" ( עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 10.10.2014 ; עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מיכלובי ץ ניתן ביום 16.1.2003).

13. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע, בהתבסס על ההנחה כי בסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הרפואי הנכון והמתאים למצבו ( דב"ע מט/ 0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן ניתן ביום 4.5.1987). עם זאת , משקל האנמנזה הרפואית אינה מאיינת ראיות אחרות, ויש לשקול אותה יחד עם מכלול הראיות בתיק. עוד נקבע כי יש לתת משקל לגרסה הראשונית שנמסרה לחוקר על פני גרסה מאוחרת יותר, משום שניסיון החיים מלמד שגרסה ראשונית בד"כ משקפת את האירועים כהווייתם (עב"ל 466/06 סעיד בסול – המוסד , ניתן ביום 6.6.07; עב"ל (ארצי) 462/06 נחום אברהם – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 4.2.2007).

דיון והכרעה

14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל המסמכים בתיק, שוכנענו כי ארע לתובע אירוע חריג במהלך העבודה, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

15. בהודעתו לחוקר, מסר התובע את תיאור המקרה באופן מקיף ומפורט: "... הגעתי למשרד בכפר חסידים בערך בשעה 17:30-17:40 ואז ישבנו לדבר ואחי סיפר לי שהחברה במצב לא טוב ואני כבר משך 3-4 חודשים לא קיבלתי בכלל משכורת. ואני לא ידעתי את זה כי נחום מטפל בכל העניינים של החברה והוא סיפר לי שכבר חצי שנה המצב לא טוב ואני מאוד כעסתי כי לא עדכן אותי לפני כן ואני כעסתי ברמות קשות, היו לי עצבים מיוחדים, אני אף פעם לא זוכר את עצמי כועס ברמה כזו. נחום לא ידע מה להגיע ולא היו לו תשובות, רק אמר שלא יודע מה יהיה. אני כעסתי ברמות כי אני שנים עובד בחברה ואף פעם לא התעסקתי בענייני משרד, תמיד נחום הוא שניהל את הכל ואני הייתי בשטח, אף פעם אפילו לא ישבתי במשרד, וסמכתי על נחום שהכל בסדר.... עכש יו בפגיעה הזו נחום אמר שיש קשיים חזקים בחברה וצריך לחכות ולהתמודד. הוא לא ידע לתת לי תשובות כי ראה שאני ממש נסער. אני לא זוכר את עצמי מתעצבן ככה אף פעם" (שורות 28-39 להודעה לחוקר). גם בהמשך נשאל התובע על ידי החוקר האם זו הפעם הראשונה שצעק על אחיו בישיבות ביניהם, והתובע ענה: " ברמה כזו כן. היו ויכוחים של דקה או שתיים. הפעם היה כעס אמיתי. הייתי יותר מדי נסער, בחיים אני לא זוכר את עצמי שכעסתי ככה. היתה לי ממש התפרצות " (שורות 61-62) .

16. גם בחקירה הנגדית, כאשר נשאל שוב ושוב על חילופי הדברים בינו לבין אחיו, מסר התובע בעקביות את גרסתו לגבי תוכן הויכוח (עמ' 6 שורות 16-27 ):
"ש. מה עשיתם במשך 35-40 דקות של וויכוח? על מה התווכחתם?
ת. על המצב של החברה.
ש. תתאר לנו על הוויכוח.
ת. פעם ראשונה אני שומע כזה דבר על מצב החברה, כל כך קשה, והתחיל להסביר לי שצריך להביא כספים מהבית, אני הייתי כבר בלחץ איום מזה, אמרתי מאיפה אביא כספים מהבית? הוא כבר לא יכל להגיד לי, אמר שצריך לארגן כספים מהבית, ואמרתי איפה נארגן כספים מהבית? אתה אומר לי כעת שהמצב כל כך קשה, הוא אמר לי שהוא הפקיד כסף ולא אמר לי, ולמה הוא לא יידע אותי? הוא טיפל בענייני הכספים לא טיפלתי בענייני הכספים.
ש. היכן הוויכוח? אמרת שאין לך מאיפה להביא לו כסף ונכנסת ללחץ.
ת. הוויכוח היה ביני לבינו במשרד שאני בא ומקבל כזו תשובה, כזו בומבה, שאני צריך ללכת להביא כסף מהבית, המצב של החברה קריטי, אף פעם לא היה לנו כזה ויכוח סוער."

17. אף גרסתו של אחיו של התובע כפי שנמסרה לחוקר הנתבע, עולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע. כך למשל תיאר האח את אשר ארע באותו היום: " ... שוחחנו בטלפון ואמרתי לו שאני צריך לפגוש אותו במשרד והוא העריך שיגיע ב17:30 וחיכיתי לו במשרד והוא בא, ואני אמרתי לו מה המצב שלנו שיש לנו הפסדים לא קטנים ושלמרות ההפסדים אנחנו חייבים לסיים את העבודה, ואז הוא כעס מאוד מאוד איך זה קרה הגענו למצב כזה ולא יידעת י אותו, והוא הרים עליי את הקול שלו, בחיים אף אחד מהאחים לא הרים עליי את הקול שלו מעולם. כי כולם ידעו מה עשיתי למען כל המשפחה והיה לי כבו ד בעינהם והוא הרים עליי את הקול בערך מעל חצי שעה שהוא צועק שהוא עובד כמו חמור ולא מקבל משכורת 3 חודשים ועד היום אני לא הכרתי אותו באותו רגע ולא ראיתי אותו בסיטואציה כזו אף פעם ולא האמנתי שהוא צועק ככה, ודעמעות ירדו לו מהעיניים ואני הבנתי אותו, וניסיתי להרגיע אותו ולא הצלחתי והפגישה הסתיימה בזה שהוא אמר לי שאני עשיתי אותו אפס גדול שלא ידעתי אותו מההתחלה. ומשם הוא טרק את הדלת בחוזקה ויצא לביתו" (הודעת אחיו של התובע שורות 29-39).

18. אף בחקירה הנגדית תאר אחיו של התובע באופן קוטף וקולח את אשר ארע, בדומה להודעתו כפי שנמסרה לנתבע, ובדומה לגרסת התובע (עמוד 20 שורות 2-17):
"ש. בסעיף 11 דיברת על ויכוח חריף שהיה לך עם אחיך, על מה התווכחתם?
ת. הוא הגיע אליי, התחלנו לדבר, כשהגענו לנושא של ההפסדים, אבל הפסדים גבוהים הוא כבר לא שלט בעצמו, הוא בן אדם שאפשר להגיד שאני גידלתי אותו, לא בתור אבא, אבל כתחליף לאבא בחום ולא רק אותו, את כל המשפחה, מעולם לא האמנתי שאגיע למצב כזה עם אחד האחים שלי בויכוח סוער, ייתכן שהוא צודק.
ש. על מה היה הויכוח?
ת. על זה שלא עדכנתי אותו או שעדכנתי אותו מאוחר מידי, בנושא ההפסדים של החברה.
...ש. אז זה לא היה ויכוח, הוא הטיח בך שלא עדכנת אותו ולא הגבת? אז לא היה ויכוח.
ת. היה ויכוח סוער אפילו, אני ניסיתי לשפוך מים על המדורה כדי שלא יתלהם, אבל כשהוא כבר נכנס לעמוק הזה, אפשר להגיד שאי אפשר היה להפסיק אותו לא הרמתי את הקול, ניסיתי מאוד להיות רגוע, כי גם הרגשתי איזשהו אשם שאולי הייתי צריך לעדכן אותו לפני זה וזה מה שהיה, הוא לא הפסיק להשתולל אפילו".

19. בניגוד לטענת הנתבע, לא התרשמנו כי התובע ואחיו תיאמו את גרסותיהם על מנת להציג מצג שווא . השניים תיארו התרחשות דומה גם כאשר התייחסו לפרטי האירוע, כאשר לדבריהם התובע כעס ונפגע מכך שאחיו לא ידע אותו אדות מצבה של החברה בשלב מוקדם יותר, במיוחד כאשר הוא לא ק יבל משכורת במשך מספר חודשים , כאשר שניהם מתארים אירוע מפורט מאוד ואמוציונאלי, של כעס חריף וחריג. שניהם מתארים כי הויכוח החל בשעה 17:30 לערך וארך כחצי שעה, כאשר התובע בלבד הוא זה שצועק ואחיו מנסה להרגיע אותו ולא יודע איך, ושניהם מתארים את התנהלותם של חילופי הדברים באופן דומה וללא סתירות מהותיות.

20. עדויות התובע ואחיו עלו בקנה אחד גם לעניין תיאור חלוקת התפקידים בחברה, כאשר שניהם העידו כי התובע הוא איש השטח ואינו מעורב במתרחש במבחינה ניהולית וכספית ואילו אחיו מנהל את העסק והעניינים הכספיים (הודעת אחיו של התובע שורות 14-15, 27, 47-48; הודעת התובע שורות 13-14; תצהיר התובע סעיפים 4,9 ,15; תצהיר אחיו של התובע סעיפים 5, 15, 21) , כאשר נתון זה חוזר שוב ושוב בגרסאותיהם. כך למשל צ יין מר יצחק כי: " לא נהגתי לשתף כי הוא לא מבין בתחום זה" (הודעה לחוקר שורה 27) , והתובע העיד: " את החלוקה של המניות אני לא יודע" (הודעת התובע לחוקר שורה 7), וכן: " הוא טיפל בענייני הכספים לא טיפלתי בענייני הכספים" (עמוד 6 שורה 22 לפרוטוקול), וכן : " אני לא יודע את הכספים" (עמוד 8 שורה 15 לפרוטוקול), ו כן: "... אבל על מחירים אני לא מסתכל, אני לא יודע להסתכל אף פעם לא הסתכלתי על מחירים" (עמוד 9 שורות 11-12 לפרוטוקול).

21. כמו כן, בחירת המילים של התובע ואחיו לתיאור הויכוח עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי אינו מעורב ואינו מבין בתחום הכספי. בעוד שמר יצחק משתמש במונחים כלכליים כגון רווח, הפסד, הוצאות וכו' (עמוד 16 שורות 27-28, עמוד 17 שורות 11-13, עמוד 19 שורות 19-22), מתאר התובע את הויכוח במונחים שמנותקים מעולם הכלכלה כגון: "החברה במצב לא טוב" וכן "קשיים חזקים בחברה" (עמוד 5 שורה 23, ו עמוד 6 שורה 8) ומשכך מתחזקת הסברה שאכן לא היה לו כל מידע אודות מצב החברה טרם הויכוח עם אחיו, ומתחזקת גרסתו כי מאוד הופתע , מה שמסביר את הרקע להתרחשותו של האירוע החריג ו כן מחזק א ת מהימנותם של התובע ו אחיו אשר תוכן הודעתם וסגנון התנסחותם עולים בקנה אחד.

22. אין זה מפליא בעינינו כי לתובע נודע לראשונה אודות מצבה הכלכלי הקשה של החברה בפגישה עם אחיו ביום 14.3.2017, שהרי לפי גרסתו של התובע, שנמצאה מהימנה בעיננו, התובע עבד בשטח בלבד ולא היה מעורב בעניינים הכספים. בנוסף שוכנענו כי לא היו לתובע אינדיקציות מקדימות לדעת אודות מצבה הרעוע של החברה, וזאת לאור עדותו של התובע ממנה עולה כי חרף העובדה שהפסידו במכרז לחברת החשמל, היקף העבודה בפועל לא נפגע, ומבחינתו הוא המשיך לעבוד כרגיל מבלי להבין את המשמעיות הכלכליות הנובעות מכך (עמוד 9 שורות 9-12): "... יש עבודה שאתה רואה שהכמויות של עבודה כפי שאתה רואה אותם בשטח, היא בסדר, אבל על המחירים אני לא מסתכל...", וכן משום ש עיכוב במשכורת ארע גם בעבר, כך שלא ראה בכך "נורה אדומה" למצבה הכלכלי של החברה (עמוד 7 שורות 20-28 ועמוד 8 שורות 1-5; וכן הודעת התובע שורות 36-37, 47-48) כאשר יודגש כי לא היה עיכוב במשכורות ליתר עובדי החברה השכירים (סעיף 20 לתצהיר התובע). אף בהקשר למכירת הציוד וצמצום עובדים, נתן התובע הסבר משכנע לאי ידיעתו אודות מצבה הכלכלי של החברה (עמוד 9 שורות 15-22): "... ברגע שאתה עובד בחב' החשמל אוטומטית אתה צריך ציוד בתפזורת, השטח ענק, גדול, כשאתה עובד בחב' חשמל, אתה עובד באיזורים, אתה צריך ציוד לעלות לכל המקומות, גם אם לא משתמשים בכל הציוד. כשאתה עובד עם חברה מקומית כזו, כמו פולינום נקודתי, לא צריך את כל הציוד הזה".

23. התובע אף נתן הסבר משכנע מדוע לא ידע על מצבה הקריטי של החברה שכן אחיו הרגיע אותו עת שאל מידי פעם על מצב החברה: " כשאתה מפסיד מכרז כזה, זה לגיטימי שתשאל מה קורה, הייתי איש שטח, הוא היה איש משרד, כשהוא אמר לי שיהיה בסדר, כי נקח עבודות אחרות, אני מבין מהניסיון שלי לאורך כל השנים, שהוא ידע לטפל בכל העניינים האלה, אני עובד בעבודה הזו 39 שנים" (עמוד 10 סעיף 1-4). יצוין, כי יש להבחין בין ידיעתו של התובע כי מצבה של החברה אינו יציב, שכן אין חולק כי חל עיכוב בתשלום משכורותיו, לבין מצב בו מצבה של החברה מתדרדר עד לשלב בו הוא נדרש להזרים כספים מחשבונו הפרטי כדי לייצב את החברה. במובן זה, הויכוח עם אחיו אכן היה אירוע שיא חריג בכך שהתובע התבקש להפקיד כספים פרטיים לשיקום החברה , כאשר מתקבל על הדעת שהתובע יפגע מכך שלא עודכן במצב החברה בשלב מוקדם יו תר, במיוחד עת מדובר ביחסי משפחה, ומש כך הרקע לויכוח החריג אינו תמוה. התובע העיד כי היו תקופות בהן לא קיבל משכורת גם במשך חודשיים או שלושה חודשים (עמוד 8 שורה 4), ומתעודת עובר הציבור שהוגשה על ידי הנתבע (נ/1) אכן עולה כי התובע לא משך משכורתו לחודשים נובמבר ודצמבר 2016, וכן לא משך משכורות בחודשים פברואר ומרץ 2017.

24. באשר לטענה כי אחיו של התובע לא ידע לספק הסבר הגיוני מדוע דווקא באותו היום החליט לספר לתובע אודות מצב החברה, השיב מר יצחק כי חשב שיוכל להתגבר על המצב אבל כשראה שהמצב כבר קשה מאוד וצריך להעביר כספים פרטיים לחברה נאלץ לעדכן את אחיו (עמוד 16 שורות 16-28 וכן עמוד 17 שורות 1-20), לאור אופיה המשפחתי של החברה הסבר זה מתקבל על הדעת ואין בו כדי לסתור את התרחשות האירוע החריג כפי שעולה מכלל הראיות והעדויות בתיק. בנוסף, באשר לטענה כי לא הובאו ראיות חיציונית התומכות בקיומה של הפגישה והויכוח החריג מלבד עדויות הנוכחים בה – התובע ואחיו, והמשקל המופחת שיש ליחס לגרסת האח שעה שמדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה – אנו ערים לעובדה כי העד היחיד מטעם התובע הוא קרוב משפחתו, אם כי הוא העד היחיד לאירוע הנטען, ואנו נותנים לכך משקל ראוי תוך בחינת עדותו בקפידה והתייחסות לכלל הראיות שהובאו לפנינו.

25. באשר לחריגותו של האירוע, נחזור ונדגיש כי מעדויות התובע ואחיו, שמצאנו כאמור מהימנות, עולה כי אכן מדובר באירוע חריג כפי שתיאר התובע: "לא שיחה, היה ממש צעקות, אף פעם לא התפרצתי על אחי, בסערה כזו, כעסתי על אחי על המצב של החברה, פתאום התברר לי שהמצב הוא כזה איום ונורא, לא ידעתי מזה. התפרצתי עליו בצעקות, אני אף פעם לא צעקתי על אחי" (עמוד 16 שורות 1-3 וכן ראה גם הודעת התובע שורות 32-33, והודעת אחיו של התובע שורות 36-37). בכל מקרה, לפי הפסיקה, ככל שקיימת מחלוקת באשר לחריגותו של האירוע , מספיקה ראשית ראיה לקיומו של האירוע החריג הנטען כדי להכיר בו ככזה.

26. עדויותיהם של התובע ואחיו נמצאו מהימנות, שכן נמסרו באופן שוטף, ענייני ועקבי. אמנם אנו ערים לסתירות מסויימות שקיימות בעדויות התובע ומר יצחק , אולם אנו סבורים כי ההסברים שסופקו בהקשר אליהם מניחים את הדעת ובכל מקרה אין בסתירות אלו כדי לשלול את התרשמותנו ביחס לקרות האירוע החריג הנטען, ונפרט:

27. הנתבע טוען כי התיעוד הרפואי אינו תומך בגרסתו של התובע, שכן התובע לא ציין בפני הצוות הרפואי כי התרחש ויכוח חריג מוקדם יותר לאשפוזו. בהקשר לכך נציין כי האמנזה הרפואית אינה 'סותרת' אלא 'שותקת', שכן אין מסמך רפואי הכולל תיאור אירוע השונה מזה לו טוען התובע. התובע לא טען בפני רופאיו כי התרחש אירוע אחר כלשהו שהוביל לתסמינים הרפואיים, ומהתיעוד הרפואי עולה כי הרופאים התמקדו בבחינת ההיסטוריה המשפחתית לעניין מחלות לב (לדוגמא סיכום האשפוז מיום 15.3.2017). גם הדו"ח הרפואי של צוות האמבולנס לא מתאר כי התובע נשאל לגבי הסיבה ללחצים בחזה או כי מסר תיאור השונה מתיאור המקרה שהובא בפנינו (נ/1). גם בעדותו, חזר וציין התובע כי לא נשאל על ידי הרופאים מה גרם לדעתו לאוטם וכי בחר שלא לשתף אותם מיוזמתו בויכוח שארע עם אחיו וזאת בשל הרצון שלא לחשוף את המריבה המשפחתית בפני אחרים. בניגוד לטענת הנתבע, אנו סבורים כי אין סתירה בעדותו של התובע בהקשר זה, שכן העובדה כי לא נשאל על ידי רופאיו מה ארע במהלך היום טרם הגיעו לביה"ח אינה סותרת את טענתו של התובע כי גם בחר שלא 'להוציא את הכביסה המלוכלכת' החוצה. התובע חזר ונשאל לגבי עניין זה בחקירתו, ותשובותיו היו עקביות: " אף רופא לא שאל אותי מה קרה. אם יש שאלה שהרופא שאל באיזשהו מקום, לא שאל אותי מה קרה באף פעם" (עמ' 10 שורות 11-12), " לא סיפרתי, לא שאלו אותי, באתי להציל את החיים שלי" (עמ' 10 שורה 14), "אמרתי שאלך ואגיד לשבגלל אחי נוצר וויכוח? למי אגיד לרופא?" (עמ' 10 שורה 21), "ברגע שלא נשאלתי, אז לא אמרתי להם. לא הוצאתי שום כביסה, לא אפרסם ברבים מה קרה לי" (עמוד 10 שורות 26-27). יצוין, כי אף אם מתעוררות תהיות בנוגע למועד הנפקת תעודה ראשונה לנפגע עבודה, כאשר רופא המשפחה שינה את סיווג חופשת המחלה לתאונת עבודה לאחר התיעצות עם מנהלת המרפאה, הרי שהתובע הסביר כי באותו המועד העלה לראשונה בפני הרופא את השתלשלות העניינים שהתרחשה ביום האשפוז, ובכל מקרה אין בכך לטעמנו כדי לערער את גרסתו של התובע בנוגע לאירוע החריג.

28. באשר לטענה בדבר דו"ח מד"א מיום 15.3.2017, אכן הדו"ח מציין כי לדברי התובע התעורר משנתו ואז חש ברע ואילו בתצהירו מציין כי לאחר הויכוח חש ברע ולא יכל להירדם, אולם הסברו של התובע הניח את דעתנו, שכן לגרסתו הוא עומד על כך שלא נרדם, וכן יתכן כי נרדם למספר שניות אך עדיין לא ישן שינה רציפה " לא נרדמתי, לא יודע מה הם רשמו שם, אני יודע שאתה במצב כזה, אתה לא יודע באיזה מצב אתה נמצא, ביקשתי מהבת להזמין מד"א כי אפילו את הטלפון לא יכולתי להחזיק ביד" (עמוד 14 שורות 5-10 לפרווטקול) וכן: " המועקה התמשכה כל הערב עד לשעות המאוחרות, אם נרדמתי קצת והתעוררתי בגלל הכאבים, אני לא זוכר, אני לא יכול להגיד בוודאות שנרדמתי והתעוררתי" (עמוד 14 שורות 11-14 לפרוטוקול) , כאשר נתון זה (התעורר משנתו) הושמט מהמסמכים הרפואיים מבית החולים , וכך נכתב בסיכום אשפוז: "בשעה 01:00 הופיעו כאבים לוחצים בחזה, הרגשת חנק והזעת יתר".

29. עולה סתירה בין גרסאות התובע ואחיו באשר לשאלה מי ערך את המכתב מיום 21.5.17 שהוגש על ידי התובע לנתבע. בעוד שהתובע טוען כי אחיו ערך אותו (עמוד 13 שורות 9-19) , טוען האח כי לא הוא ערך את המכתב המצורף (עמוד 21 שורה 11). התובע גם לא ידע להשיב מי מילא עבורו את טופס ההודעה על פגיעה בעבודה ומי נכח עמו כאשר נפגש עם בא-כוחו (עמ' 11 שורות 7-16), אולם לטעמנו אין באי דיוקים אלו כדי לסתור את קרות האירוע החריג הנטען. לא נעלמה מעינינו גם אי ההתאמה בין טענתו של מר יצחק לגבי הזרמת כספים על ידו בסך 300,000 ₪ לקופת החברה, אל מול הדיווח במל"ל כי הופקדו רק 100,000 ₪ טרם קרות האירוע הנטען, אולם מר יצחק הסביר בעדותו כי חלק מהסכום שטען לו היה בפיקדון לחברה מחשבונו הפרטי (עמ' 18 שורות 16-21), ויצוין כי תעודת עובד הציבור שהגיש הנתבע תומך בטענתם של התובע ואחיו לגבי מצב החברה, שכן עולה מהדיווח כי שנת 2016 אכן הסתיימה בהפסד של כ- 400,000 ₪ ושנת 2017 הסתיימה בהפסד של של מעל 700,000 ₪.

30. באשר למועד התייעצות התובע עם אחיו בנוגע להגשת התביעה, האם מדובר בשלושה ימים לאחר האירוע או בשבועיים -שלושה לאחריו (עמוד 11 שורות 21-28 ועמוד 21 שורה 5 לפרוטוקול), נאמר כי התובע טען כי קיבל יעוץ מאחיו לאחר שיצא מבית החולים (מבלי לציין מועד מדוייק), אך לא טען כי אחיו ייעץ לו להגיש את התביעה לאחר שלושה ימים מקרות הארוע, אלא ניתן להבין מדבריו כי יצא מבית החולים לאחר שלושה ימים ממועד האשפוז.

31. לאור האמור לעיל, שוכנעתי בקיומו של האירוע החריג שארע לתובע במהלך העבודה. לו דעתי תישמע – יש להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי לשם מתן חוות דעת באשר לליקוי ממנו סובל התובע וכן הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לאירוע הלבבי בו לקה.

32. עיינתי בחוות דעתו החולקת של נציג הציבור (מעסיקים) מר רביב סתיו. מוצאת אני שחוות דע תו אינה מעוגנת כדבעי בהיבטים העובדתיים והמשפטיים הצריכים לענייננו, ועל כן אינני מסכימה עם מסקנותיו.

נציג ציבור (מעסיקים) מר רביב סתיו -

33. התובע טוען שעקב אירוע לבבי שנגרם לו עקב ויכוח סוער עם אחיו מנכ"ל החברה ותובע להכרה כתאונת עבודה מהמל"ל, על כך שהויכוח הסוער יוגדר כאירוע חריג. התובע טוען שהויכוח נבע לאחר שאחיו המנכ"ל הזמין אותו לשיחת עדכון במשרדי החברה בקשר למצבה הפיננסי הקשה של החברה שבבעלותם ושיצטרך להעביר כסף מחשבונו הפרטי לחשבון החברה. התובע טוען שהתרגז על אחיו שהפתיע אותו לגבי מצבה העגום של החברה, וזה למעשה גרם לו לאירוע לבבי לאחר מספר שעות בביתו. המידע על מצבה הפיננסי הקשה של החברה כאילו נפלה על התובע בהפתעה גמורה "כרעם ביום בהיר".
34. בסיכומי התביעה סעיף 7:
"התובע הופיע בשעה 17:30 לערך במשרדי החברה ונפגש עם אחיו מר נחום.
במפגש הנ"ל סיפר מר נחום לראשונה לתובע על מצבה הכספי הקשה והקריטי שהחברה נקלעה אליו עובדה שנודעה לתובע כאמור לראשונה מפיו של מר נחום. עובדה זו הייתה העילה שהביאה לפרוץ ויכוח קשה וסוער ויוצא דופן וחריף במיוחד מבחינתו האינדיבידואלית של התובע למר נחום."
המילה לראשונה מודגשת ומובלטת. בכך מנסה התביעה לטעון שזהו שזהו אירוע חריג.
35. האומנם?
התובע העיד כי כ - 4 חודשים לא קיבל שכר, התובע ידע שהחברה הפסידה במכרז עבודות גדול לחברת החשמל שזאת היתה עיקר הכנסותיה של החברה, ובעקבות כך התובע ואחיו העידו שנאלצו לצמצם את מצבת העובדים מ50 עובדים ל10 עובדים. בעדותו של התובע, עמ' 16 שורות 16-17 לפרוטוקול תשובתו של התובע: "הייתי סובל אחרי שקיבלתי הודעה על המצב של החברה, לא יכולתי להירדם בלילה, אז נתן לי את הכדור הזה." (בגלל זה רשם לו הרופא את המרשם ביום 28/1/2018). למעלה משישה שבועות לפחות ידע גם ידע התובע לפי עדותו על מצבה פיננסי הקשה של החברה. וכן העיד התובע שלא קיבל שכר (את משכורתו) למעלה מ4 חודשים.
36. התביעה לא שכנעה אותי לגבי שארוע הלבבי שאירע לתובע הינו "אירוע חריג כתוצאה מויכוח חריף" והתביעה לא הרימה את נטל ההוכחה בניגוד לנטען בסעיף 26 בכתב הסיכומים.
התביעה אפילו חיזקה עוד את דעתי לגבי חוסר האמינות ותום הלב לגבי  גרסאות העדים שהתובע לא היה מודע למצב הפיננסי הכלכלי וההפסדים של החברה. נהפוך הוא: התובע הוא בעל מניות והגרסה שהתובע ידע בפעם הראשונה על מצבה הכספי הקשה והקריטי של החברה אינה אמינה ואף אינה מתיישבת עם השכל הישר בעוד שהתובע לא קיבל משכורת מעל 4 חודשים, הוא לא יודע כלום על מחירים...
37. הנני מקבל את טענת הנתבעת מסיכומיה סעיף 28 "התובע ידע גם ידע במהלך תקופה ארוכה כי מצבה הכלכלי של החברה קשה והניסיון לתאר לתאר פגישה בין האחים ביום 14.3.17 כויכוח לאחר הפתעה מוחלטת כשל". זאת היא גם דעתי. 
38. אין ספק שהתובע היה שרוי במתחים ולחצים בגלל המצב הכספי וההפסדים של החברה שהיה מודע להם היטב, למעלה מחודש וחצי טרם האירוע הלבבי שהתובע מבקש לתבוע כתאונת עבודה, על סמך אירוע חריג פתאומי. התובע העיד שאיננו מתעסק בכספי החברה, רק אחיו המנכ"ל שנמצא כל היום במשרד והוא אשר מטפל בענייניה הכספיים, וביום שקרה האירוע הלבבי כתוצאה מכך שהתברר לו בהפתעה גמורה על המצב הפיננסי והחובות של החברה. ואילו הוא התובע נמצא בשטח כל היום. אחיו המנכ"ל העיד וטען את אותן הטענות.
39. התובע אינו עובד שכיר פשוט בחברה ולא ברור כלל אם מתקיימים לגביו יחסי עובד מעסיק? התובע בעל מניות בחברה של15% חבר הנהלה (דירקטור) בחברה, ככזה תמוה בעיני שאינו ידע על מצבה הכספי של החברה וזאת לאחר שטען בעדות תמוה בעיני שחבר הנהלה (דירקטור) שבתוקף אחריותו למצב החברה אינו בקיא כלל וכלל למצבה. חוק החברות מחייב לקיים אסיפה כללית לחברה לזמן את חברי ההנהלה הדירקטריון ובעלי מניות ולעדכנם לגבי מצב החברה לקבל דו"ח פיננסי מרואה החשבון וגם לקבל חוות דעת ממבקר החברה. במקרים דחופים אף לקיים אסיפה מיוחדת.
40. נקודת המוצא ליחסים בין החברה לבעלי המניות שלה ולמנהליה, אין יחסי עובד מעסיק. לצורך הקביעה כי דירקטור הוא גם עובד של החברה, במידה ונדרש הדירקטור לבצע תפקיד נוסף להיותו דירקטור, נדרשת שתהיה הפרדה מלאה בין התפקידים ויחסי העובד מעסיק יקבעו בכתב.
41. לפי העדויות שנשמעו התובע לא קיבל שכר זמן רב לפחות כ4 חודשים, כאשר אם היה עובד, היה מלין על הלנת שכרו, לפי התנהגותו היה הדבר שבשגרה שקרה גם בעבר, לכן מסקנתי היא שהתובע לא מוגדר עובד ואין בינו לבין החברה כל יחסי עובד מעסיק. מעמדו של התובע לגבי החברה כבעל מניות ודירקטור בלבד. יחסי דירקטור חברה.
42. התובע ואחיו תיאמו גרסאות מבעוד מועד וזה ניכר מאופי עדותם. גם בסיכומי הנתבעת בסעיפים 26,27,52 עולות טענות אלו.
43. לכן, לא מתיישבת בעיניי גרסת התובע על תמימותו הרבה ושלא היה מודע על מצבה הפיננסי הקשה של החברה, וזה נודע לו בהפתעה גמורה. הויכוח הסוער בין התובע לאחיו היה בעניין הפיננסי של החברה (הפסדים כבדים) ולטענת התובע התחום הפיננסי אינו תחום עיסוקו בחברה. גם זה מחזק את הראיה שהויכוח אינו בהקשר התובע כעובד, אלא בהיותו דירקטור בחברה.
44. התובע העיד שהוא משתמש בתרופה פסיכיאטרית זה מכבר, הדבר מעיד על כך שהתובע היה שרוי במתח ולחצים נפשיים עוד בטרם קרות האירוע הלבבי. באופן כללי קיימת נטייה אצל אנשים לבטא מצוקה נפשית וחברתית דרך הגוף ולחץ נפשי בהחלט עלול לגרום להתקף לב. קשה שלא להתייחס לעובדה מהותית זאת, שהתובע משתמש בתרופה מתאריך 28/1/2018 ואילו הויכוח הכספי היה ב14/3/2018 ב 15/3/2018 פונה למיון. תשובה זאת גם סותרת את גרסת התובע שהופתע רק ביום 14/3/2018 על מצבה הקשה של החברה ושלא היה מודע לכך קודם לכן, ולכן הוא התפרץ כלפי אחיו. בכך לדעתי נפגמת מהימנותו ואמינותו של התובע.
45. שלא לזכותו של התובע אין תלונה בכל המסמכים הרפואיים שהוא התרגז התרגזות קשה מספר שעות קודם לכן טרם פונה באמבולנס לבית החולים, לא לפי דו"ח מד"א ולא לפי מכתב השחרור מהמיון.
46. הויכוח הסוער שהיה בין האחים למרות שהתקיים לטענתם במשרדי החברה, אינו קשור לתחום עיסוקו של התובע (אם היה מוגדר כעובד) שאין זה מתפקידו לפי עדותו לעסוק בכספי החברה כעובד, ולכן האירוע הלבבי אינו נגרם בעקבות הויכוח בתחום עבודתו של התובע, ולכן לא יכול להיכלל בהגדרה של תאונת עבודה. הויכוח שהיה לכאורה בין התובע לאחיו הינו ויכוח על רקע פיננסי גרידה בין אחים (שותפים) ויש להגדירו כסכסוך על רקע משפחתי או סכסוך בעסק משפחתי ולא ויכוח בענייני עבודה.
47. לסיכום דבריי כנציג ציבור מעסיקים. אין כאן אירוע חריג בפרט שהתובע היה מודע היטב לגבי מצבה הכלכלי של החברה, וז ו גם חובתו לפי חוק החברות כבעל מניות ודירקטור. גם אם המומחה הרפואי מטעם בית הדין, היה מחזק את הסברה  שיש קשר בסבירות גבוהה לאירוע הלבבי לבין הויכוח עם אחיו. הרי שלא התרחשה כאן איזושהי תאונת עבודה כלל וכלל, כהגדרתה לפי החוק. כמו כן הפסדים כספיים של עסק או חברה אינם יכולים להוות עילה לאירועים חריגים הרי בעיות נזילות הן עניין שבשגרה. יש לראות את הויכוח, כויכוח עסקי בין שותפים, או/גם סכסוך משפחתי, וזה לא קשור כלל וכלל לתפקידו ולעבודתו של התובע בחברה שנאמר עליו שהוא איש שטח מפעיל צ.מ.ה (ציוד מיכני הנדסי) הויכוח הוא למעשה ויכוח בין שני בעלי מניות (דירקטורים) ולא בהקשר של יחסי עבודה. ויש לראות בפגישה ביום 14/3/2017 כישיבת דירקטוריון. מכל העובדות והראיות שהוצגו בפני בית הדין התובע לא הוכיח שקיים קשר סיבתי ישיר בין עיסוקו בעבודה לאירוע הלבבי בתאריך 14/3/2017 שעומד בהגדרה של תאונת עבודה, ובוודאי בטענה של ויכוח חריף כלשהו.

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי חזיזה –

48. הנני מסכים עם חוות דעת השופטת טרנר ומצטרף למסקנותיה.

סיכום

49. על פי דעת הרוב, עניינו של התובע יועבר למומחה רפואי לשם מתן חוות דעת באשר לליקוי ממנו סובל התובע וכן הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לאירוע הלבבי בו לקה.

50. הנתבע יודיע תוך 14 ימים מהו החומר הרפואי אותו הוא מבקש להזמין, ולאחר מכן תינתן החלטה בנוגע למינוי מומחה רפואי.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט (8 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר מרדכי חזיזה
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר רביב סתיו
נציג ציבור (מעסיקים)