הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 26328-03-13

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר עזמי תחאוח'ו

התובע
עירן צלר
ע"י ב"כ עו"ד דן גנון
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1. במסגרת מכתב דחיה מיום 24/12/13, דחה הנתבע את תביעת התובע, לקבלת דמי פגיעה בגין אירוע לבבי, שארע לו, לטענתו ביום 7/5/12.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. בתאריך 16/9/14, במועד ישיבת ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכמות בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

3. בתאריך 20/10/14, לאחר שמלוא החומר הרפואי שהזמין הנתבע התקבל, מונה פרופ' אנדריי קרן כמומחה מטעם ביה"ד (להלן:"המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע שארע לתובע, בעבודתו, ביום 7/5/12 לבין הליקוי שנמצא בליבו.
במסגרת ההחלטה בדבר מינויו, הופנו אל המומחה מספר שאלות.

4. המסכת העובדתית שעמדה בבסיס ההחלטה בדבר מינוי המומחה היתה המסכת העובדתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתצהירו של התובע (ממנו נמחק סעיף 23) וכן בהינתן כי התובע התגייס לשייטת בשנת 1999 ושירת בה עד סוף שירותו הצבאי ובהמשך, בהיותו במילואים.

5. על מצבו הרפואי של התובע ניתן ללמוד מהמסמכים הבאים:
א. כרטיסיו הרפואיים מקופת חולים כללית, אשר התקבלו בבית הדין, בשני מועדים - 23/2/14 ו - 6/3/14.
ב. חומר רפואי מבית חולים רבקה זיו בצפת, אשר התקבל בביה"ד, ביום 29/1/14.
ג. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.
ד. המסמכים הרפואיים שהגיש התובע ביום 1/10/14.

6. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:
א. מה הליקוי או המחלה שאובחנו בתובע לאחר האירוע מיום 7/5/12 (להלן:"האירוע")?
ב. האם לדעת המומחה, קיים קשר סיבתי בין האירוע כפי שתואר בתצהירו של התובע, לבין הליקוי שאובחן בליבו?
תשומת לב המומחה, מופנית לכך, כי סמיכות הזמנים בין הארוע בעבודה, לבין הופעת האוטם, היא מן הסממנים מהם ניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי, בין אירועי העבודה לבין האוטם.
ג. אם התשובה לשאלה 5 (ב) שלילית - מה הגורם לליקוי, ככל שהמומחה יכול לברר? (במקרה כזה, אין צורך להשיב על השאלות הבאות).
ד. אם התשובה לשאלה 5(ב) חיובית - האם השפעת האירוע על הופעת הליקוי, במועד בו הופיע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים האחרים?
ה. אם התשובה לשאלה 5(ד) חיובית - מהם אותם גורמים אחרים.

7. בתאריך 30/11/14, התקבלה חוות דעתו של המומחה, במסגרתה הוא שלל קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי שנמצא בליבו של התובע - אוטם חריף של שריר הלב לבין האירוע החריג שארע בעבודתו.
חוות הדעת נשלחה לצדדים וניתנה להם הזדמנות להגיש בקשות להפניית שאלות הבהרה.

8. בתאריך 14/5/15 הגיש התובע בקשה להפניית 14 שאלות הבהרה למומחה.
בתאריך 29/6/15, הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה, במסגרתה ציין מדוע הוא מתנגד להפניית כל אחת ואחת מהשאלות.
בתאריך 5/7/15, ניתנה החלטת בית הדין, במסגרתה הורה למומחה להשיב על שתי שאלות ההבהרה הבאות.
א. האם נכון שטרם האירוע החריג מיום 7/5/12 לא אובחן התובע כסובל מבעיה לבבית כלשהי?
המומחה מתבקש להתייחס, במסגרת תשובתו, גם לעובדה שבתאריך 27/7/11 עבר התובע מבחן מאמץ תקין שממצאיו העידו על כושר גופני טוב מאוד.
ב. האם נכון שקיימת סמיכות זמנים ברורה בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם בשריר הלב בו לקה התובע? ואם כן - מה המשמעות של סמיכות זמנים זו והאם אין בה כדי להעיד, בכ"ז, על קיומו של קש"ס, בין השניים?

9. בתאריך 9/8/15, השיב המומחה על שתי שאלות ההבהרה שהופנו אליו, כך:
א. נכון. טרם האירוע החריג, התובע לא אובחן כסובל מבעיה לבבית כלשהי. כפי שציינתי בעמוד 2 בחוות דעתי, ב- 27.7.2011 מבחן מאמץ היה תקין, וממצאיו העידו על כושר גופני טוב מאוד. כ- 10 חודשים לאחר מכן, במאי 2012, על פי התיעוד הרפואי, בימים שקדמו לאירוע החריג בעבודתו ולאשפוזו, החל התובע לסבול מ"תלונות על שריפה בגרון במאמץ גופני שנפסקות במנוחה. תלונות אינן תלויות תנוחה או נשימה עמוקה" וכן צוין כי "כיומיים מרגיש כאבים לוחצים בבית החזה שבאים וחולפים לסירוגין". דהיינו, התובע החל לסבול מתעוקה טרייה ובלתי יציבה. מבחן מאמץ תקין 10 חודשים קודם לכן אינו שולל אפשרות של התקדמות המחלה הכלילית במהלך החודשים. קרע או סדק ברובד טרשתי קיים בהחלט יכול להתרחש כ – 10 חודשים (ואף פחות מכך) לאחר מבחן מאמץ תקין. אם כן, מבחינה רפואית אין ניגוד בין בדיקת מאמץ תקינה והופעת תעוקה בלתי יציבה 10 חודשים לאחר מכן, באדם עם מחלת לב כלילית מוכחת בשניים משלושת עורקי הלב.
ב. נכון. בעת מתן חוות דעתי ציינתי מפורשות כי קיים "קשר זמני הדוק בין המאמץ הפיזי החריג למחושיו של התובע". מאידך, בימים שקדמו לאשפוזו התובע סבל מתעוקה טרייה ובלתי יציבה, מצב הקרוי גס ''אוטם מאיים'' ובו קיים סיכון גבוה להתרחשות אוטם חריף של שריר הלב עקב קרע או סדק ברובד טרשתי קיים, עם היווצרות קריש דם ההולך. וחוסם את נהור העורק, עד להופעת האוטם. אם כן, במקרה של התובע, היה צריך להכריע בין החשיבות של תעוקת לב בלתי יציבה וטרייה, באדם עם מחלת לב כלילית בשניים משלושת עורקי הלב, לעומת חשיבות האירוע החריג בעבודתו, מאמץ גופני חריג, עם קשר זמני הדוק בין המאמץ הפיזי להחמרה במחושים. הפעילות הגופנית החריגה לא גרמה להופעת התעוקה הבלתי יציבה ולהיווצרות קריש הדם, אשר בסופו של דבר חסם את נהור הענף הדיאגונלי של העורק היורד הקדמי (עורק האוטם).
שקלתי בכובד ראש את כל הנתונים העובדתיים והרפואיים שעמדו בפני, ואני חוזר ושוקל אותם שוב, בעקבות הפניית שאלות ההבהרה. אני חוזר ומגיע למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודתו של התובע להופעת האוטם החריף של שריר הלב. האוטם הופיע כמהלך טבעי של התקדמות החסימה בעורק האוטם עקב היעדר טיפול רפואי בחולה עם תעוקה טרייה ובלתי יציבה, ומעבר ממצב של "אוטם מאיים" לאוטם שהתרחש בפועל. גם אם לאירוע החריג בעבודה היתה השפעה כלשהי על הופעת האוטם החריף של שריר הלב, השפעה זו היתה שולית ובלתי משמעותית לחלוטין לעומת מצבו הרפואי של התובע באותה עת. לדעתי, האוטם היה מתרחש בשעות, בימים או לכל היותר בשבועות הסמוכים למועד בו התרחש בפועל גם ללא הגורם המשפעל של האירוע החריג בעבודתו של התובע, עקב המחלה הפעילה בעורק הכלילי ותהליך של חסימה הדרגתית של הכלי על ידי קריש דם, אשר נוצרים לפני האירוע החריג בעבודתו.

10. תשובות המומחה נשלחו לצדדים ובתאריך 26/8/15, הגיש התובע, בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה, נוספות, למומחה, אך בקשתו זו נדחתה וביה"ד קצב לצדדים שהות להגיש סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 12/11/15 וסיכומי הנתבע ביום 22/11/15), ניתן ביום 6/12/15 פסק דין במסגרתו נדחתה התביעה, על בסיס חוות דעתו של המומחה ותשובותיומ לשאלות ההבהרה.

11. התובע הגיש לביה"ד הארצי, ערעור על פסק הדין הנ"ל ובתאריך 27/8/18, ניתן פסק דינו של ביה"ד הארצי (עב"ל 49527-12-15), אשר בסעיף האחרון שלו נקבע כך:
"סוף דבר - לנוכח סימני השאלה שנותרו, וכאשר איננו סבורים שיש טעם בשלב זה בהפניית סבב נוסף של שאלות הבהרה, שוכנענו כי יש הצדקה למנות בעניינו של המערער מומחה נוסף. התיק מוחזר לפיכך לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה כאמור. חוות הדעת של פרופ' קרן, כמו גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, לא תועברנה למומחה הנוסף. בית הדין האזורי מתבקש שלא להעביר למומחה את כל תצהירו של המערער (הכולל גם את הסעיף שהוסכם למחקו) אלא לפרט את העובדות באופן מסודר במסגרת החלטת המינוי כמקובל. בנוסף, יש להעביר למומחה החדש גם את החומר הרפואי הנוסף שהוגש במסגרת בית דין זה (כולל דיסק הצנתור).
בשלב זה אין צו להוצאות, אך הצורך בהגשת הערעור יילקח בחשבון על ידי בית הדין האזורי בעת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך."

12. בתאריך 4/11/18, פעלנו בהתאם לפסק דינו של ביה"ד הארצי, בהחלטה אשר בסעיף 1 שלה קבענו כך:
"בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי (עב"ל 49527-12-15), אשר ניתן ביום 27/8/18 ולאחר שביום 25/10/18 הגישו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות וכן הודיעו (התובע ביום 28/10/18 והנתבע ביום 1/11/18) על רצונם/הסכמתם להרכב חסר (וזאת לאחר שכהונתו של נציג ציבור המעסיקים שהיה חלק מההרכב, ב"גלגול" הראשון של תיק זה, הסתיימה), הרינו ממנים בזאת את פרופ' מרקוביץ וולטר - מומחה לקרדיולוגיה, כמומחה - יועץ מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שאירע לתובע בעבודתו, ביום 7/5/12 לבין הליקוי שנמצא בליבו וזאת על בסיס ה"עובדות המוסכמות" שיפורטו בסעיף 2 להלן".

13. ואלו העובדות המוסכמות אשר הועברו לפרופ' מרקוביץ וולטר (להלן:"המומחה הנוסף"):
א. התובע נולד ביולי 1977.
ב. התובע הינו מכונאי ציוד מכני הנדסי, עובד במוסך צלר בע"מ, מוסך המתמחה בתיקון ציוד כבד בעיקר - תוצרת וולוו.
ג. כאשר מדובר בתיקונים של ציוד כבד לעבודות עפר, חלק גדול מהתיקונים מבוצעים בשטח, שכן הובלת הציוד הכבד למוסך יקרה ובעלי הציוד הכבד מעדיפים שהתיקון ייעשה בשטח, עד כמה שאפשרי.
ד. ביום 7/5/12 בבוקר נסע התובע למג'דל שמס לתקן מפלסת (מוטור גריידר) תוצרת וולוו.
מדובר היה במפלסת חדשה, שנרכשה כחצי שנה קודם לכן ואשר היו לה תקלות.
בנוסף, היה צורך לטפל טפול שוטף כי היא עבדה כבר 500 שעות (כל 500 שעות יש צורך בטפול שוטף).
התקלה היתה - נזילה של שמן בחלק הקדמי.
ה. בבוקר, כשיצא התובע מהבית הוא הרגיש טוב, רגיל.
ו. התובע הגיע למג'דל שמס, למקום בו היה הכלי - המפלסת, בסביבות השעה 10:00.
ז. תחילה ביצע התובע את הטפול השוטף בכלי ולאחד מכן התחיל לטפל בתקלה.
היה צורך להחליף מפצל שמן - סלקטור, כי היתה נזילה של שמן.
מדובר בתקון ראשון שביצע, כי המפלסת הזו היא המפלסת הראשונה מהסוג שלה בארץ ולא היה לו כל ניסיון בהחלפת הסלקטור.
הסלקטור הזה הוא ייחודי למפלסת וולוו וזאת הפעם הראשונה שהתובע נאלץ לעבוד עליה.
ח. על מנת לפרק את הסלקטור - נכנס התובע מתחת לחלק הקדמי של המפלסת כשהוא שכוב על מיטת מכונאים.
ט. התובע פירק את הסלקטור ולאחר מכן יצא מתחת למפלסת לרכב השירות ושם את הסלקטור ברכב השירות איתו הגיע למקום.
אח"כ לקח את הסלקטור החדש, נשכב על מיטת המכונאים ונכנס מתחת לחלק הקדמי של המפלסת.
התובע הרים את הסלקטור כדי להכניס אותו למקום; כאשר העובד של המפלסת, ג'ולאן סבאג, (שמכונה "גולן") עוזר לתובע במסירת ברגים.
התנאים לחיבור הסלקטור החדש כשהתובע שכוב על מיטת המכונאים לא היו נוחים וצריך היה לבצע מאמץ כדי להחזיק את החלק בגובה ולחברו.
הסלקטור שוקל כ- 20 ק"ג.
י. התובע לא הצליח לחבר את הסלקטור בתנוחה בה שכב, כי החלק לא נכנס למקומו.
יא. התובע החזיק את הסלקטור ביד אחת כשהיא מורמת וביד השנייה קיבל ברגים וניסה לחבר אותו למקומו.
יב. לאחר כ- 10 דקות, כשהוא שכוב על מיטת המכונאים ומחזיק את הסלקטור ביד אחת מורמת, הרגיש התובע שנגמר לו הכוח ביד, הרגיש חולשה ושהחלק נופל לו מהיד ואז הרגיש גם דקירה בגב.
יג. התובע הוריד את הסלקטור לכוון הבטן ושם אותו בצד, יצא מתחת למפלסת, התיישב וגולן הביא לו מים.
יד. בעבודה בניסיונותיו להרכיב את הסלקטור היוותה מאמץ חריג ולא רגיל והתובע התחיל להרגיש רע וכאב בעת ביצוע המאמץ חריג.
טו. לאחר שנח חזר התובע לעבוד, דהיינו, נשכב על מיטת המכונאים ונכנס מתחת למפלסת אבל לא הצליח להרכיב את הסלקטור, כי לא היה לו כח להחזיק את הסלקטור בגובה.
התובע הרים וניסה אבל לא הצליח ולכן החליט לנסות לחבר את הסלקטור מלמעלה, למרות שחש רע מאוד.
היה לו חשוב לבצע את התיקון, כי כלי כבד שאיננו עובד - גורם להפסדים כספיים והמטרה שלו היתה להחזיר את הכלי לעבודה ושלא יהיו הפסדים.
טז. בעזרתו של גולן הרים התובע את הסלקטור וביחד הם השחילו אותו על מוט מרכזי כאשר התובע תומך בו וגולן חיבר את הברגים מלמעלה.
יז. היו גם תקלות נוספות במפלסת ואולם התובע היה תשוש וכאוב ולא יכול היה לתקן אותן בשל מצבו. מדובר בתקלות שלא גרמו להשבתת המפלסת.
יח. התובע חזר לראש פינה למוסך, הרגיש רע חולשה חזקה וכאב בגב. התובע הגיע למוסך בסביבות השעה 15:30- 16:00 ומשם נסע הביתה לנוח.
יט. בערב הרגיש רע מאוד ונסע למרפאת מומחים בצפת. נסע לבדו.
כשהגיע נאמר לו שהרופא לא נמצא ויש מחליף. מאחר והיה תור גדול החליט התובע לא להמתין לבדיקה אצל הרופא המחליף וחזר הביתה לראש פינה
התובע נח כשעה ואולם הרגשתו הרעה החמירה ולכן נסע לביה"ח בצפת, למיון. שם עשו לו בדיקות, בדיקות דם וא.ק.ג.
ה-א.ק.ג יצא תקין, למיטב זכרונו של התובע.
כ. בינתיים הגיעו הוריו של התובע לביה"ח.
כא. נאמר לתובע שהכל תקין ושהוא הולך הביתה, ואולם כשקם מהמיטה והתחיל להתלבש תקפה אותו חולשה וסחרחורת פעם נוספת. הוא נבדק ע"י רופא ואז החליטו לאשפז אותו בטפול נמרץ.
כב. יצוין כי בשבוע שקדם ל - 7/5/12 היה התובע חולה 4 ימים, היה לו חום גבוה ונזלת. הוא לא פנה לטפול רפואי כאשר היה לו חום ונזלת, אלא נשאר בבית וב- 6/5/12 חזר לעבודה לאחר שהרגיש טוב והחלים.
כג. התובע היה אדם בריא, שירת בשייטת 13, היה שחיין ועד גיל 18 היה בנבחרת ישראל בשחיה.
התובע התגייס לשייטת בשנת 1999 ושירת בה עד סוף שירותו הצבאי ובהמשך, בהיותו במילואים.
כד. יש לציין כי ב 26/7/11 - היה התובע במיון בגלל כאבים בחזה. נעשו לו בדיקות ונמצא שהוא בריא.

14. גם המומחה הנוסף התבקש לענות על השאלות הבאות:
א. מה הליקוי או המחלה שאובחנו בתובע לאחר האירוע מיום 7/5/12 (להלן:"האירוע")?
ב. האם לדעת המומחה, קיים קשר סיבתי בין האירוע כפי שתואר בתצהירו של התובע, לבין הליקוי שאובחן בליבו?
ג. תשומת לב המומחה, מופנית לכך, כי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה, לבין הופעת האוטם, היא מן הסממנים מהם ניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי, בין אירועי העבודה לבין האוטם.
ד. אם התשובה לשאלה 4 (ב) שלילית - מה הגורם לליקוי, ככל שהמומחה יכול לברר? (במקרה כזה, אין צורך להשיב על השאלות הבאות).
ה. אם התשובה לשאלה 4(ב) חיובית - האם השפעת האירוע על הופעת הליקוי, במועד בו הופיע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים האחרים?
ו. אם התשובה לשאלה 5(ד) חיובית - מהם אותם גורמים אחרים.

15. בתאריך 9/1/19, לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה, הוגשה בקשת התובע להפניית שאלות הבהרה למומחה.

16. בתאריך 6/2/19 העברנו אל המומחה הנוסף את כל שאלות ההבהרה שביקש התובע להפנות אליו.

17. בתאריך 20/2/19, התקבלו בביה"ד, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה.

18. בתאריך 20/3/19 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף (כשהכוונה למינוי מומחה שלישי בתיק).

19. בתאריך 19/5/19, נדחתה הבקשה.

20. בתאריך 3/6/19 הגיש התובע את סיכומיו ובאותו יום עשה כן הנתבע ולכן ניתן כעת פסק דיננו.

21. להלן טענות ב"כ התובע, בסיכומיו:
א. אין מחלוקת כי המאמץ הגופני החריג, בעבודתו של התובע, בבוקר יום 7/5/12 היה אירוע חריג.
עוד חשוב לציין, כי על פי העובדות המוסכמות, אשר אין לגביהן כל מחלוקת:

  1. בבוקר יום 7.5.12, כשהתובע יצא מביתו, הוא הרגיש טוב, רגיל (ראה סע' 5 לעובדות המוסכמות).
  2. התובע התחיל להרגיש רע וכאב בעת ביצוע המאמץ החריג (התאמצות בלתי רגילה במהלך תיקון המפסלת במג'דל שמס).
  3. אחרי האירוע החריג- חזר התובע למוסך שבו הוא עובד בראש פינה. התובע הרגיש רע, חולשה חזקה וכאב בגב . הוא הגיע למוסך בסביבות השעה 15:30-16:00 ומשם ישר נסע לנוח בביתו.
  4. באותו הערב הרגיש התובע רע מאוד ונסע למרפאת מומחים בצפת. מכיוון שהיה תור גדול, הוא חזר לביתו.

התובע נח כשעה, אולם הרגשתו הרעה החמירה ולכן נסע לביה"ח בצפת, למיון.
5. בשבוע שקדם ליום 7.5.12 היה התובע חולה 4 ימים. היה לו חום גבוה ונזלת. הוא לא פנה אמנם לטיפול רפואי וביום 6.5.12 חזר לעבודה לאחר שהרגיש טוב והחלים.
6. התובע היה אדם בריא, היה שחיין (עד גיל 18 בנבחרת השחייה של ישראל), התגייס לשייטת בשנת 1999 ושירת בה עד סוף שירותו הצבאי ובהמשך, בהיותו במילואים.
ב. בעקבות פסק הדין של ביה"ד הארצי (עב"ל 49527-12-15) מונה בתיק מומחה נוסף- פרופ' מרקביץ.
ג. בחוות דעתו מיום 21.11.18 מציין פרופ' מרקביץ מפורשות כי קיים קשר סיבתי בין המאמץ החריג מיום 7.5.12 לבין הופעת האוטם במועד שהיה (ראה סע' 16.8 לחוות הדעת).
ד. בהמשך מציין המומחה כי לשיטתו, השפעת האירוע החריג פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים.
הוא מבסס את המסקנה הנ"ל על קביעתו כי התובע סבל בימים שקדמו לאירוע החריג מ- ACS ( acute coronary syndrome).
דא עקא, שקריאה של חוות הדעת מעלה בבירור, כי קביעתו זו מבוססת אך ורק על רישום באנמנזה בדבר הופעה לכאורה של כאבים יומיים לפני האירוע החריג, זאת בעוד שמדובר ברישום שעומד בסתירה- הן לרישום אחר באנמנזה בדבר הופעת הכאבים בזמן שעות העבודה והן לעובדות המוסכמות בתיק- בהן צויין מפורשות כי בבוקר האירוע התובע הרגיש טוב וכן ביום 6.5.12, יום לפני האירוע החריג, הוא חזר לעבודה (לאחר מחלה בת 4 ימים), כשהרגיש טוב והחלים.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה (מיום 20.02.19) שנשאל בעניין זה "התחפר" המומחה בעמדתו והתעקש לבחור באנמנזה אחת על פני השנייה, הגם שזו אינה מתיישבת עם רישומים אחרים בתיק ויותר מכך- עם העובדות המוסכמות שאין לגביהן כל מחלוקת.
לפיה לא יתכן שהמומחה יבחר אנמנזה אחת על פני השנייה (דווקא זו שלכאורה "פחות נוחה" לתובע), קל וחומר- משזו גם אינה מתיישבת עם התשתית העובדתית.
ה. לאחר שהתקבלו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה אחר/נוסף בתיק, אשר נדחתה בהחלטה מיום 19.05.19.
יחד עם זאת ומבלי לפגוע בטענות הנ"ל של התובע (כפי שגם הועלו במסגרת הבקשה הנ"ל), אנו טוענים כי למעשה די בקביעתיו של המומחה בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, כפי שהן- על מנת שכב' ביה"ד יקבל את התביעה .
ו. כאמור, המומחה קבע מפורשות כי קיים קשר סיבתי ומשכך, עובר הנטל אל המוסד להוכיח את הקבוע בסיפא לסעיף 83 לחוק (קרי, "כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים"), אשר ידוע בכינוי "מאזן ההשפעות" או "שאלת היחס", במסגרתו יש לבחון בעיקרו של דבר את שאלת מידת ההשפעה של האירוע החריג על עיתוי קורות אירוע הלב (ראה עב"ל (ארצי) 24608-12-12 גיזלה שסקין נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.6.14 והאסמכתאות המצוינות שם).
ז. בכל הנוגע לשאלת העיתוי הנ"ל, קבע בעניינו המומחה מפורשות כי "לא מן הנמנע שהעבודה החריגה זירזה את הופעת האוטם. ללא העבודה החריגה, יתכן והאוטם היה מתפתח מאוחר יותר ( מספר שעות או ימים)".
ח. הנה כי כן, למעשה, המומחה ענה בחיוב גם לשאלת הקשר הסיבתי וגם לשאלת העיתוי.
ט. ויוזכר, בכל הנוגע לשאלת העיתוי, כי הלכה פסוקה היא כי "לגבי שאלת היחס המבחן הוא מבחן העיתוי ולא מבחן הכימוי. המבחן הינו- האם סביר להניח שהאוטם היה מתרחש במועד בו אירע גם אילמל י האירוע החריג, או שאילמלי האירוע החריג מועד התרחשותו היה נדחה למועד מאוחר יותר".
ראה עב"ל 27849-09-19 המל"ל נ' מרדכי ואנונו , ניתנה ביום 30.03.15.
בעניינו, כאמור, השיב המומחה כי ללא העובדה החריגה יתכן והאוטם היה מתפתח מאוחר יותר.
י. למעשה, די בקביעותיו הנ"ל של המומחה, כדי להכיר באוטם בשריר הלב כפגיעה בעבודה.
יא. את הקביעות הנ"ל של המומחה יש אף לקרוא בשים לב למכלול הנתונים בתיק- ובעיקר העובדות המוסכמות והרישומים ברפואיים (שאותם בחר המומחה שלא להעדיף), אשר מהם עולה כי בבוקר האירוע התובע הרגיש טוב וכי הכאבים החלו בזמן שעות העבודה (ולא קודם).
יב. ניתוח קביעותיו של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מוביל למסקנה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם.
יג. כידוע, על פי ההלכה הפסוקה, יש לבחון את חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה בכללותן, תוך בחינת הקשר הדברים ומכלול נסיבות המקרה, כאשר בעב"ל 74/96 מנטל נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע: "כאשר חוברים יחדיו "אירוע חריג" שהיווה טריגר להופעת האוטם, סמיכות זמנים ובו זמניות, הפירוש המתחייב מנתונים אלו הוא, שהפעת האירוע בעבודה לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים.
בנסיבות אלה חייב המשפטן להפעיל את כללי הסיבתיות המשפטית המנחים אותו ולא להרכין את ראשו בפני הרופא הרואה לנגד עיניו בעיקר את "המחלה היסודית" כגורם האוטם".
יד. חשוב גם להדגיש ולהזכיר, כי על פי הפסיקה, "כאשר מדובר בהכרה באוטם בשריר הלב כפגיעה בעבודה, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כללית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם בשריר הלב" (ראה עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי- דוד מכלוביץ, פד"ע לח 461; עב"ל 1198/01 יעל רזיאל- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 175,165)
בענייננו, המומחה קובע קיומו של קשר סיבתי וכן כי האוטם היה נדחה למועד אחר אלמלא האירוע החריג. ככל שהמומחה שם את הדגש על קיומו, לכאורה, של ACS בימים שקדמו לאירוע החריג שהתפתח "על רקע מחלה טרשתית" לש יטתו- הרי שכאמור על פי פסיקה, אין בכך בכדי לגרוע מהכרה באוטם כפגיעה בעבודה וזאת גם שבשים לב לקביעותיו בדבר קיומו של קשר סיבתי וקביעתו בדבר מבחן העיתוי.
טו. יש לזכור כי עסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי וכי ככל וקיים ספק, הרי שהוא אמור לפעול לטובתו של המבוטח.

22. להלן טענות ב"כ הנתבע, בסיכומיו:
א. בית הדין, מינה כמומחה נוסף מטעמו את פרופ' ולטר מרקביץ (להלן:"המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע שאירע לתובע בעבודתו ביום 07.05.12 לבין הלקוי בלב.
ב. לאחר סבב שאלות ההבהרה, ולאור העובדה שמדובר במומחה נוסף מטעם בית הדין אשר התמודד והקיף את כל הסוגיות העולות בתיק וכן נתן מענה מקיף ומעמיק לשאלות ההבהרה, הרי שניתן לומר כי לתובע ניתן יומו בניסיון להוכיח את טענתנו וכעת, יש להכריע בתיקו ולאמץ את חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין.
ג. מקריאת חוות הדעת של המומחה הנוסף וגם מקריאת תשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי הוא התמודד בצורה עניינית ומפורטת עם שאלות ההבהרה של התובע ולא התחמק מלהשיב על אף שאלה, המומחה הבהיר היטב ובצורה עניינית מדוע הוא מעדיף את הרישום בדבר הכאבים יומיים לפני האירוע החריג על פני אותו רישום שהכאבים הופיעו בזמן עבודה. המומחה הסביר בצורה עניינית והגיונית מדוע אותו רישום על הופעת הכאבים יומיים טרם קבלתו למיון אינו טעות.
ד. המומחה קבע כי השפעת האירוע על הופעת הלקוי במועד בו הופיע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. המומחה קבע גם כי ללא האירוע האוטם נדחה בשעות וכי אין לומר שהאירוע היווה את "הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לאוטם.
ה. למקרא חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, כמכלול, אין לומר כי קיים קשר סיבתי לצורך הכרה באוטם שריר הלב כקשור לתאונה.
ו. עפ"י ההלכה הפסוקה עצם קיומה של סמיכות זמנים אין בה כדי לקבוע בכל מקרה, את קיומו של הקשר הסיבתי הנדרש (לעניין זהר' דב"ע נד/0-117 מילשטיין נ' המוסד לא פורסם; דב"ע נג/0-181 ישראל עוזריאלי נ' המוסד פד"ע כח 209; צוטט מגולדברג עמוד 165).
ז. הלכה היא כי קביעה בדבר קיום קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה בעלת פן משפטי המושתת על חומר הראיות- אלא שבקביעה זו ניתן משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה- יועץ רפואי שנתמנה על ידי בית הדין לסייע בתחום הרפואי ( עב"ל 1297/02 יהודה פרג'ון נ' המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 16.02.14, טרם פורסם) ועל התובע הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו היא סובלת לבין האירוע בעבודה (דב"ע לב 0-104/ אברהם משולם נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ג 443).
ח. המקרה שלפנינו הוא מקרה פשוט בו חוות הדעת הינה בהירה וחד משמעית ועל פניה אינה מושתתת על הנחה משפטית עובדתית מוטעית ומכאן שאין כל סיבה כי ביה"ד הנכבד לא יאמצה. (ראה דב"ע ל"ז/71-0 אברהם ברג ב' המוסד לביטוח לאומי לא פורסם, עוקדן הביטחון הסוציאלי, מנחם גולדברג עמ' 134 א').
ט. הלכה היא כי משקל מיוחד יינתן לחוות דעת שניתנה על ידי מומחה אשר נתמנה ע"י בית הדין וכי ביה"ד לא יסטה ממסקנות המומחה אלא מטעמים מיוחדים.
י. כעולה מחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין הרי שבמקרה דנן לא התקיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 7.5.12 לבין עבודתו של התובע.
יא. לפיכך, ולנוכח האמור לעיל בית הדין מתבקש לדחות את התביעה.
23. דיון והכרעה
בכל הקשור להלכה הנהוגה באשר לאימוץ חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין, כבר נקבע בפסיקה כי:
בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (ראה לעניין זה דב"ע נו/0-244 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם)".
וכן נקבע בעניינה של דינה ביקל:
"המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית הדין מחזיק בידיו את הכלים והמומחיות לקבוע מהו הליקוי שממנו סובל המבוטח והאם יש קשר סיבתי בין ליקוי זה לבין עבודתו. בשל כך אם לא נמצאו בחוות הדעת פגמים גלויים לעין והיא אינה בלתי סבירה על פניה, אין כל בסיס לפסילתה ויש לקבלה".
ועוד נקבע כי:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין". (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377).
מן הכלל אל הפרט
במקרה שלפנינו, נתן המומחה הנוסף שהינו מומחה למחלות לב, חוות דעת מפורטת ואף השיב באריכות ובמנומק לכל שאלות ההברה שהופנו אליו, לבקשת התובע וזאת בהתייחסותו לעובדות המוסכמות שהועברו אליו ולחומר הרפואי של התובע.
וכך השיב המומחה הנוסף,במסגרת חוות דעתו, על השאלה הראשונה שנשאל בהחלטה דבר מינויו:"מה הליקוי או המחלה שאובחנו בתובע לאחר האירוע מיום 7/5/12 (להלן:"האירוע")?

וכך הוא השיב, בהתייחס לשאלה השניה והשלישית שהופנו אליו:
ב. האם לדעת המומחה, קיים קשר סיבתי בין האירוע כפי שתואר בתצהירו של התובע, לבין הליקוי שאובחן בליבו?
ג. תשומת לב המומחה, מופנית לכך, כי סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה, לבין הופעת האוטם, היא מן הסממנים מהם ניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי, בין אירועי העבודה לבין האוטם –

כאשר לסיכום תשובות אלו, כתב המומחה:

במענה לשאלה החמישית שהפנה ביה"ד אל המומחה - אם התשובה לשאלה 4(ב) חיובית - האם השפעת האירוע על הופעת הליקוי, במועד בו הופיע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים האחרים?, השיב המומחה:

ואלו שאלות ההבהרה עליהן התבקש להשיב המומחה:
1. בסעיף 15.4.4 לחוות דעתך אתה מציין, בכל הנוגע למועד הופעת האוטם, כדלקמן:"התלונות, בזמן העבודה, כפי שהן מפורטות בהחלטת בית הדין אינן ספציפיות להופעת אוטם בשריר הלב. התובע ביצע עבודה קשה וחריגה, בתנוחה לא נוחה.
עבודה מסוג זה יכולה לגרום לחולשה, להרגשה רעה וכאב ללא קשר להתפתחות של אוטם בשריר הלב.
מנגד, אוטם בשריר הלב יכול להתחיל עם תלונות דומות"
ולאחר מכן בסעיף 15.4.6 לחוות הדעת אתה קובע כי "נראה שהזמן הסביר ביותר להופעת האוטם הינו... בין 17:00-20:00, כלומר מספר שעות לאחר ביצוע העבודה ברמת הגולן."
א. תשומת לבך לכך שהעבודה שביצע התובע הייתה מאמץ חריג ולא רגיל (ראה סעיף יד לעובדות המוסכמות שהונחו בפניך).
ב. בסעיף 3 לחוות דעתך, ציינת בהקשר זה רק כי "התובע התחיל להרגיש רע וכאב בעת ביצוע המאמץ החריג".
אנא תשומת לבך כי עובדה מוסכמת בתיק זה היא, כי תוך כדי העבודה המאומצת "הרגיש התובע שנגמר לו הכוח ביד, הרגיש חולשה ושהחלק נופל לו מהיד ואז הרגיש גם דקירה בגב." ראה סעיף יב לעובדות המוסכמות שהונחו בפניך.
ג. בנוסף, כפי שגם אתה מציין בסע' 15.4.4, "התובע הרגיש מספיק רע לאחר העבודה כדי לפנות בשעה 15:30-16:00 למרפאת מומחים בצפת, שם לא התקבל."
ד. כמו כן עובדה נוספת שאינה במחלוקת היא, כי התובע היה "אדם בריא, שירת בשייטת 13, היה שחיין ועד גיל 18 היה בנבחרת ישראל בשחייה."
השאלות בעניין זה:
1.1 האם נכון שהדקירה בגב בזמן ביצוע המאמץ החריג מעידה על תחילת האוטם בשריר הלב?
1.2 האם נכון שכאב גב יכול להצביע על תחילת אוטם בשריר הלב?
1.3 האם בהינתן כל הנתונים שצוינו לעיל, נכון יהא לומר כי קביעה/הנחה, לפיה מועד הופעת האוטם היה ממש תוך כדי האירוע החריג או לכל הפחות ממש בסמוך לו- הינה סבירה יותר מקביעה/הנחה לפיה מועד הופעת האוטם היה בין השעות 17:00-20:00?
2. בסעיף 16.5.4 לחוות דעתך אתה מציין כי "התלונות המפורטות בסע' 6.3+6.6 ע"י שני רופאים שונים, בזמן אמת, מחשידות מאוד שהחולה סבל מאירוע כלילי חריף בימים שקדמו לאירוע בעבודה."
אנא תשומת לבך לכך שבאותה אנמנזה בדיוק נרשם כי הכאבים החלו כשש שעות לפני פניית התובע לבית החולים "בזמן שעות עבודה" ובמקום אחר נרשם כי הכאבים החלו 3-4 שעות לפני פנייתו למיון, "בזמן שעות העבודה."
כמו כן תשומת לבך לכך שנתון עובדתי בתיק הוא, כי כשהתובע יצא מביתו בבוקר האירוע- הוא הרגיש טוב, כרגיל.
השאלות בעניין זה:
2.1. האם נכון כי הקביעה שלך כי התובע סבל מ- ACS ( acute coronary syndrome) מבוססת אך ורק על הרישום הנ"ל בדבר כאבים יומיים לפני האירוע?
2.2. בנסיבות בהן הרישום הנ"ל בדבר כאבים יומיים לפני האירוע החריג עומד בסתירה הן לרישום בדבר הופעת הכאבים בזמן עבודה והן לעובדות המוסכמות בתיק- האם נכון יהא לומר שבהחלט יתכן כי הרישום בדבר הכאבים יומיים לפני האירוע הינו טעות? או לכל הפחות- יש לתת לו משקל נמוך ביחס לשאר הרישומים והעובדות שהוכחו בתיק, מהן עולה תמונה אחרת לחלוטין?
3. בסעיף 17.5 אתה קובע כי "לא מן הנמנע שהעבודה החריגה זירזה את הופעת האוטם. ללא העבודה החריגה, יתכן והאוטם היה מתפתח מאוחר יותר..."
בהנחה שאכן התובע סבל מ-ACS לפני האירוע החריג:
3.1. האם נכון שאפשר לומר כי אלמלא האירוע החריג, בהחלט סביר שהאוטם היה נדחה גם בשבועות (ולא רק בשעות או בימים כקביעתך)?
3.2. האם נכון שלא כל אדם שסובל מ- ACS ילקה באוטם בשריר הלב?
4. האם נכון שקיימת סמיכות זמנים בין מועד הופעת האוטם בשריר הלב לבין המאמץ החריג בעבודתו של התובע?
5. האם נכון שהאירוע החריג בעבודתו של התובע היווה את "הקש ששבר את גב הנמל" וגרם לאוטם בשריר הלב?

וכך השיב, כבוד המומחה, על שאלות אלו:
לענין שאלה 1.1 : "האם נכון שהדקירה בגב בזמן ביצוע המאמץ החריג מעידה על תחילת האוטם בשריר הלב "
התשובה:"לא ניתן לקבוע זאת. האפשרות קיימת. כמו כן קיימת האפשרות שכאבי הגב נבעו אך ורק מהעבודה הקשה שבוצעה בתנוחה לא נכונה".
לענין שאלה 1.2: "האם נכון שכאב גב יכול להצביע על תהילת אוטם בשריר הלב?"
התשובה:"כן".
לענין שאלה 1.3:" "האם בהינתן כל הנתונים שצוינו לעיל, נכון יהא לומר כי קביעה/הנחה, לפיה מועד הופעת האוטם היה ממש תוך כדי האירוע החריג או לפחות ממש בסמוך לו - הינה סבירה יותר מקביעה/הנחה לפי מועד הופעת האוטם היה בין השעות 17:00-20:00?"
התשובה:"לא. ראו סעיף 15.4 של חוות דעתי המקורית, ובמיוחד סעיף 15.4.6.
לענין שאלה 2.1 ; "האם נכון כי הקביעה שלך כי התובע סבל מ - ACS ..מבוססת אך ורק על הרישום הנ"ל בדבר כאבים יומיים לפני האירוע"
התשובה:"כן".
לענין שאלה 2.2 : "בנסיבות בהן הרישום הנ"ל בדבר כאבים יומיים לפני האירוע החריג עומד בסתירה הן לרישום בדבר הופעת הכאבים בזמן עבודה והן לעובדות המוסכמות בתיק - האם נכון יהא לומר שבהחלט יתכן כי הרישום בדבר הכאבים יומיים לפני האירוע הינו טעות או לכל הפחות - יש לתת לו משקל נמוך ביחס לשאר הרישומים והעובדות שהוכחו בתיק, מהן עולה תמונה אחרת לחלוטין?"
והתשובה:"6.1 במקרה שלפנינו קיים פער בין גירסאות שונות, שנכתבו ע"י אנשי צוות רפואי שונים, בנוגע לקיום או אי-קיום של כאבים בחזה בימים שקדמו לביצוע העבודה החריגה ב 07.05.12-
6.2 . טיפלתי בחולים הסובלים מאוטם בשריר הלב במשך 42 שנה, בתפקידים שונים. למדתי להכיר מה עובר בראש (וביד הכותבת) של הרופא המקבל חולה בחדר המיון למדתי איזה משקל לתת לכתוב ע"י רופאים שתים.
6.3 . הכתוב בשחרור המלר"ד
הרופא הראשון שבדק את התובע במלר"ד בית החולים בצפת ב 07.05.12- כתב שהכאבים בקדמת החזה התחילו "כשעה לפני פנייתו למיון". רופא זה אינו מזכיר קיום של כאבים בימים שקדמו לאשפוז (סעיף 5.1 של חוות הדעת המקורית).
6.4 . הכתוב בקבלה במחלקה הקרדיולוגית
6.4.1 . הרופא התורן במחלקה הקרדיולוגית שקיבל את החולה בסביבות חצות כתב שני פרקים שונים (סעיף 6 של חוות הדעת המקורית).
6.4.2 . תחת "תלונה עיקרית" העתיק את הכתוב בשחרור מהמלר"ד.
6.4.3 . תחת "מחלה נוכחית" כתב מהלך שונה, מפורט יותר, אמין בעיניי. הרופא כותב שהכאבים בחזה שסימנו תחילת האוטם התחילו "בשעות הערב". הרופא מציין
בבירור נוכחות של כאבים לוחצים בחזה שבאים והולכים לסירוגין ביומיים שקדמו
לאשפוז (סעיף 6.3 של חוות הדעת המקורית - הדגש הוא שלי). ודאי ששמע פרטים
אלה מפיו של החולה ובזמן אמת.(ההדגשות אינן במקור. א"י)
6.5. הביקור של מנהל המחלקה ב 08.05.12-
פרופ' מרמור כנראה רק התעניין בצורך בצנתור ולא בזמן הופעת הכאבים (סעיף 6.5 של חוות הדעת המקורית).
הרופא שבדק את החולה בשעה 09:00 (ב - 08.05.12 ) לקח אנמנזה מעמיקה יותר. הוא שם לב לנוכחות של מחלה בקרום הלב באשפוז מלפני 16 שנה. כנראה תהה האם יכול להיות קשר בין המחלה בקרום הלב מלפני 16 שנה והאשפוז הנוכחי (קשר שלא היה),- סימן בעיניי שמדובר ברופא אמין. גם רופא זה מציין תלונות המתאימות ל-ACS שקדמו לאשפוז (סעיף 6.6 של חוות דעתי המקורית) (ההדגשה אינה במקור. א"י).
סיכום: הכתוב בסעיפים 6.3 ו- 6.6 של חוות הדעת המקורית בנוגע לקיום של תלונות ממקור לבבי בימים שקדמו לאשפוז אמין עלי. (ההדגשה אינה במקור. א"י) .
לענין שאלה 3.1: "בהנחה שאכן התובע סבל מ-ACS לפני האירוע החריג האם נכון שאפשר לומר כי אלמלא האירוע החריג, בהחלט סביר שהאוטם היה נדחה גם בשעות (ולא רק בשעות או בימים כקביעתך)?".
והתשובה:"כפי שציינתי בסעיף 17.5 של חוות הדעת המקורית "ללא העבודה החריגה, יתכן והאוטם היה מתפתח מאוחר יותר (מספר שעות או ימים)".
לענין שאלה 3.2: "בהנחה שאכן התובע סבל מ-ACS לפני האירוע החריג האם נכון שלא כל אדם שסובל מ- ACS ילקה באוטם שריר הלב?"
התשובה:"כן".
לענין שאלה 4:"האם נכון שקיימת סמיכות זמנים בין מועד הופעת האוטם בשריר הלב לבין המאמץ החריג בעבודתו של התובע?"
והתשובה:"9.1 . המושג "סמיכות זמנים" פתוח לפרשנות.
9.2 . במסגרת קיום קשר סיבתי אפשרי בין דחק גופני חריג ובין הופעת אוטם בשריר הלב, פירוש של "סמיכות זמנים" הינו הופעת האוטם בזמן, או עד שעה-שעתיים מסיום העבודה החריגה.
במקרה שלפנינו, נראה שהאוטם הופיע מספר שעות לאחר ביצוע של העבודה החריגה (ראו סעיף 15.4.6 של חוות הדעת המקורית). אציין שהופעת אוטם מספר שעות לאחר עבודה חריגה אינה שוללת בהכרח קשר סיבתי; יש להתחשב בכל היבטי המקרה" .
לענין שאלה 5:"האם נכון שהאירוע החריג בעבודתו של התובע היווה את "הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לאוטם בשריר הלב?"
התשובה:"לא. כפי שציינתי בסעיף 17.4 , "להערכתי, ל- ACS השפעה מכרעת בגרימת האוטם. ללא התפתחות ה- ACS . ביומיים שקדמו לאירוע בעבודה, העבודה החריגה שביצע הנ"ל ב - 07.05.12 לא הייתה גורמת לאוטם ".

הנה כי כן וכפי שציינו גם בהחלטה מיום 19/5/19 במסגרתה דחינו את בקשת התובע למינוי מומחה שלישי בתיק, בחינה של מקיפה של האמור בחוות דעתו של המומחה הנוסף ושל תשובותיו המפורטות לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מצביעה על כך שהוא התמודד בצורה עניינית ומקיפה עם כל שנדרש, לא התחמק מלהשיב על אף שאלה, הבהיר היטב מדוע, על אף מוסכמה ה' ("בבוקר כשיצא התובע מהבית הוא הרגיש טוב, כרגיל") הוא מעדיף את הרישום בדבר כאבים יומיים לפני האירוע החריג על פני הרישום בדבר הופעת הכאבים בזמן העבודה (כאשר גם אל כאבים אלו התייחס בצורה עניינית ומקיפה) , הוא אף הסביר במפורט ובמנומק מדוע רישום זה (של הופעת הכאבים יומיים לפני האירוע) איננו "טעות" וכן הסביר מדוע דוקא לרישום זה מצא שיש ליתן את המשקל הגבוה יותר ולא לרישומים האחרים המתיישבים לכאורה עם העובדה/ות שנקבעו בתיק וזאת עת כתב, ביחס לשאלה:"בנסיבות בהן הרישום הנ"ל בדבר כאבים יומיים לפני האירוע החריג עומד בסתירה הן לרישום בדבר הופעת הכאבים בזמן עבודה והן לעובדות המוסכמות בתיק - האם נכון יהא לומר שבהחלט יתכן כי הרישום בדבר הכאבים יומיים לפני האירוע הינו טעות או לכל הפחות - יש לתת לו משקל נמוך ביחס לשאר הרישומים והעובדות שהוכחו בתיק, מהן עולה תמונה אחרת לחלוטין?" -
והתשובה:"6.1 במקרה שלפנינו קיים פער בין גירסאות שונות, שנכתבו ע"י אנשי צוות רפואי שונים, בנוגע לקיום או אי-קיום של כאבים בחזה בימים שקדמו לביצוע העבודה החריגה ב 07.05.12-
6.2 . טיפלתי בחולים הסובלים מאוטם בשריר הלב במשך 42 שנה, בתפקידים שונים. למדתי להכיר מה עובר בראש (וביד הכותבת) של הרופא המקבל חולה בחדר המיון למדתי איזה משקל לתת לכתוב ע"י רופאים שתים.
6.3 . הכתוב בשחרור המלר"ד
הרופא הראשון שבדק את התובע במלר"ד בית החולים בצפת ב 07.05.12- כתב שהכאבים בקדמת החזה התחילו "כשעה לפני פנייתו למיון". רופא זה אינו מזכיר קיום של כאבים בימים שקדמו לאשפוז (סעיף 5.1 של חוות הדעת המקורית).
6.4 . הכתוב בקבלה במחלקה הקרדיולוגית
6.4.1 . הרופא התורן במחלקה הקרדיולוגית שקיבל את החולה בסביבות חצות כתב שני פרקים שונים (סעיף 6 של חוות הדעת המקורית).
6.4.2 . תחת "תלונה עיקרית" העתיק את הכתוב בשחרור מהמלר"ד.
6.4.3 . תחת "מחלה נוכחית" כתב מהלך שונה, מפורט יותר, אמין בעיניי. הרופא כ ותב שהכאבים בחזה שסימנו תחילת האוטם התחילו "בשעות הערב". הרופא מציין בבירור נוכחות של כאבים לוחצים בחזה שבאים והולכים לסירוגין ביומיים שקדמו לאשפוז (סעיף 6.3 של חוות הדעת המקורית - הדגש הוא שלי). ודאי ששמע פרטים אלה מפיו של החולה ובזמן אמת.(ההדגשות אינן במקור. א"י)
6.5. הביקור של מנהל המחלקה ב 08.05.12-
פרופ' מרמור כנראה רק התעניין בצורך בצנתור ולא בזמן הופעת הכאבים (סעיף 6.5 של חוות הדעת המקורית).
הרופא שבדק את החולה בשעה 09:00 (ב - 08.05.12 ) לקח אנמנזה מעמיקה יותר.הוא שם לב לנוכחות של מחלה בקרום הלב באשפוז מלפני 16 שנה. כנראה תהה האם יכול להיות קשר בין המחלה בקרום הלב מלפני 16 שנה והאשפוז הנוכחי (קשר שלא היה),- סימן בעיניי שמדובר ברופא אמין. גם רופא זה מציין תלונות המתאימות ל-ACS שקדמו לאשפוז (סעיף 6.6 של חוות דעתי המקורית) (ההדגשה אינה במקור. א"י).
סיכום: הכתוב בסעיפים 6.3 ו- 6.6 של חוות הדעת המקורית בנוגע לקיום של תלונות ממקור לבבי בימים שקדמו לאשפוז אמין עלי. (ההדגשה אינה במקור. א"י) .

משעה כן המומחה הנוסף, לא ניתן לטעון כנגדו את אשר קבע כבוד ביה"ד הארצי ביחס למומחה הראשון שמונה בתיק (הוא פרופ' אנדריי קרן), אשר בהקשר זה קבע:" קושי נוסף שהועלה על ידי המערער מתייחס לעצם הענקת מלוא כובד המשקל לחלק מהאנמנזה מיום האשפוז, לפיו המערער הרגיש כאבים לוחצים בבית החזה ביומיים שקדמו לאשפוז, הגם שקיימות סתירות באנמנזות השונות לגבי מועד תחילת הכאבים והגם שבאותה אנמנזה ממש נכתב שהכאבים החלו כשש שעות לפני פניית המערער למיון, במהלך עבודתו - תיעוד המתיישב עם גרסתו ועם העובדות המוסכמות על הצדדים כפי שנמסרו למומחה. עוד נטען כי המומחה ייחס משקל רב גם לאנמנזה שלפיה המערער התלונן על תחושת שריפה בגרון בעת מאמץ גופני בימים שקדמו לאשפוזו, כאשר אין מחלוקת שהמערער סבל בימים אלה מחום גבוה, נזלת ושיעול. המומחה התבקש להתייחס לקשיים אלו במסגרת שאלת ההבהרה ב' שהועברה אליו בבית דין זה, אך לפי הנטען לא השיב עליהם במידה מספקת. בהקשר זה יש ממש בטענת המערער כי תשובתו של פרופ' קרן לשאלת ההבהרה ב' אינה נותנת מענה מלא ומפורט לנושאים אליהם התבקש להתייחס, אך קיים גם קושי בהתנערותו של המערער מהרישום הרפואי בדבר כאבים בחזה ביומיים שקדמו לאשפוז כאשר הסכים במפורש שהתשתית העובדתית המוסכמת לא תכלול את סעיף 23 לתצהירו (במסגרתו התייחס לרישום רפואי זה וכפר בו).
בנקודה זו ולמניעת אי בהירות וכפי שציינו גם בהחלטתנו מיום 19/5/19, נציין כי גם מה שכתב כבוד המומחה הנוסף ביחס ל"סמיכות הזמנים", אינה יכולה להוות סיבה למינוי מומחה אחר ו/או נוסף ואף לא לחריגה מהכלל בדבר אימוץ חוות דעת של מומחה הממונה על ידי בית הדין, שכן גם אם תעלה טענה כאילו גישתו של המומחה הנוסף , בענין זה, עת כתב: "במסגרת קיום קשר סיבתי אפשרי בין דחק גופני חריג ובין הופעת אוטם בשריר הלב, פירוש של "סמיכות זמנים" הינו הופעת האוטם בזמן, או עד שעה-שעתיים מסיום העבודה החריגה", הינה גישה מחמירה יותר מאשר נקבע בעב" 1198/01 יעל רזיאל- המוסד לביטוח לאומי, הרי שהמומחה הנוסף לא הסתפק באמירתו הנ"ל שכן הוא הוסיף וציין כי: "במקרה שלפנינו, נראה שהאוטם הופיע מספר שעות לאחר ביצוע של העבודה החריגה (ראו סעיף 15.4.6 של חוות הדעת המקורית). אציין שהופעת אוטם מספר שעות לאחר עבודה חריגה אינה שוללת בהכרח קשר סיבתי; יש להתחשב בכל היבטי המקרה" - כלומר לא בגלל שהאוטם הופיע אצל התובע "מספר שעות לאחר ביצוע העבודה החריגה",קבע המומחה הנוסף את שקבע ולכן גם מטעם זה אין מקום שלא לאמץ את חוות דעתו.

המומחה הנוסף, כפי שחזרנו וציינו, לא התעלם מאף שאלה אלא התמודד עם כל אחת ואחת מהן, כאשר בסופו של דבר, ציין באופן חד משמעי, במענה לשאלה "האם נכון שהאירוע החריג בעבודתו של התובע היווה את "הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לאוטם בשריר הלב?" - "לא. כפי שציינתי בסעיף 17.4 , "להערכתי, ל- ACS השפעה מכרעת בגרימת האוטם. ללא התפתחות ה- ACS . ביומיים שקדמו לאירוע בעבודה, העבודה החריגה שביצע הנ"ל ב - 07.05.12 לא הייתה גורמת לאוטם ".

24. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ומהטעמים בשלהם לא מצאנו למנות מומחה נוסף שלישי, בתיק והואיל ומצאנו בחוות דעתו של המומחה הנוסף ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, התמודדות מקיפה ומלאה עם כל שנדרש לו וכן הואיל ולא מצאנו כי התקיימו נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל בדבר התייחסות אל המומחה מטעם ביה"ד כ"אורים ותומים", החלטנו בשים לב גם לטענות הנתבע חרף טענות התובע, שאין לנו מנוס אלא להורות על דחיית תביעתו.

25. הוצאות משפט
לא נעלמה מעיננו הסיפא של פסק דינו של ביה"ד הארצי בעב"ל 49527-12-15 - " בשלב זה אין צו להוצאות, אך הצורך בהגשת הערעור יילקח בחשבון על ידי בית הדין האזורי בעת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך", אך הואיל ובסופו של יום דחינו את התביעה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

26. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו

ניתן היום, ז' ב סיון תשע"ט, (10 ביוני 2019), בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר עזמי תחאוח'ו
נציג ציבור (עובדים)