הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 23093-10-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס

המערער:
ציון אדרי
ע"י ב"כ עו"ד מאיר עטיה
-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארי ק יעקבי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 8.8.2018 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער איבד 74% מכושרו להשתכר.

2. בתאריך 20/3/19 התקיים דיון לפני כבוד הרשמת מירב ניר שלו, במסגרתו טענו הצדדים טענותיהם וכן התייחסו להערות ולשאלות ביה"ד ובסיומו, לאחר שהמשיב הודיע כי אינו מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, בהתאם להמלצת ביה"ד, נקבע כי התיק יועבר לשופט למתן פסק דין ולכן ניתן כעת פסק דין זה.

3. רקע
המערער, יליד 1966, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית. למערער נקבעו 94% נכות רפואית, לפי הפירוט הבא: 25% בגין מחלת לב איסכמית, 10% סכרת לתקופה 10.9.2016-31.12.2017, 65% סכרת + נפרופתיה החל מיום 1.1.2018, 50% בגין נפרופתיה, 10% בגין יתר שומנים בדם, 20% בגין אבנים בכליות, 10% בגין הגבלת התנועה בע"ש מותני, 20% בגין הפרעת הסתגלות.

4. להלן עיקר טענות ב"כ המערער:
א. הוועדה לא התייחסה לטענות המערער אשר הועלו על ידי בא כחו בעניין נסיבותיו האישיות לרבות לגילו, עברו התעסוקתי ו יכולותיו האינטלקטואליות. הוועדה דנה אך ורק בליקוייו הרפואיים והשפעותיהם על כושרו לעבוד וגם זאת בל אקוניות.
ב. הוועדה התעלמה מנכותו של המערער במישור הנפרולוגי בשיעור 50% ומאבנים בכליות בשיעור 20%. לשאר ליקוייו התייחסה הוועדה באופן לאקוני.
ג. הוועדה התעלמה מכך שפריט הליקוי בגינו הוענקה למערער נכות פסיכיאטרית בשיעור 20% - 34(ב)(3) , מלמד על הגבלה בינונית של כושר העבודה. על כן טעתה הוועדה בק ובעה כי אין בליקוי זה כדי להשפיע על כושרו של המערער להשתכר.
ד. הוועדה לא נימקה באופן מפורט את מסקנותיה, לאור העובדה כי קיים פער בין נכותו הרפואית בשיעור 94% והנכות התפקודית אשר נקבעה לו בשיעור 74%, זאת בניגוד להלכת מוהרה.

5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:
א. טענות המערער מופנות, רובן ככולן, כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הוועדה הבהירה כי המערער יוכל להשתלב בעבודות שולחן קלות בהיקף משרה מצומצם ובכך נתנה ביטוי להשפעת הליקויים הרפואיים.
ב. הוועדה קיימה דיון נרחב בנושא השפעת הליקויים הרפואיים על כושר העבודה בציינה כי מחלת הלב והסוכרת מגבילים בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי. אשר לליקוי הנפשי נקבע על ידי הוועדה כי הוא אינו מונע השתלבות מלאה של המערער בעבודות, ללא לחץ נפשי. לעניין האורתופדי ה הסבירה הוועדה כי הליקויים מגבילים את המערער בעבודות המצריכות הרמת משאות כבדים.
ג. טענת המערער כי פריט הליקוי בגינו הוקנתה למערער נכות, מחייבת קביעה כי כושרו של המערער לעבוד הוגבלה באופן ביינוני, יש בה כדי לאיין את סמכויות פקיד התביעות והוועדה, כאשר הוועדה נתנה את הדעת לעניין זה במישור הפרטני.
ד. הפער בין הנכות הרפואית בשיעור 87% אינו משמעותי, אל מול נכות תפקודית בשיעור 74% ולפיכך הנמקת הוועדה הינה למעלה מסבירה. הלכת מוהרה אינה קובעת כי קיים פגם בעצם אי ההלימה של הנכות הרפואית והתפקודית, אלא היא דנה במידת פירוט ההנמקה, כפי שהוסבר בפסק הדין בעניין אופנר. הוועדה גם ציינה כי מחלות הסוכרת והנוירופתיה הינן מגבלות חופפות.
ה. טענת המערער לעניין נתוניו האישיים, הועלתה באופן כללי ולא ניתן להבין ממנה מדוע נתוניו הסובייקטיביים של המערער אינם מאפשרים השתלבות בשיעור משרה חלקי ומצומצם כפי שטענה הוועדה.
(המשיב הפנה לפסק הדין אשר ניתן בבר"ע (ארצי) 71700-11-17 חנה טויטו - המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 18.1.218).

6. החלטת הוועדה:
המערער הופיע לפני הוועדה, בליווי בא כוחו ומסר את הדברים הבאים:
"כיום לא עובד לא עובד מזה שנתיים וחצי, עבד בפצוציה שלוש שנים. הפסיק לעבוד עקב בעיית הגב קושי בהליכה קושי בהרמת משא אפילו חפצים קלים, התווסף לבעיות רפואיות שהיו לו בעיית כליות סכרת לב, מתקשה להתאמץ עקב בעיית לב ורגל, עקב מחלת הכליות לא יושן בלילות נוטל כדור שגורם להשתין המון קם לפחות 5 פעמים בלילה, סובל מבעיה דכאונית ולאחר שקם לא מצליח לחזור לישון היה נמצא במעקב פסיכיאטרי ב"ח עפולה, היה משתמש בסמים בעבר נמצא כיום בטיפול ביחידה לגמילה בסמים עם המון שיחות הופנה ע"י בריאות הנפש עקב פחדים שיחזור לאותו תקופה שהיה במעצרים סמים...".
ב"כ המערער הוסיף:
"גם ישיבה ממושכת מתקשה מאוד עקב ליקוי ע"ש מותני, הנכות שנקבעה בגין סכרת וקרדיאלי בהתאם לתקנות חדשות, ענין הסכרת עם סיבוך מבינים שהנכות מעל 30%, אדם שיש לו נכות 94% שקובעים לו שיכול לעבוד שלוש שעות ביום, מבקש מהועדה להתייחס להלכת מוהרה. 10 שנ"ל השכלה פורמאלית דלה, בן 53 מבקשים לקבוע דרגת כושר מלאה בהתאם לליקוי ".
הוועדה דנה בעניינו של המערער, וקבעה כדלקמן:
"בהופעתו בפני הועדה תאר השלכות הליקויים על כושרו לעבוד כפי שנרשם בפרוטוקול.
לדעת הועדה בגין ליקוי הסכרת עם סיבוכים מוגבל לגבי עבודה גופנית מאומצת ויש צורך עם אפשרות לארוחות סדירות, עקב מחלת לב מוגבל לגבי מאמץ פיזי, לגבי הפרעת הסתגלות מסוגל לעבודה מלאה ללא לחץ נפשי, לגבי נכות בגין ע"י מותני מוגבל בהרמת משאות כבדים.
לאור הדעה שהתובע מסוגל עבוד בהיקף עבודה חלקי בעבודות כמו עבודות שולחן קלות, הועדה התייחסה בהחלטתה בשני פרקי זמן שהחמרה במצבו הרפואי ראשונה עד למועד 31/12/2017 שבה היה שיעור ליקוי הסכרת 10% והחל מ- 1.1.18 נכות הסכרת החמירה והינה בשיעור 65%.
והתווספה נופרופטיה בשיעור 50% החל מ- 1.1.18
הועדה דוחה את הערר ב- 31.12.17 - 10.9.16.
והחל מ- 1.1.18 הועדה קובעת דרגת אי כושר בשיעור של 74%.
הועדה ערה לפער בין הנכות הרפואית המשוקללת בשיעור 94% לבין דרגת אי כושר שנקבעה לתובע לדעת הועדה הנכות הרפואית אינה משקפת את יכולתו לעבוד מהנימוקים שצויינו לעיל. יש לציין שבין מחלות העיקריים הסכרת והנפורפטיה המגבלות הינם חופפות".

7. דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל , וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.
א. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
ב. בהקשר לקביעת אי-כושר, בעב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי ( מיום 15.4.2004) נפסק, שעל הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח, בנפרד, על יכולתו להשתכר וכן את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושרו להשתכר, זאת בהתחשב גם בגילו, השכלתו וכושרו האינטלקטואלי. עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי "מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית...".
ג. שאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים (אי כושר), בצלה של הלכת מוהרה הנ"ל נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה.
וכך התייחס בית הדין הארצי להלכת מוהרה בבר"ע 41455-06-15 משה קמחי - מל"ל (מיום 2/8/16) :
"המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא -על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.
עם זאת, יצויין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי".
ד. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא נתנה את דעתה להשפעתו התפקודית של הליקוי בתחום הנפרופתיה בגינו הוקנ תה למערער נכות רפואית בשיעור 50%. מדובר בדלקת כליות כרונית עם פגיעה כפי שמפורט בפריט הליקוי 22(7)(ג). לטענת המשיב בדיון, נכותו הרפואית הינה 87% ולא 94% כפי שציינה הוועדה כיוון שנפלה טעות בהחלטת הרופא המוסמך. לטענת המשיב בדיון אשר התקיים בערעור, הנכות בשיעור 50% הוקנתה למערער בטעות כיוון שבהתאם לפריט הליקוי לעניין הסוכרת, לא תקבע נכות נפרדת בעד ליקוי באיבר מטרה שחומרתו 50% או פחות. אלא שלדעתי, לא ניתן לבחון את החלטת הוועדה על בסיס נכות בשיעור 87%, כך על בסיס טענות המשיב בערעור , שהרי הוועדה הסתמכה על כך שנקבעה למערער נכות בשיעור 94% וכל עוד לא תוקנה החלטת הרופא המוסמך ככל שאכן יש מקום לכך, יש להביא בחשבון כי נקבעה למערער נכות נפרדת בגין דלקת כליות כרונית. הוועדה ציינה כי המגבלות בגין הסכרת והנפרופתיה הינן חופפות. אולם בגין הסכרת ציינה מגבלה של עבודה גופנית מאומצת ואפשרות לארוחות סדירות. הוועדה לא נתנה את דעתה להשלכות התפקודיות של הסיבוך בתחום הנפרו פתיה ובתלונות המערער בפניה, כי עקב מחלת הכליה הוא נוטל כדור "שגורם להשתין" ו כי הוא קם בשל כך לפחות 5 פעמים בלילה.
ה. הוועדה לא התייחסה כלל לנתוניו האישיים של המערער - מדברי המערער ובא כחו עולה כי המערער אינו עובד מזה שנתיים וחצי, כי הינו בעל 10 שנות לימוד והשכלה פורמאלית דלה. אין לקבל את טענות המשיב בהקשר זה כי ניתן להסתפק בהחלטת הוועדה כי המערער מסוגל לעבודות שולחן קלות. בנסיבות העניין בהן קיים פער בין הנכות הרפואית בשיעור 94% (ולא 87%) ובין הנכות הרפואית בשיעור 74%, בוודאי שהיה על הוועדה לתת את דעתה למכלול השיקולים הרלוונטיים, לרבות לנתוניו האישיים של המערער כפי שפורטו לפניה. בשונה מפסק הדין אשר ניתן בעניין חנה טויטו אליו הפנה המשיב , הרי שבמקרה זה לא ניתן ללמוד מהחלטת הוועדה על הלך מחשבתה באופן אשר יש בו כדי לרפא את הפגם שנפל.
ו. אשר לתחום הנפשי, אכן פריט הליקוי אשר נקבע למערער אינו מחייב את הוועדה בקביעותיה אולם הוא מהווה אינדיקציה למצבו הרפואי של המערער בתחום זה. הוועדה לא פירטה כיצד יש בנכות הנפשית של המערער כדי להשפיע על השתכרותו ולא ניתן ללמוד מה הביא אותה למסקנתה כי המערער מסוגל ל"עבודה מלאה ללא לחץ נפשי".

8. לסיכום
מעיון בהחלטת הוועדה בענייננו עולה כי היא לא שקלה שיקולים שהיה עליה לשקול בבואה לקבוע את דרגת כושר ההשתכרות של המערער. הוועדה לא התייחסה להשכלתו של המערער, לעברו התעסוקתי ולעובדה כי במהלך השנתיים וחצי שקדמו להחלטתה, הוא לא עבד. כמו כן, הוועדה לא התייחסה באופן מנומק מספיק להשפעתם של מכלול הנכויות שנקבעו למערער על כושרו לעבוד , כפי שפורט לעיל.

9. סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול , מחדש, את עמדתה ותנמק את קביעתה תוך התייחסות ל גילו של המערער, להשכלתו, לרקע התעסוקתי שלו וכן למכלול ליקוייו הרפואיים ולהשפעתם על כושר עבודתו.

10. הוצאות משפט
בנסיבות הענין הריני מחייבת את המשיב לשלם למערער סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

11. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ט , (21 מרץ 2019 ), בהעדר הצדדים

יעקבס אורית,
שופטת בכירה