הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 23012-02-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (מעסיקים): מר יעקב בר-אל

התובע
מכלוף סויסה
ע"י ב"כ עו"ד ס אמר חמדאן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1. תביעתו של התובע להכרה במחלת COPD ממנה הוא סובל, לטענתו, כפגיעה בעבודה על דרך של מחלת מקצוע ו/או מיקרוטראומה, נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 24/8/17.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. מהלך הדיון
בתאריך 27/11/18 התקיימה ישיבת הוכחות, אליה לא התייצב נציג ציבור עובדים ולכן קבענו כי התיק ידון בהרכב חסר.
במהלך ישיבה זו נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית וכן נחקרו שניים מעדי הנתבע, אשר חוקר הנתבע גבה מהם הודעות.
בסיום חקירותיהם הודיע הנתבע כי הוא מוותר על העד השלישי שהזמין (ושלא הגיע), הוא מר שלמה לוי, אשר גם ממנו גבה חוקר הנתבע הודעה, אולם ב"כ התובע הודיע כי הוא עומד על חקירתו של עד זה, ולכן נקבעה ישיבת הוכחות נוספת, ליום 1/1/19 לשם חקירתו של עד זה ואכן בתאריך שנקבע, נחקר מר לוי.
בסיום עדותו, אשר היתה העדות האחרונה בתיק, ציין ביה"ד כי "נראה שיש מקום לשקול מינוי גהותן" (עמ' 28 שורה 13 לפרוטוקול), ב"כ הנתבע הודיע על הסכמתו אך ב"כ התובע התנגד, תוך שציין:"אני לא חושב שצריך. מפנה להודעה של שלמה. אומר שהיה חשוף שעות. מקריא מהודעתו. שומע שביה"ד סבור שבכל מקרה הנכון יהיה למנות גהותן ובכל זאת אני מבקש שהות בת שבועיים כדי להתייחס לענין" (עמ' 28 שורות 17-19 לפרוטוקול). ביה"ד נעתר לבקשתו וקצב לו 14 יום לפעול כפי שביקש.
בתאריך 14/1/19 הגיש התובע הודעה, במסגרתה נימק מדוע הוא מתנגד למינויו של גהותן, תוך שהפנה לעדויות התובע ועדי הנתבע, מהם ניתן ללמוד, לשיטתו, כי התובע היה חשוף לחומרים מסוכנים במהלך תקופת עבודתם איתו (3,4 או 7 השנים האחרונות) וכן תוך שציין כי טעם נוסף להתנגדותו נעוץ בכך שאחד המתקנים בהם עבד ושעדי הנתבע לא עבדו בו, אינו קיים היום כך שגהותן לא יוכל לבדוק בכלל את נושא חשיפת התובע לתחזוק מערכת האמוניה שהיתה בו, עוד ציין ב"כ התובע כי אין מקום למינוי גהותן היות ומעסיקו של התובע לא ערך בדיקות ניתור תעסוקתיות וכן מאחר ומעדותו של מר שלמה לוי התברר כי נעשו שינויים משמעותיים במערכת האמוניה ששיפרו מאוד את נושא הדליפה כך שבדיקות שיערוך גהותן, היום, לא תשקפנה את מצב המערכת בעשרות השנים בהן עבד איתה התובע.
בהתייחס להודעתו זו של ב"כ התובע, ניתנה ההחלטה הבאה:"כפי שצויין בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1/1/19 , ביה"ד סבור כי מינוי גהותן הינו הצעד הנכון בתיק זה (ולא "אינו" כפי שטעתה להקליד הקלדנית - עמ' 28 שורה 25 לפרוטוקול), התובע, הודיע כי אינו מעוניין במינוי שכזה, למרות שהנתבע הסכים לכך ולמרות שביה"ד סבור כי בשלב זה, לאחר ששמע את כל הראיות בתיק, אך בטרם הגישו הצדדים סיכומיהם, ספק גדול אם ניתן יהיה לקבוע שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי התמלאו התנאים המצדיקים מינוי מומחה רפואי, כאשר בדיוק מטעם זה הציע לצדדים להסכים למינוי גהותן, אבל הואיל ונטל הראיה, כאמור, מוטל על התובע והיות והוא הודיע כי הינו מתנגד למינוי גהותן, לא יכפה זאת ביה"ד עליו.
לנוכח האמור לעיל נדרשים הצדדים להגיש סיכומים לפי הסדר הבא: התובע בתוך 30 יום מהיום.
הנתבע בתוך 30 יום מיום שיקבל את סיכומי התובע.
התובע יוכל להתייחס, בתוך 7 ימים מיום
שיקבל את סיכומי הנתבע, לסיכומים אלו וזאת בתמציתיות שלא תעלה על 2-3 עמודים...".
ואכן, ביום 13/2/19 הגיש התובע את סיכומיו, בתאריך 21/3/19 הגיש הנתבע את סיכומיו ובתאריך 31/3/19 הגיש התובע את התייחסותו לסיכומי הנתבע ולכן, בתאריך 6/5/19, בסיומה של החלטה מקיפה, המחזיקה כ - 13 עמודים ולאחר פירוט טענות הצדדים, הצגת הפסיקה הרלוונטית וניתוח הראיות והעדויות, סיכמנו וקבענו כך:
"6. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל וכפי שציינו, קודם לכן, בשל הגמשת המשוכות שבפסיקה העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לנדרש עת דנים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים מסוכנים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עמד בדרישות "גמישות" אלו וכי לנוכח עבודתו רבת השנים בסביבת חומרים מסוכנים, להם נחשף במידה מסויימת (פחותה בהרבה ממה שטען לה) יש למנות מומחה רפואי/יועץ לביה"ד (מתחום הרפואה התעסוקתית), על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, כפי שפורטו בחלק מתתי סעיף ה"עובדות הרלוונטיות", לבין מחלת ה - COPD, ממנה הוא סובל לטענתו.
7. החלטה בדבר מינוי מומחה ביה"ד, בהתאם לאמור לעיל, תינתן בנפרד, כמקובל וזאת לאחר שמלוא החומר הרפואי של התובע יוזמן ויתקבל"
בתאריך 16/7/19, לאחר שמלוא החומר הרפואי של התובע, התקבל בביה"ד, מינינו את ד"ר גפן טמיר - מומחה ברפואה תעסוקתית (להלן:"המומחה") כמומחה רפואי מטעם ביה"ד (להלן:"המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת התובע, בהתאם למפורט בסעיף ה"עובדות הרלוונטיות" לבין מחלת הריאות ממנה הוא סובל.

3. ואלו העובדות הרלוונטיות אשר הועברו לעיונו של המומחה:
א. התובע, יליד 1956, תושב העיר בית שאן, עובד משנת 1977 אצל פיתוח שאן בע"מ (להלן:"המפעל"), בעיקר כטכנאי קירור כאשר במהלך השנים עבד תקופה מסויימת גם בחיטוי תמרים.
ב. היקף עבודתו של התובע הינו 5-6 ימים בשבוע ב - 8.5 שעות ביום.
ג. במפעל קיימת מערכת סגורה של אמוניה, כאשר המערכת המרכזית הינה משנת 86' לערך וכאשר במהלך השנים ואף לפני ארבע שנים נערכו בה תיקונים כאלו ואחרים.
ד. חשיפת התובע לאדי האמוניה לא היתה דבר קבוע אלא רק בזמנים של נזילה שהתרחשה, בממוצע שלוש פעמים בחודש, כאשר ריח של אמוניה היה במפעל גם עת הוצא שמן מהמיכלים, גם כששוחרר תרמיל הבוכנית 8 + 6S, גם כשנפתח תרמיל של ברז גז חם וגם כשנשבר אטם מכני - פעולות שהתרחשו מידי פעם ובמשך זמנים קצרים.
ה. בהתאם לדרישות המשרד להגנת הסביבה מדד האמוניה צריך להיות 0, כאשר תפקידו של התובע לדאוג לשימור מצב זה על ידי ביצוע בדיקות גלאי ערכי האמוניה, כדי לאתר נזילות, ככל שיש ומיד לתקנן - דבר שלוקח דקות ספורות.
ו. לגופרית נחשף התובע, לעיתים רחוקות, לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש.
ז. במהלך עבודתו ביצע התובע, לעיתים, תיקון של מצברי מלגזות חשמליות וכשעשה כן נחשף לגזים הנפלטים ממצברים אלו.
ח. במסגרת עבודתו, מבצע, התובע עבודות צבע גם בפיסטוליט וגם במברשת כאשר עבודות אלה הוא מבצע בתדירות משתנה, כך שלעיתים מדובר ביום או יומיים רצוף ולעיתים במסך משפר חודשים הוא כלל לא מצבע עבודות שכאלו.
ט. עד לפני כמה שנים, ביצע התובע, בתדירות לא ברורה, עבודות של ניקוי מדחסים תוך שימוש בחומצת מלח, אלא שהשימוש בחומר זה נפסק.
י. לגופרית נחשף התובע, לעיתים רחוקות, לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש.
יא. עד לפני כשנתיים, ביצע התובע, במהלך חודש-חודשיים, בשנה, גם עבודה של חיטוי תמרים, במהלכה הוא עבד עם מתיל ברומיד, חומר אל אדיו נחשף לשניות בודדות, בכל אחד מהימים בהם ביצע עבודה זו.
יב. התובע לא הקפיד להשתמש במסיכה/באמצעי מיגון.
יג. בתאריך 21/2/17 הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת COPD שאובחנה בו וכן בגין דום נשימה בשינה.
יד. במכתב מיום 21/8/17 דחה הנתבע את תביעת התובע בנוגע לדום נשימה בשינה ובהמשך לאחר בירורים שערך מולו ב"כ התובע, הוא דחה, במסגרת מכתב דחיה מיום 24/8/17 גם את תביעתו בגין מחלת ה - COPD.
טו. התובע נבדק, ביום 29/8/17, על ידי מומחה מטעמו - פרופ' פרוכטר, אשר קבע בין היתר כי:"במקרה הנוכחי קיים אמנם רקע של עישון הידוע כגורם להופעתה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, אולם אינטנסיביות החשיפה ומשך החשיפה הממושך, כמו גם הופעת המחלה החסימתית, שנים לאחר הפסקת העישון, מחזקת את דעתי כי הרקע התעסוקתי הוא בעל גורם מכריע וחשבו בהתפתחות מחלתו החסימתית".

4. ואלו המסמכים הרפואיים שהועברו למומחה:
א. תיק כללי ומקצועי, ידני וממוחשב, מקופת חולים כללית.
ב. המסמכים שצורפו לתצהירו, לרבות חוות דעתו של פרופ' פרוכטר.

5. ואלו השאלות עליהן התבקש להשיב המומחה וזאת בהתבסס על העובדות הרלוונטיות ועל החומר הרפואי:
א. מהי המחלה ממנה סובל התובע?
ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע, כרתך לבין המחלה ממנה הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה חיובית, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה למחלה, הוא מתבקש להשיב על השאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלתו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד. ככל שהמומחה ישיב על השאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב על השאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
ה. האם לנוכח החומר הרפואי והעובדות המוסכמות ניתן לקבוע כי התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?

6. וכך כתב המומחה בפרק ה"סיכום ומסקנות" שבחוות דעתו המפורטת, במסגרתה הקדיש פרק שלם גם ל"התייחסות לחוות דעתו של פרופ' פרוכטר":

7. חוות דעתו של המומחה, אשר התקבלה בבית הדין, ביום 8/8/19 הועברה לצדדים בכדי לאפשר להם להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה ו/או להגיש סיכומיהם.

8. בתאריך 22/8/19 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין, אשר יורה על קבלת התביעה ובתאריך 1/9/19 הגיש הנתבע את סיכומיו במסגרתם ביקש כי התביעה תידחה הואיל ולטעמו בהתבסס על חוות דעתו של המומחה לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין מחלתו, גם לא בדרך של החמרה.
בשים לב לסיכומי הנתבע, נתן ביה"ד, את ההחלטה הבאה :"התובע יוכל להתייחס, עד ליום 12/9/19 לסיכומי הנתבע וזאת תוך הפניית תשומת ליבו לכך שעל פניו נראה כי הנתבע הבין נכון את חוות דעתו של המומחה. למעקב ביום 13/9/19"
ביום 13/9/19, הגיב התובע לסיכומי הנתבע, כאשר באף שלב לא מימש את זכותו לבקש להפנות אל המומחה שאלות הבהרה או להגיש כל בקשה אחרת ולכן קבע ביה"ד, כי:" משהתייחס התובע לסיכומי הנתבע, יכריע ביה"ד בתביעה, לפי תורה ".

9. להלן טענות ב"כ התובע:
במסגרת בקשתו למתן פסק דין, טען ב"כ התובע כך:
במסגרת למסקנות המומחה בחוות דעתו, הוא קבע קיומו של קשר סיבתי בין מחלת ה -COPD ממנה סובל התובע לבין חשיפתו לחומרים מסוכנים בעבודה ולכן יש לקבל את התביעה ולקבוע את הדברים הבאים:
א. מחלת הראות ממנה סובל התובע הינה פגיעה בעבודה שנגרמה תוך כדי ועקב עבדותו אצל המעסיק או מטעמו.
ב. לחייב את הנתבע לשלם לתובע את כל התגמולים ו/או הזכויות המגיעים לו עקב ההכרה הנ"ל כפגיעה בעבודה.
ג. לחייב את הנתבע לזמן את התובע לוועדות רפואיות על מנת שיקבעו לו את דרגות מהנכות עקב פגיעתו הנ"ל וכן לשלם לו את התגמולים שיגיעו לו עקב פגיעתו הנ"ל.
ד. לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

במסגרת תגובת ב"כ התובע לסיכומי הנתבע, הוא טען כך: -
א. המומחה קבע בסעיף 3 לפרק סיכום מסקנות (עמ' 4 לחוות הדעת) כי "אומנם התובע לא היה נחשף מידי יום לחומרים שפורטו בעובדות, אך יש בחלק מהחומרים האלו תכונות שהיו יכולות להחמיר את מחלת COPD גם בחשיפה שהיא לא רציפה ". בכך הביע המומחה את דעתו כי החשיפה התעסוקתית החמירה את מצבו של התובע כאשר בסעיף 2 קבע כי חשיפה זו יכולה להחמיר את המצב בסבירות 50%, מה שמקיים את התנאי הנדרש לצורך הוכחת הקשר הסיבתי.
ב. אשר ליחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים, הרי על פי הפסיקה די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה. השפעה משמעותית הינה, עפ"י הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.
בענייננו, קבע המומחה כי תרומתן של חשיפות אלו לא עולה על 20%, מכאן ניתן ללמוד שתרומה זו מגיעה ל- 20% אך היא אינה עולה עליו וכמובן שעל פי הפסיקה לא נדרש שתרומה זו תעלה על 20%, לפיכך גם תנאי זה מתקיים.
ג. מעבר לאמור, יש להביא כשיקול חשוב המקל עם התובע בהוכחת הנושאים הנ"ל, את הקשיים הראתיים היחודיים הניצבים בפני תובעים, כדוגמת התובע, המגישים תביעות בגין נזקים שנגרמו להם עקב חשיפה לחומרים מסוכנים. לענין זה קבע בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקובי - המוסד לביטוח לאומי כי "כידוע בירור תביעות הנוגעות לנזקים המיוחסים לחשיפה לחומרים העשויים להימצא כרעילים הינו עניין מורכב, הן בהיבט של הוכחת התשתית העובדתית הראשונית הנדרשת לצורך מינוי מומחה רפואי והן בהוכחת הקשר הסיבתי שבין תשתית זו לבין הפגיעה הספציפית שבה מדובר". (סעיף 10 לפסק הדין). בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי "עיון בפסיקה העדכנית מלמד – כי היא לא נותרה אדישה לקשיים אלה, הנובעים בעיקרם, ממחסור בידע או מחסמי נגישות לידע קיים ומן התוצאות הנלוות לחלוף הזמן ".
ד. התובע יטען, כי אלמלא הקשיים הרבים שעמדו בפניו בהוכחת התשתית העובדתית, היה מניח בפני בית הדין ובפני המומחה מטעמו תשתית עובדתית שהיתה מבססת תביעתו ברמת הוכחה גבוהה בהרבה מזה שהניח בפועל. במקרה זה תשובות המומחה שהן לטובתו היו יותר נחרצות.
ה. נזכיר כי בפרשת יעקבי הנ"ל, קבע בית הדין כי ניתן ליחס את הקושי בקביעת התשתית העובדתית למספר גורמים וביניהם: "העובדה שמדובר בתשתית המייחסת לתקופות עבודה ממושכות הצופות פני עבר רחוק, תביעות אשר קיים לגביהן קושי מיוחד לאסוף ראיות מדויקות הנוגעות לסוג החומרים, להיקף, למשך ולאופי החשיפה לכל אחד מהם בנפרד ולכולם במצטבר. זאת בין היתר, לאור השינויים שחלו עם השנים בהיקף הידע המתייחס לפוטנציאל המסוכנות של החומרים השונים לסוגיהם. שינויים שהשפיעו גם על היקף ורמת התקינה והניטור בהשוואה לתקופות עבר שבהן, רמת הביקורת אחר החשיפה לחומרים אלה היתה פחותה בהרבה אם בכלל. מצב דברים זה מקשה, מטבע הדברים, על איסוף מידע רלוונטי הצופה פני עבר באשר לפרטיה של חשיפה שלא בוקרה בעבר או לא בוקרה דיה. כמו כן ניתן להצביע על קשיים הכרוכים בנגישות המבוטחים לידע המקצועי המורכב בנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים ובמהלך תקופות שונות, ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספצי פית. זאת לצד הקושי, שעמדו עליו לעיל ולצד הקושי הנוסף הנובע מן השינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות. סוג אחר של קושי אשר יכול להתעורר, עובר לגיבוש התשתית העובדתית הרלוונטית, נובע מריבוי הפרמטרים העשויים להיות רלוונטיים לצורך הערכת הקשר הסיבתי שבין החומרים השונים לבין ליקויים שונים ובכלל אלה: פרמטרים המשפיעים על רמת הריכוז של החומרים ביחידת נפח, כפועל יוצא מתכונותיו של המקום או המבנה שבו בוצעה העבודה, פרמטרים הנוגעים למערכות האוורור, להיקף השימוש באמצעי מיגון וסוגיהם, בתקופות השונות וליחסי הגומלין שבין החומרים השונים שאליהם נחשף העובד בו זמנית ועוד. מעבר לכך יש לציין גם את הקושי המיוחד הניצב בפני עובד המבקש לאסוף מידע: בין משום שלעיתים מקום העבודה נסגר והמעסיק אינו פעיל, בין משום השינויים שחלו עם הזמן בשיטות העבודה או בחומרים שבהם נעשה שימוש (אשר יכול ולא נשמר מידע לגביהם) ובין משום החשש של המעסיק מתביעות נזיקין בהתבסס, בין היתר, על מידע שיינתן על ידו. זאת באופן המפחית את התמריץ של המעסיק לחשוף ולספק מידע רלוונטי גם אם הוא מצוי בשליטתו או בחזקתו". (סעיף 11 לפסק הדין).
ו. בענייננו, ניצבו בפני התובע במהלך ניהול התיק קשיים מרובים בהוכחת התשתית העובדתית, קשיים אלה מהווים כשלעצמם, עפ"י הפסיקה, שיקול חשוב המקל עם התובע בבוא בית הדין לבחון את המידה שבה הוכיח את הקשר הסיבתי ומידת השפעת תנאי העבודה על המחלה ממנה הוא סובל, בין היתר הקשיים אשר ניצבו בפני התובע בהוכחת התשתית העובדתית על ידו היו אלה:
ו.1 העובדה כי מעסיקו לא ערך בדיקות ניטור תעסוקתיות ולא בדק מידת החשיפה לחומרים מסוכנים (ראה סעיף 5(ג) לתצהיר התובע, עדות ניר וילק - פרוט' עמ' 15 שורות 8-10, הודעתו למל"ל נ/1 עמ' 6 שורות 15 - 20, עמ' 7 שורות 1-2, וכן עדות מאיר טובול - פרוט' עמ' 20 שורות 3-5).
בהקשר זה, הדגיש בית הדין בפרשת יעקבי הנ"ל (סעיף 11 לפסק הדין) נושא העדר קיומן של בדיקות ניטור תקופתיות על ידי המעסיק כגורם המקשה על התובע בהוכחת התשתית העובדתית על ידו דבר שהצדיק הגשמת נטל ההוכחה המוטל עליו.
ו.2 קושי נוסף שעמד בפני התובע היה העובדה כי חשיפתו לחומרים המסוכנים נמשכה על פני תקופה ארוכה של 41 שנים כאשר איסוף מידע רלוונטי באשר לפרטי החשיפה, כולל היקף, משך ואופי החשיפה הצופה פני עבר הינה מלאכה קשה וקשה שבעתיים שעה שהמעסיק לא ערך בדיקות תעסוקתיות מהתקופה האחרונה ומקל וחומר שלא ערך בדיקות כאלה מהעבר הרחוק. יצוין, כי הקושי באיסוף מידע מהעבר הרחוק הוזכר על ידי בית הדין בפרשת יעקבי הנ"ל כאחד הגורמים שהביאו להגשמת הכללים בבחינת התשתית העובדתית הנדרשת להוכחה על ידי תובעים בגין נזקים עקב חשיפה לחומרים מסוכנים.
ו.3 עוד יצוין, כי התובע עבד במתקן נוסף, בעוף טוב , משך יותר מ- 20 שנה ומתקן זה נהרס לפני יותר מ- 5 שנים. הריסת המבנה והעדר ראיות בעניינו היוותה חוליה נוספת בקשיים שניצבו בפני התובע.
ו.4 קושי נוסף שעמד בפני התובע היה העובדה כי מערכת האמוניה אשר תחזק במתקן קור שאן ושבו בלבד עבדו ולעניינו העידו עדי הנתבע (בהתייחס ל- 7 או 4 או 3 שנים אחרונות בלבד) הינה מערכת ישנה מאוד שנעשו בה בשנים האחרונות שינויים משמעותיים אשר ישפרו במידה רבה נושא דליפת האמוניה, כך שמצב המערכת עליו העידו עדי הנתבע אינו משקף מצבה במשך עשרות השנים שחלפו (ראה עדות עד הנתבע משה לוי פרוט' עמ' 23 שורות 10-23).
ו.5 מעבר לאמור, התובע הגיש כנגד מעסיקו תביעת נזיקין ובדיון שהתקיים בפני בית הדין ביום 27/11/18 במהלך מתן עדות עדי הנתבע נכח מנהל משאבי אנוש של המעסיק מר עמוס ג'נח, כך שהקושי הניצב בפני תובעים בגין חשיפה לחומרים מסוכנים אשר הוזכר בפרשת יעקבי ושמקורו בחשש "של המעסיק מתביעות נזיקים בהתבסס, בין היתר על מידע שינתן על ידו, זאת באופן המפחית את התמריץ של המעסיק לחשוף ולספק מידע רלוונטי גם אם הוא מצוי בשליטתו או בחזקתו" קיים שבעתיים בעניינו של התובע, שכן למעסיק אשר נגדו הגיש התובע תביעת נזיקין וכן לעדיו אשר העידו בבית הדין, קיים אינטרס להתכחש לטיעוני התובע ולהעלים כל מידע רלוונטי המצוי בחזקתם במיוחד כשבמהלך מתן עדות שני עובדים של המעסיק נכח באולם בית הדין מנהל משאבי אנוש של המעסיק.
ו.6 יודגש עוד, כי מתוך העדויות עלה כי קיימת במקום העבודה בקור שאן מערכת מחשבים אשר מציגה גרפים לענין מידת החשיפה לאמוניה, אך לא הנתבע ולא המעסיק הציגו גרפים אלה בפני בית הדין. מדובר בראיות הנמצאות בחזקת המעביד והמל"ל לא דאג להציגן בפני בית הדין ועפ"י הפסיקה צד המחזיק בראיה ולא מציגה אותה במשפט. חזקה היא כי אי הצגת ראיה פועלת לרעתו ובמקרה דנן הדבר אף נעשה במתכוון כדי להעלים מידע באשר למידת חשיפתו של התובע לחומרים מסוכנים.
ו.ז עוד יודגש, כי מעסיקו של התובע לא רק שלא ערך בדיקות ניטור תעסוקתיות תקופתיות אלא שלא ערך בדיקות רפואיות תקופתיות לתובע ולשאר העובדים. עסקינן במקום עבודה שאינו עורך את הבדיקות הבסיסיות והמינימליות ביותר כך שקשה מאוד לדלות ממקום עבודה זה ראיות לענין חשיפה לחומרים מסוכנים ומקל וחומר כאשר קיים אינטרס אצל המעסיק, אשר נתבע בנזיקין, שלא לגלות פרטים ואף להתכחש לטעוני התובע בנדון.
ז. המומחה קבע כי תנאי העבודה החמירו את מצבו של התובע, כמו כן קבע קיומן של קשר סיבת ומידת השפעה אשר עומדות בתנאים שנקבעו בפסיקה. לענין זה, מתבקש בית הדין הנכבד לקחת עוד בחשבון את הקשיים המרובים שעמדו בפני התובע להוכחת התשתית העובדתית, כך שאילו קשיים אלה לא היו קיימים, הוא היה מניח בפני המומחה תשתית עובדתית שהיתה יכולה לספק תשובות נחרצות יותר של המומחה לענין הקשר הסיבתי ומידת ההשפעה של תנאי העבודה על מחלתו. כאשר יש לשוב ולהזכיר כי הקשיים הניצבים בהוכחת התשתית העובדתית בתביעות של חשיפה לחומרים מסוכנים, הוכרו על ידי הפסיקה כשיקול המקל מאוד מבחינת רמות ההוכחה הנדרשות מתובעים, בתביעות מסוג זה.
ח. על בסיס כל אלו מתבקש בית הדין ליתן פסק דין המקבל את תביעת התובע והקובע את שביקש כבר בבקשתו למתן פסק דין (ראו רישא של סעיף זה).

10. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. ממקרא חוות הדעת של המומחה, המכלול, עולה כי לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין מחלתו גם לא בדרך של החמרה.
ב. המומחה שלל קשר סיבתי בין תסמונת דום הנשימה לחשיפה תעסוקתית של התובע, עת ציין, במפורש כי:"לא ניתן לייחס את תסמונת הדום נשימה לחשיפה תעסוקתית של התובע".
ג. המומחה קבע בסעיף 2 כי:"מחלת ה - COPD ממנה סובל התובע התפתחה על רקע עישון כבד " ומוסיף אמנם כי "חשיפה תעסוקתית הייתה יכולה להחמיר מצבו בסבירות של 50%".
ד. המומחה הרפואי קבע בסעיף 4 לחוות דעתו כי :"תרומתן של השפעת חשיפות אלו לא עולה על 20% גם דרך ההחמרה" ודי בקביעה זו כדי להביא את תחיית התביעה וזאת בהתאם להלכה שנקבע בבר"ע 7283-06-13 יעקב סיטרוק-המל"ל.
ה. ביחס לקביעת המומחה כי העבודה יכולה להחמיר את מצבו של התובע, הרי שלא די בקביעה זו כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי מאחר ובהתאם להלכה הפסוקה מדובר בקביעה מסוייגת שאינה מספיקה, מה גם שהמומחה קבע, מפורשות, כי תנאי העבודה לא השפיעו גם לא על דרך של החמרה.
ו. הלכה משפטית היא שחוות דעתו של המומחה היא בבחינת אורים ותומים בעיניי בית הדין, אשר לא יסטה ממנה אם לא קיימת הצדקה משפטית או עובדתית והואיל ובמקרה שלנו - חוות הדעת של המומחה ברורה, מפורטת, חד משמעית והיא גם מגובה בספרות מקצועית ובהסתמכות על מסמכים רפואיים של התובע, לרבות חוות דעת של מומחה מטעמו הרי שאין שום הצדקה לסטות ממנה.
ז. בית הדין מתבקש לאמץ את חוו"ד המומחה ולקבוע, מכוחה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלות התובע לבין תנאי עבודתו והתאם לכך להורות על דחיית התביעה.

11. דיון והכרעה

במסגרת חוות דעתו של המומחה הוא התבסס על העובדות הרלוונטיות שנקבעו על ידי בית הדין במסגרת החלטתו מיום 6/5/19 ואשר הונחו לפני המומחה במסגרת החלטת מינויו מיום 16/7/19, כאשר בכל הנוגע לקביעת העובדות ולטענות התובע כי ניצבו בפניו קשיים מרובים בהוכחת התשתית העובדתית, הרי ש לא ניתן להתעלם מהעבודה שהתרשמנו כי במסגרת תצהירו ועדותו לפנינו הוא בחר להגזים (ולענין זה ראו עמ' 10 שורות 22-25 להחלטה מיום 6/5/19) וכן קשה להתעלם מהעובדה שהוא בחר להתעקש ולא להסכים למינוי גהותן, חרף המלצתו החוזרת ונשנית של בית הדין וחרף הסכמתו ההגונה של הנתבע, כאשר גם טענת ו ( סעיף 6.6 לתשובתו לסיכומי הנתבע, אשר הובא בסעיף 9. ו.6 לפסק דין זה) ולפיה:" קיימת במקום העבודה בקור שאן מערכת מחשבים אשר מציגה גרפים לענין מידת החשיפה לאמוניה, אך לא הנתבע ולא המעסיק הציגו גרפים אלה בפני בית הדין. מדובר בראיות הנמצאות בחזקת המעביד והמל"ל לא דאג להציגן בפני בית הדין ועפ"י הפסיקה צד המחזיק בראיה ולא מציגה אותה במשפט .." מתעלמת מהעובדה כי הנטל להוכיח כי קיימת תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה מוטלת על יו ולא על הנתבע.
בכל הקשור לטענות התובע בנוגע להלכה הפסוקה שהגמישה את המשוכות שבפסיקה העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לנדרש עת דנים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים מסוכנים, החלטנו, בתיק זה ולא בלי התלבטות ורק בשל אותה מדיניות גמישה, לא לדחות את תביעת התובע כבר לאחר שלב ההוכחות וכן למנות מומחה רפואי , ולמעשה ניתן להגיד ש יצאנו מגדרנו כדי לא לדחות את התביעה כבר בשלב ההוא וכן השקענו מאמץ רב בדליית העובדות הרלוונטיות והכל מתוך מטרה לבוא לקראת התובע כדי שעניינו יונח לפני מומחה רפואי.כך או כך, איננו סבורים שבשל אותה מדיניות של הגמשה , יש לחרוג מהעובדות שקבענו ולקבוע דברים שהמומחה לא קבע.

וכך כתבתנו, בענין זה, בהחלטה מיום 6/5/19:

דיון והכרעה
כידוע, התנאים הדרושים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה נדונו בהרחבה בפסיקה אשר במסגרתה נקבע, כי יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, ונזקים זעירים אלו, שלא ניתן לאבחנם כבודדים, הצטברו יחד עד שהביאו בסופו של דבר לנזק שנגרם למבוטח. (עב"ל (ארצי) 25130-01-11 מיכאל יושבאייב - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17/6/12).
כן על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים:
האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. כאשר לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע. (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532 (1999)).
למעשה, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (למשל עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נח (מיום 22.12.2014) נפגע המבקש להתבסס על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים, כוחה יפה גם לפגימות שמקורן בחשיפה לחומרים מסוכנים, כאשר בשנים האחרונות, בהתייחס לפגימות אלו, קיימת בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מגמה המרככת את הדרישות, השוללת גישה, השוללת באופן גורף את תביעת העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין- יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע, אם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. ראה: עב"ל 42833-09-14 חנה יעקבי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.2.18) - להלן:"פרשת יעקובי" ; עב"ל 30126-03-17 שמעון ברק- המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.7.2018); עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה-המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017); עב"ל 717/08 נאסר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.12.2009). כאשר לצד גישה זו יש לזכור את שנקבע בסעיף 14 לפסה"ד שניתן בפרשת יעקובי"
14. באומרנו זאת, אין אנו מכוונים לכך שדי בתשתית עובדתית רעועה ונקובה ככברה, הנוגעת לחשיפה לחומרים שונים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. מדובר בעניין שבמידתיות וככל שבית הדין יתרשם כי הוצגה בפניו תשתית עובדתית משמעותית בנוגע לחשיפה של המבוטח במהלך עבודתו לחומרים שונים בעלי פוטנציאל מסוכנות - הרי שלא יהיה מקום לשלול את האפשרות למנות מומחה רפואי. זאת חרף החסר בתשתית העובדתית הרלוונטית.
לנוכח האמור לעיל ורק בשל הגמשת המשוכות שבפסיקה העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לנדרש עת דנים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים מסוכנים ולא בלי התלבטות ולאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ולמרות שבחלק מהעניינים התרשמנו כי התובע הגזים והעצים מאוד את מידת החשיפה, הפוטנציאלית שהיתה לו,לחומרים מסוכנים, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן, בשים לב לעבודתו רבת השנים בסביבת חומרים מסוכנים, לקבוע, כבר בשלב זה ומבלי למנות מומחה רפואי, כי יש לדחות את תביעת ו/או כי הוא לא הניח תשתית עובדתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה וזאת בהינתן תקופת העבודה הארוכה במהלכה נחשף התובע, לפרקי זמן מסויימים (על פי רוב, קצרים בהרבה, לעומת מה שהוא טען) לחומרים הבאים: אמוניה, גופרית, מתיל ברומיד, לחומרי צבע, גזים של מצברי מלגזות חשמליות, חומצת מלח וחומרי ניקוי)" (ההדגשה אינה במקור. א"י).

המומחה, כפי שצויין קודם לכן, בפסק דין זה, התייחס לחוות דעתו של מומחה התובע - פרופ' פרוכטר וכן ערך דיון מקיף בעניינו של התובע,וזאת כמפורט להלן:

ובפרק שבו התייחס המומחה לחות דעתו של פרופ' פרוכטר, הוא כתב:

ועוד:

הנה כי כן, המומחה קבע, בקשר לאמוניה - כי חשיפה לחומר זה ברמות שצויינו, לא גורמת לפגיעה בדרכי הנשימה, כאשר חשיפה לרמות גבוהות יותר, אותם ציין, יכולה לגרום לאי נוחות וגירוי בדרכי הנשימה וחשיפה לרמות גבוהות עוד יותר יכולה לגרום להתקף אסטמה ולתחושת מחנק..אך לא להתפתחות COPD - כך במפורש.

כן ציין המומחה כי מתיקו הרפואי של התובע לא לומדים שהיו חשיפות משמעותיות לאמוניה ותלונות מסוג זה בגינן פנה לטיפול רפואי.

כן קבע המומחה, לענין הצבע כי מדובר "בעבודה בתדירות משתנה. כך שלעיתים מדובר ביום או יומיים רצוף ולעיתים במשך מספר חודשים הוא כלל לא מבצע עבודות שכאלו, כך שהמתואר בחוות דעתו של פרופ' פרוכטר לא תואם את העובדות" והרי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמומחה אינו יכול להתבסס על "עובדות" עליהם התבסס פרופ' פרוכטר אם אלו לא נקבעו על ידי בית הדין כחלק מהעובדות שהוכחו ועלו מחומר הראיות ומהעדויות, שאם היה עושה כן, היתה לנתבע הצדקה לבקש מינוי מומחה אחר או נוסף.

המומחה גם התייחס למקרים שבהם חשיפה לחומרים כמו גופרית יכולה לגרום להשפעה במנגנון פגיעות זעירות ויום יומיות, אך בהחלט ה לא קבע ולא יכול היה לקבוע כי זה מה שהיה במקרה של התובע וזאת בשים לב לעובדה 3י. שנקבעה על ידי בית הדין:" י. לגופרית נחשף התובע, לעיתים רחוקות, לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש"

כן התייחס המומחה לחומר מתיל ברומיד, עת ציין כי מדובר בחומר טוקסי אשר תמונה ראשונה של פגיעה מחומר זה היא פגיעה נירולוגית וכוללת ראייה מטושטשת בלבול פרסטזיות רעידות והפרעה בדיבר (מה שלא נטען ו/או נקבע כי היה אצל התובע) וכן קבע כי לא מדובר בפגיעה מסוג COPD .

בנוסף וכפי שניתן לראות מעיון בפרק ה"סיכום ומסקנות", המומחה קבע, כי להערכתו מחלת ה - COPD ממנה סובל התובע התפתחה על רקע עישון כבד. וכן קבע כי ליקוי הדום נשימה הוא משני לעודף משקל ולעישון.
העובדה שהמומחה ציין כי "חשיפה תעסוקתית היתה יכולה להחמיר את המצב בסבירות של 50%", אינה קובעת את מה שהתובע מבקש לקרוא בה, אלא , שבמצבים מסויימים ולא על בסיס העובדות שנקבעו בקשר לתובע, יכולה חשיפה תעסוקתית להחמיר את מצב המחלה הנ"ל, בסבירות של 50%, כאשר בקשר לתובע מצא המומחה כי חשיפתו לחומרים, בהתאם לעובדות שהוצגו לפניו, יכלה, הואיל ובחלק מהחומרים יש תכונות שיכלו להחמיר את מחלת ה- COPS, להחמיר את מחלתו זו אלא שמדובר בתרומה שאינה עולה על 20% גם לא על דרך ההחמרה.

בבר"ע 7293-06-13 ואח' - המל"ל-יעקב סיטרוק ואח' (ניתן ביום 29/8/13), הוגדרו כללי המוצא מקום שמדובר בפגיעה על דרך המיקרו טראומה כאשר בכללים אלו יש כדי ליתן מענה באשר למחלוקת בענין ה"20%", ו ה-"50%" כפי שעלתה בין הצדדים שלפנינו. וכך נקבע:
נקבע כך:
"אלה כללי המוצא
כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים.

למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים ".

הנה כי כן, בטרם נשאלת שאלת ה - 20% יש לעבור את שלב ה-50%, וכפי שטען המל"ל בבר"ע 7293-06-13:
4. בבקשותיו לרשות ערעור הלין המוסד לביטוח לאומי על נוסח השאלות אשר הופנו למומחה הרפואי. המוסד טען כי בית הדין האזורי טעה בהפנותו למומחים את השאלה לפיה:"האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו - בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקוי התובע לבין עבודתו?". לסברת המוסד שאלה זו סותרת הלכות של בית דין זה הקובעות כי מידת הוכחת קשר סיבתי הינה בשיעור של 50% לפחות.
5. המוסד גרס כי ככל שמדובר בטענה לפגיעה בעבודה, על המומחה לקבוע תחילה במידת סבירות העולה על 50%, שבכלל קיים קשר סיבתי בין עבודת המשיבים למחלתם ורק לאחר שהמומחה יחווה דעתו שסביר יותר שקיים קשר כזה, יש לבדוק מה מידת תרומת הקשר הסיבתי בהשוואה ליתר הגורמים שגרמו למחלת המשיבים " (ההדגשה אינה במקור. א"י).
כפי שעולה מפסה"ד שניתן בבר"ע הנ"ל וכפי שהדברים מצאו ביטוי ב"כללי המוצא", עמדת המל"ל היא שהתקבלה, קרי - תחילה נדרש המומחה לקבוע האם קיים קשר סיבתי, בסבירות העולה על 50% בין עבודת המבוטח לבין תנאי עבודתו ורק אם מצא שכן הוא צריך לבדוק מהי תרומת הקשר הסיבתי בהשוואה ליתר הגורמים שגרמו למחלת המבוטח, כאשר לצורך קבלת תביעת אותו מבוטח, די שבשלב השני יקבע המומחה כי יש קשר סיבתי המשמעותי, דהיינו - מעל 20%.
ובחזרה לתובע שלפנינו -
עת ניסחנו את השאלות שהפננו למומחה, עמדה לפנינו נקודת המוצא שנקבעה על ידי בית הדין הארצי ולכן השאלה השניה היתה:"האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע, כרתך לבין המחלה ממנה הוא סובל?גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ואז אחרי השאלה השלישית שהיתה:"ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה חיובית, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה למחלה, הוא מתבקש להשיב על השאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי מחלתו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות)".הגיעה השאלה הרביעית שהיא שאלת ה"20%":"ככל שהמומחה ישיב על השאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב על השאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

תשובת המומחה ביחס לשאלה השניה היתה, כפי שכבר ציינו, היתה שמחלת ה - COPD של התובע התפתחה על רקע עישון ושהדום נשימה בשינה שלו משני לעודף משקל ולעישון. ומכאן שהתובע לא עבר את סף של שאלת ה - 50% כדי לה תקדם לשאלת ה-"20%".
לנוכח כל האמור לעיל ובהתאם להלכה הנהוגה באשר לאימוץ חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין, אשר קבעה כי:"....חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן ( דב"ע נו/0-244 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם) וכן: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377) ומשלא נטענו טענות כנגד חוות דעתו המפורטת של המומחה, הרינו מאמצים אותה ובהתאם לכך מורים על דחיית התביעה.

12. סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לט עם שמצאנו בטענות ב"כ הנתבע הרינו מורים על דחית התביעה.

13. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

14. בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, ניתן לערער עליו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ג באלול תשע"ט, (23 בספטמבר, 2019),בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר יעקב בר-אל
נציג ציבור