הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 23012-02-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (מעסיקים): מר יעקב בר-אל

התובע
מכלוף סויסה
ע"י ב"כ עו"ד סאמר חמדאן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

החלטה

1. תביעתו של התובע להכרה במחלת COPD ממנה הוא סובל, לטענתו, כפגיעה בעבודה על דרך של מחלת מקצוע ו/או מיקרוטראומה, נדחתה, על ידי הנתבע, במסגרת מכתב דחיה מיום 24/8/17.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2. מהלך הדיון
בתאריך 27/11/18 התקיימה ישיבת הוכחות, אליה לא התייצב נציג ציבור עובדים ולכן הוחלט כי התיק ידון בהרכב חסר.
במהלך ישיבה זו נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית וכן נחקרו שניים מעדי הנתבע, אשר חוקר הנתבע גבה מהם הודעות.
בסיום חקירותיהם הודיע הנתבע כי הוא מוותר על העד השלישי שהזמין (ושלא הגיע), הוא מר שלמה לוי, אשר גם ממנו גבה חוקר הנתבע הודעה, אולם ב"כ התובע הודיע כי הוא עומד על חקירתו של עד זה, ולכן נקבעה ישיבת הוכחות נוספת, ליום 1/1/19 לשם חקירתו של עד זה ואכן בתאריך שנקבע, נחקר מר לוי.
בסיום עדותו, אשר היתה העדות האחרונה בתיק, ציין ביה"ד כי "נראה שיש מקום לשקול מינוי גהותן" (עמ' 28 שורה 13 לפרוטוקול), ב"כ הנתבע הודיע על הסכמתו אך ב"כ התובע התנגד, תוך שציין:"אני לא חושב שצריך. מפנה להודעה של שלמה. אומר שהיה חשוף שעות. מקריא מהודעתו. שומע שביה"ד סבור שבכל מקרה הנכון יהיה למנות גהותן ובכל זאת אני מבקש שהות בת שבועיים כדי להתייחס לענין" (עמ' 28 שורות 17-19 לפרוטוקול). ביה"ד נעתר לבקשתו וקצב לו 14 יום לפעול כפי שביקש.
בתאריך 14/1/19 הגיש התובע הודעה, במסגרתה נימק מדוע הוא מתנגד למינויו של גהותן, תוך שהפנה לעדויות התובע ועדי הנתבע, מהם ניתן ללמוד, לשיטתו, כי התובע היה חשוף לחומרים מסוכנים במהלך תקופת עבודתם איתו (3,4 או 7 השנים האחרונות) וכן תוך שציין כי טעם נוסף להתנגדותו נעוץ בכך שאחד המתקנים בהם עבד ושעדי הנתבע לא עבדו בו, אינו קיים היום כך שגהותן לא יוכל לבדוק בכלל את נושא חשיפת התובע לתחזוק מערכת האמוניה שהיתה בו, עוד ציין ב"כ התובע כי אין מקום למינוי גהותן היות ומעסיקו של התובע לא ערך בדיקות ניתור תעסוקתיות וכן מאחר ומעדותו של מר שלמה לוי התברר כי נעשו שינויים משמעותיים במערכת האמוניה ששיפרו מאוד את נושא הדליפה כך שבדיקות שיערוך גהותן, היום, לא תשקפנה את מצב המערכת בעשרות השנים בהן עבד איתה התובע.
בהתייחס להודעתו זו של ב"כ התובע, ניתנה ההחלטה הבאה:"כפי שצויין בסיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1/1/19 , ביה"ד סבור כי מינוי גהותן הינו הצעד הנכון בתיק זה (ולא "אינו" כפי שטעתה להקליד הקלדנית - עמ' 28 שורה 25 לפרוטוקול), התובע, הודיע כי אינו מעוניין במינוי שכזה, למרות שהנתבע הסכים לכך ולמרות שביה"ד סבור כי בשלב זה, לאחר ששמע את כל הראיות בתיק, אך בטרם הגישו הצדדים סיכומיהם, ספק גדול אם ניתן יהיה לקבוע שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי התמלאו התנאים המצדיקים מינוי מומחה רפואי, כאשר בדיוק מטעם זה הציע לצדדים להסכים למינוי גהותן, אבל הואיל ונטל הראיה, כאמור, מוטל על התובע והיות והוא הודיע כי הינו מתנגד למינוי גהותן, לא יכפה זאת ביה"ד עליו.
לנוכח האמור לעיל נדרשים הצדדים להגיש סיכומים לפי הסדר הבא: התובע בתוך 30 יום מהיום.
הנתבע בתוך 30 יום מיום שיקבל את סיכומי התובע.
התובע יוכל להתייחס, בתוך 7 ימים מיום
שיקבל את סיכומי הנתבע, לסיכומים אלו וזאת בתמציתיות שלא תעלה על 2-3 עמודים...".
ואכן, ביום 13/2/19 הגיש התובע את סיכומיו, בתאריך 21/3/19 הגיש הנתבע את סיכומיו ובתאריך 31/3/19 הגיש התובע את התייחסותו לסיכומי הנתבע ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א. התובע, יליד 1956, תושב העיר בית שאן, עובד משנת 1977 אצל פיתוח שאן בע"מ (להלן:"המפעל"), בעיקר כטכנאי קירור כאשר במהלך השנים עבד תקופה מסויימת גם בחיטוי תמרים.
ב. היקף עבודתו של התובע הינו 5-6 ימים בשבוע ב - 8.5 שעות ביום.
ג. במפעל קיימת מערכת סגורה של אמוניה, כאשר המערכת המרכזית הינה משנת 86' לערך וכאשר במהלך השנים ואף לפני ארבע שנים נערכו בה תיקונים כאלו ואחרים.
ד. חשיפת התובע לאדי האמוניה לא היתה דבר קבוע אלא רק בזמנים של נזילה שהתרחשה, בממוצע שלוש פעמים בחודש, כאשר ריח של אמוניה היה במפעל גם עת הוצא שמן מהמיכלים, גם כששוחרר תרמיל הבוכנית 8 + 6S, גם כשנפתח תרמיל של ברז גז חם וגם כשנשבר אטם מכני - פעולות שהתרחשו מידי פעם ובמשך זמנים קצרים.
ה. בהתאם לדרישות המשרד להגנת הסביבה מדד האמוניה צריך להיות 0, כאשר תפקידו של התובע לדאוג לשימור מצב זה על ידי ביצוע בדיקות גלאי ערכי האמוניה, כדי לאתר נזילות, ככל שיש ומיד לתקנן - דבר שלוקח דקות ספורות.
ו. לגופרית נחשף התובע, לעיתים רחוקות, לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש.
ז. במהלך עבודתו ביצע התובע, לעיתים, תיקון של מצברי מלגזות חשמליות וכשעשה כן נחשף לגזים הנפלטים ממצברים אלו.
ח. במסגרת עבודתו, מבצע, התובע עבודות צבע גם בפיסטוליט וגם במברשת כאשר עבודות אלה הוא מבצע בתדירות משתנה, כך שלעיתים מדובר ביום או יומיים רצוף ולעיתים במשך מספר חודשים הוא כלל לא מבצע עבודות שכאלו.
ט. עד לפני כמה שנים, ביצע התובע, בתדירות לא ברורה, עבודות של ניקוי מדחסים תוך שימוש בחומצת מלח, אלא שהשימוש בחומר זה נפסק.
י. לגופרית נחשף התובע, לעיתים רחוקות, לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש.
יא. עד לפני כשנתיים, ביצע התובע, במהלך חודש-חודשיים, בשנה, גם עבודה של חיטוי תמרים, במהלכה הוא עבד עם מתיל ברומיד, חומר אל אדיו נחשף לשניות בודדות, בכל אחד מהימים בהם ביצע עבודה זו.
יב. התובע לא הקפיד להשתמש במסיכה/באמצעי מיגון.
יג. בתאריך 21/2/17 הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת COPD שאובחנה בו וכן בגין דום נשימה בשינה.
יד. במכתב מיום 21/8/17 דחה הנתבע את תביעת התובע בנוגע לדום נשימה בשינה ובהמשך לאחר בירורים שערך מולו ב"כ התובע, הוא דחה, במסגרת מכתב דחיה מיום 24/8/17 גם את תביעתו בגין מחלת ה - COPD.
טו. התובע נבדק, ביום 29/8/17, על ידי מומחה מטעמו - פרופ' פרוכטר, אשר קבע בין היתר כי:"במקרה הנוכחי קיים אמנם רקע של עישון הידוע כגורם להופעתה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, אולם אינטנסיביות החשיפה ומשך החשיפה הממושך, כמו גם הופעת המחלה החסימתית, שנים לאחר הפסקת העישון, מחזקת את דעתי כי הרקע התעסוקתי הוא בעל גורם מכריע וחשבו בהתפתחות מחלתו החסימתית".
טז. חוקר הנתבע גבה, ביום 9/8/18, הודעה ממר וילק ניר - עובד בפיתוח שאן כמנהל איזור התעשיה וכמנהל בפועל (נ/1).
יז. חוקר הנתבע גבה, ביום 9/8/18 הודעה (נ/2) ממר טבול מאיר, מי ששימש בעברו, כ - 10 שנים בתפקיד אותו ממלא מר ניר וילק ומי שקודם לכן ובמשך כ - 45 שנים שימש כמנהל בית אריזה בוסתן שאן ומי שמשמש מזה 3 שנים, כממונה בטיחות פעם בשבוע בפיתוח שאן, תפקיד אותו עשה גם קודם לכן כשכיר.
יח. חוקר הנתבע גבה, ביום 9/8/18, הודעה (נ/4) ממר שלמה לוי מי שעובד מזה כ 4-5 שנים במפעלי קור בית שאן, כמנהל אחזקה, כאשר קודם לכן עבד כ-8 חודשים במפעלים אזוריים תמרים.

4. טענות הצדדים
במסגרת סיכומיו, טען ב"כ התובע כי מרשו הוכיח חשיפה אינטנסיבית, שנמשכה 41 שנים, ללא מסכות או אמצעי מיגון, ברוב שעות העבודה וללא אמצעי אוורור מספיקים לחומרים מסוכנים כולל: אמוניה, גופרית, מתיל ברומיד, גזים של מצברי מגזות חשמליות, חומרי צבע וחומצת מלח.
כן טען ב"כ התובע כי עדי הנתבע התייחסו, לכל היותר, לשבע השנים האחרונות מתוך 41 שנות עבודת התובע כך שביחס לשאר התקופה יש להסתמך רק על עדותו, אשר התייחסה למצב הדברים כפי שהיה עוד בטרם נעשו השיפורים, במתקני הקירור, אליהם התייחסו עדי הנתבע.
עוד הוסיף ב"כ התובע ואיזכר פסקי דין רבים, המצביעים, לשיטתו, על המגמה הרווחת בפסיקה העדכנית לפיה קיימת הקלה במידה רבה בכל הקשור להוכחת התשתית העובדתית הנדרשת מתובעים בגין חשיפה לחומרים מסוכנים , כאשר במקרה שלפנינו, הצליח, למרות הקשיים הרבים שעמדו לפני התובע וזאת בין היתר לנוכח העובדה שמעסיקו לא ערך בדיקות ניטור תקופתיות, לא בדק את מידת החשיפה לחומרים מסוכנים וכן לנוכח העובדה שמתקן קירור אחד בו עבד שנים רבות נהרס, שמעסיקו, אותו תבע גם בנזיקין, הינו בעל אינטרס ברור שלא לגלות פרטים.
ב"כ התובע ביקש כי ביה"ד יורה על מינוי מומחה רפואי מטעמו.

מנגד, טען הנתבע כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, מבלי להיזקק למינוי מומחה שכן התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא היה חשוף, באופן משמעותי, במהלך עבודתו לחומרים מסוג גז אמוניה, חומרי חיטוי מסוג מטיל ברומיד ואדים של גופרית ועוד, כפי שהוא טען בתצהירו ומכאן שלא הוכיח כי בעניינו מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

הנתבע הוסיף וטען כי, בהתאם לפסיקה,מיקרוטראומה הינה חריג לכלל, יציר הפסיקה אשר מפורש בצמצום וכי למרות שמחלות של דרכי הנשימה הוכרו, בפסיקה, כ"תאונת עבודה" על דרך המיקרוטראומה, הרי שעדיין, הנטל להוכיח קיומם של "התנאים הסביבתיים במקום העבודה" מוטל על התובע, כאשר בעניין המיקור טרואמה, מדובר על רמת הוכחה מוגברת.

5. דיון והכרעה
כידוע, התנאים הדרושים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה נדונו בהרחבה בפסיקה אשר במסגרתה נקבע, כי יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, ונזקים זעירים אלו, שלא ניתן לאבחנם כבודדים, הצטברו יחד עד שהביאו בסופו של דבר לנזק שנגרם למבוטח. (עב"ל (ארצי) 25130-01-11 מיכאל יושבאייב - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 17/6/12).
כן על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהי נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים:
האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות. כאשר לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני - השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע. (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532 (1999)).
למעשה, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה (למשל עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי - אסתר נח (מיום 22.12.2014) נפגע המבקש להתבסס על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים, כוחה יפה גם לפגימות שמקורן בחשיפה לחומרים מסוכנים, כאשר בשנים האחרונות, בהתייחס לפגימות אלו, קיימת בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מגמה המרככת את הדרישות, השוללת גישה, השוללת באופן גורף את תביעת העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואשר אין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו - על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני בית הדין- יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע, אם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, כאמור, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. ראה: עב"ל 42833-09-14 חנה יעקבי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.2.18) - להלן:" פרשת יעקובי" ; עב"ל 30126-03-17 שמעון ברק- המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.7.2018); עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה-המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.10.2017); עב"ל 717/08 נאסר- המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.12.2009). כאשר לצד גישה זו יש לזכור את שנקבע בסעיף 14 לפסה"ד שניתן בפרשת יעקובי"
14. באומרנו זאת, אין אנו מכוונים לכך שדי בתשתית עובדתית רעועה ונקובה ככברה, הנוגעת לחשיפה לחומרים שונים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי. מדובר בעניין שבמידתיות וככל שבית הדין יתרשם כי הוצגה בפניו תשתית עובדתית משמעותית בנוגע לחשיפה של המבוטח במהלך עבודתו לחומרים שונים בעלי פוטנציאל מסוכנות - הרי שלא יהיה מקום לשלול את האפשרות למנות מומחה רפואי. זאת חרף החסר בתשתית העובדתית הרלוונטית.
לנוכח האמור לעיל ורק בשל הגמשת המשוכות שבפסיקה העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לנדרש עת דנים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים מסוכנים ולא בלי התלבטות ולאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ולמרות שבחלק מהעניינים התרשמנו כי התובע הגזים והעצים מאוד את מידת החשיפה, הפוטנציאלית שהיתה לו,לחומרים מסוכנים, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן, בשים לב לעבודתו רבת השנים בסביבת חומרים מסוכנים, לקבוע, כבר בשלב זה ומבלי למנות מומחה רפואי, כי יש לדחות את תביעת ו/או כי הוא לא הניח תשתית עובדתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה לצורך מינוי מומחה וזאת בהינתן תקופת העבודה הארוכה במהלכה נחשף התובע, לפרקי זמן מסויימים (על פי רוב, קצרים בהרבה, לעומת מה שהוא טען) לחומרים הבאים: אמוניה,
גופרית, מתיל ברומיד, לחומרי צבע, גזים של מצברי מלגזות חשמליות, חומצת מלח וחומרי ניקוי) .

קביעתנו בנוגע להיקף עבודת התובע ולמידת חשיפתו של התובע לחומרים להם טען, התבססה על הדברים הבאים:

עדותו של מר וילק (עד הנתבע), אשר הותירה עלינו רושם מהימן ואשר ממנה עלו הדברים הבאים:

  • החשיפה לאדי האמוניה, לא היתה דבר קבוע אלא רק בזמנים של נזילה שהתרחשה "מידי פעם, לעיתים רחוקות" (עמ' 11 שורה 27 לפרוטוקול) כאשר משך החשיפה, במקרים אלו, היה "עד שעוצרים את הנזילה, בד"כ מס' דקות עד שמצליחים להשתלט על זה" (עמ' 11 שורה 29 לפרוטוקול).
  • המערכת מתריעה ברוב המקומות על דליפות כאשר מדד ה - PPN מגיע ל - 30, למרות שגם בערכים נמוכים יותר, אמור התובע לטפל (עמ' 13 לפרוטוקול).
  • כאשר יש דליפה של מעל מדד 30, התובע מקבל התרעה וכאשר לא, הוא יזהה את הענין במהלך יום עבודתו שכן הכל מופיע על המסך וכאשר יש גלאי אמוניה ניידים שבעזרתם אפשר להתחקות אחרי הנקודה החזקה ביותר של הדליפה ולהגיע למקורה וכן יש אפשרות לעשות זאת באמצעות מקלות גופרית (עמ' 13 שורות 27-28 לפרוטוקול).
  • מתקנים של מערכת האמוניה קיימים במפעל משנות ה - 80' (עמ' 14 שורות 4-5 לפרוטוקול).
  • במתקן ישן, באופן טבעי יש יותר דליפות, אבל מאז שהעד מנהל "אין המון דליפות" (עמ' 14 שורות 8-11 לפרוטוקול).
  • אין ריח אמוניה כל הזמן במקום עבודתו של התובע, לפחות לא ב - 10 מהשנים שהעד מנהל (עמ' 14 שורות 16-25 לפרוטוקול).
  • בהתאם לדרישות המשרד להגנת הסביבה מדד האמוניה צריך להיות 0 ובמפעל דואגים לשמר על רמה זו כאשר מתפקידו של התובע לאתר נזילות, ככל שיש ומיד לתקנן - דבר שלוקח דקות ספורות.
  • התובע נדרש לעבוד עם מסיכות אבל אין וודאות שבפועל עשה כן (עמ' 15 שורות 12-22 לפרוטוקול).
  • התובע מבצע עבודתו צבע גם בפיסטוליט וגם במברשת (עמ' 15 שורות 24-27 לפרוטוקול).
  • התובע תיקן מצברים של מלגזות חשמליות (עמ' 15 שורות 28-29 לפרוטוקול).
  • התובע ניקה באמצעות חומצת מלח (עמ' 16 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עדותו של עד נתבע מס' 2, הוא מר מאיר טובול (ממונה בטיחות), ממנה למדנו כי:

  • התובע ביצע עבודות צבע גם בפיסטוליט וגם במברשת (עמ' 19 שורות 3-4 לפרוטוקול).
  • התובע היה אחראי על אחזקת המלגזות והוא דאג להביא את הקבלנים שמטפלים בהן וכנראה גם טיפל בתיקונן באופן אישי (עמ' 19 שורות 5-7 לפרוטוקול).
  • התובע היה אמור לעבוד עם מסיכות ואמצעי מיגון אבל אין וודאות כי עשה כן (עמ' 20 שורות 19-25 לפרוטוקול).

עדותו של עד נתבע מס' 3 - הוא מר שלמה לוי, ממנה עלו הדברים הבאים:

  • מערכת האמוניה שבמפעל, היא משנת 76', כאשר המרכזית, חדשה יותר - שנת 86' וגם לפני 4 שנים בוצעו החלפות ותיקונים במערכת (עמ' 23 שורות 5-9 לפרוטוקול).
  • לאורך כל שעות היום נדרש התובע לבצע בדיקות של הערכים של הגלאים כדי שלא יגיע מצב של נזילת אמוניה (עמ' 24 לפרוטוקול).
  • כאשר מוצאים שמן מהמיכלים יש ריח של אמוניה (עמ' 25 שורות 26-27 לפרוטוקול) וגם כשמשתחרר תרמיל הבוכנית 8 + 6S וגם כשנפתח התרמיל של ברז גז חם אבל כל הענין זה לדאוג שלא ישתחרר, גם כשנשבר אטם מכני יש ריח של אמוניה, שיכולה לדלוף גם מהבוקסות של הברזים (עמ' 26 שורות11-26 לפרוטוקול).
  • בעבר היה שימוש בחומצת מלח לשם ניקוי ראשי המדחסים אבל "היום הפסקנו כבר להשתמש בזה כי זה לא נעים לנשום את זה" (עמ' 27 שורות 2-3 לפרוטוקול)

מעדותו של התובע, אשר בחלקים שלה, התקבלו על ידינו כתאור מוגזם ולא מדוייק של העובדות, הצלחנו, בשילוב עם דברים עליהם הצהיר בתצהירו, לבודד את העובדות הבאות, אשר הן המתארות, לשיטתנו, את שהיה במציאות::

  • במפעל, לאורך שנות עבודתו של התובע, הוא נדרש לטפל, בממוצע, בשלוש דליפות אמוניה בחודש, חלקן דליפות גדולות וחלקן קטנות (עמ' 2 לפרוטוקול).
  • לגופרית הוא נחשף לזמנים קצרים (שניות עד דקות), ורק כשהוא נדרש לאתר דליפה, מה שקורה בממוצע 3 פעמים בחודש (עמ' 4 לפרוטוקול).
  • מערכת האמוניה היא מערכת סגורה.
  • התובע צבע בפיסטולט ובמבקשת לא באופן קבוע או יום-יומי, אלא "לפעמים יש יום וחצי יומיים רצוף ולפעמים חודשיים ולשלוש אין לי כלום" (עמ' 7 שורה 1 לפרוטוקול).
  • בתקופות בהן חיטא התובע תמרים (עד לפני כשנתיים) הוא עבד עם מתיל ברומיד, כאשר, בנוגע לעבודת החיטוי ולחשיפה לחומר הנ"ל, התברר כי הדבר נעשה בכל פעם לשניות בודדות, כך העיד, התובע בענין:

ש. בתצהירך אתה אומר שהיית חשוף גם למתיל ברומיד.
ת. פעם בשנה יש חודש, חודשיים וחצי חיטוי לפרי. שמים CO2 בחדרים. מגיעים ל-150 משטחים לשלושה חדרים. מכניסים את הפרי, אני סוגר ומחטא את החדר חצי שעה עד שהתולעים יוצאים.
ש. אתה מדבר על חדרים סגורים.
ת. אטומים.
ש. מכניס את הפרי, סוגר?
ת. כן משאיר חלון פתוח שלא יהיה לחץ. המערכת עומדת ליד המשרד שלי. יש בלונים ליד המשרד, אני פותח 2-3 בלונים ונותן חצי שעה לעבוד אח"כ הבלונים נגמרים אני סוגר את החלון שנגמר הלחץ ומכניס למתיל ברומיד 2 מנות שזה 6 קילו באותה שיטה. אני מפעיל מאווררים בפנים, משאיר עד הבוקר, 24 שעות ובבוקר אני בא ופותח משני הכיוונים, פותח לאט קצת ובורח. מחכה שיתאוורר העסק ואז פותח את הדלתות למלגזנים עד הסוף ואומר להם שיכנסו ורק אחרי שמתאוורר כי זה רעל.
ש. במשך החודש, חודש וחצי כמה פעמים?
ת. כל יום. אם יש לי לחץ של פרי אפילו פעמיים ביום.
ש. תפקידך להכניס CO2 ומתיל ברומיד לתוך מערכת סגורה.
ת. לתוך חדרים אטומים.
ש. אז איך בדיוק אתה חשוף?
ת. שאני פותח את הדלת יש לי מכה של הריח החזק. כי זה סגור ושאתה פותח טיפה אתה מרגיש את הבום של הריח.
ש. אבל אמרת שאתה פותח קצת.
ת. זה בפעם הראשונה. אבל בקטע השני שאני פותח. אני פותח והולך לצד השני, יש עוד דלתות.
ש. זה שתי שניות.
ת. לא יודע להגדיר את זה" (עמ' 7 ו - 8 לפרוטוקול).
* הוא נחשף לגזים של מצברי מלגזות, עת תיקן אותן, דבר שעשה לפרקים.

6. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל וכפי שציינו, קודם לכן, בשל הגמשת המשוכות שבפסיקה העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לנדרש עת דנים בתביעות שעניינן חשיפה לחומרים מסוכנים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עמד בדרישות "גמישות" אלו וכי לנוכח עבודתו רבת השנים בסביבת חומרים מסוכנים, להם נחשף במידה מסויימת (פחותה בהרבה ממה שטען לה) יש למנות מומחה רפואי/יועץ לביה"ד (מתחום הרפואה התעסוקתית), על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, כפי שפורטו בחלק מתתי סעיף ה"עובדות הרלוונטיות", לבין מחלת ה - COPD, ממנה הוא סובל לטענתו.

7. החלטה בדבר מינוי מומחה ביה"ד, בהתאם לאמור לעיל, תינתן בנפרד, כמקובל וזאת לאחר שמלוא החומר הרפואי של התובע יוזמן ויתקבל .

8. הנתבע ידאג להגיש בקשה מסודרת להזמנת החומר הרפואי של התובע.

9. אל מומחה ביה"ד יצורף גם החומר הרפואי שצירף התובע לתצהירו.

10. למעקב ולטיפול המזכירות.

ניתנה היום, א' באייר תשע"ט,6 ב מאי 2019, בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר יעקב בר-אל
נציג ציבור (מעסיקים)