הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 2284-09

לפני:
כב' השופטת הבכירה (בדימוס) ורד שפר

התובעת:
אסתר מנדל
אלמנת המנוח מנדל נח ז"ל
ע"י ב"כ: עו"ד עמוס כהן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן

החלטה

1. בתיק זה מונתה מטעמו של בית הדין דר' אורלי תיבון-פישר כמומחית רפואית בתחום הרפואה התעסוקתית. דר' תיבון-פישר המציאה את חוות דעתה והשיבה פעמיים לשאלות הבהרה שהופנו אליה.

2. בפני בקשה מטעם הנתבע להפנות למומחית שאלות הבהרה נוספות .

3. ב"כ התובעת הגיב לבקשה, ובתגובתו הובעה התנגדות להפניית מי מבין השאלות המבוקשות , מנימוקים שפורטו בתגובה.

4. לאחר עיון בבקשה, בשא לות ההבהרה שהפנייתן התבקשה ובתגובת ב"כ ה תובע, באתי לידי המסקנה שאין מקום להפנות למומחית מי מבין השאלות המבוקשות , וזאת מהטעמים שדלקמן -

אשר לשאלה מספר 1 על תת סעיפיה ולשאלות מספר 9, 10, 13, 18 ו – 21, השאלות מני חות כי המומחית במסגרת קביעותיה המאוחרות אשר ניתנו כמענה לשאלת ההבהרה שהופנתה אליה, שינתה את דעתה ביחס להיקף החשיפה התעסוקתית ובכלל זה ל היקף החשיפה לבנזן. אלא שלא אלה פני הדברים.
כבר במסגרת חוות דעתה הראשונה שנתקבלה בבית הדין ביום 10.11.16, המומחית עמדה על הגורמים התעסוקתיים הנזכרים בספרות הרפואית אשר מייחסים חשד "מוגבר להתפתחות MM" הכוללים בין היתר בנזן: "גורמים תעסוקתיים הנזכרים בספרות הרפואית כחשודים בקשר עם סיכון מוגבר להתפתחות MM כוללים חשיפה לקרינה מייננת, לחומרי הדברה, לבנזן ולממיסים אורגניים אחרים .
בספר מחלות המקצוע של hunter נזכר רק בנזן כחשוד בגרימת MM. בספר היסוד ברפואה תעסוקתית של Rosenstock וחב' מזכירים קרינה מייננת וחשיפה תעסוקתית לבנזן כגורמי סיכון ל – MM...". ובהמשך לחוות הדעת –
"בתרגום חופשי (תרגום של קטע מספר מחקרי – לא במקור, ו.ש ): למרות שאין קשר ודאי בין חשיפה תעסוקתית ובין הסיכון ל – MM, מחקרים אפידמיולוגיים רבים מציעים אפשרות של קשר. קשרים נצפו עם חשיפה לתוצרי נפט, בנזן...".
המומחית אומנם הוסיפה בהמשך כי בהתאם " להחלטת IARC משנת 2010...באדם קיימת עדות מוגבלת לקשר סיבתי בין בנזן לבין MM...", ואולם הפנתה לאחר מכן לשלו שה מחקרים חדשים אשר עשוים לשנות את מסקנת ה – IARC משנת 2010: " במקרה של כבאים וסיכון ל – MM, הערכת IARC משנת 2010 נשענת על מידע חלקי . אין לשלול אפשרות, כי הרחבת בסיס המידע שביסודה בשלושת המחקרים החדשים שנדונו לעיל, היה עשוי לשנות את המסקנות והסיכום שהתקבלו. סך המחקרים בשאלת קשר סיבתי בין עבודה בכבאות לבין MM אינו גדול, לכן 3 מחקרים עשויים לשנות מסקנות ועמדות. כך לדוגמא, אחד המחקרים שגרעו מסבירות הקשר הסיבתי בין כבאות לבין MM לפי IARC היה המחקר של BATES משנת 2007, אלא שלאחרונה התפרסם המחקר של TSAI וחב', אף הוא על בסיס מירשם הסרטן של קליפורניה, שהיקפו נרחב יותר ונועד, בין היתר, להשלים את המידע שהתקבל מהמחקר של BATES ולהוסיף עליו. במחקר זה התקבל סיכון מוגבר ( or 1.4) ל – MM". שלושת המחקרים הוזכרו בחוות דעתו של דר' אלון פרץ, אליה הפנתה המומחית בעמ' 6 לחוות הדעת.
בהמשך (בתשובתו לשאלה ג' לשאלות לשאלות שנשאלה), המומחית צ יינה כי " עבודת התובע במשך עשרות שנים בכיבוי שריפות, תוך חשיפה בחלק ניכר מהזמן למסרטנים מוכרים רבים ובמיוחד בנזן, שנקשר לפי מקורות רבים בסיכון מוגבר ל – MM, ללא הגנה מתאימה, גרמה לו, לדעתי, לנזק סמוי מעת לעת, ולנזק מצטבר שהתבטא בתרומה להופעת MM אצלו...ניתן להניח כי חשיפה רבגונית ודינמית זו כללה לפחות בחלק מהמקרים חשיפה לבנזן... ".
במסגרת חוות דעתה המשלימה מיום 15.2.18, המומחית ציינה כזאת –
"נוכח החשיפה החוזרת ונשנית למסרטנים ידועים, לרבות בנזן, מסרטן מוכר באדם שנקשר במחקרים גם ל – MM, הסבירות של קיום קשר כלשהו בין היות התובע מעשן לבין MM שאובחנה אצלו, עולה לדעתי על הסבירות של העדר קשר כזה ".

הנה כי כן, המומחית התייחסה לחשיפה התעסוקתית המוגברת ובכלל זה לחשיפה לבנזן, אשר הביאו אותה בסופו של דבר כבר בחוות דעתה הראשונה לקביעה כי "במקרה הספציפי של עבודת התובע עשרות שנים בכיבוי אש, בתדירות גבוהה של אירועי שריפה וללא מיגון נשימתי, יש לדעתי ליישם פרשנות מחמירה של המידע הרפואי הקיים ", ובהתאם לכך קביעת קיומו של קשר סיבתי בשיעור של " מעל 50%...בין עבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו הוא סובל".

אשר לשאלות מספר 2, 3, 4 ו – 5 , השאלות קיבלו מענה ברור בחוות הדעת, שבה ציינה המומחית כי " לא ניתן כמובן לקבוע שיעור מספרי מדויק של תרומת תנאי עבודתו של התובע להופעת מחלתו; קשה גם להעריך, אפילו בסדרי גודל, את המשקל היחסי של החשיפה התעסוקתית הממושכת".

אשר לשאלות 6, 7 ו – 8 , מדובר בשאלות תאורטיות שאינן תורמות להבהרת חוות הדעת.

אשר לשאלה מספר 11, השאלה מניחה הנחה שאינה מתיישבת עם חוות דעת, ולפיה נטען כי המומחית קבעה כי " לא קיים קשר סיבתי, וזאת על סמך מחקרים רפואיים". המומחית כאמור קבעה בין היתר על סמך המחקרים אליהם הפנתה בחוות הדעת, כי קיים קשר סיבתי בשיעור של " מעל 50%...בין עבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו הוא סובל".

אשר לשאלה מספר 12, השאלה קיבלה מענה ברור בחוות דעת המומחית המשלימה המאוחרת שנקבלה בבית הדין ביום 11.1.19, שם המומחית הבהירה מדוע לדעתה מחלת התובע נופלת לגדר הגדרת "הרעלה" שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן: " התקנות"), ולאמור -
"איפיון של מיאלומה נפוצה (MM), שאובחנה אצל התובע, כמחלת מקצוע עקב עבודתו בכיבוי אש, עשוי להסתייע בהבהרה לתוספת, כי כוונת המושג "הרעלה" היא לא רק להרעלה, חריפה או כרונית, אלא גם לכל מחלה או סיבוך שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחומרים הנזכרים בסעיפים שעניינם הרעלה. לפיכך, גם אם מחלת התובע לא כלולה ברשימת מחלות המקצוע, קביעת קשר סיבתי בין חשיפה לחומרים בעבודתו של התובע לבין מחלתו, מאפשרת לראות במחלה ביטוי של הרעלת חומרים, במובנה בתוספת זו".
קביעה זו של המומחית וודאי משתלבת עם קביעותיה האחרות כפי שעמדנו עליהן לעיל.

אשר לשאלות מספר 14, 15, 17 , 19, 20 ו – 22, גם שאלות אלו ק יבלה התייחסות בחוות הדעת שבה התייחסה המומחית בהרחבה למחקרים השונים ו לספרות המקצועית שעסקו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודת הכבאות לבין מחלת MM ( כפי שכבר צויין לעיל).

אשר לשאלה מספר 16, המומחית התייחס במסגרת חוות דעתה המשלימה מיום 15.2.18 לנושא הגיל –
"גיל 55 כשלעצמו אינו בעל משמעות מיוחדת, אלא כחלק מרצף גילים בקבוצת הגיל שמעל 50 שנה...לדעתי, לא ניתן להשוות כך תוספות סיכון לפי מחקרים שונים. ממילא, גם בחוות דעתי לא קבעתי כי MM אצל התובע נגרמה בעיקר בגלל גילו ".

5. חרף האמור לעיל, לאחר בחינת הסוגייות הנוגעות לקביעת קיומה של מחלת מקצוע, מוצאת אני לנכון להפנות למומחית הרפואית שאלות הבהרה נוספות בסוגיה זו, וזאת בעיקר לנוכח טענות ב"כ הנתבע שהובאו בהודעתה שהוגשה בתיק ביום 24.2.19 , שם הפנתה להגדרת חזקת מחלת מקצוע הקבועה בתקנה 46 לתקנות, ולפיה על מנת להיכנס לגדרי ה חזקה, יש להראות בין היתר כי לא חלף פרק ז מן של שנה ממועד סיום העבודה.

6. לפיכך מתבקשת כב' המומחית לענות על שאלות ההבהרה הבאות:
א. בחוות דעתך מיום 30.8.16 קבעת כי "במהלך חודש 7/2005 אובחנה אצל התובע MM (מיאלומה נפוצה) ". בפרק העובדות שבהחלטת המינוי נקבע כי התובע עבד בתקופה "משנת 1971 ועד לשנת 2003". מכך עולה לכאורה כי המחלה אובחנה לאחר יותר משנה לאחר סיום העבודה.
מאידך, בחוות דעתך המשלימה מיום 11.1.19 קבעה כי "מחלה שנגרמה כתוצאה מחשיפה לבנזן, ועשויה להתאים לסעיף 13 בחלק א' של רשימת מחלות המקצוע בתוספת השנייה לתקנות...".
תשומת לבך מופנית לכך, שבתקנה 46 לתקנות נקבע כי:
"מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השנייה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט בטור 2 תוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור (ההדגשה אינה במקור, ו.ש), היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך".
מכאן, שלקביעה בדבר המועד בו חלה התובע, עשויה להיות השלכה משמעותית על קביעת קיומה של חזקת מחלת מקצוע בעניינו.

אנא הבהירי את קביעתך האמורה, ולפיה מחלת התובע אובחנה "במהלך חודש 7/2005". האם יש בידייך לקבוע באיזה מועד חלה התובע? אנא נמקי.

ב. בחוות דעתך מיום 30.8.16 קבעת כי "שיעור השפעתם של תנאי העבודה לעומת גורמי המחלה האחרים היה נמוך מ – 20% ".
אנא הבהירי את קביעתך האמורה. האם עולה מקביעתך זו כי שיעור השפעתם של תנאי העבודה נמוך באופן משמעותי מ – 20% ?
אנא נמקי.

7. כב' המומחית מתבקשת להשיב על שאלות ההבהרה מוקדם ככל שניתן, ובמידת האפשר תוך 21 יום מקבלת החלטה זאת.

8. יש להעביר למומחית החלטה זאת, וכן להעביר אליה כל החומר ששימש בסיס לחוות הדעת.

9. לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, הן תועברנה לצדדים, והם יקבלו ארכה בת 15 יום להשלים סיכומיהם, שאם לא כן יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

10.        במקביל, התיק יועבר לכב' הנשיא שוורץ, כדי לקבוע מי הגורם השיפוטי שישלים את הטיפול בתביעה, שכן בתוך ימים ספורים מהיום יחלוף המועד בתוכו החתומה מטה מוסמכת ליתן החלטות ופסקי דין בחלוף שלושה חודשים ממועד סיום כהונתה.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, (05 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.