הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 21883-01-19

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס

המערער:
אחמד אבו ראס
ע"י ב"כ: עו"ד ופא חדאד מוקלשי
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס ג'באלי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.12.2018, אשר קבעה כי היא מותירה את קביעתה מיום 18.3.2018 על כנה (להלן: "הוועדה").

2. רקע והשתלשלות העניינים:
א. המערער, יליד 1974 , נפגע בתאונה ביום 5.1.2017 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה: "שבר ביד שמאל".
ב. ועדה מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 1.12.2017 קבעה למערער, מעבר לתקופת אי הכושר, נכות זמנית של 10% מיום 7.4.2017 ועד 31.7.2017 וכן קבעה כי נותרה לו צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.8.2017.
ג. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 18.3.2018 לדון בערר אשר הגיש המערער על החלטת דרג ראשון, קבעה כי היא מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 41(10)(ה) בגין הגבלה מזערית בשורש כף יד שמאל.
ד. המערער הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין , אשר נדון במסגרת תיק ב"ל 52247-04-18 ואשר ניתן בו פסק הדין ביום 7.10.2018, שנתן תוקף להסכמת הצדדים להחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
"א. הוועדה תעיין בסיכום הרפואי של ד"ר מאזן פלאח ותשקול במנומק את הפעלת סעיף 35(1)(ב) ותתייחס לנימוקיו של ד"ר מאזן בהפעילו את הסעיף שלא הסתמכו על ההגבלה המזערית בלבד".
ב. הוועדה תהיה רשאית לבצע בדיקה קלינית משלימה בהתאם לשיקול דעתה.
ג. החלטת הוועדה תהיה מנומקת.
ד. הוועדה תזמן את המערער באמצעות בא כחו ותאשר להם לטעון בעניין".
ה. הועדה התכנסה, ביום 16.12.2018, בהתאם לפסק הדין וקבעה כאמור כי היא מותירה את קביעתה על כנה.

3. בתאריך 22.5.2019 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת מ. ניר שלו. לאחר שנמסרה המלצת בית הדין, ביקשה באת כח המערער ארכה על מנת להשיב להמלצה ו בהודעה אשר הוגשה לאחר הדיון, היא הודיעה כי היא עומדת על הערעור ופירטה את נימוקיה לכך.

4. להלן טענות ב"כ המערער הרלוונטיות להכרעה:
א. הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, משלא דנה כלל בפריט ליקוי סעיף 35.
ב. הוועדה קבעה כי הממצא המכריע בחוות דעת ד"ר פלאח הנו הגבלה מזערית בתנועות כף היד כאשר הדבר אינו נכון.
ג. ד"ר פלאח בחוות דעתו התבסס על כלל הממצאים הבאים:
- אטרופיה בולטת של שרירי אמה שמאל, שרירי טנר והיפוטנר שמאל.
- נפיחות בגב בשורש, בעיקר באספקט רדיאלי ובסנפבוקס.
- רגישות מעל הרדיוס הדיסטלי, בגובה המרפק ומעל סטלואיד האולנה.
- הגבלה מזערית בתנועות שורש כף יד שמאל.
בצילום נראה כי השבר הינו תוך מפרקי, בתושבת הלונאטום, עם עיוות קל של המשטח המפרקי, וכן שבר של סטלואיד האולנה".
ד. לא די ברישום הלאקוני של הוועדה אודות אטרופיה של שריר האמה כדי לפטור אותה מחובתה על פי פסק הדין.
ה. על בית הדין להורות על כינוס וועדה בהרכב אחר.

5. להלן טענות ב"כ המשיב הרלוונטיות להכרעה:
א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא יישמה את הוראות פסק הדין באופן מנומק.
ב. הוועדה אמנם לא רשמה באופן מפורש את סעיף 35(ב) במסגרת דיונה אולם מבחינת התוכן ניתן לראות כי היא התייחסה לכך באופן מנומק.
ג. הוועדה הסבירה כי בחוות דעת ד"ר פלאח נרשם, באופן לאקוני , כי נראית אטרופיה של שריר אמה שמאל, הן בהסתכלות והן במדידה באותה נקודה ללא ציון היקפים בעוד שהיא בבדיקתה מדדה ומצאה היקפים תקינים.
ד. הוועדה המשיכה וציינה כי הממצא המכריע בחוות דעת ד"ר פלאח הוא קיומה של הגבלה מזערית וכי אף לשיטתו לא מדובר במצב של הגבלה קלה - המקנה לכל היותר שיעור נכות של 5%.
ה. בנוסף, הוועדה הדגישה כי שאר תנועות ההטייה לכיוון הרדיאלי ואלונארי נמצאו זהות בשורשי כפות הידיים וכל הבדל בין שורש כף יד שמאל לימין, הינו 10 מעלות בכיפוף הכפי, מצב שאינו אלא מגבלה מזערית ללא הפרעה תפקודית וזאת בניגוד לקביעת ד"ר פלאח אודות הגבלה תפקודית קלה כנימוק להפעלת תקנה 35(ב).

6. דיון והכרעה
ביום 16.12.2018 התכנסה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין. ב"כ המערער טען בפני הוועדה כך: "מבקש לחדד שישנן מספר פגיעות ולא רק פגיעה אחת, מבקש לתת לו נכות שתזכה במענק". באבחנות צוין: "מצב לאחר שבר בעצם הרדיוס משמאל". בסיכום ומסקנות, צוין על ידי הוועדה כך:
"הועדה עיינה בפס"ד מיום 7.10.18, שבה ועיינה במכתבו הרפואי של ד"ר פלאח מאזן מיום 8.3.18. הועדה מציינת כי מעיון במכתבו של ד"ר פלאח נרשם בצורה לאקונית שנראית אטרופיה של שריר האמה, הן בהסתכלות והן במדידה באותה נקודת גובה ללא ציון היקפים בעוד הוועדה עצמה בבדיקתה מדדה ומצאה היקפים תקינים בגובה 15 ס"מ רחיקנית לקצה האולקרנון. הממצא המכריע בחוות דעתו של ד"ר פלאח הוא עצמו מציין כי בשורש כף יד שמאל קיימת "הגבלה מזערית בתנועות שורש כף היד, יחסית לימין" גם לשיטתו של ד"ר פלאח מאזן אין מדובר במצב של הגבלה קלה אלא מזערית בלבד, מצב שאינו מקנה למעשה נכות כלל או נכות למירב נכות של 5% אחוז כפי שקבעה הוועדה עצמה. הוועדה מוסיפה וקובעת גם כי שאר תנועות ההטיה לכיוון הרדיאלי והאולנארי נמצאו להיות זהות בשורשי כפות שתי הידיים. למעשה על פי בדיקת הועדה עצמה אין כל הבדל בין שורש כף יד שמאל - שנשברה - ליד השניה הינו הבדל של 10 מעלות לכיפוף הכפי, מצב שהוא לעצמו אינו מעבר להגבלה מזערית וללא הפרעה תפקודית קלה. הועדה מותירה את הקביעה על כנה".

קביעתה של הוועדה אשר נותרה על כנה בהתאם להחלטתה מיום 18.12.2018 היתה להקנות למערער נכות בשיעור 5% לפי סעיף 41(10)(ה) ו בכך, היא קיבלה את הערר על החלטת דרג ראשון כי למערער לא נותרה נכות צמיתה כלל. הוועדה לא קיבלה את מסקנות ד"ר פלאח מאזן בחוות דעתו מטעם המערער מיום 8.3.2018 (אשר לא הוגשה לתיק בית הדין על ידי המערער, בשני ההליכים), לפיה למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב).
בהתאם לפסק הדין, היה על הוועדה לעיין בחוות דעת ד"ר מאזן פלאח ולשקול במנומק את הפעלת סעיף 35(1)(ב), בהתייחס לנימוקיו של ד"ר מאזן בהפעילו את הסעיף, אשר לא הסתמכו על ההגבלה המזערית בלבד.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא נפל פגם בעבודתה. פריט הליקוי 35(1)(ב) מקנה נכות בשיעור 10% כאשר "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". הוועדה בחנה את ממצאי ד"ר פלאח אשר בהתאם לשיקול דעתה הרפואי היוו את בסיס לקביעתו בנושא התפקודי. הוועדה פירטה באופן מנומק ביותר מדוע היא אינה מקבלת את מסקנתו לעניין מידת התפקודיות אשר התבססה על קיומה של אטרופיה. הוועדה ציינה כי ממצאי ד"ר פלאח בנושא זה נרשמו באופן לאקוני וכן נימקה על בסיס ממצאי בדיקתה שלה, המפורטים בהרחבה גם בפרוטוקול הוועדה מיום 18.3.2018, מדוע הם אינם תומכים בכך. הוועדה גם דנה בממצא אשר לדעתה המקצועית היווה את "הממצא המכריע" בחוות דעת ד"ר פלאח - "הגבלה מזערית בתנועות שורש כף היד", והסבירה , כי ממצא זה מקנה לכל היותר נכות של 5% - שיעור הנכות אשר נקבע ממילא על ידי הוועדה ממילא.
כמו כן, הוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה שלה ונימקה מדוע הם מלמדים לכל היותר על הגבלה מזערית ולא על הגבלה תפקודית קלה.

אין להסכים עם המערער כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין וכי לא התקיים דיון בפריט ליקוי 35(1)(ב). כל כולה של ההנמקה מתייחס לכך והוועדה נתנה מענה שלם לסוגיה אשר בה היה עליה לדון בהתאם להוראות פסק הדין.

7. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל והואיל ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה, הריני מורה על דחיית הערעור.

8. בנסיבות העניין ומשניתנה המלצת בית הדין למערער לחזור בו מהערעור ואף התאפשר לבאת כחו לשקול זאת, ומשמצאתי כי לא היה בסיס לערעור כמפורט לעיל, הריני מחייבת את המערער לשלם למשיב סכום של 500 ₪, בגין הוצאות משפט.

9. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, ניתן להגיש, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט , (23 יולי 2019 ), בהעדר הצדדים

יעקבס אורית,
שופטת בכירה