הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 20147-05-18

לפני:

כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר אדהם פלאח
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובעת
אורית בוסקילה
ע"י ב"כ עו"ד אלי מלול
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה

פסק דין

1.      התובעת, הגישה את תביעתה לפנינו, כנגד החלטת הנתבע, מיום 11/12/17, לדחות את תביעתה לתשלום גימלת שמירת הריון.

2. רקע והשתלשלות העניינים
א. בתחילת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 23/10/18, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם בתקופה שמתאריך 11/8/17 ועד הלידה, נעדרה התובעת מעבודתה "בשל מצב רפואי הנובע מן ההריון המסכן את האישה ו/או את עוברה" וכן ניסחו עובדות מסוכמות.
ב. בתאריך 10/12/18 מונה ד"ר בנימין זילברמן כמומחה מטעם ביה"ד (להלן:"המומחה") וזאת לאחר שכלל החומר הרפואי שהזמין הנתבע הגיע.
ג. בתאריך 30/12/18, התקבלה חוות דעתו של המומחה והיא הועברה לצדדים.
ד. בהתחשב בבקשת התובעת, התבקש כבוד המומחה, בתאריך 30/1/19 לחזור ולענות על השאלה שהופנתה אליו בהחלטה בדבר מינויו, תוך שהוא הופנה למסמכים רפואיים של התובעת, שבשל תקלה במזכירות ביה"ד, לא הועברו אליו במצורף להחלטה בדבר מינויו.
ה. בתאריך 14/2/19 התקבלו תשובותיו/חוות דעתו השניה של המומחה והיא הועברה לצדדים.
ו. בתאריך 20/3/19, הגישה התובעת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה.
ז. בתאריך 10/4/19, נדחתה בקשתה הנ"ל ולצדדים הוקצב מועד להגשת סיכומיהם.
ח. בתאריך 8/5/19 הגישה התובעת את סיכומיה ובתאריך 14/5/19, הגיש הנתבע את סיכומיו

3.      להלן העובדות הרלוונטיות והמוסכמות:
א. התובעת ילידת שנת 1994.
ב. התובעת עבדה כסייעת צמודה לילד נכה עם צרכים מיוחדים (תסמונת דאון) 6 ימים בשבוע משעה 08:00 עד 14:00 כל יום, בתקופה בין ה- 01/01/2017 עד ה- 10/08/2017.
ג. במסגרת תפקידה כסייעת פרטית עזרה התובעת לילד עם תסמונת דאון והיא נדרשה לסייע לו באכילה, הלבשה, וכן בהרמה וזאת בכל עת שבה היה צריך לשירותים.

4. להלן המסמכים הרפואיים שהועברו למומחה:
א.           כלל החומר הרפואי שהתקבל מקופת-חולים כללית.
ב.           כלל המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה.

5. להלן טענות בא כוח התובעת:
א. אין בחו"ד המומחה מטעם בית הדין, על כל חלקיה, מענה ישיר ומנומק לשאלות שבמחלוקת, המומחה התעלם מהעובדה כי במקרה שלפנינו אכן קיימת "מסוכנות" לאם ולעוברה, זאת נוכח הממצאים הרפואיים הנובעים מן ההיריון, כמפורט בהרחבה בתיקה ברפואי, וכפי שיובהר להלן.
ב. כן, לא ניתן להסיק מחו"ד המומחה האם שילוב של כל המחלות מהן סבלה התובעת במהלך ההיריון, כאבי גב, רעלת הריון, אנמיה וחולשה, כאבי ראש וסינוסים כרונית, יש בהן כולן ביחד כדי לסכן את התובעת ו/או את עוברה אם לאו.
ג. במסגרת בקשתה של התובעת לגמלת שמירת הריון ציין פרופ' נחום זוהר כי התובעת "פיתחה רעלת הריון קשה", המומחה לא התייחס לאמירה זו על אף שהוא בעצמו ציין בחוות דעתו כי התובעת " נטלה אספרין במהלך ההיריון עקב רעלת היריון בעבר", הרי מחוות הדעת לא ניתן להסיק כי התובעת סבלה מרעלת הריון בהריון הנוכחי אם לאו אלא מה שכן בטוח שה יא קיבלה טיפול רפואי בגין כך, קרי למניעת מסוכנות האם ועוברה, דבר אשר לא זכה להתייחסות המומחה ו/או לתשובותו העניינית.
ד. מקום שהתובעת טופלה באספירין בהיריון מושא התביעה דנא עקב רעלת היריון יש כדי להוכיח כי אכן התובעת סבלה מרעלת היריון בהיריון הנוכחי, שאם לא כן הדבר היה מחייב תשובות ברורות ומנומקות מאת המומחה.
ה. באשר לכאבי הגב, המומחה כלל לא נתן סריקה מקיפה בנוגע לכאבי הגב, הרי מחד הוא קבע כי "...הרושם העולה מהרשומות, הינו לכאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים תדיר גם בהריונות שאינם קשורים במאמץ גופני מוגבר" תוך התעלמות מוחלטת מקביעה האורטופד המטפל מיום 14.9.2017 אשר המליץ כי " בשלב זה נמנעים מטיפול תרופתי, הדמייה, להמנע מהרמת וטלטול משאות כבדים. מעקב", ומאישור המחלה בעקבות כך, ותוך התעלמות מקביעתו של פרופ' נחום זהר בפנייתו מיום 25.11.17 לביטוח הלאומי עת ציין כי "עקב עבודתה הפיזית, בסיכון לנזק נוירולוגי" .
ו. המומחה היה צריך לתת את הדעת לשאלה האם אכן כן התובעת חשופה לנזק נוירולוגי או לאף ואם כן, האם כדי למנוע נזק כזה היה עליה להפסיק את עבודתה או לא, בשים לב לעובדה כי האורטופד המטפל המליץ לתובעת להימנע מהרמת וטלטול משאות כבדים, וזאת נוכח עבודתה הפיזית והקשה.
ז. המומחה לא נתן את דעתו לעובדה שעיסוקה, של התובעת, כסייעת צמודה לילד נכה (תסמונת דאון) עם צרכים מיוחדים הינה עבודה פיזית קשה אשר מטבעה מסכנת אותה ו/או את עוברה, בשים לב למכלול הליקויים ו/או המחלות מהן סבלה במהלך הריונה מושא התביעה.
ח. באשר לאנמיה ולחולשה לא ניתן למצוא מענה בחוות דעת המומחה האם התובעת בהריונה הייתה חשופה לסיכון מוגבר להתעלפות ולטראומה לה ולעוברה כפי שציין זאת פרופ' זוהר בפנייתו למוסד מיום 25.11.17, כאשר ניתן לראות שכב' המומחה התעלם לחלוטין מסיכון זה בחוות דעתו.
ט. באשר ל"כאבי ראש וסינוסים כרונית" גם כאן לא ברור מדוע מחלה מהסוג הזה אשר תסמיניה הם אף סתום, קשיי נשימה, חולשה, כאבי ראש, קשיי בתפקוד ולחצים אין בהם, בשילוב עם אופי עבודתה של התובעת, לצד כאבי הגב ורעלת היריון ולחולשה ו לאנמיה מהן סבלה, במהלך הריונה, כדי לסכן אותה או את עוברה.
י. על אף האמור בהחלטת ביה"ד מיום 10.04.19 ברור כאור השמש כי המומחה לא התייחס בצורה עניינית ומקצועית למסמכים הרפואיים אשר בטעות לא עמדו בפניו בהתחלה בעת מתן חוות דעתו המקורית, הגם שנראה שהמומחה הסתפק בלהוסיף אותם בפירוט המסמכים אשר עמדו בפניו בלבד, אך בפועל ולמקרא נוסף של החו"ד המתוקנת בהשוואתה אל מול המקורית נראה שכלום לא השתנה בחוות דעתו, עמדתו נשארה אותה עמדה, המסמכים שלא עמדו לפניו מקודם לא זכו לכלל התייחסות והממצאים שעלו בהם לא קיבלו ביטוי בחוות דעתו המתוקנת.
יא. לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי המומחה במקרה שלפנינו ננעל בדעתו ולא הצליח להתמודד עם המסמכים "החדשים" שהופנו אליו בצורה עניינית, ונראה כי חוות דעתו לוקה בחוסר רב, כך שאין בה מענה מספק לשאלות שהופנו אליו עם החלטת המינוי.
יב. היה מקום להפנות למומחה שאלות ההבהרה שנדרשו ו/או לחילופין היה על ביה"ד הנכבד להיעתר לבקשת מינוי מומחה רפואי אחר/נוסף, שכן, חלה על המומחה במקרה שלפנינו חובת הנמקה מוגברת, כפי שזו מצאה ביטוי, בקשר לוועדות רפואיות, בתקנות ובפסיקה, מקום שבמקרה שלפנינו מסקנותיו הרפואיות של המומחה שונות, ואף סותרות, את קביעותיהם של כל רופאיה המטפלים של התובעת ואין להסתפק בלהביע תמיהות.
יג. בנוסף היה על מומחה ביה"ד להתייחס לכלל הליקויים מהם סבלה התובעת במהלך הריונה ולא לכל ליקוי וליקוי בנפרד, כלומר - היה עליו להתייחס להשפעתם המצטברת של כלל הליקויים על התובעת ו/או על עוברה, ומשלא עשה כן יש לקבוע כי נפל פגם מהותי בחוות דעתו המצדיק פסילתה ו/או קבלת השקפת עולם נוספת דרך מינוי מומחה רפואי אחר/נוסף.
יד. בנסיבות לעיל יש להורות על מינוי מומחה נוסף או לחילופין להפנות למומחה שאלות ההבהרה שנדרשו ע"י התובעת בבקשתה.
טו. כן, מתבקש ביה"ד ליתן עדיפות לאישורים הרפואיים שצורפו ע"י התובעת, במיוחד ולאישור מטעם הרופא המטפל, אשר לו, ככלל, מעמד כבד משקל ובהתאם לכך לקבוע כי התקיימו בתובעת תנאי הזכאות לגמלה כפי שנקבעו בסעיף 58 לחוק, דהיינו, מצבה הרפואי, הצטברות כלל הליקויים הרבים מהם סבלה במהלך היריונה ואשר נבענו מההיריון וסיכנו אותה ו/או את עוברה, הצדיקו את אישור תקופת שמירת ההיריון שבמחלוקת.

6. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ענה המומחה על כל שאלות בית הדין בצורה ברורה וחד משמעית ובהסתמך על כל החומר הרפואי שהונח לפניו, לרבות המסמכים הרפואיים /הנוספים שהועברו אליו לאחר מתן חוות דעתו הראשונית.
ב. הלכה היא כי משקל מיוחד יינתן לחוות דעת שניתנה על ידי מומחה שמונה על ידי ביה"ד וכי ביה"ד לא יסטה ממסקנותיו, אלא מטעמים מיוחדים.
ג. מינוי מומחה נוסף הוא חריג שבחריגים ולא יעלה על הדעת שבכל מקרה שחוות דעת אינה נוכה למבוטח, ייעתר ביה"ד לבקשתה שכזו, על מנת לאפשר "מקצה שיפורים".
ד. המקרה שלפנינו הינו מקרה פשוט בו קיימת חוות דעת בהירה וחד משמעית שאיננה מושתתת על הנחה משפטית או עובדתית מוטעית ולכן אין סיבה שביה"ד לא יאמצה.
ה. לפיכך יש לאמץ את חוות דעתו של מומחה ובהתאם לכך לדחות את התביעה.

7. דיון והכרעה
סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע :
"מבוטחת שהיתה בשמירת הריון 30 ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, הכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר".
סעיף 58 לחוק מגדיר את המונח "שמירת הריון" כך:
"(1) העדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב".
(2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

בכל הקשור להלכה הנהוגה באשר לאימוץ חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין, כבר נקבע בפסיקה כי:
"....חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו/0-244 המל"ל - יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).
וכי:
"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי - המל"ל, פד"ע לד 377).

במקרה שלפנינו, כפי שצויין, כבר בהחלטה מיום 10/4/19, טענת התובעת בנוגע לרעלת הריון, יש לשים לב כי הציטוט אותו ציינה בהתייחסותה:" :" בהריון השני... נטלה אספירין במהלך ההריון עקב רעלת הריון בעבר ", אינו מוכיח את קיומה של רעלת הריון בהריונה השני, רעלת שלאורך כל הריון זה, ולמעט האמירה ממועד הלידה, לא נמצאו לה אזכורים במסמכיה הרפואיים.
במסגרת חוות דעתו השניה/תשובותיו לשאלות ההבהרה, חזר המומחה על הניתוח המפורט והיסודי שערך בחוות דעתו הראשונה תוך שהוא התייחס גם למכתביו של פרופ' זוהר, שלא היו לפניו, עת כתב את חוות דעתו הראשונה.
בהתייחס לכאבי הגב - נתן כבוד המומחה סריקה מקיפה גם בנוגע לתופעת כאבי הגב אצל נשים בהריון (וזאת תוך שהוא מפנה גם לספרות מקצועית) וכן התייחס, בצורה נרחבת לעברה הרפואי של התובעת, כולל במהלך הריונה הראשון וכן בהתייחס להריונה השני והרלוונטי לתביעה, כאשר בהתייחס לזה, הוא פירט את כל פניותיה לרופאים וכן ציין את התלונות, הממצאים והטיפול שניתן לה.
המומחה גם ציין:"אין ברשימת הבדיקות ע"י רופאים שונים, כל התייחסות לחוסר מוטורי ומצויין כי הכח הגס שמור. הרושם העולה מהרשומות, הינו לכאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים תדיר גם בהריונות שאינם קשורים במאמץ גופני מוגבר".
כבוד המומחה המשיך והתייחס ל"השפעת ההריון נשוא חוות הדעת על כאבי הגב" - כאשר בפרק זה של חוות דעתו, שב וציין את עבודתה של התובעת וכן את שנדרש ממנה, גם מבחינת מאמץ גופני, במסגרת עבודתה.

כבוד המומחה המשיך וציין פניות של התובעת, בנושא כאבי הגב וכן ההמלצות שניתנו לה וכן אישורי המחלה.

כבוד המומחה כתב, בהמשך לניתוח שערך בנוגע לקשיים בהריון הכרוכים באבחון ובטיפולי גב, את העובדה ש"אין בספרות הרפואית הנחיה גורפת של רשויות בריאות ואיגודים גניקולוגיים מקצועיים להמנעות מעבודה הכרוכה במאמץ גופני במהלך הריון, שלא כמו פעילויות אחרות בהריון, הכרוכות לדוג' בחשיפה לחומרים טרטוגנים מסויימים".

המומחה הוסיף וציין כי :"במקרה הנידון, התמונה העולה מהרשומות במקרה הנידון, הינה של כאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים לעיתים קרובות בהריון".

כאשר כבוד המומחה לא הסתפק בכל שציין עד לאותה נקודה בחוות דעתו וערך דיון בשאלה "האם המשך העבודה היה מסכן את העובר או את התובעת" - וגם בפרק זה התייחס לספרות מקצועית ובסיום רשם:"כאמור, במקרה הנידון, התמונה העולה מהרשומות, הינה של כאבי גב שאינם חורגים בעוצמתם ותדירותם מאלה המופיעים לעיתים קרובות בהריון".

בהתייחס ל"כאבי ראש וסינוסיטיס כרונית" - התייחס כבוד המומחה לאירועים החוזרים של כאבי ראש, עליהם דיווחה התובעת, דיווחים ש"רובם יוחסו למחלת הסינוסיטיס".המומחה ציין ממצאי בדיקות שערכה התובעת, לרבות בדיקת א.א.ג מיום 14/8/17, כאשר רופא זה לא המליץ על הפסקת עבודה כללית במסגרת שמירת הריון.

המומחה התייחס גם, בענין זה, לספרות המקצועית וציין, בין היתר, כי:"אין מניעה מטיפול אנטיביוטי במקרי סינוסיטיס חריפה במגבלות המותר בהריון.." וכן שבהתאם לספרות, אין גם "מניעה מקורסים קצרים של טיפול סטרוידאלי בהריון" וכן כי:"אין כל המלצה להפסקת פעילות או עבודה עקב מצב של סינוסיטיס בהריון ולו גם במצבי דלקת חוזרים".

המומחה התייחס לטיפול אותו קיבלה התובעת בשל הסינוסיטיס ממנו סבלה במהלך הריונה וכן ציין את אישורי המחלה שקיבלה בגין מחלה זו וכן ציין כי:"אין ברשומות המלצות של הצוות הרפואי כולל רופאי אף אוזן גרון, המלצה להפסקת עבודה מוחלטת ו"שמירת הריון".

המומחה גם התייחס, ספציפית ל"כאבי הראש", מהם סבלה התובעת - לתיעוד פניותיה ולהמלצות הרופאים.

המומחה התייחס, גם בפרק זה, בצורה נרחבת, לספרות המקצועית בנוגע למגרנות ולכאבי ראש וכן סיכם וקבע:"במקרה הנידון, עיקר כאבי הראש יוחס לסינוסיטיס, האישה טופלה תרופתית ובמנוחה. האישה לא הופנתה להערכה נוירולוגית. אין ברשומות כל המלצה של הרופאים המטפלים להפסקת עבודה מוחלטת ושמירת הריון".

בהתייחס ל"אנמיה וחולשה" - התייחס כבוד המומחה, לאשר ציין פרופ' זוהר במכתבו מיום 25/11/17, התייחס לכל הרישומים הרפואיים בנוגע לאנמיה ולתלונות התובעת על חולשה וכן ציין את רמות ההמוגלובין שנמצאו בתובעת ובין היתר: 27/6/17 - 10% גרם וב - 14/11/17, כבר 12.3% גרם, ממצא שהוא "תקין". כבוד המומחה אף ציין כי "עוד לפני הריון הנידון נרשמו ערכי המוגלובין המוגדרים כאנמיה.." קרי - "האנמיה לא התחילה בהריון" וכן :"ברשומות ההריון דווח על ערכי המוגלובין של אנמיה שאינה חריגה במהלך ההריון, ניתן טיפול מקובל עם עליה של המוגלובין לערכים תקינים. אין ברשומות כל ארוע של חולשה או אנמיה חריגים".

המומחה אף ציין כי:"רמות אנמיה כבמקרה הנידון, אינן נדירות בהריון ומחייבות טיפול בברזל, מנוחה בעת הצורך, אך אינן מהוות אינדיקציה גורפת לשמירת הריון" כן התייחס, המומחה, גם בפרק זה, לרמת ההמוגלובין שהיתה לתובעת במהלך הריונה.

עוד כתב המומחה כי:"..גם לפני ההריון הנידון, כולל בתקופה בה האישה עבדה בעיסוקה כסייעת הרי סבלה מרמה מסויימת של אנמיה אליה יש להניח כי ביצעה אדפטציה/הסתגלות שאפשרה תפקוד תקין בעבודתה.
אין ברישומי התקופה זו (שלא היתה בהריון) דיווחים על התעלפויות וסחרחורות בעבודה, ניתן להסיק כי לא היתה ממשיכה בעיסוק זה, אם רמת האנמיה היתה פוגעת בתפקודה בעבודה".

את חוות דעתו המקיפה סיים, כבוד המומחה כך:

וכן:"לסיכום, החל מ - 11/8/2017 ועד ללידה ביום 22/11/2017, איני רואה במצבה הרפואי של האישה הנובע מהיותה בהריון, אינידקציה להיעדרות מהעבודה עקב סיכון התובעת או העובר".

הנה כי כן וכפי שהובהר כבר בהחלטה מיום 10/4/19 אשר ניתנה בהתייחס לבקשת התובעת להפנות אל המומחה שאלות הבהרה, אין מקום להפניית שאלות אלא מקום שחוות דעתו של המומחה וההשלמה שנתן לה, לאחר שהועברו אליו ממסמכים שבטעות לא הועברו אליו עת מונה, הינן ברורות, מקיפות וחד משמעיות.
בכל הנוגע לבקשת התובעת למינוי מומחה אחר או נוסף -
בהנחיות הנשיא (כתוארו אז) יגאל פליטמן, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מתאריך 14/7/17 נקבעו הקריטריונים למינוי מומחה נוסף:
"16.     ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.
מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.
17.       בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף אם מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו.
18.       מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. על כן, לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים שבגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: נמצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; המומחה מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; נפל פגם אישי במומחה; או טעם אחר שיירשם. מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון. באותם מקרים שבהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על ידי בית הדין אינן מדויקות, אל לו לבית הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה."
            גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199). סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת הינן כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין; כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע; כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ. באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור מספר סיבות, וביניהן כאשר " בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".
            בדב"ע (ארצי) נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי -לרוס, ניתן ביום 20.5.1997, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית, והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין צוין גם, כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות, להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. במקרים אחרים צוין, כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף (עב"ל 421/09 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - בן סימון, ניתן ביום 8.3.2010; עב"ל ( ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי - מוניס, ניתן ביום 22.11.2012).
במקרה שלפנינו וכפי שפורט לעיל וגם בהחלטה מיום 10/4/19, לא מצאנו לנכון להפנות אל המומחה שאלות הבהרה שכן חוות דעתו ותשובותיו היו מפורטות וברורות, כאשר גם לא מצאנו כי התובעת הראתה כי התקיימו טעמים בשלהם יש להורות על מינוי מומחה נוסף או אחר ו/או שבגינם יש לחרוג מהנהוג, מקום שביה"ד ממנה מומחה רפואי מטעמו, קרי - היא הדרך של אימוץ חוות דעתו של מומחה זה שהוא בבחינת "אורים ותומים המאיר את עיניו.."

8. סוף דבר -
הנה כי כן וחרף טענות התובעת לא מצאנו שיש מקום למנות מומחה אחר או נוסף למומחה שמונה, כן לא מצאנו שיש מקום להפנות אליו את שאלות ההבהרה שעמדו בבסיס החלטת ביה"ד, המפורטת, מיום 10/4/19 וכן לא מצאנו שיש מקום לסטות מעמדת המומחה ולכן הרינו מורים על דחיית התביעה.

9. אין צו להוצאות.

10. ניתן לערער על פסק דין זה, לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,י"ד באייר תשע"ט, (10 במאי 2019), בהעדר הצדדים.

מר אדהם פלאח
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אריה להב
נציג ציבור
(מעסיקים)