הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בנצרת ב"ל 16242-09-17

לפני:
כב' הנשיא מירון שוורץ

התובעת:
אורית היכל
ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אביב כרמי חג'ג'

החלטה

1. לפניי בקשה מטעם הנתבע למינוי מומחה נוסף.

2. מדובר בהליך אשר במסגרתו הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת ה של התובע ת לבין הליקוי ברגליים לו טוע נת, וזאת בכפוף לעובדות הבאות:

"א. התובעת ילידת שנת 1953.

ב. משנת 2009 ועד פרישתה ביום 1.9.17, התובעת עבדה כאחות במרפאת "רקתי" של קופת חולים כללית של שירותי בריאות כללית. שם התובעת עבדה בין היתר בחדר הניתוח.

ג. עבודת התובעת בחדר הניתוח הייתה בשלושה ימים שבועיים (א', ג' ו – ה') למשך כ – 7 שעות בכל פעם. עבודתה של התובעת בחדר הניתוח בוצעה כמפורט להלן:

  1. תחילה על התובעת היה לבצע קבלה של המטופל. קבלה זו נמשכה כ – 5 דק', והתובעת ביצעה אותה בישיבה.
  2. בתחילת היום היה על התובעת להכין את חדר הניתוח לקראת ביצוע הניתוח הראשון. עבודה זו כללה את הכנת הכלים השונים הדרושים לניתוח. פעולות אלה נמשכו כ – 15 דק' בכל פעם, תוך כדי שהתובעת עמדה והלכה ממקום למקום.
  3. לאחר מכן החל הניתוח אשר משכו כ – 10-15 דק', במהלכו ליוותה התובעת את הרופא והגישה לו את הציוד הדרוש. ליווי זה נעשה בעמידה בצמוד לרופא ולמיטת הניתוח, תוך כדי תנועות זעירות במקום.
  4. עם סיום הניתוח, התובעת ביצעה בדיקות שונות במטופל (לחץ דם, חבישה וחיטוי), וסידרה את חדר הניתוח לקראת הניתוח הבא. פעולות אלה נמשכו כ – 15 דק' בכל פעם, בעוד התובעת עמדה.
  5. הניתוחים בוצעו ברצף, ובכל פעם נערכו כ – 8-10 ניתוחים.
  6. עד לשנת 2014, התובעת הייתה מתחלקת בניתוחים עם אחות אחרת. אז התובעת ביצעה 4 ניתוחים ברצף, אז, בעוד שהתקיים ניתוח אחר (הניתוח החמישי) פנתה התובעת לעבודתה הנוספת, ועם סיומו של הניתוח ביצעה 4 ניתוחים נוספים".

3. בהחלטה מיום 23.5.19 מונה פרופ' אדר רפאל כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והשאלות שהופנו אל המומחה הרפואי היו כדלקמן:

"א. מהי המחלה או מהו הליקוי שממנו סובלת התובעת ברגליים?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין עבודת התובעת המתוארת בסעיף 3 לעיל לליקוי?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויה ( כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת?
(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

4. בתשובה לשאלות לעיל, השיב המומחה בחוות דעתו שנתקבלה בבית הדין ביום 17.6.19 כדלקמן:

"א. לתובעת דליות בוורידי שתי הרגליים, שאובחנו קלינית ואומתו ע"י בדיקת דופלר.

ב. בהעדר עדות לגורמים אחרים, קיימת סבירות של מעל 50%, כלומר יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה של א.ה. השפיעו על החמרת הליקוי, לעומת המצב ההפוך, שתנאי העבודה לא השפיעו.

לכן התשובה לשאלה ב' היא חיובית.

ג. הקשר בין העמידה בעבודה והדליות נובע מהעובדה שבתקופות של עמידה ובנוכחות מסתמים פגומים בוורידים (הנטייה הקונסטיטוציונית) הוורידים מתרחבים כל פעם עוד קצת יותר. ההרחבה גורמת להחמרה נוספת קלה באי ספיקת המסתמים, וחוזר חלילה. והאפיזודות החוזרות גורמות במצטבר להחמרה במצב הדליות במנגנון המתאים קונצפטואלית למנגנון המיקרוטראומה.

ד. הצלבת העובדות המוסכמות בדבר תנאי העבודה של א.ה. מול התיאורים השונים בספרות האפידמיולוגית אינם מאפשרים לפתח תשובה מתמטית לשאלת ההשפעה של כל אחד מהגורמים השונים.
אבל בהעדר גורמי סיכון אחרים אצל א.ה. לאי ספיקה ורידית או לדליות, ניתן לקבוע חד משמעית כי השפעת העבודה על הליקוי (הדליות) ביחס לגורמים אחרים, גבוהה ללא ספק מהסף של "20% ומעלה", הנחשב משמעותי על פי הפסיקה".

5. חוות הדעת הועברה לצדדים, ומטעם הנתבע הוגשה בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה. בקשת הנתבע התקבלה בעיקרה, ולמומחה הופנו השאלות הבאות:

"א. בחוות דעתך ציינת כי "ההיסטוריה המיילדותית של א.ה – חמישה הריונות ולידות בין השנים 1979-1992..."
אם כן, האם הנך מסכים כי העובדה שלתובעת ולדנות גבוהה משפיעה באופן משמעותי על התפתחות דליות בוורידי הרגליים אצל נשים? אנא נמק.

ב. האם לדעתך, נוכחות של קולטנים להורמוני המין כגון אסטרוגן, פרוגרסטרון ואנדורגן בדופן ורידי הרגליים ועליית מספר קולטנים אלה ופיזורם בדופן הורידים, מחזקים את תפקיד הורמוני המין בהתפתחות דליות ברגליים? הנך מופנה בעניין זה למאמר המצ"ב (מסומן א').
אם כן, כיצד יש בכך להשפיע על חוות דעתך ביחס לתובעת?

ג. האם לדעתך, בעת היריון קיימת התרחבות פיזיולוגית של קוטר ורידי הרגליים ושל ורידי האגן הקטן וכי התרחבות זו מלווה בהידרדרות של הטונוס והגמישות של הורידים? הנך מופנה בעניין זה למאמר המצ"ב (מסומן ב').
אם כן, כיצד יש בכך להשפיע על חוות דעתך ביחס לתובעת?

ד. בחוות דעתך ציינת, כי "א.ה הייתה בצעירותה אישה בריאה. כשהתקרבה לגיל 60 נוספו לרקע הרפואי שלה יתר לחץ דם, הפרעה בשומני הדם ובהמשך גם סוכרת". אנא התייחסותך להשפעות גורמים אלה על המערכת הווסקולרית במובן הסיסטמי כולל המיקרוצירקולציה.

ה. האם לדעתך, הגורמים הקיימים – ולדנות, יתר לחץ דם, סכרת והפרעות מטבוליות אחרות, הינם בעלי השפעה על התפתחות הורידים ברגליים התחתונות?

ו. האם נסיבות המקרים שנבחנו בעבודות האפידמיולוגיות אליהן הפנית, שונות מתנאי עבודתה של התובעת? במידה ולא – אנא נמק.

ז. מצ"ב מאמר (מסומן ג').
האם לדעתך ניתן לקבוע לנוכח מאמר זה, כי תנאי עבודתה של התובעת אינם מגבירים את הסיכון להתפתחות ורידים או להסתבכותם? אנא נמק".

6. ביום 21.8.19 התקבלה חוות דעתו המשלימה של המומחה, אשר השיב על שאלות ההבהרה לעיל, כפי שיפורט להלן:

"א': אין חולק על כך שבמהלך הריון מתחוללים שינויים בגוף האישה, שבין היתר גורמים להרחבת וורידי הרגליים והאגן. אבל כל זמן שתפקוד המסתמים הוורדים אינו נפגע, לא ייווצרו דליות.
ואכן בתקציר שסומן א' מתוארות מדידות של רמת הקולטנים שנמצאו מלווים את ההיריון בכל שלושת הסמסטרים של ההיריון. אבל החוקרים אינם טוענים שהשינויים הללו ברמת הרצפטורים בדופנות הוורידים גורמים לתופה הקלינית של דליות בוורידי הרגליים (להלן VV- varicose veins).
כפי שפירטתי בעמ' 3 של "חוות הדעת", הגורם לדליות הוא קונסטיטוציוני, ובנוסף לוולדנות גם אצל נשים ייתכנו עוד גורמים נוספים להופעה או להחמרה של VV.
זאת ועוד, VV יש גם בגברים, בשכיחות שהיא קטנה רק במעט מהשכיחות בנשים.
אצל א.ה הלידה החמישית והאחרונה הייתה בשנת 1992, ובתיעוד הרפואי שהיה בפני לא הייתה כל עדות ל-VV בהמשך חמשת ההריונות. האזכור הראשון לדליות היה אצלה 6 שנים לאחר הלידה האחרונה, בשנת 1998.
אילו הייתה לא.ה בעיה משמעותית בוורידי הרגליים במהלך ההיריון, אין ספק שהאבחנה (אי ספיקה ורידית או דליות) הייתה מופיעה בסיכום הלידה ממחלקת יולדות או בביקורי מרפאת נשים- יולדות, לפני או אחרי הלידה.
לכן במקרה הספציפי הזה, הוולדנות של א.ה לא השפיעה על התפתחות ה-VV, כפי שהוסבר בסיפא של הדיון בעמוד 3 של "חוות הדעת", כמו גם בקטע האחרון של התשובה לשאלה ד' "בחוות הדעת".

ב': ההשפעה של השינויים ההורמונליים המתחוללים בהריון, חולפת בהדרגה כבר אחרי מספר שבועות או חודשים, קל וחומר אחרי 5-6 שנים.
כאמור בתשובתי לשאלה א' לעיל, התקציר המסומן א' לא משפיע על המסקנה של "חוות הדעת" בדבר הקשר הסיבתי בין העבודה של א.ה. כאחות לבין ה-VV.

ג': בתקציר המסומן ב' מדווחות תוצאות של בדיקות אולטרה- סונגרפיות (דופלקס) של ורידי האגן והרגליים במהלך הריון אצל 115 נשים. רק ל-16% מהנשים הייתה עדות קלינית לדליות.
כאמור לעיל, אנו דנים במקרה הספציפי של א.ה, אשר לה לא היו דליות במהלך השנים שבהן ילדה את חמשת ילדיה.
לכן גם התקציר הזה לא גורם לי לשנות את דעתי, כפי שהועבעה ב"חוות הדעת".

ד: אני מפנה את השואל לקטע הראשון בעמוד 2 של "חוות הדעת" שממנה מצוטטת שאלתו. הציטוט מדויק אך חלקית בלבד, מכיוון שחסר את המשפט האחרון בקטע הזה, "מצבים אלה טופלו תרופתית ולא השפיעו (הדגשה שלי, ר.א) על מהלך מחלת הדליות.
בוודאי שסוכרת, יתר לחץ דם, ורמה גבוהה של שומנים בדם משפיעים על מחזור הדם, אך הפגיעה היא במחזור הדם העורקי (ר.א), ולא בוורידים השטחיים או העמוקים של הרגליים.
לכן אין להם כל השפעה על נושא הדליות בוולדנות של האישה.

ה': ראה תשובה לשאלה ד'. אין לכרוך יחד את נושא הוולדנות עם יתר לחץ דם, סוכרת והפרעות מטבוליות אחרות. התשובה לשאלה ה' שלילית אף היא.

ו': אני מפנה לקטע הדיון בעמ' 3 של "חוות הדעת" ומצטט את שתי השורות האחרונות העמוד זה: " עבודת אחות בחדר ניתוח היא דוגמה קלסית לסוג עבודה הכרוך בעמידה ללא תנועת משאבת שרירי הסובך במשך כל זמן הניתוח, ככל שיימשך".
הנסיבות האלה דומות בכל למה שמתואר בעבודות האפידמיולוגיות אליהן הפניתי ב"חוות הדעת".

ז': במאמר המסומן ג' כבר נתקלתי בחוות דעת קודמת ועל הטענות שהועלו ממנה כבר השבתי בשאלות הבהרה לחוות הדעת, שנשלחו ב-06/03/19 לכבוד השופטת יעל אנגלברג מבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בתביעה ב.ב. (ב"ל 27897-05-17).
כותרת המאמר היא בתרגום חופשי: "עבודה בעמידה איננה מגדילה את הסיכון ל-VV בעובדי רפואה ( health care providers) בטאיוון.
המחקר האפידמיולוגי שתוצאותיו מדווחות (במאמר זה המסומן ג') מבוסס על עבודה שבוצעה בחמישה מרכזים רפואיים בטאיוון, כולל מחלקות אוניברסיטאיות ומרכזים קליניים.
בקבוצת הנסקרים היו כ-28,000 רופאים ואחיות וכ-26,000 שאינם רופאים (non- physicians). האחוזים חושבו מבסיס הנתונים של תכנית ביטוח הבריאות הלאומית של טאיוון. לשתי הקבוצות נבחרו קבוצות ביקורת, מותאמות גיל ומין, מהאוכלוסייה הכללית של המבוטחים אזרחי טאיוון, שאינם עובדי רפואה.
לציין שאין דיווח נפרד בין עובדי הרפואה (רפואית, באיזה מקצוע רפואי, או מנהלית משרדית). אין גם נתוני שכיחות של VV בסקטור האחיות (והאחים) ומשום כך אין בדל של מידע בנושא הזה.
בעבודה זה דווח על שכיות מצטברת של VV במהלך של 5 שנים (2007-2011), שהייתה 0.12% לרופאים, 0.13% לשאינם רופאים, שכיחות שלא הייתה שונה מזו שבאוכלוסייה הכללית, שהייתה גם היא 0.13%.
ברור לכן כי תוצאות הסקר הזה מייצגות רק את התובנות שנכונות לעובדים בטאיוון, ובתנאים של שירות הבריאות בטאיוון.
נציגי הנתבעת נכשלו בניסיון להשתמש בתוצאות המחקר הנ"ל, כטענה עניינית בתביעה הספציפית של א.ה.

לסיכום: כעולה תשובתיי לשאלות א'-ז' שלעיל, לא חל כל שינוי במסקנותי כפי שבאו לידי ביטוי בקטע האחרון של תשובה ד' בעמוד 4 של "חוות הדעת" מיום 11/06/19".

7. ביום 24.10.19, הנתבע הגיש בקשה להפניית שאלת הבהרה נוספת למומחה.

בהחלטה מיום 21.11.19 הבקשה נדחתה, שכן נמצא כי השאלה המבוקשת קיבלה מענה ברור בחוות הדעת.

הבקשה שלפניי -

8. ביום 5.12.19, הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. בבקשתו, מפנה הנתבע למקרים אחרים שהתנהלו בבתי דין אזוריים לעבודה, במסגרתם מונה פרופ' רפאל אדר. לדעת הנתבע, עולה מקביעותיו של פרופ' אדר באותו המקרים, כי הלה מחזיק באסכולה ולפיה כל אימת שהליקוי ברגליים מופיע אצל אחיות חדר ניתוח – הוא תוצאה של תנאי עבודתן בהתאם להלכת המיקרוטראומה , וזאת ללא כל אבחנה בין תנאי העבודה השונים (למשל משך הניתוח ופעולות נוספות שבוצעו) ונסיבותיה האישיות של כל תובעת.
כמו כן נטען, כי הנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בעניין מינוי מומחים רפואיים, הקלה בגישה לעניין מינוי מומחה נוסף. בטיעון זה מפנה הנתבע לפסק הדין שניתן בעבל 29449-02-19 יצחק טוביץ – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 31.10.19.

9. התובעת התנגד ה לבקשה וטע נה כי ה נתבע לא הצביע על כל טעם המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף. נטען, כי המומחה השיב באופן ברור לשאלות ההב הרה שהונחו בפניו. לא קיימת רלוונטיות לפסקי הדין שאליהם מפנה הנתבע. טענת הנתבע לקיומה של אסכולה, אינה מנומקת ואינה מבוססת. המומחה השתית את חוות דעתו על העובדות והתיאוריות שבספרות הרפואית.

מינוי מומחה רפואי נוסף

10. בהנחיותיה המעודכנות של כב' הנשיאה וירט-ליבנה, מיום 10.9.19, נקבע כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק..." (סעיף 16 להנחיות).
עם זאת, נקבע באותן הנחיות, מעבר ל"כלל", כי "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך " (סעיף 17 להנחיות).
אציין כבר כעת, כי בניגוד לטענת הנתבע, איני סבור שהשינוי המסוים בהנחיות כאמור , יש בו כדי להשליך על ההכרעה במקרה ספציפי זה.
עיינתי בפסיקה אליה מפנה הנתבע , ואיני סבור שההקלה אליה הפנה בית הדין באותה פסיקה בכל הנוגע לאפשרות מינוי מומחה נוסף, כעולה מההנחיות החדשות, יש בה כדי לה שליך על הקביעה בעניינה של התובעת, כפי שיורחב בהמשך הדברים.

11. עוד אפנה למאמרו של כב' הנשיא אדלר, שם נמנו מספר סיבות למינוי מומחה נוסף, למרות ש בית הדין לא מצא טעם לפסול את המומחה שמונה, ובהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

12. נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית. השיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין צוין גם, שכאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות, להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. דב"ע (ארצי) נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי – לרוס, ניתן ביום 20.5.97).

13. בעב"ל 12826-06-12 סילביה שמעון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.5.14, סוכמה שוב ההלכה הפסוקה ביחס למינוי מומחה רפואי נוסף, כדלקמן:
"הכלל ביחס למינוי מומחים רפואיים הוא כי על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. מינוי מומחה נוסף הוא בבחינת יוצא מן הכלל, וייעשה לפיכך במקרים חריגים בלבד . בהתאם להנחיות הנשיאה (בדימוס) נילי ארד בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13 .4.10, בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף כאשר 'מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו'".

14. במקרים אחרים צוין, כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף (עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי – בן סימון, ניתן ביום 8.3.10; עב"ל 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי – מוניס, ניתן ביום 22.11.12).

15. הדברים באו לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון, שם נקבע כי מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה, או במידה שנותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר מתן חוות הדעת (רע"א 337/02 מזרחי - כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673).

דיון ומסקנות –

16. לאחר עיון בבקשה, בתגובה עליה ו בחוות הדעת של המומחה ובתשובותי ו לשאלות ההבהרה, איני סבור שבמקרה הנדון התקיימ ו נסיב ות המצדיקות מינוי מומחה רפואי נוס ף. מעיון בחוות דעתו של המומחה, כמו גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי ה נתבע, לא מצאתי כי הטענות שהופנו נגדו, דינן להתקבל. בהתאם לכך, יש לדחות את הבקשה.

17. המומחה נתן בענייננו מענה נרחב לכל ל השאלות שהוצגו ל ו על ידי בית הדין, הן בהחלטת המינוי והן בשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו, וערך דיון ענייני ומנומק בעניינ ה של התובע ת. חוות הדעת של המומחה מבוססת ומעוגנת בכלל העובדות שהציג לפניו בית הדין, וכן במסמכים הרפואיים שהיו לפני ו. חוות דעתו מנומקת, והמומח ה הסביר כיצד הגיע למסקנותי ו.

18. אשר לטענה כי המומחה דוגל באסכולה רפואית מ סוימת, הרי שגם טענה זו דינה להידחות. ההלכה קבעה כי על מנת שיפסל מומחה בשל אסכולה מסוימת בה הוא אוחז, יש להוכיח שאסכולה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה ולהניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת הטענה בדבר האסכולה השונה בה אוחז המומחה ( בעניין זה, ראו למשל את שנפסק בבר"ע 105/09 יגאל איילון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.5.09; עב"ל 672/08 וייצמן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.6.09; עב"ל 222/09 חסין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.10.09; עב"ל 208/09 לב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.2.11).

בבר"ע 105/09 הנ"ל, נפסק כי לעניין הגדרת אסכולה ראוי לאמץ את פסיקתו של בית המשפט העליון בסוגיה:
"ראשית - ראוי להגדיר מהי אסכולה. ולעניין זה ראוי לאמץ את פסיקת בית המשפט העליון ב ע"א 472/89 קצין התגמולים נ. רוט פד' מה (4) 203 בע' 217), לאמור:
"מצד אחד ברור, כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל ללא מחלוקת כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות המקצועית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך - כלל, דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על - ידי מחקרים" ( לעניין זה ראו גם רע"א 2027/94 קליג - קצין התגמולים ( פד נ(1) 529)".

19. בענייננו, טענות הנתבע בדבר קיומה של אסכולה מסוימת (מקלה ו/או מחמירה ) בה כביכול מחזיק המומחה , כלל אינן מבוססות, ולא הונחה תשתית ראייתית לקיום אסכולה אחרת, כנדרש בהתאם להלכה הפסוקה. כך, הנתבע, שהנטל מוטל בעניין זה על כתפיו , לא המציא חוות דעת כבדת משקל התומכת בדעתו ולא הציג ספרות מחקרית השוללת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין הליקוי ממנו סובל ת ברגליים (" מחלת הדליות").
פסקי הדין אליהם מפנה הנתבע, ודאי שאינם מצביעים על כך כי המומחה נמנה על אסכולה מסוימת, ואף לא ברור אם העובדות שנדונו שם הן אותן עובדות כפי שקיימות בעניינה של התובעת.

זאת ועוד, גם בקבלת ההנחה ולפיה המומחה פרופ' אדר רפאל, נוטה באופן חיובי בקביעותיו כי "כל אימת שהליקוי דליות ברגליים מופיע אצל אחיות חדר ניתוח הוא תוצאה של תנאי עבודתן בהתאם להלכת המיקרוטראומה... " (ואיני קובע זאת), הרי שקביעה זו מ קבלת משנה תוקף לאור הכ לל הידוע, לפיו בענייני ביטחון סוציאלי, ש עה שקיימות שתי אסכולות, עדיפה זו המטיבה עם המבוטח. במיוחד אמורים הדברים, כאשר לא הוכח בפנינו קיומה של אסכולה אחרת ממנה ניתן ללמוד על גישה אחרת לה טוען הנתבע (וראו את שנפסק בבר"ע 105/09 הנ"ל, וכן בעב"ל 3352-07-12 סלימאן מקלדה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.4.14).

20. סוף דבר – הבקשה נדחית. אוסיף ואציין כי נראה שבמקרה הנדון, טוב היה אלמלא הוגשה הבקשה כלל.

21. הנתבע יודיע בתוך 10 ימים מהיום, עמדתו לעניין המשך ההליכים בתיק.

22. למעקב המזכירות בהתאם.

ניתנה היום, ה' בטבת תש"פ (2 בינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.