הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים תע"א 1468-10

03 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין
נציגת ציבור (עובדים) גב' נחמה אנג'ל
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתי ביאליסטוק
התובע
יוסי אסף ת.ז. XXXXXX168
ע"י ב"כ: עו"ד משה דנוך
-
הנתבעים

  1. משרד החינוך – הגף להערכת תארים עקדמיים ודיפלומות מחו"ל
  2. משטרת ישראל

ע"י ב"כ: עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

לפנינו תביעתו של התובע, אשר עניינה החלטת הגף להערכת תארים ודיפלומות בחו"ל במשרד החינוך (להלן – הנתבע) שלא ליתן אישור שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אשר נלמד על ידי התובע בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – ההחלטה).

הצדדים
התובע סיים את לימודיו לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – שלוחת לטביה), ביום 15.6.01.
הנתבע הינו גוף מיוחד העוסק בהערכת תארים שניתנו במוסדות אקדמאיים מחו"ל והמעניק "אישורי שקילות". על פי אישורים אלה, התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל שקולים לתארים הניתנים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו של התובע בזמן לימודי והשלמת התואר מושא ההליך שבפנינו.

הרקע להליך
בשנת 1996 החלה שלוחת לטביה לפעול בישראל, כנציגות אוניברסיטה זרה ונוהלה על ידי חברת " מודום ייעוץ והכוונה בע"מ" (להלן – מודום). במסגרת אישור הפעולה אשר ניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה העניקה שלוחת לטביה תארים במנהל עסקים ובחינוך בשיטת הלמידה מרחוק. במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל ובאישור שקיבלה השלוחה, צוין כי היא אינה רשאית לפרסם שהתוכנית שלה פועלת בהיתר המועצה או באישור של משרד החינוך והתרבות בישראל.
בחודש יוני 2001, בעקבות חקירה משטרתית שנערכה לגבי פעילות שלוחת לטביה, אשר העלתה כי תארים שונים ניתנו בה שלא כדין, נתקבלה החלטת פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות שהוגשו על ידי תלמידי השלוחה עד לתום החקירה המשטרתית.
על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק במסגרתה הוחלט שלא להתערב בהחלטה, אך נקצב מועד לקבלת החלטה סופית בנידון ( בג"צ 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח' (26.8.02)).
ביום 20.3.03 התקבלה החלטה גורפת שלא להכיר בתואר שניתן על ידי שלוחת לטביה כשקול לתואר אקדמי ישראלי לצרכי שכר, וזאת מבלי שנערכה בדיקה אישית של כל אחד מהבוגרים. על החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק ( בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה (18.3.04); להלן – בג"צ מוסטקי הראשון ).
בפסק הדין נקבע, שלא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל בוגרי שלוחת לטביה אינם זכאים לקבלת אישורי שקילות וכי על המדינה לבחון את עניינם הקונקרטי של כל אחד מהעותרים בטרם קבלת החלטה בעניינו.
לאור החלטה זו, החל הנתבע לערוך בדיקה פרטנית של כל בוגר על בסיס בקשתו לאישור שקילות, החומר שנאסף בתיק האישי, שאלונים שנשלחו ובהם שאלות הנוגעות ללימודים ולקורסים שלמד וכן באמצעות עריכת ריאיון אישי.
הליכים אלו נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (27.5.07); להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (15.9.09), להלן – בג"צ בן שמעון). בית המשפט העליון אישר את הליכי הבדיקה שבהם נקט הנתבע, ודחה טענות שונות שהועלו כלפי ההליכים הפרטניים תוך שנקבע כי אלה מתנהלים באופן ראוי, וכי השגות הבוגרים נבחנות בכובד ראש ובלב פתוח.
עוד נפסק, כי כל בוגר אשר טוען כי עניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות בהשגה מנומקת על ההחלטה ובהתאם יבחן הנתבע האם יש מקום לקיום ריאיון חוזר או לשינוי ההחלטה. המדינה תהיה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי השלוחה כאשר קיימות הוכחות " ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על פי מבחן הראיה המנהלית" שהתואר הושג בדרכים שאינן הולמות. שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות הוא שיקול דעת מקצועי שבית המשפט יטה שלא להתערב בו, אל אם קיימת עילה מתחום המשפט המינהלי להתערבות.
ביום 6.9.11, בעקבות הגשת תביעות רבות לבית דין זה, ניתנה החלטה כי התביעות בהליך שאוחד, תוכרענה על פי סיכומים בכתב. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי ( בר"ע 44860-09-11 (24.1.12), החלטתו של כב' הרשם ( כתוארו אז) השופט אילן סופר, להלן – החלטת בית הדין הארצי).
בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי במסגרת הסיכומים יוכלו הצדדים לטעון טענות עובדתיות נוספות וכן לצרף כל מסמך התומך בגרסתם. עוד נקבע כי במקרים המתאימים יוכלו התובעים לטעון כי נדרשת שמיעת ראיות ובית הדין ישקול את בקשתם.

רקע עובדתי בעניינו של התובע
ביום 15.6.1 סיים התובע את לימודיו במסגרת שלוחת רחובות והגיש, ביום 14.11.01, בקשה לנתבע לקבלת אישור שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אותו למד ( נספח ב1 לסיכומי נתבעים).
ביום 12.1.05 כחלק מההליך לבדיקת תקינות הליך הלימודים, נערך לתובע ריאיון שמטרתו הייתה ללמוד על תקינותו של הליך לימודיו, בהתאם לפסיקת בג"צ שפורטה לעיל. טרם עריכת הריאיון נשלח אל התובע שאלון אותו בחר להשיב ריק ( העתק תמלול ריאיון וטופס סיכום ההליך צורפו כנספחים ב3 ו-ב4 לסיכומי נתבעים).
ביום 27.2.05 נשלחה לתובע החלטת הגף שלא להכיר בתואר אותו למד וזאת בשל חשד לפיו עבודת הגמר שהוגשה בשמו של התובע לא הוכנה על ידו. בעבודה נתגלו פגמים המעידים על כך שלכאורה הוכנה על ידי אדם אחר – בתיקו האישי מופיעה עבודת גמר נוספת, אשר נושאת תאריך של חודש קודם . עוד צוין כי תוכנית הלימודים שלימדה " מודום" אינה תואמת את תכנית הלימודים שנדרשה על ידי אוניברסיטת לטביה ( נספח ב9 לסיכומי נתבעים).
ביום 15.1.06 שלח התובע מכתב ערעור לנתבע במסגרתו כפר בטענות שהועלו כנגדו וביקש כי הנתבע יכיר בתואר אותו למד. עוד ציין, כי העבודה השנייה שנמצאה בתיקו לא הוגשה על ידו כעבודת גמר והוא הביא אותה למפגש הנחיה על מנת להשתמש בה כדוגמא ( נספח ב10לסיכומי נתבעים).
ביום 2.3.06 דחה הנתבע את בקשת התובע והשיב בניגוד לטענות התובע ביחס לעבודה השנייה, הרי שמעיון בה עולה כי המדובר בעבודה שהוגשה וניתן עליה ציון ( נספח ב11 לסיכומי נתבעים).
ביום 30.11.06 שלח התובע הודעה נוספת במסגרתה טען כי הוא לא זכר פרטים הנוגעים לעבודה הראשונה בנושא " שילב" מכיוון שהעבודה לא הוגשה על ידו כעבודת גמר וכי על עבודת הגמר העוסקת בחברת " נטפים" ידע התובע להשיב היטב במהלך הריאיון ( נספח ב12 לסיכומי נתבעים).
ביום 12.4.07 נענה התובע כי לא ניתן הסבר הדיוני במכתבו מדוע נמצאו בתיקו 2 עבודות זהות אשר קיבלו ציון וכי בכל הנוגע לעבודה בנושא " שילב", עבודה זו נחשדת כמועתקת, ונמצאו עוד 4 עבודות זהות שהוגשו ( נספח ב13 לסיכומי נתבעים).
ביום 20.12.17 שלח התובע מכתב נוסף לנתבע במסגרתה טען כי אכן הגיש שתי עבודות גמר אולם מאחר וקיבל ציון נמוך על העבודה הראשונה, הוצע לו לעשות עבודה חדשה בדי שתהיה לו האפשרות לקבל ציון גבוה יותר ועל כן, אין לראות בעבודה בנושא " שילב" כעבודת גמר הוגשה מטעמו ( נספח ב14 לסיכומי נתבעים).
ביום 29.4.08 הודיע הנתבע לתובע כי אין בנימוקים שפורטו במכתבו כדי לשנות מהחלטתו ( נספח ב15 לסיכומי נתבעים).

טענות התובע בקצרה
בסיכומים שהוגשו מטעמו, טען התובע טענות שונות, הנוגעות הן לאופי ההליך המשפטי והן להחלטה שהתקבלה בעניינו. נעמוד על עיקרי טענות אלו כדלקמן:
פגיעה בזכויות דיוניות –ההחלטה על איחוד התיקים והדיון בהם כהליך מנהלי, פגעה בזכותם הדיונית של המבקשים לקיים דיון הוכחות. התובע הוסיף, כי כתב ההגנה שהגישה המדינה הוא כללי וכוללני והתייחס רק לחלק מהתובעים ולא לכולם.
חלוף הזמן בין לימודי התובע לריאיון –הנתבע לא נתן משקל מתאים לכך שחלף זמן רב בין לימודיו לריאיון ולכך שהוא לא התבקש להתכונן על החומר ולרענן את זיכרונו.
התואר הוא לצרכי דירוג שכר בלבד – התובע לא עשה שימוש במושגים המקצועיים אותם למד שכן הם אינם בתחום עיסוקו ועל כן, ואין בעובדה כי לא ידע להשיב על הגדרה מקצועית כזו או אחרת כדי להעיד על כך הלימודים לא הותירו בו את הרושם הנדרש.
הורם נטל ההוכחה כי התובע השלים את לימודיו בהליך לימודים תקין – בניגוד לטענות הנתבע, התובע סיפק מידע כמיטב זכרונו, שיש בו כדי להעיד כי השתתף בקורסי הלימוד. התובע עמד במטלות הקורסים השונים בשלמות ותכלית ה"אקדמיזציה" הוגשמה בעננינו, שכן הוא הרחיב את אופקיו, שיפר את כישוריו האקדמיים וכיו"ב.
ביחס לעבודת הגמר – התובע השיב לשאלות שנשאל אודות תכני העבודה באופן שניכר כי הוא שהכין את העבודה.
ריקון זכות השימוע מתכנה - התובע לא הונחה כי עליו לרענן את זכרונו ביחס לעבודת הגמר טרם עריכת השימוע והמראיינים לא הכירו את עבודת הגמר כך שהשימוע לא התקיים ב"לב פתוח ובנפש חפצה".
פגיעה בזכות הקניין ובזכות לשם טוב –בהחלטת הנתבע יש כדי לפגוע בשכרו החודשי של התובע, בשכרו הפנסיוני ובפיצויים בעת הפרישה לגמלאות.
ביחס לפגיעה בשמו הטוב הטעים, כי מכח תפקידו ותחום עיסוקו – שמו הטוב הינו ערך חשוב ויש בהחלטה המנהלית כדי להטיל בו דופי.
פגיעה בעיקרון ההסתמכות – התובע הסתמך על המצג שנוצר על בסיס המדיניות של הנתבע לפיו התנאים המצטברים לצורך מתן שקילות הינם היות המוסד בו למד מוכר על ידי המדינה ועמידה בדרישותיו של המוסד. התובע השקיע ממיטב כספו, מרצו וזמנו מתוך ציפייה לקבל את התואר האקדמי אשר יזכה אותו בהטבות שכר.
פגיעה בזכות התובע לקיום ריאיון חוזר – בניגוד להחלטותיו של בג"צ מוסטקי השני.
אי התיישנות התביעה – עילת התביעה התגבשה במועד בו נדחתה בקשתו של התובע לקבלת אישור שקילות לתואר ועל כן, תביעתו לא התיישנה ויש לדון בה.
בשל כל הנימוקים לעיל, עתר התובע לביטול החלטתו של הנתבע שלא להעניק לו שקילות בגין התואר ולחילופין, להורות על זימונו לריאיון חוזר ובנוסף, להורות לנתבעת לשלם לתובע את הטבות השכר מכח אישור השקילות, לרבות תשלום רטרואקטיבי.

טענות הנתבעים בקצרה
בפתח כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי יש להבחין בין עניינו של התובע בו לא ניתן מעולם אישור שקילות ולתובע לא הייתה זכות מוקנית כלשהי לזכות כספית זו או אחרת למקרים שבהם נשלל אישור השקילות למפרע, תוך פגיעה בזכות מוגדרת.
ביחס לטענות השונות שהעלה התובע שעניינן אופיו של ההליך וההחלטה כי הוא ינוהל על דרך של סיכומי תובע בכתב, הרי שהמדובר בטענות אשר הוכרעו בערכאות השונות, בפסקי דין שפורטו לעיל ועל כן אין לשוב ודון בטענות הללו ולפתוח את יריעת המחלוקת בנושאים שהוכרעו.
הטענה לפיה התואר נועד לצרכי דירוג ושכר בלבד אינה מאפשרת להכשיר את ההליך כהליך תקין שבגינו המדינה תשקיע מכספי ציבור, כאשר אין הדבר כך. טענת התובע, לפיה הוא עבר הליך לימודים תקין, אשר תרם ליכולותיו ולשיפור כישוריו האקדמיים, אינה מתיישבת עם העובדה לפיה התובע לא יכול היה לנהל שיחה בסיסית בתחום לימודיו.
בעניינו של התובע חלים "כללי רכלבסקי" משנת 2000 אשר קובעים במפורש את סמכות הרשות לדרוש דרישות נוספות לפי העניין, לצורך אישור השקילות. בהתחשב בחשד שעלה ביחס לתקינות הלימודים ולחשדות למרמה, מובן כי בסמכות הנתבע לקיים הליכים לבחינת כשירותו של התואר מכוחו דורש התובע הטבת שכר.
במסגרת ההליכים המנהלים השונים קיבלו חלק גדול מבוגרי שלוחת לטביה אישורי שקילות דבר שיש בו כדי להעיד על סבירותם ותקינותם. עוד נטען, כי הנתבע לא נדרש להוכיח מעשה מרמה בפועל אלא די אם יוכח כי הליך הלימודים היה "לא תקין", כאשר די באי התמצאות במושגי בסיס, בקורסים ובתכנית הלימודים על מנת להצדיק את ההחלטה.
הנתבעים פירטו בהרחבה את ההליכים שהתקיימו לבחינת תקינותו של הליך הלימודים, אשר כללו ארבעה שלבים:
השלב הראשון, משלוח שאלונים הנוגעים להליך הלימודים בשלוחה ביחס למועד קיום הלימודים ומקום עריכתם, הקורסים שנלמדו וכן עבודת הגמר שהוגשה כתנאי לקבלת התואר;
השלב השני והשלישי, זימון לריאיון אישי ועריכתו – לכל בוגר נשלח מכתב ובו הוא נתבקש להביא עמו כל חומר המצוי ברשותו והעשוי להיות רלבנטי. מטרת הריאיון הייתה לאפשר התרשמות בלתי אמצעית מכל בוגר, תוך אימות מהלך לימודיו, הכנת המטלות ועבודת הגמר;
השלב הרביעי, קבלת ההחלטה על סמך כלל החומר שבתיקו של כל בוגר – בקשתו לאישור שקילות, שאלון בצירוף תצהיר (במידה וחתם), עבודת הגמר, עבודות נוספות (ככל שהיו בתיק), הקלטת הריאיון והתמלול, סיכום הריאיון וכן כל חומר שהציג המרואיין.
הריאיון הותאם לבוגר תואר ראשון סביר ונערך במסגרת זמנים מספיקה המאפשרת התייחסות רצינית מצד המרואיין ואף אפשרות לתיקון והשלמה. התובע לא נשאל שאלות תוכן מקצועיות אלא שאלות בסיס אשר נועדו לאפשר התרשמות מאופי הליך לימודיו.
מעיון בתמלול הריאיון שנערך לתובע עולה כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין והחלטת הנתבע לדחיית בקשתו לאישור שקילות – בדין יסודה.

דיון והכרעה
בפתח הדברים והואיל ובית הדין בוחן את ההחלטה שהתקבלה בעניינו של התובע בכלים של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית נציין כי ככלל, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, כל עוד היא התקבלה באופן ענייני, בהגינות והיא עומדת בדרישת הסבירות והמידתיות.
החלטת הנתבע, ככל החלטה מינהלית, צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית ראויה המבוססת על איסוף כלל הנתונים הרלוונטיים, הסתמכות על נתונים אמינים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה ותשתית ראיות מוצקה במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, בהתאם למהותה.
(עשר (ארצי) 57737-11-11 סופר סקיוריטי בע"מ נ' מדינת ישראל (10.1.12); י' זמיר, הסמכות המנהלית , עמ' 734 ואילך).
בענייננו, בית הדין אינו נדרש להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הנתבע באשרו או בדחותו בקשה לאישור שקילות שהוגשה אליו, אלא לבחון האם בהחלטתו לדחות את בקשת התובע נפל אחד מהפגמים המנהליים המוכרים, ובכלל זה האם ההחלטה לוקה בשיקולים זרים, חוסר סבירות או חוסר מידתיות.
בבג"צ בן שמעון, עמד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על טיב שיקול הדעת המסור בידי הנתבע, וקבע:
"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כבעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מינהלית להתערבות שכזו"

משאלו הם פני הדברים, נפנה לבחון, האם הצביע התובע בנסיבות המקרה שבנדון, על פגם בהחלטה שיש בו כדי לזכותו בסעדים שנתבעו, כולם או חלקם, תוך התייחסות לטענותיו.
נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להידחות ולהלן נפרט נימוקינו.

טענות התובע בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות –
המסגרת של ניהול הדיון בדרך של הגשת סיכומי תובע בכתב אושרה בהחלטת בית הדין הארצי, כפי שפורט לעיל. מסגרת דיונית זו נקבעה בהסכמת הצדדים כאשר התובע היה מיוצג בהליכים אלו וחזקה עליו כי שקל את השיקולים הרלוונטיים בטרם הסכים להצעת בית הדין הארצי. מכל מקום, הואיל ומסגרת זו נקבעה זה מכבר, בשלב זה, שנים ארוכות לאחר הגשת התביעה, אין מקום להעלות טענות כנגדה.
מבלי לגרוע מהאמור, בהחלטת בית הדין הארצי נקבע כי במקרים המתאימים ניתן יהיה לבקש שמיעת ראיות, תוך נימוק בקשה זו. התובע לא פנה בבקשה כלשהי בעניין ולא ניצל זכות זו שהוקנתה לו. לפיכך, לא מצאנו כי יש בטענות אלו ממש.
ביחס לריאיון שעבר התובע ולמשקל שניתן לתשובותיו - המדובר בטענות שכבר נדונו והוכרעו ברובן במסגרת בג"צ מוסטקי השני ובג"צ בן שמעון. כך סיכם את הדברים בית המשפט העליון בעניין בן שמעון:
"בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה"
מרבית הטענות העולות בסיכומי התובע כנגד ההליך שהתקיים בעניינו הם חזרה על הטענות שכבר נדונו והוכרעו בבית המשפט העליון ואין אנו נדרשים לדון שוב בעצם קיום הריאיון במתכונת בה התקיים.
בחינת ההחלטה בעניינו של התובע וסבירותה -
החלטת הנתבע שלא להכיר בתואר לשם קבלת אישור השקילות התבססה על כך שקיים חשד לפיו עבודת הגמר לא הוכנה על ידו וכי תוכנית הלימודים שלימדה חברת מודום אינה תואמת את תכנית הלימודים שנדרשה על ידי שלוחת לטביה. בהתאם לבג"צ מוסטקי השני, ויתר הנתבע על טענת אי ההתאמה ולפיכך לא נתייחס לנימוק זה כעומד בבסיס הדחייה.
מעיון בתמלול הריאיון שנערך לתובע עולה כי התובע גילה חוסר התמצאות בשאלות בסיסיות לגבי קורסי הלימוד וכן לא נתן הסבר המניח את הדעת לעובדה לפיה בתיקו האישי נמצאו שתי עבודות גמר, אשר נתגלו כמועתקות. כך לדוגמא (התשובות המודגשות הן של התובע – י' ש'):
"לכל קורס היה מרצה?
כן. הקורס היה.
או שהיה מרצה אחד לכמה קורסים?
אני לא יודע, בכיתה, 30-40 איש בכיתה והמרצה נתן לנו הרצאה, למדנו על פסיכולוגיה.
...
לא, השאלה היא האם היה מרצה שהעביר קורסים שונים?
ממש לא זוכר.
..
היה מצב שגם מבחן וגם עבודה?
לא נראה לי.
אני שואל.
לא, לא יודע. לא חושב.
...
יש כמה עבודות שאתה זוכר?
כל מה שקשור לתוכן הלימודים, אני אגיד לך באמת, הראש שלי, זאת אומרת.
באופן כללי.
כן, כן, באופן כללי, לא.
איזשהם עבודות, משהו? אתה לא זוכר?
ממש לא.
ממש לא, שום עבודה?
ממש לא. לא. אם הייתם מגדירים את זה כבחינה היינו באים מוכנים, אבל הבנתי שזה ראיון.

בהמשך כשנשאל התובע אודות הקורסים שלמד והתבקש לספר על קורס אחד שאהב במיוחד, לא זכר התובע אף לא קורס אחד מתוך ה- 37 קורסים אשר לטענתו למד ("אני לא זוכר כלום מתוכן הלימודים"; "אני לא זוכר פשוט. ממש לא זוכר").
מעיון בנספח ב5 – ב8 לסיכומי נתבעים, עולה כי בתיקו האישי של התובע נמצאו 2 עבודות גמר. האחת שכותרתה: "פרויקט חברת שילב", השנייה שכותרתה: "נטפים – הקשר בין מיצוב ופרסום החברה להיקף המכירות". ביחס ל- 2 עבודות גמר אלו נמצאו עבודות זהות.
התובע לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע נמצאו 2 עבודות גמר בתיקו האישי והציג גרסאות שונות במהלך הריאיון. כך, בתחילה טען התובע כי הוא אינו יודע במה מדובר, לאחר מכן טען כי המדובר בטיוטה שהגיש ולא ב- 2 עבודות גמר ולבסוף, לאחר שלא ידע לספק הסבר מדוע קיבל ציון על שתיהן טען כי הגיש עבודה נוספת, בנושא נטפים כדי לשפר את הציון הנמוך שקיבל על העבודה בנושא שילב:
"תגיד לי, מה, מה זה העבודה על חברת שילב?
שילב?
יש לנו פה עבודה, פרויקט חברת שילב, מסר יוסי, תעודת זהות.
אני לא הגשתי את הדבר הזה. זה אולי, אה אני אגיד לך, אני חושב שאני יודע מה זה.
כשאתה בא למנחה, אתה בא עם הצעות לפרויקט. אתה בא עם 2-3 הצעות, ואז הוא אומר לך "תשמע, זה לדעתי יותר מתאים. תלך על הכיוון הזה" ואז הוא הכווין אותי לכיוון נטפים, והלכתי לכיוון הזה. אני חושב שזה אחת מההצעות ש.
תראה, פה זה עבודה מוכנה. העבודה כבר כרוכה, העבודה.
אז יכול להיות שהיא ביטלה לי את זה, אני לא יודע למה. אולי יש הערות, תראה בסוף. יכול להיות שבסוף הזה יש הערות שבגללן היא אמרה לי להפסיק, אני לא זוכר.
אתה לא זוכר?
אני לא עשיתי 2 עבודות. למה מה קרה? מספיק.
...
אני, עד כמה, עד כמה שאני זוכר, באתי עם 2 הצעות, ואחת אני חושב שילב והשנייה נטפים. כשראיתי שמבחינת העבודה היא לא מספקת, כנראה את המנחים, החלטתי ללכת על עבודה יותר טובה, יותר מושקעת, והשקעתי בנטפים.
הבנתי.
תראה, אני לא כל כך מבינה אותך.
מה.
אתה גמרת את כל העבודה? הגשת אותה, קיבלת ציון והתחלת לעשות אחת חדשה?
כן. פשוט קרה.
...
תגיד לי, כמה זמן בערך לקח לך?
הרבה זמן.
מה זה הרבה זמן?
זה לקח כמה חודשים..."

בטופס סיכום הריאיון שנערך עמו צוין כי צוינו החשדות ביחס לעבודות הכפולות שהוגשו, על שינוי גרסתו של התובע ועל כך שהוא לא זכר ביזו עיר בוצעה ההגנה על העבודה.
מהאמור שוכנענו כי התובע עבר הליך פרטני ומפורט לבחינת הליך תקינות לימודיו. תשובותיו היו כלליות ומתחמקות והוא לא ידע לספק הסבר לשאלות שנשאל ביחס לעבודת הגמר ולכך שקיימת עבודה נוספת בתיק. נוכח הפגמים שפורטו לעיל, הסתירות בגרסת התובע והגרסה המתפתחת שהציג, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבע לפיה התובע לא הכין את עבודת הגמר.
אין בידנו לקבל את טענת התובע לפיה הריאיון התקיים במתכונת של בחינה וכי לא ניתנה לו שהות להתכונן. מהתמלול ניכר כי המדובר בשיחה אישית בה התבקש התובע לרענן את זכרונו ביחס ללימודים ונשאל שאלות אשר ניתן היה לצפות שידע להשיב עליהן. התובע הרבה להשיב שאינו זוכר את שנשאל, אף כי המדובר היה בפרטים שאדם סביר אמור היה לזכור, כגון שמות קורסים, עבודה אחת או שתיים מכל התואר וכן אופן ביצוע עבודת הגמר. יוער בהקשר לכך, כי השאלות שנשאלו היו בסיסיות ביותר וניתן היה לצפות כי התובע ידע להשיב עליהן.
לנוכח כל המפורט, מקובלת עלינו טענת הנתבע לפיה לא היה מקום לזמן את התובע לריאיון נוסף. כאן המקום לציין כי צודקים הנתבעים בעצם ההבחנה בין סירוב ראשוני להענקת השקילות ובין שלילתה. ההבחנה בין מהות ההחלטה היא במשקל הנדרש מהראיות המשקף את מהות הזכות והאינטרס הצפויים להיפגע מן ההחלטה המנהלית ואת עוצמת הפגיעה שתיגרם על ידי ההחלטה (ראו בג"צ 799/80 פנחס שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים פ"ד לו(1) 317; בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פד"י ו' 696, 700).
מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה, כי החלטת הנתבע אשר התבססה על המפורט לעיל, הינה סבירה ומידתית ולא מצאנו כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית דין זה.
בהקשר זה נציין כי יש לדחות את טענת התובע בדבר הגשמת עיקרון האקדמיזציה ופגיעה באינטרס ההסתמכות. לימודים אקדמאיים אשר אינם מותירים כל רושם בזיכרונו של הלומד, באופן שלא ניתן ככל להצביע על הרחבת אופקים או רכישת השכלה, אינם מגשימים את התכלית שבעידוד רכישת השכלה ומתן הטבות שכר בגינה.
לעניין זה נוסיף, כי לא מצאתי שנפגמה זכותו של התובע לשימוע כטענתו, שכן ניתנה לו מלוא ההזדמנות להשיב על השאלות שנשאל ולפרוס את המידע העובדתי על בסיסו תתקבל החלטת הנתבע האם לאשר את בקשתו או לדחותה.
בשולי הדברים וביחס לטענה בדבר פגיעה בשמו הטוב של התובע, יצוין כי המדובר בהחלטה מנהלית שעניינה אי מתן אישור על שקילות לתואר בשל אי קיום הליך לימודים תקין. אין המדובר בטענות המקימות חשד לפלילים או בהעמדת התובע בסכנה אפשרית לפגיעה בשכרו או בדרגתו. לפיכך, על אף שיתכן ויש בהחלטה זו משום פגיעה מסוימת בתובע, הרי שאין בכך כדי להצדיק את פסילת ההחלטה בנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל.
סוף דבר
מכל הטעמים שפורטו לעיל, הוכח להנחת דעתנו כי בשים לב לראיות שעמדו בבסיס החלטת הנתבע, ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה ומידתית ומצויה היא בתחום שיקול הדעת המקצועי של הנתבע. לפיכך - דין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

נציגת ציבור(ע)
נחמה אנג'ל

נציג ציבור(מ)
נתי ביאליסטוק

יפה שטיין, שופטת
אב"ד

ניתן היום, י"א אב תשע"ז, (03 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .