הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ת"צ 28424-02-18

13 מאי 2019
לפני:
כב' השופט כאמל אבו קאעוד - סגן נשיא
נציג ציבור עובדים מר יעקוב מלול
נציג ציבור מעסיקים מר יוסף בנבנישתי

המבקשים:

  1. אבירם ז'ולטי
  2. עומרי כהן

שניהם ע"י ב"כ: עו"ד קמינצקי ואח'

-

המשיבות:
1. מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד וילנר, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה בישראל (משיבה פורמלית)
ע"י ב"כ: עו"ד שמיר ואח'

החלטה

לפנינו בקשת המשיבה 1, מדינת ישראל, למחיקה על הסף של בקשת המבקשים לאישור תביעתם כתביעה ייצוגית.
עניינה של התובענה הוא גביית תשלומים על-ידי המשיבות, מדינת ישראל ( להלן גם: "המדינה") והסתדרות העובדים הכללית החדשה בישראל ( להלן: "ההסתדרות" או " ההסתדרות הכללית"), לצורך בחינת בקשות עובדים לתשלום גמול השתלמות. נטען, כי גבייה כאמור נעדרת מקור חוקי. עוד נטען, כי קיימת אפליה בין עובדי המדינה, שכן המדינה גובה לצורך תשלום גמול השתלמות מעובדים החברים במשיבה 2, היא הסתדרות העובדים הכללית, סכום נמוך מאשר זה הנגבה מעובדים שאינם חברים בהסתדרות.

השתלשלות האירועים בתיק
ביום 13.2.2018 הוגשה התובענה שלפנינו ולצידה בקשה לאישור התובענה כייצוגית.
ביום 1.7.2018 הוגשה תשובת ההסתדרות לבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
ביום 24.7.2018 הגישו המבקשים תגובה לתשובת ההסתדרות.
ביום 3.9.2018 הגישה המדינה את תשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בין היתר, עתרה המדינה לדחיית התובענה כנגדה על הסף, כפי שיפורט בהמשך הדברים.
ביום 7.9.2018 הגישו המבקשים תגובה לתשובת המדינה.
ביום 16.9.2018 התקיים דיון לפני בית-הדין במעמד הצדדים.
בתום הדיון, ניתנה החלטת בית-הדין, במסגרתה בית-הדין רשם לפניו את הצהרת באי-כוח המבקשים לפיה ההסתדרות הכללית היא משיבה פורמלית בהליך דנן ולא מבוקש כנגדה כל סעד. כמו-כן, בית-הדין נתן לצדדים שהות בת 90 ימים על-מנת שישקלו סיום ההליך בהסכמה. נקבע, כי ככל שבתום 90 הימים לא יסיימו הצדדים את ההליך בהסכמה יהיו רשאים להגיש בקשה למתן החלטה בבקשות המקדמיות עובר לדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
בהודעה מיום 9.1.2019 הודיעה ההסתדרות כי מגעים שנערכו בין הצדדים לא הביאו לסיום ההליך בהסכמה. לצד זאת, הודיעה ההסתדרות כי החליטה להנחות את האיגודים המקצועיים השונים תחתיה לעדכן את מדיניות גביית דמי ההשתתפות בגין בקשות לגמול השתלמות. בהתאם להחלטה יושוו דמי ההשתתפות שמשלמים העובדים לצורך בחינת בקשתם לגמול השתלמות בין חברי ההסתדרות לבין מי שאינם חברי הסתדרות. כמו-כן הוחלט, כי העלות המקסימלית של דמי ההשתתפות תעמוד על סך של 150 ₪.
ביום 15.1.2019 הגישה המדינה תגובתה להודעת ההסתדרות. בתגובתה שבה המדינה על טענותיה כפי שעלו בתשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית וביקשה כי בית-הדין יכריע בבקשתה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. עוד ציינה המדינה, כי מכיוון שבהתאם להחלטת בית-הדין ההסתדרות היא משיבה פורמלית בלבד, ובשים לב לכך שהכספים עבור הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות שולמו להסתדרות, ולא למדינה, הרי שהמדינה שומרת את הזכות להגיש בקשה לצירוף ההסתדרות כנתבעת, ולא כנתבעת פורמלית בלבד, וכן להגיש הודעת צד ג' כנגד ההסתדרות ככל שהמדינה תחוייב בחיוב כספי.
ביום 22.1.2019 הגישו המבקשים תגובתם להודעת ההסתדרות. בתגובה צוין כי התובעים קיבלו בהערכה את הנחייתה החדשה של ההסתדרות וכי הם סבורים שזו אכן מקדמת שוויון. לצד זאת צוין, כי למעשה בהנחיה זו יש כדי להצביע על כך שגם ההסתדרות סבורה כי יש ממש בטענת האפליה עליה הצביעו המבקשים בתביעתם לעניין השוני בסכום הכספים שנגבה לצורך טיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות בין עובדים שהם חברי הסתדרות לבין כאלה שאינם חברי הסתדרות. עוד צוין, כי אין בהנחיה כדי לבטל את טענתם המרכזית של המבקשים לפיה עצם גביית התשלום מעובדים לצורך תשלום גמול השתלמות מנוגד לדין.
יצוין, כי בתגובתם התייחסו המבקשים אף לתגובת המדינה לעניין צירוף אפשרי של ההסתדרות כנתבעת או לחילופין להגשת הודעת צד ג' כנגדה. נדון בסוגיה זו ובטענות שהועלו במסגרתה בהמשך הדברים.

טענות הצדדים
טענות המבקשים
המבקשים טענו בתביעתם כי המדינה גובה מעובדיה תשלומים כתנאי לתשלום גמול השתלמות. זאת, כאשר הסכומים הנ"ל נגבים בפועל על-ידי ההסתדרות. המבקשים ציינו כי למיטב ידיעתם אין בהסכמי העבודה או בכל הסכם או דין אחר מקור לסמכות המדינה לגביית כספים בגין דמי טיפול בבקשות לגמול השתלמות, וכן אין מקור המעניק למדינה את הסמכות להמחות את זכותה להסתדרות. לפיכך, נטען, כי גבייה כאמור אינה כחוק, שכן המדובר בגבייה לתשלום שכר עבודה. נטען, כי מעסיק אינו זכאי לתשלום בגין הטיפול במשכורתו של העובד ובתנאי שכרו. עוד נטען, כי אין המעסיק רשאי לחייב את העובד לשלם לגורם שלישי על-מנת שיהיה זכאי לתשלום שכרו.
נוסף על כך טענו המבקשים, כי קיימת אפליה בין עובדי המדינה, שכן לצורך התשלום כאמור גובה המדינה מעובדים החברים בהסתדרות העובדים הכללית סכום נמוך מאשר זה הנגבה מעובדים שאינם חברים בהסתדרות. עוד נטען, כי הטיפול בבקשותיהם של עובדים שהם חברי הסתדרות מהיר יותר מן הטיפול בבקשותיהם של עובדים שאינם חברים בהסתדרות.
בשים לב לכך שסכומי הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות מועברים לידי ההסתדרות, צירפו המבקשים את ההסתדרות להליך כמשיבה נוספת. אולם, כאמור, בהחלטת בית-הדין מיום 16.9.2018 נקבע כי ההסתדרות תהווה משיבה פורמלית בלבד בהליך זה.
המבקשים ציינו כי פנו אל המשיבות טרם הגשת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, אולם המדינה הודיעה כי היא אינה נוטלת חלק בגביית התשלום, אינה קובעת את הסכומים הנגבים והסכומים הללו אף אינם מועברים לידיה. ואילו ההסתדרות ציינה כי הסכומים הנ"ל נגבים שכן היא משקיעה משאבים רבים לצורך הטיפול בבקשות לגמול השתלמות.
על רקע כל אלה התבקש בית-הדין להורות על ביטול נוהג גביית דמי טיפול בגין בדיקת בקשה לגמול השתלמות. לחילופין, התבקש בית-הדין להורות כי דמי הטיפול יגבו באופן זהה מכלל העובדים. לצד זאת התבקש סעד כספי להשבת הכספים שנגבו.

טענות המדינה
המדינה טענה כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף ממספר סיבות:
ראשית, כיוון שהתובענה אינה עומדת בתנאי חוק תובענות ייצוגיות, בשים לב לסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או " החוק").
שנית, שכן התובענה נגדה הוגשה בהעדר עילה, בשים לב לכך שהיא לא גבתה מהעובדים את התשלום עבור הטיפול בבקשות לגמול השתלמות, אלא התשלום נגבה על-ידי ההסתדרות.
שלישית, נטען כי בקשת האישור אינה מנוסחת בבהירות מספקת ולא ניתן להבין את הטיעונים והעילות שבבסיסה ואף כנגד מי מופנות דרישות הסעדים – המדינה או ההסתדרות. נטען, כי נוסח הבקשה מעיד על אי התקיימות תנאי תקנה 2(8) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות" או " התקנות") שכן הוא מצביע על כך שהמבקשים לא ינהלו את הדיון בתובענה בדרך הולמת ובתום לב ( יצוין, כי המדינה הפנתה לתקנות תובענות ייצוגיות, אולם הסעיפים הרלוונטיים לבחינת הטענה הם סעיפים 8( א)(3)+(4) לחוק תובענות ייצוגיות).
רביעית, נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף כיוון שהיא חסרה פרטים מהותיים, באופן שאמות המידה הקבועות בתקנה 2 לתקנות אינן מתקיימות. נטען, כי המבקשים אינם מפרטים אילו עובדים נדרשים לשלם עבור הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות. נטען כי נתונים אלה משליכים על הגדרת חברי הקבוצה ועל השווי הכספי של התובענה.
נוסף על כך, טענה המדינה, כי יש לדחות את התביעה אף לגופו של עניין. המדינה חזרה על הטענה לפיה היא אינה גובה את התשלום עבור הטיפול בבקשות לגמול השתלמות אלא ההסתדרות היא שעושה כן; היא לא קבעה את סכום התשלום עבור השירות; ומעולם לא החזיקה ואינה מחזיקה בתשלום האמור. לפיכך, דרישות הסעדים אינן יכולות להיות מופנות כלפיה, לרבות סעד ההשבה.
המדינה הבהירה כי גמול השתלמות הוא רכיב שכר המשולם לעובדים המועסקים בדירוגים שונים בשירות המדינה, והסכמים קיבוציים חלים על תנאי העסקתם. הגמול משולם על-פי הוראות ההסכמים הקיבוציים שנחתמו עם ההסתדרות הכללית או על-פי פסיקת המוסד לבוררות מוסכמת. בהתאם לכך, המדינה וההסתדרות מקיימות ועדות פריטטיות נפרדות לכל דירוג עובדים ( הנדסאים, מח"ר, משפטנים וכד'), בהן דנים נציגי הצדדים בבקשות פרטניות, ונדרשת הסכמה של שני הצדדים לצורך אישור תשלום כאמור.
נטען, כי על-פי הנוהג והפרקטיקה המקובלים מזה עשרות שנים, הבקשה לאישור גמול השתלמות מועברת לוועדה דרך ארגון העובדים היציג, אשר בוחן את הבקשות בחינה ראשונית ומגבש את עמדתו ביחס לבקשה לצורך הצגתה בוועדה המשותפת. נטען, כי אין למדינה פרטים או מידע לעניין סכום ואופן הגבייה של התשלום עבור הטיפול בבקשה ( למעט לעניין עובדים בדירוג מנהלי, אז מאפשרת המדינה, לבקשת העובד, ניכוי ממשכורתו עבור הטיפול והעברתו להסתדרות).
עוד נטען, כי אין מדובר ברכיב שכר אשר הזכות לו משתכללת באופן אוטומטי, או שיש להוכיח עמידה בתנאים טכניים לצורך קבלתו, או שהבדיקה בעניינו היא פורמלית ופנים משרדית.
נטען, כי נוכח האמור, אף שאין מקור מפורש בדין, לרבות בהסכמים הקיבוציים, המחייב את גביית התשלום עבור הטיפול בבקשה לגמול השתלמות, הרי שלעמדת המדינה, אין מניעה כי ההסתדרות תגבה תשלום עבור טיפול כאמור, וזאת כל עוד מדובר בעלויות סבירות שהן בזיקה להוצאות הנדרשות מההסתדרות עבור הבדיקה, ובאופן שוויוני, בין כלל העובדים המגישים את הבקשות.
יצוין, כי המדינה ציינה בתשובתה, כי בין השנים 2010-2016 התקבלו מספר פניות באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר בהן נטען כי איגודים מקצועיים שונים בהסתדרות הכללית גובים מעובדים דמי טיפול גבוהים עבור הטיפול בבקשות לגמול השתלמות. המדינה ציינה כי פנתה להסתדרות בעניין זה ובעקבות הפניה ידוע לה כי חלק מן הסכומים הנגבים מהעובדים הופחתו באופן משמעותי ( לדוגמה: דמי הטיפול עבור עובד בארגון המח"ר שהוא חבר הסתדרות הופחתו מ-500 ₪ ל-200 ₪, ולמי שאינו חבר הסתדרות הופחת התשלום מ-1,000 ₪ ל- 400 ₪).

טענות ההסתדרות
הגם שנקבע כי ההסתדרות היא משיבה פורמלית בלבד בתיק זה, ראינו לנכון להציג את טענותיה כפי שהובאו בתגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית למען בהירות התמונה הכוללת בתיק זה.
בפתח טענותיה ציינה ההסתדרות, כי אחד מהישגיה הארגוניים הוא זכאותם של עובדי מדינה לתוספת תשלום לשכרם בדמות גמול השתלמות בגין השתתפות בקורסים ובהשתלמויות. נטען, כי אין מדובר ברכיב שכר הניתן מכוח חקיקת המגן, אלא אך ורק מכוח פעילותה המאומצת של ההסתדרות עבור כלל עובדי המדינה.
נטען כי שיעורם של דמי ההשתתפות הנגבים הוא מזערי ביחס לתועלת הרבה של התוספת החודשית לשכר העובדים. עוד נטען, כי ההסתדרות מפעילה ומסבסדת מערך כוח אדם אשר מטפל בבקשות פרטניות לגמול השתלמות במטרה לסייע לכלל העובדים ולוודא כי העובדים מקבלים תוספת שכר זו, אשר הושגה, כאמור, לאחר מאבק ארגוני אל מול המדינה. נטען, כי עבודת ההסתדרות לצורך הכנת התיקים לוועדה לגמול השתלמות היא עבודה דקדקנית הכוללת מעבר על מסמכים רבים ובדיקות בנוגע לכל עובד ועובד, אשר דמי הטיפול הנגבים מהעובדים כלל אינם מכסים את עלותה. קרי – נטען כי מדובר במערך הפסדי, שכן ההסתדרות אינה מתעשרת מגביית דמי ההשתתפות בטיפול בבקשות לגמול השתלמות אלא מסבסדת את השירות הפרטני המוענק לעובדים. לפיכך, נטען כי הדרישה להשבת הכספים היא מקוממת וחסרת כל עילה משפטית.
עוד נטען, כי ההבחנה בין עובדים החברים בהסתדרות לבין עובדים שאינם חברים בהסתדרות לעניין סכום דמי הטיפול בבקשות, מהווה הבחנה ראויה, זאת בשים לב לכך שעובדים החברים בהסתדרות משלמים באופן שוטף דמי חבר להסתדרות ואין מקום לכך שאלה יסבסדו עובדים שאינם משלמים דמי חבר או שמשלמים דמי חבר לארגון עובדים אחר ( הגם, שכאמור, ההסתדרות הודיעה ביום 9.1.2019 כי החליטה לעדכן את מדיניות גביית דמי ההשתתפות בגין בקשות לגמול השתלמות, כך שיגבה סכום זהה מכלל העובדים לצורך טיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות). כמו-כן נטען, כי הטענה לפיה ההסתדרות מעניקה טיפול שונה לעובדים החברים בהסתדרות לעומת אלה שאינם חברים בה, או שהיא מעכבת את בקשות האחרונים, משוללת יסוד. נטען, כי היחס והשירות לכלל העובדים הוא זהה.
נוסף על כך נטען, כי הדרך לדון בנושא איננה במסגרת תביעה ייצוגית, אלא במסגרת משא ומתן קיבוצי הצופה פני עתיד. עוד נטען, כי עסקינן בהליך שעניינו ניסיון של ארגון עבדים מתחרה, ההסתדרות הלאומית, לפגוע בארגון העובדים היציג בשירות המדינה וזאת במטרה להחליש את כוחו מול המעסיק.
לבסוף נטען, כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסף מכמה סיבות: ראשית, לא עומדת למבקשים עילת תביעה ייצוגית כנגד ההסתדרות; שנית, ככל שהבקשה נוגעת למדינה נטען כי יש לדחותה על הסף נוכח הוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, לפיה לא תוגש תובענה ייצוגית מקום שקיים ארגון עובדים יציג והסכם קיבוצי; שלישית, נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר תום הלב של המבקשים ונציגתם, ההסתדרות הלאומית.

דיון והכרעה
חוק תובענות ייצוגיות וכן תקנות תובענות ייצוגיות הצמודות לו קובעים כללים אחידים לעניין הגשתה וניהולה של תובענה ייצוגית. התובענה הייצוגית מקבצת תחתיה כמות גדולה של אינדיבידואלים להם נגרם לכאורה נזק כתוצאה מפעילות מסוימת של נתבע, אולם הנזק הקונקרטי של כל אחד מחברי הקבוצה לרוב אינו מספיק לשם הגשת תובענה אישית לבית-המשפט המוסמך, על ההוצאות הכרוכות בכך. תכליתה של התובענה הייצוגית היא למנוע עשיית עושר ולא במשפט על-ידי אותם גופים המתעשרים שלא כדין על חשבון היחידים, המצטרפים לציבור גדול. בבחנו בקשה לאישור תובענה כייצוגית בית-המשפט עוסק בשאלה כיצד התיק משרת את האינטרס הציבורי, הן בניהולו והן בתוצאתו. הנה כי כן, חוק תובענות ייצוגיות נועד לקדם אינטרסים כלכליים וחברתיים, ובכללם שיפור ההגנה על זכויות; מימוש זכות הגישה לערכאות; אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין; וכן ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.
בשים לב לתכליות המונחות בבסיס התובענה הייצוגית כמפורט לעיל, נקבע על-ידי בתי-המשפט כי ככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אשר לבקשה לסילוק הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית ( להבדיל מסילוק התובענה גופה), נקבע כי סעד שכזה יינתן במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום וכי היא אינה אלא בקשת סרק.
כאמור, בתגובותיהן לאישור הבקשה כייצוגית ביקשו הן המדינה והן ההסתדרות לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על הסף. בשים לב לכך שבהתאם להחלטה מיום 16.9.2018 ההסתדרות מהווה משיבה פורמלית בלבד, נדון להלן בטענות המדינה לדחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על הסף בלבד, אשר חלקן חופפות לטענות ההסתדרות. יובהר, כי מצאנו לדון ולהכריע בטענות אלה כבר עתה, ובעיקרן בטענה לפיה אין מקום להגשת התובענה הייצוגית מקום שקיים ארגון עובדים יציג והסכם קיבוצי, לצורך יעילות הדיון ועל-מנת למקד בהמשך את הדיון בסוגיות נוספות העולות מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
לפיכך, תחילה נבחן האם יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח הוראת פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ( להלן: "התוספת השנייה"), לפיה לא תוגש תובענה ייצוגית מקום שקיים ארגון עובדים יציג והסכם קיבוצי. בהמשך, נבחן האם עומדת למבקשים עילת תביעה ייצוגית כנגד המדינה, בשים לב לכך שהיא לא גבתה מהעובדים את התשלום עבור הטיפול בבקשות לגמול השתלמות. לבסוף, נבחן, האם יש לדחות את הבקשה נוכח הטענה כי המבקשים לא ינהלו את הדיון בתובענה בדרך הולמת ובתום לב, וכן בשים לב לטענה כי הבקשה אינה מנוסחת בבהירות מספקת וחסרה פרטים מהותיים. כל זאת בהתאם לסעיף 8( א) לחוק תובענות ייצוגיות ובשים לב לאמות המידה המפורטות בתקנה 2 לתקנות. יובהר, כי בחינה זו תעשה לאור ההלכה לעיל לפיה סעד של דחייה על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית יינתן במקרים חריגים בלבד.

בחינת תחולת הוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות במקרה הנדון
סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות מפורטים סוגי התביעה בהם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בין היתר נקבע, בסעיף 10(1) לתוספת השנייה כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית כאשר מדובר בתביעה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24( א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: ("חוק בית הדין לעבודה") (ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958). בהמשך לכך, נקבע בסעיף 10(3) כי תביעה כאמור היא למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי.
בהגבלה זו שהטיל המחוקק על ההיתכנות להגשת תובענה ייצוגית יש ביטוי למאפייניו הייחודיים של משפט העבודה, ובפרט משפט העבודה הקיבוצי, ולתוצאות שליליות שיכול ותהיינה לתובענה ייצוגית בדרכה למימוש זכויותיהם של עובדים ועובדים לשעבר, על כלל העובדים ועל מקום העבודה. זאת, הן בשל ביזור כוח העובדים, והן בשל פגיעה במעמדו של ארגון העובדים, אשר תכרסם ביכולתו להגן ולקדם את זכויות העובדים. בפסיקת בית-הדין הארצי נקבע, כי תכליתו של סעיף 10(3) היא מתן האפשרות לארגוני העובדים לפעול במישור יחסי העבודה הקיבוציים מול המעסיק. זאת, בהתאם למדיניות שלפיה ארגון העובדים הוא הגוף המשפטי שייצג באופן הנאמן והראוי ביותר את עניינם של כלל העובדים במקום העבודה המאורגן, ויפעל למיצוי זכויות העובדים בכללם באופן המיטבי והיעיל ביותר. על כן, ככלל, לא תאושר בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנסיבות שבהן חלה הוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק.
לצד זאת, נקבע כי במקרים בהם ארגון העובדים היציג אינו פועל לאכיפת זכויותיהם של העובדים, הרי שיתכן ותתקבל הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, על אף קיומו של ארגון עובדים יציג. לעניין זה נפסק כי "הסכם קיבוצי "על הנייר", שלא נעשות בפועל פעולות לאכוף את הזכויות הקבועות בו, אינו מספיק על מנת להוות חסם להגשת התובענה הייצוגית לפי סעיף 10(3). אין די בהסכם קיבוצי שהוא אות מתה, ובארגון עובדים שמתפקד אך כ"עלה תאנה" המכסה על אי-הגנה בפועל על זכויות העובדים. במקרים אלו, אין לומר כי ההסכם הקיבוצי מסדיר את יחסי העבודה ולפיכך ניתן לאשר בקשה להגשת תובענה ייצוגית".
נפסק, כי לצורך הכרעה בשאלה האמורה "על בית הדין לשקול את כלל נסיבות המקרה, ובכללן: מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר; קיומן או העדרן של הפרות זכויות שיטתיות; את סוג הזכויות שנפגעו; פועלו של ארגון העובדים (הן ביחס לזכויות שנפגעו והן באופן כללי); נגישותו של ארגון העובדים לטיפול בפניות פרטיקולריות של עובדים, על יסוד ההנחה שארגון עובדים מתפקד חייב להעמיד לרשות העובדים שאותם הוא מייצג מנגנון פעיל ויעיל לבחינת תלונותיהם ולאכיפת זכויותיהם; תפקודו הכללי של ארגון העובדים בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של עובדים; יכולתו של ארגון העובדים להביא לאכיפת זכויות העובדים בפועל, כך שיקבלו את המגיע להם מן המעסיק, וכן את יכולתו של ארגון העובדים לפעול גם לאכיפת זכויות בעבר ולא רק במבט צופה פני עתיד".
עוד נפסק, כי בחינת פעילותו של ארגון העובדים, ותחולתו של סעיף 10(3), תעשה נכון למועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. זאת, בשים לב לכך שהתייחסות לצעדי אכיפה שנעשו לאחר הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כמחסום לאישורה - עלולה לעודד הסכמות בין ארגוני העובדים לבין מעסיקים שאינן משקפות מחויבות אמיתית לאכוף את זכויות העובדים.
בשים לב לכך שהחסם שמציב סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק מהגשת תובענה ייצוגית מחייב התייחסות לפעילות ארגון העובדים, נקבע כי תנאי מוקדם להגשת בקשה להכיר בתובענה כאמור כתובענה ייצוגית, היא פניה מוקדמת, בכתב, לארגון העובדים במסגרתה יודיע התובע המייצג על כוונתו לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית ועילותיה. זאת, מתוקף עקרונות של הוגנות, יעילות ותום לב במקום עבודה מאורגן, וכן כדי לקדם את הגשמת הוראות חוק תובענות ייצוגיות בהתאם לתכליתן.
במקרה הנדון פנה ב"כ המבקשים לגורמים הרלוונטיים אצל המשיבות טרם הגשת התובענה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית בדרישה לברר האם קיים מקור חוקי המסמיך את גביית דמי הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות, וכן ביקש לחדול מנוהג זה. בתשובת המדינה מיום 20.11.2017 נטען כי המדינה אינה נוטלת כל חלק בגביית התשלום בגין הליך הטיפול בבקשות, אינה קובעת את הסכומים הנגבים והסכומים הנגבים אינם מועברים לידיה. במענה לפנייה נוספת במסגרתה נטען כי המדינה אינה יכולה להתנער מאחריותה על כך שהיא מאפשרת לגוף שלישי, הוא ההסתדרות הכללית, לגבות כסף מעובדיה לצורך תשלום שכר עבודתם, הבהירה המדינה כי אין לה להוסיף על תשובתה מיום 20.11.2017.
בתגובת ההסתדרות מיום 19.12.2017 ציינה ההסתדרות כי לדידה גביית דמי הטיפול עבור השירות המוענק לעובדים בטיפול בבקשותיהם לאישור גמול השתלמות היא גבייה כדין. נטען כי מדובר ברכיב שכר אשר ניתן לעובדים בעקבות מאמצים עיקשים של ההסתדרות אל מול המדינה, וכי ההסתדרות משקיעה משאבים רבים במערך שתכליתו לבחון את זכאות העובדים לגמול השתלמות, ולפיכך היא זכאית לגבות תשלום עבור השירות שניתן על-ידה.
הנה כי כן, במקרה דנן, אמנם קיים ארגון עובדים יציג, ההסתדרות הכללית, אולם כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו לעיוננו, וכאמור אף מתשובת ההסתדרות לפנייה המוקדמת של ב"כ המבקשים, ארגון העובדים הוא זה אשר גובה כספים מהעובדים לצורך הטיפול בבקשתם לגמול השתלמות ולדידו גבייה כאמור היא גבייה כדין.
אמת, בעקבות ההליך שלפנינו הגישה ההסתדרות הודעה ועדכנה כי הוחלט לעדכן את מדיניות גביית דמי ההשתתפות בגין בקשות לגמול השתלמות, כך ששיעור דמי הטיפול שיגבה יהיה אחיד לכלל העובדים ויעמוד על התעריף המופחת שמשלמים היום עובדים החברים בהסתדרות. הנחיה זו נכנסה לתוקף ביום 1.4.2019. ההסתדרות ציינה כי בהחלטה דנן יש למעשה העמקה של הסבסוד במערך הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות. אולם, אין בהודעת ההסתדרות כדי לבטל את טענת המבקשים לפיה עצם גביית התשלום מעובדים עבור הטיפול בבקשות גמול השתלמות נעשה שלא כדין. עניין זה טרם בא על פתרונו ובשים לב לכך שבסוגיה זו אין ארגון העובדים פועל לצד העובדים אל מול המעסיק, והוא עצמו זה אשר גובה את הכספים, הרי שאין מקום לדחות את התביעה על הסף על רקע קיומו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה.

עילת התביעה כנגד המדינה
כאמור, סעיף 3(א) לחוק קובע כי לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה. התוספת השנייה מונה את סוגי התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה כייצוגית. כאמור, סעיף 10(1) לתוספת השנייה קובע כי ניתן להגיש "תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) ל חוק בית הדין לעבודה....". הסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 24( א)(1) לחוק, לפיו בית-הדין לעבודה ידון ב"תובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה...".
המבקשים טוענים כי תוספת גמול השתלמות מהווה חלק מתנאי שכרו של העובד. לעניין זה מפנים המבקשים לבג"צ ההסתדרות הכללית בו נקבע כי "התוספת המכונה גמול השתלמות היא תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו". וכן שם אושרה קביעת בית-הדין הארצי לפיה "תוספת המכונה " גמול השתלמות" היא חלק משכר עבודה המובא בחשבון לצורכי קביעת הזכאות לשכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987". עוד הפנו המבקשים לפסיקה לפיה תוספת גמול השתלמות נכללת בחישוב משכורתו של העובד לצורך פרישה.
בשים לב לפסיקה לעיל, לפיה כספי גמול השתלמות מהווים חלק משכר עבודתו של העובד לצורך זכאויות מסוימות, הרי שתביעה בעניינם או בגין אופן הטיפול בבקשה לקבלת כספים כאמור כנגד המעסיק, מהווה תביעה שעילתה ביחסי עבודה. אמת, המדינה לא שלשלה לכיסה את הכספים שנגבו מן העובדים לצורך הטיפול בבקשתם לגמול השתלמות, אלא ההסתדרות היא שעשתה כן. אולם, בשים לב לכך שהמדינה מודעת, ואף שותפה לכאורה ליצירת המנגנון לפיו ההסתדרות היא זו אשר אליה מועברות בקשות לגמול השתלמות והיא זו אשר מטפלת בבקשות טרם הגעתן לאישור הוועדה המשותפת עם נציגי משרד האוצר; בשים לב לכך שהמדינה אפשרה את הפרקטיקה הנ"ל כאשר לא קבעה כל מנגנון אחר לצורך טיפול ובחינת הבקשות לגמול השתלמות; בשים לב לכך שהמדינה סייעה לגביית חלק מן הכספים עבור הטיפול בבקשות לגמול ההשתלמות ( הגם אם בעניינם של חלק מהעובדים בלבד והגם אם הדבר נעשה לבקשת העובדים); וכן בשים לב לכך שהמדינה ידעה כי ההסתדרות גובה כספים עבור הטיפול בבקשות לגמול השתלמות, ואף פנתה להסתדרות לעניין גובה הגבייה כאמור - ניתן לראות במדינה כשותפה להסתדרות בגביית הכספים, הגם אם בעצימת עיניים בלבד, שכן ללא תשלום הכספים כאמור, העובד אינו יכול לממש את הזכות שקמה לו מכוח ההסכמים הקיבוציים, היא זכותו לשכר עבודה נוסף בגין השתתפותו בלימודים או בהשתלמויות.
לפיכך, אנו סבורים כי קיימת עילת תביעה כנגד המדינה בהתאם לסעיף 24( א)(1) לחוק בית הדין לעבודה לעיל. עם זאת, בשים לב לכך שהכספים לא נגבו על-ידי המדינה, הרי שככל שתתקבל התביעה, לא ניתן יהיה להורות למדינה על הפסקת הגבייה כסעד מבוקש בתובענה זו, אלא על קביעת מנגנון חלופי לבחינת בקשות לגמול השתלמות. כמו-כן, בשים לב לכך שהכספים לא נגבו על-ידי המדינה הרי שעשויה להיות לכך השלכה על סוגיית הסעד הכספי, ככל שייפסק, בתיק זה.

בחינת טענות המדינה לפיהן יש לדחות את הבקשה על הסף בשל החשש כי זו לא תנוהל בדרך הולמת ובתום לב ובשל העדר פרטים מהותיים
כאמור, המדינה טענה כי לא מתקיימים במקרה הנדון התנאים המצטברים לצורך אישור התובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 8( א) לחוק. נטען, כי סעיפים 8( א)(3)+(4) לחוק אינם מתקיימים בשים לב לכך שהמבקשים הפנו טענות סותרות בבקשתם כלפי ההסתדרות וכלפי המדינה, זאת בכל הנוגע לגביית דמי הטיפול בבקשות לגמול השתלמות, כאשר נטען כי פעם טוענים המבקשים כי הסכום הנ"ל נגבה על-ידי המדינה ופעם הם טוענים כי הוא נגבה ע"י ההסתדרות. המדינה טענה כי המבקשים בחרו להטעות את בית-הדין בעניין זה אף-על-פי שטרם הגשת התובענה הובהר להם, במענה לפנייתם, כי המדינה אינה גובה את התשלום האמור, אלא ההסתדרות. נטען, כי הטעיה זו מעידה על חוסר תום ליבם של המבקשים ובאי-כוחם מן ההסתדרות הלאומית, אשר משתמשים בתובענה ככלי במאבק אפשרי בהסתדרות הכללית. עוד נטען, כי אין לעשות שימוש בכלי התובענות הייצוגיות לטובת מאבקים ארגוניים בארגון עובדים. לפיכך, נטען כי יש לסלק את הבקשה על הסף.
עוד נטען, כי נפלו פגמים בבקשה, שכן המבקשים לא פעלו כנדרש בתקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות. נטען כי המבקשים לא הפרידו ואבחנו בין קבוצות העובדים השונות; כי הטענות העולות בבקשה אינן תואמות את הנאמר בתצהיר; כי חישוב הסעדים הנתבעים מבוסס על הנחות והשערות ואינו נשען על תשתית עובדתית מפורטת; וכי המבקשים לא צירפו חוות-דעת חשבונאית לביסוס טענותיהם ודרישת הסעדים.
יצוין, כי ההסתדרות טענה אף היא כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר תום ליבם של המבקשים שמיוצגים בידי ההסתדרות הלאומית ולמעשה מבקשים לפגוע בארגון העובדים היציג במסווה של תביעה ייצוגית.
לאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק בית-הדין לא מצאנו ממש בטענות המדינה וההסתדרות לעיל. המדינה וההסתדרות לא הציגו כל תימוכין לטענתן לפיה התובענה דנן מהווה כלי ניגוח בידי ההסתדרות הלאומית לצורך דחיקת ארגון העובדים היציג בשירות המדינה. בשים לב לכך שההסתדרות היא אשר גובה את הכספים לצורך הטיפול בבקשות לגמול השתלמות ולמעשה קבלת תוספת השכר הזו מותנית בתשלום דמי הטיפול כאמור, ומנוגדת לדין, כך על-פי הנטען, איננו רואים כל פסול בכך שההסתדרות הלאומית מסייעת לעובדים לעמוד על זכויותיהם בעניין זה. וודאי שאין בכך כדי לעלות כדי פעולה בחוסר תום לב או בדרך שאינה הולמת, בהתאם לסעיפים 8( א)(3)+(4) לחוק תובענות ייצוגיות.
אשר ליתר טענות המדינה בכל הנוגע לניהול ההליך בדרך שאינה הולמת - אמת, ייתכן וחל בלבול בבקשה כאשר לעיתים נכתב כי המדינה היא אשר גובה את הכספים, אף-על-פי שהיה ידוע למבקשים כי ההסתדרות היא אשר גבתה את דמי הטיפול כאמור. עם זאת, הדברים חודדו בדיון שנערך בפני בית-הדין, כאשר המבקשים הבהירו כי הטענה היא שלא ניתן לפנות לוועדה לגמול באופן ישיר, כיוון שהמדינה אינה מאפשרת זאת, וכי קיים מנגנון אחד בלבד במסגרתו ניתן להגיש את הבקשה לוועדת הגמול דרך ההסתדרות בלבד, ובתשלום כזה או אחר.
כמו-כן, בשים לב לכך שטרם מוצו הליכי גילוי המסמכים בתיק זה ברי כי אין בידי המבקשים את הנתונים המדויקים לצורך ביצוע ההבחנה בין קבוצות העובדים השונות והסעדים הנתבעים בהתאם לכך בשלב זה. בוודאי שאין בטענה לעניין זה די כדי להוביל לדחייה על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בשל אי עמידה בתנאי תקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות.

סיכום
הנה כי כן, נוכח כלל הטעמים המפורטים לעיל אין אנו סבורים כי יש מקום לדחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסף במקרה שלפנינו. זאת, אף בשים לב לכך שסעד זה הוא סעד חריג וקיצוני כפי שהובהר לעיל.
בטרם נקבע הוראות אשר להמשך ניהול ההליך, אנו רואים להתייחס לסוגית הגדרת ההסתדרות כמשיבה פורמלית בהליך זה ולעמדת המדינה לעניין הגשת הודעת צד ג'.

ההסתדרות כמשיבה פורמלית והודעת צד ג' בעניינה
בשים לב לכך שסכומי הטיפול בבקשות לאישור גמול השתלמות מועברים לידי ההסתדרות, צירפו המבקשים את ההסתדרות להליך כמשיבה נוספת. המבקשים ציינו כי צירוף ההסתדרות נעשה בהתאם להוראת תקנה 18 לתקנות תובענות ייצוגיות, אשר קובעת כדלקמן:
"המשיבים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית או הנתבע בתובענה ייצוגית לפי סעיף 5( ב)(2) לחוק יהיו הרשות שנגד החלטתה מכוונת הבקשה לאישור או התובענה, כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת התובענה".

יצוין, כי בסעיף 5( ב)(2) לחוק ההתייחסות היא לבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר. בסעיף נקבע, כי בקשה כאמור תוגש לבית משפט לעניינים מנהליים.
על אף האמור, בתום דיון שהתקיים ביום 16.9.2018, ועל רקע הערות בית-הדין לעניין זה, נקבע, כאמור, בהחלטת בית-הדין, בין היתר, כדלקמן:
"בית הדין רשם לפניו את הצהרת באי כח המבקשים לפיהם ההסתדרות הכללית המשיבה 2, הינה משיבה פורמלית בהליך דנן וכי לא מבוקש כנגדה כל סעד".

בהמשך לכך, כאמור, הודיעה המדינה כי היא שומרת לעצמה את הזכות להגיש בקשה לצירוף ההסתדרות כנתבעת ממש ולא רק פורמלית ולהגיש הודעת צד ג' כנגד ההסתדרות, זאת בשים לב לכך שהכספים לטיפול בבקשות לגמול השתלמות נגבים על-ידי ההסתדרות.
בתגובה לאמור הודיעו המבקשים כי אין בחוק או בתקנות כל זכר לזכותה של המדינה להגיש הודעת צד ג' במסגרתה של תובענה ייצוגית. עוד נטען, כי ככל שיהיו למדינה טענות כנגד ההסתדרות בעקבות פסיקת בית-הדין בתיק דנן, עליה לפתוח בהליכים מתאימים בינה לבין ההסתדרות.
לעניין זה נציין, כי בשים לב להוראת תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות וכן לתקנות 216-217 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), רשאית המדינה להגיש הודעת צד ג' כנגד ההסתדרות.
תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות שכותרתה סדרי דין, קובעת בסעיף קטן א כדלקמן:
"בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון".

תקנות 216 ו-217 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כדלקמן:
"הודעה לצד שלישי בתובענות מסויימות
216. בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;
(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי.
הודעה לצד שלישי בתובענות אחרות
217. (א) בתובענה שלא כאמור בתקנה 216 רשאי בעל דין, תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לו כתב התביעה, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, לבקש מבית המשפט או הרשם רשות ליתן הודעה לצד שלישי במקרים המנויים בתקנה האמורה, כאילו היה נתבע.
(ב) בית המשפט או הרשם רשאי להיעתר לבקשה, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין לומר את דברם, או לדחותה, וכן הוא רשאי להורות על החלפת כתבי טענות או לתת כל הוראה אחרת או נוספת, ככל המתחייב ממהותו של הענין".

הנה כי כן, אמנם נקבע כי נכון לעת הזו ההסתדרות היא משיבה פורמלית בלבד לבקשה דנן, אך אכן המדינה רשאית להגיש בקשה לצרפה כצד להליך.

סוף דבר
נוכח מכלול הטעמים המפורטים לעיל, בקשת המדינה לדחייה על הסף של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית – נדחית.
ככל שהדבר יידרש בהמשך ההליך, תהא רשאית המדינה להגיש בקשה ליתן להסתדרות הודעת צד ג'.
בטרם יקבע דיון נוסף בבקשה לאישור התובענה כייצוגית ישלימו הצדדים את הליכי הגילוי והעיון במסמכים. הצדדים יגישו בקשותיהם לעניין זה, ככל שיעלה הצורך בכך, בתוך 21 יום.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ט, (13 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר יעקב מלול
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד,
סגן נשיא

מר יוסף בנבנישתי
נציג ציבור (מעסיקים)