הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ק"ג 21024-10-17

23 יולי 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) גב' מרינה אליה
התובעים
שושנה מזא"ה

ע"י ב"כ: עוה"ד אברהם לוי ואיתן לוי
-
הנתבעת
החברה לניהול קופת התגמולים של עובדי הסוכנות היהודי

ע"י ב"כ: עו"ד קרן גורביץ

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת, גב' שושנה מזא"ה, לסעד הצהרתי לפיו לעניין חוקת הפנסיה של הנתבעת – החברה לניהול קופת התגמולים של עובדי הסוכנות היהודית - היא הייתה ידועה בציבור של המנוח, מר אלי רום ז"ל ת.ז. XXXXXX082 (להלן: "המנוח"), משנת 200 0 עד לפטירת המנוח ביום 24.3.2017.
תקנות הנתבעת קובעות זכאות ל"שאירי" פנסיונר לגמלת שאירים. סעיף 16 לתקנון קובע:
"אלה הם שאיריו של הנפטר לצורך חוקה זו:

א. מי שהייתה אשתו בשעת מותו, לרבות מי שהייתה ידועה בציבור כאשתו וגרה עמו לפחות שלוש שנים (אלמנה)".

הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעת הייתה "ידועה בציבור כאשתו" לעניין סעיף 16 לתקנות הנתבעת, כפי שמונח זה פורש בפסיקה.

העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות
התובעת הינה אלמנתו של מר פנחס מזא"ה ז"ל. על פי עדותה של התובעת, בגין פטירת בעלה משולמת לה גמלת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. התובעת זכאית גם לקצבת פרישה תעסוקתית.
המנוח, יליד 20.8.1931, הועסק כעורך דין במחלקה המשפטית של הסוכנות היהודית ופרש לגמלאות בשנת 1990 . מעת פרישתו שילמה לו הנתבעת קצבת פרישה בשיעור 70%. בעת פטירת המנוח סכום הקצבה עמד על 43,620 ₪.
המנוח היה נשוי לגב' יפה רום ז"ל, שנפטרה ביום 13.9.1999. גב' רום ז"ל הייתה גמלאית של משרד החינוך בעת פטירתה , ומאז שולמה למנוח גמלת שארי פנסיונר ית על ידי משרד החינוך – מעסיקו לשעבר של גב' רום, וכן גמלת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי.
התובעת הינה בעלת הזכויות בנכס במבוא המאבק 28, בגבעה הצרפתית, ירושלים.
המנוח היה בעל זכויות בנכס ברחוב בר כוכבא 51, בגבעה הצרפתית, ירושלים.
ביום 21.10.2002 חתמו התובעת והמנוח על הסכם ממון לפיו הצדדים. ההסכם מציין כי התובעת והמנוח מקיימים חיים משותפים, מתגוררים יחד ומנהלים משק בית משותף, ועל כן הם מסכימים לנהל משק בית משותף ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך כפי שיוסכם ביניהם מפעם לפעם. כן הוסכם כי:
כל נכסיה, חובותיה והתחייבויותיה של התובעת יהיו שלה בלבד, או של יורשיה, לפי הענין.
כל נכסיו, חובותיו והתחייבויותיו של המנוח, יהיו של המנוח בלבד, או של יורשיו, לפי העניין.
שויים של אף נכס, חוב, או התחייבות של התובעת והמנוח, לא יאוזן ביניהם.
אם בעת פקיעת הקשר ביניהם מסיבה כלשהי, יתגורר צד להסכם בדירה השייכת לצד השני, יפנה הצד האמור את הדירה ויעמידנה לרשות הצד שלו, או ליורשיו, שייכת הדירה. הצד אשר יתגורר בדירת הצד השני לא יוכל לטעון, ולא יטען, לזכות "דייר מוגן" מאחר ששני הצדדים הסכימו ומסכימים ביניהם שחוקי הגנת הדייר לא יחולו עליהם ועל הדירה האמורה.
עם פקיעת הקשר בין הצדדים מכל סיבה שהיא, לרבות פטירת צד, לא יהיו אף צד או יורשים, לפי העניין, זכאים לחלק כלשהו בנכסי הצד השני.
הנתבעת אינה חולקת על כך שבין המנוח לבין התובעת התקיימה מערכת זוגית. על פי העדויות, התובעת והמנוח התגוררו בדירתה של התובעת לפחות משנת 2000. הסכם הממון בין הצדדים תומך בכך שבעת כריתתו כבר התגוררו התובעת והמנוח ביחד.
המנוח לא שינה את כתובתו הרשמית במשרד ועד לפטירתו זו היי תה ברחוב בר כוכבא 51, ולכתובת זו שלחה הנתבעת את תלושי הגמלה של המנוח. המנוח לא השכיר את הנכס האמור.
יורשו של המנוח על פי צוואתו הינו בנו יחידו , ד"ר ערן רום. התובעת לא הגישה כל תביעה לעיזבון המנוח.
אין חולק על כך שלמנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף. אין חולק על כך שפנסיית השאירים ששולמה לתובעת בגין פטירת בעלה והפנסיה התעסוקתית שלה, שולמו לחשבון הבנק שלה, ואילו קצבת הפרישה ששילמה הנתבעת למנוח שולמה לחשבון בנק שלו, שבנו, ד"ר ערן רום, צורף על ידי המנוח כשותף לחשבון.
אין חולק על כך שהמנוח לא השתתף בתשלומי הארנונה, החשמל הגז והמים.
על פי עדותה של התובעת, המקובלת על בית הדין ואשר נתמכת בעדות מר רונן כהן, בעל מינימרקט בגבעה הצרפתית, המנוח מימן רכישת מוצרי מזון אחת לשבוע עבור דירת התובעת במסגרת קניות שהיה עורך עם התובעת, ואשר היו נארזות במשלוחים לדירת התובעת. התובעת לא טענה שהמנוח תמך בה כלכלית מעבר לכך ולא באה על כך עדות בתצהירה או בתצהירו של ד"ר ערן רום, ועל כן איננו מאמצים את הטענה שהועלתה בסיכומי התובעת לפיה יש לאמץ את עדותו של ד"ר ערן רום בדבר תשלום חודשי בסך 6,000 ₪ שהמנוח שילם לתובעת. התובעת שללה טענה זו בעדותה ודפי החשבון של המנוח שהוגשו לתיק אכן מבססים תשלום הוראת קבע חודשית במשך תקופת דפי החשבון, אך לא עולה מהם שהסכומים הועברו לחשבון התובעת.
כמו כן, מעדותה של התובעת, הנתמכת בחשבוניות שצורפו לכתב התשובה בהליך, עולה כי המנוח שילם בעד רכישת רהיטים, מוצרי חשמל ותיקונים בדירת התובעת.
התובעת והמנוח היו מוכרים בציבור כבני זוג והופיעו יחד לאירועים משפחתיים של ילדיהם, ולאירועים חברתיים, כבני זוג, ובילו כבני זוג בחופשות בחו"ל.
למנוח ניתן היתר להעסקת עובד זר בסיעוד והחל מחודש ינואר 2016 הועסק מר דינו קוריאן, אזרח הודו, כמטפלו הסיעודי של המנוח בדירת התובעת. עלות העסקת העובד הזר מומנה על ידי המנוח , אך התובעת השתתפה במקצת עלות העסקתו (לפי עדותו של ד"ר ערן רום – תשלום חופשות) . התובעת העידה כי הייתה לה מעורבות בהליכי הוצאת ההיתר להעסקת עובד זר בסיעוד עבור המנוח, ועדות זו מהימנה בעינינו.
התובעת העידה כי טיפלה במנוח כפי שאישה מטפלת בבעלה. מר קוריאן תמך בעדות זו והעיד שהתובעת והמנוח לנו בחדר לינה משותף והוא סבר שהם נשואים.
כשנה לפני פטירתו, הגיש בנו בקשה לבית משפט לענייני משפחה להתמנות כאפוטרופוס למנוח, והבקשה אושרה לפני פטירת המנוח.

טענות הצדדים
מן העובדות שנקבעו נראה כי מתמלא התנאי שבסעיף 16 לתקנות הנתבעת, לפיו נדרש שידוע בציבור יגור עם העמית לפחות שלוש שנים בשעת מות העמית.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, איפוא, בשאלה אם העובדות שביסוד יחסי התובעת והמנוח מבססות את המסקנה שהתובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח.
התובעת טוענת שהיא ניהלה חיים זוגיים משותפים מלאים עם המנוח ביחידת מגורים משפחתית במשך 17 השנים האחרונות, במטרה לקשור גורלם וגורל משפחותיהם יחדיו באופן הדומה לאורח החיים של זוג נשוי, תוך שהתובעת נסמכת על המנוח לצורך כלכלתה וחוותה חסרון כלכלי לאחר פטירתו . אמנם למנוח הייתה דירה נוספת באותה שכונת מגורים, אך הוא לא התגורר בה, וזו עמדה ריקה ועל פי עדותו של ד"ר רום, שימשה למגורי ילדיו (נכדיו של המנוח). הקשר הזוגי היה מבוסס על יחסי אהבה, מסירות ונאמנות, אשר באו לידי ביטוי בטיפול שטיפלה התובעת במנוח לעת חוליו, בכרטיס ברכה ליום הולדתה של התובעת (ת/1), בהתייחסות של בני הזוג זה אל זה כ"אשתי" (כמודגם ב-ת/1) ו"בעלי" (כפי עדות התובעת), בנשיאה המשותפת בהוצאות המחייה אשר התחלקה כפי המוסכם בין הצדדים בהסכם הממון כך שהוצאות שחלו על דירת המגורים שולמו על ידי התובעת והוצאות לרכישת מצרכי מחיה שוטפים שולמו על ידי המנוח, בהצגתם של התובעת והמנוח בציבור כבני זוג.
לעניין ההפרדה הרכושית שהתובעת והמנוח הנהיגו ביניהם בהסכם הממון שחתמו, הרי זה אך טבעי ששני אלמנים ב"פרק ב'" ינהגו כך מתוך מטרה להבטיח את עתיד ילדיהם, ואין בכך כדי לשלול את התלות הכלכלית שהתובעת הייתה תלויה במנוח או את עובדת המגורים המשותפים וניהול משק בית משותף.
הנתבעת טוענת כי העובדות שהוכחו מצביעות על כך שהתובעת והמנוח הסכימו על הפרדה רכושית מוחלטת, כעולה מהסכם הממון שחתמו, וכי הם לא התכוונו להחיל על היחסים ביניהם מכלול חובות וזכויות של דיני הנישואין כמו שיתוף בנכסים וזכויות פנסיה. לעניין זה חשיבות מיוחדת בשים לב להיותו של המנוח עורך דין. לעניין המגורים המשותפים טוענת הנתבעת שהעובדה שהמנוח החזיק דירה ריקה קרובה לדירת התובעת, כי לא שינה את כתובתו במשרד הפנים והמשיך לקבל לשם דואר, מצביעה על כך שהמנוח ראה בדירת התובעת מקום מגורים זמני. לעניין הקשר האינטימי הנדרש כחלק מהגדרת "ידועה בציבור", היפנתה הנתבעת לכך שלא התובעת ביקשה אפוטרופסות על המנוח, כי אם בנו. גם מינוי בנו כשותף לחשבון הבנק שלו, מצביע על ההפרדה הרכושית המוחלטת ועל היעדרו של יסוד השיתוף בחיי משפחה הנדרש. התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת קיומה של תלות כלכלית במנוח, שעה שמהראיות עולה שסך הכנסותיה החודשיות מקצבת שאירים של בעלה, קצבתה התעסוקתית וקצבת הזקנה, מגיע לכ-22,000 ₪, והמנוח כלל לא נשא בהוצאות הדירה של התובעת, ולא הוכחה הטענה כי המנוח תמך כלכלית בתובעת, והשתתפותו בעלות מצרכי מכולת לעניין זה אין בה די כדי לקיים את יסוד התמיכה הכלכלית. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קבלת תביעת התובעת תוביל לשלילת זכאותה לקצב ת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי.

דיון והכרעה
בית הדין סבור כי דין התביעה להתקבל, מנימוקים אלה:
בעע 513/06 קריסלדה קסידסיד – מבטחים (מיום 3.5.07), נקבע כי המבחן להכרה באישה כידועה בציבור הינו כפול: תנאי אחד הוא קיום חיי משפחה, קרי – מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחסי של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. תנאי שני הוא קיום משק בית משותף, אך "לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כס פית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים ".
עוד נפסק, כי הגם שהמטרה של קצבת שארים היא כלכלית, אין לזהותה עם תלות כלכלית (עע 4247-12-15 מזל מימון – קג"מ (27.2.17 – "עניין מימון") ועע 1016/00 טלינסקי – קג"מ (מיום 21.6.01).
יתר על כן, לעניין סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, המקנה זכות ירושה על פי דין לבן זוג הנותר בחיים לאחר קיום חיי משפחה במשק בית משותף ללא נישואין, נקבע בע"א 107/87 שרה אלון – פרידה מנדלסון, פ"ד מג (1) 431 (להלן: עניין אלון") , כי:
" משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסק בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני-זוג" (הדגשה במקור – ד.ג.).
בחינת שני התנאים הנדרשים להכרה באישה כ"ידועה בציבור" מעלה שבנסיבות הקשר בין התובעת למנוח, תנאים אלה התקיימו. במה דברים אמורים?
התנאי הראשון הינו קיום מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות. לגבי תנאי זה נאמר בעניין מימון כי מדובר במימד רגשי-פנימי שעל בית הדין לתור אחר ביטויים חיצוניים לקיומו, ועצם קיום משק בית משותף עשויה להוות אינדיקציה לקיומן של תחושות החיבה, המסירות והנאמנות הנדרשות בגדר תנאי זה. עוד נאמר בעניין מימון ש"מידת המחויבות בעיתות משבר ובכלל זה אם ובאיזו מידה תמך מבקש הקצבה בבן הזוג ככל שתש כוחו טרם פטירתו" מהווה אמת מידה לבחינת קיומה של מערכת יחסים אינטימית כנדרש.
העובדות שביסוד הקשר של התובעת עם המנוח תומכות במסקנה שהתקיימה ביניהם מערכת יחסים אינטימית-זוגית המבוססת על חיבה, הבנה ומחויבות המעידות על קשירת גורל. לדעתנו, מגוריהם המשותפים של התובעת ושל המנוח וקיומו של משק בית משותף, עניין שנתייחס אליו בסמוך, מהווים אינדיקציה לקיומה של מערכת יחסים זוגית אינטימית. בית הדין אינו מקבל את טענת הנתבעת כי בשל כך שהמנוח לא שינה את כתובתו במשרד הפנים והוסיף לקבל בכתובת זו דואר – הוא ראה במגוריו בדירת התובעת מגורים זמניים. ההסכמה למגורים משותפים עוגנה בין המנוח לתובעת בהסכם ממון והיא מומשה הלכה למעשה.
מידת המחויבות של התובעת למנוח עמדה במבחן של התדרדרותו הקוגניטיבית של המנוח כשלוש שנים לפני פטירתו. הקשר הזוגי בינה לבין המנוח הוסיף להתקיים לעת מחלתו של המנוח, והוא הוסיף להתגורר בדירתה וכפי שהעיד מר קוריון, ועדותו לא נסתרה, ללון איתה בחדר הלינה שלה. מר קוריון אף העיד ש התובעת השתתפה בטיפול בו באהבה ובמסירות גם כאשר מצבו של המנוח התדרדר. הן התובעת והן ד"ר ערן רום העידו שהתובעת השתתפה בדרך כלשהי, כפי הנראה בנשיאה בחלק מעלות חופשותיו של מר קוריון. היא הייתה מעורבת בהליך הבקשה לקבלת היתר להעסקתו של מר קוריון.
אשר לקיום משק בית משותף – שוב נפנה לדברי בית הדין הארצי לעבודה בעניין מימון, לפיהם "דרישה זו מתמקדת בביטויי הזוגיות באורחות החיים היומיומיים, והאופן בו הנחת השיתף באה לידי ביטוי בניהול משק הבית" וכי אופני השיתוף הם מגוונים, כל כליים ולא כלכליים, ומכל מקום דרישה זו אני מתמקדת בפן הקנייני.
בית הדין סבור כי העובדה שהמנוח לא שילם את חשבונות הארנונה, החשמל, המים והגז של דירת התובעת, אינה שוללת את המסקנה בדבר קיום משק בית משותף, ולעניין זה מקובלת על בית הדין טענת התובעת כי דווקא הסכם הממון בין הצדדים מצביע על כוונתם בעת עריכתו, כי המאמץ המשותף לניהול משק הבית יחולק ביניהם בדרכים שעליהם הם יסכימו מפעם לפעם, והסכמה זו הייתה כי התובעת תמשיך ותשלם את החשבובות החלים על הדירה ואילו המנוח יממן את עלויות המחיה השוטפות בגין מוצרי מזון, ניקיון ושאר צורכי מכולת, וכן יממן תיקונים ורכישת מוצרים לבית המשותף. הסכמה זו עמדה במבחן במשך תקופה ארוכה לאחר תחילת המגורים המשותפים וכריתת הסכם הממון, עד לפטירת המנוח, כאשר מן העדויות עולה כי בחודשים הסמוכים לפטירת המנוח, כאשר ההתדרדרות במצבו הרפואי לא איפשרה זאת, היו חודשים שבהם המנוח לא יכל לקיים את חלקו במאמץ המשותף לקיום משק הבית.
התובעת לא הביאה ראיות לגבי דרכים אחרות – לאו דווקא כלכליות - שבהן המנוח תרם למאמץ המשותף לקיום משק בית, אך די במאמץ הכלכלי של המנוח לנשיאה בעלות צורכי המחיה השוטפים כדי להוכיח כי המנוח והתובעת קיימו מאמץ משותף לקיום משק בית יחדיו כבני זוג.
בנימוקי התנגדותה של הנתבעת לבקשה, כובד המשקל הושם על ההפרדה הרכושית שהתובעת והמנוח הנהיגו ביניהם, אך בהתאם לפסיקה, אין בכך כדי לשלול את קיומם של התנאים הנדרשים להכרה באישה כ"ידועה בציבור", ומדובר בשאלה נפרדת משאלת מעמדם כמבואר בעניין אלון.
עוד נציין, שעל רקע המצב המשפטי לפיו שאלת השיתוף או ההפרדה בהיבט הקנייני נפרדת משאלת מעמדם של בני זוג שאינם נשואים ומנהלים משק בית משותף, ועל רקע ההסכמה של התובעת והמנוח לקיים הפרדה רכושית ביניהם, אין לזקוף לחובת התובעת את העובדה שכאשר נדרש מינוי אפוטורופוס למנוח, בנו ביקש להתמנות כאפוטרופוס ולא התובעת.
סיכומו של דבר הינו שעלה בידי התובעת להוכיח את היסודות הנדרשים להכרה בה כידועה בציבור של המנוח – קיום מערכת יחסים אינטימית מתוך חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות והמעידים על קשירת וניהול משק בית משותף כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים.
בית הדין אינו נדרש למשמעות של קביעה זו לעניין זכויות התובעת כלפי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר
בית הדין מצהיר כי התובעת הייתה "ידועה בציבור" כאשתו של המנוח לעניין סעיף 16 לתקנות הנתבעת, משנת 2000 עד לפטירתו ביום 24.3.17.
הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, (23 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט