הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים פ"ה 53801-06-18

19 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופט עמיצור איתם
נציג ציבור מר חיים בריל
נציג ציבור מר נתן מזרחי

התובע:
דוד מזרחי
בעצמו

-
הנתבע:
1. השר לבטחון פנים
2. משטרת ישראל מפכ"ל וראש אמ"ש
3. משרד האוצר/הממונה על תשלום הגמלאות
ע"י ב"כ: עו"ד גילה אשכנזי

החלטה

השופט עמיצור איתם: לפניי בקשת המדינה לסילוק התביעה על הסף מטעמי העדר סמכות עניינית, התיישנות, והשתק. כמו כן, עותרת המדינה לפסיקת הוצאות ומציינים כי התובע חוזר על בקשתו בפני הערכאות השונות, תוך התעלמות מהחלטות אשר ניתנו זה מכבר.
התובע, יליד שנת 1966, פוטר משירות המשטרה בשנת 2012 בשל אי התאמה.
על רקע פיטוריו, הגיש תביעה זו שעניינה זכויות שונות הנובעות לשיטתו מתקופת העסקתו וסיומה.
ברקע לתביעה זו הליכים רבים ומגוונים בהם נקט התובע במגוון בתי משפט שונים. אפרט את החשובים שבהם: עם פיטורי התובע, תקף את ההחלטה לפטרו בעתירה מנהלית 60206-07-12. לאחר דיון במעמד העותר וב"כ דאז נמחקה העתירה בהסכמה. בשנת 2018 שב ותקף את החלטת הפיטורים בעתירה מנהלית 53847-06-18 אשר נדחתה על הסף. בין היתר נטען בעתירה זו כי התובע גילה תרמית בה נקטה המשטרה בהליך פיטוריו. בשנת 2013 הגיש התובע בבית הדין האזורי בתל אביב, ערעור גמלאות 41287-11-13 בין היתר טען טענות שונות בנוגע להגדלת הגמלה. תביעתו נדחתה לגופה בפסק דין מנומק מיום 12.5.15. ערעור על פסק דין זה 31025-06-15 נדחה בבית הדין הארצי לגופו. במקביל הגיש התובע בבית הדין האזורי בתל אביב תביעה כספית סע"ש 33473-01-13 בה נתבעו פיצויי פיטורים, הלנה ועוד. בין היתר נדונה והוכרעה זכאותו של התובע לתוספות שכר מכוח נוהל "רפ"ק גמיש"; פדיון ימי חופשה בין היתר לנוכח טענותיו להבטחות שונות שניתנו לו והפרשי שכר נוספים. גם תביעה זו נדחתה בפסק דין מנומק מיום 7.11.15. גם על תביעה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי שנדחה (ע"ע 18541-12-15) ועליו הוגשה עתירה לבג"ץ (1117/17) אשר נדחתה גם היא.
להשלמת התמונה נציין כי התובע לא חלק על כך שנפסקו לחובתו לכל הפחות עשרות אלפי שקלים כהוצאות משפט בערכאות השונות וכי אלו טרם שולמו על ידו. בהקשר זה יצוין כי בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש התובע תוך שציין כי "למען הסר ספק מובהר בזה למזכירות בית המשפט העליון, לכל המדורים, כי אין לקבל כל בקשה מכל מין וסוג של המבקש בכל הליך שהוא, אלא בכפוף להוכחה כי ההוצאות שהושתו עליו בכל ההליכים עד כה שולמו במלואן" ( בשא ( עליון) 2254/18 דוד מזרחי נ' פקידת שומה פ"ת רשות המיסים (20.3.2018)).
עוד יצוין מנהגו של התובע להגיש בקשות לפסילת המותב. כך עשה בחלק מן ההליכים שתוארו מעלה וכך עשה גם בהליך זה. בקשתו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 16.4.19 ופסק דין זה ניתן רק לאחר שהתובע הבהיר כי אין הוא מעוניין לערער על נושא הפסלות בנפרד, אלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו.
המדינה טוענת כי במסגרת ההליך שלפנינו שב התובע ומבקש סעדים אשר נקבע זה מכבר, ובערכאות רבות, כי אינו זכאי לקבלם. לשיטתם, טענות התובע רובן ככולן צריך שיסולקו על הסף שכן הוא מושתק מלהעלותן שוב לאחר שחלקן שכבר הוכרעו, התיישנו או שאינן נכנסות לגדרי סמכותו של בית הדין.
עיון בכתבי הטענות השונים על כל נספחיהם, השלמות ותגובות שונות ועוד מעלה כי מדובר במאות רבות של עמודים הכוללים טענות רבות המנוסחות באופן לא ברור, וקשה עד בלתי אפשרי לחלץ מתוכם את הסעדים להם טוען התובע. עיון במסמך שכותרתו "כתב תביעה" מיום 24.6.18 האמור להכיל א העילות והסעדים לא מאפשר לעמוד על כוונתו של התובע. כך מפורטים לאורך מאות העמודים, זעיר פה זעיר שם סעדים ועילות שונים. בין היתר מפנה התובע בכתב התביעה לנספח המסומן N המכיל לטענות 101 עילות שונות לתביעה בנוגע לדרגות שכר. בנוסף דומה כי בית הדין מתבקש לתת סעדים הצהרתיים שונים כגון האמור בסעיף 12 לכתב התביעה ("והיא לא הרשימה הממצה"): צווים הצהרתיים הנוגעים לשימוע ולהליך הפיטורים, להפרת הוראות חוק ופקודות שונות על ידי המשטרה, למניעת מידע, לזכויות שונות הנוגעות לגמלה, לפיצוי בשל אפליה, למתן ה וראות בדבר כינוס וועדת מעקב, לקבוע כי הוראות פקודת המשטרה אינן חוקתיות, לקבוע כי התובע לא ביצע עבירות משמעת ולהוציא קביעות אלו מתיקו האישי, לקבוע כי נגרם לתובע סבל נפשי בין היתר על ידי מנהל בתי המשפט פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ועוד.
בשל קושי זה, התבקש התובע בהחלטתי מיום 27.11.18 לתמצת ולהבהיר את העילות והסעדים וצירף ביום 1.1.19 מסמך המפרט שוב אותן עילות בתמצית. גם ממסמך זה קשה (ואולי קשה אף יותר) להבין מה בדיוק מבוקש. על כן התבקש התובע במסגרת הדיון מוקדם מיום 15.4.2019 לשוב ולהבהיר לפרוטוקול מהן העילות/הסעדים המבוקשים על ידו ( שורות 17-27) בין היתר טען התובע כי זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, אי עריכת שימוע, הפרשי שכר, השגות ביחס לדירוגו המקצועי, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, פדיון ימי מחלה וזכויות סוציאליות ופנסיוניות שונות.
על אף שסילוק על הסף הוא סעד חריג אשר יינתן במשורה. במקרה זה דעתי כי אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה על הסף.
ראשית, אין ספק כי שילוב של הוראות סעיף 93 א לפקודת המשטרה והוראות חוק בית המשפט לעניינים מנהליים מעלה כי בית דין זה נעדר סמכות לדון בכל עילה הנוגעת לעניין קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות. על כן העילות הנוגעות לפיטורין גופם, הליך הפיטורים, דירוג ודרגה דינן ממילא להידחות מחוסר סמכות עניינית. ממילא נושאים אלו כבר נתקפו כאמור על ידי התובע בבית המשפט לעניינים מנהליים פעמיים ונדחו בפסקי דין שהפכו חלוטים.
עילות אחרות, כגון הצהרה על אי חוקיות הוראות פקודת המשטרה, הוראות בדבר כינוס וועדת המעקב וביצוע פעולות שונות על ידה, רישומו של התובע בפנקס המהנדסים והתנכלות ממסדית לתובע על ידי ראשי מערכת אכיפת החוק- אף הן אין מקומם בבית דין זה ואין כאן מה להאריך.
בכל הנוגע לעילות התביעה המצויות בסמכות בית דין זה הרי שעומד לתובע מחסום של השתק. העילות בבסיסן כאמור כבר נדונו והוכרעו, בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ובבית הדין הארצי לעבודה ואף בבג"ץ. עיון בפסקי הדין שצוינו מעלה כי צודקים המבקשים בטענתם כי התובע מושתק מלהעלות טענות אלו שוב ושוב. ועל כן גם מן הטעם הזה, דין הבקשה להתקבל.
כך, כל הנוגע לחישוב גמלתו של התובע כבר הוכרע בק"ג ( ת"א) 41287-11-13 האמור, בו טען התובע, כפי שטען גם בהליך שלפניי, כי לצורך חישוב ותק לגמלאות הוא סבור שיש לצרף את עבודותיו עובר לשירותו במשטרה, כך שדמי הגמלאות יכללו תוספות המגיעות לו לשיטתו. כאמור טענות אלו נדחו זה מכבר.
בדומה כל עילות התביעה האחרות כבר הוכרע במסגרת סע"ש ( ת"א) 33473-01-13, האמור. כאמור נדחתה תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, הלנתם, וזכויות סוציאליות ופנסיוניות שונות בסך 2,507,241 ₪, אשר תוקנה תוך כדי ההליך ועמדה על קצת מעל לשליש מסכום זה. דומה כי גם את התביעה המתבררת כאן כעת העמיד התובע על סכום זהה (2,507,241 ₪) ובגין אותן עילות.
הכלל בדבר קיומו של מעשה בית דין גורס כי קיומו של השתק עילה מוכרע בהתאם למבחן זהות העילה ולא למבחן הסעד. עוד נקבע בפסיקה כי לא חייבת להיות זהות בין שני כתבי התביעה המוגשים אלא השאלה היא האם היה בידי התובע לרכז את כל טענותיו במסגרת התובענה הראשונה. כך, אף שבתביעה שלפניי נוספו פרטים מסוימים אין בכך כדי לעקוף את מחסום ההשתק כל עוד עוסקות שתי התביעות בעילה שהיא ביסודה זהה. קל וחומר במקרה דנן, בו הגיש התובע תביעות רבות לערכאות השונות. העובדה שהתובע מכנה עילות אלו בשמות שונים אין משמעותה כי הוא זכאי להעלותן שוב ושוב. מכל מקום, התובע לא הצביע ולו על עילה אחת אשר לא יכול היה להעלות כבר במסגרת ההליכים הקודמים שניהל.
לא מצאתי כי יש להיעתר לטענת התובע לפיה הוא זכאי להגנה בהיותו חושף שחיתויות. סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים ( חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז – 1997 חלה התיישנות של 12 חודש על הגשת תביעה כאמור. תקופה שחלפה מזמן. אעיר גם, כי ככלל אף שלבית הדין סמכות לדון בטענה כאמור, דעתי היא כי כאשר מדובר בשוטר , ומכיוון שמטבעה, טענה זו קשורה קשר ישיר למעשה הפיטורים עצמו ולמניעתו, היה עליו להעלותה בבית המשפט לעניינים מנהליים אשר הוא הערכאה הנכונה יותר לברר טענה זו.
בטענת ההתיישנות לא מצאתי טעם לדון, שכן טענה זו לא פורטה דיה וממילא גם הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת הבקשה מטעמיה האחרים, וסילוק התביעה על הסף.
אעיר עוד כי על פני הדברים, משעה שהתובע היה קצין במחוז מרכז ומגוריו בישוב שערי תקווה, הרי שבית דין זה נעדר גם סמכות שיפוט מקומית ובדין הוגשו תביעותיו האחרות של התובע לבית הדין האזורי בתל אביב.
עוד אציין כי דומה שגם מדיניות שיפוטית ראויה כפי שהוכתבה על ידי כב' השופט עמית בבית המשפט העליון בעניינו של התובע, מחייבת לכל הפחות את מחיקת התביעה על הסף עד שהתובע לא יסדיר את תשלום ההוצאות השונות שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים.
בשולי הדברים מצאתי לנכון לציין כי אין בפסק דין זה כל קביעה פוזיטיבית נגד התובע. לתובע עומדים מחסומים דיוניים שונים בפני בירור תביעתו. עם זאת נראה כי התובע מונע מתחושה שנעשה לו עוול וכאמור אין בפסק דין זה משום קביעה הפוכה.
סוף דבר – הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת. אף שדומה כי בענייננו של התובע קביעה מעין זו אינה אלא לצור על פי צלוחית – מכל מקום התובע ישלם למדינה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.

נציג ציבור מר נתן מזרחי : אני מסכים.
נציג ציבור מר חיים בריל : אני מסכים.

ניתנה היום, ‏י"ח אב תשע"ט ‏19 אוגוסט 2019 בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור נתן מזרחי

נציג ציבור חיים בריל

עמיצור איתם, שופט