הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים על"ח 30086-01-19

31 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

המערער
רחמים דרשן

-
המשיב
שרות התעסוקה

ע"י ב"כ: עו"ד מיטל כהן

פסק דין

המערער, מר רחמים דרשן, הגיש ערעור זה לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשיט- 1959, על החלטת וועדת הערר שליד שירות התעסוקה מתאריך 14.11.18, שעל פיה נדחה ערר המערער על החלטת ועדה רפואית מיום 11.09.17.
הרקע לערעור הינו כדלהלן: המערער הוא דורש עבודה מיוני 2016. ביום 04.08.16 קבעה ועדה רפואית למערער מגבלה לפיה אין לשלוח אותו לעבודה שדורשת הרמת משאות מעל 15 ק"ג או מאמץ נפשי גדול. ביום 10.11.16 קבעה וועדה רפואית של שירות התעסוקה מגבלה של הרמת משאות מעל 10 ק"ג וכן עבודה ללא מאמץ נפשי גדול וללא עבודה מול קהל. ביום 06.03.07 ניתנה החלטה של ועדה רפואית שעל פיה המערער אינו מוגבל רפואית המערער הגיש ערר לוועדת הערר וזו דחתה את הערר ביום 15.06.17. המערער הגיש ערעור לבית דין זה בהליך על"ח 7691-07-17 שבו ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לוועדה רפואית של שירות התעסוקה על מנת שזו תקבע את המגבל ות התעסוקתיות של המערער. תשומת לב הוועדה הופנתה להחלטת הוועדה הרפואית מיום 10.11.16 ולמסמכים הרפואיים וניתנה הנחייה שככל שהוועדה סבורה שחל שינוי במגבלות עליה לנמק את קביעתה.
ביום 11.09.17 התקיימה וועדה רפואית אשר החליטה שהמערער מסוגל לבצע עבודת מיון, אריזה, מחסן, ניקיון בתי ספר ומשרדים, ייצור, מכירות תוך שצוין כי למערער בעיות נפשיות קלות ללא אשפוז ומעקב מזדמן בלבד, לא מטופל כלל תרופתית בעניין הבעיות הנפשיות, תלונות רציונליות מהחיים ומחיי משפחה וכי יציאה לעבודה ולשגרה מחייבת יכולים רק להיטיב עמו. עוד ציינה הוועדה כי בעבר ב 20.12.15 קבע פסיכיאטר שהמערער התלונן על התנהגות אשתו ואנשי החוק ללא תיאור בעיה נפשית קשה וכי רופא המשפחה הזכיר בעיה נפשית לא מבוססת, ובהמשך אין כל עדות למעקב פסיכיאטרי קבוע או לטיפול נפשי, או לטיפול רפואי. הוועדה קבעה למערער מגבלה של הרמת משאות מעל 5 ק"ג עד ליום 31.03.18.
המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מיום 11.09.17 ועררו נדון למעלה משנה לאחר מכן, ביום 14.11.18 (בתווך הספיק המערער להגיש ישירות לבית דין זה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 11.09.17 והערעור נדחה בשל אי מיצוי הליכים והמערער הופנה להגיש את השגותיו על החלטת הוועדה הרפואית מיום 11.09.17 לוועדת הערר).
טענות המערער לפני וועדת הערר היו שהוועדה הרפואית שגתה בקובעה שאין המערער סובל ממגבלה נפשית בהיעדר כל עדות לשיפור במצבו הנפשי ביחס לממצאי הוועדות הרפו איות מ- 04.08.16 ו- 10.11.16. כמו כן, הלין המערער על כך שהוועדה הרפואית מיום 06.03.17 הייתה אמורה להחליט אך ביחס לפגימה הרפואית החדשה שהמערער טען לה ולא היה מקום לכך שתשוב ותדון במגבלות אחרות שלא התבקשה להתייחס אליהם.
וועדת הערר קבעה בדעת רוב ששינוי במצב בירור הליקוי הרפואי כפי שהוא מתגלה עם חלוף הזמן מאפשר לשנות מן ההכרעות של הוועדה הרפואית וכי חלוף הזמן והתיעוד הרפואי המצטבר, או היעדרו , שופכים אור על הכרעות רפואיות וכי הוועדה הרפואית מיום 11.09.17 התרשמה שאין כל עדות למעקב פסיכי אטרי קבוע או לטיפול רפואי ונפשי, וועדת הערר לא מצאה פגם מינהלי משפטי בקביעת הוועדה הרפואית.
לפנינו חזר המערער על טענות שהעלה לפני וועדת הערר. המערער הלין על כך שהמשיב מתעלם מהמלצת בית הדין הארצי לעבודה בתיק 38799-05-17 בעניין סעדים זמניים . המערער הוסיף והאשים את המשיב בהצגת מסמכים שקריים וטען שנפלו פגמים חמורים הן בהתנהלות המשיב והן בקביעות הרפואיות שהתקבלו בעניינו.
בית הדין עיין בהחלטת וועדת הערר מושא הערעור ובכל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ובטענות הצדדים ומחליט לדחות את הערעור מן הטעם שלא נפלה כל טעות בהחלטת וועדת הערר שלא להתערב בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 11.09.17. מקובלת על בית הדין במלואה הנמקת דעת הרוב של וועדת הערר אשר מתארת את הרקע העובדתי והמשפטי להליך שהתקיים לפניו. טענת המערער, כי לא היה בסיס לסטות מן הקביעות הרפואיות הקודמות , נדונה על ידי וועדת הערר שקבעה שההחלטה האם חל שינוי לטובה או לרעה במצב רפואי הינה החלטה רפואית ותפקידה של וועדת הערר היא אך לבצע ביקורת של תקינות מנהלית - משפטית על מסגרת הדיונים ולוודא שהן התקבלו על פי המשפט המנהלי. וועדת הערר קיימה את חובתה ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה. קביעתה כי חלוף הזמן והתיעוד הרפואי המצטבר, או היעדרו , מהווים בסיס ראוי לשינוי קביעה רפואית - מקובלת על בית הדין ויישום קביעה זו על האופן שבו הוועדה הרפואית מיום 11.09.17 בדקה את המערער וקבעה את מגבלותיו אף הוא נעשה על ידי הוועדה באופן תקין, כאשר עולה מהחלטת הוועדה הרפואית שהיא נתנה משקל דווקא להיעדרם של מסמכים רפואיים המוכיחים פגימה נפשית מתמשכת.
מן הטעמים המפורטים לעיל בית הדין מחליט לדחות את הערעור.

סוף דבר
הערעור נדחה.
בית הדין סבור שיש ממש בדרישת המשיב לחייב את המערער בהוצאות, שכן מהתנהלות המערער עולה חוסר נכונות להשלים עם קביעותיה הרפואיות של הרשות הרפואית המוסמכת, מבלי שעלה בידו, בסבב הנוכחי של ההליכים, להצביע על פגם משפטי בהתנהלות רשויות המשיב. לפיכך בית הדין מחייב את המערער לשלם למשיב הוצאות בסך 1,500 ₪.
ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים בבית הדין הארצי לעבודה.

ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, (31 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .