הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ע"ר 47481-06-19

02 דצמבר 2019

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

המערערים
1.חיה הופמן

2.אלכסנדר הופמן

שניהם ע"י ב"כ עו"ד רפאל שטוב
-
המשיב
מוחמד פאקיה

ע"י ב"כ: עו"ד איברהים מוחמד

פסק דין

זהו פס"ד בערעור שהגישו המערערים כנגד פס"ד של כב' הרשמת אסתר שחור מיום 25/5/19.
בהסכמת הצדדים, ומשלא הגיעו נציגי ציבור הוסכם כי הדיון יקויים בדן יחיד.
יצויין כי בדיון בפני כב' הרשמת שני הצדדים לא היו מיוצגים. כך גם כתב הערעור הוגש מבלי שהמערערים היו מיוצגים. בדיון בערעור שני הצדדים היו מיוצגים, ולאחר שמיעת טענותיהם ועיון במלוא החומר שבתיק ניתן פס"ד זה.
דיון:
א. ראשית לעניין עצם הזכאות לפיצויי פיטורין. לטענת המערערים לא פיטרו את התובע, ועל כן שגתה כב' הרשמת כאשר פסקה כי הם חייבים בתשלום פיצויי פיטורין. אלא שכב' הרשמת לא קבעה כי נעשה אקט של פיטורין, אלא רק שהמערערים לא נתנו למשיב עבודה במשך חצי שנה וכי "אין מחלוקת כי במשך תקופה מסויימת לא נכחו הנתבעים בביתם ולפיכך לא יכול היה התובע לעבוד אצלם, וממילא לא עבד".
משזוהי מסקנתה (וכך גם עולה מהראיות שבתיק), צדקה כב' הרשמת כי בנסיבות אלו זכאי המשיב לפיצויי פיטורין, גם אם לא נאמר לו במפורש כי הוא מפוטר. הפסקת עבודה מיוזמתם של המשיבים למשך חצי שנה (ואף חמישה חודשים, כטענת המערערים), משמעותה כי הפסקת העבודה נעשתה בשל התנהלות המשיבים, והתובע זכאי לפיצויי פיטורין. העוב דה שגם בעבר היו הפסקות עבודה יזומות על ידי המשיב אינה מאיינת את עצם הזכאות לפיצויי פיטורין – אם כי תקופת העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורין אמורה להיעשות – כפי שאכן נקבע בפסה"ד של כב' הרשמת – רק בגין התקופה הרצופה האחרונה שעבד ולא על פני כל השנים להם טען התובע.
ב. כך גם לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתה ובנימוקיה של כב' הרשמת בעניין תקופת העבודה הרלבנטית לתביעה זו, דהיינו כי התקופה האחרונה הרצופה בה עבד התובע אצל המערערים היה מ- 1/1/12 ועד 30/ 8/17, פעם בשבוע בימי רביעי, כשבכל יום עבודה קיבל 300 ₪ עבור עבודתו. על פי חישוב זה שערכה כב' הרשמת עבד המשיב 56 חודשים רצופים ואותם יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו, לפי היקף משרה של 20%. אציין כי לא נטענה טענה בדבר כמות השעות שעבד התובע בכל שבוע , ובהיעדר רישום מטעם המשיבים לעניין מספר השעות שעבד - יש לראות את היקף עבודתו של התובע כ-20% משרה כפי שצויין בפסה"ד.
ג. לאור זאת אין מקום להתערב לא בעניין עצם הזכאות לפיצויי פיטורין ולא לעניין גובה פיצויי הפיטורין.
ד. יחד עם זאת, לאור המסקנות דלעיל, החישובים שנעשו בעניין חופשה הבראה ונסיעות לא לקחו בחשבון במלואם את היקף משרתו ותקופת עבודתו, ולפיכך מצאתי כי החישובים וכי לחשב זכויות אלו ע"פ היקף המשרה למשך 56 חודשים ולא מעבר לכך , כפי שיפורט להלן:
הבראה:
אכן, לו היה המשיב עובד במשרה מלאה היה זכאי לשנה -7 ימי הבראהX 378 ₪ ובסה"כ ל2 ,646 ₪ (ולשנתיים 5,292 ₪ ). משהתובע עבד 20% משרה זכאי לחמישית מהסכום (20%) ובסה"כ ל -1,058.4 ₪ בלבד. לעניין דמי פדיון חופשה ל-3 שנים, לו היה עובד במשרה מלאה היה זכאי התובע ל -36 ימי חופשה . כיוון שעבד 20% משרה יהיה זכאי ל 2,160 ₪. לגבי נסיעות – ע"פ תביעתו זכאי ל-6 ₪ ליום (ובהתאם לכך אף ערך את חישובו). לפיכך בחישוב של 56 חודשים X4.3X6 התוצאה הינה 1,444.8 ₪ שזהו החזר הנסיעות המגיעות לו. בסה"כ זכאי התובע לסכומים הבאים:
5,880 ₪ כפיצויי פיטורין;
1,058.4 ₪ פדיון חופשה;
נסיעות – 1,444.8 ₪.
אין מקום להתערב בשיקול דעת הרשמת לעניין ההוצאות שפסקה (800 ₪), ולא בכך שלא פסקה דבר בגין חגים ופנסיה שאף לא כומתו.
לאור האמור לעיל זכאי התובע לסכום של: 9,183 ₪ (כולל 800 ₪ שנפסקו כהוצאות ושגם בהם אין מקום להתער בות בית הדין).
סכומים אלו יישאו ריבית והצמדה מיום 1/9/17 ועד ליום התשלום בפועל.
משהערעור מתקבל אך באופן חלקי יישאו המערערים בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 1,200 ₪ (בנוסף לסכומים שפסקה הרשמת בפסק דינה).
סוף דבר:
המערערים ישלמו לתובע סך של 9,183 ₪ (במקום הסכום שנפסק ע"י כב' הרשמת) וכן סך של 1,200 ₪ כהשתתפות בהוצאות ושכ"ט עו"ד התובע. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ד' כסלו תש"פ, (02 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .