הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 7782-01-15

21 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דגנית ישראלי
התובע
אשרף פראח ת.ז. XXXXXX612
ע"י ב"כ: עו"ד פיראס אבו אחמד
-
הנתבעת
בי.טי.אם. ציוד טכנולוגי עסקי בע"מ
ח.פ. 512125287
ע"י ב"כ: עו"ד ג'ורג שוכרי

פסק דין
1. התובע, מר אשרף פארח, הוא איש מחשבים במקצועו אשר הועסק בנתבעת, בי.טי.אם ציוד טכנולוגי עסקי בע"מ, חברה שעיסוקה בתוכנות להנהלת חשבונות, משך קרוב לעשור. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים הן במרכז ההליך שלפנינו.
רקע
2. עובדות הרקע הבסיסיות הצריכות לעניין, כפי שהתבררו לפנינו, יפורטו מטה. אולםקודם לכן נוסיף כי התביעה הוגשה בסמוך לתקופת ההתיישנות, על כן האירועים מושא ההליך נמתחים שנים רבות לאחור.
בהתאם לאישורים שהנפיקה הנתבעת לתובע, תחילת קשרי העבודה ביניהם הייתה ביום, 1.12.1998 (נספח א' ו-ב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע). תקופת העבודה הסתיימה בקיץ 2008, במועד השנוי במחלוקת חריפה בין הצדדים. התובע היה לעובד חודשי בהיקף משרה שלא הוברר עד תום. בעדותו לפנינו טען התובע כי החתים כרטיס נוכחות, אולם הנתונים לא הונחו לפנינו (עמ' 12, בשורות 9-8). יום המנוחה השבועי של התובע היה דרך כלל יום שישי. התובע הניח לפנינו תלושי שכר לשנת 2007 ועד חודש מאי 2008 (כולל) (נ/2), בלבד. עם זאת שני הצדדים מסכימים כי למצער, התלושים לשנת 2007 אינם משקפים את המציאות (סעיף 9 לתצהיר הנתבעת). על פי התובע כלל תלושי השכר אינם משקפים את גובה השתכרותו האמתי (סעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית), שעמד בסוף תקופת העבודה על 8,500 ₪ נטו.
נוסף על כך התובע הניח לפנינו עותקי צ'קים שקיבל מהנתבעת עבור שכרו בשנים 2005 עד 2008, אישורי הפקדת שיקים ושתי פניות כתובות של הנתבעת אל בנק מרכנתיל להעברת סכומים שונים מחשבונה אל חשבון התובע (נספחים לתצהיר התובע). הנתבעת הניחה לפנינו עותקים מ – 19 צ'קים שלטענתה נתנה בידי התובע בכל 22 לחודש בין אוגוסט 2008 ועד חודש פברואר 2010 כהלוואה. עם זאת לא הניחה לפנינו ראיות כלשהן הנוגעות לתשלום שכרו של התובע, ואף לא חוזה עבודה או הודעה לעובד על תנאי עבודתו.
בתקופה הרלבנטית נתנה הנתבעת שירותי תוכנות הנהלת חשבונות לבתי חולים במזרח ירושלים וככל הנראה גם בבית לחם. התובע היה לאיש חומרה בחברה, אשר עבד על פי הנדרש אצל הלקוחות, במשרד של הנתבעת בירושלים, וככל הנראה גם מביתו.
גדר המחלוקת
3. כאמור בפתח הדברים, המחלוקת העיקרית אשר נטושה בין הצדדים היא בשאלה מי הוא שהביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום ומתי. התובע טוען כי פוטר ואילו הנתבעת טוענת כי התובע חדל מלהתייצב לעבודה אצלה על דעת עצמו. לשאלה אם התובע זכאי לפיצויי פיטורים מתלווה גם מחלוקת בדבר גובה שכרו הקובע. נוסף לכך עותר התובע לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות ודמי הבראה. נדון אפוא במחלוקות אלה כסדרן ונפתח בגרסאות הצדדים ביחס לנסיבות סיום יחסי העבודה.
פיטורים או התפטרות
4. על פי התובע שכרו החודשי פוצל. כלומר, שולם בתשלומים. בצ'קים, לעיתים בהעברה בנקאית וגם במזומן. מועד תשלום השכר לא היה קבוע, דבר שהקשה מאד על עמידה בהתחייבויות כספיות שונות שנטל על עצמו עבורו ועבור משפחתו וילדיו (עמ' 11, בשורות 16-24). לשכר הבסיס לא נלווה תשלום של זכויות סוציאליות אחרות. משך תקופה ארוכה ביקש מבעלי הנתבעת, מנהלה והממונה הישיר עליו, מר פיליפ פראג' (להלן: מר פראג') להסדיר את תנאי עבודתו, אך הדבר לא צלח. סמוך להולדת בתו הרביעית, החליט לשוב ולהעלות על סדר יומו של מר פראג' את הסדרת תנאי עבודתו (עמ' 17, בשורה 14). לשם כך התקשר אליו בערבו של יום 19.6.2008 לביתו. את השיחה הקליט. בשיחה הוא מנסה להעלות על סדר היום את מועד תשלום שכרו החודשי, כמו גם את הסדרת תנאיו הסוציאליים. תחילה משתף מר פראג' פעולה, אולם מאחר שמתברר כי הוא עסוק בצפייה במשחק כדורגל, מסכימים הצדדים להיפגש במשרדי הנתבעת בחלוף מספר ימים. זאת כדי לברר ולהסדיר את הדברים אחת ולתמיד. הפגישה המיוחלת מתקיימת ביום 22.6.2008 אולם אינה מניבה, מבחינת התובע, את התוצאות המקוות. חלף זאת מבקש מר פראג' מהתובע להעלות את דרישותיו על הכתב, למסור את המסמך למזכירה ולהמשיך את ההידברות בפגישה נוספת שעתידה הייתה להתקיים ביום 3.7.2008 (עמ' 13, בשורות 28 – 31). גם שיחה זו הוקלטה על ידי התובע אך לא תומללה לעברית. חלף פגישת המשך, ביום 2.7.2008, עם הגיעו למשרדי הנתבעת כהרגלו, מוצא התובע את חדר העבודה שלו נעול. ניסיונו ליצור עם מר פראג' קשר טלפוני לברר את פשר העניין לא צלח. אחד העובדים האחרים, מר שרבל שוקרי, יצר קשר טלפוני עם מר פראג' וזה מבקש ממנו להודיע לתובע כי הוא מפוטר. דברי העובד מוקלטים. בסופם עוזב התובע את המקום (תצהיר עדותו הראשית של התובע בסעיפים 12 – 15 ועמ' 17, בשורות 6 – 23; עמ' 16, בשורות 5 – 9). ביום 9.7.2008 משגר בא כוח התובע לנתבעת מכתב דרישה טרם נקיטת הליך משפטי ובו הוא שוטח את גרסת התובע האמורה לפיטוריו.
כבר למחרת, ביום 10.7.2008, משיב בא כוח הנתבעת למכתב וטוען בשמה, בין היתר, כי מעולם לא פטרה את התובע. למעשה "מזה כמה ימים מנסה מרשתי ליצור קשר עם מר פראח בניסיון לדעת מה היא סיבת העדר התייצבותו לעבודה כמתחייב מדי יום...". הנתבעת עומדת על "דרישתו הבלתי לגיטימית..." לדידה, של התובע להעלאת שכרו לכדי 12,000 ₪. עוד מואשם התובע בגניבת רכושה בדמות של "Source code"; בתמיכה מוצהרת במי שביצעו פיגוע במרכז הרב בירושלים; בהאזנת סתר ללקוחותיה וכן ב"עובדות נוספות" שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב. במכתב תשובה, מיום 14.7.2019, כופר התובע בטענות הנתבעת ומוסיף כי חלקן אינן ראויות להתייחסות. בכך מסתיימים חילופי הדברים בין הצדדים. בחלוף קרוב ל – 7 שנים, ביום 5.1.2015, מוגשת התביעה שלפנינו.
5. גרסת הנתבעת להתרחשויות סביב סיום יחסי העבודה בין הצדדים ידעה התפתחות. בכתב הגנתה טענה כי התובע סיים את עבודתו אצלה, על דעת עצמו, כבר בחודש מאי 2008 תוך שהוא גונב את אותו 'קוד הפעלה'. ניסיון בן חודש ימים, בו עורב גם מכר משותף, להשיב לעצמה את רכושה לא צלח. שכן התובע טען שיש בידו " הכשר דתי" לגנוב את רכושה של הנתבעת שאינה מוסלמית" (סעיף 21). אף על פי כן שולם שכרו גם לחודש יוני 2008. כאשר התקשרו מי מטעם הנתבעת לתובע לברר מדוע אין הוא מתייצב לעבודה התובע איים כי אם ייצרו עמו קשר יפנה בתלונה למשטרה. עוד הואשם התובע בשידול לקוחות הנתבעת לעבוד ישירות עמו (סעיף 31) ובהטרדת עובדות פליפ פראג' ושות' רואי חשבון (סעיף 51). בתצהיר עדותה הראשית חזרה הנתבעת על טענותיה אלה והבהירה במפורש כי התובע הטריד מינית (סעיף 4). עתה ובבחינת הרחבת חזית אסורה טענה הנתבעת, כי חל נתק בין הצדדים החל מחודש ינואר 2007 עת עבר התובע לעבור בחברת סיסנט ללא ידיעתה, ובאופן שגרם לה נזק כלכלי כבד (סעיף 7). עוד טענה כי מסרה בידי התובע 12,500 ₪ בעד 22 מחשבים וציוד נוסף, שכביכול רכש עבורה מאת בן משפחה פושט רגל. כך החל בחודש מרץ 2008 מסרה בידי התובע 24 צ'קים לכל 22 בחודש, כהלוואה עבור אדמה שביקש לרכוש. כאמור בפרק העובדתי צרפה עותקים מ – 19 מאותם צ'קים.
בחקירתו הנגדית של התובע, ולאחר שהבינה כי בידיו הוכחות אפשריות לעבודה גם לאחר חודש מאי 2008 הובילה הנתבעת קו חקירה ארוך ולפיו כבר ביום 23.6.2008 מסר התובע למזכירת הנתבעת מכתב דרישה ואת מפתחות משרד הנתבעת בירושלים ובכך התפטר. כמו כן ביקש וקיבל באותו היום (23.6.2008) את תלוש השכר לחודש מאי, 2008 שלראשונה הציגה (נ/2). וגם בכך יש כדי להוכיח שזה היה יום עבודתו האחרון. על כן כל השיחות המוקלטות, וניסיונו להופיע במשרדי הנתבעת ביום 2.7.2008, אינן אלא ניסיון ליצר באופן מלאכותי מעשה פיטורים (ראו למשל, בעמ' 17, בשורות 1 – 5). בסיכומיה תנסה הנתבעת למצוא אי התאמות בגרסת התובע, בפרט בכל הנוגע להתרחשות הנטענת ביום 2.7.2008. ולשאלה האם אכן אותו עובד של הנתבעת, מר שרבל, שוחח אם מר פראג' והתובע שמע את דרישתו לפיטוריו המיידיים אם לאו.
6. מסגרת נורמטיבית: כפי שנפסק לא אחת ובפרט בעניין ע"ע (ארצי) 256/08 קוקא – שוורץ (13.2.2011):
"בבירור השאלה בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים יש לברר האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד... בקשר לכך יפים לענייננו מושכלות ראשונים לפיהם: "השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת בביטול חוזה מדובר, יכול והביטול יהיה על ידי המעביד ואז בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר. לענייננו המשותף לשניים -פיטורים והתפטרות- הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד מעביד לידי סיום. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו, המעביד או העובד" (שם בעניין סלמה). הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות...".
כשעיקרים אלה לפנינו, ולאחר שבחנו את המסכת הראייתית שנפרשה לפנינו ושקלנו את מכלול טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה, כי הנתבעת היא שהביאה את החוזה בין הצדדים לידי ביטול ונפרט.
7. גרסת התובע עקבית ואמינה: בראש יאמר ובניגוד לטענות הנתבעת, כי גרסת התובע למן כתב התביעה ועד לסיכומיו, נותרה עקבית. כך עדותו לפנינו הותירה רושם אמין והייתה ישירה, הגיונית ולא מאדירה. כמפורט לעיל, 'ראית הזהב' שכביכול מבססת את טענת התפטרות התובע היא העובדה שכבר ביום 23.6.2008 הניח התובע לפני הנתבעת רשימת דרישות, את מפתחות המשרד ונטל תלוש שכר. כולם מעשים שיכולים ללמד על כוונה ברורה ומפורשת להתפטר. והדברים יפים במיוחד להשבת מפתחות משרד הנתבעת. נזכיר עוד כי הנתבעת מנסה להפתיע את התובע באלה בחקירתו הנגדית. אלא שמיד כאשר התובע נשאל לגבי מפתחות המשרד, ועוד טרם שהספיקה הנתבעת לשטוח את 'משנתה' האמורה, מתנדב התובע עצמו לספר כי נתן בידי המזכירה את המפתחות ביום 23.6.2008 ולא נראה מופתע (עמ' 13, בשורות 16 – 21). בהמשך הוא מספק הסבר מניח את הדעת להתנהלותו, ומסביר כי השיחה יום קודם עם מר פראג' לא הייתה נעימה או נוחה. במסגרתה שאל אותו מר פראג' לגבי מגוון נושאים, לרבות דיסקים קשיחים ודיסקים לגיבוי והוא אפילו נחשד בלקיחה של רכוש הנתבעת. על אף שמר פראג' מצא את כל הדברים לגביהם שאל במשרד ובחדרו של התובע. על כן "...אחרי שהתייעצתי עם עצמי אמרתי אני אתן לו את המפתחות כדי שלא יאשים אותי שלקחתי משהו" (עמ' 16, בשורות 19 – 20). מדובר בהתנהלות מתאימה וסבירה, בנסיבות העניין, ואשר לא נסתרה. התובע אף טוען כי חלק מהדברים מגובים בהקלטה, אלא שכאמור זו לא תומללה לעברית.
אשר לתלוש השכר ובדומה, התובע העיד כי אחד הנושאים שעלו מהלך השיחה בינו לבין מר פראג' ביום 22.6.2008 הייתה אי ההתאמה בין התשלום בפועל לתלושי השכר, ובקשתו כי הדבר יתוקן וכן כי יינתנו תלושי שכר במועד (עמ' 19, בשורות 8 – 23). על כן לא מן הנמנע שזהו ההסבר לכך שהוכן ונמסר לו תלוש שכר ביום לאחר השיחה. מה גם שעיון בעותקי הצ'קים שהניח לפנינו התובע מלמד שהנתבעת משלמת את שכר התובע בשגרה סביב ה – 20 לחודש. על כן אין להתפלא כי גם תלוש שכר מונפק במועד זה. בעדותו לפנינו יאשר מר פראג' עצמו שב – 23 לחודש קיבל התובע תלוש שהונפק עבורו רק ב – 15 לחודש (עמ' 23, בשורה 20).
8. עדות התובע זוכה לאישוש בגרסת הנתבעת עצמה: יתר חלקי עדות התובע אף הם זוכים לאישוש, בהקלטות השיחות שהציג, במסמכים שצירף לתצהיר עדותו הראשית ובפרט בעדות נציג הנתבעת מר פראג'. כך השיחה מיום 19.6.2008 אכן מוכיחה שאין יסוד לטענה, כי התובע עזב מיוזמתו את עבודתו בנתבעת כבר בחודש מאי, 2008. שכן מר פראג' עצמו מאשר בשיחה, בתשובה לשאלת התובע מדוע הוא לא מגיע למשרד הנתבעת ובמה הוא עסוק בימים אלה, כי הצדדים נפגשו רק ימים קודם בעת שמיהר לעזוב את המשרד: "הרי אתה בעצמך אשרף ראית אותי, בקושי נכנסתי למשרד ...". אלא שברור הוא שלא כך נשמעת שיחה בין מי שכביכול נעלם למעלה מחודש וחצי קודם לה לבין מי שמחפש אחריו ותוהה על היעלמותו. לשון אחרת, במצב דברים זה היינו מצפים כי תתעורר תהייה מכך שהתובע 'קם לתחיה', אלא שאין כזו. בדומה צירף התובע לתצהיר עדותו הראשית מסמך הנושא תאריך 20.5.2008 ונוגע לציוד ששלחה הנתבעת לתיקון. במסמך מופיע שם התובע כאיש הקשר של הנתבעת (נספח א'). כן צירף אישור מאת הנתבעת מיום 10.6.2008 שבו היא מאשרת בחתימת ידו של מר פראג' (עמ' 22, בשורות 31-30), כי התובע מועסק אצלה ברציפות החל מיום 1.12.1998 ועד למועד כתיבת אותו אישור (נספח ב'). וגם באלה יש כדי לחזק את גרסת התובע ולכרסם בגרסת הנתבעת.
ממילא בעדותו לפנינו נסוג מר פראג' מגרסת הנתבעת המקורית ועתה טען, כי לא נכון הוא שהתובע עזב את העבודה מיוזמתו כבר בחודש מאי, 2008 אלא שחדל לעבוד, במובן של להיות פרודוקטיבי. הוא אף מאשר כי התובע דווקא ממשיך להגיע למשרד גם בחודש יוני 2008 (עמ' 21, בשורות 24 - 25). הנה כי כן גרסת הנתבעת בכתב הגנתה ולפיה כביכול המשיכה לשלם לתובע שכר על אף שנעלם, לא רק שאינה הגיונית אלא מתבררת כלא נכונה לגרסתה עצמה.
בדומה, נסוג מר פראג' גם מהטענה לפיה לא נפגש עם התובע ביום 22.6.2008, ומודה כי הוסכם שהתובע ימסור את דרישותיו בנוגע לתנאי עבודתו לידי המזכירה חנאן (עמ' 24, בשורה 6). מר פראג' אף מאשר כי באותה שיחה דרש התובע העלאת שכר (עמ' 25, משורה 25 עד עמ' 26, בשורה 3). וכי למעשה על בסיס דרישות התובע בעקבות שיחה זו ינסח בא כוחו את תשובת הנתבעת למכתב הדרישה של התובע מיום 9.7.2008 (עמ' 26, בשורות 12 – 18).
9. אם כן הדבר היחיד שהנתבעת אינה מאשרת בגרסת התובע הוא מעשה הפיטורים ביום 2.7.2008. אלא שההסבר לכך דחוק ולא משכנע. כך כאשר נשאל מר פראג' בעדותו לגבי אירועי אותו היום ומבלי משים הוא מאשר את חילופי הדברים בין העובד מר שרבל לבין התובע וטוען כי התובע "...הסתלבט על שרבל" (עמ' 27, בשורה 4), וכי מדובר בתרחיש "הוליוודי" כלשונו (עמ' 27, בשורה 1). בה במידה הוא מאשר שהחדר בו עבד התובע אכן היה נעול וזאת על שום שהתובע מסר את המפתחות כבר ב – 23 לחודש. אלא שאם התובע אכן עזב קודם לכן מדוע ינעל חדרו ומדוע יוותר החדר נעול? כך אין למר פראג' הסבר מניח את הדעת לדברים שנשמע אותו שרבל אומר לתובע באופן מפורש בהקלטה ובהם כי "אמר לי להודיע לך שתלך הביתה..." או תגובתו לכך שהתובע מלין על העובדה שדלת חדרו ננעלה ואחר כך הוא מגורש בכך ש"אתם חייבים לפתור את העניין בדרכי שלום". וכי עצם מעשה הפיטורים ובאופן שנעשה "לא נכון וזהו" ועוד. כאן המקום להוסיף שהשאלה אם התובע גם שמע את מר פראג' אומר לשרבל את הדברים או לא, איננה מכרסמת בליבת גרסתו של התובע.
נוסיף כי מלכתחילה ביקשה הנתבעת להעיד את אותו מר שרבל. אלא שוויתרה על כך. מאחר שמדובר בעדות הנוגעת ללב המחלוקת, בעד שממשיך לעבוד עם מר פראג' בעסקיו כרואה חשבון (עמ' 26, בשורה 22). כלומר בראייה שהיא בהישג ידה של הנתבעת, יש לזקוף זאת לחובתה ולהסיק שאילו הובאה הייתה פועלת כנגדה (ראו מיני רבים: ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).
על כל האמור נוסיף, כי לפרוטוקול הישיבה המקדמית טען מר פראג' מחד כי "יחסי עובד מעביד הסתיימו כי הוא (התובע – רב"ה) לקח את עצמו ולא חזר" (עמ' 3, בשורה 28). אך באותה הנשימה טען ש"...פיטרו אותו איים במשטרה" (עמ' 30, בשורה 30). נותר אפוא רק לתהות כיצד ידורו הדברים יחדיו.
10. הרבה עילות לפיטורים או חולשת גרסת הנתבעת: כפי שהראנו בפרק שעסק בגרסאות הצדדים הנתבעת האשימה את התובע במגוון רחב של מעשים פוגעניים כלפיה, החל מגזילת רכושה ולקוחותיה, המשך בהתנהגות שאינה הולמת את ערכיה וכוללת היעדרות בלתי מאושרת מהעבודה, ועד הטרדה מינית של עובדות חברה בבעלות מר פראג' . אם אחר כל זאת עוד מבקש התובע העלאה בשכרו ושיפור תנאי עבודתו מדוע תבקש הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע? אם לא זה מצב הדברים הנכון ולמעשה וכפי שטען מר פראג' בעדותו לפנינו "החיים שלי היו תלויים בו (בתובע – רב"ה)" , שכן התובע היה אמור לתת שירותים לבתי החולים ועזיבתו הובילה לנזק רב (עמ' 21, בשורות 30 – 32). אזי ניסיונה של הנתבעת להטיל בתובע דופי (שלא לומר רפש), מבלי שהדברים נתמכו ולו בבדל ראיה אובייקטיבית, מותירה את הרושם שנוכח חולשת גרסתה התקפה היא הדרך היחידה שנותרה. אלא שדרך זו מותירה רושם לא ממוקד ודווקא מחלישה את גרסת הנתבעת אפילו יותר.
11. עדותו של מר סלאם יונס: כתמיכה לגרסת הנתבעת העיד מר יונס, חברו של מר פראג' ומי שמהלך השנים גם קיבל ממנו שירותים מקצועיים. העד טען כי נוכח ביקוריו התכופים במשרדי הנתבעת הכיר את התובע היטב. לבקשת מר פראג' דיבר על ליבו של התובע שיחזור לעבודה בנתבעת. אלא שבאחת השיחות הפתיע אותו התובע עם אמירה שלקוחה מהקוראן ושאותה פירש התובע כמצווה על בני הדת המוסלמית, שעמה הוא נמנה , לא לקבל מרות מבני הדת הנוצרית, עמה נמנה מר פראג', או מבני הדת היהודית. ובשל כך למעשה עזב את עבודתו תוך פגיעה בנתבעת וניצולה (עמ' 29, בשורות 1 -28).
אלא שעל אף האצטלה המקצועית כביכול של העדות, שכן העד העיד על עצמו כי אינו רק חברו של מר פיליפ אלא גם מרצה לפסיכולוגיה ובכיר באגף החינוך במועצה המקומית ערערה. כלומר מעין 'חוות דעת מומחה'. הרי שבפועל עדותו הותירה את הרושם של עדות מטעם מובהקת שכל תכליתה לצייר את התובע באור שלילי. על כן אין בה כדי לשנות ממסקנתנו.
כך עיון בעדותו ילמד כי העד 'ממקם' את חלקו 'בסיפור המעשה' דווקא כאשר התובע "..הלך לעבוד אצל היהודים בתל-אביב" (עמ' 29, בשורה 8). אלא שדומה שהצדדים מסכימים כי מדובר בקשר שהיה לתובע עם חברת סיסנט בשנת 2007 (ושגם על מהותו ואורכו חלוקים הצדדים). וזה כלל לא קשור לסיום יחסי העבודה בשנת 2008. כך לא יכול היה ליישב סתירות בין עדותו לעדותו של מר פראג', למשל בכל הנוגע למידת נוכחותו של התובע במשרדי הנתבעת (עמ' 31, בשורות 8 -9). שכן בעוד שהעד העיד כי התובע נכח רבות במשרדי הנתבעת מר פראג' טען כי אין זה מצב הדברים וכי התובע דווקא עבד בבתי החולים או מביתו.
כללם של דברים, על אף שיתכן ודרישות התובע לשיפור תנאי עבודתו והעלאת שכרו היו מובילות בסופו של יום להתפטרותו מעבודתו בנתבעת. ועל אף שסביב סיום יחסי העבודה ידעו יחסי הצדדים קשיים ואפילו חוסר אמון הדדי. הרי שממארג הראיות שהונחו לפנינו, ובכלל זה עדותו האמינה והעקבית של התובע לעומת עדויות הנתבעת שלא עמדו במבחן החקירה הנגדית, עולה כי הנתבעת, באמצעות מר פראג', היא שהחליטה להביא לביטול חוזה העבודה בין הצדדים בפיטוריו של התובע ביום 2.7.2008 כפי גרסתו.
שיעור פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת
12. נוכח מסקנתנו האמורה ברור הוא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים וכן לתמורת הודעה מוקדמת שלא ניתנה לו. אלא שנותר להכריע בשאלת השכר הקובע לצורך חישובם.
כאמור בפרק העובדתי על פי התובע בסוף תקופת העסקתו השתכר 8,500 ₪ נטו לחודש. בתמיכה לטענתו צירף עותקים מצ'קים שקיבל החל מראשית שנת 2008, שניים בכל חודש שמצטברים לכדי 8,500 ₪ בחודש. רובם של מר פיליפ עצמו ואחד, מיום 1.1.2008, של הנתבעת.
הנתבעת מצדה הסתפקה בהכחשת טענות התובע להבדיל מגרסה פוזיטיבית לגובה שכרו הנתמכת בראיות אובייקטיביות, וכבר מטעם זה עדיפה גרסת התובע. למעשה הנתבעת הסתפקה בטענתה, סביב המחלוקת בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה, כי התובע דרש להכפיל את שכרו מ – 6,000 ₪ לחודש לכדי 12,000 ₪ לחודש ולכך לא הסכימה. באשר לצ'קים שהציג התובע טענה כי חלקם (אלה שבגובה 2,500 ש"ח) נתנו לכיסוי עלות אותם 22 מחשבים וציוד נוסף שרכש עבורה מבני משפחתו פושטי הרגל. ואילו הצ'קים בגובה 6,000₪ הם חלק מאותה הלוואה בת 24 תשלומים שנתנו לתובע לרכישת קרקע.
על כך נאמר ובראש, כי התובע הכחיש כי רכש עבור הנתבעת מחשבים או כי מי ממשפחתו עוסק או עסק בציוד שכזה (עמ' 11, בשורה 32).בה במידה הכחיש כי ביקש ממר פראג' צ'קים עבור רכישת אדמה (עמ' 12, בשורות 30 – 31 עד עמ' 13, בשורה 5). הכחשותיו לא נסתרו. יתרה מכך אם היה התובע זקוק להלוואה לרכישת קרקע נותר רק לתהות מדוע יקבלה בתשלומים שזהים בדיוק לגובה שכרו החודשי על פי גרסת הנתבעת עצמה? היכן הסכם ההלוואה בין הצדדים ומה עלה בגורל כל אותם תשלומים שכביכול נמשכו עד שנת 2010? כלומר שנים אחר עזיבתו את עבודתו אצל הנתבעת.
חשוב מכך, אם גרסת הנתבעת נכונה היכן ההוכחה לתשלום שכר התובע בפועל וגובהו? דוגמת העברה בנקאית, אישור חתום על ידי העובד, תלוש שכר וכיוצא באלה. נזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעת (ראו למשל: ע"ע (ארצי) גד גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן בע"מ (18.3.2013) (להלן: ענין שירן)), אלא שהיא לא הרימה אותו. בתוך כך לא הציגה ולו תלוש שכר אחד, ומנגד טענה כי מרבית אלה שהוצגו על ידי התובע זויפו.
בנסיבות אלה עדיפה בעניינו גרסת התובע והרינו קובעים כי שכרו בסוף תקופת עבודתו ובהתאם השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 8,500 ₪ נטו. על כן זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 81,458 ₪ (115*8,500/ 12) וכן לתמורת הודעת מוקדמת בסך 8,500 ₪.
נטעים כי בתצהיר עדותו הראשית עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200% נוכח אופן פיטוריו והעילות שביסוד הפיטורים. בכלל זה נטען כי לא נתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו קודם לפיטורים. אלא שלא רק שלא ברור על מה נשענת דרישתו לפיצויים מוגדלים (להבדיל מפיצוי) בדין, אלא שמדובר בהרחבת חזית אסורה. על כן אנו דוחים אותה.
זכויות סוציאליות נוספות
13. הפרשי שכר עבודה בגין עבודה בשעות נוספות: בתצהיר עדותו הראשית העמיד התובע את דרישתו בראש תביעה זה, ובשים לב לתקופת ההתיישנות, על 3,360 ₪ שהם מכפלה של 16 שעות נוספות חודשיות (על פני 7 חודשים) ב – 30 ₪. ראש וראשית נאמר כי תחשיב ערך השעה לא ברור, אם השכר החודשי הוא זה שקבענו (8,500 ₪). כך לא ברור מדוע טוען התובע כי עבד דווקא 16 שעות נוספות חודשיות. ונזכיר כי מדובר בתקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר. לא הובא כל פירוט לדבר והטענה לא נתמכה בדבר.
בעדותו לפנינו טען התובע כי שעת תחילת העבודה הרשמית הייתה 09:00, וכי לעתים התבקש על ידי מר פראג' להגיע כבר ב – 08:00 לבתי החולים שהיו מרחק הליכה ממשרדי הנתבעת או לצאת אליהם במהלך יום העבודה (עמ' 12, בשורות 6 -9). כן טען שעשה שימוש בכרטיס נוכחות אך לא הציג את הנתונים העולים ממנו ולא דרש את הצגתם. כאשר נשאל לגבי גרסתו, אם כי בהקשר לעבודה בחברת סיסנט בשנת 2007, השיב כי דווקא בחודש היחיד שעבד גם אצלה לא נדרשה עבודה בשעות נוספות (עמ' 18, בשורות 19 -22). ובכל אופן לא שוכנענו כי התובע עבד במתכונת הכוללת עבודה בשעות נוספות, על כן אנו דוחים ראש תביעה זה.
ערים אנו לכך שגרסת הנתבעת ביחס להיקף משרתו של התובע לא הייתה עקבית. כך מחד, טענה כי התובע עבד בהיקף קטן ממשרה מלאה. ומאידך, גם בהיקף משרה מלאה (ראו למשל: סעיפים 8 לעומת 10 לכתב ההגנה), אלא שגם בכך אין כדי לשנות ממסקנתנו או להעביר את הנטל אל כתפיה.
14. דמי נסיעות: בתצהיר עדותו הראשית העמיד התובע את דרישתו בראש תביעה זה על 840 ₪ שהם מכפלה של 120 ₪ לחודש על פני 7 חודשים שלא התיישנו. כן הסתפק בטענה כי "לא קיבלתי דמי נסיעות לאורך כל תקופת העסקתי" (סעיף 28). אלא שדעתנו היא כי בכך לא סגי. אמנם נכון הוא שככלל זכאי עובד להחזר הוצאות נסיעה מביתו למקום העבודה וחזרה למצער, בשיעור הקבוע בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. אלא שהדבר מותנה גם 'במבחן ההזקקות' (ע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה – קשוע (22.5.2006)). כאן לא פירט התובע את מענו או את נתיב התחבורה הציבורית המדויק לו נזקק על מנת להגיע למשרדי הנתבעת או לבית החולים וחזרה מהם. ואף לא את התחשיב הרלבנטי. האם כעלות נסיעה בתחבורה ציבורית או שמא בדרך אחרת. למעשה מעדותו לפנינו ניתן היה להבין כי לא נדרש כלל לתחבורה ציבורית שכן הכל היה במרחק הליכה (עמ' 12, בשורות 9 -10). על כן אנו דוחים ראש תביעה זה.
15. דמי הבראה – בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו בסכום כולל של 6,750 ₪. הנתבעת מצדה טענה בכתב הגנתה כי התובע קיבל את כל המגיע לו בגין דמי הבראה (סעיף 42). בתצהיר עדותה הראשית טענה כי שכר התובע כלל דמי הבראה (סעיף 15). אלא שעל אף שהכללת דמי הבראה בשכר אינה בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, הרי שהסכם כאמור צריך שיהיה ברור וחד משמעי (דב"ע (ארצי) 3-63/98 בובליל – א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב 95 (1998)). בהעדרו של חוזה עבודה או הודעה לעובד על תנאי עבודתו איננו משוכנעים בכך. כך התובע לא נחקר על מהות ההסכמות בין הצדדים בהקשר זה. על כן טענתו לא נסתרה. בחקירתו הנגדית נשאל רק לגבי דמי הבראה המופיעים בתלושים משנת 2007 אלא שככל הנראה נשמט מבא כוח הנתבעת, כי לגרסתה מדובר בתלושים מזויפים (סעיף 9 לתצהיר העד מטעמה). ובכל אופן לא הובאה כל ראיה אחרת לתשלום דמי הבראה לתובע. על כן דין חלקה זה של התביעה להתקבל, בכפוף לתקופת ההתיישנות. על כן זכאי התובע לחלק היחסי של דמי הבראה בגין 6 חודשי העסקתו האחרונים בסך 993 ₪ (3 * 331 ₪, שהוא תעריף יום ההבראה הרלבנטי).
16. 'זכויות סוציאליות' – בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על טענתו כי הוא זכאי לפיצוי בגובה 13% משכרו החודשי בעד "הפרשה לפנסיה ותנאים סוציאליים" בסך 6,630 ₪. מלבד העובדה שלא ברור למה הכוונה, על מה היא נסמכת בדין ושלא מדובר בכפל תביעה, הרי שבהחלטת ראשת המותב מן הישיבה המקדמית ולבקשתו המפורשת של התובע, נמחק ראש תביעה זה מכתב התביעה. כמו גם כל הסעדים הנוגעים לתקופה שקודם לתקופת התיישנות (6.1.2008). על כן דין חלקה זה של התביעה דחייה.
הערות טרם סיום
17. ראשית, מצאנו לשוב ולהדגיש כאמור בפתח הדברים כי לא נעלמה מענינו העובדה שהתביעה הוגשה סמוך מאד לתקופת ההתיישנות, על כל המשתמע מכך בדבר חלוף הזמן בין מועד התרחשות האירועים מושא התביעה לבין מועד בירורם בבית הדין. אף על פי כן וגם לאחר שהזהרנו עצמנו מפני 'פגעי הזמן', מצאנו כי גרסת התובע ביחס לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים עדיפה מכל הטעמים שמנינו לעיל.
שנית, בסיכומיה שבה והדגישה התובעת כי כל טענותיה כפופות לכך שטרם התבררו לגופן טענותיה בדבר החלטתנו מפתח ישיבת ההוכחות בה התקבל תצהירו המשלים של התובע לתיק. תצהיר שהוגש בעקבות החלטת בית הדין מיום 3.6.2018 בדבר האופן הנכון בו יש להגיש את השיחות המוקלטות בין התובע למר פראג' והעובד הנוסף, כפי שהותווה בהלכה הפסוקה (ראו: בר"ע (ארצי) 32613-12-18, החלטת כבוד השופטת חני אופק גנדלר מיום 6.1.2019). על כך נאמר ובראש כי דומה שהנתבעת מאדירה את המשמעות הראייתית של ההקלטות. כפי שהראנו בפרוטרוט לעיל, מסקנתנו בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים נשענת אל מארג של ראיות שההקלטות הן רק חלק מ המארג ולאו דווקא המרכזי. נוסף על כך נאמר כי גם לעת הכרעה לא מצאנו לשנות מהחלטתנו. ההפך, עתה ברור כי לא נגרם לנתבעת נזק כלשהו מאותה החלטה. עיקר הטרוניה של הנתבעת נוגע לפער אפשרי בין תמלילי השיחות שהיו בידי הנתבעת עוד במועד הגשת תצהירי התובע, לבין הנשמע בקלטת או 'האותנטיות' של ההקלטה. אלא שגם בסיכומיה הנתבעת אינה מצביעה על פער כלשהו ביניהם. כך עד מועד זה לא הבהירה מדוע משך כחצי שנה קודם לישיבת ההוכחות בה היו בידה הן הדיסק שעל גביו ההקלטות והן התמלילים לא עשתה לברור טענותיה ולבחינת פער כלשהו בין התמלילים לשיחות עצמן. אין זאת אלא שפערים כאלה לא קיימים. לא למותר להזכיר כי התובע הצהיר על קיומן של ההקלטות בישיבה המקדמית ובתצהיר גילוי המסמכים מטעמו. אף על פי כן לא מצאה הנתבעת לבקש לעיין בהם. בנסיבות אלה ובאופן עקרוני יכול היה התובע גם להיסמך על אותן הקלטות גם מבלי להגישן כצרופה לתצהיר עדותו הראשית ובאופן של השמעת חלק מהדברים בישיבת ההוכחות וקבלת תגובת נציג הנתבעת במקום. נזכיר עוד כי כבר בהחלטתנו מפתח ישיבת ההוכחות התרנו ל נתבעת להשלים ראיותיה בהתאם. אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן. עד מועד זה לא ביקשה להביא 'ראיות הזמה' כלשהן. על כן אין אלא להניח שכאלה לא מצויות בידיה. לבסוף, בית הדין הארצי שב ושנה (ראו: ע"ע (ארצי) 53169-10-12 חגי דוד (דפוס משה) – יגאל קורמן (4.4.2013) (להלן: ענין חגי); ע"ע (ארצי) 62411-10-13 ויקטור קובלוקובסקי – י.מ. ניהול ואחקות חדרה בע"מ (4.2.2014); בר"ע (ארצי) 31251-08-14 תאיר סעיד – קיבוץ קליה (15.1.2015) (להלן: עניין סעיד)), כי במקרה בו מתנגשים שני אינטרסים בסיסיים בהליך השיפוטי: האחד, האינטרס של ניהול ההליך המשפטי כתיקונו והשני, האינטרס של בירור האמת :
"...שומה על בית הדין לבחון, בין היתר, האם הסטיה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי, והאם הסטיה מהכללים היתה אך פרי שגיאה או רשלנות של בעל הדין או שמא ביטוי של זלזול מצדו בהליך המשפטי. בית הדין צריך לאזן בין האינטרסים הנוגדים בכל מקרה לפי נסיבותיו הוא..." (עניין חגי).
כך העקרון הוא ש"בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת". עקרון זה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 (להלן – התקנות), שלפיה "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן" (עניין סעיד). החלטתנו מבטאת אפוא את האיזון הנכון לטעמנו בין הצורך לתקן פגם בהליך , תוך מתן יומה המלא של הנתבעת בבית הדין בעקבות אותו תיקון, לבין הצורך להגיע לחקר האמת.
18. סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייב ים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים מטה.
[א] פיצויי פיטורים בסך 81,458 ₪. בשים לב למועד הגשת התביעה, סמוך לתום תקופת ההתיישנות החלטנו כי צודק יהיה לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בלבד (היינו מיום 5.1.2015), ועד למועד התשלום המלא בפועל.
[ב] תמורת הודעה מוקדמת בסך 8,500 ₪.
[ג] דמי הבראה בסך 993 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית אף זאת מיום הגשת התביעה, 5.1.2015, ועד למועד התשלום המלא בפועל.
אשר להוצאות המשפט – כפי שקבענו כבר בהחלטה מפתח ישיבת ההוכחות התנהלות הצדדים לכל אורך ההליך הייתה מכבידה וגרמה להליך להסתעף שלא לצורך. למשל, כאשר נדרש בית הדין להחלטות חוזרות בדבר המצאת תצהיר עדותו הראשית של התובע לנתבעת כדין או אי הקפדת התובע על המועד שקבענו להגשת תצהירו המשלים. כך לעתים נותר הר ושם שלוחות הזמנים שקבענו נותרו במידה רבה בגדר המלצה. עניינים אלה צריכים לבוא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות וגם לחובת התובע. עם זאת וכפי שהראנו טענות הנתבעת בהליך חרגו מהדרוש. התובע הואשם בהאשמות חמורות דוגמת גניבה, הטרדה מינית של עובדות ותמיכה במעשי טרור. בסיכומיו הלין (ובצדק) על כך שקו ההגנה שבחרה הנתבעת גלש למחוזות של "סכסוך בין דתי" כלשונו , שאין מאחוריו דבר. דעתנו היא שלא ראוי היה שהנתבעת תטען טענות אלה, בפרט כאשר לא גובו בראיות כלשהן , והן אף הכבידו על ההליך באופן משמעותי. על כן תישא הנתבעת בשכר טרחת בא כוח התובע ובהוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למו עד התשלום המלא בפועל.
19. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ' אב תשע"ט, (21 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.

נציג ציבור עובדים מר יעקב מלול

רחל בר"ג-הירשברג, שופטת

נציגת ציבור מעסיקים גב' דגנית ישראלי