הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 69186-11-16

31 יולי 2019

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) מר עופר נוראני
התובע
חלמי אטרש

ע"י ב"כ: עו"ד חיים מן
-
הנתבעים
1. יבגני וייזמן

2. אולג מודה
ע"י ב"כ: עו"ד לירון כהנא

פסק דין

התובע, מר חלמי אטרש, הועסק כעובד יומי בתחום הבניה על ידי הנתבע 1 (להלן: "יבגני") – ולטענת התובע גם על ידי הנתבע 2 (להלן: "אולג") במשותף עם יבגני– מיום 1.4.14 עד למועד שנוי במחלוקת בחודש יוני 2016.
לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבעים לתשלום שכר עבודה עבור 12.5 ימי עבודה בחודש 6/16, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך כולל של 82,341 ש"ח , פיצויי פיטורים בסך 41,086 ש"ח , דמי הודעה מוקדמת בסך 21,341 ש"ח , דמי הבראה בסך 4,725 ₪ , פדיון חופשה בסך 6,000 ₪ והחזר הוצאות שהוצאו על ידי התובע לרכישת חומרים לעסק בחודשים 3-6/2016, בסך כולל של 18,508 ₪.
הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו שיבגני לבדו העסיק את התובע (ואת אולג) והכחישו שאולג היה מעסיקו של התובע, וכן הכחישו את זכאותו של התובע לסעדים שתבע.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, יבגני הגיש כתב תביעה שכנגד בו טען שהתובע חייב לו סך כולל של 153,460 ₪ המורכבים מ-62,500 ₪ עבור הלוואות שניתנו לתובע שטרם נפרעו, 16,300 ₪ ששילם הנתבע 1 עבור התובע בגין תיקונים וחלקי חילוף ל רכבו, נזק בסך 50,000 ₪ בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת, 2000 ₪ שנאלץ יבגני לשלם לבעל מקצוע להחלפת מנעולים בדירות שהתובע נעל ונטל עמו את מפתחותיהן וכן סך 18,508 ₪ שהתובע חייב את חשבונו של יבגני אצל ספק של חומרי בניה ונטל אותם מהספק אך לא העבירם ליבגני.
לבקשת התובע, נמחקה מהתביעה שכנגד התביעה להשבת 62,500 ₪ בגין הלוואות שטרם נפרעו, בהיעדר פירוט.

הרקע העובדתי
כל הצדדים בהליך – הן התובע וכל אחד מהנתבעים, הכירו זה את זה בעת שהם הועסקו כעובדים שכירים בחברת הבניה "בית עם אופי".
יבגני סיים את עבודתו בחברת "בית עם אופי" בשנת 2011 ובשנת 2012 פתח עסק עצמאי לביצוע פרויקטים של בניה.
מתחילת פעילותו של העסק אולג שימש כמנהל פרויקטים (לטענת התובע – כשותף של יבגני ולטענת הנתבעים – כעובד שכיר של יבגני).
אין חולק על כך שהתובע התקבל לעבודה בעסק של יבגני ביום 1.4.14 כעובד יומי (כפוף לטענת התובע שיבגני ואולג הם שותפים וכי העסק הוא גם של אולג) , וכי הסכום ששולם לו בתחילת עבודתו עבור כל יום עבודה היה 450 ₪, וכי בהמשך הסכום עלה ל-550 ₪ (כפוף לטענת התובע בדבר העלאה נוספת של השכר היומי ל-700 ₪ החל מחודש 12/15 ובדבר הסכמה להעלאה נוספת של השכר היומי ל-800 ₪ לאחר שישה חודשים).
כן אין חולק על כך שבכל יום חמישי שולם לתובע שכרו בעד ימי עבודתו באותו שבוע.
אין חולק על כך שלתובע הוצאו תלושי שכר.
אין חולק על כך שמעבר לשכר היומי המוסכם (שלגבי גובהו והרכבו קיימת מחלוקת), שולמו לתובע במזומן סכומים נוספים בכל חודש, אשר לא נרשמו בתלושי השכר של התובע.
אין חולק על כך שלא נפתחה עבור התובע קרן פנסיה.
כפי שטוען התובע בפתח כתב תביעתו, התובע עשה במסגרת עבודתו שימוש בכלי עבודה פרטיים שלו וכן ברכבו הפרטי מסוג טנדר מיצובישי, ששימש אותו להובלת כ לים, חומרים ופועלים לביצוע עבודות השיפוץ עליהן היה התובע אחראי.
ביום 10.1.16 שלחה גב' שימי מהנהלת החשבונות של עסקו של יבגני מזכר דוא"ל שנושאו "גמל לחלמי", שבו נרשמו הדברים הבאים: שנת 2014 – על חשבון עובד 1,320 ₪, על חשבון מעביד 1,440 ₪, על חשבון פיצויים 1,440 ₪. שנת 2015 – על חשבון עובד 5,444 ₪, על חשבון מעביד 5,939 ₪, על חשבון פיצויים 5,939 ₪". עותק של מזכר הדוא"ל צורף לכתב התביעה.
על סמך עדותם של התובע ושל אולג, בית הדין קובע שבחודש 6/16 מסר התובע לאולג מסמך שעליו מפורטים בערבית ובעברית ארבעה סכומים אשר מוגדרים "פיצוים", "הבראה", "חופש" ו-"פנסיה", ובתחתית המסמך נרשם הסך "71,100". על סמך עדותו של התובע בית הדין קובע כי מדובר במסמך שהכין עבורו קרוב משפחתו מר ח'ליל אטרש, שלפי עדותו של התובע הינו מנהל חשבונות.
אין חולק על כך שביום 1.5.15 אישר התובע בחתימתו קבלת הלוואה בסך 12,000 ₪.
כן אין חולק על כך שהתובע קיבל מיבגני הלוואה נוספת בסך 10,000 ₪.
אין חולק על כך שמסרונים שתצלומיהם צורפו לכתבי הטענות נשלחו והתקבלו.

המחלוקות הטעונות הכרעה
בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי גובה השכר היומי של התובע בכל תקופת עבודתו.
כאמור, לגבי מקצת תקופת עבודתו של התובע, הצדדים אינם חלוקים לגבי הסכום שהתובע היה זכאי לקבל עבור כל יום עבודה, אך קיימת מחלוקת בשאלה אם מלוא הסכום האמור הינו שכר עבודה, כטענת התובע, או שמא חלקו היווה, על פי הסכמת הצדדים , החזר הוצאות (כגרסת הנתבע וכמצוין בתלושי השכר) . לגבי יתרת תקופת עבודתו של התובע, קיימת אף מחלוקת לגבי גובה השכר ששולם לתובע, וגרסאות הצדדים תוצגנה להלן.
הצדדים חלוקים בשאלה אם לתובע נמסרו תלושי שכר באופן סדיר. כעולה מן האמור לעיל, אף קיימת מחלוקת האם התלושים משקפים אל נכון את התמורה היומית ששולמה לתובע (כטענת יבגני) או שמא זו הייתה גבו הה מהרשום בתלושים (כטענת התובע).
כאמור לעיל, אין חולק על כך ששולמו לתובע תשלומים במזומן מעבר לתמורה היומית ששולמה לו אשר היוותה את שכרו היומי (ולגרסת הנתבעת – שכר יסוד בתוספת החזר הוצאות). אך הצדדים חלוקים בשאלה מה הייתה מטרת תשלומים אלה ומה הוסכם לגביהם? האם, כגרסת הנתבעים, הוסכם עם התובע על תשלום בעין לידיו של התובע של כספי ההפרשות הסוצי אליות - לרבות הפרשות לפנסיה ולפיצויי פיטורים חלף ביצוע הפרשות לקרן פנסיה , כאשר מוסכם שתשלומי מזומן אלה יבואו במקום ההפרשות לקופת גמל שהגיעו לתובע על פי דין? או שתשלומי המזומן האמורים היוו השלמה של השכר היומי המוסכם אשר הנתבעים מיאנו לרשום אותו בתלושי השכר – כגרסת התובע.
ככל שתתקבל גרסת הנתבעים בעניין אחרון זה, אף קיימת מחלוקת בשאלה אם בפועל שולמו לתובע סכומים חלף חבות המעסיק להפרשות לקופת גמל.
הצדדים חלוקים בשאלה אם זכאי התובע לשכר עבור 12.5 ימי עבודה בחודש 6/2016.
הצדדים חלוקים בשאלה אם התובע פוטר או התפטר, ובהתאם, האם זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת או שמא זכאית הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת.
ככל שתתקבל תביעת התובע כולה או חלקה, עלינו לקבוע האם יבנגי לבדו היה מעסיקו של התובע, כטענת הנתבעים, או שמא אולג אף הוא היה מעסיקו של התובע.
אשר לתביעה שכנגד - הצדדים חלוקים בשאלה האם גרם התובע לנזקים הנטענים בכתב התביעה שכנגד, והאם התובע פרע את ההלוואות שנטל בסך 12,000 ₪ ו-10,000 ₪.

גרסת התובע
התובע העיד לעצמו ומטעמו העידה גב' טלי טל, מנהלת חשבונות, אשר הגישה חוות דעתו שבה פירטה את הסכומים המגיעים לתובע בגין זכויותיו השונות על פי העובדות שביסוד גרסת התובע.
גרסת התובע בתצהירו בנוגע למחלוקות הטעונות הכרעה הינה כדלהלן: סיכום השכר המקורי היה כי ישולם לו שכר נטו של 450 ₪ ליום עבודה, ובהתאם לכך שולם לו בכל שבוע סך 2,250 ₪ בשיק לפקודתו , וסכום זה נרשם בתלוש שהונפק לו. התובע היה משוכנע שהנתבעים מפרישים עבורו הפרשות לפנסיה כדין ולא העלה על דעתו שאין הדבר כך. לקראת חודש 8/14 הגיעו הצדדים להסכמה על העלאת שכרו היומי של התובע ל-500 ₪ נטו ליום. בעקבות סיכום זה, המשיך התובע לקבל כל שבוע סך 2,250 ₪ אך שולמה לו השלמה של 1,000 ₪ בסוף כל חודש. יבגני הסביר שהוא מבקש לשלם כך בשל רצונו לחסוך בעלויות השכר. בהמשך שנת 2014 הועלה שכרו ל-550 ₪ ומאותו חודש שולמה לתובע השלמה בסוף כל חודש בסך 2,000 ₪, (כאשר בסוף כל שבוע המשיך התובע לקבל סך 2,250 ₪). בעת שעבר התובע מפרוייקט גבעת זאב לפרוייקט "כתר דוד" בחודש 10/15, התובע ביקש לוודא שזכויותיו משולמות כדין ורק אז נמסרו לו תלושי שכרו. התובע הבין ששיטה זו פוגעת בו והוא פנה לקרוב משפחתו ח'ליל אטרש שהינו רואה חשבון והלה ביצע חישוב של הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע. ח 'ליל אטרש הודיע לו שתלושי השכר שלו אינם אחידים וכי הנתבע "משחק" איתם, לעיתים הוא רשום שהשכר היומי הוא 300 ₪, לעיתים 400 ₪ או 450 ₪, ויתרת הסכום משולמת בדרך של רישום הוצאות רכב כביכול. מר אטרש חישב ומצא שמגיעים לתובע בגין פיצויי פיטורים סך 19,064 לפי 550 ₪ ליום עבודה, 2,835 ₪ בגין 11 ימי חופשה לפי 378 ₪ ליום חופשה, 25 ימי מחלה לפי 550 ₪ בסך של 8,250 ₪ וסך 11,412 בגין פנסיה. התובע הציג לנתבעים את החישוב של חליל אטרש ודרש להעלות את שכרו היומי ל-800 ₪, וכן ביקש כי כל התנאים הסוציאליים המגיעים לו ישולמו לפי משכורתו הנכונה ולא על פי המשכורת המופחתת שנרשמה בתלושי השכר שלו. במו"מ עם הנתבע סוכם כי שכרו יועלה ל-700 ₪ ליום למשך שישה חודשים ולאחר מכן השכר יעלה ל-800 ₪ ליום. הנתבע אישר את מחויבותו לשלם לתובע את הסכומים המגיעים לו בגין זכויותיו והסכים להעלאת שכרו היומי ל-700 ש"ח, אך התכחש לנכונות התחשיב של חליל אטרש וסוכם שהנתבע יבדוק את החשבון הנכון. בפועל, בחודש 12/15 שילם הנתבע לתובע את שכרו בשיק לפי 550 ₪ ליום ובסוף כל חודש שילם לתובע השלמה במזומן בסך 3,000 ₪, קרי: 700 ₪ ליום עבודה, וביום 10.1.16 מסר לו באמצעות הנהלת החשבונות את תחשיב זכויותיו הסוציאליות. התובע שאל את הנתבע כיצד הוא אמור לקבל את הסכומים ויבגני אמר שהם צריכים להיות משולמים לקרן פנסיה, אך התובע דרש תשלום סכומים אלה בעין. בתחילת חודש 6/16, שבו החל חודש הרמדאן, הוסכם ששכרו של התובע יועלה ל-800 ₪ נטו ליום והתובע שוב ביקש להסדיר תשלום הסכומים המגיעים לו, ולצורך זה הציג התובע לאולג תחשיב מעודכן של ח'ליל אטרש ביום 30.6.16, אך אולג אמר לו "אני לא יודע לקרוא ניירות כאלה", והתובע התרעם על כך שהוא מחכה כבר עשרה חו דשים שבהם הביא לידי גמר את פרו יקט כתר דוד, ועתה נראה כי הנתבעים מתכחשים להתחייבותם. התובע חש מרומה ומושפל, הטונים עלו והתובע עזב את מקום העבודה והודיע שלא ישוב עד שישולמו זכויותיו לפי הסיכום. למחרת התובע נדהם לקבל מיבגני הודעת ווצאפ שקרית כאילו הוא כבר כמה שבועות לא מגיע לעבודה בלי להודיע על כך, וכי הדבר מסב נזקים לנתבעים והוא נדרש לשוב לאלתר לעבודה. התובע הבין שהנתבע "בונה תיק" כדי להציג את התובע כמי שעזב מרצונו את העבודה והתקשר לנתבע שהשיב לו בהודעת ווצאפ נוספת "אחזור אלך בעוד 10 דקות. לא יכול לדבר", אך בפועל הנתבע לא חזר לתובע. בהמשך, ביום 5.7.16 שבו חל עיד אל פיטר התובע ביקש שתשולם לו משכורת חודש 6/16, אך הנתבע סירב לשלם לו בנימוק שכבר שילם לו 10,000 ₪ עבור חידוש מנוע המכונית שלו חודשיים לפני כן. ביום 10.7.16, בעת שהתובע היה בחופשה שוב התקבלה אצלו הודעת ווצאפ שקרית כאילו הוא אינו מגיע לעבודה ללא סיבה וללא תיאום. לאחר שהתובע סיים את החופשה שסוכמה עם הנתבעים, הנתבעים סירבו לקבלו חזרה לעבודה ובכך הוא פוטר.

גרסת הנתבעים
הנתבעים טוענים שהוסכם עם התובע על שכר יומי שפוצל לשכר עבודה ולהחזר הוצאות, וכי החלוקה בתלושי השכר של התובע בין השכר היומי לבין התשלום היומי בעד השימוש שהתובע עשה ברכבו, משקף את הסכמת הצדדים (תחילה 300 ₪ שכר עבודה ו-150 ₪ החזר הוצאות והחל מ-1/16: 350 ₪ שכר עבודה ו-200 ₪ הוצאות רכב) . לגרסת הנתבעים, התובע היה מודע היטב לזכותו להפרשות לקרן פנסיה, אך ביקש שזכויות אלו ישולמו לו בעין שכן הוא היה מסובך בחובות וטען שכל תשלום שלא יקבל במזומן "ליד" ייבלע על ידי נושיו, ובהם מס הכנסה. לעניין זה התובע חזר על כך שהוא צריך מזומנים ל"אוכל" ול"סיגריות" ועל כן הנתבע שילם לתובע סכומים שונים באופן תדיר, בתשלומים קטנים שמעולם לא נרשמו על ידי הנתבעים, אך התובע היה מודע היטב לכך שתשלומים אלה הינם חלף זכויותיו להפרשות פנסיוניות ולא הייתה לו כל טענה שסך הסכומים הללו אינם מגיעים כדי הסכומים המגיעים לו בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים, וכי הבסיס לתשלומי הפנסיה והפיצויים הינו שכר העבודה היומי של התובע בלבד, להבדיל מהחזרי הוצאות רכב. הנתבעים מכחישים את טענות התובע באשר להעלאת הסכום היומי ששולם לו בעד עבודתו מעבר ל-550 ₪, ומכחישים את טענות התובע באשר לתשלומי סכומי "ההשלמה" החודשיים בסך 1,000 ₪, 2,000 ₪ ו-3,000 ₪. הנתבעים מכחיש ים את טענת התובע כי פרע את ההלוואות. לטענת הנתבעים, התובע הציג לאולג דרישה לתשלום 70,000 ₪ וכן דרישה לשלם לו 15% מהיקף הפרויקט של כתר דוד, והודיע שאם דרישתו לא תתקבל הוא לא יחזור לעבודה. התובע גרם נזקים לנתבעים בכך שנטל עמו את כל עובדי הפרוייקט ועיכב את מסירתו למזמין, לרבות סך 2,000 ₪ שהנתבע שילם לצורך פריצת המנעולים והחלפתם. התובע התעלם מהודעות הנתבע בהן הוא נדרש לשוב לאלתר לעבודה ובכך התפטר התובע ללא מתן הודעה מוקדמת. הנתבעים מכחשים את טענת התובע בדבר סיכום יציאת התובע לחופשת עד אל פיטר. באשר לטענת התובע בעניין הזמנת חומרי בניה, הנתבע טוען שכרטיסו אצל החנות לחומר בניה חויב על ידי התובע מבלי שסופקו לו החומרים .

דיון והכרעה
שכרו של התובע – גובהו, הרכבו ומהות תשלומי המזומן שמחוץ לתלושים
נדון תחילה במחלוקות העיקריות בהליך שעניינן במהות ההסכמות בין הצדדים בעניין גובה שכרו היומי של התובע והרכבו, ומהות תשלומי המזומן ששולמו לתובע מחוץ לתלושי השכר.
בהיעדר מסירה של הודעה בכתב על תנאי עבודה על ידי הנתבעים לתובע, על הנתבעים מוטל להוכיח את גרסתם, ועל כן במצב שבו כפות המאזניים הראייתיות תהיינה "מעויינות" יש לאמץ את גרסת התובע. אלא שבית הדין סבור שמכלול הראיות תומך ב מסקנה שגרסת הנתבעים לגבי גובה השכר, הרכבו ומהות תשלומי המזומן ששולמו לתובע שלא נרשמו בתלושים – עדיפה על גרסת התובע, ולהלן הנימוקים:
כאמור, אין חולק על כך שהתשלום היומי ששולם לתובע בתחילת עבודתו היה בסך 450 ₪, וכי בהמשך הסכום עלה ל-550 ₪. בעוד התובע טוען שהוסכם על העלאת הסכום היומי ל-700 ₪ החל מחודש 12/15 וכי סכום זה שולם לתובע בפועל (תוך ביצוע תשלומי מזומן משלימים בסך 3,000 ₪ בנוסף ל-2,250 ₪ ששולמו בכל סוף שבוע).
אלא שכאשר התובע הציג לאולג בחודש 6/16 את דרישותיו הכספיות כפי שהן גובשו בסיועו של קרוב משפחתו ח'ליל אטרש, מסמך הדרישה כלל דרישה לתשלומי חופשה המבוססים על תשלום יומי בסך 550 ₪.
התובע לא הביא לעדות את ח'ליל אטרש, ולא ניתן כל הסבר לרישום זה, אשר תומך בגרסת הנתבעים. גם המסמך הקודם שהוכן על ידי ח'ליל אטרש כשנה לפני כן נעשה לפי שכר יומי בסך 550 ₪, והעובדה שלא חל כל שינוי במסמך שח'ליל אטרש כתב ב-6/16, תומכת בגרסת הנתבעים.
ראיה נוספת לכך שגרסת התובע בכתב התביעה בדבר הסכמת הנתבעים להעלאת התשלום היומי ל-700 ₪ החל מ-12/15, הינה גרסה מאוחרת שנולדה לצורכי התביעה, מצויה בחוות דעתה של מנהלת החשבונות שהגישה חוות דעת מטעם התובע, גב' טלי טל. בחוות דעתה סקרה העדה את התפתחות התשלום היומי ששולם לתובע, על פי הנתונים שנמסרו לה על ידי התובע. העדה כותבת ש"מינואר 2015 – מאי 2016 משכורתו של התובע הייתה "לפי 450 ₪ נטו ליום + 3,000 ₪ נטו, תשלום הפרש (שמביא לשכר יומי של 550 ₪)" . העדה אישרה בחקירתה הנגדית שהיא כתבה את חוות דעתה על פי נתונים שקיבלה מהתובע, וכי רשמה לעצמה בניירות עבודה את פרטי "האינטייק" שעשתה לתובע ולב"כ. גב' טל הכינה עבור התובע שתי סדרות של "תלושים לדוגמא". סדרה אחת צורפה כנספח לכתב התביעה וסדרה שניה צורפה לחוות דעתה. הסדרה הראשונה הוכנה על ידה בחודשים 8-9/2016, לפני הגשת התביעה, והסדרה השנייה הוכנה על ידה בחודש 4/18, לקראת הגשת ראיות התובע. בסדרה הראשונה של התלושים קיימת התאמה בין ה"תלושים לדוגמה" לבין הטקסט של חוות דעתה שצוטט לעיל. העדה אישרה בחקירתה הנגדית ש"היה תיקון" , קרי: שהתובע או ב"כ הודיע לה על תיקון העובדות שמסרו לה שעל יסודן היא הכינה את הסדרה הראשונה. עוד העידה כי היא לא סברה שהיא צריכה לציין שהתובע מסר לה ב-2018 נתונים שונים מאלו שהוא מסר לה בשנת 2016. לדבריה, התובע או בא כוחו אמרו לה לקראת הכנת הסדרה השנייה שהם טעו בתאריך עדכון השכר.
לכך יש להוסיף את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית שלפיה "כל שבוע קיבלתי כסף מזומן" ולשאלה "מה עשית עם הכסף?" השיב התובע: "הייתי חי מזה לפעמים מפקיד בבנק, הגשתי בתביעה את דפי החשבון של הבנק". בפרוטוקול נרשם מיד לאחר מכן כי "התובע פונה לבא כוחו – הגשתי". אלא שאין זה נכון שהתובע צירף לתביעתו דפי חשבון בנק שמהם, לטענתו בחקירתו הנגדית – ניתן היה לאמת את גרסתו בדבר קבלת תשלומי מזומן משלימים לשכר שנרשם בתלושים.
בית הדין סבור שעדיפה גרסת הנתבעים בנוגע למהות תשלומי המזומן ששולמו לתובע מחוץ לתלושים: מדובר בסכומים ששולמו לתובע מדי פעם, מבלי שהנתבע , או אולג מטעמו, תיעדו את מועדי וסכומי התשלומים, וזאת במענה לבקשותיו של התובע. בית הדין מקבל את עדות הנתבעים לפיה התובע שיתף את הנתבעים במצוקותיו הכלכליות שבעטיין הוא ביקש את התשלומים השונים עבור "אוכל לילדים" "דלק" ו"סיגריות", כפי שהעידו הנתבעים. בית הדין אף מקבל את עדות הנתבעים כי התובע לא היה מעוניין בביצוע הפרשות לקרן פנסיה וכי היה מעוניין לקבל באופן מידי כל תמורה שהגיעה לו בעד עבודתו. מקובלת על בית הדין טענת הנתבעים כי ממצא זה נתמך בתצהיר התובע עצמו, שבו העיד (בסעיף 31 לתצהיר) כי כאשר התקיים מו"מ עם המעסיק על תשלום הזכויות הסוציאליות, הוא דרש את תשלום הסכומים "במזומן ביד". בית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי היה זה "על פי עצת קרובו" (שלא הובא להעיד לאמת טענה זו שנשמעת תמוהה מפי מנהל חשבונות) . בית הדין סבור שעדות זו של התובע תומכת בגרסת הנתבעים לפיה עוד בראשית הקשר בין התובע למעסיק, התובע לא היה מעוניין בהפרשות לקרן פנסיה אלא ב"מזומן ביד".
בית הדין סבור שהנכונות של המעסיק לשלם לתובע מדי פעם כספים במזומן מעבר לתמורה היומית המוסכמת, נבעה מהבנת המעסיק שחלה עליו חובת הפרשה לקופת גמל אשר אינה מקוימת על ידו – וזאת על פי בקשת התובע. לעניין זה יש חשיבות לכך שכל הצדדים בהליך הועסקו בעבר כשכירים בחברה שפעלה בתחום הבניה והייתה להם ידיעה והבנה בדבר הזכאות של עובד בענף הבניה להפרשות לקופת גמל.
עם זאת, בית הדין סבור שלא הוכחה טענת הנתבעים כי התובע הסכים לכך שתשלומי המזומן ששולמו לתובע ואשר לא תועדו בתלושים, יהוו תחליף לחובת ההפרשה, וממילא הנתבעים לא הוכיחו את סכומי תשלומי המזומן שהעבירו לתובע ולא הוכיחו כי שיעורם מגיע לכדי סכומי ההפרשות לקופת גמל שהיה עליהם להפריש בגין העסקת התובע. העובדה שהנתבעים קיימו עם התובע מו"מ לגבי תשלומי זכויות סוציאליות, במסגרתו שלחו לתובע את מזכר הדוא"ל מיום 10.1.16, מכרסמת בגרסת הנתבעים בדבר הסכמה מעין זו.
מסקנתנו הינה, אם כן, שיש ממש בטענת התובע כי השכר שקיבל ביטוי בתלושי המשכורת שלו לא מיצה את מלוא התמורה החודשית ששולמה לו, ואולם אין בית הדין מקבל את טענת התובע בדבר הסכמה להעלאת שכרו היומי מ-550 ₪ ל-700 ₪.
אשר לשאלה אם הוסכם בין התובע לבין הנתבעים כי התשלום היומי מחולק בין שכר לבין החזר הוצאות, בית הדין סבור שיש להעדיף את גרסת הנתבעים. התובע פתח הליך זה בכתב תביעה שמיד בפתחו הסביר שבמסגרת עבודתו הוא עשה שימוש בכלי עבודה פרטיים שלו ובטנדר פרטי שלו ששימש להובלת כלים ופועלים. אמנם לטענתו "מעולם לא שולם לתובע החזר הוצאות הרכב הרבות בהן נשא", אך טענה זו אינה מקובלת על בית הדין.
הצדדים הסכימו שבעבודתו יעשה התובע שימוש בכלים שלו, לרבות בכלי רכב. יכולתו של התובע להעמיד לרשות העבודה משאבים אלו, היוותה תנאי בסיסי בהתקשרות בין הצדדים ובחירתו של התובע להדגיש את עובדת השימוש בכליו הפרטיים במסגרת עבודתו , מיד בתחילת הרצאת העובדות בכתב התביעה, מהווה ביטוי לכך.
בנסיבות אלה, הדעת נותנת שעניין זה הוסדר בהסכמת הצדדים, וכי החלוקה בתלושי השכר של התובע בין שכר יסוד להחזר הוצאות משקפת את הסכמת הצדדים. בהקשר לכך, בית הדין התרשם שהתובע הינו אדם שמודע לזכויותיו ויודע לדרוש אותן וכי הוא לא היה מסכים להעמיד את משאביו הפרטיים לטובת העסק של יבגני ללא הסכמה על החזר הוצאות.

מועד תחילת מסירת תלושי שכר לתובע
בית הדין אינו מקבל את גרסת התובע בנוגע למועד שממנו החל לקבל תלושי שכר (10/15). עדות התובע בסעיף 19 לתצהירו לפיה "בזמן אמת הנתבעים לא מסרו ליד את תלושי השכר מדי חודש, למעשה הפעם הראשונה בה קיבלתי מהם תלושי שכר הייתה בחודש אוקטובר 2015)", אינה מתיישבת עם עדותו בסעיף 21 לתצהירו לפיה ח'ליל אטרש אמר לו עוד בחודש 8/15 שתלושי השכר שמונפקים לו על ידי הנתבע מבולבלים ואינם אחידים וכי המעסיק משחק איתם לפי שיקול דעתו ללא אחידות כלשהי.
מקובלת על בית הדין עדותם של הנתבעים לפיה התובע דרש וקיבל תלושי שכר מתחילת העסקתו וכי התובע סיפר להם שהוא נדרש להציג תלושים כאלה לצדדים שלישיים עקב הסתבכות עסקית שלו שקדמה להעסקתו אצלם.

נסיבות סיום עבודתו של התובע
בכתב התביעה הציג התובע גרסה לפיה הוא פוטר מעבודתו בעקבות מסכת אירועים שהחלה ביום 23.6.16, כאשר הוא הציג לאולג את מסמך חישוב הזכויות המגיעות לו שהכין ח'ליל אטרש, ואולג השליך את המסמך וטען שהוא אינו יודע לקרוא מסמכים כאלה. התובע העיד שתגובה זו עוררה אצלו כעס על כך שאחרי המתנה של חודשים ארוכים כל כך מצדו לתשלום השלמת זכויותיו כפי שנדרשו במסמך הראשון של ח'ליל אטרש, והוא חש שהנתבעים מתכחשים למחויבותם לתשלום זכויותיו. הוא חש מושפל, מנוצל ומרומה והוא הודיע לאולג שלא ימשיך לעבוד עד שיהיה הסכם ברור לגבי זכויותיו. השיחה עלתה לטונים גבוהים שבסופם התובע אסף את חפציו ועזב את מקום העבודה תוך שהוא מודיע שלא יחזור אלא לאחר שיכובדו זכויותיו. מספר ימים לאחר מכן, התובע קיבל הודעת וטסאפ מהנתבעים שבה נטען כביכול ש"אתה כבר כמה שבועות לא מגיע לעבודה בלי להודיע לנו. לקחת כל הכלים מאטר בנייה ולא מחזיר אותם. בבקשה תחזור לעבודה ותביא כלים לאטר בנייה. אנחנו לא יכולים להמשיך בעבודה וזה גורם לנו וללקוחות שלנו נזקים כספיים רבים". לטענת התובע, תוכן ההודעה שקרי, ובמהלך כל השבוע שקדם לוויכוח הוא הגיע לעבודה ועבד בפועל בניהול וביצוע הפרוייקט בכתר דוד. התובע הבין מהודעה זו ומאלה שבאו אחריה, שהנתבע בונה לע מצו תיק על מנת שיוכל לטעון שהתובע נעדר במשך שבועות כדי לשלול ממנו את זכויותיו. התובע מדגיש שבתגובה לניסיון תקשורת שלו לנתבע הוא קיבל תגובה "אחזור אליך בעוד 10 דקות לא יכול לדבר", אך הנתבע לא חזר אליו.
גרסת הנתבעים היא שונה. יבגני העיד בתצהירו שבמהלך שנת 2016 התובע החל להיעדר ללא הסבר ונמנע מעבודה בחלק מהזמן שבו נמצא באתר הבניה כדי להפעיל לחץ על הנתבע להיכנע לדרישותיו, מתוך מודעות למועדי מסירה אליהם התחייב הנתבע כלפי חברת רסקו. אולג העיד שהתובע החל לטעון שבלעדיו אין עסק, וכי מבחינתו הוא שותף של יבגני בעסק וכי מגיע לו סך 15% מההכנסות בפרוייקט. יבגני , שלא נכח אישית בעבודות באותו שלב בשל עיסוקים אחרים, העיד שאולג העביר לו מסרים אלה. אולג העיד שבשלב מסוים התובע העלה דרישה לתשלום סך 70,000 ₪ כבונוס על ביצוע פרוייקט רסקו וכי אם לא יקבל את הסכום לא יעבוד עוד עבור יבגני. אולג דחה את את איומיו של התובע ובתגובה, תוך השמעת צעקות ואיומים, הוציא התובע את כל העובדים מאתר הבניה, נטל את כלי העבודה של העסק ואת מפתחות כל הדירות. משך ימים מספר התובע לא ענה לטלפון ולהודעות שנשלחו אליו והאתר נותר ללא פועלים, ללא כלים וללא מפתחות של הדירות, ויבגני הזמין פורץ להחלפת מנעולי הדלתות ושילם לו 2,000 ₪. כעבור מספר ימים החז יר התובע חלק מכלי העבודה שנטל אך לא שב לעבודה, למרות שהיה אמור לחזור לאחר חג עיד אל פיטר. הפועלים שהתובע הביא אף הם החלו לחזור "טיפין טיפין", אך התובע עצמו לא חזר. ההודעות שהתובע צירף לכתב התביעה וטען שהן "שקריות" הן אמיתיות ומשקפות טענות שיבגני היפנה כלפי התובע בזמן אמת. יבגני מכחיש את טענת התובע כי סוכם עמו כי יצא לחופשה עד לאחר עיד אל פיטר. הנכון הוא שהתובע הודיע לאולג כי בהיעדר תשלום של בונוס בסך 70,000 ₪, התובע לא יחזור לעבודה לאחר החג.
במחלוקת בין הצדדים, בית הדין מעדיף את גרסת הנתבעים. גרסת הנתבעת נתמכת בתשובות התובע לשאלות בית הדין בדיון המוקדם מיום 15.10.17. לתובע הוצגה טענת הנתבעים בכתב הגנתם בדבר העלאת דרישה מצד התובע לתשלום 15% מהכנסות הפרויקט ולתשלום בונוס. התובע לא הכחיש באופן ברור את טענות הנתבעים. מתשובתו לשאלת בית הדין עולה כי אכן התובע הציג לנתבעים דרישות מתוך תחושת זכאות לתגמול במעמד שותף בשל כך שלתפיסתו, הוא השקיע את עיקר העבודה בפרוייקט. התובע טען שאולג אמר לו שמגיע לו להיות שותף, ולא שהוא טען שמגיע לו להיות שותף, אך בית הדין מעדיף את עדותו של אולג, ונראה לבית הדין שעצם האישור של התובע לכך שבשיחה בינו לבין אולג הוזכרה האפשרות שמגיעה לתובע הכרה כשותף, תומכת בגרסתו של אולג כי התובע הוא זה שהעלה דרישה לתשלום 15% מהכנסות הפרוייקט מתוך תחושת זכאות לתגמול כשותף של הנתבע.
בית הדין מעדיף את גרסת הנתבע שנתמכת בהודעות ווצאפ שלו מתאריכים 27.6.16, 10.7.16, 11.7.16 ו-12.7.16. בית הדין אינו מקבל את גרסת התובע לפיה הוא חזר לעבודה לאחר החגים. בית הדין אינו מקבל את גרסת התובע, לפיה הגיע לעבודה ביום 5.7.16 לפני תחילת חג עיד אל פיטר, ו"הזכיר" לנתבע שכחודשיים לפני כן הוא תיאם עם הנתבע יציאה לחופשה של שבועיים לאחר החג.
מסקנת הדברים הינה שבית הדין מקבל את טענת הנתבעים כי התובע התפטר מעבודתו.
על רקע הממצאים העובדתיים שקבענו, נתייחס לתביעות הצדדים.

התביעה להחזר מחיר מוצרים
נתייחס תחילה לתביעת התובע לסך 18,508 ₪ בגין רכישת חומרים. דין תביעה זו להידחות על פי האמור בתצהיר התובע בלבד, שכן התובע מאשר (בסעיף 67 לתצהירו) שהוא לא שילם בכספו בעד רכישת המוצרים שלטענתו סיפק לנתבעים, אלא הוא טוען אך זאת, שבעל החנות "אבו עאוני" מצור באהר, ממנה נטל את המוצרים עבור הנתבעים, רואה בו כמי שחייב, יחד עם הנתבעים, בסילוק מחירי הרכישות. אף אם בית הדין יניח שכך הוא, לא קמה לתובע עילת תביעה לקבלת מחיר המוצרים מהנתבעים. לעניין זה קובע סעיף 56(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 כי "חייב שנתן לנושה יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם". אם כן, בהיעדר סילוק חובה הרכישות או תשלום של התובע לבעל החנות "יותר מכפי חלקו", לא קמה לתובע כל עילה כלפי הנתבעים.

התביעה לתשלום 12.5 ימי עבודה בחודש 6/16
בית הדין מחליט לדחות תביעה זו. להלן הנימוקים:
לפי תלוש השכר של התובע לחודש 6/16, לתובע שולם שכר בעד 11 ימי עבודה בחודש 6/16.
מן העובדות שקבענו לעיל עולה כי התובע הפסיק את עבודתו במהלך חודש 6/16, כעולה מהודעת הווצאפ של הנתבע לתובע מיום 27.6.16.
בהתאם לכך, התובע לא עבד את ימי העבודה שאת השכר בעדם הוא תובע.

התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה
מן הנימוקים שפורטו לעיל, תביעה זו מקובלת על בית הדין, אולם חישוב הפיצוי ייעשה על פי ממצאי בית הדין בנוגע לשכר היסוד של התובע, ללא החזר הוצאות.
בשנים 2014 ו-2015, שכר היסוד של התובע היה 300 ₪, והוא עבד בהן, בהתאמה, 189 ימים ו-251.38 ימים, בהתאם למצוין בתלושי השכר. סה"כ 440.38 ימים * 300 ₪ * 6% = 7,927 ₪. בשנת 2016 התובע עבד 116 ימים לפי שכר 350 ₪ * 6% =2,436 ₪, ובסך הכל 10,463 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת העבודה – מ-1.5.15.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת
תביעת התובע לפיצויי פיטורים מבוססת על טענת פיטורים, אותה דחינו. משכך דין תביעת התובע לפיצויי פיטורים להידחות. אין מקום להידרש לטענתו החלופית של התובע בסיכומיו כי גם לו ייקבע שהתובע התפטר, התפטרותו הייתה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.
אף דין תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת להידחות על פי הממצא לפיו התובע התפטר.

התביעה לדמי הבראה
תביעת התובע לדמי הבראה מקובלת על בית הדין מן הנימוקים שפורטו לעיל. בית הדין יפסוק לתובע דמי הבראה בסך 4,725 ₪ כמבוקשו.

התביעה לפדיון חופשה
לא הוכח תשלום דמי חופשה לתובע בתקופת עבודתו. התובע זכאי לפדות 26.5 ימי חופשה לפי תעריף 350 ₪ ליום, ובסך הכל 9,275 ₪.

התביעה נגד אולג
מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעים כי דין תביעת התובע נגד אולג להידחות בהיעדר יחסי עובד ומעביד.
התובע טען בעדותו כי שמע את אולג מתבטא כך שניתן היה להבין שהכנסתו הינה פונקציה של רווחיות העסק של יבגני, ולטענתו הנתבעים התייחסו זה אל זה כאל שותפים. התובע טען כי כך התייחסו אל הנתבעים עובדים נוספים, אך התובע לא הביא עדים כאלה לעדות.
בית הדין סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו כי אולג היה מעסיקו במשותף ומעדיף את גרסת הנתבעים שנתמכה בתלושי שכר שיבגני הוציא לאולג. הנתבעים נתנו הסבר לעובדה שבתקופות משמעותיות, התנהלותו של התובע באתר הייתה מול אולג – יבגני לא נכח באתר שכן הפקיד את ניהולו בידי עובדו הבכיר – אולג, בעוד יבגני עסוק בנושאי אומנות ותערוכה בחו"ל שעניינו את יבגני.

התביעה שכנגד
התביעה לפירעון שתי הלוואות: כאמור, אין חולק על כך שהנתבע שכנגד קיבל הלוואה בסך 10,000 ₪ , וכפי הנראה מדובר בכך שהתובע שכנגד מימן עבור הנתבע שכנגד החלפת מנוע לרכב. כן אין חולק על כך שביום 1.5.15 חתם הנתבע על בקשה להלוואה בסך 12,000 ₪, ואין חולק על כך שהתובע שכנגד הילווה לנתבע שכנגד סך 12,000 ₪ ביום 1.5.15.
הנטל להוכיח פירעון ההלוואות מוטל על הנתבע שכנגד.
בתצהירו של התובע/נתבע שכנגד, לא נטען כלל שהנתבע שכנגד פרע את ההלוואות. בחקירתו הנגדית טען הנתבע שכנגד שהתובע שכנגד היה מנכה מתשלום "ההפרש החודשי" שנוצר בסוף כל חודש בגין העלאות השכר שעליהן הוסכם, לגרסת התובע, את תשלומי ההלוואות.
בסיכומיו טען הנתבע שכנגד שיש להניח שאכן התובע שכנגד התחשבן עם הנתבע שכנגד וקיזז מתשלומים שהגיעו לתובע/נתבע שכנגד את תשלומי החזרי ההלוואות. בהמשך טען שלו ידע שהתובע שכנגד יתכחש לפירעון, היה מצלם אסמכתאות שהיו ברשותו להוכחתו.
בית הדין סבור שהנתבע שכנגד לא הרים את הנטל להוכיח את פירעון ההלוואות שקיבל. הנתבע שכנגד לא טען בתצהירו דבר לעניין פירעון ההלוואות, לרבות טענה כי היו ברשותו אסמכתאות לסילוקן שמפאת מעבר הזמן שוב אינם בשליטתו, אך לו היה יודע שהתובע שכנגד יתכחש לפירעונן, היה מצלמן.
אשר על כן בית הדין מקבל את התביעה שכנגד להשבת שתי ההלוואות.

התביעה להשבת סכומים ששולמו לנתבע שכנגד בגין תיקוני לרכבו
מעבר להלוואה בסך 10,000 ₪ לצורך החלפת מנוע ברכבו של הנתבע שכנגד, טען התובע שכנגד כי שילם הוצאות נוספות עבור תיקונים לכלי הרכב של הנתבע שכנגד . התובע שכנגד צירף לתצהירו קבלות בגין החלפת צמיגים ותיקונים לרכבו בסך כולל של 4,175 ₪.
בית הדין סבור כי בניגוד להוצאה בגין החלפת מנוע, סבירה גרסת הנתבע שכנגד כי בהתייחס לתיקונים שוטפים, הקבלות שצורפו לתצהיר התובע שכנגד מבטאות תשלומים שבוצעו לספקי השירותים חלף תשלומי הוצאות הרכב שעל פי הסכמת הצדדים הנתבע נשא בהן.
לפיכך בית הדין מחליט לדחות את התביעה שכנגד בנקודה זו.

התביעה לפיצוי בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת
התובע שכנגד לא הוכיח את הנזק הנטען בסך 50,000 ₪ שנגרם לו עקב התפטרות התובע ללא הודעה מוקדמת.
בנסיבות אלה, נפסוק לתובע שכנגד פיצוי לפי סעיפים 5 ו-4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, בשיעור 23 ימי עבודה לפי 350 ₪ ליום, ובסך הכל 8,050 ₪.

התביעה להחזר סך 2,000 ₪ בגין החלפת מנעולים
התובע שכנגד לא הוכיח תביעה זו. לא צורפה כל אסמכתא לתמיכה בטענה כי התובע שכנגד שילם לפורץ מנעולים סך 2,000 ₪ כנטען.
אשר על כן תביעה זו נדחית.

התביעה בגין חיובים של התובע שכנגד במוצרים שנרכשו על ידי הנתבע שכנגד
בית הדין דוחה תביעה זו מאותם טעמים שעל יסודם נדחתה תביעת התובע, קרי: התובע שכנגד לא הוכיח כי שילם בפועל סכום כלשהו לספק כלשהו עבור מוצרים שהנתבע שכנגד נטל.

סוף דבר
תביעת התובע נגד הנתבע 2 נדחית. התובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.
תביעת התובע נגד הנתבע 1 מתקבלת חלקית. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 10,463 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.15 עד לתשלום בפועל.
דמי הבראה בסך 4,725 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.16 עד לתשלום בפועל.
פדיון חופשה בסך 9,275 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.16 עד לתשלום בפועל.
התביעה שכנגד מתקבלת חלקית. הנתבע שכנגד ישלם לתובע שכנגד את הסכומים הבאים:
סך 22,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.16 עד לתשלום בפועל.
פיצוי בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת בסך 8,050 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.16 עד לתשלום בפועל.
בהתחשב בסכומי התביעה והתביעה שכנגד והסכומים שנפסקו, אין צו להוצאות בין התובע/נתבע שכנגד לבין הנתבע/תובע שכנגד.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, (31 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט