הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 64551-01-15

לפני:

כב' השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) גב' תמר סליימן
התובעים
1. ליאת סטרוק ת.ז. XXXXXX250
ע"י ב"כ: עו"ד דוד אליעז
-
הנתבעים
1. עוז קרמיקה בע"מ חברות 513075937
ע"י ב"כ: עו"ד שיר עיני

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לקבל פיצוי בגין רכיבים שונים בטענה של הפרת הסכם עבודה שנחתם מבלי שעבדה בנתבעת כלל.
הנתבעת טענה כי לא ידעה על ההסכם החתום, וכי אף לא בעל סמכות אחד בנתבעת, לא נתן אישור להסכם זה. על כן בקשה הנתבעת לדחות את התביעה כליל.
יוער כי מי שחתם על ההסכם, לא עובד בנתבעת, ואישר כי אכן המוסמך בנתבעת לא חתם על ההסכם למרות ק יומה של החותמת..

העובדות

  1. התובעת לא עבדה בנתבעת כלל מעולם.
  2. רן כהן חתם על הסכם עבודה נספח א' לתביעה. על ההסכם מופיעה חותמת

החברה.

המחלוקת

  1. מה היו נסיבות החתימה. האם היה החותם מוסמך לחתום. אם זה נעשה על דעת הנתבעת או מי מהמוסמכים מטעמה, או שמא נעשה בלא ידיעתם. האם מישהו בנתבעת דיבר עם התובעת פרט למר רן כהן. האם הייתה היכרות מוקדמת בין התובעת למר רן כהן ומה משמעותה לצורך העניין.
  2. האם ההסכם שנחתם מחייב משפטית את הנתבעת אם לאו. וכתוצאה האם זכאית התובעת לסעדים המנויים בכתב התביעה, פיצוי בגין ביטול הסכם העסקה, פיצוי בגין הפרש השתכרות, פיצוי בגין עוגמת נפש והפרת הסכם, פיצוי בגין בזבוז זמן.
  3. האם התובעת התפטרה מעבודתה הקודמת "עמודי שלמה אחים ידגר" או פוטרה ובאיזה מועד, ומה משמעות לעניין המחלוקת בהליך זה.
  4. מה עשתה התובעת כדי למצות את כושר השתכרותה בתקופה שמיום 14.7.14 לרבות הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי ודמי אבטלה ששולמו לה.

הכרעת הדין

הפן הנורמטיבי
פסק הדין סעש (ת"א) 22146-05-15‏ ‏ מיכל לוגסי נ' ישראל שי מפי כב' השופט הבכיר י. לובוצקי קובע כך:
" יצירת חוזה עבודה מלווה בקיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים, שבמרכזם עבודת העובד (תב"ע (ת"א) נד/3-702 שלומית דגן ואח' נ' י.מ. טיקטל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כח' עמ' כט', לד' – מפי השופט רמי כהן). טיוטת חוזה שלא נחתמה אינה נחשבת בדרך כלל ל"חוזה מחייב" (ע"ע 1069/00 ישראל פרמון נ' מד"י, [פורסם בנבו] סע' 6 לפס"ד מיום 19.9.02, מפי השופט שמואל צור).
חוזה עבודה דורש, כי ההתקשרות תהא כזו, היוצרת רקמה הדדית של חובות ושל זכויות. אופיים המיוחד של יחסי העבודה מביאים ליצירת יחסים מתמשכים וקרובים, כאשר קיימת ציפייה ברורה לשיתוף פעולה בין ההון הכלכלי של המעסיק, לבין ההון האנושי של העובד.
כוונת ההתקשרות צריכה לבוא לידי ביטוי חיצוני, ובהיעדר ביטוי כזה, לא נוצר מפגש רצונות אמיתי, והצדדים לא גמרו בדעתם להתקשר בקשרי עובד ומעסיק. מעניין לציין כי המשפט העברי קבע לאמור: "הפורמאליות היא תנאי הכרחי לעצם התהוותו של החוזה ... פירוש הדבר, שהסכם דברים בעלמא אינו מקשר את הצדדים, ואינו מחייב אותם לפעול לפיו ... צריך שהכוונה תהא מלווה ... אקט פורמלי המורה על גמירות דעת ... האחד היא התחלת המלאכה על ידי הפועל, והשני – משיכת כלי אומנותו ..." (ד"ר ש. ורהפטיג, דיני עבודה במשפט העברי – הוצאת מורשת" – 1969 – כרך א', עמ' 90).
לעומת זאת, במשפט הישראלי נדרש "מפגש רצונות אמיתי", ללא דרישה ל"אקט קנייני", ולפיכך מקובל לסבור כי גם אם העבודה טרם החלה, די בהוכחת "מפגש רצונות", בין בעל"פ ובין בכתב, על מנת להקים "חוזה עבודה מחייב".
השאלה הצריכה אפוא לענייננו היא, האם אכן היה "מפגש רצונות כזה". העובדה כי התובעת נפגשה עם מר שי לפחות פעמיים במהלך ינואר 2015, אינה מלמדת עדיין על "מפגש רצונות"."
(דגש שלי ש.ש.)
סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 קובע כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. השאלה היא מי היה רשאי להציע או לקבל, ומי הציע ומי קיבל בפועל, והאם נכרת חוזה.
סעיף 2 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת החוזה), התשל"א- 1970 מגדיר תרופות לנפגע: "הופר החוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה."
בין התובעת לנתבעת יש הסכם החתום ע"י רן והתובעת (להלן: ההסכם) כך:

האם זה הסכם עבודה תקף? נבחן את ההתקשרות שבהליך .אין חולק כי התובעת כלל לא עבדה בפועל בנתבעת.

טענות התובעת
התובעת בחרה לשלוח מכתב התראה עם דרישת תשלום הפיצוי אך ללא דרישת כיבוד החוזה .
לטענת התובעת הפסדה בגין הסכם העסקה שבוטל מסתכם בהפסד השתכרות למשך 4 חודשים ו-8 ימים, בסך 19,201 ₪ ( בקיזוז 5,453 ₪ דמי אבטלה אשר התקבלו ממוסד לביטוח לאומי).
לטענתה יש לפצותה אף בגין פגיעה בשכרה בתקופת העסקתה בטופ טן מיום תחילת עבודתה שם ועד למועד סיום החוזה עם הנתבעת וזאת בסך 3,905 ₪ ובגין בזבוז זמן ונסיעות בסך 5,000 ₪.
נקדים ונאמר כבר בשלב זה כי תחשיבי התובעת בתצהיר אינם נכונים, תלושי השכר של טופ טן גבוהים מהמוצהר. למעשה תוך חצי שנה עלה שכרה . כמו כן לא אזכרה כי קיבלה סכום נוסף מהמוסד לביטוח לאומי וכי פנתה למוסד רק ב-8/14 אף שיכלה לפנות כבר ב-1/7/14, להקטנת הנזק. אף אין יחס ופרופורציה בין" בזבוז הזמן" הנטען וגובה הפיצוי הנדרש.
הקדמנו זאת מחמת שתביעה זו נגועה בפגמים רבים כפי שנפרט מטה ולא רק בעניין התחשיב.

נסיבות החתימה
בסעיף 2 לתצהירה נכתב : "ביום 08.6.2014 נחתם הסכם העסקה..."
בחקירתה מעידה התובעת ( ע' 3 שורות 27-28): "ש. כמה ימים אחרי ראיון זה היה.
ת. אפשר לראות בפקס רשום תאריך, אני לא זוכרת. ב 11.6.14, אפשר לראות שרשום לידי רני."
תאריך ההסכם, גם על פי המשך עדותה, אינו דווקא תאריך זה הרשום עליו.
לעניין תוכן ההסכם העסקה מעידה התובעת ( עמוד 4 שורות 25-28):
"ש. מפנה להסכמים נספח 5 לתצהיר עדות ראשית שלנו, עם יצחק, ועם יניב, ועוד הסכם, תסתכלי על ההסכמים זה נראה לך דומה להסכם שחתמו אתך.
ת. לא. היה הסכם מוכן הוא אמר זה הסכם עבודה סטנדרטי, אני לא יודעת איך אתם מחתימים את העובדים שלכם, אני לא אמורה לדעת אני לא מכירה אף עובד בנתבעת. "(דגש שלי ש.ש.)
בהמשך מעידה התובעת ומשנה את גרסתה: "ש. את הוצאת את ההסכם מהאינטרנט והבאת לרן.
ת. רני רצה, אמר נעשה לפי הסכם סטנדרטי שיש באינטרנט, לא זוכרת מי הוציא אותו." ( ע' 4 שורות 29-30 ).
התובעת מציינת כי ראתה במו עיניה את טיוטת ההסכם העסקה בין מר רן כהן לבין הנתבעת: "ש. סעיף 14 לתצהיר, מאיפה הגיע אליך טיוטת ההסכם בין רן לעוז.
ת. רן עבד עז בעמודי שלמה, היה לו מייל רק של חברה, אתם שלחתם את המייל לאשתו, עוז שלח, ושלומי שלח את המייל לאשתו ואשתו שלחה לי את זה היו בקשה שאדפיס את זה כי לא רצתה שזה יגיע למייל של החברה. ואני לא מחקתי." ( ע' 16 שורות 4-7 ).
שלש גרסאות ברצף. ברי כי ידעה את תוכן ההסכם של רן , עוד בטרם נחתם.
התובעת ראתה את החוזה של רן, שאשתו שלחה, וככל הנראה את גובה השכר ושמרה זאת במייל. לכתחילה נשלח ההסכם באמצעותה רק כדי להעביר. לא כדי לראות וודאי לא כדי שתשמור . לא הוכח כי הסכם זה של רן נחתם בכלל בסופו של יום.
מר רן כהן ציין כך :"
ת. התובעת פנתה אלי שהיא רוצה לעבוד בעוז ברגע שעזבתי בעמודי שלמה. אמרתי לה שאני אנסה לעזור. היא נתנה לי את החוזה היא העבירה לי אותו במייל זה משהו אינטרנטי. שישבתי איתה במשרד מילאנו פרטים. קבענו ישיבה במשרד. יום אחרי שחתמנו היא התקשרה גם זה מתועד בהודעות היא התקשרה אלי ואמרה שימי שישי לא מתאים ויש עוד יום בשבוע לימודים ואז אמרתי לה שלא נראה לי שיקבלו את זה.(ע' 22 ש' 28-32).
כתוצאה מכך שראתה את החוזה שלו, רצתה לעבור אתו. הוכח כי התובעת הוציאה הסכם לעצמה מהאינטרנט ונתנה לרן. לחצה עליו באופן מתמשך, העידה , שהייתה פעמיים אצלו, בניגוד לתצהיר.
לחצה עד שחתם, תוך שהוא מציין בפניה חוזר ונשנה כי עליו לקבל אישור של מנהלי החברה .(ע' 21 ש' 14-20, ע' 24 ש' 20-21) כך גם עולה ממסרוני הווטסאפ שצירף.
לטענת התובעת פעלה הנתבעת בחוסר תום לב, כאשר דחתה את תחילת העסקתה ולבסוף לא קיימה את ההסכם ( סעיף 13 לתצהיר התובעת).אולם עדות מר רן, שהייתה נסערת ואמיתית מאד ,מראה כי היא הפעילה עליו לחץ וכי היה ברור לה לחלוטין שעליו לקבל אישור המנהלים להעסקתה ולהסכם.(ע' 25 ש'22 עד ע' 29 ש' 10 בפרט שורות 8-10).
מכל מקום כפי שנראה מטה, התובעת היא זו אשר דחתה פעם אחר פעם את תחילת העבודה מסיבותיה שלה ושינתה את המוסכם לכאורה .
התובעת נשאלת: "ש. גם את מצידך בקשת לדחות את המועד להעסקה.ת. נכון. אני מצידי בקשתי את דחיית המועד..." ( עמוד 9 שורות 17-18 ).(דגש שלי ש.ש.)
ובהמשך :
ש. למה את כותבת בתביעה ובתצהיר שהיית אמורה להתחיל ב 22.6 אם את אומרת שבקשת להתחיל בחודש יולי.
ת. לא יודעת. החוזה היה לפי תאריך מסוים, תיאורטית לא הייתה לי בעיה להתחיל בתאריך הזה, בקשתי בקשה אישית לדחות את התאריך." ( ע' 9שורות 27-30) (דגש שלי ש.ש.)
משכך, מי שהפר את ההסכם(שלטעמנו אינו הסכם), ביחס למועד תחילתו באופן חוזר ונשנה היא התובעת עצמה שהוסיפה את התנאי של יום שישי ואת הלימודים .
כך עולה מהנספח לתצהירה:

גרסתו של רן , מחזקת את העולה מחקירת התובעת כי היא זו שלא עמדה בדיבורה, ו התובעת היא זו שלא מילאה את המחוייבות בהסכם לכאורה.
לטעמנו כפי שנראה מטה כלל לא התהוו הצעה וקיבול, אולם גם לו סברה כך התובעת, הייתה זו היא שהפרה את החוזה גם למועד תחילתו וגם לתנאיו הבסיסיים ואין לה להלין אלא על עצמה.
רן ניסה לעזור לתובעת נוכח היכרותם במקום העבודה הקודם ובקשת הסבא שלה, הולך שולל על ידה ונקלע בגינה שלא בטובתו לסערה זו.

האם היה רן מוסמך לחתום, האם התובעת ידעה זאת.
האם נספח א' ההסכם נעשה על דעת הנתבעת או מי מהמוסמכים מטעמה

עד הנתבעת מר שלומי עז בסעיף 7 לתצהירו מציין: "...מורשי החתימה הבלעדיים בה, שהינם היחידים שבסמכותם לקבל החלטות כלשהן המחייבות את החברה כדין, החל למן מועד הקמתה ועד למועד כתיבת שורות אלו, הינם מר אברהם שטרית... וכן הח"מ בלבד."
לתצהיר צורפו עותק ממסמכי ההתאגדות, תקנון החברה(נספח 3)ו-עותק פרוטוקולי זכויות החתימה בנתבעת מאז היווסדה(נספח 4א'-4ג').
הצהרה זו של מר עוז נתמכת בסעיף 15 לתקנון החברה ( נספח 3): " זכויות החתימה בשם החברה ייקבעו על ידי דירקטריון החברה." ובפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מ 16.1.2006 ( נספח 4 ב'): "חתימת היו"ר שלומי עוז ת.ז. XXXXX607 או אברהם שטרית ת.ז. XXXXX340, מי מהם לבדו, בצירוף חותמת החברה, תחייב את החברה לכל דבר ועניין."
מר יוסי ג'ואי אליאב מעיד: "במסגרת החפיפה לתפקיד כאמור, הובהר והיה ידוע לעובד מפורשות שעובדים חדשים שיגויסו לעבודה ( לאחר שישלים את החפיפה ויחל בתפקיד מנהל אולם התצוגה), צריכים לעבור ריאיון ואישור ע"י עוז- ושעוז הוא היחידי אשר חותם מולם על חוזי עבודה." (סעיף 9 לתצהירו).
דברי אליאב נתמכים בסעיף 11 לתצהיר מר כהן:

מר כהן סבר שההסכם שהחתים הוא על תנאי שיקבל אישור מר עוז. תנאי שלא התממש מעולם.התובעת ידעה שההסכם מותנה בכך.
הוכח שרן לא היה מוסמך לחתום על הסכם ההעסקה. החותמת הייתה אצלו לצרכי עבודה אחרים עם ספקים. והוכח כי ציין זאת המפורש בפני התובעת ואף כתב לה. רן נשאל אם הראה את ההסכם הכתוב לעוז, וענה כי אינו יודע(ע' 23 ש' 20-21). על כן הוכח כי עז לא ראה את ההסכם עד לתביעה.
תמליל השיחה בין שלומי עוז לרן כהן ( נספח ב-13) מצביע כי מר רן כהן הופתע לחלוטין מדברי עוז,רן לא חשב בכלל שההסכם השתכלל, הוא היה בטוח שהעניין בוטל ובשיחה אחת עם התובעת העניין יוסדר. תוכן התמליל מצביע שלא ראה במסמך הסכם, ושידע שלא היה אישור של עוז ושנדהם מעניין התביעה. מהתמליל גם עולה כי עז לא ידע על ההסכם.
מר עוז טוען בסעיף 9 לתצהירו: "עוד הנני להצהיר ולהדגיש ביתר שאת, כי לכל אורך שנות קיומה הרבות שלן הנתבעת... לא נתקבל לעבודה בעולם התצוגה בירושלים אף לא עובד אחד מבלי שעבר קודם לכן ריאיון עבודה עם הח"מ."
ובסעיף 10 לתצהירו: "בנוסף, הנני להצהיר כי כלל אינני מכיר את התובעת, מעולם לא ראיתי אותה ואף פעם לא שוחחתי עמה בטלפון, לא ערכתי לה ראיון עבודה וברי כי ממילא לא חתמתי עמה על " הסכם העסקה"..."
הנתבעת הוכיחה כי אף אחד בנתבעת לא דיבר עם התובעת פרט למר רן כהן, זאת אף אושש כעולה מעדותה ולפיה מר רן כהן בלבד ערך ראיון עמה :
ש. הריאיון נערך על ידי רן.
ת. נכון.
ש. שלומי עוז.
ת. אני לא מכירה אותו.
ש. היום זה פעם ראשונה שאת רואה אותו.
ת. אני לא מכירה אותו. (מסתכלת עליו).
ש. אבי שטרית לא היה בראיון.
ת. נכון. רק רני." (ע' 3 ש' 9-16)(דגש שלי ש.ש.)
הוכח כי פרט למר רן כהן התובעת אינה מכירה איש בנתבעת ואף אחד לא דיבר עמה.
התובעת הייתה מודעת כי על מר רן כהן לבחון את העסקתה ולאשרו עם הממונים עליו, כפי העולה מעדותה :ש. ... הגשת מכתב התפטרות לפני ההסכם עם רני. ת. כי הוא אמר לי ואני סמכתי על המילה שלו הוא אמר הכל מסודר אין לך מה לדאוג אני צריך לחכות שיחתמו על זה פה... " (דגש ש.ש.)
די בכך, ובמכלול האמור לעיל ,כהודאה ברורה שהתובעת ידעה שיש להמתין עד לחתימת המוסמכים.
אף אם התובעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת כי מורשי החתימה של הנתבעת בלבד רשאים לחתום על הסכמי העסקה ומר רן כהן לא נמנה עמם ואף אם טעתה לחשוב שמר רן כהן אכן מורשה חתימה אין בכך כדי להוכיח כי ההסכם נערך על דעת הנתבעת.
משעוז הוא המוסמך על פי מסמכי הקמת החברה לחתום, והוא לא ידע על ההסכם. לא נכרת כלל הסכם. מה שנחתם לאו הסכם הוא משהחברה ומי שמוסמך מטעמה לא חתמו עליו ולא ידעו עליו כלל.
מר רן כהן אף מעיד על כך:
"ש. הייתה לך סמכות לזמן עובד ולראיין
ת. כן.
ש. ואחרי הריאיון היה לך סמכות לקבוע אם ימשיך לעבוד או לא.
ת. לא הייתה לי סמכות."(ע'20 ש' 3-6).
הוכח כי החותם על ההסכם חתם שלא בסמכות ואף היה מודע לכך שצריך לקבל אישור נוסף . הוא יידע את התובעת בזמן אמת לפני החתימה שנחוץ אישור בעלי החברה. על כן גם היא ידעה שלא השתכלל חוזה עם הנתבעת.
כך רן כותב לתובעת אחרי השיחה עם עוז(נספח 1 לתצהירו:

התובעת ידעה כי מר רן כהן חדש בחברה. ידעה כי הוא מנסה לעזור לה.
הייתה ביניהם היכרות קודמת. עדות רן:"אבהיר, כי את התובעת הכרתי מספר שנים קודם לכך, וזאת בעקבות מערכת יחסים ידידותית רבת שנים עם סבה, שדרכו הכרתי את התובעת מלכתחילה." (סעיף 8 לתצהיר).
התובעת אף היא לא מכחישה את דבר ההכרות ומעידה בסעיף 1 לתצהירה: "למן הגילוי הנאות, יובהר כי היכרותי עם רן החלה בעבודתי הקודמת, בחברת " עמודי שלמה" שם עבד רן בתור מנהל סניף."
התובעת הפעילה את סבא שלה גם לפני ההעסקה שיעזור לה עם רן, וגם הפנתה את סבא שלה אליו לפני העדות , לבקש מרן שלא יפריע בתביעה. (ע' 26 ש' 16-17, (ע' 27 ש' 1-4).התובעת לא בחלה בשום אמצעי. בכך הניחה מכשול לרגלי רן.
ראיה לכך נקבל גם מנסיבות סיום העסקתה במקום הקודם וגרסאותיה לכך.

התפטרות התובעת ו/או פיטוריה ממקום העבודה הקודם
התובעת טענה כי התפטרה מעבודתה הקודמת: "ביום 10.6.2014 הוסכם על סיום העסקתי במקום עבודתי הקודם... באופן שביום 18.6.2014 הפסקתי לעבוד סופית בחברת עמודי שלמה. הודעת התפטרות מיום 27.5.2014 והודעה על סיום עבודה מיום 10.6.2014... " ( סעיף 3 לתצהיר התובעת), וזאת לגרסתה עשתה בהסתמך על הסכם העסקה הנ"ל.
אולם גרסתה כאילו התפטרה עקב ההסכם נסתרת בנספח ב1 לתצהירה אשר ממנו עולה כי במכתב מיום 27/5/14 התפטרה עקב "הרעת תנאים". בשל חשיבותו יובא בשלמותו וכלשונה:

גרסה זו אינה הגיונית כי ההסכם נחתם רק ביום 8/6/14 או לאחר מועד זה !
גם המכתב המעסיק הקודם (ב2) מיום 10/6/14 מצביע על הפסקת עבודה וכמובן לא בשל עבודה אחרת שקיבלה בנתבעת ,וזו לשונו:

האם הוליכה התובעת שולל גם את המעסיק הקודם וגם את רן ? שכן ההסכם נספח א' נושא תאריך 8/6/14. מכתב ההתפטרות מהמעסיק הקודם נושא תאריך 27/5/14. לו ידעה שאלו הסיבות בגינן מתפטרת כאמור במכתב ההתפטרות על עבודה בימי שישי, כיצד הסכימה בהסכם עם רן על תנאי זה (סע' ג 4 ו-5 להסכם). ואכן מייד חזרה בה מעבודה ביום שישי .
לטענת התובעת הוגש מכתב התפטרות ב 27.5.2014 וזאת בטרם נחתם הסכם העסקה בנתבעת (08.6.2014 לדבריה): "ביום 10.6.2014 הוסכם על סיום העסקתי במקום עבודתי הקודם... באופן שביום 18.6.2014 הפסקתי לעבוד סופית בחברת עמודי שלמה. הודעת התפטרות מיום 27.5.2014 והודעה על סיום עבודה מיום 10.6.2014... " ( סעיף 3 לתצהיר התובעת).
משמעות הדבר כי מכתב התפטרות הוגש ללא קשר להסכם העסקה עם הנתבעת וללא הסתמכות עליו.
עובדה זו נתמכת, לטענתה, בכך שלא קיבלה פיצויי פיטורין ואף לא תבעה פיצויים אלה. אולם מאחר ועבדה פחות משנה ממילא לא הייתה זכאית לפיצויים.
מחד טוענת התובעת לפגיעה בשכרה בטופ טן בשל היקף העסקה במשרה חלקית לעומת משרה מלאה בעמודי שלמה, מאידך סיבת התפטרותה מעמודי שלמה הינה הרעת תנאים ודרישה להיקף משרה גדול יותר לדבריה ( ע' 7שורות 23-25 ).
התובעת מעידה:
ש. התפטרת בגלל הרעת תנאים בעבודה או בגלל שיש לך עבודה חדשה.
ת. גם וגם.( ע' 7 שורות 20-21 ).דהיינו לא "רק" בשל ההסכם.
בהמשך, משנה התובעת את גרסתה :
"ש. היית מתפטרת מעמודי שלמה בכל מקרה.
ת. לא. אם לא היה לי משהו חלופי כמו שראיתי שיש לי פה הייתי נשארת. כמה שזה לא נוח לי, הייתי אומרת עד שאמצא משהו חלופי, כי אני לא יכולה להישאר בלי עבודה."(ע' 7 ש' 26-28).
התובעת מתקשה להסביר את הנסיבות בהן קיבלה מכתב פיטורין 13 יום לאחר הגשת מכתב התפטרות ( ע' 8שורות 19-32 ,עמוד 9ושורות 1-4) בהמשך :"לשאלת בית הדין: במכתב מ 27.5. את אומרת לאחר שיחתנו אתמול הודעת לי על שינויים. זה היה יום אחר כך. לא שבוע.
ת. אוקיי.
ש. גם אם לא עבדת שנה ולא נתנו לך פיצויים ולא היה משנה להם לכתוב מכתב פיטורין, קצת תנסי להסביר איך שאת כותבת מכתב התפטרות אחרי שיחה והם אומרים זה לא היה שיחה, זה היה שימוע לצמצום כוח אדם.
ת. לא יודעת." (ע' 9שורות 6-12 ).
אין לתובעת מענה מניח את הדעת לללוח זמנים לא הגיוני זה.
מר רן כהן מציין בסע' 10 לתצהירו : "... למקרה טענות התובעת, כי ידוע לי מידיעה אישית שהתובעת פוטרה ע"י המעביד הקודם כאמור ולא התפטרה כטענתה לכאורה- כאשר רק לאחר שהודיעו לה שהיא מפוטרת מעבודתה כאמור ובשום פנים ואופן לא ההיפך, פנה אליי סבה וביקש ממני לסייע לה בקבלתה לעבודה אצל הנתבעת." (סעיף 10 לתצהיר).בכך מפריך לחלוטין את מגוון גרסאותיה.
לאור הסתירות הרבות בגרסת התובעת אין מנוס מלקבל את גרסת מר רן כהן כי התובעת פוטרה מעבודתה בעמודי שלמה ב 10.06.2014 ולא עקב מכתב התפטרותה ב 27.05.2014 ,ודאי שלא בהסתמך על הצעת עבודה שקיבלה לגרסתה ממר רן כהן.
עוד, התובעת לא הציגה כי שכרה עלה בחצי שנה אחרונה , אף זאת סותר את גרסתה.
גרסאות התובעת אינן מתיישבות זו עם זו, ומעוררות ספקות כבדים בדבר אמינות גרסתה בכלל.
נוכח כל המפורט לעיל גם אינה זכאית לכל פיצוי בגין הפסד השתכרות.
זאת בנוסף לפניה מאוחרת למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, גם על כך לא היה לה הסבר.
למעלה מהצורך יאמר כי התובעת הועסקה בחברת " עמודי שלמה אחים ידגר " החל מ 01.11.2013 עד 18.06.2014 ועל כן בניגוד לגרסתה, לא צברה וותק המזכה בפיצוי פיטורים (סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963) אף לעניין התפטרות בדין מפוטר על פי סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

תוקפו המשפטי של ההסכם.
דרישת תום הלב מפורטת ב ס' 12 ו 39 לחוק החוזים. סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע:
"(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
(ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ובתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים".
החובה לנהוג " בדרך מקובלת" ו"בתום לב" במשא ומתן לקראת כריתת חוזה מחייבת כל מי שנוטל חלק בהליכים אלו לקראת כריתת חוזה גם מעסיק וגם עובד. על שניהם לנהוג בזהירות הנמדדת ונבחנת באופן אובייקטיבי והעלולה להוות הפרה של החובה לנהוג "בדרך מקובלת" (ד"נ 7/81 פנידר חברה לפיתוח השקעות ובניין בע"מ – דוד קסטרו (פורסם בנבו) .
פסק דין נג/40-3 (ארצי) חברת איסטרוניקס נ' הדה גרפונקל, פ''ד כה(1) 456 (פורסם בנבו) קובע :
"הפרופ' ג' שלו [12] כותבת בספרה את הדברים הבאים:
"תחום תחולה מובהק ושכיח של חובת תום הלב במשא ומתן הוא תחום הגילוי. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת עשייה.
חובת תום הלב כוללת חובה לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו , כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה" (ההדגשות במקור) [ג' שלו [12], בע' 49], וראה גם ע"א 838/75[4]; פרידמן וכהן [13] בע' 573-585].
השאלה הנשאלת, אם כך, היא מהו היקפה של חובת הגילוי המוטלת על צד למשא מותן לכריתת חוזה עבודה;
י) יחסי עובד-מעביד אינם יחסים חוזיים מסחריים רגילים.
כבר נאמר לא אחת כי:
"חובת ה'נאמנות' ביחסי עובד-מעביד, שמצאה ביטויה בפסיקה ובהצעת חוק חוזה עבודה שונה מחובת תום הלב. קשה להצביע במדויק על השוני, אך ככל שנעמיק נמצא כי חובה זו היא מעבר לחובת ה'קיום בתום לב'". (מ'גולדברג [15] "תום לב במשפט העבודה", בע'143; דב"ע מב/74- 3[5] בע'65; דב"ע מה/77- 3[6], בע' 1-350;א' ברק [16] "משא ומתן לקראת חוזה עבודה בע' 65); מכאן שהיקפה של חובת הגילוי במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה רחבה יותר ומטילה נטלים כבדים יותר למשא ומתן.
"אין ספק שיש לגלות לצד השני את תנאי העבודה על כל פרטיהם - שעות העבודה, משכורת וכדומה - אך בכך לא סגי. על מעביד לגלות לעובד הפוטנציאלי גם פגמים בעבודה, והוא הדין לגבי עובד פוטנציאלי, שעליו לגלות למעביד העתידי את כל מגבלותיו. כך, חשוב לגלות לעובד פוטנציאלי את כל החסרונות הידועים למעביד והקיימים במקום העבודה, או קשיי קומוניקציה שיש למעביד עם עובדיו. לא די לנקוט בגישה של 'יזהר הקונה' היינו, שהמועמד יבדוק בעצמו את העובדות.
באותה מידה חשוב שהמועמד יגלה למעביד העתידי פרטים על נסיונו הקודם והאם נכשל בעבודה קודמת. לא די במסירת אינפורמציה כללית על תנאי העבודה וגובה החשכורת" (א' ברק [16], בע' 65; דב"ע מה/77- 3[6],בע'351); יא)"(דגש שלי ש.ש.)
התובעת, בחקירתה הנגדית מתארת מצב שונה לחלוטין מתצהירה.
כך מציינת:
"ש. בהמשך הסעיף את כותבת לאחר נחתם הסכם העסקה בחתימת רן. מיד איך שנגמר הריאיון.
ת לא. ישבנו , ואני לא רציתי את השעות הרגילות ש יש מתשע עד שבע, ואז היה דין ודברים הוא אמר אבדוק מול המעסיקים ואעדכן , אחרי כמה ימים שלח לי הסכם חתום, הוא בקש ממני לחתום עליו וחתמתי ושלחתי בפקס בחזרה.
ש. הסכם נחתם בפקס.
ת אני לא יודעת מי חתם עליו , אני החזרתי חתום בפקס.
ש. בהתחלה בקש ששעות העבודה יהיו תשע עד שבע וגם יום ששי.
ת כן. הוא אמר ככה זה והמשכורת 8000 ₪. אמרתי לו שיש לי משפחה ואני לא רוצה לחזור בשעה כזאת הביתה, אני רוצה לשנות. הוא שאל איך את רוצה לעבוד, נתתי פרטים איך אני רוצה לעבוד, מבחינת השעות, ואז זה הגיע לדרך האמצע. תשע עד חמש ויום ששי פעם בשבועיים. לכן השכר ירד.
ש. כמה ימים אחרי הריאיון זה היה.
ת. אפשר לראות בפקס רשום תאריך, אני לא זוכרת. ב 11.6.14, אפשר לראות שרשום לידי רני.
ש. 19.5 נערך הריאיון, כמעט חודש אחר כך נחתם ההסכם על ידך.
ת נכון. הוא שלח לי את זה חתום.
ש. באותו יום.
ת לא בתאריך הרשום. הוא אמר אני צריך לבדוק עם בעלי החברה שזה מסתדר מבחינת השעות כי זה לא סטנדרטי, הוא החזיר לי בתאריך הזה ואני שלחתי לו בחזרה. מלאנו את הפרטים למעלה זה היה אצלו. זה לא אותו תאריך.
ש. בהסכם כתוב שנחתם ביום 1.6.14, מה זה אצלו?
ת. זה כתב ידי, ישבתי במשרדים והוא אמר תמלאי בכתב ידי, זה לא נחתם בתאריך הזה אלא נמרח יותר זמן.
ש. שלושה ימים.
ת. אני לא זוכרת מבחינת התאריכים, אך ככה זה היה.
ש. ב 8.6.14 היית עוד פעם בעוז.
ת כן.
ש. למה?
ת. לנסות לראות אם זה הגיע לפשרה כמו שדברנו. הוא רצה כל הזמן שזה יהיה ששה ימים בשבוע לפי התנאים האלה, אני לא רציתי ובסוף זה הגיע להסכמה הזאת. "(ע' 4 רישא)(דגש שלי ש.ש.)
ברור כשמש כי הייתה מחלוקת בין רן לבינה בדבר התנאים. רן הבהיר שהוא צריך עובד לשעות ארוכות כולל שישי. רן הבהיר שבכל מקרה אינו יכול לקבל בלי אישור הממונים עליו בחברה ושהם אינם מסכימים ללא שישי . לעניין זה ראה גם הווטסאפ ששלח. ברור כשמש שהוא ציין את כל מה שהיה עליו לגלות. אף עולה מעדותה שבאה פעמיים כי לא הייתה הסכמה עם רן. כל זה לא בא לביטוי בתצהירה וגם ל א העובדה שתאריך החתימה הכתוב על ההסכם אינו בהכרח התאריך הנכון.
ובהמשך מעידה:" ש. ב 8.6 היית רק עם רן.
ת. כן. מבחינת המנהלים לא ראיתי אף אחד, הכל היה מול רן.
ש. למה המסכת העובדתית שהיית פעם ראשונה, שנייה, בין לבין, שלח נוסח הסכם עם שעות מסוימות, שלח הסכם שלושה ימים אחר כך. למה זה לא רשום בתצהיר.
ת. תשאל את בא כוחי." (ע' 5 ) . אין לתובעת תשובה ראויה לשאלה זו.
ומוסיפה:" ש. אם אחרי ההסכם אז סכמתם שבימי ששי תעבדי פעם בשבועיים.
ת. נכון. ההסכם היה במקור שבוע ששי כן ששי אחד לא. דברתי אתו כמה פעמים בטלפון, והוא ניסה להתחמק ממני, ובעקבות זה הגיעו ההודעות , כשכן תפסתי אותו הוא אמר כמו שכתוב פה שיש לו בעיה מבחינת השעות ובגלל זה הוא מתעכב להכניס אותי בתאריך הנקוב בחוזה.
ש. למה שהוא יכתוב יש לי בעיה ימי ששי אם הסכמתם ביניכם.
ת הייתה לו בעיה עם זה שהוא רצה שאעבוד כל יום שישי ולא פעמיים בחודש. הוא אמר שיום ששי זה היום הכי לחוץ באולם תצוגה אני צריך שכל העובדים שלי יהיו. "(ע' 6).(דגש שלי ש.ש.)
מנגד התובעת לא ציינה על לימודיה. אלו צצו יותר מאוחר. התובעת לא ידעה לומר מדוע כל זה לא בא לביטוי בתצהיר. על כן התובעת היא זו שלא מילאה את חובת הגילוי כלפי רן, ללימודים, לצורך לסיים מוקדם בגלל המשפחה ועוד. חוסר תם הלב במו"מ לכריתת הסכם י יזקף לחובתה.
כאן המקום לציין כי חרף גילה הצעיר, והטענה שאינה מבינה בחוזים, הבינה היטב ממה שעלה בחקירה הנגדית ולא נחשף בתצהירה. על פי הפסיקה לעיל, ונוכח האמור, לא השתכלל חוזה.

האם זכאית התובעת לסעדים המנויים בכתב התביעה
סעיף 12(ב) לחוק החוזים, מאפשר -בעת הפרת החובה לנהוג בדרך המקובלת - להקים חובת פיצוי לצד השני "בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן", ומחיל את הוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק התרופות.
משלא הופרה כל חובה כלפיה, אובייקטיבית, ומשעלה כי היא עצמה לא עמדה בדרישה של " בדרך מקובלת" אובייקטיבית, אזי לא זכאית לפיצוי כלשהו.
היות ופוטרה התובעת מעבודתה הקודמת ולא התפטרה ממנה, וזאת ללא כל קשר להסכם העסקה בנתבעת- לא נוצר קשר סיבתי בין סיום העסקת התובעת בעמודי שלמה ובין הסכם העסקתה בנתבעת. על כן התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הפרש השתכרות.
מכתב התפטרותה , הרבה לפני מועד ההסכם החתום, גם הוא שומט את הקרקע תחת רכיב הפסד ההשתכרות. תביעתה ברכיב זה נדחית.
עוד, התובעת לא עשתה דבר כדי למצות את כושר השתכרותה בתקופה שמיום 14.07.14 ופנתה באיחור למוסד לביטוח לאומי מבלי שהיה לה לכך הסבר. גם מטעם זה תביעתה נדחית.
לעניין פיצוי בגין בזבוז זמן, אשר נתבע כפי הנראה בגין שתי נסיעות למשרדי הנתבעת, ב 19.05.2014 וב- 08.06.2014, והפסד ימי עבודה. כל שהתרחש, נבע מנחישות התובעת לכפות העסקתה, על פי נוחותה שלה. בנוסף גובה ההפסד הנתבע (5,000 ₪),חסר פרופורציה לאירועים בפועל.
כך מעידה התובעת:
"ש. פיצוי בגין בזבוז זמן ונסיעות כמה נסיעות היו לך בעוז.
ת. אני לא יודעת לעשות את החישוב הזה. על הזמן שלי, וימי עבודה שהפסדתי. באותה תקופה עבדתי. הייתי פעמיים בעוז. אני לא יודעת לעשות את החשבון."(ע' 18 ש' 13-15 )( דגש ש.ש.)
גם מטעם זה שלא הניחה בסיס לחישוב, דין תביעה זו להידחות.
מחישוב בית הדין עולה כי הפסד משוער של התובעת כולו עלול להסתכם לכל היותר בכ- 450 ₪, זאת בהסתמך על שכרה ו עלויות הנסיעה בתחבורה הציבורית דאז. אולם מהטעמים לעיל , וחוסר האמינות, נדחה גם רכיב זה.
משקבענו שלא השתכלל הסכם העסקה, אזי לא קמה כל זכאות לפיצוי בגין ביטולו. יתר על כן, התובעת היא זו שהפרה את המסמך עת לאחר חתימתו בקשה דחיה במועד ושינוי תנאים, דהיינו גם לו היה לו תוקף, מה שאין כן, ההפרה הייתה מצידה. גם מטעם זה אינה זכאית לכל פיצוי. אף לא לפיצוי בגין עגמת נפש.

סוף דבר
התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה , המוטל על כתפיה, לטענותיה. גרסתה נסתרה הן בעדותה ובמסמכים שצירפה לתצהירה והן במכלול עדויות הנתבעת ומסמכים שהגישה הנתבעת. לא נכרת כל הסכם. נספח א' אינו הסכם תקף, והתובעת עצמה פעלה בחוסר תום לב בעניין הסכם זה.
גרסת הנתבעת בוססה היטב, כך אף גרסת מר רן כהן שאינו עובד שם עוד, שניהם הוכיחו גרסתם אף כי הנטל לא היה על שכמם. הנתבעת כלל לא ידעה על קיומו של ההסכם, עד למועד הגשת התביעה.
התביעה נדחית כליל.
שקלנו בכובד ראש את ההוצאות ומצאנו כי בנסיבות הליך זה (ובהתחשב בהחלטה מיום 15/11/15 ו-11/4/16), על התובעת לשלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 5,000 ₪ שהוא סכום מינימלי, נוכח המפורט לעיל.
סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק השדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ח, (29 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת