הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים סע"ש 64268-12-18

לפני:
כב' השופטת שרה שדיאור

התובעת:
מרינה שבתאי

-
הנתבעים:

  1. לאוניד אבלוביץ
  2. עזבון המנוחה שרה אבלוביץ

החלטה
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בהעדר יריבות בין התובעת לבין הנתבע 1 והנתבע 2 , ומחמת התיישנות ושיהוי.

העדר יריבות
הנתבעים טענו כי הנתבע 1 הוא אחיינה של המנוחה, אין לו כל יריבות עמה, הוא לא העסיק אותה, לא קיבל אותה לעבודה ולא שילם לה כספים, ולפיכך שרבוב שמו לתביעה נעשה שלא כדין. עוד טען כי התובעת לא פרטה מדוע ראתה לנכון לתבוע אותו באופן אישי.
ביחס לנתבע 2 נטען כי חובת הראייה המוטלת על התובע כספי עזבון גדולה יותר מזו של נתבע רגיל ומשכך יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 בהעדר יריבות.
במסגרת תשובה לתגובת התובעת טענו הנתבעים כי התביעה כנגד העיזבון היא תביעת סרק שכן לא קיימת ישות משפטית הנקראת עיזבון המנוחה. בנוסף, למנוחה לא היה עיזבון והיא לא הותירה דבר מלבד זכויות במחצית הדירה שבה התגוררה ושעברו בירושה.
התובעת הגישה תגובה ובה טענה כי הנתבע 1 היה אפוטרופוס של המנוחה ואחראי על כל הנוגע אליה, לרבות העסקת התובעת. זאת ועוד, ביום 3.9.12 הנתבע 1 הציע לתובעת תשלום של 1,000 ₪ לחודש עבור הטיפול במנוחה, בכל התקופה שבה היה אפוטרופוס, אך סירב לשלם עבור התקופה שקדמה למינויו. בחודש מרץ 2012 אמר הנתבע 1 לתובעת כי הוא סידר העלאה שלה במשכורת מחברת מט"ב. הנתבע 1 אף מסר לתובעת מכתב פיטורים, שהנתבע 1 צרף לכתב ההגנה. בנסיבות אלה, קיימת יריבות בין התובעת לנתבע 1. התובעת אף ציינה כי הנתבע ירש את המנוחה.
התובעת לא הגיבה לטענות הנתבעים ביחס לנתבע 2.
הנתבעים הגישו תשובה לתגובה ובה צוין כי הנתבע 1 מונה לשמש כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המנוחה ביום 16.11.11 והיא שימש כאפוטרופוס עד לפטירת המנוחה בחודש 1/13. לטענתו, חובותיו כאופטרופוס היו אך ורק כלפי המנוחה, ולא כלפי צד ג', 6 שנים לאחר שפקע המינוי. עוד טען כי עם מינויו המשיך לפעול בהתאם לנסיבות שהיו טרם מינויו, ולא היתה לו סיבה להניח שהתובעת אינה מרוצה ממצבה, שכן מעולם לא העלתה בפניו טענות ביחס לעבודתה אצל המנוחה. הנתבע לא הכחיש שירש את המנוחה.
מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע 1 הוא אחיינה של המנוחה, שאצלה עבדה התובעת. בחלק מתקופת העבודה, לרבות בסיומה, הנתבע 1 היה אפוטרופוס של המנוחה.
לכתב ההגנה צורף מכתבו של הנתבע 1 לתובעת מיום 3.9.12 בשפה הרוסית. הנתבעים טענו כי במכתב זה נרשם:
"גברת מרינה שבתאי הנכבדה!
אני מודה על על העבודה שלך בטיפול בדודה שלי אבלוביץ/ שרה... עד כה ההסכם ביננו היה כי בנוסף למשכורת שלך מחברת מט"ב, קיבלת מאיתנו חדר מגורים וכלכלה (מזון)( תמורת הטיפול שלך בדודה שלי. עכשיו ההסכם מסתיים. אני מבקש ממך לפנות את הדירה עד ל 17.9.12. בכבוד, אבלוביץ' לאוניד".
התובעת כאמור טענה כי מכתב זה מהווה מכתב פיטורים.
בנסיבות אלו, הנתבע 1 רלוונטי להליך וטענתו להעדר יריבות נדחית.
ואולם, ביחס לנתבע 2 נפסק כי עזבון אינו אישיות משפטית, כך ברע"א (עליון) 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון:
"פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן מצוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה הינן פגומות. זאת, משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. יצוין, כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם. מן הראוי, איפוא, לעמוד על מספר מושכלות יסוד הנוגעות למהותו של העיזבון. המשמעות המילונית של המילה עיזבון הינה "ירושה, רכוש שנשאר אחרי מות אדם" (מילון אבן שושן המרוכז 713 (מהדורת 2006)). כלומר, העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה (ראו רע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 10.8.2010)). כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה בשם כלי רכב, ארון או מיטה, או בשם כל הנכסים הללו ביחד, כך לא ניתן לתבוע בשם עיזבון. במילים אחרות, "[...]מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין-משפטי..." (ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"ד כא(2) 630, 639 (1967) (השופט י' זוסמן)) (דגש ש.ש.).
אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.
המזכירות תשנה את הפרו' כך שהנתבע 2 לא יופיע עוד.
התובעת אינה מיוצגת, ובשלב זה אין צו להוצאות.

התיישנות
הנתבעים טענו כי התביעה נוגעת לתקופה שבין חודש 4/09 לבין חודש 09/12, והתביעה הוגשה ביום 27.12.18. בנסיבות אלה טענו הנתבעים כי התביעה התיישנה בכל הנוגע לרכיבים המתייחסים לתקופה שלפני 27.12.11.
התובעת טענה כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום שבו נולדה העילה, היינו מיום הפיטורים, 3.9.12.
התביעה הוגשה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, למעט בעניין פדיון חופשה ופיצויי הלנה אשר התיישנו זה מכבר.
נוכח האמור, התביעה לפדיון חופשה ופיצויי הלנה נדחים.
יתר הרכיבים יוותרו על כנם ויתבררו במסגרת ההליך.

שיהוי
הנתבעים טענו כי התובעת לא פנתה בדרישה לקבל כספים נוספים וזכויות סוציאליות במהלך תקופת העבודה ובשנים שלאחר מכן. לטענת ם נגרם לנזק נזק ראייתי נוכח הגשת התביעה בשיהוי כה קיצוני, שכן המנוחה ואביו אינם עוד בין החיים וכן מסמכים שהיו יכולים לשפוך אור על הנסיבות אינם בנמצא.
הנתבעת טענה כי היא לא זנחה את התביעה, אלא לא הצליחה להגיש אותה במועד מוקדם יותר, ביקר בשל קשיי שפה וקושי לממן עו"ד. לטענתה, בשנת 2012 התקשר אליה הנתבע ושאל אם היא מתכוונת להגיש נגדו תביעה, כך שהנתבע ידע על כוונתה להגיש את התביעה. התובעת צרפה פניה שלה ללשכה לסיוע משפטי, עם חותמת "דואר נכנס" מיום 11.9.12 בעניין תביעה זו. לטענתה, הנתבע 1 שמר את המסמכים משנת 2012, אשר אף צרף לכתב ההגנה, וגם בכך יש להעיד כי הנתבע הניח שהתובעת תגיש את התביעה. ביחס לעדים טענה התובעת כי המנוחה לא היתה כשירה מבחינה משפטית, ולא היתה יכולה להעיד בהליך זה, נוכח מצבה הרפואי. ביחס לאב הנתבע, אשר היה אפוטרופוס של המנוחה, טענה התובעת כי הוא נפטר בתחילת שנת 2011, בטרם פוטרה התובעת, ומשכך לא היה יכול להעיד בתביעה זו. משכך, לנתבע לא נגרם כל נזק ראייתי.
סעד של מחיקת תביעה על הסף הוא קיצוני וניתן במשורה ומטעמים מיוחדים. נסיבות הבקשה אינן מצדיקות קבלתה.
טענת הנתבעים לגבי מסמכים שאבדו או שלא ניתן להשיגם תילקח בחשבון ככל שיוצג עצם קיומם אי פעם. בפועל הנתבע הגיש מסמכים משנת 2012 וטע ן כי התובעת מעולם לא פנתה בכתב כדי להתלונן על תנאי העסקתה. ביחס לעדים הרלוונטיים מתקבלת טענת התובעת שכן למנוחה מונה אפוטרופוס וככל הנראה לא היה בעדותה כדי לסייע. המנוח אבי הנתבע , אשר מונה לאופוטרופוס לפני הנתבע נפטר מספר שנים לפני סיום עבודת התובעת, במועד בו טרם התגבשה עילת התביעה, לפחות ביחס לחלק מהתביעה, ומשכך אף אם התבי עה היתה מוגשת מיד בתום תקופת העבודה, העד יכול היה למסור עדותו רק לחלק מהדברים ולא למלואם, אף כי יכול היה לשפוך אור על התמונה העובדתית .
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת התביעה נוכח השיהוי בהגשתה נדחית. לנתבע נותרת הזכות לטעון את טענת הנזק הראייתי.
דחיית התביעה נגד העיזבון וכן דחיית רכיבי החופשה ופיצויי ההלנה, תיעשה בנפרד בפס"ד ספציפי.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ה' טבת תש"פ, (02 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.